הדרכות בעבודת ה' לאור הפרשה | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
אמור

קטגוריה משנית

הלכה מחשבה ומוסר
שיעורים נוספים

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' אברהם בן דוד

13 דק' קריאה

אמרות ה'
כמה פעמים כבר דיברנו על המדרש המובא בתחילת הפרשה, וכמו שכל שנה חוזרים על הפרשה, כך יש מקום לחזור על דברי המדרש:
"אמור אל הכהנים בני אהרן. ר' תנחום בר חנילאי פתח: 'אמרות ה' אמרות טהורות' (תהלים יב', ז). אמרות ה' אמרות טהורות, אמרות בשר ודם אינן אמרות טהורות?! בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם נכנס למדינה, כל בני המדינה מקלסין אותו וערב לו קילוסן. אמר להם: למחר אני בונה לכם דימוסיאות ומרחצאות, למחר אני מכניס לכם אמה של מים. ישן לו, ולא עמד. היכן הוא והיכן אמרותיו? - אדם בשר ודם, הבטחתו איננה בטוחה. אבל רבש"ע - דבריו קימים לעד - אבל הקב"ה אינו כן אלא "וה' אלקים אמת' (ירמיה י, י) 1 ". המדרש בא לומר לנו שרק הדיבור האלוקי הוא מוחלט.

לשון נקיה
ממשיך המדרש, ומלמד אותנו שצריך לדבר בלשון נקיה. "אמרות טהורות... מצינו שעיקם הקב"ה ח' אותיות, ולא הוציא דבר מגונה מפיו, שנאמר 'מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהרה' (בראשית ז', ח) ... את השפן כי לא מפריס פרסה הוא, אינו אומר. אלא - 'כי מעלה גרה' (ויקרא יא, ה) . וכן הארנבת, וכן החזיר" גם כשצריכים להגיד דברים לא טובים, זה צריך להיות בסגנון נקי ובלשון נקיה.

ממשיך המדרש ואומר: "ר' יוסי ממלחיא, ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמרו: מצינו תינוקות בימי דוד, עד שלא טעמו טעם חטא, היו יודעין לדרוש את התורה מט' פנים טמא, ומט' פנים טהור, והוה דוד מצלי עליהון. הדא הוא שדוד אומר 'אתה ה' תשמרם' (תהלים יב', ח) - אתה ה' נטר אורייתהון בלבהון, 'תנצרם מן הדור זו לעולם' - מן הדור ההוא שהוא חייב כליה. אחר כל השבח הזה יוצאין למלחמה ונופלין?! אלא, על ידי שהיו בהם דלטורין היו נופלין. - היו בהם ילדים, תלמידי חכמים ממש, שיודעין להעמיק בתורה ולדרוש מט' פנים לכאן ומט' פנים לכאן, וכשיצאו למלחמה היו נופלין, מפני שהיו בהם מספרי לשון הרע - "אבל דורו של אחאב, כולן עובדי עבודת כוכבים היו, וע"י שלא היו בהן דילטורין היו יוצאין למלחמה ונוצחין", והמדרש מביא ראיה שבימי אחאב לא היו דלטורין.
שמירת הפה צריכה להיות משני צדדים: מה לדבר, ואיך לדבר. ראשית כל, לא לומר דברים שלא צריכים להאמר, וכשצריך לדבר, אז לדבר בלשון נקיה. הזכרתי כמה פעמים, שהרב צבי יהודה היה מאד זהיר בלשונו, ולשונו היתה מדודה ושקולה. אף-פעם הוא לא היה אומר דברים בלשון שלילית, אלא היה מנסח תמיד את הדברים בכיוון של חיוב.

כשהייתי ר"מ בישיבת 'מרכז-הרב', שאלו אותי על בחור לצורך שידוך. הוא היה לא כל כך בסדר במידות, ואני אמרתי שהוא פרא-אדם. אח"כ הלכתי, ושאלתי את הרב צבי יהודה, אם הייתי צריך להתבטא בסגנון הזה. הרב הכיר את הבחור, הוא ידע במה עסקינן, והוא אמר, שהיה צריך להגיד, שהבחור צריך תיקון במידות. המשמעות לא היתה יותר טובה, אבל הלשון נקיה. צריך להגיד את האמת, אבל לא להגיד שהוא מקולקל, אלא שהוא צריך תיקון.
גם כאשר מדברים על מישהו חולה, לא נכון להגיד שהוא חולה קשה, אלא להגיד שהוא צריך רפואה גדולה. לדבר בלשון נקיה. אמרת את אותו דבר, כולם הבינו מה המצב, אבל הלשון נקיה. כשהיתה אחותו חולה מאד, וידעו שזה השעות האחרונות, הרגעים האחרונים, הרב צבי יהודה רצה לדעת מה המצב, ושאל: "יש לה עוד קשר עם החיים?". צריך להתנסח בלשון נקיה.

כבוד תלמידי חכמים
השבוע קיבלתי מכתב, בעילום שם, ממישהו שהיה כאן בישיבה. כשאדם כותב בעילום שם, יש לחשוש שהדברים הם לא כ"כ נכונים, אבל למייחש אולי בעיא. הוא כותב שהוא היה בישיבה בשבת, והבחורים דיברו בביקורת גדולה, ובצורה לא מכובדת, על רבנים, והוא חושב שצריך להבהיר את הדברים הללו. לא מגיע לו שנאמר את הדברים, אבל מפני שפגשנו פה את המדרש העוסק בדיבור, בכ"ז נתייחס.
אני חושב שבישיבה לא מדברים באופן לא מכובד על תלמידי חכמים. בנקודה הזו אנחנו במדריגה מאד גבוהה, ולא מדברים כך, גם על אלה שאנחנו חולקים על דעותיהם, במובן זה או אחר, בפרט זה או אחר. יש דעות שונות של רבנים, ולפעמים אפילו מאד שונות. לפעמים הם מחדדים את הדברים כאילו הם עומדים ברומו של עולם, וזה נפקא-מינא לכל הדרך, אבל אף על פי כן - כבוד התורה צריך להיות במקומו. צריך לכבד.

בית-הלל ובית-שמאי היו חלוקים באופן חריף מאד, ואף על פי כן לא נמנעו מלשאת זה את בתו של זה 2 . אע"פ שחלקו בעניני נשואין, ובדברים שלפי בית-שמאי, ממעשיהם של בית-הלל יצאו ממזרים, אעפ"כ לא פרשו זה מזה. ועוד, אומרת הגמרא שהלכה כבית-הלל, מפני שהיו מקדימין דברי בית-שמאי לדבריהן 3 . חלקו על בית-שמאי, אבל הקדימו דברי בית שמאי לדבריהן. נהגו כבוד. יש כאלה שלא רוצים להשמיע את דברי החולק עליהם שמא ימשכו אחריו, אבל בית הלל לא נהגו כך.

גם כשחלוקים צריכים לדבר בלשון נקיה ובכבוד, כל-שכן ת"ח, ובוודאי בימי ספירת העומר. בנקודה הזאת צריכים לעלות כל הזמן, למדרגות יותר גבוהות. אני לא רוצה להתייחס לעצם העניין של המכתב, אבל אני יודע שהישיבה, ב"ה, מבחינת המידות, ההתנהגות, וכו' היא טובה מאד. אמרו לי השבוע שני בחורים חדשים, בשתי הזדמנויות שונות, שהדרך שהם התקבלו ע"י הישיבה היתה נעימה מאד. שאלו אם הכל בסדר, מה הם צריכים, איך הם מרגישים... קבלת פנים מאד יפה, ויחס מאד חם. גם האוירה וה"יחד" היו נעימים מאד. אמנם אני יודע את זה, אבל היה לי נעים לשמוע.

