2640
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
אֲנִי ה' – המתגלה לאבות
צירוף המילים אֲנִי ה' מופיע בתורה 80 פעם. 50 מתוכן כתובות בספר ויקרא כחלק מהתגלות ה' שמתרחשת במשכן, ומתרחשת בביתו של כל אחד ואחד. על מנת שנבין את משמעות צמד המילים הללו נתבונן בספר בראשית, שם מופיע אֲנִי ה' פעמיים בלבד. בברית בן הבתרים ה' אומר לאברהם: " אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ" (בראשית טו). ובחלום יעקב נאמר: " אֲנִי ה' אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹקֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ" (בראשית כח). משני מקרים הללו, אנו למדים כי צמד המילים אֲנִי ה' מלמד על סוג של התגלות, ומהם נלמד על המקומות האחרים בתורה שבהם מוזכר הביטוי הזה.
אֲנִי ה' – המתגלה ביציאת מצרים
בספר שמות אנו רואים את המילים אֲנִי ה' מוזכרות 12 פעמים סביב התהליך של יציאת מצרים. קודם כל ה' נגלה למשה בשם זה: "וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים אֶל משֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' " (שמות ו ב). אחר כך ה' מצווה את משה שיספר גם לבני ישראל על הגילוי הזה: "לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' . וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם" (שמות ו ו). יותר מאוחר גם המצרים נוכחים בגילוי שם ה': "וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם" (שמות ז ה).
גילוי ה' בפרסום עולמי כזה גדול לא היה בימי האבות. "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵ-ל שַׁ-דָּי וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם" (שמות ו). להם ולעולם היה גילוי מצומצם, לכן הוא מוזכר בספר בראשית פעמיים בלבד, לעומת יציאת מצרים שבה הוא מוזכר 12 פעמים.
אֲנִי ה' – המתגלה במשכן ובמקדש
בפרשתנו, פרשת "אמור", ה' מזכיר את הביטוי אֲנִי ה' 16 פעמים סביב המשכן והכוהנים העובדים בו. מהמספרים הללו אנחנו לומדים כי במקדש ובמשכן מתגלה ה' בעוצמה גדולה מאוד. איננו מכירים את עוצמת ההתגלות הזאת, אבל די שנקרא את הפסוקים שנאמרו בתורה על השראת השכינה במשכן. שבתחילה נאמר בחנוכת המשכן: "זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' תַּעֲשׂוּ, וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה'". אחרי כל העבודה ביום השמיני כתוב: "וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעָם: וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם" (ויקרא ט). גילו כזה גדול של כבוד ה', בשעה שכל העם רואה את כבוד ה' , גורם להם שמחה ושירה גדולה – וַיָּרֹנּוּ. גילוי כזה גורם גם יראה גדולה, על כן נאמר מיד: "וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם".
כך גם היה בחנוכת בית המקדש בימי שלמה. "וַיְהִי כְאֶחָד לַמְחַצְּרִים וְלַמְשֹׁרֲרִים לְהַשְׁמִיעַ קוֹל אֶחָד לְהַלֵּל וּלְהֹדוֹת לה'. וּכְהָרִים קוֹל בַּחֲצֹצְרוֹת וּבִמְצִלְתַּיִם וּבִכְלֵי הַשִּׁיר וּבְהַלֵּל לה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וְהַבַּיִת מָלֵא עָנָן בֵּית ה': וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמוֹד לְשָׁרֵת מִפְּנֵי הֶעָנָן כִּי מָלֵא כְבוֹד ה' אֶת בֵּית הָאֱלֹקִים" (דברי הימים ב, ה יג). גם שמחה גדולה וגם יראה גדולה.
חשוב לזכור שבגילוי ה' אמיתי יש שמחה ושירה גדולה. הפך מעבודת האלילים בימי אליהו הנביא בהר הכרמל, שם נאמר בהם "ויתגודדו כמשפטם". שהיו מתגודדים, פוצעים את עצמם ושורטים את בשרם לשם עבודת האלילים שלהם, ובסוף גם לא ירד להם גשם. המוסלמים נוהגים כך עד היום בצום "עשוראא" שלהם, שפוצעים את עצמם ואת ילדיהם עד זוב דם על מנת להגיע לקדושה. ואנחנו למדנו שקדושה באה מתוך עונג שבת.
