לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שולמית בת צביה
263
בבואנו לעסוק בספרי הנביאים, עלינו להעמיד לנגד עינינו דברי הדרכתם של גדולי ישראל בדבר. בספר "ארחות חיים - כתר ראש" 1 מובאת הדרכתו של הגאון מוילנא מפי תלמידו רבי חיים מוולאז'ין, בזו הלשון:
"תנ"ך ללמוד עם פירוש רש"י ומצודות דוד ומצודות ציון ורד"ק, אך כל זה אינו מעכב, ושלא לדרוש אחרי פירושים שונים שזה בכלל מאמר חז"ל 'מנעו בניכם מן ההגיון', ושלא יהיה ח"ו יצא הפסדו בשכרו".
לימוד תנ"ך דורש זהירות, יש ללמוד תנ"ך עם רש"י מצודות ורד"ק, ואין להרבות בפירושים שונים, כדי לא לבוא לידי בלבול. כשלומדים תנ"ך יש להיצמד לפרשנות המסורתית ולא לחפש הסברים שונים ומשונים מחוץ לפרשנות המסורתית.
מדרגתם הרוחנית של דמויות התנ"ך
בשנים האחרונות נושבת רוח שמנסה "להחיות" את המקראות ברוח עכשווית יותר, נוגעת יותר. מתבוננים בדמויות התנ"ך כאילו היו חברים שלנו בגן הילדים - "תנ"ך בגובה העיניים". מתבוננים בחולשות שיש לנו ובפגמים המידותיים והמוסריים שיש לנו, ומדביקים אותם לדמויות התנ"כיות.
ספר יהושע הוא הראשון שבספרי ה"נביאים". חז"ל 2 אומרים:
"אם ראשונים בני מלאכים, אנו בני אנשים. ואם ראשונים בני אנשים, אנו כחמורים".
כשעסקו דורות אחרונים בבירורי הלכה של דורות קדמונים, לפעמים הזדמן להם להקשות קושיות מתוך רצון להעמיק ולברר, אך עשו זאת מתוך דרך ארץ אימה ופחד וחרדת קודש. כשרבי, ראש הישיבה הגדול, רצה להקשות קושיה על רבי יוסי שהיה בדור לפניו, הקדים ואמר: "אנן עלובייא מקשייא על דרבי יוסי" 3 , ומיד באה ההגדרה: "כשם שבין זהב לעפר, כך בין דורנו לדור של אבא". התנאים והאמוראים היו ענקי רוח עצומים ונוראים, הרבה למעלה מתפיסתנו, עד כדי כך שאפילו הקטנים שבהם היה בכוחם להחיות מתים 4 .
לו יצויר, שהיו מזמינים אותנו לשמוע שיעור תורה מפי רש"י בכבודו ובעצמו, או מפי רבי יוסף קארו או האר"י הקדוש, היינו עוזבים הכל ורצים לשמוע תורה גדולה בטהרתה. ואם היה מדובר ברשב"י או רבי עקיבא היינו אחוזי התפעלות ומלאי רוממות. ואם בדמויות התנ"ך עסקינן, כגון יהושע בן נון ומשה רבנו, ההתרגשות גדולה לאין ערוך.
מנעו בניכם מן ההיגיון
הדרכתו של רבי אליעזר בן הורקנוס לתלמידיו: "מנעו בניכם מן ההגיון", נזכרת במסכת ברכות 5 , ורש"י שם מציע לכך שני פירושים, האחד מתייחס ללימוד מקרא: "לא תרגילום במקרא יותר מדאי משום דמשכא", והשני: "לשון אחר: משיחת ילדים", וביאר הנצי"ב 6 , שיש למנוע מהקטנים שלא הגיעו עוד ללמוד גמרא ועומדים בלימוד מקרא, שלא יעיינו במקרא יותר מדאי כל עוד לא למדו גמרא בעיון, שמא לא יכוונו אל האמת מפני שלא זיקקו את מוחם על ידי עיון הגמרא. והמהר"ל 7 כתב:
"ואמר 'ומנעו בניכם מן ההגיון', פירוש דרך בני אדם שמלמדים בניהם מליצה ודיבור, ודבר זה נקרא 'הגיון', מלשון הגה, ובערוך ערך 'הג' פירש, פתרון פסוק כצורתו, ואין בזה רק דיבור בלבד, וכמו שאנחנו עושים שלומדים את הנערים רק הגיון ודיבור הפסוק, ולכך אמר 'הושיבום בין ברכי תלמידי חכמים ללמד אותם חכמה', והוא מביא לחיי עולם הבא, כי הוא בכלל מה שאמרו 'שלושה מנוחלי עולם הבא - המגדל בניו לתלמוד תורה' וכו'".
