- פרשת שבוע ותנ"ך
- קרח
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
491
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
בגמרא במסכת סנהדרין (קי) ישנה אריכות בעניני פרשת קרח. אשת קרח פיתתה אותו להתנגד למשה רבנו, היא דברה על משה רבנו מתוך קינאה, שהוא דואג רק לעצמו ומשפחתו, מינה את אחיו להיות כהן גדול ואת בני אחיו להיות סגני הכהן הגדול, תרומה ותרומת מעשר יש לתת לכהן וכן כל אדם השוחט בהמה צריך לתת זרוע לחיים וקיבה לכהן, נולד בכור בן זכר יש לתת פדיון הבן, ישנן עשרים וארבע מתנות כהונה. משה 'סוחט' את כולם ומטיל על כולם חובות כדי שהכול ינתן למשפחתו הפרטית.
הרב זצ"ל מלמד אותנו בספר אורות שיש להסתכל על הכהונה במבט אחר. הכהונה אינה חוצצת בין ישראל לאביהם שבשמים. קרח אמר: "כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה'" (במדבר טז, ג), אין צורך במתווכים, כל אחד יכול לפנות לריבונו של עולם, ומדוע צריך כהנים שיחצצו בין ישראל לאביהם שבשמים? מבט זה הוא שטחי שאינו מכיר את הגדולה האלוקית ועבודת הקודש שבבית המקדש. חושבים שכל אחד יכול לגשת אל הקודש בלא הכנה פנימית ובסגולה מיוחדת המתאימה לעבודת הקודש העליונה הזו.
תפקיד הכוהנים הוא לחבר בין ישראל לאביהם שבשמים, כי הפער הוא גדול וצריך מדרגת קדושה אמצעית שתוכל לחבר בין ישראל לאביהם שבשמים. הכהנים הם שלוחי דידן ושלוחי דרחמנא. הם יצרו את הקשר שלנו עם עבודת ה' הגדולה. כאשר מסתכלים באופן הנכון מבינים שללא הכהונה אי אפשר להגיע לקדושה העליונה של עבודת ה', ומתוך מבט זה כל מתנות הכהונה מקבלים משמעות אחרת. זו לא סחיטה וניצול, להיפך, אנו נהיים שותפים בעבודת ה' על ידי כך שאנו נותנים תרומה ושאר מתנות כהונה ומאפשרים לכהנים לעשות את עבודתם, ובזה יש לנו חלק בעבודת הקודש של הכוהנים.
נמצא שאנו מתעלים ומתרוממים על ידי מתנות אלו להיות קשורים לעבודת הקודש. אנו מקבלים על ידם יותר משאנו נותנים. ניתן להתבונן על אותה מציאות בעינים שונות תלוי איך מסתכלים, במבט שלילי - הכל נראה לא טוב ולא צודק, ובמבט חיובי – מרגישים את הגודל והיופי של התוכנית האלוקית.
עין טובה
בפרשה הקודמת, פרשת שלח קורה אותו דבר. ניתן להסתכל על ארץ ישראל שהיא "אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ" (במדבר יג, לב) ואפשר להסתכל על ארץ ישראל בראייה של: "טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד" (שם יד, ז). תלוי איך האדם מסתכל. המרגלים באו בגישה לחפש את החסרונות בארץ ישראל ואז כל מה שראו גרם להם להתרחק מארץ ישראל. למשל הם ראו שה"אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ" (שם יג ,לב),וחז"ל אמרו שבזמן שהם תרו בארץ הם ראו שיושבי הארץ עסוקים בקבורת מתים ונרתעו מכך - יכלו להסתכל במבט אחר, שהקב"ה סידר שהגויים יהיו טרודים במתיהם כדי שלא ישימו לבם אליהם שהם מסתובבים ומרגלים את הארץ, והיו אומרים איזו סייעתא דשמיא.