גילוי ה' דרך קדושת השבת
התורה מלמדת כי הדרך להגיע לדבקות בה' היא דרך שמירת השבת בשמחה: "וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם" (שמות לא יג). דרך קדושת השבת ועונג השבת ניתן לחוש בנוכחות ה': "אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי – אָז תִּתְעַנַּג עַל ה'" (ישעיה נח יג).
לכן בתחילת פרשת "קדושים" התורה מצווה על שמירת השבת ביחד עם כבוד הורים, כחלק ממצוות "קדושים תהיו": "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם" (ויקרא יט ג). שבת נזכרת גם בהמשך הפרשה כחלק ממצוות ההתקדשות, בצמידות למצוות יראת המקדש: "אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ אֲנִי ה' " (ויקרא יט ל).
גילוי ה' בהתרחקות ממאכלות אסורות
לעומת הקדושה המקרבת לאלוקים, יש טומאה המרחיקה ממנו. מ"ט שערי טומאה של מצרים מרחיקים את כולם מה'. בגלל הטומאה הזו אומר פרעה: "לא ידעתי את ה' ואת ישראל לא אשלח".
כשהתורה מצווה את ישראל להימנע ממאכלות אסורות היא אומרת לנו לא להיטמא ולא להיות אטומים לה' בעקבות זאת: "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם, וְנִטְמֵתֶם בָּם. כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם". כשיש קדושה יש התאמה: "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי, וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ: כִּי אֲנִי ה' הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לֵאלֹקִים וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי" (ויקרא יא, סוף פרשת "שמיני").
חז"ל אומרים כי כל המטרה של היציאה ממצרים היא להעלות אותנו מטומאת מצרים, "ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי". להעלות במיוחד מהטומאה של מאכלות אסורות. "תנא דבי רבי ישמעאל אלמלא לא העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל שאין מטמאין בשרצים כשאר אומות דיים" (רש"י וראה עוד ויקרא כ כה).
גילוי ה' – בהתרחקות מטומאת העריות
לשון טומאה וקדושה נאמרה גם בעריות, וכמו שראינו קודם, בכל מקום שיש קדושה נאמרה הלשון אֲנִי ה' . כך בסוף פרשת "אחרי מות" (ויקרא יח א): "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם: כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ: אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ה' : אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה אֲנִי ה' ". ריבוי הפסוקים שכתוב בהם אֲנִי ה' בפרשת העריות הוא בולט לעין כל.
ספר ההלכות של הרמב"ם כולל בתוכו 14 ספרים, לכן הוא נקרא "היד החזקה". אחד הספרים האלה הוא "ספר קדושה" שמדבר על הלכות מאכלות אסורות והלכות איסורי ביאה. הרמב"ם כלל את ההלכות הללו בספר אחד למרות שהן הלכות שונות (ב"שולחן ערוך" ההלכות נמצאות בשני ספרים שונים יו"ד ואה"ע), כיוון שתכלית שתי המצוות הללו במיוחד היא להביא אותנו לקדושה שהיא דבקות בה'.
קדושה – גם בין אדם לחברו
בפרשת "קדושים" מוזכר אֲנִי ה' 20 פעם. לפחות חצי מהפעמים שנזכר אֲנִי ה' הוא ביחס למצוות שבין אדם לחברו. ללמדך שנוכחות ה' באה גם על-ידי התקדשות במצוות שבין אדם למקום וגם על-ידי התקדשות במצוות שבין אדם לחברו. "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם".
כך נאמר אֲנִי ה' על לקט שכחה ופאה (יט ט-י); על איסור גניבה ושבועת שקר (יט יא-יב); על עושק, על גזלה, על הלנת פעולת שכיר ועל קללת חרש ומכשול לעיוור (יט יג-יד). על עוול במשפט, על הליכת רכיל, על מי שלא מציל את רעהו (יט טו-טז); על שנאת אחיך, על התעלמות מנפילתו, על נקימה ונטירה ועל עוד מצוות רבות אחרות, והעיקרית שבכולן היא: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה' ".