ה"יחד" נותן כוחות עצומים להתגדל בתורה. כאשר עם ישראל מאוחד, הוא מנצח במלחמה אפילו אם הוא חס וחלילה נמצא במצבים מקולקלים מאד. בימי אחאב היתה הרבה עבודה זרה, ובכ"ז - "יוצאים למלחמה ונוצחים". ל"יחד" של כל כלל ישראל, ושל כל מקום ומקום, יש כח עצום ומעלה נפלאה. להיות מגובשים, לפרגן אחד לשני, לעזור, לדאוג ולהכניס אורחים. ה"יחד" יוצר מסגרת, ובמסגרת אפשר להשפיע. כאשר יש אחדות, רבונו של עולם משפיע טוב. כאשר בני זוג מאוחדים ביחד יש שלמות, רבש"ע משפיע שפע של טובה. כל העולם בנוי על איחודים, וזה נותן מסגרת חברתית, וכאשר המסגרת מאוחדת, העוצמה שלה היא נפלאה, והשפע הרוחני המושפע עליה, הולך ומתגדל. בימי ספירת העומר שבהם אנחנו נמצאים, צריך זהירות יתירה, ואנחנו כמובן, נדרשים לעלות בעוד מדריגה. אין סוף לאפשרות להיות יותר טובים, אפשר תמיד להתקדם.

זהירות בממון
בהמשך הפרשה, על הפסוק "שור או כשב או עז", מספר המדרש על אלכסנדר מוקדון, שבא למדינה אחת באפריקה, ויצאו לפניו בתפוחים של זהב, ברימונים של זהב ובלחם של זהב. אמר להם: מה זה, זה האוכל שאוכלים פה בארץ? אמרו לו: ואצלך אין אוכל? באת לכאן בשביל לקחת זהב, אז הבאנו לך זהב. אמר: לא! באתי לכאן כדי ללמוד איך אתם שופטים. בינתיים הגיעו שני אנשים לדין לפני המלך. אחד אמר: אני קניתי חורבה משכן שלי, עדרתי שם, ומצאתי מטמון. באתי למוכר ואמרתי לו 'קח את המטמון, זה שלך, כי אני קניתי את הקרקע אבל לא את המטמון'. המוכר לא רוצה לקבל, ואומר: כמו שאתה מפחד מאיסור גזל, גם אני מפחד מאיסור גזל. מכרתי לך את הקרקע עם כל מה שיש בה. שאל המלך אחד מהם: יש לך בן? אמר לו: יש. שאל את השני: יש לך בת? אמר: כן. פסק המלך שילדיהם יתחתנו זה עם זו, ויקבלו את המטמון. היה כאן ספק גזל, ולכן אף אחד לא רצה לקחת את המטמון, שמא אינו שלו. אלכסנדר מוקדון עמד תמהה. שאל אותו המלך: מה אתה כ"כ מתפלא? לא פסקתי בסדר? אמר לו: פסקת טוב מאד. שאל אותו המלך: ואיך פוסקים אצלכם? אמר לו אלכסנדר: אצלנו היו הורגים את זה ואת זה, ונותנים את המטמון למלך. שאל אותו המלך: השמש זורחת אצלכם? אמר לו: כן. והגשם יורד? אמר לו: כן. צאן יש אצלכם? אמר לו: כן. אמר לו המלך: אולי בגלל הצאן יורד אצלכם גשם, שהרי בשביל האנשים לא היה יורד אצלכם גשם, והשמש לא היתה זורחת. "הה"ד 'אדם ובהמה תושיע ה'' (תהילים לו, ז) - אדם בזכות בהמה תושיע ה' 4 ". חכמים למדו מהסיפור הזה על אלכסנדר מוקדון, לקח מוסרי.

אני מוכרח להגיד, שלפעמים בישוב יש גם כן מקרים דומים. אדם בא ושואל, לאחר שחברו ויתר לו בענין ממוני וכבר אין ויכוח, האם בטוח שהוא לא חייב לשלם, ועוד שאלות של ויתורים וזהירות שלא להנות חס וחלילה מממון שלא שלנו. זהו דבר נפלא, וצריך באמת להתרומם למדריגות עליונות.

