- שבת ומועדים
- עיונים בעניני חנוכה
- ספריה
- נר ישראל
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' ישראל חיים בן הרב דוב בער לבנון ז"ל
7700
ב. חנוכה עלה במחשבה עוד בזמן הקמת המשכן.
ג. חנוכה נקבע על בסיס חגו של אדם הראשון.
מדוע לא נכתבו הלכות חנוכה במשנה?
שאלה מפורסמת היא, מדוע לא מצאנו במשנה התייחסות להלכות חנוכה. (רבי יהודה הנשיא לא הקדיש להלכות חנוכה אפילו משנה אחת, מלבד הזכרת חנוכה שלוש פעמים באופן עקיף בהקשר להלכות אחרות - כפי שיבוארו להלן), ואף הגמרא לא הקדישה לכך אלא סוגיה קצרה במסכת שבת. וצריך להבין מדוע שתקו חז"ל מלהזכיר הלכות חנוכה, כפי שקבעו לפורים מסכת מגילה? 1
נראה שהטעם לכך על פי הפשט, מפני שלא היה ברור לחכמים אם תקנת חנוכה תשאר לדורות. עובדה שבזמן ר' אליעזר ור' יהושע התעוררה השאלה בגמרא אם חנוכה נוהג בזמן הזה (שבטלה מגילת תענית)"ומעשה וגזרו תענית בחנוכה בלוד" 2 , עד שבאו החכמים הנ"ל ועשו מעשה המוכיח שחנוכה לא התבטל " וירד ר"א ורחץ, ור"י וסיפר, ואמרו להם צאו והתענו על מה שהתענתם ". ויתרה מזאת, הגמ' שם דנה מדוע באמת נשאר חנוכה לדורות, הרי אנו פוסקים שבטלה מגילת תענית? ומתרצת הגמ' " א"ר יוסף שאני חנוכה דאיכא מצוה. א"ל אביי ותיבטיל איהי ותיבטל מצותה? אלא אמר ר' יוסף שאני חנוכה דמיפרסם ניסא ". ופירש רש"י:"כבר הוא גלוי לכל ישראל ע"י שנהגו בו המצוות והחזיקו בו כשל תורה ולא נכון לבטלו", היינו שלפי שורת הדין היה צריך חנוכה להתבטל כמו שאר הימים המוזכרים במגילת תענית, אלא ישראל חיבבו את המצווה מאד 3 , שבניגוד לכל הכללים אי אפשר היה לבטלה!
לפי זה אפשר להסביר מדוע כתב הרמב"ם בהלכותיו " מצוות נר חנוכה חביבה היא עד מאד וכו'" 4 , דבר שלא מצאנו במצווה אחרת. כדי לישב מדוע ימי החנוכה לא התבטלו כשאר ימים שנזכרו במגילת תענית, וזה מפני חביבותה של מצוות נר חנוכה.
ולכן לא נכתבו הלכות חנוכה במשנה, מפני שהלכות אלו בהתגבשו במשך הדורות 5 , להיות הלכות קבועות לנצח נצחים. אמנם אחרי הרבה דורות שקיימו את ימי החנוכה, וחיבבו את המצווה הזאת, הפך החג הזה להלכה מחייבת את כל הדורות, ובגמרא כבר נכתבה סוגיית חנוכה, מפני שהדברים הלכו ונקבעו, והוחלט שחנוכה אינו בטל כימים שבמגילת תענית. וככל שהדורות נמשכים כן גדל עוצמת הימים הללו, והאחרונים הרבו לכתוב חידושי תורה על חנוכה בהלכה ובאגדה, מפני שכבר נקבע לדורות.
