^ 1.דברים כה, א-ג.
^ 2.דברים כה, ג.
^ 3.בעל הטורים דברים כה, ב.
^ 4.אור החיים דברים כה, ב.
^ 5.ראה מכות כב ע"א-ע"ב.
^ 6.ראה רמב"ם הלכות סנהדרין יז, א.
^ 7.פסחים עה ע"א. לפיכך: בפתילה של אבר היו ממיתין בת כהן שזנתה ונתחייבה בשריפה, ולא בשריפה ממש על ידי הקפתה בזמורות.
^ 8.אלשיך דברים כה, א.
^ 9.רש"י דברים כה, ג.
^ 10.רמב"ם הלכות תשובה ז, ד.
^ 11.הלכה ו.
^ 12.שו"ת רבנו גרשום מאור הגולה סימן ד.
רבנו גרשום (מץ שבצרפת-מגנצא שבגרמניה) דתש"כ-דתשפ"ח - מנהיג יהדות אשכנז בשנות התהוותה. ברוב שנותיו חי במגנצא. ישיבתו במגנצא היתה המרכז העיקרי של לימוד תורה באשכנז באותה תקופה. רבים מתלמידיו ותלמידי תלמידיו כתבו פירושים לתלמוד. המפורסם שבהם הוא רש"י, שלמד אצל רבי יעקב בן יקר ורבי יצחק בן יהודה - שניהם תלמידים של רבנו גרשום. תוארו "מאור הגולה" מצביע על ההערצה הגדולה כלפיו, מצד בני דורו ובני הדורות הבאים. הוא התקין חרמות - תקנות קהל נגד נשיאת שתי נשים, נגד גירושין שלא ברצון האישה ועוד. תקנות אלו תקפות גם בימינו, בארץ ישראל וביהדות אשכנז שבתפוצות. תשובותיו נתקבלו במשך כל הדורות כהלכה פסוקה ליהדות אשכנז. חיבר גם פיוטים הידועים בעמקותם ובפשטותם. יוחסו לרבנו גרשום פירושים לכמה מסכתות בתלמוד, והם נדפסו על דפי התלמוד ברוב מהדורות הש"ס, אך כנראה שאלו הם פירושים של תלמידיו ותלמידי תלמידיו מן הישיבה במגנצא.
^ 13.ראה תענית כז ע"א. חז"ל פסלו מי שיש לו מום שבגלוי, רק מחשש שהעם יסתכלו בו, ויסיחו דעתם מהברכה, כמבואר במסכת מגילה (כד ע"ב).
^ 14. רבי ישראל מברונא (ברנו שבגרמניה-פראג), הק"ס-הר"מ - תלמידם של רבי ישראל איסרלין, בעל "תרומת הדשן", שהיה רב העיר, ושל רבי יעקב וייל (המהרי"ו), שאף סמכוהו להוראה. כן נסמך בידי רבי זלמן כ"ץ (המהרז"ך, בעל "סדר הגט"). מעט אחרי שנת הר' עבר לעיר רגנסבורג ופתח בה ישיבה, ואחר כך מונה גם לרבה של העיר. לאחר מותם של רבותיו נחשב לגדול רבני גרמניה. לעת זקנתו העליל עליו יהודי משומד עלילת דם והוא הושם במאסר, ואחרי מאמצים רבים שוחרר, עבר לפראג, ובה נפטר.
^ 15.שו"ת מהר"י מברונא סימן רסו.
^ 16.שו"ת הרמ"א סימן לז.
