גביהא בן פסיסא

גביהא בן פסיסא היה יהודי פיקח בימי בית שני המוזכר בדברי חז"ל, שהרבה להתווכח על אמונת ישראל עם מקטרגים שונים. היה בעל גבנת בגבו^[1]. תפקידו היה "שומר הבית". בבבלי סנהדרין צא א מסופר כי מין אחד הטיח בגביהא בן פסיסא: "ווי לכון חייביא דאמריתון מיתי חיין (אוי לכם חייבים, כלומר חוטאים, שאתם אומרים שהמתים יחיו) דחיין מיתי, דמיתי חיין? (שהרי החיים מתים, אז היאך המתים יחיו?)" וענה לו גביהא בן פסיסא: "ווי לכון חייביא דאמריתון מיתי לא חיין (אוי לכם חייבים, כלומר חוטאים, שאתם אומרים שהמתים לא יחיו) דלא הוו חיי דהוו חיי לא כל שכן? (שהרי אלו שלא היו במציאות, חיו, כל שכן אלו שהיו במציאות, ודאי שיחיו)". אותו מין התרגז על גביהא ואמר: "חייביא קרית לי? אי קאימנא בעיטנא בך ופשיטנא לעקמותך מינך" (לי קראת חייב? אם רק ארצה אבעט בך ואיישר את עקמימות גבך!), וגביהא בפקחותו ענה לו: "אם אתה עושה כן רופא אומן תקרא ושכר הרבה תטול".

הויכוח השני בו היה מעורב גביהא בן פסיסא מוזכר במגילת תענית (פרק ג) ובגמרא (שם), שם מסופר^[2]: "בעשרין וחמשה ביה אתנטילו דימוסנאי מיהודה ומירושלם (בעשרים וחמישה בו (בסיון^[3]) הסתלקו המערערים על הרכוש מיהודה ומירושלים) אלו בני אפריקאה (בני אפריקה, מצאצאי כנען) שבאו לדון בימי אלסכנדרוס מוקדון, לאמר ארץ כנען שלנו היא, שכן כתוב בתורת משה "ארץ כנען לגבולותיה" (במבדבר לד ב)!. אמר להם גביהא בן פסיסא שומר הבית לחכמים: תנו לי רשות ואלך ואדון עמם. אם ניצחתים, יאמרו תורתן של ישראל נצחתנו. אם נצחוני, תאמרו לא נצחתם אלא לאדם הדיוט. נתנו לו חכמים רשות הלך ודן עמהן. אמר להם: וכי יש גזר דין שמקצתו בטל ומקצתו קים? ואם כתוב בתורה ארץ כנען, הרי כתוב בתורה "ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו" (בראשית ט כה), עבד שקנה נכסים, עבד של מי והנכסים של מי? ולא דייכם שאכלתם כל השנים תבואתה ואתם צריכים להעלות לנו שכר מכל אותן שנים! אמר להם אלכסנדרוס: מה אתם משיבים לו? אמרו לו: תן לנו זמן עד למחר. נתן להם זמן הלכו וישבו בינם לבין עצמם וראו שמתחיבין להם עבדים לישראל. והניחו את הארץ שזרעו באותה שנה, וברחו משם. ערב שבת בין השמשות היה. יום שברחו עשאוהו יום טוב (וזהו כ"ה בסיוון).

אמרו ישמעאלים: כתוב בתורה: "ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת" (בראשית טו יח), ואנו מזרעו של אברהם, שישמעאל בן אברהם, ונחלק עמכם. השיב להם גביהא בן פסיסא שומר הבית: כתוב בתורה "ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות" (בראשית כה ו) וכתיב "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק" (בראשית כה ה). ברחו להם.

אמרו מצריים: כתוב בתורה: "ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב" (שמות ג כב) החזירו לנו את שלנו! השיב להם גביהא בן פסיסא: ארבע מאות ושלשים שנה שנשתעבדו ישראל אצלכם שש מאות אלף רגלי, ותנו לכל אחד מהם מאתים זוז בשנה, שהם שמנה מאות וששים רבוא, מנה לכל אחד ואחד, ונחזיר לכם את שלכם. יצאו כלם בפחי נפש".

בהמשך מובא מעשה נוסף, שבקש אלסכנדר מוקדון^[4] לעלות לירושלים. הכותים אמור לו ששרי יהודה לא יאפשרו לו להכינס לקודש הקדשים משום שהוא ערל. ביהא בן פסיסא, שחשש מפני תגובתו של אלכסנדר מוקדון לכך שיהיה חייב להסיר את נעליו בכניסתו למקדש, הכין לו אנפילאות (מין גרביים) מזהב משובצות באבנים טובות בשווי חמשה רבוא מנה כסף כשהגיעו להר הבית אמר לו: אדומי המלך, הסר את נעליך ואנעלך את האנפילאות הללו, מפני שהרצפה חלקה". כשהגיע לבית קדשי הקדשים, אמר לו גביהא בן פסיסא: מכאן והלאה אסור להיכנס!. אמר לו אלכסנדר: אני אכנס וכשאצא איישר את הגבנת בגבך. אמר לו: אם אתה עושה כן רופא אומן תקרא ושכר הרבה תטול. אמרו: לא זזו משם עד שהכישו נחש.

חז"ל העריכו מאד את התנצחויותיו של גביהא בן פסיסא, עד שכתוב: "אמרו לו חכמים: עליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך (משלי כג כה), וכתיב חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר (משלי כז יא).

הערות שוליים