בית המדרש

קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
4 דק' קריאה
קיום האומה
יא. צָרִיךְ לְעוֹרֵר לִתְשׁוּבָה גַּם בִּשְׁבִיל קִיּוּם הָאֻמָּה*. הָא כֵּיצַד? אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִהְיוֹת אֲגוּדִים בְּיַחַד לְדוֹרוֹת, הָאֶגֶד הָרוּחָנִי שֶׁלָּנוּ צָרִיךְ הוּא פַּרְנָסָה•, פַּרְנָסָתוֹ הִיא אֹרַח הַחַיִּים וּמַהְלְכֵי הַדֵּעוֹת•. כְּשֶׁמַּחֲזִיקִים אוֹתָם הַדְּרָכִים וְהַמַּחֲשָׁבוֹת הֲרֵי הַתְּיֹמֶת• הָאַחְדוּתִית קַיֶּמֶת, וְהִיא מוֹסִיפָה כֹּחַ לְאַחְדוּת הַגֶּזַע וְיֶתֶר מִינֵי סִימָנֵי הָאַחְדוּת, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מִצַּד עַצְמָם דְּבָרִים עוֹבְרִים וּמִשְׁתַּנִּים; אֲבָל בַּחֲלִישׁוּת הָרוּחָנִיּוּת, הַפֵּרוּד הָרוּחָנִי מִתְגַּבֵּר, וְהָאַחְדוּת הַמִּקְרִית• שֶׁל הַגֶּזַע וְהָעִנְיָנִים הַחִיצוֹנִים לֹא יַעַצְרוּ כֹּחַ לְאַגֵּד אֶת הַפֵּרוּדִים הָרַבִּים, שֶׁהַחַיִּים בִּתְנָאֵיהֶם הַחִיצוֹנִים וְהַפְּנִימִיִּים מַפְרִידִים.
ירידת מחשבה
יב. יֵשׁ שֶׁמַּחֲשָׁבָה יוֹרֶדֶת מִמְּרוֹמֵי גְּדֻלָּתָהּ וּמִמְּקוֹר טָהֳרָתָהּ, מִפְּנֵי שֶׁאַחֲרֵי אֲשֶׁר נִתְגַּשְּׁמָה בַּמַּעֲשֶׂה וּבַחַיִּים טִפְּלוּ בָּהּ אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים וְהֶחְשִׁיכוּ אֶת יִפְעָתָהּ. הַיְרִידָה הַזֹּאת אֵינֶנָּה יְרִידַת עוֹלָם, כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁהַטּוֹב הָרוּחָנִי הַמַּחֲשָׁבִי יֵהָפֵךְ לְרַע, כִּי אִם יְרִידַת שָׁעָה, וְהִיא גַּם כֵּן לְצֹרֶךְ עֲלִיָּה. כוח הרבים
אוֹתָם הָאֲנָשִׁים, שֶׁהֵם קְטַנִּים בְּאֵיכוּת, יֵשׁ לָהֶם גֹּדֶל כַּמּוּתִי•, וְגַם מִדָּה זוֹ אַף–עַל–פִּי שֶׁהִיא נֶחְשֶׁבֶת כְּלֹא לְגַבֵּי הָאֵיכוּת, מִכָּל מָקוֹם כְּשֶׁהִיא מִצְטָרֶפֶת עִם הָאֵיכוּת הִיא מְעַטַּרְתָּהּ, וּ"בְרָב–עָם הַדְרַת מֶלֶךְ". וְלָאו דַּוְקָא הַכַּמּוּת הַמִּסְפָּרִית כִּי אִם גַּם הַכַּמּוּת הַכֹּחָנִית•, הַמֶּרֶץ וְהַחֵפֶץ לִרְדֹּף וּלְהַשִּׂיג, לְכוֹנֵן אֶת הַמְּבֻקָּשׁ עַל יְדֵי דְּרָכִים מַעֲשִׂיִּים וְהִתְגַּלּוּת הַכֹּחַ. כָּל זֶה מִתְגַּלֶּה יוֹתֵר אֵצֶל אֲנָשִׁים בַּעֲלֵי חֹמֶר חָזָק וְגַס וְחַסְרֵי רוּחַ אֲצִילִי, הַמַּתִּישׁ עַל–פִּי רֹב אֶת הַכֹּחַ בְּיִחוּשׂוֹ לְהַחֹמֶר•. כַּאֲשֶׁר הַמַּחֲשָׁבָה צְרִיכָה לִקְנוֹת לָהּ בָּסִיס חָמְרִי, דַּרְכָּהּ לָרֶדֶת מִמַּעֲלָתָהּ. בְּפֶרֶק כָּזֶה הִנֵּה הִיא מֻשְׁלֶכֶת לָאָרֶץ וּפָרִיצִים• בָּאִים בָּהּ וּמְחַלְּלִים אֶת קְדֻשָּׁתָהּ. אֲבָל עִם זֶה מִתְרַבִּים אֻכְלוּסֶיהָ, וְהִתְגַּלּוּת הָאֹמֶץ הַחָמְרִי הוֹלֶכֶת וְנוֹסֶפֶת.
עליית המחשבה
הַדְּבָרִים הוֹלְכִים כָּךְ עַד בֹּא הַתּוֹר, שֶׁמִּתְעוֹרְרִים עֲדִינֵי לֵב חֲמוּשִׁים בְּכֹחַ צִדְקַת ד'*, וְהֵם עוֹלִים עַד רֹאשׁ הַפִּסְגָּה שֶׁל מְקוֹר טָהֳרַת הַמַּחֲשָׁבָה, וּמִתְעַמְּקִים בְּתוֹכִיּוּתָהּ, מַכְנִיסִים בָּהּ אֶת הַטֹּהַר שֶׁבְּנִשְׁמָתָם, אֶת כַּוָּנוֹתֵיהֶם הָעֲדִינוֹת וּמַחְשְׁבוֹתֵיהֶם הַזַּכּוֹת. וּמִתּוֹךְ כָּךְ, זוֹ הַמַּחֲשָׁבָה הַכְּלָלִית בְּעַצְמָהּ, שֶׁמִּפְּנֵי מַכְאוֹבֶיהָ הָרוּחָנִים, מִדְּקִירַת הַקּוֹצִים הַסּוֹבְבִים אוֹתָהּ, הִיא מֻטֶּלֶת עֲיֵפָה בְּחֻלְשַׁת כֹּחַ, בְּתַרְדֵּמַת מָוֶת, וְכִמְעַט בְּאֵין רוּחַ חַיִּים, מִתְעוֹרֶרֶת הִיא וּמַתְחֶלֶת לְהַשְׁפִּיעַ עַל כָּל הַנִּגָּשִׁים אֵלֶיהָ טַל חַיִּים בְּהוֹד גְּבוּרָה מִפְּנִימִיּוּתָהּ, וְאָז מִתְעַלִּים בְּעִלּוּיָהּ• כָּל הַדְּבֵקִים בָּהּ. וְגַם אוֹתָם אֲשֶׁר דָּבְקוּ בָּהּ בִּימֵי עָנְיָהּ הָרוּחָנִי, אֲשֶׁר עַל יְדֵי זָדוֹן וְשׁוֹבְבוּת רֶשַׁע סָרוּ מֵהַדֶּרֶךְ הָרָאשִׁית הַסְּלוּלָה לִמְגַמָּתָהּ שֶׁל הַמַּחֲשָׁבָה, הִנָּם גַּם הֵם מִתְעַלִּים עִמָּהּ, שָׁבִים עַל יָדָהּ בִּתְשׁוּבָה בְּהִירָה וְעֶלְיוֹנָה בִּמְעוֹף נֶשֶׁר בְּקַלּוּת נִפְלָאָה, שֶׁאֵין דּוֹמֶה לָהּ בְּכָל גִּלּוּי שֶׁל חֶזְיוֹן תְּשׁוּבָה הַבָּאָה מִצַּד הִתְעוֹרְרוּת הַכֹּחַ הַטּוֹב שֶׁל אֵיזוֹ נֶפֶשׁ פְּרָטִית. הַמַּחֲזֶה הַזֶּה בֹּא יָבוֹא וְלֹא יְאַחֵר. אוֹר ד' הַמְעֻלָּף• בְּעַרְפִלִּים, הַגָּנוּז בִּנְקֻדַּת צִיּוֹן הַיְסוֹדִית•, יוֹפִיעַ*, יַעֲלֶה מֵעֵמֶק הַבָּכָא אֶת מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ עִיר מְלוּכָה וְכָל אֲגַפֶּיהָ, וְעִמָּהּ יַעֲלוּ כָּל הַמַּחֲזִיקִים בִּכְנַף מְעִילָהּ, הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים, לִתְחִיַּת אֱמֶת וִישׁוּעַת עוֹלָמִים.

