גבורות השם פרק נ"א חלק ג' | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
גבורות השם

קטגוריה משנית

7830

5 דק' קריאה

הגאולה מצד העולם הרוחני לכן ציוה לאכול מצה שהיא דבר פשוט
וְעוֹד תֵּדַע אֵיךְ הַמַּצָּה שֶׁהִיא לֶחֶם עֹנִי שַׁיָּךְ אֶל הַגְּאֻלָּה, וְזֶה כִּי הֶעָנִי שֶׁאֵין לוֹ דָּבָר, וְזֶה עִנְיַן 1 פְּשִׁיטוּת כַּאֲשֶׁר הוּא עוֹמֵד בְּעַצְמוֹ, וְדָבָר זֶה עִם שֶׁהוּא חִסָּרוֹן נֶחְשָׁב בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא עוֹלַם הַהַרְכָּבָה, וּמַעֲלָתוֹ בְּהַרְכָּבָה, מִכָּל מָקוֹם הַפְּשִׁיטוּת מַעֲלָה הוּא מִצַּד עוֹלָם הַפָּשׁוּט, וְאֵין בּוֹ הַרְכָּבָה. וּבַלַּיְלָה הַזֶּה הָיוּ צְרִיכִים אֶל הַגְּאֻלָּה, וְלֹא הָיְתָה הַגְּאֻלָּה מִצַּד הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא עוֹלָם הַמֻּרְכָּב, רַק מִצַּד עוֹלָם הָעֶלְיוֹן הַפָּשׁוּט. וּלְפִיכָךְ צִוָּה לֶאֱכֹל מַצָּה לֶחֶם עֹנִי, שֶׁהוּא לֶחֶם הַפָּשׁוּט, שֶׁהֲרֵי אֵין בּוֹ דָּבָר רַק עֶצֶם פָּשׁוּט. כִּי לְשׁוֹן מַצָּה בָּא עַל דָּבָר שֶׁהוּא פָּשׁוּט, כְּמוֹ שֶׁנִּקְרָא הָעוֹר שֶׁהוּא פָּשׁוּט 2 דְּלָא מְלִיחַ וְלָא קְמִיחַ וְלָא עֲפִיץ (שבת עט, א), וְהוּא עוֹר פָּשׁוּט, בְּשֵׁם: מַצָּה. וּמִפְּנֵי שֶׁבַּלַּיְלָה הַזֶּה הָיוּ נִגְאָלִים בַּמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה לְמַעְלָה מִן עוֹלָם הַמֻּרְכָּב, צִוָּה שֶׁיִּהְיֶה אֲכִילָתָן מַצָּה שֶׁהִיא פְּשׁוּטָה. דִּמְיוֹן זֶה, כֹּהֵן גָּדוֹל מְשַׁמֵּשׁ בְּכָל יְמֵי הַשָּׁנָה בְּבִגְדֵי זָהָב, וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּבִגְדֵי לָבָן לִפְנַי וְלִפְנִים, וְזֶהוּ בִּשְׁבִיל שֶׁהוּא קוֹנֶה מַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה, שֶׁהֲרֵי הָיָה נִכְנָס לִפְנַי וְלִפְנִים, יֵשׁ לוֹ לְסַלֵּק מִמַּדְרֵגוֹת עוֹלָם הַזֶּה, שֶׁמַּדְרֵגָתוֹ אֵינוֹ פָּשׁוּט. וּלְכָךְ יֵשׁ לוֹ לְשַׁמֵּשׁ בְּכָל הַשָּׁנָה בְּבִגְדֵי זָהָב בַּחוּץ, אֲבָל כְּשֶׁנִּכְנָס לִפְנַי וְלִפְנִים יֵשׁ לוֹ לְשַׁמֵּשׁ בְּבִגְדֵי לָבָן, לְפִי מַעֲלַת הַמַּדְרֵגָה שֶׁנִּכְנָס לְשָׁם, כִּי בִּגְדֵי לָבָן הֵם פְּשׁוּטִים. וּלְכָךְ צִוָּה בְּלַיִל זֶה לֶאֱכֹל מַצָּה שֶׁהוּא לֶחֶם עֹנִי פָּשׁוּט מִכֹּל, כִּי בְּלַיִל זֶה נִגְאֲלוּ בְּמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה, וְכָל מַדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה יֵשׁ בָּהּ פְּשִׁיטוּת. וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב (דברים טז, ג): שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מִמִּצְרַיִם, כִּי מַה שֶּׁהָיוּ יוֹצְאִים בְּחִפָּזוֹן בְּלִי הֶמְשֵׁךְ זְמַן, מוֹרֶה שֶׁיָּצְאוּ בְּמַדְרֵגָה וּבְמַעֲלָה עֶלְיוֹנָה, וְהַפֹּעַל שֶׁבָּא מִשָּׁם נַעֲשֶׂה בְּלִי זְמַן, לֹא כְּמוֹ דְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים שֶׁכָּל פְּעֻלָּתָם בְּהֶמְשֵׁךְ זְמַן. אֲבָל כָּאן הָיָה גְּאֻלָּתָם שֶׁלֹּא בַּטֶּבַע, וּלְכָךְ הָיָה בְּחִפָּזוֹן בְּלִי זְמַן, וּלְכָךְ רָאוּי שֶׁיֹּאכְלוּ לֶחֶם עֹנִי, הוּא לֶחֶם הַפָּשׁוּט מִבְּלִי הַרְכָּבָה. וְדָבָר זֶה נִתְבָּאֵר לְמַעְלָה בַּאֲרִיכוּת, עַיֵּן שָׁם. גַּם עַיֵּן לְקַמָּן אֵצֶל מַצָּה זוֹ, וְתִמְצָא עוֹד דְּבָרִים בְּרוּרִים בְּעִנְיָן זֶה.
____________________________
ודע עוד טעם, למה המצה הנקראת לחם עוני שייכת אל הגאולה. לעני אין רכוש כלל, וזה מורה על 1 פשיטות מהחומר, כאשר הוא עומד ללא חיבור לדבר אחר. אמנם העוני נחשב לחסרון בעולם הזה, מפני שעולמנו עולם חומרי, עולם של הרכבה, והרכבה נחשבת בו למעלה, אבל בעולם הרוחני, הפשיטות שאין בה הרכבה נחשבת למעלה. בלילה בו נגאלו, כיון שלא היתה גאולתם מצד העולם הזה אלא מצד העולם העליון שהוא העולם הפשוט, לכן נצטוו לאכול לחם עוני, שהוא לחם פשוט, שכן אין בו אלא את עצמותו. הלשון מצה משמעותה דבר פשוט, וראיה לזה מכך שנקרא העור כשעדיין 2 לא נמלח ולא ניתן עליו קמח או עפצים, אלא הוא עור פשוט - מצה. מפני שבלילה זה באה גאולתם מן המעלה העליונה של העולם הרוחני, ציווה הקב"ה שתהא אכילתם במצה שהיא פשוטה. רעיון דומה אנו רואים בכהן גדול המשמש בכל ימות השנה בבגדי זהב, ואילו ביום הכיפורים כשהוא נכנס לפני ולפנים משמש בבגדי לבן. הטעם לזה מפני שביום הכיפורים הכהן הגדול קונה מעלה עליונה, שהרי הוא נכנס לקדש הקדשים, לכן יש לו להסתלק מכל מדרגות העולם הזה ולהיות פשוט. לכן בכל השנה כשהוא עובד מחוץ לקדש הקדשים הוא משמש בבגדי זהב, וכאשר הוא נכנס לפני ולפנים הוא משמש בבגדי לבן, בהתאם למעלה שאליה הוא נכנס. לכן ציווה לאכול בלילה זה לחם עוני, שהוא לחם פשוט. וזה פירוש הכתוב: שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים. כי יציאתם בחפזון בלי שיהוי זמן מורה שיצאו במעלה עליונה, והפועל שבאה מהמעלה הרוחנית הגבוהה נעשה בלא שיהוי זמן, שלא כדברים הטבעיים שמתפתחים לאיטם בשיהוי זמן. כאן שגאולתם היתה שלא על פי הטבע אלא למעלה מהטבע, היתה בחפזון, לכן ראוי שיאכלו לחם עוני. דבר זה התבאר כבר בפרק לו עיין שם, ועיין גם לקמן בפרק ס ותמצא דברים נוספים.

