שבת חוה"מ סוכות תשע"ז מדברי הרב אליהו זצוק"ל | הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | בית המדרש

שבת ומועדים
הלכות כלליות

קטגוריה משנית

497

9 דק' קריאה

אתרוגים ציוניים - סיפור
"וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא, אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה, אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" פעם הייתי אצל מרן הרב מרדכי אליהו זי"ע ושוחחנו על ר' ישראל אביחצירא זצ"ל. אמר לי מרן: בוא אראה לך משהו מעניין. הוא הוציא מקלונים קטנים דקים, ושאלתי אותו: מה הם? אז אמר לי מרן: אלו אתרוגים יבשים שגדלו במרוקו ממה שהיה שולח לו בבא סאלי כל שנה. אך תיכף הוסיף: דע לך שמעולם לא בירכתי עליהם, רק על אתרוג פרי ארצנו הקדושה שנעשו בהם מצוות התלויות בארץ. ואמר לי: דע כי אין כקדושת ארץ ישראל. ואמר לי שאמר בעצמו לבבא סאלי שהוא מברך רק על אתרוג מארץ ישראל, ובכל זאת היה שולח לו כל שנה. ואמר לי: אתרוגי מרוקו יפים, אבל אין כאתרוגי ארץ ישראל. והוסיף ואמר בבת שחוק: יש כאלו באמריקה שאומרים שאתרוגי מרוקו הכי מהודרים, אך זה מפני שהם סבורים שאתרוגי ארץ ישראל "אתרוגים ציונים" הם. וסיים ואמר: אין כאתרוגי ארצנו הקדושה. ובכל מהלך השיחה הייתה ניכרת חיבתו העצומה לארצנו הקדושה ואיך נפשו הסוערת הייתה משתפכת לה מרוב חיבת הארץ. זיע"א.