דְּקָדִים סָפִי – אֵלִיָּהוּ מִשְׁתָּעִי בַהֲדֵיהּ
הגמרא (כתובות סא ע"א) מביאה דוגמה להתקדשות בין אדם לחברו שהיא גדולה כל כך עד שמביאה לגילוי שכינה ברמת גילוי אליהו. בגמרא מסופר על שני חכמים "אֲבוּהָּ בַּר אִיהִי וּמִנְיָמִין בַּר אִיהִי, חַד - סָפִי מִכָּל מִינָא וּמִינָא, וְחַד - סָפִי מֵחַד מִינָא. מַר - מִשְׁתָּעִי אֵלִיָּהוּ בַּהֲדֵיהּ, וּמַר - לָא מִשְׁתָּעִי אֵלִיָּהוּ בַּהֲדֵיהּ". שני אחים חכמים שהיו שווים זה לזה בחכמה ושניהם היו נותנים למלצרים שלהם לאכול מהאוכל שהיו מגישים לאורחים. אלא שאחד היה מקפיד לתת למלצר מכל מין ומין, ואחד היה נותן לו ממין אחד שיהיה שבע. הגמרא מספרת שזה שהיה מקפיד לתת מכל מין ומין – היה זוכה לגילוי אליהו. אחיו – לא.
עוד מספרת הגמרא על "הַנְהוּ תְּרֵי חֲסִידֵי, וְאַמְרֵי לָהּ, רַב מָרִי וְרַב פִּינְחָס בְּנֵי רַב חִסְדָּא. מַר - קָדִים סָפִי, וּמַר - מְאַחֵר סָפִי. דְּקָדִים סָפִי - אֵלִיָּהוּ מִשְׁתָּעִי בַהֲדֵיהּ. דִּמְאַחֵר סָפִי - לָא מִשְׁתָּעִי אֵלִיָּהוּ בַּהֲדֵיהּ". כאן מדובר על שני חסידים, האחד היה מאכיל את המלצר לפני שזה היה מגיש לכולם את האוכל, והאחר היה מאכיל את המלצר אחרי שסיים להגיש לכולם. שני המלצרים היו מקבלים אותו אוכל, אבל המלצר הראשון היה אוכל רק אחרי שיצאה נפשו והגיש לכולם, הריח את האוכל ולא אכל, ואילו חברו הגיש את האוכל והריח את ריחו כשהוא שבע. אליהו הנביא היה מתגלה רק לחסיד שהתחשב במלצר ודאג לו בכל לבו.
גילוי ה' במעשה מרכבה
המקומות שבהם נזכר בתורה אֲנִי ה' הם רבים, ועל כן לא נזכיר את כולם. אבל נזכיר שבספר דברים הביטוי הזה לא נזכר (מלבד פעם אחת, בדברים כט, שמדובר בו על סיפור מהעבר), כיוון שספר דברים לא נאמר מפי ה' אלא בלשונו של משה רבנו. כמו כן הביטוי אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ נמצא רק בשני הדברות הראשונים של עשרת הדברות ששמענו ישירות מפי הגבורה. כל זאת בגלל ש"אנכי" הוא גילוי ה' יותר מוחשי וממשי.
בתנ"ך נזכר הביטוי אֲנִי ה' 121 פעמים, כמעט כולן בנבואות יחזקאל (85) ובנבואות ישעיהו (21). נראה שזה בזכות העובדה ששני הנביאים הללו מתארים את "מעשה מרכבה" ששם נאמר: "וארא את ה'".
וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם אֲנִי ה'
בָּנִים אַתֶּם לה' אֱלֹקֵיכֶם
אחד המקומות שבהם נזכר אֲנִי ה' בתורה הוא באיסור לאדם לשרוט את עצמו עד זוב דם ולעשות כתובת קעקע. "וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם אֲנִי ה' " (ויקרא יט). אנחנו בנים של ה'. שם ה' נקרא עלינו. אסור לנו לפגוע במקום ששם ה' נקרא עליו. כל אחד ואחת מאתנו נחשב כבן של מלך. לכן אסור לנו לפגוע בגופנו הקדוש, ובוודאי לא בגופו הקדוש של חברנו, על-ידי שריטות וקעקוע, תלישת שיער, פציעות ומכות.
