פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ויקהל | רבנים שונים | בית המדרש

מדורים
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש

לעילוי נשמת נאוה בת כריה ויצחק בן חכם משה
משה ברזאני

18 דק' קריאה

אדר התשפ"ה
מפטיר וַיְהִי דְבַר יְ-הוָה (יחזקאל לו טז)
פרשת ויקהל – שבת פרה
עלון פרפראות בפרשה וחידושי תורה מ א' ועד ת' על פ רשת הש בוע עניינא דיומא מפרשי ומדרשי חז"ל
התשובות מסודרות לפי סדר א-ב
בפרשה 122 פסוקים = עבים, עגל הזהב, כְּלֵי הַמִּזְבֵּחַ, נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ, וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו
בפרשת ויקהל מצוה 1 לא תעשה : שלא יעשו הדיינין דינים בשבת. (ספר החינוך)
הטעם לקריאת פרשת פרה – שכן היה שריפתה במדבר סמוך לניסן כדי להזות בה את ישראל באפר החטאת מיד אחר הקמת המשכן כדי שיהיו טהורים ויוכלו לעשות הפסח בזמנו לכך קורין פרשה זו להתפלל לפניו יתברך שגם עלינו יזרוק מים טהורים במהרה. (משנ"ב תרפ"ה א) ובירושלמי דמגילה אמרו: בדין הוא שתקדום פרשת הפסח לפרשת פרה, שהרי באחד בניסן הוקם המשכן, ושני לו נשרפה הפרה. ומפני מה הקדימוה? מפני שהיא טהרתן של ישראל (רש"י מגילה כט ב) היינו שיש להקדים הטהרה לפני העשיה דפסח האמורה בפרשת החודש. כתב בספר 'בית אהרן' שצריך להאמין שכשם שנטהרים באפר הפרה ממש להקרבת הפסח, כמו כן נטהרים בזמן הזה בקריאת פרשת פרה, כל אחד ואחד לפי מדרגתו להארת הפסח ולקדושת כל אחד ואחד לפי בחינתו בקדושה. (אוצר הסגולות) יש אומרים שפרשת 'זכור' ופרשת 'פרה אדומה' חייבים לקרותם מדאורייתא. לפיכך בני הישובים שאין להם מניין צריכים לבוא למקום שיש מניין בשבתות הללו, כדי לשמוע פרשיות אלו שהם מדאורייתא. ואם אי אפשר להם לבוא – מ"מ יזהרו לקרותם בנגינתם ובטעמן. (ערוך השולחן)
וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה י-ְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָם .(לה א)
וַיַּקְהֵל בגימטריא מקוה (151), לומר מה מקוה מטהר כך דברי תורה מטהרין. ומה מקוה צריך שיהא בו ארבעים סאה כך משה רבינו עמד בהר מ' יום ונתנה לו התורה, מה מקוה צריך שיהיה בו אמה על אמה ברום ג' אמות (עירובין ד:) כך התורה, אמה בת ששה טפחים רמז לששה סדרי משנה, ברום ג' אמות רמז לתורה נביאים וכתובים, ומה מקוה אינו מטהר בזוחלין אלא באשבורן היינו מכונסים בשֶׁקַע בַּקַּרְקַע שֶׁהַמַּיִם נִקְוִים בְּתוֹכוֹ (מקואות א ז) כך דברי תורה אינם מתקיימין אלא במי שיושב תמיד בבית המדרש ואינו מתעסק בעסקי העולם שנאמר (במדבר יט יד) זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל , וכתיב (קהלת ז ז) כִּי הָעֹשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם וִיאַבֵּד אֶת לֵב מַתָּנָה ודרשו חז"ל (תנחומא וארא ה) כשהחכם מתעסק בדברים בטלים מאבדים את חכמתו ממנו, וִיאַבֵּד אֶת לֵב מַתָּנָה , מן התורה שנתנה מתנה בלבו של אדם. ומה מקוה ג' לוגין מים שאובין פוסלים אותו (מקואות פ"ב ה"ד) כך ג' דברים נאמרו בעוסק בתורה וראוי לו כאילו לא עסק בתורה מעולם. העוסק בה ומהפך דברי תורה למינות, והעוסק בה ומחלל שם שמים בפרהסיא, והעוסק בה ליוהרא ולא לשמה. (רבינו אפרים)
שינה בשבת תענוג , [ר"ת שבת – ילקוט ראובני ואתחנן] ובלבד שלא ירבה בו יותר מדאי שלא יביאנו לביטול התורה, כי לא איברו שבתות אלא לגירסא. ואתיא במדרש אמרה תורה לפני הקב"ה, רבש"ע כשיכנסו ישראל לארץ זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו ואני מה תהא עלי, אמר לה יש לי זוג שאני מזווג לך, ושבת שמה, שהם בטלים ממלאכתם ויכולים לעסוק בך. דבר אחר וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה , אמר להן הקב"ה לישראל אם אתם נקהלים בכל שבת ושבת לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וקורין בתורה ובנביאים מעלה אני עליכם כאלו המלכתם אותי בעולמי.(השל"ה הקד')
בספר 'שפת אמת' מובא שהתורה שלומדים בשבת אין בה שכחה, וזה לשונו: 'שבת כלל ימי המעשה והוא יומא דנשמתא - יומא דזכירה, דלית ביה שכחה. דכל השכחה מצד הגוף. ובשבת נתגלה זה שורש התורה ומשה רבינו עליו השלום כמו שנאמר (תהלים צב): מִ זְמוֹר שִׁ יר לְ יוֹם הַ שַּׁבָּת ראשי תיבות - למש"ה . והתורה שלומדין בשבת אין בה שכחה '. (פרשת כי תשא, תרס"ב)
וַיַּקְהֵל ר"ת וּ בַיּוֹם הַ שְּׁבִיעִי יִ הְיֶה לָ כֶם קֹ דֶשׁ. מפני שע"י וַיַּקְהֵל שבאים אנשים לשמוע את הלכות ודרשות, יִ הְיֶה לָ כֶם קֹ דֶשׁ – השבת הופכת לקודש.(תפוחי חיים)