כלומר אין להסתפק בלימוד הפסוקים כצורתם, אלא לשבת בין ברכי תלמידי חכמים ולהיפגש עם הרוח והנשמה שבכל אות ומילה בפסוקי התנ"ך.
אש מלהטת סביבותיהם
בשיר השירים רבה 8 , מתארים חז"ל תיאור מופלא שמלמדנו מהו לימוד תנ"ך, וזו לשונם:
"בשעה שהיו חורזים בדברי תורה ומדברי תורה לנביאים ומנביאים לכתובים, והאש מתלהטת סביבותיהם, והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני".
בדורות קדמונים, כשהיו עוסקים בלימוד תורה, ניתן היה לראות ולהרגיש בחוש את האש המלהטת מסביב. ממשיך המדרש:
"בן עזאי היה יושב ודורש והאש סביבותיו, אזלון ואמרון לרבי עקיבא, רבי בן עזאי יושב ודורש והאש מלהטת סביבותיו.
הלך אצלו ואמר לו: שמעתי שהיית דורש והאש מלהטת סביבך. אמר לו: הן. אמר לו: שמא בחדרי מרכבה היית עסוק? אמר לו: לאו, אלא הייתי יושב וחורז בדברי תורה ומתורה לנביאים ומנביאים לכתובים, והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני, והיו ערבים כעיקר נתינתן".
המפגש עם תורה נביאים וכתובים, הוא מפגש עם דבר ה'. מי שזוכה לחרוז מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים ומכוון לאמתה של תורה, דבריו ערבים ושמחים כבשעת נתינתם בסיני, ואש של תורה מלהטת סביבו.
המפגש עם דברי הנביאים הוא מפגש עם "דברי קבלה", כנזכר ברש"י במסכת חולין 9 :
"תורת משה - קרויה 'תורה' לפי שנתנה תורה לדורות, ושל נביאים לא קרי אלא 'קבלה' שקיבלו מרוח הקדש. כל נבואה ונבואה לפי צורך השעה והדור והמעשה".
ולפעמים דברי קבלה אלה אף נקראים "תורה" 10 .
מעשה עכן מלמדנו על מעלת דורות קדמונים
הקדמה זו מלמדת אותנו כיצד יש לגשת ללימוד פסוקי הנביאים, ומהו היחס הנכון לדמויות התנ"ך גם בזמן שהנביא מספר על מעשה של כישלון.
ניתן להביא לכך דוגמא ממעשה עכן. בעת נפילת חומות יריחו בשעת הכיבוש, הקצה יהושע את כל רכוש העיר עבור המשכן, על ידי החרמתו. עכן לקח לעצמו "אַדֶּרֶת שִׁנְעָר אַחַת טוֹבָה וּמָאתַיִם שְׁקָלִים כֶּסֶף, וּלְשׁוֹן זָהָב אֶחָד חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים" 11 וטמן אותם באוהלו, ובעקבות כך נכשלו בני ישראל בקרב נגד העי, ונאמר: "חָטָא יִשְׂרָאֵל וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם וְגַם גָּנְבוּ וְגַם כִּחֲשׁוּ וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם" 12 .
במבט ראשון קשה להבין על מה יצא הקצף הגדול. אדם אחד מישראל מעד ונכשל, וכל השאר קיימו את הציווי במלואו ולא נטלו דבר מן השלל. מדוע כישלונו של אדם אחד מישראל הביא מפלה וענישה לכלל האומה?! סוגיה זו מלמדת אותנו מה היתה מדרגת דורות קדמונים. די היה בכישלון של יחיד מישראל כדי להביא עונש על העם כולו.
יהושע מתגלה כמנהיג במלחמת עמלק
בפסוקי התורה אנו פוגשים שלושה מנהיגים שממשיכים אתנו לספרי הנביאים - יהושע, כלב ופינחס. נתמקד בדמותו של יהושע ונתבונן בפסוקי התורה שבהם נזכר שמו.
