פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש צו | רבנים שונים | בית המדרש

מדורים
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש

קטגוריה משנית

פרשת שבוע ותנ"ך
צו

2044

19 דק' קריאה

ניסן התשפ"ה
מפטיר וְעָרְבָה לַי-הוָה מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ͏ִם (מלאכי ג)
פרשת צו – ערב פסח
עלון פרפראות בפרשה וחידושי תורה מ א' ועד ת' על פ רשת הש בוע עניינא דיומא מפרשי ומדרשי חז"ל
התשובות מסודרות לפי סדר א-ב
בפרשה 97 פסוקים = הַלַּיְלָה הַזֶּה , טפח
לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַי-הוָה לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַי-הוָה שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם. (שמות יב מב)
בפרשה 18 מצוות, מתוכן 9 מצוות עשה ו-9 מצוות לא תעשה . (ספר החינוך)
עשה : הרמת הדשן • הדלקת אש על המזבח בכל יום • אכילת שיירי מנחות • קרבן מנחה שלכה"ג בכל יום • מעשה החטאת • מעשה האשם • מעשה זבח השלמים • שריפת נותר הקדשים • שריפת בשר קודש שנטמא. לא תעשה : שלא לכבות אש מעל המזבח • שלא לעשות שיירי מנחות חמץ • שלא תאכל מנחת כהן • שלא לאכול מבשר חטאות הנעשות בפנים • שלא להותיר מבשר קרבן התודה • שלא לאכול פיגול • שלא לאכול קדשים שנטמאו • שלא נאכל חלב • שלא נאכל דם בהמה חיה ועוף.

הפטרת שבת הגדול - הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם י-ְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא . (מלאכי ג כג)
מנהג ישראל בליל פסח, בכוס הרביעי שהיא נגד מלכות הרביעית היא אדום, מוזגין עוד כוס אחד ומניחין אותו על השולחן, וקוראין לו כוס של אליהו הנביא. ומצאו לזה טעם במה שאמרו רז"ל במדרש (שהש"ר א מב) באותו היום שעלה אליהו למרום המליכו את המלך הראשון באדום כשמרדו אדום על ישראל, כמו שאמר הכתוב (מ"א כב מח) וּמֶלֶךְ אֵין בֶּאֱדוֹם נִצָּב מֶלֶךְ . ואחר כך מרדו והעמידו מלך, וזה היה ביום שעלה אליהו למרום. והנה נמשכה מלכותם בעוה"ר עד שיבוא אליהו בחזרה ויבשרנו, כמ"ש הכתוב הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא וגו', הנה לזה טעם בכוס רביעי הזה באמרינו שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם וגו' , אז מזמנין את אליהו הנביא לבוא בחזרה לבשרינו. (בני יששכר ניסן מאמר ד)
אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה . (ו ו) ס"ת בגימטריא אליהו .(52). עַ ל הַ מִּזְבֵּחַ לֹ א תִ כְבֶּה ר"ת תעלה . רמז למה שנתקיים באליהו, כאשר בנה את המזבח עם נביאי הבעל, וירדה לו אש מן השמים, עליה אמר הכתוב (מ"א יח לח) וַתִּפֹּל אֵשׁ יְ-הוָה וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הָעֵצִים וְאֶת הָאֲבָנִים וְאֶת הֶעָפָר וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּ'תְּעָלָה' לִחֵכָה .
ידוע כי הפסוק אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה הוא סגולה לבטל מחשבות רעות (השל"ה הקדוש בשם הרמ"ק). דהוא משום שאליהו אכן ביטל את מחשבתם הרעה, ואמר להם (מ"א יח כא) עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים . (פרפראות לחכמה)
זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ . (ו ב)
אין זֹאת אלא תורה שנאמר (דברים ד מד) וְזֹאת הַתּוֹרָה , הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה היא התורה חשובה כעולה מה עולה מכפרת אף תורה מכפרת, מה עולה כולה לאישים כך התורה (ירמיה כג כט) הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ , עַל מוֹקְדָה עַל ב' פעמים עַל , אע"פ שיושב על התורה מכל מקום לא יבטל ע"ל ברכות בכל יום, זמן תורה לחוד וזמן תפילה לחוד. ד"א עַל מוֹקְדָה עַל רמז להיכל שהיה ק' אמה על ק' אמה ועתיד להיות כמוקד. ד"א עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה כדכתיב (יהושע א ח)
וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ הַאי צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן דְּרָתַח - אוֹרָיְיתָא הוּא דְקָא מַרְתְּחָא לֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה כג כט): הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם
יְ-הוָה . וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ ס"ת שחד , כלומר אפילו ת"ח עוסק בתורה והוא מקבל שוחד להטות משפט, לא ינקה מאש לֹא נֻפָּח (איוב כ כו) היינו אש של גיהנם. (רבינו אפרים)
הַאי צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן דְּרָתַח - אוֹרָיְיתָא הוּא דְקָא מַרְתְּחָא לֵיהּ . אמרו רבותינו ז"ל הכעס מקצר ימיו של אדם, דכתיב (איוב יד, א) 'קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז' וזהו שאמר לא מבעיא תלמיד חכם גדול בשנים דרתח דוודאי צריך לומר אין כעסו טבעי מן היצר הרע דהא קא חזינן דהוא גדול בשנים והכעס מקצר ובוודאי דזה הכעס בא מן התורה דמרתחא ליה ולכן לא עשה בו נזק, אלא אפילו תלמיד חכם רך בשנים דתוכל לתלות כעסו טבעי מצד היצר גם כן לא תימא הכי אלא אורייתא מרתחא ליה. (בן יהוידע – תענית ד.)
הָעֹולָה הִיא הָעֹולָה בגימטריא רמ"ח כנגד מצות עשה, הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה בגימטריא שס"ה כנגד לאוין כי הקרבנות מכפרין. (מושב זקנים)