מ' תיבות מן וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה עד לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת , שהשבת שקולה ככל התורה שניתנה למ' יום, ועוד מן וַיַּקְהֵל לבד מן הַשַּׁבָּת ל"ט תיבות כנגד ל"ט מלאכות. (הרוקח)
כתבו המקובלים ז"ל, דגדול הפועל הנעשה מעסק התורה ביום שבת אלף פעמים יותר מן הנעשה מעסק התורה של ימי החול. ולכן, מאחר שנעשה בניין רוחני ועליוני בשבת מן עסק התורה, נאסר בשבת בניין הגשמי לגמרי, ולכן שנו במשנה (שבת עג.): הבונה, מכלל ט"ל מלאכות האסורים בשבת, כי הבניין הוא אב מלאכה. (ב א ח – שמות ב)
וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה . רבותינו בעלי אגדה אומרים מתחלת התורה ועד סופה אין בה פרשה שנאמר בראשה וַיַּקְהֵל אלא זאת בלבד אמר הקב"ה עשה לך קהלות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהלות בכל שבת ושבת ולכנוס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי תורה איסור והיתר כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בני. מכאן אמרו משה תקן להם לישראל שיהיו דורשין בעניינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות החג בחג. אמר משה לישראל אם אתם עושים כסדר הזה הקב"ה מעלה עליכם כאילו המלכתם אותי בעולמי שנאמר (ישעיה מג יב) וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם יְ-הוָה וַאֲנִי אֵל . וכן דוד הוא אומר (תהלים מ י) בִּשַּׂרְתִּי צֶדֶק בְּקָהָל רָב וכי מה בשורה היו ישראל צריכין בימי דוד והלא כל ימיו של דוד מעין דוגמא של משיח היה אלא פותח ודורש לפניהם דברי תורה שלא שמעתן אזן מעולם. (ילקו"ש עה"ת רמז תח)
וצריך ביאור למה דווקא על הלכות שבת זה נאמר ? אלא שכמו שבשבת המחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כגוי לכל דבריו ומורידין ולא מעלין שהרי הוא כאילו מכריז שהקב"ה לא ברא את העולם ואין צריך לשמוע לו, כמו כן כשמכריזים ברבים הלכות שבת כאילו מכריזין שהקב"ה ברא את העולם וצריך לשמוע לו. (טעמא דקרא) וכתב הרמב"ם (הל' שבת פ"ל ט"ו) השבת ועבודת כוכבים ומזלות כל אחת משתיהן שקולה כנגד שאר כל מצות התורה. והשבת היא האות שבין הקב"ה ובינינו לעולם. לפיכך כל העובר על שאר המצות הרי הוא בכלל רשעי ישראל. אבל המחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעובד עבודת כוכבים ומזלות ושניהם כעובדי כוכבים ומזלות לכל דבריהם. לפיכך משבח הנביא ואומר (ישעיה נו ב) אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת וּבֶן אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וגו'. וכל השומר את השבת כהלכתה ומכבדה ומענגה כפי כחו כבר מפורש בקבלה שכרו בעולם הזה יתר על השכר הצפון לעולם הבא. שנאמר (ישעיה נח יד) אָז תִּתְעַנַּג עַל יְ-הוָה וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי יְ-הוָה דִּבֵּר .
איתא בזוה"ק (ויקהל רו א) אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כְּשֶׁמּוֹצִיאִים סֵפֶר תּוֹרָה בְּצִבּוּר לִקְרֹא בוֹ, נִפְתָּחִים שַׁעֲרֵי רַחֲמִים בַּשָּׁמַיִם, וּמְעוֹרְרִים אֶת הָאַהֲבָה לְמַעְלָה, וְצָרִיךְ אָדָם לוֹמַר כָּךְ 'בְּרִיךָ שְׁמֵיהּ דְּמָארֵי עָלְמָא, בְּרִיךְ כִּתְרָךְ וְאַתְרָךְ' וכו'. ואיתא מהרה"ק רבי פנחס מקאריץ זיע"א שבעת שמוציאין ב' ספרי תורה מהארון קודש נתגדל העת רצון פי כמה. (אוצר הסגולות)

אצל אומות העולם , השבוע מתחיל בשבת שהוא יום ראשון למנינינו , ואחריו באים ששת ימי המעשה , ואילו אצל עם ישראל , מגיעה השבת לאחר ששת ימי השבוע . מדוע? כמו"כ יש לשאול מדוע אצלנו מתחיל היום מהלילה שלפניו, ואילו אצל הגויים הלילה הולך אחרי היום? יבואר ע"פ המדרש (ב"ר סו) רַבִּי יִצְחָק בַּר רַבִּי חִיָּא אָמַר הָרְשָׁעִים עַל יְדֵי שֶׁתְּחִלָּתָן שַׁלְוָה וְסוֹפָן יִסּוּרִין, פּוֹתְחִין בִּבְרָכָה וְחוֹתְמִין בִּקְלָלָה, מְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר . הַצַּדִּיקִים עַל יְדֵי שֶׁתְּחִלָּתָן יִסּוּרִין וְסוֹפָן שַׁלְוָה הֵם פּוֹתְחִין בִּקְלָלָה וְחוֹתְמִין בִּבְרָכָה, אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ . לפיכך אצל ישראל השבת מגיעה לאחר ששת ימי השבוע והיום מתחיל מהלילה שלפניו. (רבי שלמה קלוגר)

שאלות

א. ראיה בפרשה שהוצאה והכנסה מרשות לרשות מלאכה היא.