לראשונה אנו פוגשים את יהושע במלחמת עמלק. יהושע נצטווה על ידי משה רבו לבחור מתוך העם לוחמים, שיהיו גם גיבורים וגם צדיקים, כדי שזכות מעשיהם תעמוד להם, ויהושע יוצא בראש ומנהל את המערכה 13 .
עד מלחמת עמלק לא שמענו על יהושע דבר, וביום אחד עולה יהושע בן נון לגדולה ומוטלת עליו המשימה הראשונה שאליה נדרש עם ישראל ביוצאו ממצרים. מלחמת עמלק זו מלחמת תרבות, אי אפשר לשלוח כל אדם מישראל להילחם בעמלק, דרושה דמות בעלת עוצמה רוחנית גדולה שמסוגלת לעמוד מול התרבות העמלקית ולהחזיר מלחמה שערה, תוך נשיאת עיניים כלפי ריבונו של עולם, "כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים ואם לאו היו נופלין" 14 .
מלחמת עמלק נחתמת במילים: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם" 15 . משה מצווה לכתוב על מגילת ספר את סיפור המלחמה, ומלבד זאת עליו לשים את הדברים בעל פה באזני יהושע, שכמנהיג ישראל בדור הבא ידע את חובתו לישראל, וכדברי רש"י שם:
"ושים באזני יהושע - המכניס את ישראל לארץ, שיצוה את ישראל לשלם לו את גמולו, כאן נרמז לו למשה שיהושע מכניס את ישראל לארץ".
להכרית את זרעו של עמלק, זו משימה קשה שעלולה להימשך זמן רב. עמלק זה סיפור היסטורי ארוך. הוא מלווה אותנו ומחכה לשעת כושר שבה יוכל לפגוע בנו, אך יהושע בן נון ניצב כחומה בצורה למולו, מונע את השפעתו ומכריע את כוחו.
במעמד הר סיני מתגלה מדרגת קדושתו של יהושע
הפעם השניה שבה מוזכר יהושע היא, בפסוקי מעמד הר סיני. תחילה נצטווה משה: "עֲלֵה אֶל ה' אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק: וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל ה' וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ וְהָעָם לֹא יַעֲלוּ עִמּוֹ" 16 . ולמעשה כאשר התורה מספרת על עליית משה אל ההר למשך ארבעים יום, נאמר: "וַיָּקָם מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הַר הָאֱלֹקִים: וְאֶל הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ לָנוּ בָזֶה עַד אֲשֶׁר נָשׁוּב אֲלֵיכֶם וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם..." 17 .
משה פרש מן הזקנים שנשארו במקומם באמצע ההר, לעלות לבדו אל ראש ההר, ואילו יהושע המשיך ללוות את משה רבנו עד הגבול. אהרן וחור היו אף הם גדולי עולם, ואף על פי כן נצטוו לשבת עם הזקנים באמצע ההר, ואילו יהושע ממשיך עד הגבול. דרגת הקדושה של יהושע היתה למעלה מאהרן וחור ושבעים הזקנים.
המפגש השלישי עם דמתו של יהושע בא לאחר מעשה העגל. תפילתו של משה רבנו להצלת העם מגזירת כליון גמור נתקבלה בחלקה, ומשה פנה מאת ה' והחל לרדת מן ההר כשהלוחות בידו, כמצוות ה' עליו.
התורה מספרת כי ברדתו מן ההר פגש בראשונה את יהושע משרתו אשר המתין לו כל העת במורד ההר. בהפגשם יחד המשיכו לרדת במורד ההר והתקרבו למחנה ישראל. בהתקרבם אל המחנה שמע יהושע 18 קולות צהלה שנשמעו לו כמו חגיגות ניצחון, ומשפנה למשה רבו, אמר לו משה כי קולות אלו אינם אלא שירי הוללות.
יהושע תלמיד נאמן לרבו
מפגש רביעי עם דמותו של יהושע מופיע בפרק הבא, בפסוקים המתארים את הכבוד הגדול שרכש העם למשה ואת סדר השראת השכינה במחנה. התורה מספרת על גדולת נבואתו של משה על פני שאר הנביאים, ומציינת שיהושע בן נון, שמשו ומשרתו של משה לא מש מן האהל אלא שקוע היה בתורת רבו והיה דבק בשכינה, "וְדִבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל" 19 .