אתרוג באלף דולר - סיפור
את הסיפור הזה סיפר לי הסוחר שהיה מביא מדי שנה אתרוגים לרב זצ"ל: מן המפורסמות היא שהרב ז"ל היה יכול בשניות ספורות לבחון אתרוג ולדעת את מעלותיו וחסרונותיו. לא פעם הוא היה בודק עשרות ומאות אתרוגים ואומר מה כשר ומה מהודר, מה כדאי ומה לא כדאי כלל. בדרך כלל הוא לא היה אומר "פסול" על אתרוג, אלא רק "קח משהו אחר". אם היו מביאים לו למחרת או לאחר כמה ימים את אחד מהאתרוגים שכבר בדק – הוא היה מזהה אותו ואומר לנו: "האתרוג הזה כבר היה אצלי לפני כמה ימים ואמרתי עליו כך וכך". רק פעם אחת שמעתי אותו אומר "פסול" על אתרוג. היה זה כאשר מישהו הביא לו אתרוג מהודר וסיפר בגאווה שעל האתרוג הזה הוא שילם אלף דולר! הרב הביט שנייה אחת באתרוג, שבאמת נראה מהודר ביופיו ומושלם, ושאל אותו: "אם האתרוג הזה פסול, האם תקבל את כספו חזרה מהמוכר?", והקונה השיב שכן, כיוון שהוא התנה את הקנייה בכך שהרב אליהו יכשיר את האתרוג. אמר לו הרב: "תגיד לי, לאשתך כבר קנית תכשיט לחג? גם זו מצווה מהתורה! מצווה של ושמחת בחגך". האיש גמגם משהו בתשובה, והרב אמר לו: "האתרוג פסול!". "פסול?!" – תמה הקונה. "כן", אמר הרב, הפך את האתרוג והראה לו נקב קטן ליד העוקץ של האתרוג, נקב שמכוסה במקצת על-ידי העוקץ עצמו. נקב שלא ניכר כלל. כשהרב הזיז קצת את העלה של העוקץ התגלתה מחילה של תולעת שניקבה את האתרוג עד תוכו. הרב המשיך לומר לאיש ההמום: "אינך צריך לקנות אתרוג באלף דולר. די בכך שתקנה כמו כולם אתרוג מהודר במאה שקלים, ותשמח את אשתך בחג בשאר הכסף. זאת מצוות עשה מהתורה". לאחר שהאיש יצא משם, שאלנו את הרב איך הוא הספיק בשניות ספורות לראות את החור שמתחת לעוקץ. הרב סיפר לנו שאומרים בשם החסידים כי אתרוג הוא ראשי תיבות: "אל תבואני רגל גאווה". והאתרוג הזה, אמר הרב, לא התאים לראשי התיבות שלו. (הרב יוסף אלנקווה, רב נווה-דקלים לשעבר)
שמחת תורה - שמחה בשמחת תורה
א. מצווה לשמוח בשמיני עצרת, שהרי בכל ימי חג הסוכות היו מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם, וביום זה מקריבים פר אחד כנגד עם ישראל. והמשילו חז"ל את העניין במלך שעבדיו עשו לכבודו סעודה גדולה שבעה ימים. ביום האחרון אמר המלך לאוהבו: עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך. כך אנו, ביום האחרון נחשבים כאוהביו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, וביקש ממנו פר אחד לשמוח רק איתנו. ועל כך שמחתינו. \כה"ח תרסח ס"ק ז\.
ב. חכמינו זכרונם לברכה כיוונו לסיים את קריאת התורה ב"וזאת הברכה" בשמיני עצרת, כדי לסיים את החגים בברכת משה לישראל. גם בימי שלמה בזמן בניית בית המקדש בירך שלמה המלך את עם ישראל ביום זה. וכיוון שמסיימים את קריאתה שמחים "שמחת סיום", כמו שמסופר בגמרא על גדולי החכמים שהיו עושים יום־טוב בכל פעם שסיימו ללמוד מסכת. \כה"ח שם ס"ק טו\.