הם ראו ש"הֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד" (שם, כח) לכן הם אמרו שקשה לכבוש אותה - אך הם יכלו להגיד שיש להם ערים בצורות זאת אומרת שהם פחדנים וחלשים שצריכים חומות והגנות ולכן ניתן לנצח אותם. הם רואים ענקים ואומרים שקשה לנצח אותם - ואפשר לומר איזו ארץ טובה זו שמגדלת אנשים גדולים עם כוחות ועוצמות. הפרות גדולים הם אומרים שהפרות משונים - ניתן היה לראות שהם גדולים ויפים וזה מיוחד. הם לא שיקרו הם סיפרו מה שראו, אך הכל תלוי במבט, איך לפרש את המציאות, ניתן לפרש בצורה חיובית וניתן לפרש בצורה שלילית.
בבית המדרש הזה אנו לומדים שצריך להסתכל תמיד במבט של אמונה. למרגלים היה חוסר באמונה. הם אמרו: "לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ" (שם, כט) כביכול כלפי שמיא. המציאות הריאלית נראית מאוד שחורה וקשה. עם אמונה וידיעה שהכול מאת ה' והכול לטובה כי כל דעביד רחמנא לטב עביד (ברכות:) רואים שכל המציאות טובה. כל מה שיש בעולם עביד רחמנא וכל דעביד רחמנא לטב עביד. זה הלימוד הראשון מהפרשה שיש להסתכל במבט של אמונה.
כמובן שההשלכה מכאן היא איך להסתכל על המציאות של ימינו, ניתן להסתכל על המציאות שלנו ןלהגיד שאנו במצב קשה שסובבים אותנו כל הגויים, ושיש טרור ואנטישמיות ואין לנו מנוחת נפש - ובמבט של אמונה ניתן להתבונן על עם ישראל ולומר איזה עוצמות יש לו שהוא מתמודד עם כל כך הרבה קשים ובעיות. איזה כוח הקב"ה נותן לנו, ואנו מאמינים שהכול יהיה לטובה. וכך גם בצדדים הרוחניים, ניתן להסתכל באופן שלילי שמעולם לא הייתה ירידה רוחנית כמו עכשיו בדורנו, ובגלל המכשירים והתקשורת נופלים אפילו בני תורה ואברכים ואצל מי שאינם שומרי תורה על אחת כמה וכמה. וניתן להסתכל במבט חיובי שהרי הכול הקב"ה עושה, וגם את כל השכלולים הללו הוא עושה, לא נעשה שום דבר בעולם שלא על פי ה'. ובמבט החיובי מסבירים, הקב"ה לא מנסה אותנו באופן שלא נצליח, הוא לא מעמיד את ישראל בניסיון שלא ניתן להצליח בו, הרי הוא אוהב את ישראל, אהבת עולם אהבתנו. על כורחך שהקב"ה רואה שעם ישראל חוזר לארץ ישראל שיש בה סייעתא דשמיא ומקבץ אותנו יחד כאן ועם ישראל מוכן לעליה גדולה, והוא יכול עכשיו לנצח קשיים יותר גדולים, וניתן להטיל עליו משימות יותר קשות והתוצאות תהינה יותר גדולות. הגיע הזמן שישראל יתרוממו למדרגה חדשה, מדרגה המקרבת אותנו לגאולה שלמה. במבט של אמונה מקבלים כוחות ומנצחים את כל הקשיים.
הפתרון ליצר הרע – אהבת ה'
לפני שנה ורבע דיברנו על מבצע של אהבת ה' ואחר כך באו אלי בחורים ואמרו שזה עובד. מתוך ההתעסקות באהבת ה' וההתבוננות בטוב ה' מתמלאים באהבה גדולה לריבונו של עולם ואין מקום בלב לשום דבר אחר, הלב מתמלא "בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" (דברים ו, ה). וכך עולים מדרגה, לא רק מנצחים, לא רק מתעסקים בשלילה אלא אהבת ה' מתגדלת ומתעצמת. אנו חייבים להוכיח את הדבר הזה, שאחר שמתמלאים באהבת ה' גדולה מנצחים את הכול. כאשר יש אהבת ה' כל הדברים הרעים - הנפש דוחה אותם, כל דבר שאינו לכבודו של הקב"ה, שמצער אותו - לא שייך שנעשה. אם יש מאכל טעים מאוד והוא מושך ומגרה ונדע שיש בו קצת סם מוות, אף לא אדם אחד יאכל מהמאכל הזה. אותו דבר חל על כל הגרויים הללו. יש בהם סם המוות ולא שייך לרצות אותם. כאשר מתבוננים בזה עוד ועוד ומקדישים לזה זמן, אז הלב מתמלא באהבת ה' ומתפתחת מדרגה רוחנית שלא הייתה קודם לכן, כיוון שאף פעם לא היה הניסיון והפיתוי הגדול הזה שיש לפתח כוחות רבים כדי להתגבר עליו, והקב"ה חושב שיש לנו כוחות גדולים ונוכל להתגבר.