קרבן העומר
קראנו בפרשת השבוע גם על העומר, ואומר המדרש: "רבי יוחנן אומר: לעולם אל תהי מצוות העומר קלה בעיניך, שעל ידי מצות העומר זכה אברהם לירש את ארץ כנען. הדא הוא דכתיב: 'ונתתי לך ולזרעך אחריך' (בראשית יז, ח) ע"מ - 'ואתה את בריתי תשמור'. ואיזה? זו מצוות העומר", שכתוב בו "כי תבאו אל הארץ" (ויקרא כג, י). זאת אומרת שבזכות העומר ישראל זוכים לארץ ישראל.
"ריש לקיש אמר: לעולם אל תהי מצות העומר קלה בעיניך, שעל ידי מצות העומר עשה הקב"ה שלום בין איש לאשתו. הוי אומר - בזכות קמח שעורין". כלומר, קורבן סוטה בא מקמח שעורין, שהוא מאכל בהמה. היא עשתה מעשה בהמה לפיכך קרבנה מאכל בהמה 5 . קרבן סוטה, הוא קרבן של ברור. היא עשתה משהו לא בסדר, אבל אולי היא רק נסתרה, ולא היתה עבירה גמורה, ואת זה המים בודקים. אם יתברר שהיא לא נכשלה בפועל, לא יקרה לה שום דבר, ולהיפך! היא אפילו מתברכת 6 . היה חשד מסויים, ולא יכלו להמשיך לחיות יחד, גם מבחינה הלכתית, וגם מבחינה נפשית, והקרבן מברר את הדברים, ועוזר לעשות שלום בין איש לאשתו. אמנם זה יכול להתברר לכאן או לכאן, אבל בסופו של דבר, הבירור הזה מסלק את הספיקות, ובמקרה שלא היה חטא, הוא גורם לשלום. קמח שעורין הוא דבר זול, פשוט ונמוך, אבל אסור לזלזל בו. הוא פותר את הבעיות.

"אמר רבי אבהו, ורבי סימון, ורבי יהושע בן לוי: היא שעמדה להם בימי גדעון, שנאמר 'ויבא גדעון, והנה איש מספר לרעהו חלום. ויאמר: הנה חלום חלמתי, והנה צליל לחם שעורים' (שופטים ז, יג). מהו "צליל לחם שעורים"? רבנן אמרי על שצלל עליהם אותו הדור מן הצדיקים - כלומר זה היה דור צלול -נקי מצדיקים. לא היה בו אף צדיק - ובזכות מה ניצולו? בזכות לחם שעורים. ואיזו? זו מצות העומר. אמר ר' שמואל בר נחמן: היא שעמדה להם בימי חזקיהו... רבי לוי אמר: היא שעמדה להם בימי המן..." - כל פעם, כשישראל היו במצב מאד מאד קשה, העומר עמד להם בצרתם.
מה היה בימי המן? "דאמר רבי לוי: כיון שראה מרדכי את המן בא כנגדו והסוס בידו, אמר: דומה אני שאין רשע זה בא אלא להרגני, והיו שם תלמידיו. אמר להם: עימדו ותברחו שלא תיכוו בגחלתי. אמרו לו: בין שהוא בא להרוג אותך, בין שהוא בא להחיות אותך, אנחנו איתך ולא נעזוב אותך. מה עשה? נתעטף בטליתו ועמד בתפילה לפני הקב"ה ותלמידיו היו יושבין ולומדים. הגיע המן הרשע, אמר להם: במה אתם עוסקים? אמרו לו: במצות העומר שהיו ישראל מקריבין במקדש ביום הזה. אמר להם: העומר הזה, ממה הוא עשוי? מזהב או מכסף? אמרו לו: משעורין. אמר להם: וכמה מביאין? בעשרה קנטירין? אמרו לו: לא. זה עולה כמה שקלים. אמר להון: קומו, שעשרה מנים שלכם, ניצחו עשרת אלפים שקל שאני מסרתי לאחשורוש.

צריך להבין את הכח המיוחד של קרבן העומר. המדרש דייק מפסוקים לגבי ימי גדעון, שהיה מצב רוחני שפל מאד מאד - דור שצלול מן הצדיקים, שניצלו בזכות העומר, וכך גם בימי חזקיה המלך. עכשיו אומרים לנו חכמים דברי הגדה, בלי מקור בפסוקים, שגם בזמן המן הרשע, שישראל היו במצב לא טוב, והיו ראויים לכליה, מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע - של אחשורוש, או מפני שהם השתחוו לצלם 7 , והיו צריכים זכויות עצומות בשביל לצאת מהמצב הזה, בא קרבן העומר ומציל אותם. למצוות העומר יש עוצמה מיוחדת במינה, שמצילה את ישראל בזמנים הכי קשים. מדוע העומר, קרבן שעורים, הוא שיכול להציל את ישראל מכל המצבים הכי קשים?

