מיקוד לפירוש הרמב"ן על התורה פרשת תזריע מצורע | ר' אבישי לקס ור' גילעד ליפשיץ | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט

בית המדרש

קטגוריה משנית

502

יב, ז
ד"ה והקריבו
טעם לקרבן יולדת
התורה אומרת שקרבנה מכפר עליה, והרמב"ן מסביר שעד זמן הקרבן שופעת היולדת דם, ובקרבן זה מבקשת להרפא ולהטהר. ועל פי חז"ל מבאר ביאור נוסף, שבעת הלידה מחמת הצער נשבעת שלא ללדת עוד, אך אין זה בשליטתה אלא ברצון בעלה, ולכן תקנו קרבן לכפר על שבועת שוא זו.

יג, מז
ד"ה והבגד
צרעת בגד ובתים נוהג רק בא"י
צרעת הבגד והבית אינה טבעית כלל, אלא שכאשר ישראל במצב השלם כל חטא גורם ריחוק של רוח ה' שנראית בפועל על ידי הצרעת בבגדו ובביתו. מובן שמצב זה יכול להיות רק בארץ ישראל, מקום השכינה.

יד, יח
ד"ה יתן ריבוי הכפרות למצורע
שלש פעמים נאמרה לשון כפרה למצורע. הרמב"ן מסביר שעליו לכפר על שלושה דברים: על חטאו שקדם לצרעת, על תקופת ההסגר, שמא היה בלבו כעס על הקב"ה, ולכפר על נפשו שיוכל לשוב אל המחנה.

יד, נג
ד"ה וכפר
הציפורים כשעיר המשתלח
הציפור נושאת את עוונות המצורע על פני השדה, מעין שעיר המשתלח פרטי, ודי בכפרת הציפורים עבורו, ואין צורך בקרבן, כיוון שאין טומאתו חמורה כצרעת הגוף.

טו, יא
ד"ה וטעם
טעם קרבנות הזב, טומאת הקרי וטומאת הזבה
הזוב היא מחלה, ובעת הריפוי על האדם להודות על רפואתו ולכפר על חטאיו שלא יגרמו לו לחלות עוד. הנדה היא אשה שיציאת דמה טבעית ורגילה, ואלו הזבה חולה, ועליה להביא קרבן כמו הזב.
טומאת הקרי נובעת מהשחתות הזרע הראוי להולדה ויצירת חיים.