רמזו רז"ל באומרם אין ביעור חמץ אלא שריפה כלומר אין לו תקנה ליצה"ר אלא לשורפו באש התורה וכמו שאמרו רז"ל שאמר הקב"ה בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין (קידושין ל :). ויש לרמוז כי יצ"ר גימטריא ש ' והתורה נקראת אש ויש אחד יותר רמז שהתורה א"ש גוברת על יצ"ר גימטריא ש' ועל ידי התורה מקרר חומו של יצר ונעשה ק"ר גימטריא יצר , נמשך לזה, יש לרמוז כי יצר רע גימטריא רש"ע כי ההולך אחר יצרו נקרא רשע. וזהו רַק רַע כָּל הַיּוֹם 'רק רע' גימטריא 'יצר רע' שהוא כמספר רשע . חומרות שהחמירה תורה באיסור חמץ כי הנה הם שִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת עיני האדם להתרחק משבעה רעות היצה"ר הרומז לחמץ כי הנה החומרות הנה הנם שבעה. בדיקה. חיפוש בחורין וסדקים. ביטול. שריפה. אוסר בכל שהוא. בל יראה. בל ימצא. והם כנגד שבע שמות היצה"ר המודיעים רעותיו.
וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה (שמות א א) כי בבואם מצרים אם זכו שם היו ה' גליות וזה רמז הַבָּאִים מִצְרָיְמָה ה' ב בל א דום י ון מ די (ר"ת באים ) מִצְרָיְמָה הם חמשה והיא אות ה' דתיבת הבאים כי הכל היו במצרים. בתיבת מצרים שם רמזו ה' גליות דר"ת מצרים הוא מ צרים צ ולה [היא בבל] ר ומי י ון מ די שאילו לא נעשה העגל, שעבוד מצרים יעלה לנו במקום כל הגליות. (שמחת הרגל – על הגדה של פסח)

רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר , כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים אֵלּוּ בְּפֶסַח , לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ , וְאֵלּוּ הֵן , פֶּסַח , מַצָּה , וּמָרוֹר . (משנה פסחים י ה)
דע כי מרור גימטריא מות הוא המלאך המות נקרא חזרת חֲזִיר מִיָּעַר שתחלתו מתוק בשעה שמפתה לאדם וממתיק לו תאות העולם הזה וסופו מר עולה ומקטרג ויורד ונוטל נשמה ויש לו שרף בודאי נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב ופניו מכסיפין עד אֵיזֶהוּ שֵׂאוּר כָּל שֶׁהִכְסִיפוּ פָנָיו (משנה פסחים ג ה) וצריך מיתוק ובלילה הזה שהוא ליל משומר מן המזיקין נעשה חסא דחס רחמנא עלן ולא נתן המשחית לבוא אל בתינו לנגף ועל כן מצוה לכרוך פסח מצה מרור ששלשתן גימטריא קרע שטן (729) דוק ותשכח לכן בזה הזמן דליכא פסח על כן מרור לאו דאורייתא והנה רבנן תיקנו למתקו בחרוסת העשוי מפירות שנשתבחו בהן ישראל ודע כי הך קפא דחרוסת הוא ארס מקליפ' דאית לה ז' בנתי כדלעי' קָפָא קָפָא, דְּכִירְנָא לָךְ וּלְשַׁב בְּנָתָיךְ [ארס ארס, זוכר אני אותך ואת שבע בנותיך] וכו' על שם (תהלים קלז ז) זְכֹר יְ-הוָה לִבְנֵי אֱדוֹם . והנה יעקב שהוא גימטריא קפ"ב א' יותר מקפא עומד נגדו ומבטלו על שם (איוב יד ד) מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא לֹא אֶחָד . על כן כשטובלין בחרוסת העשוי מפירות שנמשלו בהם בְּנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ עַל הַחֲלָלִים ומבטלין להקפא ונותנים בו תבלין ע"ש בראתי יצה"ר בראתי תבלין עוד יש להאריך ואין כאן מקומו. ולאחר שממותק בחרסת נקרא חסא דחס רחמנא עלן כנ"ל והנה 'חרוסת חסא' עם האותיות והתיבות מספרם עולה מכוון כמספר אברהם שרה שהוא תשנג אותיות גשן ת רמז שנגזר עלינו ת' שנים בגשן והקב"ה דלג על קץ שנים ונשאר רדו . (חת"ס – פסחים קטז.)

