“את כספך לא תתן לו בנשך…” | הרב שמואל הולשטיין | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
מצוה גדולה

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

18072

3 דק' קריאה

מצות לא תעשה שלא להלוות לישראל בריבית, בין בכסף בין בדבר מאכל או שאר דברים, שנאמר: "את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך" (ויקרא כ"ה)

סיפורה של מצוה
שעת לילה מאוחרת. החתם סופר ישב בחדרו ולמד בשקידה והנאה. אהב הוא את שעות הלילה המאוחרות עת העולם כולו פרש ממירוץ החיים ונם את שנתו. בשעה זו יכול הוא ללמוד בשקט וללא הפרעות הכרוכות בהיותו רב העיר הגדולה פרשבורג הגדולה ומנהיג הדור כולו.
לשמע הנקישות החלשות בדלתו הופתע הרב - "מי יכול לדפוק בשעה כל כך מאוחרת בביתי, מסתבר שמדובר בעני הזקוק בדחיפות לעזרה ואולי אפילו למקום ללון בו". הרב הזדרז לפתוח את הדלת, וקריאת הפתעה נמלטה מפיו. בפתח עמד ראש הקהל, יהודי נשוא פנים שיראתו קודמת לחכמתו, עשיר מופלג המוערך על ידי כולם. לראותו בשעה זו משמעות הדבר כי קרה משהו חמור. הרב הכניסו פנימה ממתין לשמוע מה בפיו. על פניו של האורח נראו אותות מצוקה ברורים בזמן שהתחיל לדבר. הוא סיפר לרב כי בכמה עסקאות שביצע לאחרונה נחל כשלון מוחלט, וכעת עומד הוא בפני פשיטת רגל מוחלטת. אין הוא יודע כיצד יוכל לצאת לרחוב, מרוב בושה, ברגע שייוודע לכולם מצבו העגום, וזאת בנוסף לכך שברגע שיתפרסם המצב, שווי נכסיו יירד בעשרות אחוזים, דבר שרק יחמיר את מצבו. בסיום דבריו פרץ בבכי קורע לב. החתם סופר שהערכתו לאיש הייתה מרובה ביותר, התחיל להרגיעו בדברי עידוד ואמונה. לבסוף קם הרב ניגש אל ארונו והוציא משם שקית עם מטבעות. הוא סיפר לאורחו כי קיבל לאחרונה סכום של מאה מטבעות זהב והוא ילווה אותם לו בשמחה עד שירווח לו. "אומנם זה אינו סכום עצום, אולם הוא יאפשר לך להתחיל לסחור שוב, ובנוסף אברך אותך שבעז"ה תחול ברכה בעסק שתעשה שיהיה בכוחו להחזירך למעמדך ולמצבך הקודם". האיש התרגש כל כך מחסדו של הרב והחל לברכו בכל הברכות, אולם החתם סופר הפסיקו והזכיר לו כי נפסק בשו"ע שאסור ללווה לתת למלווה גם ריבית בדברים. הם חתמו במקום על שטר הלואה והעשיר יצא מביתו של הרב מאושש ומעודד.
למחרת בבוקר פגש את הגביר חברו ואמר לו כי נזדמן לו עסק מעולה, אך בגלל נישואי אחד מילדיו הוא מנוע מלעסוק בו, והוא מציע לו את כל הסחורה היקרה במחיר הפסד של מאה דינרי זהב בלבד. האיש כמובן שמח וראה מכך אות משמים למצבו שישתפר. ואכן לא עברו אלא שבועות ספורים, ועושרו חזר להיות כפי שהיה.
בדרך לביתו של הרב על מנת להחזיר לו את ההלואה, קנה העשיר קופסת טבק יפהפיה מכסף במתנה לרבו האהוב על עזרתו. הוא נכנס לבית הרב בזמן שישב עם בניו ולמד. בהלהבות הניח על השולחן שקית עם הכסף ולידה את קופסת הטבק המפוארת, וקרא בקול: "ב"ה ברכתו של הרב עזרה ובאתי להחזיר את ההלואה". הרב נטל לידיו את קופסת הטבק והתבונן בה בהתפעלות. מרגע לרגע התפעלותו מהקופסה גדלה עד שקם מכיסאו והחל לנוע בבית מצד לצד תוך שהוא מפרט את יופיה של הקופסה מכל צדדיה.
בניו של הרב הביטו תמהים זה על זה. מה פשר ההלואה שלקח העשיר מאבינו העני? ואיך יתכן שאבינו הצדיק לוקח את קופסת הטבק ובכך עובר על איסור גמור של ריבית? האם צריך, וכיצד, להעיר לו על האיסור אותו הוא מתכוון לעבור?
לאחר דקות מספר פנה הרב אל הגביר והודה לו על קופסת הטבק היפה, "אולם מבין אתה כי לא אוכל לקחתה ממך ולעבור חלילה על איסור ריבית..." העשיר כבש פניו בקרקע, כיצד זה שכח מאיסור תורה מפורש וחמור כל כך?! החתם סופר חייך והסביר כי כל מצוה יש לעשותה בשמחה. אולם ישנם מצוות שלא מזדמן לעבור אותם. "הרי כדי לעבור על ריבית צריך להלוות כסף דבר שאינו מצוי ברשותי על פי רוב. וגם אם כבר מלווה אנוכי מעט כסף מי ירהיב עוז לתת לרב ריבית?! על כן, כשכבר הזדמן לי לקיים מצוה זו שלא לקחת ריבית, שמחתי שמחה מיוחדת על מצוה זו שהתגלגלה לידי".