ג. בעת שמסיימים את קריאת התורה עושים שמחה. ומצווה לשמוח בשמחת תורה. ומצינו לגדולי ישראל שרקדו לפני התורה בכל כוחם ולא חשו לכבודם, ועל דוד מלך ישראל נאמר: "ודוד מכרכר בכל עז לפני ה'". \עיין רמ"א תרסט סע' א. בא"ח וזאת הברכה יח\.
ד. יש נוהגים שבמחיאת הכפים מכים יד ימין על השמאל, להגביר מדת הימין על השמאל. \בא"ח שם\.
תפילה
ה. בליל שמחת תורה אומרים "את יום שמיני חג עצרת הזה" ואם טעה ואמר "את יום חג הסוכות הזה", וחשב שהיום סוכות - לא יצא. אם נזכר בתוך הברכה או בברכות שאחריה, חוזר ל"אתה בחרתנו". אם סיים תפילתו, חוזר לראש התפילה. ואם ידע שהיום שמיני עצרת ורק טעה בלשונו - אינו חוזר, כיוון ששמיני עצרת נחשב גם כחלק מחג הסוכות.
ו. לדעת רמ"א אומרים "את יום שמיני עצרת" בלי מילת "חג" \סימן תרסח . ואם טעה ולא הזכיר אלא חג סוכות לדעת משנ"ב לא חוזר.
ז. מי שטעה בקידוש ואמר "את יום חג הסוכות הזה", דינו כמי שטעה בתפילה. ט.
אסור לחלק שתייה ומשקאות לפני הקידוש אפילו בשעת ההקפות. ולכן אם עושים הקפות לפני מוסף והמתפללים צמאים וכדו', יקדשו קודם לכן ולא יחלקו להם משקאות חריפים, וצריך להקפיד לאכול שם לפחות "כזית" עוגה \ועדיף שיקדשו ויאכלו מחוץ לבית הכנסת\.
י. הכהנים עולים לדוכן לברך בשחרית ובמוסף. אמנם אם עשו קידוש בבית הכנסת לפני מוסף, ואחד מהכהנים שתה יותר מרביעית יין ועדיין לא פג יינו, אינו יכול לעלות לברך. \עיין כה"ח תרסט ס"ק מ\.
יב. אחרי שהחמישי קורא עד "שחקים" נוהגים להעלות את כל המתפללים לתורה, ואפילו את כל הילדים שיודעים לקרוא. ומשתדלים להכין אותם שיקראו בעצמם את ברכתו של אשר שנאמר בה: "ברוך מבנים אשר", ואחר כך מעלים ביחד את כל הילדים הקטנים שאינם יודעים לקרוא, פורסים עליהם טלית ונותנים לנער גדול לקרוא עימהם ולברך ברכות התורה.
יג. יכול כהן להיות "חתן תורה", ואז יעלה כהן אחר לעליית "כהן". ואם אין כהן אחר, יעלה לעליית "כהן" ואחר כך לעליית "חתן תורה", והוא הדין ללוי שזכה לחתן תורה. וכל זה בחתן תורה שקורא באותו ספר שבו קראו את קריאת הכהן, אבל אם זכו הכהן או הלוי בקריאת "חתן בראשית", לא יעלו לספר תורה הראשון ל"עליית כהן" או ל"עליית לוי", אלא יקרא מישהו אחר במקומם, שאין אדם אחד רשאי לקרות בשני ספרים, משום פגמו של הספר הראשון.
יד. אף על פי שאין מעלים שני אחים או אב ובנו זה את זה, יכולים להיות שניהם חתנים בשמחת תורה, האחד "חתן תורה", והשני "חתן בראשית", כיוון שהם עולים בשני ספרים שונים, וכל שכן שיכולים לעלות אחד "חתן בראשית" ואחד "מפטיר" שיש הפסק גם בקדיש. ומהיות טוב, שירד "חתן תורה" מהתיבה, לפני שיעלה ה"חתן בראשית" כדי שלא יהיו שניהם יחד על התיבה.