שאלות

א. צַו אֶת אַהֲרֹן (ו ב) המלאכים המשמשים סביבות כסא הכבוד, ר"ת אַהֲרֹן . לפי שהיה אהרן חביב כמלאכי השרת.
א. נהגו לקחת שני תבשילין זרוע וביצה, אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה. מה הטעם שלוקחים דווקא ביצה זכר לקרבן חגיגה ולא מאכל אחר.
ב. בתפלת מוסף של שלוש רגלים הנוסח: בְּנֵה בֵיתְךָ כְּבַתְּחִלָּה וְכוֹנֵן מִקְדָּשְׁךָ עַל מְכוֹנוֹ . וְהַרְאֵנוּ בְּבִנְיָנוֹ וְשַׂמְּחֵנוּ בְּתִקּוּנוֹ . פירש"י - דאין בנין בית המקדש
דוחה יום טוב הני מילי בנין הבנוי בידי אדם אבל מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים שנאמר (שמות ט״ו:י״ז) מִקְּדָשׁ אֲ-דֹנָי
כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ . (סוכה מא.) לכאורה מהו הדגש כְּבַתְּחִלָּה , הול"ל בְּנֵה בֵיתְךָ . ומהו וְשַׂמְּחֵנוּ בְּתִקּוּנוֹ שהרי ירד בנוי מן השמים.
ג. באיזו מצה (כשרה) לא יוצאים בה ידי חובה בליל פסח, והטעם בזה. [מחמשת מיני דגן, לא מטוגנת ולא מבושלת ולא מצה עשירה, עבודת יד, והוא
אוכל אותה בהסבה בצד שמאל, תוך כדי אכילת פרס].
ג. באיזה מקרה בכור פטור מלהתענות תענית בכורות. (והוא בריא, גדול ופטר רחם)
ד. חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר? מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְ-הוָה אֱ-לֹהֵינוּ אֶתְכֶם . רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר? מָה הָעֲבוֹדָה הַזּאֹת לָכֶם . לכאורה גם הבן
החכם אומר אֶתְכֶם . מה ההבדל בין אֶתְכֶם ל- לָכֶם .
ה. וַיִּשְׁחָ֓ט וַיִּקַּח מֹשֶׁה מִדָּמוֹ וַיִּתֵּן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן אַהֲרֹן הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית. (ח כג) מה הטעם דגבי שלמים טעמו בשלשלת, מה
שאין כן גבי עולה וחטאת.
ה. מזמור בתהלים הנקרא 'הלל הגדול' והטעם שנקרא כך.
ו. כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּיּוֹם הַזֶּה צִוָּה יְ-הוָה לַעֲשֹׂת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם . (ח לד) מה הטעם דכתיב לַעֲשֹׂת חסר, ולעיל (ח ה) כתיב אֲשֶׁר צִוָּה יְ-הוָה לַעֲשׂוֹת . מלא.
ז. וְהַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אֶת עֹלַת אִישׁ עוֹר הָעֹלָה אֲשֶׁר הִקְרִיב לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה . (ז ח) והוא הדין בחטאת ואשם שהעור לכהן ולא לבעלים. באיזה מקרה העור לא
הולך לכהן אלא לבעלים.
ח. צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה . (ו ב) מה הטעם שלא נצטוה אהרון בסדר הקרבנות עד עכשיו, שהרי בפרשת ויקרא לא נזכר אהרון
אלא בניו. דכתיב (א ח) וְעָרְכוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֵת הַנְּתָחִים אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הַפָּדֶר. (א ה) וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים,(א יא) וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים.
ח. בדיקת החמץ צריכה שתהיה בנר של שעוה. הנרות דאין בודקין בהם נתנו סימן 'חשש"א' בעלמא.
ט. יְהִי שֵׁם יְ-הוָה מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם . (תהלים קיג) מה הטעם דכתיב יְהִי שהוא לשון עתיד, ומה רמז ב' מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם '.
י. סה"כ כל מיני הקרבנות, מהקמח ומבעלי החיים שהיו קרבים בבית המקדש.