___________________________

פַּרְנָסָה - מזון רוחני המסייע לשמר את האחדות שבאומה. אֹרַח הַחַיִּים וּמַהְלְכֵי הַדֵּעוֹת – שעל-פי דרכה של תורה. הַתְּיֹמֶת - שייכות ההתאמה הפנימית [הערת הרב צבי יהודה קוק] בין חלקי האומה ופרטיה. וְהָאַחְדוּת הַמִּקְרִית - אחדות שאינה רוחנית ופנימית. שֶׁהֵם קְטַנִּים בְּאֵיכוּת, יֵשׁ לָהֶם גֹּדֶל כַּמּוּתִי - אמנם אינם אנשי מעלה, אבל הם רבים. הַכַּמּוּת הַכֹּחָנִית - גודל היכולת והכוח. הַמַּתִּישׁ עַל פִּי רֹב אֶת הַכֹּחַ בְּיִחוּשׂוֹ לְהַחֹמֶר - נחלש כוחם של בעלי הרוח האצילי, כאשר הם רוצים ליישם את המחשבה ולהוציאה לפועל. וּפָרִיצִים - אנשים שאינם הגונים. מִתְעַלִּים בְּעִלּוּיָהּ - מתעלה תפיסתם והם רואים את אותה מחשבה בצורה יותר מרוממת ואידיאליסטית. הַמְעֻלָּף - המוסתר. נְקֻדַּת צִיּוֹן הַיְסוֹדִית - מהותה הפנימית של הוויית המלכות הישראלית [הערת הרב צבי יהודה קוק].

ביאורים
הגאולה המתוארת בספרי הנביאים, נראית לעיני הקורא אידאלית מאוד – חיים רוחניים וגשמיים מפותחים, דביקות וקשר בין ישראל לאביהם שבשמים ועוד. והנה, עם ישראל חזר לארצו, וגילה שהעניינים אינם פשוטים כלל וכלל – לא כל עם ישראל עסוק בקריאה בשם ה', מעשים הקשורים בתחיית האומה, נעשים דווקא בידי אנשים פחותי ערך, שחלקם לא מכוונים את מעשיהם ה'אידאליסטיים' לשם שמיים, או שחיים בקטנות וברדידות. דבר זה יוצר בלבול. האם ייתכן שמהלכים כה גדולים וחשובים יתגלו דווקא בידי אנשים אלה? וכיצד בסופו של דבר יתחבר כל זה לגאולתם השלִמה של ישראל?
הרב קוק מסביר, שמצד אחד, כדי לממש את האידאל הגדול - שהעולם הרוחני יתבסס בעולם החומרי - הכוחות הרוחניים צריכים לרדת, (על מנת שניתן יהיה לקדם ולחזק את אותם אידאלים בפועל בעולם הזה). ירידה זו גוררת אחריה מצב שבו דווקא אנשים ירודים ופחותים מגלים אידאלים רוחניים, ועוסקים בהם. אולם מצד שני מסביר הרב קוק, אנשים אלה הם בעלי יכולת גשמית גדולה וחזקה, ופעמים רבות דווקא אצלם מצוי המרץ והכוח החזק לקדם את האידיאלים שבעולם החומר.
ומה יהיה בסופו של דבר? עם התקדמות תהליך הגאולה, נמצאים בעם ישראל אנשים גדולים וטהורים שעוסקים באידיאלים אלה בטהרתם. ואז זוכים לפתע אידיאלים אלה להיגאל, להתרומם, להשפיע, ולרומם את כל העוסקים בהם. ואפילו אלה שרחוקים מדרך ה', מתרוממים דרכם בקלות רבה יותר מהתרוממות רגילה של אדם פרטי שמתעורר בו כוח הטוב.
כשזוכים ישראל לרוממות רוחנית, גם האחדות שביניהם מתגברת. כדי שאחדות תתקיים, יש צורך בגורם ש'יפרנס' אותה. כאשר עם ישראל נמצא במצב של רדידות רוחנית, הכוח היחיד המאחד הוא הגזע המשותף ועוד עניינים חיצוניים (מגורים משותפים, צורך לשרוד יחד בחיים ועוד), אולם אין די בדברים אלו כדי לאחד פרודים רבים הקיימים בחיי האדם, ולכן, האדם העושה תשובה ומתרומם, צריך לכוון שבתשובתו הוא מפרנס ומחזק את האחדות הזו, ומייצר דבר מהותי שבכוחו לאחד את עם ישראל. ואז, יכולים עם ישראל יחד לקדם ולרומם את העולם כולו, ולהשתמש בכוחות הגדולים הטמונים בהם, לגלות בעולם את תפקידם הגדול, ולרומם את העולם כולו אל המטרה שיעד לו בורא עולם.

