אורות התשובה פרק ט"ז ג'- ד' | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
אורות התשובה

קטגוריה משנית

23584

3 דק' קריאה

אושר החרטה
ג. אֵין לְשַׁעֵר וְאֵין לְהַעֲרִיךְ אֶת גְּדֻלַּת הָאֹשֶׁר, שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לָחוּשׁ בְּעַצְמוֹ, בְּרֹב קֹרַת רוּחַ, מִתּוֹךְ אוֹתוֹ הַצַּעַר הֶעָדִין הַמְצַעֵר אוֹתוֹ בְּעֵת אֲשֶׁר רוּחַ הַקְּדֻשָּׁה וְהַטָּהֳרָה שֶׁל הַתְּשׁוּבָה חָל עָלָיו, בָּעֵת שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וּמְשׁוֹטֵט בָּרַעְיוֹן הַבּוֹעֵר בְּאֹשֶׁר שֶׁל חֲרָטָה גְּמוּרָה עַל כָּל חֲטָאָיו וַעֲווֹנוֹתָיו וּפְשָׁעָיו, בְּעֵת שֶׁנִּשְׁמָתוֹ מִתְרַפֶּקֶת בְּאַהֲבָה עַל הוֹד הַקְּדֻשָּׁה וְהַשְּׁלֵמוּת, מִתְרַפֶּקֶת עַל דּוֹדָהּ יוֹצְרָהּ וּמְחוֹלְלָהּ מְחוֹלֵל כֹּל בָּרוּךְ הוּא, בְּעֵת שֶׁבְּכָל לֵב וּבְכָל נֶפֶשׁ רוֹצֶה הָאָדָם בְּעֹמֶק שֶׁל חֵפֶץ• אַדִּיר לִהְיוֹת הוֹלֵךְ בְּתֹם וּבְיֹשֶׁר, לִהְיוֹת צַדִּיק פּוֹעֵל צְדָקוֹת, לִהְיוֹת יָשָׁר הוֹלֵךְ נְכוֹחוֹת•. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִתְלַבֵּט מְאֹד אֵיךְ לְהוֹצִיא אֶת רַגְלָיו מִתּוֹךְ הַבֹּץ שֶׁל הַחֲטָאִים, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְבָּרֵר לוֹ כְּלָל וּכְלָל אֵיךְ מְתַקְּנִים אֶת הֶעָבָר כֻּלּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהַדְּרָכִים הַמַּעֲשִׂיִּים אֵינָם עֲדַיִן כְּלָל סְלוּלִים לְפָנָיו, וְאַבְנֵי נֶגֶף הֵם מְלֵאִים, אֲבָל הָרָצוֹן לִהְיוֹת טוֹב - זֶהוּ רוּחַ גַּן עֵדֶן אֱלֹהִים*, הַמְנַשֵּׁב בַּנְּשָׁמָה וּמְמַלֵּא אוֹתָהּ אֹשֶׁר אֵין קֵץ, עַד אֲשֶׁר גַּם אֵשׁ הַגֵּיהִנֹּם שֶׁל הַצַּעַר הֶעָמֹק מִתְהַפֵּךְ גַּם הוּא לְנַחַל עֲדָנִים.

הגבורה האישית
ד. הַתְּשׁוּבָה הִיא מְחֻבֶּרֶת עִם הַגְּבוּרָה הָאִישִׁית•, "אַשְׁרֵי אִישׁ יְרֵא ד'" - "אַשְׁרֵי מִי שֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה כְּשֶׁהוּא אִישׁ"•, וְהַדָּבָר לָמֵד מֵעִנְיָנוֹ: אַשְׁרֵי מִי שֶׁהוּא אִישׁ• כְּשֶׁהוּא עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה*.

___________________________

חֵפֶץ – רצון. הוֹלֵךְ נְכוֹחוֹת – הולך ישר. מְחֻבֶּרֶת עִם הַגְּבוּרָה הָאִישִׁית – הגבורה האישית נצרכת לתשובה בשביל ההחלטה לשוב (בשביל היכולת לא לשוב על החטאים) ובכל העמידה וההתקדמות בתהליך התשובה. כְּשֶׁהוּא אִישׁ – [עבודה זרה יט ע"א] מעלת האדם שעושה תשובה כשעדיין כוחותיו במותניו ויצריו תקיפים - עולה על תשובה של אדם זקן שייצרו כבר נחלש. מִי שֶׁהוּא אִישׁ – שיש בו גבורה ועמה הוא עושה את תשובתו.