כ. וְהַנּוֹתֶרֶת מִמֶּנָּה יֹאכְלוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו (ו ט). איתא בגמרא: אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁשִּׁמֵּשׁ שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, הָיָה גּוֹרָל עוֹלֶה בְּיָמִין. וכו' וְנִשְׁתַּלְּחָה בְּרָכָה בָּעוֹמֶר, וּבִשְׁתֵּי
הַלֶּחֶם, וּבְלֶחֶם הַפָּנִים. וְכׇל כֹּהֵן שֶׁמַּגִּיעוֹ כְּזַיִת, יֵשׁ אוֹכְלוֹ וְשָׂבֵעַ, וְיֵשׁ אוֹכְלוֹ וּמוֹתִיר. מִכָּאן וְאֵילָךְ, נִשְׁתַּלְּחָה מְאֵירָה בָּעוֹמֶר וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּבְלֶחֶם הַפָּנִים, וְכׇל
כֹּהֵן מַגִּיעוֹ כְּפוּל. הַצְּנוּעִין מוֹשְׁכִין אֶת יְדֵיהֶן, וְהַגַּרְגְּרָנִין נוֹטְלִין וְאוֹכְלִין. (יומא לט.) כיצד קיימו הכהנים מצוות אכילה בשיעור כְּפוּל והוא פחות מכזית.
ל. וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים עַד יוֹם מְלֹאת יְמֵי מִלֻּאֵיכֶם כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם .(ח לג) וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה .
(ח לה) האם ומתי היה מותר להם לצאת בתוך שבעת ימי המילואים.
מ. הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ .(ו ב) מה הטעם דכתיב מוֹקְדָה , מ' זעירא.
מ. זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַי-הוָה בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ . (ו יג) דרשו חז"ל בארבעה דברים נתקשה בהם משה רבינו וסימנך ' מקשה '.
נ. וְהַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אֶת עֹלַת אִישׁ עוֹר הָעֹלָה אֲשֶׁר הִקְרִיב לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה . (ז ח) והוא הדין בחטאת ואשם שהעור לכהן ולא לבעלים. מה הטעם שלא הוצרך
לפרש בחטאת ואשם שהעור לכהן ולא לבעלים. ודבר זה נלמד מקרבן עולה.
ס. וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר יַקְרִיב לַי-הוָה . (ז יא) הסדר בפרשה הוא: עולה, חטאת, אשם ואחר כך מגיעים לתורת זבח השלמים. מדוע רק בזבח
השלמים כתוב: ' יַקְרִיב ' בלשון עתיד? כמו"כ, מדוע זבח השלמים נכתב בסוף לאחר כל קרבנות החובה?
ע. מה הטעם שנשים חייבות בד' כוסות, מה שאין כן בסוכה.
פ. וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ . (ו ג) מאיזה סוג בד היה עשוי המכנסים של הכהנים.
פ. מה הטעם שנהגו לשפוך מים צוננים על הכלי לאחר ההגעלה.
צ. זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים . (ז לז) עכשיו שאין בית המקדש קיים, שלושת הדברים הללו יועילו במקום
קרבנות. בגימטריא זֹאת .
ק. מה הטעם שמחמירים יותר בערב פסח שאסור לעשות מלאכה יותר משאר יום טוב, ולמה רק מחצות היום ולא כל היום כולו.
ר. אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן וְסֹלֶת מֻרְבֶּכֶת חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשָּׁמֶן.(ז יב) עַל חַלֹּת לֶחֶם
חָמֵץ יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ. (ז יג) מה הטעם שלגבי חלות כתיב חַלּוֹת מלא וגבי רבוכה וחמץ כתיב חַלֹּת חסר. מהו כמות השמן שהיה בהם.
ש. מה הטעם שאנו קוראים לחג המצות חג הפסח, ובתורה הוא מוזכר בשם חג המצות. דכתיב (שמות לד יח) אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר .
ת. צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ . (ו ב) איתא במדרש
(תנחומא צו ב) אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּל מִי שֶׁהוּא מַעֲלֶה עַצְמוֹ, סוֹפוֹ לֵילֵךְ בָּאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (ו ב): הִיא הָעוֹלָה עַל מוֹקְדָהּ . חז"ל רמזו בפסוק זה שכל
המתגאה סופו שהוא נשרף באש. ויש להבין מה המידה כנגד מידה שיש כאן.