חנוכה לא ניתן להיכתב
ונראה להעמיק בכך יותר, חז"ל עומדים על כך מדוע נס חנוכה לא נכתב במגילת ספר:
"למנצח על איילת השחר" 6 : למה נמשלה אסתר לשחר? לומר לך מה שחר סוף הלילה אף אסתר סוף הנסים. [שואלת הגמרא] והא איכא חנוכה [נס שאירע אחרי נס פורים ואעפ"כ נקבע כיו"ט לדורות]? [עונה הגמרא:] נתנה להיכתב קא אמרינן![וחנוכה לא נתנה להכתב]" 7
ויש להבין, מה בין פורים לחנוכה, מדוע נס פורים נתן להיכתב ונס חנוכה לא? ההסבר הפשוט הוא, שפורים ניתן להיכתב מפני שבאותו זמן היו נביאים, ונכתב ברוח הקודש, אבל בחנוכה כבר פסקה הנבואה ולכן לא ניתן להיכתב, ולא ניתן להוסיף עוד לכתבי הקודש. אולם מדוע תקופת הנביאים נמשלה ליום? לכאורה תקופת הנביאים היא תקופה של גלוי שכינה, ובהשקפה ראשונה ראויה להיות נמשלת ליום. וצריך לומר, שמצד שני, כשיש צורך לנבואה, , ולנסים גלויים כדי שיאמינו בה', זה מלמד על קטנות הדעת. ולכן זמן הנביאים דומה ללילה, וזמן חנוכה, שבו התפתחה תקופת "החכמה", והתרבתה התורה, כפי שמופיעה במשנה ותלמוד, הוא זמן שדומה ליום.
חנוכה הוא החג הראשון שתקנו חכמי התורה ומסמל את כוחה של תורה שבעל פה. ו"דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרם בכתב", ולכן אי אפשר לכתוב מגילת חנוכה, מפני שאם יכתבו אותם יאבדו את כל מהותם. אלו דברים שמבוססים על הבנת הלב, ועל התחדשות. ולכן הלכות חנוכה לא נכתבו במשנה על ידי ר' יהודה הנשיא, כי הן במהות מסמלות התחדשות תורה שבעל פה, ולפי מה שכתבנו לעיל, העובדה שחנוכה נשאר לדורות בא בהתערותא דלתתא, ע"י שישראל אהבו את המצווה הזאת, ולכן זה מהווה דוגמה לתורה שבעל פה, שלא ניתנו להיכתב.
זהו ייחודם של הימים הללו, שבהם רצו היוונים לבטל מאתנו את האמונה בחכמי ישראל מפרשי התורה, והניצחון על היוונים התבטא בעצם קביעת תקנת ימי החנוכה, שמרה על כוחם של חכמינו לחדש חידושי תורה ולקיים אותם לדורות 8 .
שלושת המשניות שמזכירות את חנוכה
חנוכה נזכר במשנה שלוש פעמים: במסכת מגילה, ביכורים ובבא קמא. ואף על פי שלא נזכר בהם הלכות חנוכה, הרי מבין השתין אנו יכולים ללמוד על שורשי קביעת החנוכה, והדברים יבוארו להלן.
א. משנה מגילה 9 - "בחנוכה (קורין) בנשיאים" ופירש רש"י "דהוי נמי חנוכת המזבח". משנה זו מגלה לנו את השורש של ימי החנוכה שנעוץ בחנוכת המשכן, ובהקרבת הנשיאים לחנוכת המזבח. הדבר מרמז לכך, שחנוכת המשכן גופא היתה אמורה להיות בכ"ה בכסלו, כמבואר בחז"ל:
איתא במדרש:
"אמר רבי חנינא בכ"ה בכסלו נגמרה מלאכת המשכן, ונעשה במשכן מקופל עד א' בניסן שהקימו משה. וכל זמן שהיה מקופל, היו ישראל ממללין על משה ואומרין שאין בו כוח להקימו, או שמא ח"ו יש בו דופי. והקב"ה היה מעכב הקמתו עד ניסן שבו נולדו אבותינו ממצרים. וכיון שהקימו משה בניסן לא דיברו עליו מאומה, מאותה שעה ואילך. וחודש כסלו נתרעם, ואמר לו הקב"ה: עלי לשלם לך שהפסדת, ושילם לו חנוכת בית חשמונאי, ומזה הטעם אנו קורין בחנוכת בית חשמונאי בסדר חנוכת המזבח" 10 .
ולכאורה צריך להבין אם באמת חודש כסלו היה ראוי לחנוכת המשכן, מדוע באמת גרמה ההשגחה העליונה שלא יחנכו את המשכן בחודש זה?