רבי משה איסרליש (קראקוב, פולין), הרפ"ה-השל"ב - גדול הפוסקים באירופה האשכנזית. שימש רב, אב בית דין וראש ישיבה בעיר מולדתו, ומשם פרס את מצודתו על כל ערי גרמניה, פולניה וצפון איטליה. כאשר חיבר רבי יוסף קארו את ה"שולחן ערוך", הוסיף עליו הרמ"א הגהות לפי שיטות הפוסקים האשכנזים, והביא לכך שספר הלכה אחד ישמש הן את יהדות ספרד הן את יהדות אשכנז. הרמ"א השיב תשובות רבות בהלכה, ועסק גם בפילוסופיה ובסודות התורה. עליו נאמר הפתגם: ממשה (הרמב"ם) עד משה (הרמ"א) לא קם כמשה (הרמ"א). בעקבות פרסומו של הספר "בית יוסף" של רבי יוסף קארו על הטור כתב הרמ"א את ספרו "דרכי משה", הכולל ביאור על הטור ובו גם עיקרי דבריו של הבית יוסף שבמקומות רבים חלק עליהם הרמ"א. ספר נוסף של הרמ"א הוא "תורת חטאת" על דיני איסור והיתר, שמבוסס בעיקרו על הספר "שערי דורא" לרבי יצחק מדורא תלמיד מהר"ם מרוטנבורג. הספר מהווה בסיס להגהות הרמ"א ב"שולחן ערוך" בהלכות כשרות.
^ 17.שו"ת רבי עקיבא איגר מהדורא תניינא סימן ג.
^ 18. רבי עֲקִיבָא (גינְז) אֵיגֶר (אייזנשטט שבאוסטריה), התקכ"ב-התקצ"ח - ענק רוחני, למדן וגאון, ראש ישיבה ופוסק הלכה, מגדולי התורה הבולטים בתקופת האחרונים. מלבד השפעתו העצומה על שיטת הלימוד העיוני בישיבות, היתה לו השפעה מכריעה בתחום ההלכה, והגהותיו הנדפסות על גיליון השולחן ערוך וכן פסקיו בספרי השו"ת הם אבן יסוד בעולם הפסיקה היומיומית ובעולם הדיינות. כילד אובחן כבעל תפיסה מהירה וזיכרון פנומנלי. בהיותו בן שש או שבע שנים בלבד פיצח סוגיה תלמודית קשה שהוגיעה את טובי המוחות בישיבת ברסלאו זמן ממושך מבלי שבאה על פתרונה. עד גיל שתים עשרה למד בעיקר אצל אביו, ואצל רבה של אייזנשטט הרב למיל מגלוגא שבפולין. בהיותו כבן עשרים, נישא לבתו של הנגיד יצחק מרגלית מליסא. חותנו העמיד לרשותו בית גדול מאובזר כיאות, ובו ספרייה עשירה, ואף תמך בו כלכלית כדי שיהיה פנוי לעסוק בתורה. בבית זה יסד ישיבה ובקיץ של שנת התק"ן פרצה דלקה שכילתה את מרבית בתי היהודים בליסא ובהם גם בית הישיבה. תלמידי הישיבה התפזרו, ורבי עקיבא איגר נאלץ לעקור לעיר הסמוכה ראביץ' בה נתמנה לדיין. לאחר כשנה נבחר לכהן ברבנות העיר מֶרקיש-פרידלנד בה שימש כרב במשך עשרים וארבע שנים. עיקר פעילותו הציבורית באה כאשר נבחר לשמש כרבה של עיר המחוז הפולנית פוזנא, שם שימש בתפקיד במשך עשרים ושלוש שנים, עד יום מותו.
^ 19.שו"ת אגרות משה אורח חיים ח"ד סימן קטו.
^ 20. רבי משה פיינשטיין (רוסיה-ארצות הברית), התרנ"ה-התשמ"ו - מגדולי פוסקי ההלכה בדור שלאחר השואה. בילדותו למד אצל הרב איסר זלמן מלצר בישיבת סלוצק. לאחר מלחמת העולם הראשונה ופטירת אביו שימש במשך שנתיים כרב עיירת הולדתו אוזדה, ולאחריה שימש ברבנות העיר ליובאן שברוסיה, עד הגירתו לארצות הברית בשנת התרצ"ז. בארצות הברית שימש כראש ישיבת "תפארת ירושלים" בניו יורק, כנשיא אגודת הרבנים דארצות הברית וקנדה וכנשיא ארגון "עזרת תורה". תשובותיו מופצות בעולם היהודי כולו. הוא דן בתשובותיו בבעיות טכנולוגיות מודרניות וגם בעיקרי היהדות. על מצבתו נכתב בין היתר: "עמוד ההוראה גדול הדור אב לחכמים ראש המדברים לכל דבר שבקדושה, נשא משא הדור בחכמה ותבונה באומץ וגבורה ובסבלנות אין קץ, בכל אשר פעל ועשה, הדריך הנהיג הורה ולימד, מסר נפשו להעמדת האמת שעלתה לו מעמלו כל ימיו אצר אוצרות של תורה בספריו אגרות משה ודברות משה והעלה אור חדש בלמוד התורה ובהבנתה. מקור ההלכה לכל המבקש תורת חיים משענת ומבטח להם בעבודת השי"ת השפיל והמציא עצמו לכל נזקק ונדכא לשמוע לצרכיהם להשתתף בצערם ולסעדם ונקש על דלתי רחמים בתפילתו לישועתם אמיץ לב בגיבורים להציל כל עשוק. קדוש וטהור חכם ועניו אהוב למעלה ואהוב למטה ומקובל לכל".