תשובות

א. א וריאל, ה דרניאל, ר פאל, נ וריאל ר"ת אַהֲרֹן , והם המלאכים המשמשים סביבות כסא הכבוד, אוריאל לפניו רפאל לאחריו הדרניאל פרוש לפני כסא
הכבוד כיריעה. לומר לך שהיה אהרן חביב כמלאכי השרת. (רבינו אפרים)
א. אבלים אנחנו על חורבן בית המקדש – וביצה מאכל אבלים הוא. להראות שגלגל חוזר בעולם. משום שליל תשעה באב נקבע בליל פסח. וסימן א"ת
- ת שעה באב יחול ביום שחל בו א' של פסח. ב"ש - ש בועות יחול ביום שחל בו ב' של פסח. (ט"ז תע"ג ד') (לבוש תע"ו ב)*
ב. בית המקדש הראשון דוקא שבו היתה השראת שכינה יותר מבית המקדש השני. דאמרו רז"ל (יומא כא:) אֵלּוּ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים שֶׁהָיוּ בֵּין מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן
לְמִקְדָּשׁ שֵׁנִי, וְאֵלּוּ הֵן: אָרוֹן וְכַפּוֹרֶת וּכְרוּבִים, אֵשׁ, וּשְׁכִינָה, וְרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ, וְאוּרִים וְתוּמִּים. (טעמא דקרא – תפלה) וְשַׂמְּחֵנוּ בְּתִקּוּנוֹ לפי שהבניין הזה ירד מן
השמים ללא דלתות, כי עם ישראל יציב את דלתות בית המקדש. לכן אנו מתפללים: וְשַׂמְּחֵנוּ בְּתִקּוּנוֹ כלומר לאחר שנזכה לראות את הבניין נשמח אנחנו
לתקן ולגמור את עניינו בהצבת השערים. (הגרי"ל דיסקין זצ"ל )
ג. גוי שאפה מצות ואין יהודי עומד על גביו אין יוצאים בה ידי חובה, ולא על ידי חרש שוטה וקטן (יהודי). והטעם משום 'לשמה'. ואפילו אומר לו 'עשה
לשם כך וכך' – הוא עושה על דעת עצמו. (ערוך השולחן תס א) וכן מצה גזולה אינו יוצא בה ידי חובה ואפילו בליל שני (בחו"ל). (מועד לכל חי ד) *
ג. גר שהוא בכור לאביו הגוי, אינו צריך להתענות תענית בכורות משום דקי"ל 'גר שנתגייר כתינוק שנולד דמי' ואינו נחשב לבכור. (שו"ת שבט הלוי ח קיז)
ד. דרך ארץ וכבוד לומר צִוָּה אֶתְכֶם אחר שאמר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְ-הוָה שאתם החשובים זכיתם לקבל המצוה. אבל ברשע
שאומר מָה הָעֲבוֹדָה הַזּאֹת לָכֶם אין זה דרך כבוד רק דרך בזיון על כן מתכון לכם ולא לו. (טעמא דקרא)
ה. הארכת הענין מורה טעם השלשלת - משום שהאריך בשחיטת השלמים יותר מהעולה והחטאת כדי שיצא הרבה דם שהיה צריך להזות ממנו על
התנוכים והבהונות. וכן מצינו וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ אצל לוט שהתמהמה יותר מהראוי כדי להציל את ממונו. וכן אצל אליעזר וַיֹּאמַ֓ר שלא הספיק לסיים ובאה
רבקה. וכן מצינו אצל יוסף עם אשת פוטיפר וַיְמָאֵ֓ן משום שמאן בתוקף הרבה שלא תפציר בו יותר. (טעמא דקרא)*
ה. הוֹדוּ לַי-הוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ . (תהלים קלו) מזמור זה נקרא 'הלל הגדול'. ונאמר בו כ"ו פעם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ . והם כנגד כ"ו דורות מבריאת
העולם עד שניתנה התורה בהר סיני. ואין העולם מתקיים אלא בזכות התורה. (הרד"א) ומאחר ובאותם כ"ו דורות שלפני קבלת התורה החיה אותם
הקב"ה הרי זה היה חסד. ולכן קוראים לו 'הלל הגדול' כי הוא כולל שבח לכל ענייני העולם. (חבל בני יהודה) (מעם לועז)
ו. ו' ימים היו מזין על הכהן השורף את הפרה. כי הזאה בשבת שבות היא, ואין עושין אותה בשבת. (ילקוט האזובי, בעה"ט)
ז. זבחי שלמים – אין העור לכהן אלא לבעלים. לכך כתיב זה קודם שהתחיל לבאר זבחי השלמים. (מושב זקנים)
ח. חטא העגל היה מקטרג על אהרון ועדיין לא נתרצה הקב"ה לו על מעשה העגל, ולא היה חפץ בו שיקריב קרבנות עד שביקש משה רחמים עליו על דבר
עצי המערכה שצוה השם וְעָרְכוּ עֵצִים למזבח שאל משה לקב"ה מאיזה עצים ניקח למערכה אמר לו מכל העצים חוץ מן הגפן ומן הזית. נהגו כבוד לגפן
משום יינו שמנסכין אותו למזבח ולזית משום שנבחר למנורה ולמנחות, ענה משה ואמר רבש"ע באר שנואה ומימיה חביבין? לעצים חלק כבוד בשביל
בניהם ולאהרון אי אתה חולק כבוד בשביל בניו, אמר לו הקב"ה הדין עמך, אמור לו שיקריב לפני. לכך אמר צַו אֶת אַהֲרֹן להקדימו לפני בניו.
(מושב זקנים, רבינו בחיי)*
ח. חֵ 'לֶב, ש 'ומן, ש 'מן, א 'בוקה ר"ת 'חשש"א' בנרות הללו אין בודקין בהם את החמץ. (מועד לכל חי ד א) שירא שמא יטיף על הכלים הכשרים, שמא יטיף
על כלי חָלָב, שמא יטיף על הבגדים, וגם אינו יכול להכניסו לחורין ולסדקין. (לבוש או"ח תלג ב)
ט. טובות שעושה ה' לבני האדם מברכים אותו בעולם הזה והיא ברכת הטוב והמטיב, ועל הרעה מברכים ברוך דיין האמת. אבל לעתיד לבוא אין מקלסין
אותו אלא על הטובה. לפי שאין קללה לעתיד לבוא שנאמר (ישעיה כה ח) בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח . (מדרש הלל)
י. י"ג מיני קרבנות כמספר י"ג מדות – חמשה מהן באות מהקמח, והן, מנחת סולת, מנחת מרחשת, מחבת, חלות, רקיקין, וכלן נקראין קרבן. השמונה מהם
הם בעלי חיים, והם, עולה, חטאת, אשם, תודה, שלמים, בכור, מעשר, פסח. (רבינו בחיי) *