ב. לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת .(לה ג) מאי קמ"ל בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם , לכאורה הול"ל לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת .
ג. קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַי-הוָה כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת י-ְהוָה זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת . (לה ה) לכאורה התיבה מֵאִתְּכֶם מיותרת, דאם לא יקחו מאתם
מאין היה להם ליקח.
ד. וְעָשָׂה בְצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וְכֹל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן יְ-הוָה חָכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָּה לָדַעַת לַעֲשֹׂת אֶת כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְ-הוָה.(לו א)
תרגום יונתן וַעֲבַד בְּצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב, והוא לשון עבר. ולכאורה קשה כיצד נאמר שכבר עשו בצלאל ואהליאב את המשכן וכליו ורק אח"כ מסופר כיצד
הביאו העם את התרומה וכו' ומפסוק ח' ואילך נאמר כיצד עשו את המשכן וכליו, והוא נראה שנכתב שלא לפי הסדר.
ה. וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז (לה כב) לכאורה כיצד קיבלו אלו לצורך המשכן, הלא את המראות הצובאות לא
רצה לקבל. כדפרש"י (לח ח) בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הָיוּ בְּיָדָן מַרְאוֹת, שֶׁרוֹאוֹת בָּהֶן כְּשֶׁהֵן מִתְקַשְּׁטוֹת; וְאַף אוֹתָן לֹא עִכְּבוּ מִלְּהָבִיא לְנִדְבַת הַמִּשְׁכָּן. וְהָיָה מוֹאֵס מֹשֶׁה
בָּהֶן, מִפְּנֵי שֶׁעֲשׂוּיִים לְיֵצֶר הָרָע. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: קַבֵּל, כִּי אֵלּוּ חֲבִיבִין עָלַי מִן הַכֹּל, שֶׁעַל יְדֵיהֶם הֶעֱמִידוּ הַנָּשִׁים צְבָאוֹת רַבּוֹת בְּמִצְרַיִם. כל שכן
חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז . [וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ שֵׁם כּוּמָז, כָּ אן מְ קוֹם זִ מָּה]. (שבת סד.)
ו. ראיה בפרשה שאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן חָכְמָה אֶלָּא לְמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חָכְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ב כא): יָהֵב חׇכְמְתָא לְחַכִּימִין וּמַנְדְּעָא לְיָדְעֵי בִינָה .
ז. חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל כְּלִי זָהָב וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב לַי-הוָה. תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים
הֵבִיאוּ וגו' וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן.(לה כב-כז) יש כאן סדר יורד מהזהב עד לטויית הצמר. מה הטעם שהזכיר
לבסוף את תרומת האבנים היקרות ביותר.
ח. מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר תַּלְמִיד אֶחָד, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא כב): וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת וְהוּמָת , שׁוֹמֵעַ אֲנִי בֵּין בַּחוֹל בֵּין בַּשַּׁבָּת. וּמָה אֲנִי
מְקַיֵּים (שמות לא יד) מְחַלְּלֶיהָ מוֹת יוּמָת — בִּשְׁאָר מְלָאכוֹת, חוּץ מִמִּיתַת בֵּית דִּין. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא אֲפִילּוּ מִיתַת בֵּית דִּין, וּמָה אֲנִי מְקַיֵּים וְהוּמָת — בַּחוֹל וְלֹא
בַּשַּׁבָּת. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא אֲפִילּוּ בַּשַּׁבָּת, תַּלְמוּד לוֹמַר (שמות לה ג): לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם . (יבמות ו:) ודרשו חז"ל דאין שריפה דוחה שבת, והוא
הדין בשאר מיתות בית דין. מה הטעם שהלימוד דאין מיתות בית דין דוחים את השבת נלמד ממיתת שריפה דוקא ולא משאר מיתות.
ט. וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה טָווּ אֶת הָעִזִּים .(לה כו) פרש"י - הִיא הָיְתָה אֻמָּנוּת יְתֵרָה, שֶׁמֵּעַל גַּבֵּי הָעִזִּים הָיוּ טוֹוִין אוֹתָם. (שבת עד:)
תרגום יונתן – הֲווֹן עַזְלָן יַת מְעִיזַיָא עַל גְּוִיַיתְהוֹן וּמְנַפְסִין יַתְהֵן כַּד הִינוּן חַיִּין . לשם מה הוצרכו לטוות על גבי העיזים בעודם חיים?
י. לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת .(לה ג) מה הטעם שהזהירה התורה על ההבערה בשבת יותר משאר ל"ט מלאכות.
י. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן חָכְמָה אֶלָּא לְמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חָכְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ב כא): ' יָהֵב חׇכְמְתָא לְחַכִּימִין וּמַנְדְּעָא לְיָדְעֵי בִינָה '.(ברכות נה.)
לכאורה קשה והחכמה הראשונה מנא ליה.
כ. לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת .(לה ג) אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע: אֲנִי אֶקְרָא וְלֹא אַטֶּה. פַּעַם אַחַת קָרָא וּבִקֵּשׁ לְהַטּוֹת. אָמַר: כַּמָּה גְּדוֹלִים
דִּבְרֵי חֲכָמִים שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים לֹא יִקְרָא לְאוֹר הַנֵּר. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, קָרָא וְהִטָּה וְכָתַב עַל פִּנְקָסוֹ: אֲנִי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע, קָרִיתִי וְהִטֵּיתִי נֵר בְּשַׁבָּת, לִכְשֶׁיִּבָּנֶה
בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אָבִיא חַטָּאת שְׁמֵנָה . (שבת יב:) לכאורה קשה דקי"ל (רמב"ם מעשה הקרבנות פי"ד) חטאת ואשם אין באין כנדר וכנדבה, ועוד מהו חַטָּאת שְׁמֵנָה
דהא ודאי חייב להביא קרבן מן המובחר.
ל. בפיוט לשבת שקלים שחיבר רבי אלעזר הקליר נכתב: רָאִיתָ וְסִפַּרְתָּ. וְהֵכַנְתָּ וְחָקַרְתָּ. וּמָדַדְתָּ וְכַלְתָּ וְשָׁקַלְתָּ. וְאָמַדְתָּ וְצָבַרְתָּ. וּפָקַדְתָּ וְחָשַׁבְתָּ וְסִכַּמְתָּ. וּמָנִיתָ
וְסָפַרְתָּ. וְקָצַבְתָּ וְחָרַצְתָּ וְגָזַרְתָּ. וְטִפַּחְתָּ וְשִׁעַרְתָּ וְהִבַּטְתָּ. וְהֵבַנְתָּ וְהִשְׂכַּלְתָּ וְשַׁרְתָּ וְסָקַרְתָּ. וְכָתַבְתָּ וְחָרַטְתָּ. וְחָקַקְתָּ וְצִיַּנְתָּ וְחָרַתָּ וְלִמַּדְתָּ וְהוֹדַעְתָּ וְחִוִיתָ וְהוֹרֵיתָ.
וְגָזַרְתָּ וְצִוִּיתָ וְקָרָאתָ וְעָנִיתָ וְדִבַּרְתָּ וְאָמַרְתָּ. לכאורה מה פשר כל אותן תֵּבוֹת הנראות כחוזרות על עצמן, ולכאורה אינם אלא כפילות לשון.
מ. וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-הוָה כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה .(לט מג) כתיב במשלי (י ו) בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה
חָמָס . מה הטעם שאצל הצדיק מתיחסים לראשו בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק , ואילו אצל הרשעים מתיחסים דוקא אל הפה וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה .
נ. וַיַּעַשׂ לָהּ אַרְבָּעָה עַמּוּדֵי שִׁטִּים וַיְצַפֵּם זָהָב וָוֵיהֶם זָהָב וַיִּצֹק לָהֶם אַרְבָּעָה אַדְנֵי כָסֶף .(לו לו) מפני מה קבע הכתוב ארבעה עמודים לפרוכת וחמשה לפתח
המשכן. דכתיב (כו לז) וְעָשִׂיתָ לַמָּסָךְ חֲמִשָּׁה עַמּוּדֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב וָוֵיהֶם זָהָב וְיָצַקְתָּ לָהֶם חֲמִשָּׁה אַדְנֵי נְחֹשֶׁת .
ס. שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַי-הוָה (לה ב) מספר השבתות שיש בכל ימי קיום העולם.
ע. וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן .(לה כז) מה הטעם דכתיב וְהַנְּשִׂאִם בכתיב חסר.
פ. שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַי-הוָה . (לה ב) מה הטעם דכתיב תֵּעָשֶׂה בצֵירֵי.
צ. שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַי-הוָה (לה ב) בפסוק שלפנינו וכן בפרשת כי תשא (לא טו) מופיע שֵׁשֶׁת יָמִים
יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַי-הוָה. וכן בפרשת אמור (ויקרא כג ג). ואילו בפרשת יתרו (שמות כ ט) וכן בפרשת ואתחנן (דברים ה יג)
לא נאמר שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן אלא רק וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת . וכן השינוי בין יֵעָשֶׂה לבין תֵּעָשֶׂה .
ק. וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד .(לח ח) פרש"י - בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הָיוּ בְּיָדָן מַרְאוֹת, שֶׁרוֹאוֹת בָּהֶן כְּשֶׁהֵן
מִתְקַשְּׁטוֹת. לכאורה קשה דקי"ל כלי שנשתמש בה הדיוט אין משתמשין בהן לגבוה. באילו דברים של הקדש אין בהם משום מעילה.
ר. תפילת מוסף של ראש חודש מי תקנו, והקשר לחטא העגל.
ש. וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים (לה כב) כתב הרמב"ן - בעבור כי הנדבה בתכשיטין היא מצויה אצל הנשים יותר וכלן היו להן ופרקו נזמיהן וטבעותיהן מיד
ובאו תחלה והאנשים אשר נמצאו להם הביאו עמהם כי טעם על הנשים שהן היו שם בראשונה והאנשים נטפלו להן. לכאורה כיצד קיבלו הגבאים את
תכשיטי הזהב מהנשים והרי אין מקבלים צדקה מן הנשים אלא דבר מועט (ב"ק קיט.)