כך אומרת הגמרא (סנהדרין נח ע"ב): "וְאָמַר רַבִּי חֲנִינָא, הַסּוֹטֵר לוֹעוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כְּאִלּוּ סוֹטֵר לוֹעוֹ שֶׁל שְׁכִינָה". עוד בגמרא: "אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כָּל הַמַּגְבִּיהַּ יָדוֹ עַל חֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִכָּהוּ, נִקְרָא, רָשָׁע". מרן הרב אליהו היה מקפיד בכך מאוד שלא יכה אדם את חברו, אפילו לא במשחק. וכי היית מעז להכות את השכינה בדרך שחוק? וכי היית מכה על ספר תורה בדרך שחוק?
קעקוע לשם ה'
המשנה במסכת מכות אומרת: הַכּוֹתֵב כְּתֹבֶת קַעֲקַע, כָּתַב וְלֹא קִעֲקַע, קִעֲקַע וְלֹא כָתַב, אֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁיִּכְתּוֹב וִיקַעֲקֵעַ בַּדְּיוֹ וּבַכְּחוֹל וּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּכְתּוֹב שָׁם הַשֵּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר "וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם אֲנִי ה' " (ויקרא יט).
בגמרא (מכות כא ע"ב) שואל רב אחא בריה דרבא, האם לדעת רשב"י רק אם כתב ממש אֲנִי ה' הוא חייב וכל קעקוע אחר פטור. היום יש אופנה של מפורסמים לקעקע על עצמם אותיות קודש של שם ע"ב. לפי הבנת רב אחא את דברי רבי שמעון, זה עיקר איסור קעקוע. להבנת רב אחא, שם ה' נקרא עלינו ברוחניות, שנאמר: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח י). אסור לכתוב אותו בגשמיות על העור ממש, ובוודאי שלא על גויים.
קעקוע לעבודה זרה
רב אשי הסביר לרב אחא שהכוונה היא בדיוק הפוכה. בגלל ששם ה' נקרא עלינו, הרי שלפי רבי שמעון אסור לקעקע על גופו שֵם עבודה זרה. שנאמר: "וכתובת קעקע לא תתנו בכם – אֲנִי ה' ". אֲנִי ה' – ולא אחר (ועדיין אסור לקעקע שם ה' על הגוף). כך פסק הרמב"ם (ע"ז יב יא) "כתובת קעקע האמורה בתורה הוא שישרט על בשרו וימלא מקום השריטה כָּחֹל או דיו או שאר צבעונים הרושמים, וזה היה מנהג העכו"ם שרושמין עצמן לעבודת כוכבים כלומר שהוא עבד מכור לה ומורשם לעבודתה. ומעת שירשום באחד מדברים הרושמין אחר שישרוט באי זה מקום מן הגוף בין איש בין אשה – לוקה".
הרמב"ם לא פסק כמו רבי שמעון. לדעתו כל כתב ורישום – חייב. כך פסק גם ה"שולחן ערוך", שכל קעקוע אסור מהתורה (שו"ע יורה דעה סימן קפ ס"ק א וראה ביאור הגר"א שם).
דוגמה לקעקוע כזה ראינו אצל הגרמנים שקעקעו על האסירים היהודים באושוויץ מספר להראות שהם עבדים ומשועבדים, נחשבים כבהמות בקר. הפך כוונת התורה שרוצה אותנו "בנים אתם לה' אלוקיכם".
בין כתובת לציור
ה"פתחי תשובה" (קפ ס"ק א) מביא דעות פוסקים שסוברים כי האיסור הוא בקעקוע של אותיות. שנאמר "כתובת קעקע לא תתנו בכם". אבל לא בקעקוע של ציור. מלשון הרמב"ם משמע שכל קעקוע אסור מהתורה, בין אם זה אות ובין אם זה ציור (מנ"ח מצוה רנ"ג אות ב' בשם יד הקטנה). למעשה להלכה קשה להתיר קעקוע של ציור, כיוון שהפוסקים הראשונים לא התירו ציור. ואי-אפשר להקל באיסור מהתורה על סמך סברה מלבנו (ראה "מחזיק ברכה" סי' ש"מ).