כ. כהן גדול נוטל חלק בראש (יומא יז:) ובאכילת כזית בכדי אכילת פרס על ידו – התקיימה המצוה. ושאר הכהנים אוכלים רק כדי שלא לבוא לידי פיגול.
(שו"ת חת"ס או"ח סימן מט) א"נ שני קרבנות יכולים להצטרף למצות אכילת קדשים. ולחם הפנים מצטרף לשיירי מנחות ובאכילת כזית משניהם יחד קיים
המצוה. (מקדש דוד, משך חכמה – ושלל לא יחסר)
ל. לילה היו יוצאים לצרכיהם. אחר שהשלימו העבודה המוטלת עליהם. דוגמא (דברים לד ח) וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם . כאילו
לא היה שום רגע שלא בכו, וכן (להלן כג מב) בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים, וכן (שם כא יב) וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא . (החזקוני, הרמב"ן) *
מ. מערכה גדולה היא – וכל דבר גדול צריך להראות סימני הכנעה וקטנות. וכן מצינו שההדיוט צריך לשוח בתפילת שמו"ע באבות תחילה וסוף ובהודאה
תחילה וסוף, וכהן גדול בסוף כל ברכה וברכה. (ברכות לד:) פרש"י שם כל מה שהוא גדול ביותר צריך להכניע ולהשפיל עצמו. ורמזה תורה דבר זה
במערכה הגדולה של המזבח מוֹקְדָה במ' זעירא. (אזנים לתורה) *
מ. מ נורה, ק רבן, ש קל, ה חודש. וסימנך ' מקשה '. מנורה - וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה . קרבן - זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן . שקל - זֶה יִתְּנוּ . הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם . (רבינו בחיי)
נ. נגרר העור אחר הבשר – כיון שהבשר שלהם לא הוצרך לפרש בחטאת ואשם שהעור שלהם. אבל בעולה שאין הבשר שלהם הוצרך לומר אפילו הכי
העור שלהם. (הרא"ש)
ס. סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב (תהלים לד טו) האדם לא יכול להביא שלמים לפני שהביא חטאת ואשם. לכן נאמר בעתיד, שקודם יש לעשות את קרבנות החובה.
ועוד אמרו חז"ל שאדם שעשה עבירה ימהר לעשות תשובה, מכיון שכל זמן שהחטא לא השתרש זה הזמן לעשות תשובה והוא קל יותר. קרבנות חטאת
ואשם שאדם חייב להביא על חטאיו יש להביא מיד. אבל שלמים ' יַקְרִיב ' ניתן להביא בעתיד, זה לא חייב להיות מיידית. (גבעת שאול)
ע. עיקר הנס נעשה בזכותן. כדאמרינן (סוטה יא:) בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים. לפיכך חייבות בד' כוסות. (מ"א תעב יד)*
פ. פשתן - ונקרא בַד על שיוצא מן הארץ בד בבד, קנה יחידי מכל גרעין, ונקרא גם כן שש על שהיה הדרך לכפול חוט הפשתים בעת האריגה לששה.
(מלבי"ם) וכן בתרגום - וְיִלְבּוֹשׁ כַּהֲנָא לְבוּשִׁין דְבוּץ . הוא פשתן. וכן (אסתר א ו) בְּחַבְלֵי בוּץ - במטוה של פשתן. (רשב"ם)
פ. פולט הכלי מה שבלע ונשארת הפליטה על הכלי לכך צריך שטיפה. (ליקוטי המהרי"ל) טעם נוסף - דאיתא בזבחים (צז.) מריקה בחמין ושטיפה בצונן. מידי
דהוה גיעולי גוים מדמינן לקדשים. (הרוקח) טעם נוסף – כדי שלא יחזרו מי הגעלה ויבלעו בכלי. (מהרי"ל) (טעמי המנהגים)*
צ. צום קול ממון בגמטריא זֹאת - ושלושתם יועילו במקום הקרבנות, כי בתענית – האדם מקריב חלבו ודמו, ובקול שהוא קורא בפרשת עולה, דנחשב לו
כאילו הקריב עולה (מנחות קי.), וכן בשאר קרבנות, וכמו שכתוב (הושע יד, ג): וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ . וכן בצדקה אמרו רבותינו ז"ל (סוכה מט:): אמר רבי
אלעזר: גדול העושה צדקה יותר מכל הקרבנות שנאמר (משלי כא, ג): עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לַי-הוָה מִזָּבַח . (ב. א. ח. צו ב')
ק. קרבן פסח חייב כל אחד להקריב בערב פסח. והיחיד שמביא קרבן הוא לו כיום טוב ואסור לעשות לו מלאכה כמו ביו"ט. וערב פסח הרי הוא כיום
טוב לכל ישראל. מ"מ כיון שאין זמן שחיטת הפסח אלא מחצות היום ואילך, לפיכך לא נהגו איסור מלאכה אלא מחצות היום ואילך. (לבוש תס"ח א)
ר. רביעית הלוג שמן היה בסולת מֻרְבֶּכֶת אבל בחלות והרקיקין היה שמינית הלוג. נמצא שהשמן מוריד ממדת החלה. וכן בחמץ נתן בה שאור כדי חמוצן
ועליה ממלא את המדה. נמצא החלות חסר כמדת השאור ולכן כתיב בשניהם חַלֹּת חסר. (טעמא דקרא)
ש. שבחו של הקב"ה אנו מספרים, והקב"ה מספר שבח של ישראל. בתורה נקרא חג המצות כביכול הקב"ה מספר שבחם של ישראל. ואנו קוראים ליו"ט
בשם חג המצות על שם שבח השי"ת, וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַי-הוָה אֲשֶׁר פָּסַח (שמות יב כז) שהוא שבח השי"ת. (טעמי המנהגים בשם קדושת לוי)*
ת. תורה נמשלה למים – דכתיב (ישעיהו נה.) הוֹי כׇּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם , לוֹמַר לָךְ מָה מַיִם מַנִּיחִין מָקוֹם גָּבוֹהַּ וְהוֹלְכִין לְמָקוֹם נָמוּךְ, אַף דִּבְרֵי תוֹרָה אֵין
מִתְקַיְּימִין אֶלָּא בְּמִי שֶׁדַּעְתּוֹ שְׁפָלָה. (תענית ז.) והנה היפך מזה הוא טבעו של האש שטבעו תמיד לעלות למעלה, לפיכך המתגאה נדון באש. (אמרות ה')*

