- פרשת שבוע ותנ"ך
- ויקרא
2501
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
ב. ויקרא כד' - ..ואפית אתה שתים עשרה חלות.. ושמת אותם.. על השלחן הטהר לפני ד'. ונתת על המערכת לבנה זכה והיתה ללחם לאזכרה.. ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ד' תמיד מאת בני ישראל ברית עולם. רש"י - שאין מן הלחם לגבוה כלום, אלא הלבונה.. והיא לזכרון ללחם, שעל ידה הוא נזכר למעלה, כקומץ שהוא אזכרה למנחה.
ג. שמות ל' - ..קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבנה זכה בד בבד יהיה. סידור הרש"ש – גי' אדון יחיד שהם זו"ן, להעלות.. דמקיף דניצוצין.. עולת ראי"ה א' קלו' - אור הנשמה שהקטרת מרמזת עליו, היא מודיעה שאין שום דבר רע ומכוער במציאות מצד הארת הכלל, וכל מה שנראה מכוער ורע ישוב להתהפך לטוב גמור ולקדש עליון.. ועל כן נסמכו נטף ושחלת לחלבונה.. שריחה רע.. להודיע שאין רע מוחלט בעולם.. הנטף.. יש בו תכונה כזאת של סלוק הרע והכעור מהדבר הרע.. אלא שיש עוד כח המהפך את כל הרע לטובה, וזאת היא בודאי סגולת השחלת.. ואחרי ששלשת הכחות הללו.. מגלים את כחם בפרטיות, הם מתאחדים למושג אחד, כאילו לא היו כלל מתחלקים לפרטים. על כן חוזר עוד הפעם השם הכללי סמים. ומתוך שהכל צריך להגיע עד התחום המעשי.. במה שמתקרב לגבולים, למעשים וחמריות, שיש שם דברים שאינם זכים, צריכים לפרט שבקדושת הקטרת יכנס רק מה שהוא זך. שם קנה' - ובזיכין קודמין לתמיד של בין הערבים. שפעת הברכה, לפרנס ולכלכל את היצורים, לשמור את הויתם החמרית, ואת תפקיד חייהם, הבאה ע"י לחם הפנים, שמתרכז בנקודת קדושתו ע"י הבזיכין, ראויה היא להיות קודמת לתמיד של בין הערבים, שהוא כח הקדש המתאגד עם היצור בהגלותו.. שהבזיכין משרים בהם את הברכה. ע"כ הבזיכין קודמים..
ד. שיר השירים ד' - עד שיפוח היום ונסו הצללים אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה. במדבר רבה ט' - תני אמר ר"ש בדין הוא שתהא מנחת חוטא טעונה שמן ולבונה כדי שלא יהיה חוטא נשכר ומפני מה אינה טעונה, שלא יהא קרבנו מהודר, ד"א לא יצוק עליו שמן למה שהשמן אורה לעולם שהכתוב קראו יצהר והיא אהבה את האפילה לא יהיה אורה במנחתה, ולא יתן עליו לבונה שהלבונה זכרון לאמהות, שנאמר אלך לי אל הר המור אלו אבות העולם ואל גבעת הלבונה אלו האמהות וזו פירשה מדרכיהן לא יהא זכרונן בקרבנה שהלבונה קרואה זכרון.. שה"ש רבה ד' – אלך לי אל הר המור, זה אברהם שהוא ראש לכל הצדיקים, ואל גבעת הלבונה, זה יצחק שנתקרב כקומץ לבונה על גבי המזבח.