נראה להסביר זאת, ע"פ היסוד שמצאנו בחז"ל כמה פעמים, שהקב"ה בקש לעשות דבר אחד במחשבה, וחזר בו ועשה דבר אחר למעשה. כגון בקש הקב"ה לברא את העולם במידת הדין ראה שאינו מתקיים ושיתף פעולה עמו מידת הרחמים. ולכאורה קשה, וכי לא ידע הקב"ה שאין העולם יכול להתקיים במידת הדין, ומעיקרא מאי קא סבר? אלא שהשאיפה היא שהעולם יזכה במידת הדין, אלא שבהתחלת הבריאה הקב"ה הסכים לשתף את מידת הרחמים כדי לאפשר את קיום העולם עד שיהיה אפשר לעמוד במידת הדין. דוגמה נוספת לפי ר"ת: בעניין המחלוקת מתי נברא העולם, אם בניסן או בתשרי,"אומר ר"ת: דאלו ואלו דברי אלוקים חיים, ואיכא למימר דבתשרי עלה במחשבה לבראות ולא נברא עד ניסן" 11 כלומר, בקש לברא את העולם בתשרי ולמעשה בראו בניסן. והסיבה לכך היא כנ"ל: בתשרי עלה במחשבה לבראותו במידת הדין המתאימה לחודש זה, ובראו במידת הרחמים התאימה לחודש ניסן. וכך יש להסביר את כל הדוגמאות, שהקב"ה שינה ממה שעלה במחשבתו לעשות, בבחינת דין ורחמים. וכן אפשר להסביר גם בעניינינו, עלה במחשבה לגמור מלאכת המשכן ולחנכו בכ"ה בכסלו, משום שהוא היה הזמן המסוגל לכך ביותר, אלא שכדי לזכות להקימו בזמן זה צריכים להיות ראויים במידת הדין, וכיון שלא היו ראויים לכך בתחילה, הסכימה דעתו יתברך שיחונך בניסן.
מדוע לא הצליחו להקימו בכסלו? לכאורה הרי באותו זמן הם הגיעו לשיא של השתוקקות לראות בהשראת השכינה במעשה ידיהם, כמבואר בתנחומא פרשת פקודי, שאת הנדבות למשכן הביאו "בבוקר בבוקר" - בשני בקרים כבר השלימו את כל נדבותיהם, ואח"כ בשני חודשים הספיקו לגמור לעשות את היריעות לאוהל וכליו, ועתה ציפו שיוכלו להקימו ותשרה בו השכינה. אבל דווקא באווירה הזאת היה חשש שמא הם יחשבו שבכוחם, כוח אנוש, לעשות בית לשכינה, וזה דבר בלתי אפשרי בדרך הטבע "איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מקום מנוחתי". ונדחה הדבר לחודש ניסן שנולדו בו האבות לרמז להם שלא בזכותם נעשה הדבר. "בחודש בו נולד יצחק", מפני שיצחק נעקד ואפרו צבור על גבי המזבח במסירות נפשו, והקב"ה החיהו בתחייה נסית, כך יבנה המשכן בדרך נס מן השמים. בחודש ניסן "שהישועות בו מקיפות" בהתערותא דלעילא.
למרות זאת, בודאי רצון הבורא שלא נסמוך על הנס אלא שנעשה מעשים כדי לבנות משכן ולהשרות בו שכינה, ובלבד שנאמין ש"אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו". ואחרי שפעם ראשונה הוקם המשכן מעצמו בידי שמים, מעתה יקל עליהם להבין שהשראת השכינה היא עניין נסי, ולשלב אמונה במעשה של בנין המקדש, וזה היה בחנוכת בית חשמונאי שהאמינו בה', ועשו מלחמת מעטים מול רבים, והאמינו שמעט השמן יספיק להם לחנוך את המנורה, וכך התעלו למה ש"עלה במחשבתו" יתברך לכתחילה, ולכן זכו שתהיה חנוכה זו בכ"ה בכסלו בזמן שהיה מתוכנן מעיקרא לחנוכת המשכן.