מסירת התורה בעל פה
בפרשה אנו לומדים גם על היחס לנותני התורה, כל המהרהר אחר רבו כמהרהר אחר השכינה, כל החולק על רבו כחולק על השכינה. התורה מגיעה אלינו דרך מוסרי התורה אין דרך אחרת, ובדור המדבר נמסרה התורה על ידי משה רבנו, אין דרך אחרת לקבל אותה, לכן מחלוקת על משה רבנו זו מחלוקת עם השכינה, מחלוקת עם ריבונו של עולם. כל הדורות כולם התורה עוברת במסורת שבעל פה. לכתחילה היה אסור לכתוב את התורה שבעל פה, הסדר הוא שהתורה עוברת מהרב לתלמיד, בעל פה. יש תורה שבכתב שאסור לאומרה על פה ויש תורה שבעל פה שאסור לכותבה. כיום מותר לכתוב את התוה שבעל פה רק בגלל ש"עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ" (תהלים קיט, קכו) ולולי כן היה אסור, כיוון שתורה שבעל פה נמסרת בצורה מדויקת רק עם היא בעל פה. התורה שבכתב מקורה אלוקי עליון וניתנה לנו עם תורה שבעל פה. ותורה שבעל פה כאשר אדם שומע מרבו הוא שומע את המנגינה ורואה את פניו וניתן להבין את הדברים היטב, אבל תורה כתובה אחד יכול להבין אותה כך ואחד כך. הגמרא מספרת ששני תלמידים התווכחו זה אמר כך אמר הרב, וזה אמר כך אמר הרב, אך זה לא כל כך שכיח.
הסמ"ע כותב בהקדמתו לפרושו על השולחן ערוך חושן משפט כמה טעמים מדוע לא ניתן לכתוב את התורה שבעל פה. טעם אחד הגמרא במסכת גיטין אומרת, כדי שהתורה לא תימסר לגויים, אנו לומדים את הדברים בבית המדרש וכך הגויים לא יכולים לקחת אותה, לעומת זאת את התורה שבכתב הם לקחו ומשתמשים בה לרעה. טעם שני: תורה שבעל פה נמסרת במדויק עם הרוח והחיות ולא אותיות יבשות. ואומר הסמ"ע הנה אנו עוסקים בסוגיה של נענועי הלולב ויש בה כמה פרושים כיוון שהדבר כתוב ולא נמסר במסורת ויש מחלןקת אחד מבין כך ואחר מבין כך. וגם לי יש פרוש חדש: כאשר מדברים שעה שיכתוב מלא של הדברים הוא עשרים עמודים, וכאשר אדם מסכם הוא כותב זאת בשלושה עמודים, ואם מקצר כותב זאת בעמוד אחד. כמה שאדם יאריך בכתיבה זה לא יהיה כל כך מבואר כמו הדיבור. התורה נמסרת חיה מדור לדור.