ת. וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַי-הוָה כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת .(לה ב) קדושת שבת זמנה קבע ועומד מששת ימי בראשית. מהו לָכֶם
ומהו שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן בכפל לשון.

תשובות

א. אִישׁ וְאִשָּׁה אַל יַעֲשׂוּ עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא . (לו ו) כתב הרמב"ם (הל' שבת פי"ב ה"ח) הוצאה והכנסה מרשות לרשות מלאכה
מאבות מלאכות היא. ואף על פי שדבר זה עם כל גופי תורה מפי משה מסיני נאמרו. הרי הוא אומר בתורה 'אִישׁ וְאִשָּׁה אַל יַעֲשׂוּ עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת
הַקֹּדֶשׁ וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא '. הא למדת שההבאה מלאכה קורא אותה. וכן למדו מפי השמועה שהמעביר ברשות הרבים מתחלת ארבע לסוף ארבע הרי
הוא כמוציא מרשות לרשות וחייב.
ב. בית המקדש היתה העבודה גם בשבת ויום טוב כמאמרם ז"ל (סנהדרין לה.) 'עבודה דוחה שבת' בהקרבת תמידין שנאמר בְּמוֹעֲדוֹ ואפילו בשבת ואין צריך
לומר במוספין ושאר קרבנות היום. (המאירי שם) לכך כתיב בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם אבל במקדש מותר לעשות. (החזקוני בשם מדרש מכילתא ויקהל ג, רלב"ג, הרמב"ן) *
ג. גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינן יכולים להקדיש, זה מפני שאינו שלו וזה מפני שאינו ברשותו, דוקא מֵאִתְּכֶם במיוחד לכם ממש ברשות שלכם.
(ר' יהודה החסיד) א"נ לפי שיש אנשים שאינם מתנדבים או אומרים כשארויח אתנדב, לזה אמר מאשר ימצא עכשיו עמכם תתנו נדבה. (תולדות יצחק)*
ד. 'דוגמיות' עשו מכל דבר ודבר ממלאכת עבודת הקודש, לפני שעשו את המלאכה עצמה. (חת"ס) *
ה. התיכו את הזהב ושינו את צורתן – וכשמשנה אותו אינו גנאי כי אינו ניכר כלום. אבל המראות כמו שהן בעין היה צריך לקבוע אותם בכיור כי אינו יכול
להתיכם לא רצה לקבלם. (מושב זקנים)
ו. וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱ-לֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה . (לה לא) משמע שכבר היתה בו חכמה. ללמדך שאין הקב"ה ממלא חכמה אלא למי שהיה
בו כבר (ברכות נה.) (הרא"ש) והוא אומרו (לא ג) וָאֲמַלֵּא וגו' בְּחָכְמָה שיש בו אוסיף למלאותו יותר וכן בִּתְבוּנָה . (אוה"ח שמות לא ב) *
ז. זריזות היו הנשים בתרומת הזהב לפיכך הזכירם ראשונים, ואילו הנשיאים שהתעצלו הגם שהביאו את האבנים היקרות ביותר הזכירם לאחרונה. (אוה"ח)
ח. חמורה מיתת שריפה יותר משאר מיתות בי"ד – ועבירה חמורה יותר מיתתו במיתה חמורה יותר. לפיכך קמ"ל הכתוב דאפילו אם עבר על עבירה
חמורה דבעינן טפי לבער הרעה מקרבך אפילו הכי אינו דוחה שבת, וכ"ש שאר מיתות בי"ד דאין באים על עבירות חמורות. (פרדס שמאי)
ט. טומאה אינו מקבל מה שמחובר לבעלי החיים – והיו ביניהם יולדות. (ויעש אברהם) ועוד שהיתה צריכה עשייתן כוונה לשמן, דכתיב ביה מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת
ולהדיוט שאין דרכו בכך הוי כלאחר יד. (פרדס יוסף בשם אמרי כהן דף רעד א) *
י. יום טוב התיר מלאכת אוכל נפש ואסר לנו כל מלאכת עבודה. הו"א שגם בשבת מלאכת אוכל נפש תהיה מותרת, לכך נאמר לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ , אפילו
לאפות ולבשל כי האש הוא צורך לכל מאכל. א"נ לפי שאינה נראית מלאכה, שלא יאמרו נבעיר אש בפחמין בשבת כדי לעשות מלאכה בזהב ובכסף
ובנחושת אחר השבת (החזקוני) א"נ אף על פי שההבערה בעצמה היא קלקול על הרוב, מכל מקום בהיותה כלי לכל המלאכות או לרובן היא אסורה