ב. משנה בביכורים 12 "מן חג החנוכה, מביא ואינו קורא" ממשנה זו אנו למדים על הקשר בין חג הסוכות לחג החנוכה, יש ביניהם הרבה מן המשותף. בשניהם חוגגים שמונה ימים, ובשניהם אנו מהדרים הידורים רבים. בסוכות - פרי עץ הדר, ובחנוכה - מהדרין מן המהדרין. בחג הסוכות מסתיימת תקופת האסיף, זמן של שמחה, ש"מביא וקורא", ומכאן ואילך הוא זמן של זריעה, השקעה פנימית בנפש, ואינו זמן שמחה בגלוי, ולכן"מביא ואינו קורא". ולכן הזמן הזה היה הכנה להקמת המשכן, אבל בפועל לא נבנה בו, ונשאר משכן במחשבה ובנפש פנימה עד ניסן. והוא הזמן שעלה במחשבה להקים את המשכן, ובו נתעוררו בית חשמונאי לחנוך בו את המנורה, להאיר את המשכן בנר מצווה ותורה אור, וכמו שבתשרי עלה במחשבה לברוא את העולם, כך גם בחנוכה הוא זמן של בניין המשכן במחשבה.
ולפי זה אפשר להבין, מדוע נבחרו ימי החנוכה לציין בהן קבלת תורה שבעל פה (כמבואר בספרים), מפני שמתקופת ניסן והלאה, מתקיימים הדברים "במעשה", ומתן תורה שבכתב ניתן בשבועות. ומתקופת תשרי ועד ניסן מתקיימים הדברים שעלו במחשבה, וכך עלה במחשבה שהתורה תופנם בתוכנו ונוכל לחדש חידושי תורה שבעל פה, כפי שהדבר התבטא בחנוכה. והרי זה המשך ליום הכיפורים שבו ניתנו לוחות שניות שורש תורה שבעל פה (כמבואר במדרש).
ג. המשנה בבבא קמא 13 אומרת:"גץ היוצא מן הפטיש חייב, גמל שהיה טעון פשתן...הניח חנווני נרו מבחוץ, החנווני חייב, ר' יהודה אומר: בנר חנוכה פטור".
המשל הזה של הגמל הטעון פשתן שנכנס לחנות של החנווני, הוזכר ברש"י בתחילת פרשת וישב, בבואו להסביר את סמיכות הפרשיות של אלופי עשיו לפרשת וישב יעקב, ואלו דבריו: "הפשתני הזה נכנסו גמליו טעונים פשתן. הפחמי הזה תמה אנה יכנס כל הפשתן הזה היה פיקח אחד משיב לו ניצוץ אחד יוצא ממפוח שלך ששורף את כולו, כך יעקב ראה את כל האלופים הכתובים למעלה תמה ואמר מי יכול לכבוש את כולן מה כתיב למטה 'אלה תולדות יעקב יוסף', וכתיב 'והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשיו לקש וגו' ניצוץ אחד יוצא מיוסף שמכלה ושורף את כולם".
נראה שחכמי המדרש רצו למצוא בפרשה רמז לחנוכה (שכן פרשת וישב נקראת לעולם לפני חנוכה או בתוכה), והוא בפחד שהיה ליעקב ובניו המעטים מפני בני עשיו המרובים, עד שבא חכם אחד ולמד שניצוץ אחד של יוסף הצדיק מכלה את כולם. וזה גם כן היסוד של נס חנוכה שבה ניצחו מעטים את הרבים בכוח אור התורה, שניצוץ אחד יצא וכלה את כולם.
לפי זה מובן כמין חומר המשל המוזכר במשנה על גמל הטעון פשתן שנשרף מניצוץ היוצא מנר חנוכה, שמרמז למדרש הנ"ל של אלופי עשיו שנשרפים מניצוץ אחד היוצא מיוסף.
החידוש העיקרי במשנה הזאת הוא בהלכות נזיקין, שנפח מתחייב על גץ שיצא מפטישו משום אש המזיק, והתוספות שם הקשו מאי שנא מ"לבה ולבתו הרוח" שפטור, ותירץ, שהגץ יוצא בכוונה ולכן חייב, היינו שאע"פ שהניצוץ לובה ע"י רוח והשיתוף האנושי הוא מועט בכל זאת הפעולה מתייחסת אליו. ויש כאן נמשל למלחמת החשמונאים שהיו כניצוץ קטן שהצית אש גדולה, בחינת "ליבה וליבתה הרוח", ובזכות זה זכו לנצח.
חגו של אדם הראשון
"ת"ר: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך אמר: אוי לי שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי חוזר לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים, עמד וישב ח' ימים בתענית [בתפילה], כיון שראה תקופת טבת, וראה יום שמאריך והולך, אמר: מנהגו של עולם הוא! הלך ועשה שמונה ימים טובים, לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים, הוא קבעם לשם שמים, והם קבעום לשם עבודת כוכבים" 14 .