קרבן העומר מסמל את העלאת המדריגות הנמוכות. קרבן העומר, מצד אחד הוא מאד מאד פשוט - מנחת שעורים, שבסופו של דבר מקריבים ממנה רק קומץ, מה שמונח בשלוש אצבעות, וזה העומר. קומץ של קמח שעורין - מאכל בהמה. אבל, יש כאן מיוחדות של העלאת המדרגה הכי נמוכה. לקחת מהדבר הנמוך - מאכל בהמה, להעלות אותו ולרומם אותו אל הקודש, ואם את זה אפשר להעלות, קל וחומר את שאר המדריגות. לכן, דווקא כשישראל נמצאים במצב מאד מאד נמוך, בא קרבן העומר, הדבר הכי פשוט שמתעלה, ואז מושכים את ישראל מהמדרגה הנמוכה שבה הם נמצאים, ומצילים אותם. זה היה בזמן גדעון וזה היה בזמן המן הרשע. בזמן המן לא הקריבו את קרבן העומר, אבל אותו יום שבא המן הרשע להרכיב את מרדכי על הסוס, לקח אותו על הסוס, ואח"כ תלו אותו, זה היה בדיוק יום הקרבת העומר 8 , ולמדו את ענין העומר, ובזכות זה ניצלו. בכל מצב, אפילו כאשר ישראל נמצאים במצבים מאד נמוכים, עדיין יש תקנה.

גם בסוטה שהתגלגלה למצב נמוך, וצריך עכשיו לתקן ולהעלות את המצב הזה, ועל ידי התיקון לתקן את המשפחה, יש לנו קרבן סוטה שגם הוא קרבן שעורים. כמו שיש מנחת שעורים ביחיד, בין בני זוג שענינו לברר ולתקן, כך יש את קרבן העומר בין כנסת ישראל לאביהם שבשמים. אם יש איזה בעיה של סטיה, קלקול או נפילה, שצריכים תיקון, תפקידו של קרבן השעורים, הוא לתקן את המצבים הנמוכים, כדי להחזיר את השלום בין כנסת ישראל לרבונו של עולם. כל שנה ישראל מביאים עומר, ויש בזה בחינה של תיקון המצב הכי גרוע שיכול להיות.

קרבן העומר מתיר את החדש במדינה 9 , ואפשר היה להסביר, באופן חקלאי, שלוקחים דווקא שעורים, כי השעורים הם הראשונות המבשילות. החיטים בשלות רק בחג השבועות, והשעורים מתחילות להבשיל כבר בפסח, ולכן לוקחים את הדבר הראשון שנגמר, מקריבים אותו, והוא מתיר את כל חמשת מיני דגן. חכמים נתנו לזה פרוש נוסף, ואמרו שבחרו דווקא את העומר, מפני שהוא פשוט. נראה שיש בזה באמת את שני הדברים. מצד אחד הוא ראשון, הוא קודם את החיטה מבחינת הגידול, ויש בזה כנראה מיוחדות מסויימת, ומצד שני הוא מאד פשוט. כלומר, הדבר הפשוט, דווקא הוא ראשוני, ויש לו מעלה של היכולת לתקן, ולהחזיר את המצב לראשיתו. הראשון, הבכור, הוא תמיד קדוש. הביכורים הראשונים הם קדושים, וגם השעורים שבאים ראשונים, יש בהם מעלה מיוחדת בראשוניותם, עם פשטותם.
למדנו מכאן, שיכולים להעלות אל הקודש כל דבר, ואפילו את המדריגות הנמוכות ביותר. ולא זו בלבד, אלא מבחינה מסוימת, דברים נמוכים מאד שמעלים אותם אל הקודש, הם עושים תיקונים גדולים באופן מיוחד, ודווקא הם יכולים להציל מהמצבים הכי קשים והכי מסובכים.