בשבת. (ספורנו) א"נ משום שיש בה צורך ונוהג בכל אדם לפיכך הוצרך להזהיר בה יותר משאר מלאכות. (הרא"ש)*
י. יראת שמים היא החכמה הראשונה – כדכתיב (תהלים קיא י) רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְ-הוָה . בפרשתנו ציוה משה וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם (לה י), פירוש שהחכמה
תלויה בכם אם יש לכם יראת שמים על כרחך דנתן לכם השי"ת חכמה. (פרדס שמאי בשם האדמו"ר מהרי"ד זצוק"ל)
כ. כהן שנתחייב חטאת הוא עצמו מקריב חטאתו ואינו נותן הבשר והעור לכהנים אנשי משמר אלא הכל שלו ואינו חייב לתת הקרבן לאנשי משמר
להקריבו, אלא הוא בעצמו יכול להקריבו ויהיה הבשר והעור שלו, רבי ישמעאל היה כהן, ולכך עתה נדבה רוחו לכתוב על פנקסו שהוא מתחייב
'להביא' קרבן חטאת דהיינו להביא לאנשי משמר כדי שהם יזכו בבשרה ועורה ואני לא נהנה ממנה, ולכך פירש שְׁמֵנָה דאע"ג כי בשרה מן הדין שלי
וכיון דשלי אין אני מחוייב להביא שְׁמֵנָה, עם כל זה אני מתנדב להביא שְׁמֵנָה להרווחת אנשי משמר, גם אמר שְׁמֵנָה היינו מובחר מן המובחר. וקי"ל כָּל
הַקּוֹרֵא בַּפַּרְשַׁת עוֹלָה כְּאִלּוּ הִקְרִיב עוֹלָה, דִּכְתִיב (ויקרא ז, לז) זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים, ורבא אמר כָּל הַקּוֹרֵא
בַּתּוֹרָה לֹא צָרִיךְ לֹא עוֹלָה וְלֹא חַטָּאת. נתחכם רבי ישמעאל לחייב עצמו בפנקסו בפירוש לִכְשֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אָבִיא חַטָּאת שְׁמֵנָה, כדי שיוכל להביא
בבנין ביהמ"ק מחמת חיוב שלו שחייב עצמו בזה. כתב זאת קודם שקרא בפרשה דאז עודנו חייב, ואע"ג דדעתו לקרות בודאי אח"כ, עם כל זה כיון שלא
קרא עדיין וכתב זאת הרי הוא מגלה דעתו בזה שהקריאה לא תפטרנו לגמרי מכל וכל אלא יתחייב להביא בבנין ביהמ"ק. (בן יהוידע שם)
ל. ל"ט תֵּבוֹת בפיוט כמנין ל"ט מלאכות האסורות בשבת. אלו המלאכות שבהן ברא ה' את העולם במעשה בראשית, ושבת מהן ביום השבת. (הגר"א)
מ. מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה – תיכף כשעלתה מחשבה בראשו של הצדיק לברך, ינוחו ברכות על ראשו ברכות ה', עוד בטרם הוציא הברכה
בפיו. אבל מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה, ואינו מעניש עד שיעשה החטא בפועל. נמצא שהקללה והחמס אינם חוזרים על הרשעים, אלא רק
כשיוציאו את הקללות בפיהם. (הגר"א)
נ. נכנסים ויוצאים בו תדיר לכך היה בפתח המשכן חמשה עמודים, שנים מהם כנגד כותל דרומי והאחד כנגד כותל צפוני והשלושה כנגד אוויר חללו של
המשכן. ואם היו שם יותר משלשה עמודים היו טורדים ודוחקים את הנכנסים והיוצאים. לעומת העמודים של הפרוכת שאין נכנס ויוצא שמה רק כהן
גדול ארבע פעמים ביום אחד בשנה ביום הכיפורים. (החזקוני)
ס. ס' רבוא שבתות יש בכל ימי העולם, כמנין בני ישראל. הא כיצד, ימי העולם ששת אלפים שנה ובהם יש שלושים רבוא שבתות, חמישים בכל שנה.
שנה שביעית, האלף השביעי שלעתיד לבוא, יש בה שלושים רבוא ימי חול, וכיון שכולו שבת הרי אלו נחשבים לשלושים רבוא שבתות. הרי לנו ששים
רבוא שבתות בימי עולם. וזהו וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ – כמניינכם. (חת"ס)
ע. עננים הביאום – כשהיה המן יורד לישראל היה יורד עמו אבנים טובות ומרגליות וזהו שאמר הכתוב (שמות לו ג) וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר ,
זה המן שכתוב בו (שמות טז כא) וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר . (יומא עה.) (הרא"ש, דעת זקנים) לכך כתיב וְהַנְּשִׂאִם חסר. כלומר לא ממש נשיאים אלא עננים.
