צעקות מהדממה | הרב נתנאל יוסיפון | בית המדרש

קטגוריה משנית

2 דק' קריאה

ב – כב' שבט בשבוע הבא, יחול יום ההילולא של איש האמת הגדול, רבי מנחם מנדלי מקוצק זי"ע. כל ימיו חתר רבי מנחם מנדל להגיע לנקודת האמת, ולפיכך – אמרותיו קצרות הן וחריפות, עמוקות עד תהום ומסעירות את הלבבות. אגדות רבות אופפות את דמותו המסתורית, המזדקרת ממרחק כדמות פלאים אגדית.
בתוך שלל האגדות והאמרות, דומה שהפרשה המרתקת ביותר היא פרשת הסתגרותו בחדרו. במשך כעשרים שנה, הסתגר הרבי בחדרו, ותלמידיו לא הורשו להיכנס פנימה. ובכל זאת, בית מדרשו המשיך להוות מוקד משיכה לבני עליה חריפים ושואפי גדולות. מידי פעם, היה הרבי מגיח מחדרו ושואג אל תלמידיו – משפט אמיתי עמוק ונוקב. התלמידים היו נרתעים ובורחים מפניו, אך שבים שוב ושוב להמתין בפתח החדר למשפט הבא שירימם לפסגות.
'אמנם הדלת נעולה', אמרו התלמידים, 'אך מבעד לחור המנעול פורצות יותר קדושה ורוממות משערים אחרים הפתוחים לרווחה'.
ואכן, מפעלו של הרבי מקוצק מהווה הוכחה מובהקת לכך ש"הדיבורים היוצאים לפעמים מפיות של קדושים, נותנים מזון בשפע רב יותר מהמון דרשות וספרים ארוכים בינוניים" (הראי"ה קוק, אורות התחיה ד).
לאחר פטירתו, נמנו רוב האדמו"רים הגדולים בפולין על תלמידיו. המונים רבים החלו ללכת לאורו. הבולטות בחסידויות הממשיכות עד היום את דרכו הן – גור וסוכטשוב. כך התברר, שאדם גדול שדיבר דברים מעטים, הטביע חותם משמעותי יותר מהרבה נואמים פופולריים, שאמנם מגיעים לרבים אך דבריהם בינוניים.
עיקרון זה ניתן ללמוד גם מדמותו של הגאון מווילנא (ואכן, יש בחסידות מי שראו בנשמת הרבי מקוצק כעין שיבה של נשמת הגאון מווילנא, ואף הרבי מקוצק ראה בשחר ימיו את הגאון מווילנא כדמות המופת אליה שאף להידמות). הגאון ישב כל ימיו סגור ומסוגר בחדרו ולמד בהתמדה עצומה. הגאון לימד חוג מצומצם של תלמידים, וחיבר ספרים המתאפיינים בתמציתיות גדולה, וקשים להבנה ללומד הרגיל.
לכאורה, אפשר היה לחשוב שהשפעתו תהא מעטה. וודאי היו שאמרו לעצמם, שהגאונות העצומה התבזבזה לשווא, ואם הגאון היה שקוע בהפצת תורה – היה משפיע יותר.
אך בפועל השפעתו של הגאון הייתה עצומה. מכוחו של הגאון, הקים תלמידו הגדול רבי חיים מוולוז'ין את אם הישיבות – וולוז'ין. כך כל עולם הישיבות בעת החדשה קם מכוח פנימיותו הגדולה של הגאון. מכוח חזונו של הגאון, עלו תלמידיו לארץ ישראל – עליית תלמידי הגר"א, והחלו למעשה את שיבת ציון של ימינו. תלמידיו וצאצאיהם הקימו את השכונות הראשונות בירושלים, ואת אם המושבות – פתח תקווה. ואף ספריו העמוקים והתמציתיים הפכו לדרך חשובה ומרכזית בפסיקת ההלכה.
מכאן ניתן ללמוד, שאת עומקם ואמיתתם של החיים, אל לנו לחפש דווקא במקומות הפופולריים והרדודים, כי אם במקומות העומק וההקשבה לאמת. לדורות רבים, ישפיעו דווקא הוגי הדעות והמחנכים, ולא העיתונאים ואנשי ההמון.
בפרשת יתרו, מתברר שאת המסר הרוחני לדורות – התורה, דולים ישראל במדבר השמם, ולא במצריים – מקום שטף החיים וההמון. ואף אנו בחיינו, אם רצוננו להתחבר לעומק ואמת, עלינו למצוא זמנים לשבת בבית המדרש ללמוד ולהעמיק!