"אל תירא"
כיון שאנחנו עוסקים בעניני המדרשים, נזכיר עוד מדרש המתייחס ליעקב אבינו, ומתאים לימים האלה. "ר' נחמן פתח: 'ואתה אל תירא עבדי יעקב' (ירמיה ל, י) מדבר ביעקב, דכתיב 'ויחלום והנה סולם מוצב ארצה' (בראשית כח, יב). אמר ר' שמואל בר נחמן: אלו שרי אומות העולם. דאמר ר' שמואל בר נחמן: מלמד שהראה הקב"ה ליעקב אבינו שרה של בבל עולה שבעים עווקים, ושל מדי נ"ב, ושל יוון ק"פ, ושל אדום עולה ולא יודע כמה. באותה שעה נתיירא יעקב אבינו. אמר: אפשר שאין לזה ירידה. אמר לו הקב"ה: 'ואתה אל תירא עבדי יעקב'. אפילו הוא עולה ויושב אצלי, משם אני מורידו. הה"ד: 'אם תגביה כנשר, ואם בין כוכבים שים קנך' (עובדיה א, ד).

אמר רבי ברכיה, ור' חלבו, ור' שמעון בר יוחאי בשם רבי מאיר: מלמד שהראה הקב"ה ליעקב שרה של בבל עולה ויורד, של מדי עולה ויורד, ושל יון עולה ויורד, ושל אדום עולה ויורד. אמר הקב"ה ליעקב אף אתה עולה - תעלה גם אתה - באותה שעה נתיירא יעקב אבינו ואמר: שמא חס וחלילה כשם שלאלו ירידה, אף לי כן. אמר לו הקב"ה: 'ואתה אל תירא'. אם אתה עולה, אין לך ירדה עולמית. ולא האמין, ולא עלה. אמר רבי ברכיה בשם ר' חלבו בשם רבי שמעון בן יוחאי: ר' מאיר היה דורש 'בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו' (תהלים עח, לב) זה אבינו יעקב שלא האמין ולא עלה. אמר לו הקב"ה: אלו האמנת ועלית, עוד לא ירדת. ועכשיו שלא האמנת ולא עלית, עתידין בניך שיהו משתעבדין בארבע מלכיות בעולם הזה, במסים, ובארנוניות, ובזימיות, ובגלגליות. באותה שעה נתיירא יעקב. אמר לפני רבונו של עולם: יכול לעולם? אמר לו: 'ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק' (ירמיה ל, י). 10 "

רבי שמעון בר יוחאי אומר בשם ר' מאיר, שיעקב ראה את בבל, מדי, פרס ואדום עולים ויורדים. אומר לו הקב"ה: אף אתה עלה! ויעקב לא עולה. רבונו של עולם אומר לו 'עלה', והוא מתיירא ולא עולה! יעקב חושש, שהוא לא ראוי, ולכן אם הוא יעלה הוא יפול. אם לא עולים גבוה, הנפילה היא קטנה, אבל אם עולים גבוה ונופלים, אז מתרסקים. יעקב חושש מעליה, לא מאמין ולא עולה. המדרש בא ללמד אותנו, שצריך היה יעקב להאמין ולעלות.
הרבה פעמים אדם נעצר, מפחד להתרומם ולהתקדם, שמא ההתקדמות, לא מבוססת מספיק, ולא יהיה לו כח להתמיד בה. הוא נקרא על-ידי התורה, על-ידי רבש"ע לעלות, והוא מפחד, והקב"ה אומר ליעקב: אילו האמנת ועלית, לא היית יורד. אדם הבונה את העליה שלו על כוחותיו הוא, על יכולתו הוא, על כשרונותיו ועל מדותיו, הוא באמת יכול להיות מלא חששות. 'מי יודע? אולי אני אעלה, ואח"כ לא יהיה לי כח להחזיק מעמד ולהתקדם'. אנשים חוששים. עכשיו יש להם כח, אבל מה יהיה הלאה - בעתיד? זה גורם להם למורך לב, והם חוששים להתקדם. לפעמים מודעים לזה, ולפעמים לא מודעים, אבל בעצם, יש להם איזה פחדים פנימיים מעליה. פחד גבהים. מפחדים לעלות לגובה. הפחד הזה נובע מהסתכלות מוטעת, שאדם חושב שהוא עולה כפי יכולתו וכוחו. אבל אם אדם מאמין ברבש"ע, מאמין ועולה, אם אדם לא סומך על כוחותיו ויכולתו, אלא על הסיעתא דשמיא, הוא נשען על רבונו של עולם ובוטח בו, אין לו שום פחד. הוא יכול לעלות ולעלות, עם משענת איתנה המבטיחה מכל הנפילות. לא לירא! "ואתה אל תירא עבדי יעקב!"