קעקוע תועבה
בשו"ת "בצל החכמה" (חלק ה סימן פב) למד מכאן להקל למחוק קעקוע גס בקעקוע אחר מעליו. הוא מביא מקרה של אדם שקעקע על בשרו, במקום הנחת התפילין, דמות שאינה צנועה כלל וכלל. המקעקע חשב שכל ימיו יהיה שטוף בעריות, אבל הוא התקדם והתפתח, חזר בתשובה ועכשיו הוא רוצה להניח תפילין, אבל לא יכול להניחן על מקום שיש בו קעקוע תועבה.
הסרת הקעקוע לא תמיד אפשרית, ולפעמים היא אפשרית אבל עולה ממון רב. על כן הציע לו הרב לקעקע על התמונה קעקוע נוסף שיטשטש את התמונה הקודמת. הוא הסתמך בין השאר על כך שכתב על גבי כתב לא נחשב כתב, וכן על כך שלדעת שו"ת "מעיל צדקה" (המובא ב"פתחי תשובה" לעיל) אין איסור אלא בכתיבה של אותיות ולא בכתמים או בציורים, והמחיקה תהיה בכתמים וציורים ולא בכתיבה.
למעשה אין להורות שמותר לעשות ציורים של כתובת קעקע, כיוון שמדובר בספק איסור תורה. אבל אם מישהו יעשה בכל מקרה כתובת קעקע, כדאי לומר לו שציור עדיף על אותיות ולהציע לו לא לעשות את הקעקוע עמוק מתחת לעור. כדאי גם לומר לו שייקח בחשבון כי הוא עתיד לחזור בתשובה, כפי שכתב הרמב"ם (תשובה ז ה): "וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה". ואם כן מדוע שיביך את עצמו בקעקוע מעין זה כשיחזור בתשובה, ומדוע שיגרום לעצמו הוצאות מיותרות וצלקת בעקבות הסרת הקעקוע?
כתיבה בלי שריטה
האם מותר לכתוב על היד בעט דברים שרוצה לזכור, כגון מספר טלפון וכדומה, בלי קעקוע ושריטה? ברמב"ם (ע"ז יב) כתוב: "כתב ולא רשם בצבע, או שרשם בצבע ולא כתב בשריטה – פטור. עד שיכתוב ויקעקע שנאמר 'וכתובת קעקע'". יש אומרים שאם כתב ולא קעקע הוא פטור אבל אסור (מנחת חינוך רנג), ויש אומרים שזה מותר לגמרי (שו"ת שבט הלוי חלק ג סימן קיא).
אמנם מה שילדים לפעמים מדביקים על עצמם מדבקות שצובעות את בשרם בציור שנמחק לאחר כמה ימים – אין בזה איסור, שאינו מתקיים ואינו כתיבה. כן מה שנוהגים לעשות "חינה" לחתנים ולכלות ולכל המשפחה, אין בו איסור כי אין בו כתיבה והוא נשאר שבועיים בלבד. והרב אליהו זצוק"ל היה מחמיר בכתיבה על היד בעט.
איפור קבוע
פעם שאלתי את מו"ר הרב אליהו זצוק"ל האם איפור קבוע יכול להיחשב חציצה בטבילה, והשיב לי כי עד שאני שואל על חציצה, אשאל האם הוא מותר בכלל. כל איפור קבוע הוא למעשה קעקוע, שהרי באיפור זה מחדירים את הצבע מתחת לעור והוא ממש איסור תורה. אמנם אם כבר נעשה – אינו חוצץ בטבילה כיוון שהוא מתחת לעור.
היה מקרה של אישה שעשתה איפור קבוע אצל קוסמטיקאית, וכשחזרה לביתה אמרו לה שאיפור קבוע הוא איסור תורה. הלכה אותה אישה ותבעה את הקוסמטיקאית בבית-הדין לדיני ממונות בירושלים, בטענה שמדובר באיסור תורה, וידעה ולא אמרה לה.