ביאורים
פרק ט"ז עוסק כפי שעולה מן הכותרת שלו בשורשי התשובה. השורשים הם המניעים העמוקים שמביאים אותנו לשוב בתשובה. תהליך התשובה כולל בתוכו מגוון תחושות וחוויות וביניהם: שמחה, תקווה, עונג, פחד, צער, חרטה ועוד ועוד. במהלך הפרק יעמוד הרב קוק על הסיבות שמביאות למגוון התחושות הללו ועל סוגי התשובה השונים בין אדם למקום ובן אדם לחברו ועוד (דילגנו על הפסקאות הראשונות בפרק העוסקות בסתרי תורה).
פסקה ג' עוסקת בחוויית הצער העמוק המלווה את תהליך התשובה. אנו רגילים להתייחס לצער הזה כתופעת לוואי מוכרחת, מעין גלולה מרה שיש לבלוע אם רוצים להירפא מן החטא. אלא שהרב קוק מלמד אותנו להביט בזווית אחרת על תחושת הכאב שמלווה את תהליך התשובה. הוא מלמד שעלינו לשמוח על החוויה הזאת. הכאב והצער הם עדות נאמנה לכך שגרעין האישיות שלנו בריא. דווקא בגלל הגרעין הבריא שקיים בשורש, אנו חשים את הכאב והייסורים שמביאים החטאים על הנפש. הכאב הוא כאב הפער בין הנשמה העליונה שקיימת בתוכנו לבין המקום הנמוך שאליו הולכנו אותה בחטאינו. הפער הזה יוצר את הכאב הנורא. לעתים, לא ברור אפילו איך לתקן את שקלקלנו. עלינו לשמוח על הכאב שמעיד על טהרת הנשמה שבתוכנו ולנוע ממנו לתהליך של תיקון. גם אז, עלינו לזכור ולשנן לעצמנו שהעיקר בתהליך התשובה הוא עצם הרצון לשינוי. פסקה ד' מבררת את ערכה של התשובה שאינה נובעת מרפיון, מפחד או ממניע מחליש אחר. התשובה המעולה היא תשובה שמביאה את כל עוצמת האישיות וגבורתה, ומחברת אותה לרצון ה'. תשובה כזאת לא מקטינה את האדם אלא מגביהה אותו אל-על.

הרחבות
*כח הרצון
הָרָצוֹן לִהְיוֹת טוֹב - זֶהוּ רוּחַ גַּן עֵדֶן אֱלֹהִים. ישנם מצבים שבהם האדם אינו יודע כיצד לתקן את חטאי העבר, והדבר מצער אותו. הרב קוק מלמד אותנו שאל לו לאדם להצטער, כיוון שהעיקר הוא השאיפה של האדם להיות טוב, ועצם הרצון הזה צריך לגרום לו אושר. במקום אחר אומר הרב קוק שאושרו של האדם אינו תלוי אלא ברצונו של האדם: "המחשבה שהאושר תלוי במה שהוא חוץ ליכולתו של האדם ממה שהוא חוץ להווייתו וחוץ לרצונו מחשבת פיגול הוא, רשעות וסכלות היא מרופדת... על כן ישרי לב שמחים תמיד, שמחו בה' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב" [אורות הקודש ג עב].
*תשובה גמורה
אַשְׁרֵי מִי שֶׁהוּא אִישׁ כְּשֶׁהוּא עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה. התשובה הראויה היא כשהאדם נמצא בשיא כוחו ואין הוא שב בתשובה מתוך חולשה או חוסר אונים. כך כותב גם הרמב"ם: "איזו היא תשובה גמורה, זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשות ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכישלון כוח, כיצד הרי שבא על אישה בעבירה ולאחר זמן נתייחד עמה והוא עומד באהבתו בה ובכוח גופו ובמדינה שעבר בה ופירש ולא עבר זה הוא בעל תשובה גמורה, הוא ששלמה אמר וזכור את בוראיך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ" [רמב"ם הלכות תשובה ב א]. וכך כותב גם ה'שערי תשובה' : "בבואו בימים ויחלש כוח היצר לא יקבל שכר על התשובה כאשר בתיקון לבבו בימי בחורותיו" [שער שני לג].

שאלות לדיון
א. כיצד אפשר לשמוח ברצון הטוב ההתחלתי, והרי בדרך כלל שמחים רק בדבר שכבר יצא לפועל?
ב. מהו תפקיד הגבורה במהלך התשובה, ומהו תפקיד הרצון הטוב לפי דברי הרב קוק?