טו. נהגו שלא להפסיק באמירת "בסימנא טבא" לפני קריאת "בראשית", כיוון שאין ראוי להפסיק בין הברכה לקריאה. ונוהגים לומר "בסימנא טבא" לפני ברכת התורה. וכתב רב פעלים שאמירת מילים אלו לא הוי הפסק, אך לא נהגו כן, והרוצים לאומרן מיד קודם הקריאה אחר הברכות, יעמידו אדם אחר אצל הקורא שיאמר "בסימנא טבא" סמוך לקריאת "בראשית". \עיין שו"ת רב פעלים ג, או"ח סי' מב\.
כב. נוהגין ש"חתן תורה" ו"חתן בראשית" עושין משתה ושמחה לסיומה של תורה ולהתחלתה. דאיתא במדרש "ויבא ירושלם ויעמד לפני ארון ברית ה' וגו' ויעש משתה לכל עבדיו" \מלכים א, ג טו\, אמר ר' יצחק מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה.
כה. מנהג בית-אל לעשות הקפות בליל שמחת תורה אחרי ערבית. וגם ביום, אחרי קריאת ספר תורה לפני מוסף. ויש עושים הקפות אחרי מוסף. \כה"ח שם ס"ק לא\. ומקיפין גם במנחה אחרי עלינו לשבח. ומנהג האר"י לעשות הקפות גם בליל איסרו חג אחרי תפילת ערבית הנקראות "הקפות שניות". כך שבסך הכל עושים ארבעה פעמים הקפות: בערבית ליל החג, בתפילת הבוקר, בתפילת מנחה, ובערבית במוצאי החג, וכל המוסיף הרי זה משובח וכן נוהגים. \בא"ח וזאת הברכה יז. כה"ח שם ס"ק ל\.
כו. צריך להניח ספרי תורה על התיבה ויאחזם אדם ירא שמים כל משך ההקפות. ומנהג האר"י להקיף את התיבה בספר תורה \בא"ח שם\ ויש שמניחים ס"ת אחד.
כז. מותר להוציא ספר תורה לכבוד התורה לרחובה של עיר בשמחת תורה, ובהקפות שניות.
כח. מקיפין את הבמה ז' הקפות שלמות עם ספר תורה. ובכל הקפה אומרים פסוקים ככתוב במחזורים. והאר"י ז"ל היה זהיר מאוד להקיף אחרי ספר התורה או לפניו, ולרקד ולשורר לפניו בכל יכולתו. \כה"ח תרסט ס"ק ל בשם שער הכוונות דרושי חג הסוכות, הקדמה, קד א\.
כט. כשעושים הקפות עם ספרי התורה, צריכים כל הקהל לעמוד, אפילו אם ממשיכים שעה ארוכה בשירה וריקודים, אמנם חולים וזקנים וכדו' ישבו בין הקפה להקפה, ויעמדו רק בעת ההקפות עצמן. לא.
אסור להשתמש עם כלי נגינה כל שהם ביום שמחת תורה בין אם שמחת תורה בשבת או ביום אחר, אמנם מותר למחות כפים וכדו' לשמחה זו אפילו בשבת. \בא"ח וזאת הברכה יח\.
מוצאי שמחת תורה
לב. במוצאי שמחת תורה מתפללים ערבית כרגיל ואומרים "אתה חוננתנו" בתפילה. ואם שמחת תורה חל בשבת אומרים בתפילת ערבית "ויהי נועם" ו"ואתה קדוש" כמו כל מוצאי שבת.
לג. בהבדלה של מוצאי שמחת תורה מברכים רק שתי ברכות: "גפן" ו"המבדיל". ואם שמחת תורה חל בשבת מבדילים במוצאי שמחת תורה ושבת כמו כל מוצאי שבת עם בשמים ונר.
לד. כשמפרקים את הסוכה אחרי החג, לא ידרוך על העצים ולא ישתמש בהם לדבר מגונה, משום דתשמישי מצווה הם כמו ציצית. ויש נוהגים להשתמש בעצי הסוכה לאפית מצות או להגעלה בערב פסח. \בא"ח וזאת הברכה יא\