זה מסר כללי לכל עם ישראל, וגם לכל יחיד ויחיד. להאמין ולעלות! להאמין ולהתקדם אל המגמה העליונה האלוקית. להשען על רבונו של עולם. ככל שאדם יותר בוטח בהקב"ה, הוא פחות צריך לחשוש מכל הפחדים שמא יעצר, ושמא לא יהיה לו כח. אתה לא הולך בשביל עצמך, ולכן אתה לא צריך לחשוש. אתה הולך לשם שמים, אתה נשען על רבונו של עולם, אתה בוטח בו, ואז העליה היא מובטחת.

לימוד תורה ופעילות ציבורית
אנחנו נמצאים בימים הסמוכים לבחירות, ואנשים יוצאים מהישיבה ע"מ לתרום למאבק. עוסקים בדבר מצווה, מצוות היום, לפני הבחירות ממש, ושואלים: אולי יש מקום, שעוד אנשים יצאו לפעילות? צריך לחקור בענין הזה. מצד אחד תלמוד תורה כנגד כולם 11 , ומצד שני, אולי הפעילות הזאת יכולה להכריע את גורל כל השאלות העומדות על הפרק. חז"ל אמרו, שהאדם צריך לראות את העולם כולו כאילו חציו זכאי וחציו חייב, עשה מצווה אחת הכריע את כל העולם כולו לכף זכות 12 . כלומר, לכל אחד, ולכל פעולה, יש יכולת להכריע את הדברים לכף זכות, ולכן ההתלבטות היא מאד גדולה. יש הטוענים, שצריך לסגור את הישיבות ולצאת לפעילות, מפני ששאלות קשות עומדות על הפרק, ובעיקר שאלת א"י. הרי, ממש למחרת יום הבחירות, יתחילו הלחצים מחדש, וזה נוגע ממש לנו. זה נוגע לעתידה של בית אל, ולחלקים רבים במרכז א"י, בליבה של א"י. חלקים שכביכול כבר הסכימו למוסרם, אבל כמובן שאין לזה תוקף. כל מה שנגד התורה לא תופס. אבל קשה מאד לבטל הסכמים. צריכים בשביל זה עוצמה מיוחדת, וסייעתא דשמיא.
מצד אחד יש מקום למחשבה הזו, ומצד שני, כל הזמן יש דברים חשובים לפעול בהם. לא פסקו המצוות, ומצוות היום - מצוות א"י לא פוסקת. הפעילות ע"מ למנוע את ההסכמים, ללחוץ על הממשלה, אח"כ ללחוץ על המרכז, וכן הלאה, היא רבה מאד, ותורה מה תהא עליה?! צריכים גם תורה! השאלה היא באמת גדולה, ולכן אנחנו מחליטים על כל ענין באופן פרטני. ברור לנו שאנחנו מחויבים לכל הענינים.

מי שנשאר בישיבה בימים האלה, צריך למצות את הלימוד בצורה היותר גדולה, במקסימום האפשרי. לא להתעסק בחדר ובחדר האוכל, בכל מיני ספקולציות, מה ואיך יהיה. זה לא מכריע את הבחירות. אם אדם פעיל ומשפיע על מישהו - טוב. אבל לא לעסוק סתם בויכוחים והדינויות של חשבונות. צריך להשתדל להיות עניניים מאד מאד. אנחנו בעז"ה ממשיכים בימים האלה בלימוד, וצריך כמובן, לעשות את כל המאמצים, למלות את מקומם של החסרים, שהם ג"כ עובדים לשם-שמים. צריכים למלא את מקומם, שלא יהיה ניכר שחסר מאורה של תורה בביהמ"ד.
שה' יסייע בידינו שיהיה שבוע טוב וזמן טוב.