מקורות / חידודון *

א. האבל אוכל ביצה כדי להורות שאין לו פה להתלונן, כך אנו רוצים להראות שעדיין לא יצאנו ידי חובתנו להלל ולשבח, כדכתיב (תהלים קו ב) מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת
יְ-הוָה יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ . (אמרי אמת)
מובא בחז"ל שפסח רגל ראשון הוא כנגד אברהם אבינו ע"ה. ומובא (פרי מגדים) שאברהם אבינו ע"ה נפטר בערב פסח. (שם)
ג. אין אדם יוצא ידי חובתו במצה גזולה . וזה לשון הרמב"ם בפרק שביעי דין ז: אין אדם יוצא ידי חובתו במצה שהיא אסורה לו, כגון שאכל טבל, או מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, או שגזלה. זה הכלל: כל שמברכין עליו ברכת המזון – יצא בו ידי חובתו. וכל שאין מברכין עליו ברכת המזון – אינו יוצא בו ידי חובתו. עד כאן לשונו. והרא"ש בפרק 'כל שעה' (סימן יח) כתב גם כן דאינו יוצא במצה גזולה, משום דאינו 'שלכם'. דמצה ילפינן מחלה בגמרא (לה ב) דבעינן משלכם, עיין שם. אבל שאולה – חשיב שפיר 'שלכם', ויוצא בו (ט"ז סעיף קטן ג). וגם בגזולה: דווקא כשגזל מצה. אבל אם גזל חטים או קמח ועשאו מצה – יצא בה ידי חובתו, שהרי קנאה בשינוי, ודמים לבד הוא חייב לו. וזהו לטעם הרא"ש משום 'לכם' (ערוך השולחן - סימן תנד סעיף ח)
ה. בקרבן איל המילואים היה צריך לקבל את הדם בשני כלים, האחד עבור הבהונות והשני עבור המזבח, כמו באשם מצורע. וכיון שקבלת הדם צריך דוקא ביד ימין, ממילא חייב היה לקבלם בזה אחר זה. לפיכך היה מאריך בשחיטה ולא שחט את כל הסימנים בבת אחת רק המתין פחות משיעור הפסק כדי שבעת קבלת הדם השניה עדיין לא יצא כל דם הנפש. וזה בא לרמז הטעם שלשלת. וַיִּשְׁחָ֓ט להורות שבשחיטה זו היה צריך לשהות זמן מה ולהאריכה מעט. (בנין שלמה – ר' שלמה מוילנא)
ח. טעם נוסף למה בפרשת ויקרא לא דיבר ה' אודות אהרון רק אודות הכהנים או בני אהרן . – בפרשת ויקרא מדבר על קרבנות יחיד, שכל הכהנים כשרים להקרבתם תמיד, אבל כאן מדבר גם על קרבנות ציבור. עולת תמיד, תרומת הדשן וחביתי כהן גדול, שצריך להקריבם ולעשותם אפילו ביום הכפורים, ואז העבודה כשרה רק בכהן גדול. (אזנים לתורה)
י. יש מהם נאכלין לכהנים כגון חטאת ואשם ובכור, ויש מהן נאכלין לבעלים כגון מעשר ופסח ותודה. קרבן תודה בא על הנס, והוא לשון הודאה אם היה חולה ונתרפא מביא קרבן תודה, הוא שכתוב (תהלים קז) וְיִזְבְּחוּ זִבְחֵי תוֹדָה וִיסַפְּרוּ מַעֲשָׂיו בְּרִנָּה , או שאר שמחות כגון שמחת חתן וכלה, שנאמר (ירמיה לג) קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה וגו' מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית יְ-הוָה . ויש שאינו נאכל לא לכהנים ולא לבעלים, והוא קרבן עולה שאין לבני אדם בו שום חלק אלא כולו להקב"ה, וזהו לשון כליל, וקרבן זה של עולה הוא הנכבד שבכל הקרבנות כלן, וכן מוכיח הלשון שאמר הִוא הָעֹלָה , הוסיף לומר היא העולה למעלת הקרבן וחשיבותו, וכן (יחזקאל י) הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי . גם פרי מעשיה גדול שמכפרת על הרהור הלב, כמו שאמר באיוב (איוב א) וְהֶעֱלָה עֹלוֹת מִסְפַּר כֻּלָּם כִּי אָמַר אִיּוֹב אוּלַי חָטְאוּ בָנַי וּבֵרֲכוּ אֱ-לֹהִים בִּלְבָבָם , וזהו לשון עולה שמכפרת על העולה על הרוח. והיה קרבן עולה קרב כל הלילה עד הבקר לפי שהאדם מחשב בלילה וחוטא ביום, הוא שאמר הנביא (מיכה ב) חֹשְׁבֵי אָוֶן וּפֹעֲלֵי רָע עַל מִשְׁכְּבוֹתָם בְּאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ כִּי , ועל כן צותה התורה שתהיה כפרה בזמן העברה. ולפי שעיקר העברה היא ברוח היה הכל כליל באש ושב אל הרוח, ולא היה רשות לדבר גופני ליהנות ממנו. (רבינו בחיי)
ל. הזהירם שלא יצאו מפתח אהל מועד יומם ולילה בשעת עבודה, כלומר עד שישלימו כל העבודה המוטלת עליהם באותו העת, והיא מצוה נוהגת לדורות שלא יניח כהן עבודה ויצא וזהו שאמר בכהן גדול (ויקרא כא) וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא וְלֹא יְחַלֵּל , אימתי אינו יוצא ואינו מחלל הוי אומר בשעת עבודה, ואם עשה כן חייב מיתה, שנאמר (ויקרא י ז) פֶּן תָּמֻתוּ , ומכלל לאו אתה שומע הן.
ומה שהזהירם שלא יצאו מן הפתח לא ביום ולא בלילה, כוונת הפסוק בשעות הראויות לישב שם, שהרי בשר ודם הוא מוכרח לעשות העניינים הגופניים, כיוצא בו אמר הכתוב בבנין ביהמ"ק (מלכים א ו) וַיִּבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים , וְאֶת בֵּיתוֹ בָּנָה שְׁלֹמֹה שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה , שאין לכלול בהם השבתות והמועדים, כי הכוונה בימים הראויים למלאכה, אף כאן הזהירם שלא יצאו מן הפתח בשעות הראויות לישב שם. (רבינו בחיי)
