איגרת תימן חלק י"א | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
איגרת תימן

קטגוריה משנית

414

3 דק' קריאה

הטענה שהמשוגע מוזכר בתורה
(ב) וַאֲשֶׁר זָכַרְתָּ מֵעִנְיַן הַפּוֹשֵׁעַ אֲשֶׁר הֵבִיא בְּנֵי אָדָם לַחְשֹׁב שֶׁ"בִּמְאֹד מְאֹד"* (בראשית יז, כ) הוּא מְשֻׁגָּע*, וְכֵן אָמְרוֹ: "הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן" (דברים לג, ב) רוֹמֵז אֵלָיו, וְכֵן אָמְרוֹ: "נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי" (שם יח, טו), וְכֵן יִעוּדוֹ* לְיִשְׁמָעֵאל: "וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל" (בראשית יז, כ) - אֵלּו עִנְיָנִים מְאוּסִים מְאֹד מִמִּי שֶׁאֲמָרָם, וְלֹא יֵאָמֵר בָּהֶם שֶׁהֵם בְּתַכְלִית הַחֻלְשָׁה*, אֲבָל* עֲשׂוֹת רְאָיָה מֵהֶם שְׁחוֹק וְלַעַג גָּמוּר, וְהֵם עִנְיָנִים לֹא יַכְנִיסוּ סָפֵק כְּלָל, וַאֲפִלּוּ אֵצֶל הֲמוֹן עַמֵּי הָאָרֶץ וְהַבּוּרִים. וְהַפּוֹשְׁעִים עַצְמָם אֲשֶׁר יַטְעוּ בָּהֶם לֹא יַחְשְׁבוּ כֵּן, וְלֹא יְסֻפְּקוּ עֲלֵיהֶם, וְאוּלָם יְכַוְּנוּ לְהִתְפָּאֵר בְּאֵלּו הַמַּאֲמָרִים אֵצֶל הַגּוֹיִם, וְשֶׁיַּרְאוּ לָהֶם שֶׁהֵם אִמְּתוּ מַה שֶּׁבַּקָּלוֹן בְּאָמְרָם שֶׁמְּשֻׁגָּע כָּתוּב בַּתּוֹרָה. וְהַיִּשְׁמְעֵאלִים עַצְמָם לֹא יַאֲמִינוּ בְאֵלּו הָרְאָיוֹת וְלֹא יְקַבְּלוּן, וְלֹא יָבִיאוּ מֵהֶן רְאָיָה, בַּעֲבוּר שֶׁהֶפְסֵדָן מְבֹאָר מְאֹד, וְכַאֲשֶׁר לֹא מָצְאוּ לָהֶם טַעֲנָה כְּלָל בְּכֹל הַתּוֹרָה, לֹא כָּתוּב, וְלֹא דִמְיוֹן, וְלֹא מְקוֹם מַחְשָׁבָה לְהִתָּלוֹת בּוֹ - אָמְרוּ: הֲמִירוֹתֶם* הַתּוֹרָה וְשִׁנִּיתֶם אוֹתָהּ, וְאַתֶּם מְחַקְתֶּם שֵׁם פְּלוֹנִי מִמֶּנָּה. וְלֹא מָצְאוּ טַעֲנָה טוֹבָה מִזֹּאת, עִם הֱיוֹתָהּ בְּתַכְלִית הַגְּנוּת וְהַפְּחִיתוּת, וּבִטּוּלָהּ* פָּשׁוּט לֶהָמוֹן וְלַיְחִידִים, בִּהְיוֹת הַתּוֹרָה נֶעֶתְקָה לַלָּשׁוֹן הַסִּרְיָאן וְהַפַּרְסִי וְהַיְּוָנִי וְהַלּוֹעֲזִי קֹדֶם שֶׁעָמַד הַפָּסוּל* מֵאוֹת שָׁנִים. וְעוֹד, בִּהְיוֹתָה קַבָּלָה רַבִּים מֵרַבִּים בְּמִזְרַח הָאָרֶץ וּבְמַעֲרָבָהּ, וְלֹא נִמְצָא בְּכֻלָּם חִלּוף כְּלָל, וַאֲפִלּוּ בִּנְקֻדָּה וּבִמְקוֹמָהּ לֹא נִמְצָא חִלּוּף, וְאַף* כִּי בְּעִנְיָן. וְלֹא הִצְרִיכָם לְזֹאת הַטַּעֲנָה הַחֲלוּשָׁה רַק הֶעְדֵּר פָּסוּק מְדַמֶּה* בַּתּוֹרָה.
___________________________________
בִּמְאֹד מְאֹד – בברכת ה' לישמעאל נאמר: "והרבתי אותו במאוד מאוד". הוּא מְשֻׁגָּע – שפסוקים אלו מתייחסים למוחמד. יִעוּדוֹ – הבטחתו. בְּתַכְלִית הַחֻלְשָׁה – ראיות ברמה מאוד קלושה. אֲבָל – אלא. הֲמִירוֹתֶם – החלפתם. וּבִטּוּלָהּ – דחיית טענת המוסלמים. הַפָּסוּל – מוחמד. וְאַף – וכל שכן. מְדַמֶּה – המרמז על אמונתם.