הרב צבי יהודה הסביר שלכן התלמוד נכתב בצורה כאילו לא מסודרת, בצורה אסוציאטיבית, מזכירים פסוק שמבאר ענין אז מביאים עוד כמה פרושים לפסוק זה אף שאין ענינם לסוגיא המדוברת. והסיבה לכך היא כדי שהתורה תשאר כמו בעל פה, בית מדרש חי. אנשים שואלים מדוע צריך את כל המשא ומתן ומה הייתה ההווא אמינא אם בכל זאת היא נדחתה, לכאורה מספיקה המסקנה, ומדוע לא היה ניתן לערוך את הגמרא בסדר כמו הרמב"ם? רצו חכמים להשאיר את הדברים בצורה חיה כמו שמדברים בבית המדרש, כאלו הקלטה של בית המדרש. הקשר בין הרב לתלמיד זו הדרך להעביר את התורה.
המחלוקת היא אבי אבות הקלקולים. ישנה מחלוקת עם הרב ומחלוקת בין רבנים. יכולים להיות חילוקי דעות אך מחלוקת זה לא חילוקי דעות, במחלוקת נכנס חשבון אישי. זה לא רק ביקורת על דעתו של השני אלא מחלוקת על האדם, בטח יש לו כוונות כאלו וכאלו ומה שהוא אומר אינו עניני ולא נאמר לגופו של ענין. וכשיש מחלוקת אין אפשרות שהענין יתברר. כאשר יש חילוקי דעות עניניים "אֶת וָהֵב בְּסוּפָה" (במדבר כא, יד) "ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה" (קידושין ל:). תלמידי חכמים יכולים לחלוק זה על זה, התורה עשירה וכולה ניתנה מרועה אחד אך יש הרבה גוונים, והריבוי מעשיר את התורה בתנאי שהויכוח עניני, ולאחר הברור מתברר שהפערים אינם גדולים, ניתן להתבונן מצד אחד וניתן להתבונן מצד שני, ומכבדים אחד את השני. ההלכה נפסקה כבית הלל כיוון שהם היו ענווים והזכירו את בית שמאי לפניהם, ולא פחדו שיגידו שאם הם מזכירים את בית שמאי ראשונים אז כנראה שבית שמאי צודקים. הם כיבדו את הדעה השנייה ואמרו בית שמאי הם חריפים ואומרים כך וכך, והוסיפו שלעניות דעתנו ההסבר הוא שונה.
כל זה אנו צריכים להפנים, לטהר את עצמנו מחשדנות. יש לתת אמון אחד בשני. יותר לכבד איש את רעהו - ובזה יבוא התיקון לפרשתנו. ויש לתקן את הפרשה הקודמת על ידי שנרבה בשבחה של ארץ ישראל, לראות רק את מעלותיה, כאשר חם נגיד כמה נעים... וכן במזג האויר הרוחני נחפש רק את מעלותיה... וברוך ה' יש הרבה מעלות שניתן לראות, הרבה מעלות שאפשר לדבר עליהן ולשבח אותן.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל לקורות חייו המלאים לחץ כאן.
דרישת המדינה היהודת מישראל ומאומות העולם
לנתיבות ישראל - עמוד קכא - "נצח אומתנו"
ח' שבט תשפ"ב
מהו התוכן האמיתי של העולם?
לנתיבות ישראל - סיום מאמר "והנצח זו ירושלים"
ג' אב תשפ"ג
נתיב העבודה - המשך פרק י"ז (4)
שיעור מס' 63
ב' אייר תשפ"ג
נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק ח - ט(1)
שיעור מס' 95
כ"ב סיון תשפ"ג
איך ללמוד גמרא?
איך מותר לנקות בגדים בשבת?
האם מותר לפנות למקובלים?
מהי עיקרה של הגאולה?
למה משווים את העצים לצדיקים?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בצורת ד'?
איך המזוזה שומרת עלינו?
מהדורות החדשות במצרים שדיברו על ישראל
יום העצמאות- החזרה לארץ קודשינו בחודש אייר, מדוע?
הרב מאיר גולדויכט | ב' אייר תשפ"ה
עצמאות – פנים חדשות
הרב יצחק חי זאגא | ב' אייר תשפ"ה
המלכת יהוא והשמדת בית אחאב
מלכים ב פרק ט
הרב עידו יעקובי | ל' ניסן תשפ"ה