המפגש החמישי הוא בפרשיית אלדד ומידד. אלדד ומידד קיבלו בנבואה שמשה רבנו ימות ומי שיכניס את ישראל לארץ זה יהושע. התנבאותם במחנה בסמוך למשה רבנו נתפסה כחוצפה של טשטוש מדרגות הנבואה, לכן יהושע הגיב בחומרה על מעשיהם וביקש לאסור אותם 20 . יהושע בן נון היה תלמיד נאמן לרבו, ועל אף שבאופן טבעי היה צריך לשמוח בכך שיזכה להיות מנהיג ולהכניס את ישראל לארץ, כאבה לו הפגיעה במשה רבו.
בפרשת המרגלים מתגלה אהבת הארץ של יהושע
המפגש השישי עם דמותו של יהושע הוא בפרשיית המרגלים, כאשר יהושע נמנה בין שנים עשר המרגלים שנשלחו לרגל את הארץ, "לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן" 21 . מעניין שכאן נזכר שמו בלי האות יו"ד לאחר שכבר נקרא מספר פעמים בשמו המלא 'יהושע', ובחתימת הרשימה נאמר: "אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ" 22 .
חז"ל 23 אומרים שהאות יו"ד שנוספה בשמו של יהושע היא אותה אות יו"ד שסרה משמה של שרה אמנו, וזו לשונם:
"יו"ד שנטל הקב"ה משרי היה טס ופורח לפני כסאו של הקדוש ברוך הוא. אמר לפניו: ריבונו של עולם, בשביל שאני קטנה שבאותיות הוצאתני משרה הצדקת? אמר לה הקב"ה: לשעבר היית משמה של נקבה ובסופן של אותיות, עכשיו אני נותנך בשמו של זכר ובראשן של אותיות, שנאמר: 'ויקרא משה להושע בן נון יהושע'".
הקשר בין שרה אמנו ליהושע בן נון דורש התבוננות. לולא דמסתפינא הייתי אומר, שהיו"ד של שרה ניתנה ליהושע כדי להצילו מעצת המרגלים. שרה במהותה שייכת לארץ ישראל, ולכן היא זוכה שבנה יצחק יהיה 'עולה תמימה' 24 , ולא יצא כל חייו מגבולות ארץ ישראל. יצחק הוא היחיד מבין האבות שלא יצא מהארץ, ובסידור עולת ראי"ה 25 מובא רמז נאה ליחס המיוחד שבין יצחק לארץ ישראל. כל שמות הארץ מרומזים בשמו: ישראל, צבי, חיים, חמדה, חפץ, קודש.
משה רבנו מתפלל על יהושע "י-ה יושיעך מעצת מרגלים" 26 , ובכך מעניק לו תוקף וחיזוק, ובאמת כאשר חזרו המרגלים והוציאו דיבת הארץ רעה, היחידים שעמדו מנגד ודיברו על טוב הארץ, אלו יהושע וכלב, "וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה מִן הַתָּרִים אֶת הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם: וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד: אִם חָפֵץ בָּנוּ ה' וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶרֶץ אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: אַךְ בַּה' אַל תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַה' אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם" 27 .
מינוי יהושע למנהיג
במקומות שבהם נדרשת עוצמה של חיים, עוצמה של הנהגה, שם אנו פוגשים את דמותו של יהושע. ומכאן אנו מגיעים לפסוקי סמיכת יהושע למנהיג, וכך נאמר: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו... וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" 28 .
משה רבנו מזדרז לקיים מצוותו, "וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ וַיִּקַּח אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה: וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו וַיְצַוֵּהוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד מֹשֶׁה" 29 .
יהושע יודע להלוך כנגד רוחו של כל אדם ואדם, הוא מכיר היטב את המציאות ונותן ליבו לכל הרגישויות שהיא כוללת בתוכה. משה רבנו סומך את ידיו על ראש יהושע ומאציל עליו מהודו וזיוו לעיני כל ישראל, למען ישמעו ויקבלו את דבר המינוי, ויקבלוהו עליהם בלי עוררין.
יהושע ממונה על חלוקת הארץ לנחלות
לאחר מינויו של יהושע למנהיג, אנו פוגשים את דמותו בפרשת בני גד ובני ראובן, וכך נאמר:
"וַיְצַו לָהֶם מֹשֶׁה אֵת אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֵת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְאֶת רָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אִתְּכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן כָּל חָלוּץ לַמִּלְחָמָה לִפְנֵי ה' וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵיכֶם וּנְתַתֶּם לָהֶם אֶת אֶרֶץ הַגִּלְעָד לַאֲחֻזָּה: וְאִם לֹא יַעַבְרוּ חֲלוּצִים אִתְּכֶם וְנֹאחֲזוּ בְתֹכְכֶם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" 30 .
