- מדורים
- סיפורים נוספים
1554
רבים העדיפו להתדיין אצלו, כי ידעו שפסק דינו אמת לאמיתה. גם השופטים הנוכריים הכירו בחוכמתו, וכאשר נתקלו בדין קשה ועמדו נבוכים מול בעלי הדין, נהגו לשולחם לפני הרב, כדי שישכיל לעמוד על דבר האמת.
שלושה סוחרים יהודים הגיעו פעם לעירו של הדיין, בערב שבת קודש. הם היו שותפים במסחרם ותחת ידם צרור כספם. מכיוון שלא היה להם שום מכיר בעיר ולא ידעו על מי לסמוך, החליטו כי "כספים אין להם שמירה אלא בקרקע", וטמנו את הצרור תחת עץ התאנה שעמד בצידי העיר, ותכננו להוציאו מיד עם צאת השבת.
אולם יצרו של אחד הסוחרים תקפו, ובהיחבא הוציא את צרור הכסף וטמנו במקום אחר. בצאת השבת התפללו הסוחרים ערבית, הבדילו על הכוס ומיהרו אל עץ התאנה כדי להוציא את כספם. עיניהם חשכו כשראו שהצרור לא נמצא. החלו הסוחרים לחשוד איש באחיו, והרימו קול זעקה.
הם ידעו בוודאות כי איש מלבדם לא ידע על המחבוא ועל הכסף שבו, ולכן היו בטוחים כי אחד משלושתם גנב את הכסף בתוך השבת, אך לא ידעו לשית עצה בנפשם מי הוא. כשראו הסוחרים שאין בידם לפתור את התעלומה, עמדו בפני שופט העיר הנוכרי וביקשו ממנו למצוא מי מהם הגנב ולתבוע ממנו להשיב להם את כספם.
הביט השופט בשלושת הסוחרים שלפניו ולא ידע מה לעשות. הוא נזכר בדיין היהודי החכם, רבי יוסף רפאל חזן, ושיגר את הסוחרים אליו, כשבידם מכתב בקשה ממנו, לברר את הדין עד תומו ולהוציא את פסקו לאור.
כשבאו הסוחרים ועמדו לפני הדיין, החלו לספר את סיפורם והציגו בפניו את מכתב השופט. עיין הרב במכתב ותמה: "מדוע שלח אתכם השופט אליי, וכי נביא אני או בן נביא?! מאין לי לדעת מי מכם דובר אמת ומי הוא השקרן? חזרו אליו ואמרו לו כי אין בידי לפתור את התעלומה".
עודם יוצאים והדיין מיהר להחזירם לפניו ואמר: "הציגו נא בפניי שוב את טענותיכם, אולי בכל זאת אוכל לפתור את העניין".
שבו הסוחרים לספר את סיפורם, והרב בחן את פניהם היטב והקשיב לדבריהם. כשסיימו, נאנח ואמר שוב: "פליאה גדולה יש לי על השופט ששלח אתכם אליי, הרי אין בי רוח נבואה ואיני חוקר כליות ולב, ומדוע חושב הוא שאוכל לדעת מי הגנב?!". שלחם הרב מפניו, אולם לאחר כמה דקות ביקש מאחד מתלמידיו לחזור ולקרוא את הסוחרים לפניו בשלישית. התפלאו הסוחרים על הרב, אולם כיבדו את בקשתו ושוב התייצבו לפניו.
"סלחו נא לי על אשר אני מטריח אתכם בשלישית, אולם אבקש שוב לשמוע מכם את דבר הגניבה". גוללו הסוחרים שוב את המאורע כולו והרב הקשיב להם בקשב רב, ושוב חזר על תמיהתו והשתומם על השופט כבראשונה ובשנייה. בסיום דבריו, נטל הרב דף ורשם בו כמה שורות, קיפל את המכתב וחתמו, ואמר לסוחרים: "כשם שהשופט שלח אליי מכתב, כך אני משגר אליו מכתב בחזרה. מסרו נא לו את מכתבי ויעשה כרצונו". חזרו הסוחרים לשופט והלה שאל: "מה פסק הרב החכם?".
נאנחו הסוחרים ואמרו: "מאומה לא פסק, אלא הקשיב לדברינו כמה פעמים והתפלא על כבודו, מדוע שלח אותנו אליו, וטען שאיננו נביא ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות".
הצטער השופט ואמר בליבו כי גם לחוכמתו של היהודי הפיקח יש גבול, ובדין מסובך זה גם הוא אינו מוצא את ידיו ורגליו. המשיכו הסוחרים לספר כי הרב הפקיד בידיהם מכתב תשובה סגור וחתום. נטל השופט את המכתב, שבר את חותמו וקרא: "אדוני השופט, פלוני הסוחר, אחד מהשלושה שעמדו לפנינו לדין, הוא הגנב שנטל את צרור הכסף!".
מיד קרא השופט לשוטרי בית הדין וציווה עליהם להכות את האיש. הכו השוטרים את הסוחר עד שהודה שאומנם הוא הגנב, ובליווי השוטרים הלך להוציא את מטמון הכסף שהחביא באדמה בריחוק מקום מעץ התאנה.
השופט מיהר לביתו של הרב. "מאין ידעת מי הגנב?", שאלו, וכך נענה: "כשבאו אליי שלושת הסוחרים ראיתי כי שניים מהם מהלכים בבטחה ורק אחד מהם הולך ברגליים כושלות. תחילה חשבתי שמא חולשה נפלה עליו, אולם כאשר אמרתי שאין בידי לפענח את התעלומה, ראיתי כיצד הוא יוצא בריצה קלה ובהקלה עצומה. התחלתי לחשוד בו, אולם מכיוון שלא ניתן לפסוק דין על פי חשד, ניסיתי אותו פעמיים נוספות, ובכל פעם ראיתי שהוא נכנס אליי בפחד ובהיסוס ויוצא בזריזות. הבנתי שהלה חושש שמא ייתפס כגנב ויוצא בשמחה על שסודו לא נגלה. לאחר שהחשד התבסס, כתבתי לך את השערתי, והנה התברר כי צדקתי".
הסיפור היה לשיח בפי כול, וכולם נמנו וגמרו על בעל ה'חקרי לב' כי לא נמצא איש כזה אשר רוח אלוקים בו.
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם : orchozer@gmail.com
מתוך העיתון בשבע
חכמת התורה וחכמות החול
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
איך מותר לנקות בגדים בשבת?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
פיתרון יוסף לחלומו של פרעה
למה משווים את העצים לצדיקים?
למה ללמוד גמרא?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
אם יש הבטחה, למה יעקב ירא?