ה. מגילה טז. - ויקח המן את הלבוש ואת הסוס, אזל אשכחיה דיתבי רבנן קמיה, ומחוי להו הלכות קמיצה לרבנן. כיון דחזייה מרדכי.. אמר להו לרבנן, האי רשיעא למיקטל נפשי קא אתי, זילו מקמיה די לא תכוו בגחלתו. בההיא שעתא נתעטף מרדכי וקם ליה לצלותא, אתא המן ויתיב ליה קמייהו ואוריך עד דסליק מרדכי לצלותיה. אמר להו במאי עסקיתו. אמרו ליה בזמן שבית המקדש קיים, מאן דמנדב מנחה מייתי מלי קומציה דסולתא ומתכפר ליה. אמר להו אתא מלי קומצי קמחא דידכו, ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דידי. רש"י - הלכות קמיצה. דורש בענינו של יום, וששה עשר בניסן היה, הוא יום תנופת העומר. שמות יז' - ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידם. ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ומטה האלוקים בידי.. ומשה אהרן וחור עלו ראש הגבעה. והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק. וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד ויהי ידיו אמונה עד בא השמש. ויחלש יהושע את עמלק.. ויאמר ד' אל משה כתב זאת זכרון בספר.. כי מחה אמחה את זכר עמלק.. ויבן משה מזבח ויקרא שמו ד' נסי.. כי יד על כס י-ה מלחמה לד' בעמלק מדר דר. מגיד מישרים בשלח מ"ק - דאדכר לישראל זכותא דקבלת אנכי ה' אלהיך, ותו.. אהא נצב על ראש הגבעה דרמיזא לכנסת ישראל דאיתקרייא גבעת הלבונה.. ראש השנה יא. - קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות. מדלג על ההרים בזכות אבות, מקפץ על הגבעות בזכות אמהות. משלי יד' - חכמות נשים בנתה ביתה.. שופטים יט'- ..ותבא להם השמש אצל הגבעה אשר לבנימן.. ישעיהו סו' - ..מעלה מנחה דם חזיר מזכיר לבנה מברך און.. דברים כה' - זכור את אשר עשה לך עמלק.. אשר קרך בדרך אסתר ט' – והימים האלה נזכרים ונעשים
ו. ע"ז יג: - אלו דברים אסורים למכור לעובד כוכבים.. ולבונה.. זוהר שמות יז. - עד שיפוח היום קדם דיפוח ההוא יומא דאומין, ונסו הצללים אינון שולטנין דשלטו עלייהו, אלך לי אל הר המור אמר קב"ה אלך לי לנערא האומות מירושלם דהוא הר המור.. ואל גבעת הלבונה דא בי מקדשא.. מורה נבוכים ג' מו' - ונבחרה הלבונה, לטוב ריח עשנה במקומות אשר בהם ריח הבשר הנשרף. של"ה פסחים מצה עשירה ה' - על כן הזכיר 'לבונה', כי אומרים מגרש כח המזיקים שהם שור מועד. קובץ ה' קמז' - נצח ישראל את המחבל התוהיי, גרש את החושך באורו הגדול, מרוח הזוהמא הקדמוניה יצאה האמונה בצורתה הפראית, ותהי למשול עמים. זאת הצואה הרותחת, שחוצפת ליעוג על דברי חכמים נתחברה לה, היתה למאכל תאוה לנפשות דדמיין מעייהו הרוחניים למעייהו דבני נשא, וכן ירעה עגל, עד יפוח היום ונסו הצללים, אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה.
"אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא"
הרב יוסף כרמל | ניסן תשס"ז
כפייה מביאה לרצון
מתוך "קול צופיך" גיליון 304
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | אדר ב' התשס"ה
שמותיו ומעלותיו של משה רבנו
מדרש רבה על פרשת ויקרא
הרב עידו יעקובי | כז אדר תשס"ט
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ויקרא
רבנים שונים | ניסן תשפ"ה
לקום מהתחתית של התחתית
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
איך ללמוד גמרא?
האם הניסים שקרו במצרים יכולים לקרות גם היום?
שימוש נכון בתנור הביתי
איך עושים קידוש?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
האם מותר לפנות למקובלים?
למה משווים את העצים לצדיקים?
האם מותר להשתמש בתאריך לועזי?
דיני פרשת זכור