מתי ישב אדם הראשון בתענית? מסתמא היה זה בימים הקצרים ביותר של השנה סמוך לתקופת טבת, נמצא שחגו של אדם הראשון נופל בדיוק בזמן חנוכה. ואפשר שזה השורש הקדום של חנוכה. ונראה שיש קשר הרעיוני בין היו"ט שקבע אדם הראשון לבין היו"ט שקבעו החשמונאים בימים אלו גופא, בכך ששניהם עוסקים באור, אורו של עולם, ואור הנרות. והנה אדם הראשון קבע פעמיים יו"ט של שמונה ימים, כנגד הימים שדאג על התמעטות האור, וכנגד הימים שהתרבה האור. אומנם, בחנוכה קבעו חכמים רק שמונה ימים ליו"ט. והנה מצאנו בחנוכה מחלוקת ב"ש וב"ה במצוות בענין המהדרין מן המהדרין בהדלקת נרות, אם פוחת והולך או מוסיף והולך, מחלוקת שמזכירה את שני המצבים שהרשימו את אדם הראשון, פחיתת האור והתרבות האור, ואפשר שמחלוקת ב"ש וב"ה היא כנגד איזה ימים קבעו את ימי החנוכה, אם כנגד הימים הראשונים שקבע אדה"ר, שבהם פחת האור, או כנגד הימים האחרונים, שבהם התרבה האור.
ונראה להעמיק יותר בדבר, ותחילה נעיין בשאלה מדוע קבע אדם הראשון יום טוב כנגד הימים הראשונים שבהם פחת האור, הלא היו אלה ימים של חרדה ופחד?
ונראה לומר שאדם הראשון רצה לזכור גם את ימי החרדה האלו, מפני עולם שמחשיך והולך לאבדון, הוא בודאי שאל את עצמו מדוע קבע הקב"ה בעולמו מנהג כזה של לילה ואחר כך יום, לילות ארוכים של חורף, ואח"כ ימים ארוכים של קיץ, התופעה הזאת למדה אותו להבין שקיימים מהלכים בחיי אדם שיש בהם עליות וירידות וחוזר חלילה, זמנים של חשכה רוחנית וגשמית ואחריהם ימי אור של ישועה ופורקן, וכל זה מלמד שכל אותן הירידות הן "ירידה לצורך עליה", וכשאדם הראשון הגיע למסקנה שזה "מנהגו של עולם" קבע ליום טוב גם את שמונת הימים שהתענה בהם, כיון שגם הם נתעלו לטובה, בכך שגרמו לו עלייה רוחנית ויכולת לשמוח בימים שבאו לאחריהם. (ובזה טעו אומות העולם שקבעו את הימים האלו ל"אידיהן" לשם עבודת כוכבים, מפני שהם ראו בכך רק מנהגו של עולם בדרך הטבע. ולא הבינו את המשמעות העמוקה בדינמיות שיש בעולם של חלופי אור וחושך).
הנה "מגילת תענית" נתחברה לזיכרון הימים שהיו בהם ישועות לישראל ואסורים בתענית. ולכאורה קשה מדוע לא קראו לה "מגילת ימים טובים"?
אמרו חז"ל "מי כתב מגילת תענית? אמרו: חנניה בן חזקיה וסיעתו שהיו מחבבין את הצרות" 15 ולכאורה קשה הביטוי הזה "מחבבין את הצרות" מדוע יש לחבב את הצרות? ורש"י תירץ: "שנגאלין מהן והנס חביב עליהן להזכירו לכבודו של הקב"ה"ועדיין קשה מדוע כתבו זאת בגמרא בצורה כל כך סתומה כאילו מחבבין את הצרות?
ונראה שבאו לומר, שאכן הם היו מחבבין את הצרות עצמם אחר שנגאלו מהם מפני שהבינו שמטרתן הייתה לטובה, לנסות אותם, ולרומם את רוחם בישועה שתבוא אחר כך. וזה בדיוק כפי מה שהסברנו לעיל ביחס ליום טוב של אדם הראשון שקבע את ימי התעניות שלו ליום טוב, וזכרם לטובה לאחר שנושע מהצרה.
