"כי אהבך ד' אלוקיך" | הגאון הרב אברהם שפירא זצוק"ל | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט

בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
כי תצא

קטגוריה משנית

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב אברהם שפירא זצ"ל

8749

2 דק' קריאה

"ויהפוך ד' אלוקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ד' אלוקיך" (דברים כג, ו), והפשט בפסוק הוא שקללת בלעם הפכה הקב"ה לברכה, מכח האהבה שאוהב אותנו הקב"ה. וכמו כן אנו אומרים בהטבת חלום הנאמרת בשעת ברכת כהנים: "וכשם שהפכת את קללת בלעם הרשע לברכה, כן תהפוך כל חלומותיי עלי ועל כל ישראל לטובה", והיינו שדווקא בגלל ברכת כהנים מבקשים שיתהפך הכל לטובה, כיוון שמיוחדת ברכת כהנים שמתייחדת בתכונת האהבה, "וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה". ואהבה זו יש מפרשים באהבת ד' אותנו צווה על ברכת כהנים, ויש המפרשים שהכהנים צריכים לברך ברכה זו באהבה. עכ"פ אהבה זו היא המהפכת הכל לטובה, וכפי שאומרים הכהנים בתפילה שאחר ברכת כהנים "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך..." ובספרי אמרו שהשקפה האמורה כאן היא להיפך משאר השקפות שהן לרעה וזו לטובה. ע"י ברכת כהנים באהבה מתהפכים הדינים לחסדים.
על פי זה נראה לבאר מדוע לא הצליח בלעם הרשע לקלל את עם ישראל, ואומר כי הקב"ה "לא הביט אוון ביעקב", אך אין מובן סיום הפסוק "ותרועת מלך בו", מהי אותה 'תרועת מלך' ומדוע בגינה 'לא הביט און ביעקב'? אלא כפי שאמרנו שהכל מכל מידת האהבה וכפרש"י " ותרועת מלך בו" היינו מלשון רעות ואהבה, ומכוחה נהפך לטובה. ו' מלך ' היינו כשבלעם רצה לומר 'כלֵם' ונהפך ל'מלך', ע"י הרעות והאהבה (ועיין ע"ז ד, ב תוס' ד"ה רגע). פסוק זה נאמר בתפילת עמידה בראש השנה בברכת מלכויות, והיינו כי מיוחדת ברכת מלכויות, "אמרו מלכויות כדי שיעלה זכרוננכם לפני", ומעורר את מידת האהבה.
שמירת הלשון
"כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע" (דברים כג, י), וכמו"ש הרמב"ן (שם) "כשהוא אומר דבר - אף על לשה"ר" ומקורו בירושלמי פאה (פ"א ה"א). ואע"פ שנצטוינו בצווי בפנ"ע על שמירת הלשון, באמרו "לא תלך רכיל בעמך", אולם ברמב"ן מבואר כי בשעת מלחמה ישנה משמעות גדולה לכל צווי וצווי, וכפי שהדגיש הרמב"ן "כדי שלא תסתלק שכינה מישראל", ובתחילת דבריו כתב "...כי הכתוב יזהיר בעת אשר החטא מצוי", והרמב"ן כפל דבריו גם בספר המצוות בהשגות על הרמב"ם (מצוה יא), וכן לקמן בדברים (כד, ט). ולומדים אנו מדבריו כי ישנם זמנים בהם נדרשים אנו להתחזק ביתר שאת, ובפרט בזהירות הדיבור... ועל אחת כמה וכמה בתקופתנו עלינו להרבות זכויות וחלילה להיגרר למחלוקות והכפשות, ד' יצילנו.
וכן ראיתי שמובא בשם החפץ-חיים זצ"ל שבא"י יש להיזהר ביותר מלשה"ר, כיוון שבא"י נשרש חטא הוצאת דיבה עוד מימי המרגלים. ולא רק מבחינת הזמן, אלא גם מבחינת האדם, שהרי המדרש אומר (ילקו"ש משלי רמז תתקנג), "מה תקנתן של מספרי לשה"ר, אם ת"ח הוא יעסוק בתורה", ובודאי שעצם הלימוד גם ירחיקהו מלכתחילה מלשה"ר. ודוד המלך אומר (תהילים יב, ח) "אתה ד' תצרנו מן הדור זו לעולם". ופרש"י שם: "מדרש אגדה יש ומיושב על הסדר, ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי, תינוקות שהיו בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעים לדרוש התורה במ"ט פנים לכל צד וזהו שבעתיים, והיה דוד מתפלל עליהם רבש"ע ראה כמה תורתך ואמרתך ברורה ומזוקקת שבעתיים בלבם. אתה ד' תשמרם, שמור אותם בלבם, תצרנו מן הדור הזה שלא ילמדו דרכיהם להיות דלטורין".