דכתיב (תהלים קלה ז) מַעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ וכתיב (משלי כה יד) נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן . א"נ הנשיאים לא שאלו במצרים כלי זהב ושמלות כמו
שאר העם כי כל אחד שואל לפי ערכו, וזהו ששאלו מרגליות ומשם הביאום. (ילקוט האזובי, החזקוני)*
פ. פרנסה מן השמים – כדי שלא יהיה לך קשה לשמור שבת הקדימה התורה את סיפור ששת הימים שבו מוזכרת המלאכה כדבר הנעשה מאליו כדי ללמד
שגם באותם ששה ימים חובה להאמין כי המלאכה כביכול נעשית מאליה, ושלא יחשוב שהוא העושה והוא המפרנס אלא יידע שהכל מהשמים וכאילו
נעשית המלאכה מאליה. (רבי שלמה גנצפריד זצ"ל בעל ה'קיצור שולחן ערוך')*
צ. צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים (ברכות לה:) – אצלם ימי החול הם כשבת, והשבת לגביהם היא כ'שבת שבתון'. לעומת זאת אלו שאינם בגדר של
'עושים רצונו של מקום', ועושים הם בעצמם את מלאכתם בששת ימי המעשה, עבורם השבת היא רק שבת ולא 'שבת שבתון'. בעשרת הדברות
ובפרשת ואתחנן נאמר שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד הרי שמדבר באלו שאינם עושים רצונו של מקום ולכן נאלצים לעשות בעצמם את מלאכתם בששת ימי
המעשה, ולגביהם נאמר וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת ולא 'שבת שבתון'. (שו"ת מים חיים – אוצרות חיים)
ק. קול מראה וריח אין בהם משום מעילה – אם כן מה שהיו רואים במראות לא מקרי השתמשות. (טעמא דקרא) ועוד י"ל שאם הותכו ושינו צורתן מותר –
והמראות היו שוברים אותם לחתיכות קטנות ושמים אותם על הכיור. (מג"א על שו"ע או"ח קמז ה) *
ר. רחל אמנו תיקנה את תפילת מוסף של ראש חודש – לפי שצפתה ברוח הקודש שעתידות נשי המדבר שלא להיכשל בחטא העגל, ורמזה שמה בראשי
תיבות ר אשי ח דשים ל עמך ר"ת רחל . (ברכי יוסף – או"ח תכג ב) וי"א שרחל אשתו של עזרא הסופר תיקנה תפילה זו. (אור תורה)
ש. שכר טרחתם של עבודתם מצרים היה, דכתיב (שמות ג כב) וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת – ולא היה שייך לבעליהן,
והאנשים שעבדו עבודת פרך במצרים קיבלו שכרם בעיקר בביזת הים. (שפתי כהן) א"נ כיון שהיו ניזונים במדבר מן המן ולא מבעליהן לפיכך נטלו את
מעשי ידיהן לעצמן וכך היו יכולות לתרום מתכשיטיהן למשכן. (אמרי אמת – כתובות מז:)
ת. תוספת שבת היא לָכֶם , דהיינו בידינו להפוך חלק מזמן החול ולעשות אותו שבת קודש. שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַי-הוָה – הדין הוא שאם הולך בדרך ושכח מתי
שבת עליו למנות ששה ימים ולעשות שבת ביום השביעי וחוזר חלילה. הרי שהספירה שלו בכוחה להחיל קדושת שבת על אחד מימי החול, ובנוגע
לעצמו נחשב לו כשבת לכל דבר וענין, והוא מקדש ומבדיל בברכה כאילו הוא שבת גמור. וזהו שַׁבָּתוֹן לַי-הוָה שאנו בעצמנו עושים ויוצרים אותו
כשבתון שהוא גם כן לַי-הוָה . (אדרת אליהו, ב.א.ח. – דרושים) *

מקורות / חידודון *

ב. לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת . בעבור שהזכיר ביום הראשון ובשביעי בחג המצות כל מלאכה לא יעשה בהם להתיר אוכל נפש. אמר עתה בשבת לא תבערו אש לאפות לחם ולבשל בשר. כי האש צורך לכל מאכל. והגאון רב סעדי' חבר ספר נכבד תשובות על החולקים על קדמונינו על נר שבת. (אבן עזרא)
ג. קְחוּ מֵאִיתְּכֶם תְּרוּמָה בגימטריא ולא של אחרים (625) .שהתורם את שאינו שלו אינו תרומה (רבינו יהודה החסיד)
קְחוּ מֵאִיתְּכֶם – בא הכתוב לומר שכל אחד יתן בחפץ לבו ולא בעל כרחו, ולא ע"י כפיה או מתוך קנאה. שלא תהיה מחוץ לאתכם בגלל איזו טובת הנאה. (זוהר, ש"ך)
ועוד שהנדבה תהיה מֵאִיתְּכֶם ולא מהנשים, כדי שיביאו מהר, וכדי לכפר עון העגל, ונשי הדור הצדקניות אע"פ שלא נצטוו להביא מיהרו והביאו. (כסף מזוקק)
ד. קשה והלא אפילו לקיחת הנדבה עדיין לא לקח לעשות ואיך יוצדק לומר וְעָשָׂה וגו', אכן הכוונה היא שהכין כלי אומנות הצריכין לעשות בהם כל פרטי המלאכה אשר צוה ה' לעשות כי צריכין כמה פרטי כלי אומנות, וזה שיעור הכתוב ועשה בצלאל וגו' את כל מלאכת פירוש כלים שהם מלאכת מעשה עבודת הקדש לכל אשר צוה ה' כי יש עבודת המתכות ועבודת כלי עץ ועבודת האבנים והאריגה, וצא ולמד מה שאמרו ז"ל (שבת דף מט:) כי המ' מלאכות כולן היו במקדש, ומהנשמע מהכתובים מובן כי ביום אחד הכינו כל כלי אומנות. (אוה"ח)
וביאור הלשון וְעָשָׂה נמצא ברש"י במכות יב. (ד"ה ורצח) בביאור דעת רבי יוסי הגלילי, שמש"כ (במדבר לה כז) וְרָצַח גֹּאֵל הַדָּם אֶת הָרֹצֵחַ הוא מצווה המוטלת על גואל הדם, להרוג את הרוצח. וז"ל: וְרָצַח - איכא לפרושי לשון ציווי, כמו (שמות לו) וְעָשָׂה בְצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב . ומבואר בדברי רש"י שהלשון וְעָשָׂה מתייחסת לעתיד, ואינה לשון עבר .(תאיר נרי)
ו. אין הקב"ה נותן חכמה כו' שנאמר יהב חכמתא לחכימין וגו'. דלפי פשוטו שהוא חכם עכשיו לא ה"ל למכתב אלא יהב חכמתא ומנדעא אלא ר"ל לחכימין כבר וליודעי בינה כבר. (חידושי אגדות שם)
ט. וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ כו' וְכָל הַנָּשִׁים כו' טָווּ אֶת הָעִזִּים. מה דבתכלת וארגמן כו' כתוב בלשון יחיד וכאן כתיב לשון רבים, משום דאת העזים טוו גם נדות שטוו על העזים וכדאמר בשבת, ובעלי חיים אינם מקבלים טומאה, אבל בתכלת שמקבל טומאה טוו רק טהורות לכן אמר בלשון יחיד שכל אשה טהורה טוו תכלת וארגמן. (משך חכמה)
ר"ת של המלים לֵ ב בְּ יָדֶיהָ טָ ווּ וַ יָּבִיאוּ 'מוטב' - רמז לכך שהן הביאו תרומה למשכן מן המובחר והטוב ביותר.