הרחבות
*תורה ותשובה בשביל האומה
צָרִיךְ לְעוֹרֵר לִתְשׁוּבָה גַּם בִּשְׁבִיל קִיּוּם הָאֻמָּה. בדומה לכך, הרב קוק מדריך ללמוד תורה גם בשביל האומה, ומגדיר זאת כתורה לשמה: "אחד מהדרכים של עסק התורה לשמה הוא להעשיר את כנסת ישראל בכוחות רוחניים גדולים..." [אורות התורה ב, ד].
*השפעת יחידי הסגולה על ההמון
עַד בֹּא הַתּוֹר, שֶׁמִּתְעוֹרְרִים עֲדִינֵי לֵב חֲמוּשִׁים בְּכֹחַ צִדְקַת ה'. בספר אורות, הרב קוק כותב שעם ישראל זקוק ל"חסידים גדולים המיוחדים בגדלות הדעה" והם ישפיעו מכוחם הרוחני על כל העם באופן סגולי על ידי קשר הנשמות זו לזו. "הרוחניות החיובית כבר היא מתפלשת באומה מאליה, על פי סגולתה הפנימית, על ידי הארת אלה היחידים, שהם שלוחי ציבור, ונושאים הם בלבבם את אוצר הרוחניות המחיה של כל העם" [אורות התחיה ד].
*גורלה של הציונות החילונית
אוֹר ה' הַמְעֻלָּף בְּעַרְפִלִּים, הַגָּנוּז בִּנְקֻדַּת צִיּוֹן הַיְסוֹדִית, יוֹפִיעַ. הציונות היא דוגמה לתהליך המתואר בפסקה שלנו. הרעיון היסודי של הציונות הוא שיבת ישראל לארצו. רעיון זה הינו התגשמות חזון הנביאים והדרך לגאולת ישראל ותיקון העולם במלכות שדי. כאשר רעיון הציונות התפשט בהמון, הוא נתפס גם בצורות נמוכות ואפילו שליליות, של קישור הציונות עם חילוניות ופריקת עול תורה. הרעיון הקדוש היסודי של הציונות יתברר ויתגלה יותר, ואז, הקשורים לרעיון הציונות יחזרו בתשובה בהירה וקלה אל התורה והמצוות.

שאלות לדיון
א. האם התשובה שמטרתה היא לקיים את האומה, נחשבת כתשובה 'לשמה'?
ב. אילו 'מחשבות גדולות' בנושא התשובה, מתגלות היום בצורה גסה וחומרית?


לעילוי נשמת גדעון בן פרץ וייסינגר ז'ל
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il