איגרת תימן (40)

בשביל הנשמה

20 - לימוד שבועי באמונה ח- יד טבת תשע"ו

21 - איגרת תימן חלק י"א

22 - איגרת תימן חלק י"ב

טען עוד

ביאורים
'ואשר זכרת מענין הפושע' – יהודי מומר, שהכיר היטב את פסוקי התורה, ניסה להביא ראיות לאמִתת האיסלם מפסוקי התורה. ארבע ראיות מונה כאן הרמב"ם בשמו, ובהמשך ישיב עליהן אחת לאחת.
מקדים הרמב"ם שראיות אלו הן שחוק ולעג, שאפילו אותם יהודים מומרים לא מכירים בהן כראיות טובות. רק מפני שבקוראן כתוב שמוחמד מוזכר בתורה, החליטו אותם פושעים, שרצו להתחנף בפני המוסלמים, להוציא ראיות אלו מן הפסוקים. עד כדי כך הרחיקו לכת, שאחת הראיות שהביאו היא גימטרייה של מוחמד שלכאורה כתובה בתורה.
מעבר להוכחות שהוציאו הפושעים מתחת לשטיח, שבהן ידון הרמב"ם בהמשך, טענו חכמי המוסלמים שמוחמד אכן היה מוזכר בעבר בתורה, אך היהודים מחקו והסירו את שמו. אלא שטענה זו הבל היא, שהרי התורה הועתקה ללשון סורית, פרסית ויוונית עוד קודם שנולד ה'פסול' – מוחמד, מאות שנים קודם לכן [500 שנה]. ואיך אפשר לומר ששינו היהודים את הכתוב, כאשר בכל ספרי התנ"ך, בכל קצוות תבל, לא נמצא שינוי אפילו קל שבקלים.

הרחבות
אמִתות המסורת
בִּהְיוֹתָה קַבָּלָה רַבִּים מֵרַבִּים... וְלֹא נִמְצָא בְּכֻלָּם חִלּוף כְּלָל. הרמב"ם כותב על מעלת מסורת ישראל, שהיא מבוססת על קבלת רבים מרבים, שלא כקבלת הנוצרים והמוסלמים, המבוססת על קבלה מאיש אחד.
ביתר הרחבה כתב הרב קוק על ודאות ואמִתות מסורת ישראל: "והנה כשיהיה האדם חפשי באמת ברוחו, וידון בלא משוא פנים על ערך התורה וסיפוריה כמו שדנים על כל רשימה היסתורית, מיד יחוש ברוחו את האמת לאמיתתה, ויכיר שאי אפשר כלל לזייף היסתוריה כללית ועיקרית של אומה שלמה באופן גלוי ומבליט כזה, באופן שהמאורעות ההיסתוריים הם כל כך מדוייקים, כל כך מכוונים ומפורשים, בשמות האנשים ותולדותיהם, נושאי ההיסתוריה הברורה, בציון המקומות החיים לפנינו והודעת הזמנים לימים לחדשים ולשנים" [לנבוכי הדור כו]. אי אפשר כלל לזייף היסטוריה של אומה שלמה, ואי אפשר לזייף תורה שניתנה בפני רבים, ובייחוד שהפרטים הרבים הכתובים בתורה כולם מפורטים לפרטים: במקומות, בזמנים, בשמות האנשים ובכלל.
על מסורת התורה בישראל כתב רבי יהודה הלוי "שהיא כמראית העין" [כוזרי א, כה]. מה שאדם רואה בעיניו אינו צריך להוכחה שכלית. אדם בריא אינו מבקש ראיות שכליות למה שרואה בעיניו. אדם בריא שרואה מולו עץ, אינו רואה צורך לדון בשכלו האם אכן יש מולו עץ. כך גם עם ישראל אינו צריך הוכחות שכליות על אמִתות התורה, משום שהמסורת חזקה, מוחשית וברורה כמראית העין.