גם האתרוג של הרב לא מושלם - סיפור
עוד מספר אותו הסוחר, כי כשהיה מביא לרב זצ"ל אתרוגים בשביל עצמו, היה מביא לו את האתרוגים המהודרים והיפים ביותר שיש לו. הרב היה בוחר כמה אתרוגים, גם בשביל עצמו וגם בשביל כמה אנשים שהיו סומכים עליו, גם בשביל הילדים וגם למקרה שמישהו יבוא עם אתרוג פסול בחג, בשעה שהחנויות כבר סגורות. הרב היה מכין אתרוגים לכל האנשים האלה. "הרב היה מסדר את האתרוגים שהבאתי לו בשורה, והיה אומר לי: זה היפה ביותר, אבל לא אקח אותו, רק את השני או את השלישי". כששאלתי אותו מדוע שלא ייקח עבורו את האתרוג היפה ביותר, השיב לי הרב: "זה בשביל לא לצער יהודים. כשהם יראו שבאתרוג של הרב יש מכה של עלה, שגם הוא לא מושלם, הם יעריכו את האתרוג שלהם. שלא יחשבו שהאתרוג שלהם הוא לא טוב. שלא יחשבו שהרבנים לוקחים את הטוב ביותר לעצמם ונותנים לאחרים את השאריות. שיראו שגם הרב לא לוקח לעצמו את הכי טוב". (הרב יוסף אלנקווה, רב נווה-דקלים לשעבר)
האתרוג של הבבא-סאלי - סיפור
הרב אליהו זצ"ל היה נוהג לברך על אתרוג מארץ-ישראל, ובכל ערב סוכות היה מגיע לבית הרב שליח של הבבא-סאלי, שהביא אתרוגים ממרוקו, ואומר כי הבבא-סאלי ציווה אותו שקודם ילך לבית הרב וייתן לו את האתרוג המהודר ביותר. הרב אליהו היה מברך על אתרוג של ארץ-ישראל ומנענע בו, ולאחר מכן היה מנענע גם עם האתרוג המהודר ממרוקו, של הבבא-סאלי. סיפר הרב – פעם אחת שאל אותי הבבא-סאלי: "האם קיבלת את האתרוג ששלחתי אליך?" אמרתי: "כן". אמר לי: "ומה עשית באתרוג שלי?" אמרתי לו: "נענעתי". הוא הנהן בראשו, הרים את עיניו, הסתכל והסתכל ולבסוף אמר לי: "עשית נענועים, הא?! אבל לא בירכת עליו!". הייתי צריך לפייס אותו. יום אחד בעודי לומד בספר "ערוך לנר" ראיתי ששם הוא כותב: "ועתה קיבלתי אתרוג ממרקא (מרוקו), מהודר ויפה שלא ראיתי כמותו". הראיתי את הספר לבבא-סאלי, והוא שאל אותי: "איפה כתבו את זה?" עניתי לו: "בפולניה". אמר לי הבבא-סאלי: "פולני אומר שהאתרוג המרוקאי כשר, ואתה אומר שלא?!". אמרתי לו: "בוודאי שהאתרוג כשר. אבל אני מברך על אתרוג של ארץ-ישראל". לאחר שהרב היה מספר את הסיפור הזה הוא היה שואל: "מניין ידע שאני לא מברך על האתרוג שהביא לי? אין זאת אלא שהייתה לו רוח הקודש!". (משה שמאי)
במקום שלא מצויים ארבעת המינים - סיפור
פעם סיפר הרב זצ"ל על ההתחזקות בשמירת מצוות שקיימת היום בעם ישראל: הייתה תקופה שלא כולם היו קונים אתרוגים ולולבים, והיה רק אחד בכל בית-כנסת. הם עשו כך כיוון שזכרו כי כך היו נוהגים בחו"ל, שלא היו האתרוגים והלולבים מצויים, וכך היו ממשיכים גם כאן בארץ. אך באמת ההלכה היא שכל אחד ואחד צריך לקנות לעצמו ארבעת המינים. פעם אחת באתי עם ילדיי הקטנים להתפלל בבית הכנסת בחג הסוכות, וראיתי שמכל האנשים בבית הכנסת רק לחזן היו לולב ואתרוג. לי היו לולב ואתרוג, וכן לילדיי הקטנים שהיו אז בני שש ושבע שנים. והנה באו וביקשו ממני ליטול את הלולב והאתרוג שלי לברכה, והשבתי להם שייקחו מהילדים הקטנים. האמת היא, שכתוב שקטן קונה ואינו מקנה. אך בכל זאת אמרתי להם לקחת מהילדים, כיוון שרוב האנשים חשבו שהלולבים של הילדים אינם כשרים וזה סתם משחק בשבילם, ואני רציתי שהם ידעו שגם ילדים צריכים ארבעת המינים כשרים. מלבד זה, אם הם יצטרכו לשאול ארבעת המינים מילדים – אולי הם יתביישו וילמדו לעצמם. וכך באמת קרה. הם נשאו קל-וחומר בעצמם, שאם ילד שאינו בר-מצווה יכול שיהיו לו ארבעת המינים כשרים – כך כל אב או סבא לילדים יכול לקנות לעצמו גם כן. בתום התפילה באו אלי כמה אנשים ושאלו אותי האם אפשר לקנות ארבעת המינים גם בחול-המועד, ואמרתי להם שבוודאי אפשר, אין בזה משום מסחר שאסור לעשות במועד. לא עברו כמה שנים וכל בית הכנסת היה מלא באתרוגים ובלולבים בחג הסוכות. ה' עליהם יחיו. (מדברי הרב זצ"ל)

לרפואת כל חולי ישראל וצה"ל ובתוכם רבקה בת טאוס.אילנה בת אסתר.עזיז בן גוהר. נעם אלעד דרור בן אביטה יוכבד רבקה. איתי אהרון בן אילנה. מרדכי חי בן ברכה יהודית . ידדיה בן טובה . יהודה יצחק בן איריס. יהונתן בן מלכה.תמר בת אורנית רוני תחיה בת טובה. ינון דוד בן טובה גיטל . שלום בן טאוס .תמר בת עירית
לרפואת מלכה רג'ינה חיה בת שמחה רות בת אורנית

שבת שלום וחג שמח