באור מחלוקת ב"ש וב"ה אם מוסיף והולך או פוחת והולך
ובדיוק כפי שארע לאדם הראשון, כן היו ימי החנוכה ימים אשר "החושך יכסה ארץ וערפל לאומים" - ואמרו חז"ל "החושך זה יון" שהחשיכו עיניהם ולבם של ישראל מבחינה רוחנית ורבים מהם התיונו, "וצר להם מאד מפניהם" - ומבחינה גשמית הצרו להם עד שכמעט נתייאשו מן הגאולה, עד שבאו מתתיהו כהן גדול ובניו, הפיחו את רוחם בקריאת"מי לה' אלי", וכך הוציאום מאפילה לאורה. כסימן לדבר היה נס פך השמן שהיה בו לדלוק יום אחד ודלק שמונה ימים. השאלה היא האם לאחר הישועה, יזכרו בעיקר את ימי הישועה, או שיזכרו את הרושם של המאבך כנגד אלילי החושך, שהוא הביא לאותה ישועה? ובזה חלקו ב"ש וב"ה, ב"ש אומרים פוחת והולך, כנגד הימים הנכנסין, היינו כנגד הימים שהאור פחת בהם בזמן אדה"ר, או שבאו לרמז לימי הגזרות, שבהם יצאו למלחמה ולמאבק כנגד היונים, ולכן תקנו שפוחת והולך. וב"ה אומרים מוסיף והולך, כנגד הימים היוצאין , היינו כנגד הימים שהאור הוסיף והלך בזמן אדה"ר, או שבאו לרמז לימי הנצחון על אובייהם, ונס פך השמן, שהוסיף והלך.
1יש אומרים בשם החת"ס, שהטעם לכך הוא, מפני שר' יהודה הנשיא, מזרע דוד המלך, הביע בכך את מחאתו על כך שמשפחת החשמונאים נטלו לעצמם את המלוכה, ועברו על "לא יסור שבט מיהודה וגו'". לע"ד לא נראה לתלות בחת"ס סברא כזאת, שנראת "חיצונית" ולא ממקום קדוש תהלך, שכן חטא זה של החשמונאים התחיל רק כעבור כמה דורות כאשר מינו "מלך בן מלך" (רמב"ן פר' ויחי "לא יסור שבט מיהודה), נוסף לכך, הואיל וחז"ל לא בטלו את ימי החנוכה מטעם זה, אין הם מתכחשים להלכותיהם, ואין סיבה שלא לכתוב את הלכותיהם במשנה.
^ 2 ר"ה י"ח:
^ 3 מהגמ' משמע שמצוות הדלקת הנרות טפילה לתקנת ימי החנוכה כיו"ט, ולכן אומרת "תיבטיל איהי ותיבטיל מצותה", ואעפ"כ כיון שהמצוות הנרות היתה חביבה עליהם, ולא יכלו לבטלה, הרי שמצוות הנרות, שהיא טפלה לקביעות הימים של חנוכה, הכריעה את הכף גם לא לבטל את ימי החנוכה. ולמדנו מכאן עד כמה קבעה ההשפעה הרוחנית של נס פך השמן, שמסמל את הניצחון הרוחני על גזירות היונים, את נצחיות החנוכה לדורות.
^ 4 סוף הלכות חנוכה
^ 5 לפי הדברים הנ"ל, שחנוכה התגבש כחג לדורות במשך שנים רבות, אפשר שגם תקנת הדלקת נר חנוכה עברה שינוים והתפתחויות. כי אם מצוות הדלקת נרות על כל פרטיה נתקנה בימי החשמונאים, קשה א. איך חלקו ב"ש וב"ה אם פוחת והולך או מוסיף והולך, ונשכחה המסורת של תקנת החשמונאים? ב. לפי שיטת התוספות שהמהדרין מן המהדרין "אנר איש וביתו קאי", קשה מדוע נקבע המהדרין הראשון? ג. מדוע השו"ע לא הזכיר את שלבי ההדור במצווה, וכתב רק דין מהדרין מן המהדרין? והתשובה לכל השאלות הנ"ל, שבתחילה תקנו נר אחד לכל בני הבית, ואח"כ רצו להרבות בנרות ותקנו נר לכל אחד ואחד, ולבסוף מוסיף והולך. ולכן השו"ע לא הזכיר רק את תקנה אחרונה, מפני שמאז שתקנו אותה היא המחייבת אותנו, וכולם מקיימים אותה כך.