אב"ד ממונות בירושלים, הרב ברוך שרגא שליט"א, כתב פסק הלכה ארוך שבו הוא נימק למה לפי דעתו האיפור הקבוע הוא איסור תורה. וכתב שם כי הוא שאל את הרבנים הגאונים הרב עובדיה יוסף זצ"ל, הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל, הרב ישראל יעקב פישר זצ"ל והרב קנייבסקי שליט"א, וכולם פסקו לאיסור. וכבר הזכרנו את דעת מו"ר הרה"ג אליהו זצוק"ל לאסור איפור קבוע (תחומין יח). אמנם לדעתו אי-אפשר לחייב את הקוסמטיקאית להחזיר את התשלום, כיוון שהיא יכולה לומר שהיא סוברת כדעת הרבנים המתירים.
וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם
שריטה וגדידה
ברמב"ם (ע"ז פרק יב הלכה יב) כתוב כי מי ששורט את עצמו בגלל צער על מת עובר על איסור מהתורה. ואם שרט את עצמו חמש שריטות – עבר חמישה איסורים ולוקה על כל אחד ואחד מהם. הטעם לאיסור זה ולכל האיסורים המוזכרים פה הוא מרוב חשיבות עם ישראל: "בָּנִים אַתֶּם לה' אֱלֹקֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדֲדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת: כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לה' אֱלֹקֶיךָ וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (דברים יד א).
כבר כתב הרמב"ם שם: "גדידה ושריטה אחת היא, וכשם שהיו הגויים שורטים בבשרם על מתיהם מפני הצער, כך היו חובלין בעצמם לע"ז שנאמר 'ויתגודדו כמשפטם', גם זה אסרה תורה שנאמר 'לא תתגודדו'". וכן נפסק ב"שולחן ערוך" (יו"ד קפ).
תלישת שערות מרוב צער
בכלל האיסורים שיש בתורה שלא לפגוע בגופנו, יש האיסור לקרח קרחה על מת. ואומר ה"שולחן ערוך" (שם): "קרחה הוא שתולש משער ראשו על המת בכל מקום בראש, בין ביד בין בסם, ושיעורו כדי שיראה מראשו כגריס פנוי בלא שיער". וכבר כתב הרמב"ם כי עיקר האיסור שחייבים עליו מהתורה הוא בתולש שיערו על מת. אבל "הקורח ראשו או השורט בבשרו על ביתו שנפל ועל ספינתו שנטבעה בים – פטור ואינו לוקה". ומכל מקום הוא פטור אבל אסור.
ולא עוד אלא שכתב ה"שולחן ערוך" (סעיף ז) כי יש דעות שאומרות כי מי שמכה את עצמו עד שדמו שותת, אפילו בלי שריטה, לוקה. שהרי אנחנו עם קדוש, בנים לה' אלוקינו, ומי התיר לנו להכות את עצמנו עד זוב דם? "לֹא כְאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקֹב כִּי יוֹצֵר הַכֹּל הוּא, וְיִשְׂרָאֵל שֵׁבֶט נַחֲלָתוֹ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ" (ירמיה פרק י טז).
ויהי רצון שתתקיים בנו שבועת ה': "יְקִימְךָ ה' לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָךְ, כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' אֱלֹקֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו: וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ". אמן ואמן.
סיפור
לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא
הבבא סאלי הקפיד מאוד על קדושה. פעם בליל שבת קודש אמר הבבא סאלי: הקדושה נמצאת פה. ממש פה. "לא בשמים היא". בדור שלפנינו כולם היו פניהם כנגד הקודש, וכל אחד משתדל להגיע אל הקדושה ממקום עומדו. יש שמצליח להגיע אל הקדושה בדרך הישרה במהרה, ויש שמתאחר לבוא. אבל בדור הזה אנשים צועקים קדושה ולא עושים מה שצריך כדי להגיע אליה. הולכים צעד קדימה ומתרחקים שני צעדים. פעמים שמסובבים עולם שלם ויוצאים בנקודה אחרת. עוברים על ידה ואין פוגעים בה. הם לא יודעים שהקדושה מול פניהם, לא צריך להסתובב בעולם.