^ 21. הרב שמשון בן רפאל הירש (רש"ר הירש) (גרמניה), התקס"ח-התרמ"ט - מהבולטים שבמנהיגי היהדות באירופה ומחשובי פרשני המקרא האחרונים. אבי שיטת "תורה עם דרך ארץ". בילדותו למד תורה מפי סבו ואביו. בהמשך אחת מהדמויות שהשפיעו עליו מאוד, היה הרב יצחק ברנייס, רבה של המבורג. בגיל עשרים נסע אל ישיבתו של רבי יעקב עטלינגר, בעל ה"ערוך לנר", ולאחר שנתיים וחצי בלבד של לימודים קיבל ממנו היתר הוראה. עם פרישת רבה של דוכסות אולדנבורג, נתמנה הרש"ר הירש בהמלצתו למחליפו והוא רק בן עשרים ושתיים. בתקופה זו התפלמס בחריפות עם מנהיגים רפורמים, וכן עם שונאי תנ"ך נוכריים, וחיבר את ספרו "חורב" על הסברת טעמי המצוות ומיונן לסוגיהן. קודם לכן פרסם חוברת בשם "אגרות צפון". בשנת התר"א מונה לרבם של שני המחוזות המערביים של ממלכת הנובר, אוריך ואוסנאבריק, ועבר להתגורר באמדן. שם המשיך בפעילותו הפולמוסית נגד הרפורמה תחת הסיסמה "האמת מתקיימת. השקר לא מתקיים", וכן הרבה לעסוק בחינוך ובגמילות חסדים. כעבור שש שנים נקרא לכהן כרבה הראשי של מורביה, משרה שלא היתה לה מקבילה באירופה מבחינת הסמכויות שניתנו לנושא בה. ממקום מושבו בניקלשבורג היה אחראי על חמישים ושתיים קהילות. בשנת התרי"א החליט לנטוש רבנות חשובה זו לטובת קהילת פרנקפורט, שם הקים בית ספר תיכון בו שולבו לימודי חול ולימודי קודש - "תורה עם דרך ארץ". בפרנקפורט חיבר הרב הירש את פירושיו לתורה, לסידור התפילה ולספר תהלים. בתקופה זו עמד בראש המערכה להפרדת הקהילה האורתודוקסית מהקהילה הכללית, שנטתה לרפורמיות. הרב הירש התנגד נחרצות לראשוני חיבת ציון ולרעיון החדש של הלאומיות היהודית כמטרה לגאולת העם, אף בצביונה הדתי.
^ 22.רש"ר הירש דברים כה, ג.
^ 23.ראה ויקרא רבה ל, ג; ירושלמי ראש השנה פ"ד, ה"ח.


מקורות עיקריים:
בעל הטורים דברים כה, ב , אור החיים דברים כה, ב , אלשיך דברים כה, א , רש"י דברים כה, ג , רמב"ם הלכות תשובה ז, ד, ו, ז , שו"ת רבנו גרשום מאור הגולה סימן ד , שו"ת מהר"י מברונא סימן רסו , שו"ת הרמ"א סימן לז , שו"ת רבי עקיבא איגר מהדורא תניינא סימן ג , שו"ת אגרות משה אורח חיים ח"ד סימן קטו , רש"ר הירש דברים כה, ג