חובת התלמידים חלק ב' | רבנים שונים | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
חינוך

קטגוריה משנית

643

2 דק' קריאה

אתמול ראינו שחינוך הוא אינו הרגל, אלא הבאת הילד להכיר את עצמו. היום נראה את המשך דברי ר' קלונימוס קלמן שפירא, בשם שלמה המלך, שמסביר גם איך צריך לחנך – על פי נפשו הייחודית של כל תלמיד ותלמיד, חינוך בהתאמה אישית:

"אֲבָל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ לֹא אֶת תַּכְלִית הַחִנּוּךְ בִּלְבַד הוֹדִיעָנוּ, שֶׁתַּכְלִיתוֹ לַהֲבִיאוֹ אֶל גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה, רַק גַּם אֶת הָאֹפֶן וְהָאֶמְצָעִי אֵיךְ לָבֹא אֵלָיו - בֵּאֵר לָנוּ בְּמִלִּים "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַּרְכּוֹ", שֶׁזֶּה הוּא הָעִקָּר. כִּי הַמְּצַוֶּה וְהַמַּרְגִּיל בִּלְבַד, אֵינוֹ צָרִיךְ לִתֵּן לֵב אֶל הַבֵּן וְהַתַּלְמִיד, לָדַעַת אֶת טִבְעָם וְשִׂכְלָם וְכוּ', עָלָיו רַק לְצַוּוֹת עֲשֵׂה כָּךְ אוֹ כָּךְ וְדַי לוֹ, גַּם אֵינוֹ מַרְגִּישׁ חוֹב בְּעַצְמוֹ לְטַפֵּל בְּכָל תַּלְמִיד וְתַלְמִיד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, יוּכַל הוּא לְצַוּוֹת לְהַרְבֵּה תַּלְמִידִים בְּנֵי גִּיל אֶחָד צִוּוּי אֶחָד, עֲשׂוּ כָּךְ אוֹ כָּךְ, כִּי לֹא בְּתַלְמִיד אוֹ בַּבֵּן, רַק בּוֹ, בַּמְּצַוֶּה בִּלְבַד הַדָּבָר תָּלוּי, הוּא יְצַוֶּה וְזֶהוּ הוּא הַכֹּל. אֲבָל הַמְחַנֵּךְ שֶׁרוֹצֶה לְגַלּוֹת אֶת נִשְׁמַת הַתַּלְמִיד הַטְּמוּנָה וְהַגְּנוּזָה בוֹ, לְגַדְּלָהּ וּלְהַבְעִירָהּ שֶׁתִּבְעַר בְּאֵשׁ שֶׁל מַעְלָה לְמָרוֹם וְקָדוֹשׁ, וְכֻלּוֹ – אַף כֹּחֵי גּוּפוֹ בִּקְדֻשָּׁה יִתְגַדְּלוּ וּלְתוֹרַת ד' יִשְׁתּוֹקֵק, מֻכְרָח הוּא לְהַרְכִּין אֶת עַצְמוֹ אֶל הַתַּלְמִיד הַמִּתְחַנֵּךְ עַל יָדוֹ, וְלַחְדֹּר אֶל תּוֹךְ קַטְנוּתוֹ וּנְמִיכוּתוֹ, עַד אֲשֶׁר יַגִּיעַ אֶל נִיצוֹץ נִשְׁמָתוֹ הַגְּנוּזָה אַף נֶעֱלָמָה וּלְהוֹצִיאָהּ, וּלְהַצְּמִיחָהּ וּלְגַדְּלָהּ.
וְכֵיוָן שֶׁכֵּן, לֹא בְּכָל הַנְּעָרִים שָׁוֶה הוּא הַחִנּוּךְ, תָּלוּי הוּא בְּכָל נַעַר וְנַעַר כְּפִי טִבְעוֹ, דַּעְתּוֹ, מִדּוֹתָיו וְכוּ', וְאוֹתָם עַל הַמְחַנֵּךְ לְהַכִּיר וְלֹא דַּי לוֹ לַמְחַנֵּךְ אִם רַק אֶת עַצְמוֹ וְדַעְתּוֹ לְבַד יַכִּיר, כִּי אִם בַּמִתְחַנֵּךְ הַדָּבָר תָּלוּי, לֹא בְּדַעְתּוֹ וְכֹחֵי עַצְמוֹ בִּלְבַד יְשַׁמֵּשׁ וְיִפְעַל, יְּצַוֶּה וְיוֹרֶה, רַק גַּם בְּדַעַת וְכֹחֵי הַתַּלְמִיד יֹאחַז, יְשַׁמֵּשׁ וְיִפְעַל, וְלֹא מַה שֶּׁיְּצַוֶּה וִיחַנֵּךְ לָזֶה יְּצַוֶּה וִיחַנֵּךְ לְתַלְמִיד אַחֵר הַשּׁוֹנֶה מִמֶּנּוּ בְּטֶבַע, רָצוֹן, מִדּוֹת וְכוּ'. וְזֶה רָמַז לָנוּ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַּרְכּוֹ", עַל פִּי דַּרְכּוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד.
לֹא אֶת אוּמָנוּת הַחִנּוּךְ שֶׁל הַפֶּדָּגוֹגְיָה כַּוָּנָתֵנוּ בָּזֶה לְהוֹרוֹת, אֵיךְ לְשַׁמֵּשׁ בְּשֵׂכֶל הַתַּלְמִיד וְאֶמְצָעִים, אֵיךְ לְהַרְחִיב אֶת בִּינָתוֹ בִּידִיעַת פְּשָׁט הַתּוֹרָה, כִּי לֹא אֶת הַשֵּׂכֶל שֶׁל הַתַּלְמִיד בִּלְבַד אָנוּ מְחַפְּשִׂים עַתָּה, רַק אֶת כָּל הַתַּלְמִיד, אֶת הַנֶּפֶשׁ, רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל הַיֶּלֶד הַיִּשְׂרְאֵלִי אָנוּ מְחַפְּשִׂים לְקָשְׁרוֹ בֵּאלוֹקי יִשְׂרָאֵל וְיִהְיֶה יְהוּדִי חָרֵד לִדְבַר ד' וְכָל מַאֲוַיָּו אֵלָיו יִתְבָּרַךְ יִהְיוּ".
(חובת התלמידים, הקדמה, שִׂיחַ עִם הַמְּלַמְּדִים וַאֲבוֹת הַבָּנִים)

ר' קלמן מבאר יסוד בדרך החינוך - אם המחנך רוצה להצליח בחינוכו ולהצמיח את נשמת הילד, ודאי לא מספיק שיתן הוראה כללית לתלמידים כולם מה לעשות ככלל, אלא עליו לראות פנימה לתוך נפשו של כל תלמיד באופן אישי – ואותה להצמיח ואותה לגדל. לכן צריך המחנך להכיר ממש את תלמידיו ונטיות נפשו של כל אחד מהם. זוהי כוונת שלמה המלך בפסוק "על פי דרכו" – של כל תלמיד.
בשלב זה מעיר האדמו"ר מפיאסצ'נה הערה חשובה ועיקרית מאוד: הדבר אותו אנחנו מחפשים אצל התלמיד זה לא להרחיב את ידיעותיו השכליות, אלא את המקום בו נמצאת נפשו – לאן שואף רצונו, איפה הילד 'חי'.