^ 6 תהילים כ"ב, א'
^ 7 יומא כ"ט.
^ 8 ויש להעיר שבסוגית חנוכה שאלו איך מברכים "אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר חנוכה" והיכן צונו? מלא תסור. מפני שבחנוכה מתברר היסוד שעלינו לשמוע בקול חכמים.
^ 9 דף ל:
^ 10 כל בו-מובא בתיקוני יששכר סימן ת"ק ילקוט שמעוני מלכים בשפ פסיקתא
^ 11 תוספות ר"ה כ"ז:
^ 12 פרק א' משנה ו'
^ 13 ס"ב:
^ 14 ע"ז ח.
^ 15 שבת י"ג:
^ 2 ר"ה י"ח:
^ 3 מהגמ' משמע שמצוות הדלקת הנרות טפילה לתקנת ימי החנוכה כיו"ט, ולכן אומרת "תיבטיל איהי ותיבטיל מצותה", ואעפ"כ כיון שהמצוות הנרות היתה חביבה עליהם, ולא יכלו לבטלה, הרי שמצוות הנרות, שהיא טפלה לקביעות הימים של חנוכה, הכריעה את הכף גם לא לבטל את ימי החנוכה. ולמדנו מכאן עד כמה קבעה ההשפעה הרוחנית של נס פך השמן, שמסמל את הניצחון הרוחני על גזירות היונים, את נצחיות החנוכה לדורות.
^ 4 סוף הלכות חנוכה
^ 5 לפי הדברים הנ"ל, שחנוכה התגבש כחג לדורות במשך שנים רבות, אפשר שגם תקנת הדלקת נר חנוכה עברה שינוים והתפתחויות. כי אם מצוות הדלקת נרות על כל פרטיה נתקנה בימי החשמונאים, קשה א. איך חלקו ב"ש וב"ה אם פוחת והולך או מוסיף והולך, ונשכחה המסורת של תקנת החשמונאים? ב. לפי שיטת התוספות שהמהדרין מן המהדרין "אנר איש וביתו קאי", קשה מדוע נקבע המהדרין הראשון? ג. מדוע השו"ע לא הזכיר את שלבי ההדור במצווה, וכתב רק דין מהדרין מן המהדרין? והתשובה לכל השאלות הנ"ל, שבתחילה תקנו נר אחד לכל בני הבית, ואח"כ רצו להרבות בנרות ותקנו נר לכל אחד ואחד, ולבסוף מוסיף והולך. ולכן השו"ע לא הזכיר רק את תקנה אחרונה, מפני שמאז שתקנו אותה היא המחייבת אותנו, וכולם מקיימים אותה כך.
^ 6 תהילים כ"ב, א'
^ 7 יומא כ"ט.
^ 8 ויש להעיר שבסוגית חנוכה שאלו איך מברכים "אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר חנוכה" והיכן צונו? מלא תסור. מפני שבחנוכה מתברר היסוד שעלינו לשמוע בקול חכמים.
^ 9 דף ל:
^ 10 כל בו-מובא בתיקוני יששכר סימן ת"ק ילקוט שמעוני מלכים בשפ פסיקתא
^ 11 תוספות ר"ה כ"ז:
^ 12 פרק א' משנה ו'
^ 13 ס"ב:
^ 14 ע"ז ח.
^ 15 שבת י"ג:
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
פיתרון יוסף לחלומו של פרעה
למה משווים את העצים לצדיקים?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
האם מותר להשתמש בתאריך לועזי?
איך השבת היא זכר ליציאת מצרים?
איך ללמוד גמרא?
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
אחדות זו מעבדה של בירורים
לקום מהתחתית של התחתית
איך מותר להכין קפה בשבת?

הבדלה במוצאי שבת , מוצאי יום טוב ומוצאי יום הכיפורים
הרב מיכאל יומטוביאן | תשרי תשע"ח

הבדלה במוצאי שבת , מוצאי יום טוב ומוצאי יום הכיפורים
הרב מיכאל יומטוביאן | תשרי תשע"ח
כללי הלכות הגעלת כלים
פרק י
הרב אליעזר מלמד | תשפ