גבורות השם (75)

בשביל הנשמה

30 - גבורות השם פרק נ"א חלק ב'

31 - גבורות השם פרק נ"א חלק ג'

32 - לימוד שבועי באמונה יא-יז תמוז תשע"ו

טען עוד

ביאורים
מדען מתחיל מאושר ככל שיש לו יותר תגליות. מדען מתקדם, לעומתו, שואף להכליל את התגליות בכמה שפחות כללים, ושהם יהיו פשוטים וקלים. לפעמים אנשים שואפים לחיים מורכבים, עם עשייה רבה ולו"ז צפוף, אך במשך הזמן הם הולכים ונהיים עמוקים יותר, ואז הם שואפים לחיים של רוגע ופשטות, עם מעט תכנים עמוקים, שכוללים יותר מכול מערכת עמוסה של פרטים קטנים. כך לפני בריאת העולם הזה היה את הקב"ה לבדו, שהיה 'רק' אחד, אבל אחד כזה שהכיל בקרבו את כל הריבוי העצום שקיים בבריאה. עניין העולם הזה הוא 'לפרק' את אותה אחידות פשוטה וגדולה לכמה שיותר פרטים קטנים. כל הפרטים יתעלו, תתגלה האלוהות בכל אחד, ואז יחזרו כולם להיות מחוברים ומאוחדים. הריבוי המסובך יחזור להיות מערכת פשוטה ושלמה.
אצל המצה, מלבד המשמעות של העמידה על העצמיות שלנו, כפי שלמדנו אתמול, מייצגת הפשטות שלה גם את השייכות לעולם העליון הרוחני, שהוא עולם פשוט ואחיד. למילה 'מצה' יש מובן נוסף והוא פשטות, כפי שכתוב בחז"ל [שבת עט]: "שלשה עורות הן: מצה וחיפה ודיפתרא", ומצה היא העור הפשוט שאינו מעובד כלל. במצה אנחנו נפגשים עם העצמיות הבסיסית שלנו, עם הנפש הבסיסית והפשוטה שלנו, לפני שהתפרטה והתפזרה לכל כך הרבה פרטים קטנטנים של החיים. זו הזדמנות להיפגש עם השאיפות השורשיות והכלליות – לפני שקיבלו כל כך הרבה גוונים וצורות ביטוי. לכן גם הגאולה ממצרים הייתה חפוזה. תהליך המסמל סיבוכים, מורכבות. ככה זה בעולם הזה, המלא סיבוכים טבעיים. לא כן במציאות העליונה, הכול פשוט, מיידי. עם גובה זה אנחנו נפגשים דרך המצה. זו השאיפה הגדולה לחיות בתוך עולמנו, עולם של לחצים, נצחונות, שכלולים ותוצאות, ולעשות זאת מתוך שאיפות של עומק, שלווה, אהבה ופשטות.
זו דרכם של דברים עליונים, להופיע בדרך נִסית ובפשטות. אלו דברים שלא מתאימים את עצמם ל'כללי המשחק' של העולם הזה, הם אינם מופיעים בדרך טבעית. לכן ביציאת מצרים היו נִסים כל כך גלויים. לכן גם הכהן הגדול, למשל, בהיכנסו לקודש הקודשים, היה פושט את בגדיו המפוארים ולובש בגדים פשוטים. הפאר והמורכבות מסמלים את שיא ההצלחה של העולם הזה, אבל מעל זה בא הרובד של העולם העליון, של הפשטות והעומק. אם-כן, הפשטות של המצה לא מביאה אותנו לחשוב רק על העצמיות של עם ישראל כעם שעומד לבדו, אלא היא מביאה אותנו לחשוב גם על העולמות העליונים והפשוטים שעולמנו כפוף להם.

הרחבות
מהי שלמות אמִתית?
וְזֶה עִנְיַן פְּשִׁיטוּת כַּאֲשֶׁר הוּא עוֹמֵד בְּעַצְמוֹ, וְדָבָר זֶה עִם שֶׁהוּא חִסָּרוֹן נֶחְשָׁב בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא עוֹלַם הַהַרְכָּבָה, וּמַעֲלָתוֹ בְּהַרְכָּבָה, מִכָּל מָקוֹם הַפְּשִׁיטוּת מַעֲלָה הוּא מִצַּד עוֹלָם הַפָּשׁוּט, וְאֵין בּוֹ הַרְכָּבָה. המהר"ל עוסק כאן בקשר בין עולמנו המורכב ממציאויות נפרדות ומגוונות, לבין העולם האלוהי שהוא אחדותי. יסוד זה הִנו מצד אחד יסוד היהדות כולה אך מצד שני הוא קשה להבנה.
ישנו עיקרון אמוני שהודגש מאוד אצל הבעל שם טוב וכל תלמידיו, והוא שהעולם – למרות הכמות העצומה של החלקים, הפרטים והנבראים שקיימים בו – לא רק נברא בידי הבורא, אלא ממש כלול בתוכו; כל המציאות אינה קיימת בלי האנרגיה האלוהית שמהווה אותה כל רגע, וכל מה שאנו רואים בעולם אינו אלא אלוהות ש'הסתתרה' בתוך העולם הנראה לעינינו. מבחינה מסוימת, הפירוד והריבוי שאנו רואים בעולם אינו אלא סוג של הסתרה של אחדות ה'.
יוצא מכך שאמנם במושגים של העולם הזה ככול שדבר מורכב מפרטים רבים יותר כך הוא משמעותי יותר, אך מבחינה רוחנית – ככול שדבר הוא אחדותי יותר ולא מורכב מפרטים רבים, כך הוא מבטא יותר את המציאות האמִתית האלוהית שמסתתרת מאחורי העולם, ואותו דבר רוחני הִנו מקורי וקרוב יותר לאחדות שממנה נובע הכול.
דרך מקובלת בחסידות ובקבלה לקרב דבר זה אל השכל היא בהתבוננות על ענין ה'אני'. 'אני' אמנם איננו הרגשה, מחשבה או רצון ספציפיים, אולם כל הרגשות, המחשבות והרצונות נובעים ממנו. גם הדוגמה שמביא כאן המהר"ל מבגדי לבן מסבירה נקודה זאת, שכן הצבע הלבן הוא פשוט, אך באמת מבחינה פיזיקלית הוא כולל בתוכו את כל הצבעים (הקליטה של הצבע בעין היא תולדה של אורך הגל של האור הפוגע בעין, למשל הצבע האדום הוא הגל הכי ארוך והסגול הכי קצר, אולם צבע לבן אינו אלא אוסף של כל אורכי הגלים יחד).