הבבא סאלי העריך מאוד את רבי יוסף חיים זיע"א בגלל הקדושה הגדולה שלו. הוא היה מכבד כל אדם שראה אותו, והיה אומר כי כל מי שראה אותו – זכה לראות שכינה. הוא גם היה לומד את ספריו תדיר והיה פוסק על-פי פסקיו, גם בגלל הקדושה שלו, גם בגלל שזה היה מנהג אבותיו, וגם בגלל שהבן איש חי היה פוסק על-פי תורת האר"י הקדוש.
כאשר חזר הבבא סאלי מארץ ישראל למרוקו בשנת תרצ"ג, יצאו ספריו המודפסים של הבן איש חי. הוא הביא עמו למרוקו כמות גדולה של הספר "בן איש חי הלכות" וחילקם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות כדי שיקבעו בהם שיעורי תורה לזיכוי הרבים. כן קנה סט ספרי "כף החיים" להרה"ג רבי יעקב חיים סופר זצ"ל כדי ללמוד בהם בעצמו. הבבא סאלי חיבב מאוד את מרן הרה"ג מרדכי אליהו, בין השאר בגלל שהוא המשיך את דרכו של הבן איש חי גם בפסיקותיו ההלכתיות. וגם בהנהגות הקדושה שלו.
(מתוך ספר שיצא בקרוב על הבבא סאלי זיע"א. המעוניינים להיות שותפים בהוצאת הספר יכולים לעשות זאת דרך אתר "רבני קהילות").
מובאות
כל אחד ואחת מאתנו נחשב כבן של מלך. לכן אסור לנו לפגוע בגופנו הקדוש, ובוודאי לא בגופו הקדוש של חברנו, על-ידי שריטות וקעקוע, תלישת שיער, פציעות ומכות
אם מישהו יעשה בכל מקרה כתובת קעקע, כדאי לומר לו שציור עדיף על אותיות ולהציע לו לא לעשות את הקעקוע עמוק מתחת לעור. כדאי גם לומר לו שייקח בחשבון כי הוא עתיד לחזור בתשובה
תשובה כהלכה
עלייה לשם עלייה. האם באמת רק דברים קשים יכולים לגרום לעלייה?
אפשר לעלות גם בלי דברים קשים. בוודאי. אבל אנחנו רואים שבנושא העלייה לארץ, אם אנשים לא עולים מתוך הבנה שעכשיו אנחנו בתוך הגאולה, באות מכות לעורר אותם לעלות אל הארץ.
תפילה בטעם של פעם. איך אפשר להצליח להתרכז בתפילה? הרי המילים הן מילים של כאילו מפעם!
אפשר להתרכז בתפילה על-ידי שתוסיף את המילים שלך בסוף כל ברכה. אתה יכול לבקש שכל בסוף "אתה חונן". וכך הוספה בכל ברכה וברכה.
חמותו בערה בו. האם מותר למסור דרישת שלום לחמותי או לאשה מבוגרת?
בדרך מכובדת, למשל: מה שלומה של הגברת?
השיעור לעילוי נשמת הרבנית הצדקת אביגיל בת סעדה לבית עזראן זצ"ל (אִמה של הרבנית צביה אליהו תחיה). תהא נשמתה צרורה בצרור החיים, אמן.
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בצורת ד'?
הלכות שטיפת כלים בשבת
סוד ההתחדשות של יצחק
למה תמיד יש מחלוקת??
הלכות קבלת שבת מוקדמת
איסור בשר וחלב
מה הייעוד של תורת הבנים?
איך נראית נקמה יהודית?
מהדורות החדשות במצרים שדיברו על ישראל
היסוד הגדול שנלמד מרבי שמעון בר יוחאי
"ראה ראיתי"- שתי ראיות בחטא העגל
הרב דוד דב לבנון | פרשת כי תשא תש"ס
בדיקה עצמית של מזוזות
הרב שמואל אליהו | י"ד סיון התשע"ה
הלכות פסח
מתוך 'קול צופייך' גיליון 396
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | אדר תשס"ז