בתוך הפסוק מרומז בנוטריקון כפול שנשים שהיו טמאות טבלו במקווה כדי להיטהר לצורך עבודת הקודש – מראשי המילים בְּ יָדֶיהָ טָ ווּ וַ יָּבִיאוּ מַ טְוֶה אֶ ת הַ תְּכֵלֶת
יוצאת המילה 'בטומאה' ואילו מראשי המילים לֵ ב בְּ יָדֶיהָ טָ ווּ וַ יָּבִיאוּ יוצאת המילה 'טבלו' – כלומר: בתחילה הן היו בטומאה , וטבלו לצורך הכנת החומרים לבניית המשכן. (רבינו שמעיה - מבעלי התוספות)
י. בעשרת הדברות שנכתבו בלוחות הראשונות מובא הטעם לשמירת שבת 'זכר למעשה בראשית'. ע"פ זה היינו חושבים שהתורה אסרה בשבת רק דברים שהיו בששת ימי הבריאה. כדי לשלול טעות זו כתבה התורה בפירוט את איסור הבערת האש, שהרי האש נוצרה לראשונה בעולם במוצאי שבת ע"י אדם הראשון כשאר חכך שתי אבנים זו בזו. לכך כתיב לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת . (תפארת יהונתן)
לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת – הדבר בא להודיענו שמי שמבעיר אש בשבת או שמדליק נר, עובר על שני לאוין: האחד לא תעשה מלאכה, והשני לא תבערו אש, ועונשו כפול, שבוודאי אינו דומה עונשו של העובר על מצוה אחת של המלך לזה שעובר על ב' מצוות. (מעם לועז)
ע. וְהַנְּשִׂאִם חסר - לפי שהביאו באחרונה. ואמרו הם מוטב שנביא אנו לאחרונה כל מה שיחסר לצרכי כלי המשכן ולבגדי כהונה. (רבינו יהודה החסיד)
פ. שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה - או ירצה הכתוב לאסור מלאכת שבת בין על ידי עצמו בין על ידי גוי, והוא אומרו שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה בציר"י תחת התי"ו פירוש תהיה נעשית אבל ביום השביעי אפילו על ידי אחרים אין לך לעשות, וזה כהאומר אמירה לגוי אסורה דבר תורה (מכילתא פ' בא), וטעם אומרו שֵׁשֶׁת ולא בששת כדי שלא תטעה כי יש מצוה בעשיית מלאכה בהם. (אוה"ח)
ק. כתוב בט"ז ביורה דעה סי' רפ"ג תשמיש דתשמיש שרי עכ"ל ומיהו בתשו' מהרי"ל סי' קכ"א כתב דאף פרוכת אסור לעשות מדברים ישנים ופרוכת שלנו תשמיש דתשמיש הוא כמ"ש סי' קנ"ד ס"ו ובתוס' פ"ב דמגילה אי' כלים שנעשו מתחלתו להדיוט אין עושין אותן לגבוה אבנים וקורות שחצבו מתחלה להדיוט אין בונין אותן בהר הבית, וכן כתב הרמב"ם סוף פרק א' מהלכות בית הבחירה, משמע דאפילו הם חדשים כל שנעשו להדיוט אסור. ומיהו העולם נוהגים לעשות אפילו מישנים וכמ"ש מהרי"ל, ונ"ל דס"ל דבה"מ שאני. ועוד נ"ל דוקא כמות שהן אסור להשתמש בהן אבל אם שינה צורתן ועשה מהן כלי אחר שרי, דהרי הכיור נעשה ממראות הצובאות. ואף על גב דבמזבח בעינן עצים שלא נשתמש בהם הדיוט, י"ל דמזבח שאני וכ"מ בגמרא ועיין בילקוט דמגילה ועוד דהרי הקרבנות קרבי' מבהמות שנשתמש בהם הדיוט.(מג"א על שו"ע או"ח קמז ה)
ת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵין לוֹ לְאָדָם בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא, אוֹ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה, אוֹ יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: חַלְּקֵהוּ, חֶצְיוֹ לַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וְחֶצְיוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. (פסחים סח:) בשבת הכל מודים שצריך גם לָכֶם . זה מה שכתוב בתורה יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ גם הלכם היינו אכילה ושתיה יהיה קודש לקיום מצוות השבת.(מדשן ביתך בשם רבי נחום מהורודנא)

שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת ramnadlan018@gmail.com