הרמב"ם חלק ב' | רבנים שונים | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט

בית המדרש

קטגוריה משנית

204

הרמב"ם מציין כיוון נוסף של חינוך שנמצא בהכוונת התורה והוא הפתיחות והיכולת לקבל ולרכוש את היכולת תמיד להשתפר ולא להתקבע בקיים וברגיל:

"וכן מכלל מטרות התורה העדינות והגמישות, ושלא יהא האדם בעל עקשנות וגסות, אלא בעל היענות ומשמעת וישוב הדעת וגמישות. כבר ידעת מצוותו יתעלה:
"ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד",
"הסכת ושמע ישראל",
"אם תאבו ושמעתם".
ואמר בגמישות לקבלת מה שראוי לקבלו
"ושמענו ועשינו",
ונאמר בכך על דרך המשל: "משכני אחריך נרוצה"
(מורה הנבוכים לרמב"ם חלק שלישי פרק לג)

כיוון נוסף שהתורה מחנכת אליו ובעוצמה, הוא פתיחות. אורח חיים המוטבע על פי התורה הוא דרך פתוחה ולומדת. התורה דוחפת את האדם להתקדם, אין יום ללא התקדמות. כל אורח החיים התורני בנוי על להוסיף כל יום יותר על מה שהיה אתמול: לכוון בעוד ברכה בתפילה, ללמוד עוד שתי דקות נוספות, לחייך לעוד אדם בדרך, לעבוד לשמוח יותר ובכלל לרצות יותר תמיד. העקשנות להישאר היכן שאני בלי להתקדם אינה טובה. עלינו להיות פתוחים להתקדם ולגלות עולמות רוחניים חדשים. עלינו לשאוף להשתפר ולהתגדל (יש מקום לעקשנות – על דברים עקרוניים וחשובים. אך גם שם היא צריכה לבוא מתוך התבוננות מתחדשת ולא מתוך קיבעון).
אף אמונתו של האדם צריכה להתפתח ולהתעמק. עליו לגלות עומק אחר עומק בהכרת גדלות ה', רוממותו, השגחתו הנפלאה על עם ישראל ועל העולם.
משמעותה של הפתיחות כמובן אינה לשמוע כל דבר ולציית בלי כל עמוד שדרה אלא להיפך: מתוך עמוד שדרה חזק האדם שומע ומסוגל להתקדם יותר אם הכיוון הנשמע מכוון אותו למקום נכון, ובפרט אם מקור שמיעתו הוא אלוקי.