מ. כל יום היו במקדש ג' מערכות של אש על גבי המזבח – מערכה א' גדולה של כל הקרבנות, מערכה ב' של קטורת מערכה ג' של קיום האש. ואש מן השמים היה על המערכה השלישית של קיום האש. וזה הרמז המ' זעירא שעיקר האש של שמים לא היה במערכה זו, דקרא הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה קאי על אמערכה גדולה שהקריבו עליה העולה ושאר קרבנות. רק במערכה השלישית. (טעמא דקרא)
ע. בשכר נשים צדקניות וכו'. יש להעיר דגדלו מעשיהן והיו עושות לפנים משורת הדין. ותואר צדקניות נראה שהיו עושות היושר. ואפשר במ"ש רבינו מהר"ם קורדובירו בספר גרושין דגאולת מצרים היתה על ידי השכינה ולכן היה אחריה שעבוד זהו תורף דבריו בקצור וידוע מ"ש רעיא מהימנא דכל נשי ישראל אחוזות בשכינה ואפשר דע"י כשרון מעשיהן של הנשים בא שפע לשכינה ונגאלו ישראל וידוע דצדק היא השכינה ומשו"ה קרי להו נשים צדקניות כלומר אחוזות בשכינה ובשכר מעשיהן הטובים בא שפע לשכינה ונגאלו ישראל מצד השכינה כמ"ש הרמ"ק ז"ל וא"ש מ"ש בשכר נשים צדקניות אחוזות בשכינה נגאלו אבותינו ממצרים מצד השכינה. (מראית העין – סוטה יא:)
שאף הן היו באותו הנס - כדאמרינן (סוטה דף יא:) בשכר נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו וכן גבי מקרא מגילה נמי אמרינן הכי דמשום דע"י אסתר נגאלו וכן גבי נר חנוכה במסכת שבת (ד' כג.): (רש"י – פסחים קח:)
כתב הגר"א - שעיקרו של חג הסוכות אינו רק זכר לענני הכבוד שהיו בזמן שיצאו ממצרים, אלא גם זכר לענני הכבוד שחזרו לאחר חטא העגל שהיו ביטוי לכפרה ולהחזרת השראת השכינה לישראל לאחר חטא העגל, (פירוש הגר"א על שיר השירים) ומאחר ונשים לא חטאו בעגל לפיכך אין להם חיוב בסוכה.
פ. כתב הטור - כתוב בתשובה על שם רש"י, שמיד לאחר הגעלה, בעוד מים רותחין עליהם, צריך לשוטפן מיד במים קרים, שלא יחזרו ויבלעו ממים הרותחין שעליהם. וכן כתב רב האי, וכן נוהגין. ולא משום שלא יחזרו ויבלעו המים שעליהן, שאין לחוש לזה כדפרישית, אלא שנהגו כן. (טור או"ח תנ"ב)
ש. כתיב (שה"ש ו ג) אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי , היינו שאנו מספרים שבחו של הקב"ה, והקב"ה מספר שבחם של ישראל. וכן הוא שאנו מניחים תפילין וכתוב בהן שבח של הקב"ה, והקב"ה מניח תפילין שכתוב בהן שבח ישראל. (קדושת לוי פר' בא)
צ. וכן אמר דניאל עליו השלום לנבוכדנצר (דניאל ד, כד): וַחֲטָאָךְ בְּצִדְקָה פְרֻק ; וזה שאמר: זֹאת הַתּוֹרָה, כלומר, 'צום קול ממון' שמספרם 'זאת', שבהם יהיה קיום התורה כולה; הנה הם יועילו וישלימו לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וכו', שיספיקו במקום הקרבנות כולם, ואין צריך לאדם לא עולה ולא מנחה וכו'; וכמו שדרש רבא בגמרא (זבחים שם) על למדי"ן של "ל'עולה ל'מנחה", שהם במקום תיבת "לא". ובאמת מה שיועילו שלושה אלו במקום כל הקרבנות, הוא מכוח חסדו יתברך, לכן מספר 'צום קול ממון' עולה מספר הוֹדוּ לַי-הוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ (תהילים קז, א), כי על תועלת שלוש אלה – הודו לה' כי טוב וכו'; ואמרו רבותינו ז"ל: בזכות שלושה אלה שיהיו בשלמות, תהיה הגאולה; לכן שלושה אלה הם מספר "משיחים", שבזכותם יבואו משיחים שהם משיח בן דוד ומשיח בן יוסף. (ב. א. ח. צו ב')
ת. דָּרֵישׁ רַבִּי עֲקִיבָא: אִישׁ וְאִשָּׁה זָכוּ — שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶן . פרש"י - שהרי חלק את שמו ושיכנו ביניהן יו"ד באיש וה"י באשה. לֹא זָכוּ — אֵשׁ אוֹכַלְתָּן. פרש"י - שהקב"ה מסלק שמו מביניהן ונמצאו אש ואש. (סוטה יז.) וכן אמרו חז"ל (סוטה ה.) כׇּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֵין אֲנִי וָהוּא יְכוֹלִין לָדוּר בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״ מְלׇשְׁנִי בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ אוֹתוֹ אַצְמִית גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב אֹתוֹ לֹא אוּכָל ״. אַל תִּקְרֵי ״אֹתוֹ״, אֶלָּא ״אִתּוֹ לֹא אוּכָל״. אם כן ממילא המתגאה יו"ד משם השם מסתלק מעליו ונשאר מ'איש' ח"ו 'אש', וזה מה שאמר הפסוק כאן הִוא הָעֹלָה דכל המתגאה עַל מוֹקְדָה דיפול ח"ו באש. (אמרות ה')
אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁזָּכוּ, שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם . בתוך אִי שׁ יש יו־ד [20] במילואה עשרים ובתוך אִשָּׁ ה יש שי־ן [360] במילואה ש"ס וסך הכל ש"ף ועם הכולל האותיות עולה שפ"ו [386] כמנין שכינה [385] עם הכולל ולזה אמר שְׁכִינָה 'בֵּינֵיהֶם' דייקא. (בן יהוידע שם)

שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת ramnadlan018@gmail.com