משה רבנו שומע את בקשת בני גד ובני ראובן ומפקיד עליהם את הממונים על חלוקת הארץ, אלעזר הכהן ויהושע בן נון, שישגיחו על קיום התנאי שהותנה עמהם, כי בקיומו תלויה קבלת נחלתם בעבר הירדן מזרחה.
ובהמשך מוזכר שמו של יהושע שוב, כממונה על חלוקת הארץ לכלל השבטים, "אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִנְחֲלוּ לָכֶם אֶת הָאָרֶץ אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן" 31 . אלעזר ויהושע הם נציגי הכלל הממונים על חלוקת הארץ לנחלות.
יהושע במשנה תורה
בספר דברים מוזכר שמו של יהושע בחמש פרשיות:
בראשונה מוזכר יהושע בפסוקי התוכחה שבפרשת דברים. לאחר הזכרת עונשם של המרגלים, שלא יזכו להיכנס לארץ, מזכיר משה רבנו את כלב לטובה ולאחר מכן גם את יהושע בן נון, וכך נאמר:
"וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם וַיִּקְצֹף וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר: אִם יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה אֵת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָתֵת לַאֲבֹתֵיכֶם: זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הוּא יִרְאֶנָּה וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ וּלְבָנָיו יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי ה': גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה' בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם: יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן הָעֹמֵד לְפָנֶיךָ הוּא יָבֹא שָׁמָּה אֹתוֹ חַזֵּק כִּי הוּא יַנְחִלֶנָּה אֶת יִשְׂרָאֵל" 32 .
הכתוב מפריד בין כלב ליהושע, להורות שאצל יהושע ישנה מעלה נוספת, יהושע יזכה להנהיג את העם בבואם אל הארץ.
פעם שניה מוזכר יהושע בפרשת ואתחנן, כאשר ה' מצווה את משה להתכונן לקראת מיתתו, וכך נאמר:
"עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה: וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ כִּי הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה" 33 .
פעם שלישית מוזכר יהושע בפרשת וילך, בחתימת נאום הפרידה של משה מן העם לפני מותו, וכך נאמר:
"וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא... ה' אֱלֹקֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ הוּא יַשְׁמִיד אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלְּפָנֶיךָ וִירִשְׁתָּם יְהוֹשֻׁעַ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'... וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם..." 34 .
פעם רביעית מוזכר יהושע בסוף פרשת האזינו, וכך נאמר:
"וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּאָזְנֵי הָעָם הוּא וְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן" 35 .
תחילה קרא משה את התורה לפני העם בקריאה רצופה, ולאחר מכן התחלק העם לקבוצות, וביארו להם משה ויהושע יחדיו ביתר הרחבה והעמקה 36 . ומדוע נשמטה כאן היו"ד של יהושע? על כך משיב רש"י:
"לומר שלא זחה דעתו עליו, שאף על פי שנתנה לו גדולה, השפיל עצמו כאשר מתחילתו".
יהושע מתבטל כלפי משה רבנו, לא גבה ליבו ולא רמו עיניו.
באחרונה מוזכר שמו של יהושע בתורה בפרשת וזאת הברכה, וכך נאמר:
"וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה כִּי סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת יָדָיו עָלָיו וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" 37 .
יהושע הוא הדמות האחרונה בתורה. משה רבנו נפטר ואהרן הכהן נפטר, ויהושע נבחר להיות החוט המקשר בין התורה לספרי הנביאים.
אכילת חמץ בשבת הצמודה לשביעי של פסח
מהדורות החדשות במצרים שדיברו על ישראל
אם יש הבטחה, למה יעקב ירא?
מה צריך לעשות בשביל לבנות את בית המקדש?
האם מותר להשתמש בתאריך לועזי?
הלכות שטיפת כלים בשבת
ארבע כוסות ושלוש מצות
איך זוכים לראות את אליהו הנביא?
פיתרון יוסף לחלומו של פרעה
איסור בשר וחלב
אנחנו בצד של החזקים!
