פעם אחת חלמתי חלום קשה ומכאיב בליל ראש חודש, ורציתי לעשות מיד תענית חלום, אלא שהתלבטתי בדבר, והחלטתי לשאול את הרב. כשבאתי לפניו ומסרתי לו את הדברים, הרגיע אותי ושם ידי קודשו על ראשי וברכני בברכת כהנים. בצאתי מחדרו, נפלו המשקפים שלי ונשברו לרסיסים, והנה יצא הרב מחדרו לראות מה שקרה, ומיד קרא עלי את המקרא "הפח נשבר – ואנחנו נמלטנו", והוסיף: "לך אכול בשמחה לחמך, וסעודת ראש חודש תסעד בלב טוב" ['מועדי ראי"ה' עמ' מ'. ועי' 'מלאכים כבני אדם' עמ' 275].

אֵין לַעֲצֹר אֵת הַצִיוּר הַמִסְתּוֹרִי, זֶהוּ רַז הַיְצִירָה. הַהִגָּיוֹן הָסּוֹדִי הוּא מַצְמִיחַ נְשָׁמוֹת חֲדָשׁוֹת, נְשָׁמוֹת נִגְאָלוֹת, נְשָׁמוֹת גּוֹאֲלוֹת, נְשָׁמוֹת מְשִׁיחִיּוֹת. רָז הַרָזִים – הַסָּתוּם וְהַגָּלוּי בּוֹ מִתְאַחֲדִים, וּמִמְקוֹר הַכָּמוּס – הַגָּלוּי וְהֶחָשׂוּף מִתְבָּרֵך, וְהָעוֹלָם הַחַבְרוּתִי וְכָל תַרְבּוּיוֹתָיו, מִתְבָּרְכִים מִמְקוֹר הָיוֹשֶׁר הַנִכְמָס בְּמַעֲמַקֵּי הַרָזִים. וַאֲנִי, הִנְנִי עוֹרֵג לְצֶמַח ד', לְהוֹפִיע אוֹר יְשוּעָה, לֹא אֶסּוֹג מִדַרְכִּי, אַף כִּי רַבִּים אוֹיְבַי וְקָמַי, וְיוֹתֵר מִכָּל אוֹיְבַי הֲלֹא הִנְנִי בְעַצְמִי הַמִּתְקוֹמֵם עָלַי, קַטְנוּתִי מִתְקוֹמֶמֶת עַל גַּדְלוּתִי, וְשַׁחוּת נַפְשִׁי גּוֹעֶרֶת עַל גְּאוֹנָהּ. אָמְנָם לֹא יָכֹף גְּאוֹנִי אֶּת רֹאשׁוֹ מִפְּנֵי אֵימַת צִלְלֵי הַקַּטְנוּת. וְאַף כִּי יַאֲרִיכוּ מְאוֹד אֵת קוֹמָתָם – אַךְ צְלָלִים הֵם, וּבִמְקוֹם אֲשֶׁר הַשֶּׁמֶשׁ בְּאוֹרָהּ תִּזְרַח, הֵם יָנוּסוּ [הראי"ה קוק, 'חדריו' (פרקים מיומנו האישי) מהדורה ג', עמ' קיב].