פרשני:בבלי:ברכות לז א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

ברכות לז א

חברותא[עריכה]

קא משמע לן, שגם כל מאכל שיש בו תערובת של חמשת מיני דגן ובפועל אין הדגן משמש כעיקר המאכל ברכתו היא "בורא מיני מזונות", כי מחמת חשיבותו לעולם הוא נחשב לעיקר המאכל.
ואי אשמעינן רק "כל שיש בו מחמשת המינים", הוה אמינא שדוקא כל שיש בו מחמשת המינים - אין, רק עליו מברכים "בורא מיני מזונות", אבל על מאכל שיש בו תערובת אורז ודוחן - לא מברכים "בורא מיני מזונות", והיה מקום לטעות שהטעם בזה הוא משום דעל ידי תערובת הוא בא, ולכן, כיון שאינו משמש כעיקר המאכל הריהו נטפל למין השני שבתערובת.
אבל באופן שאיתיה לאורז ולדוחן בעיניה והמאכל כולו (או רובו) עשוי מאורז ודוחן - נימא שאפילו על אורז ודוחן נמי מברכין עליו "בורא מיני מזונות".
קמשמע לן: "כל שהוא מחמשת המינים" - הוא דמברכין עליו בורא מיני מזונות, לאפוקי אורז  1  ודוחן, דאפילו איתיא בעיניה - לא מברכינן עליו בורא מיני מזונות.

 1.  לדעת רש"י, "אורז" המוזכר בגמרא הכונה לזן הקרוי בזמנינו "דוחן", ואילו "דוחן" המוזכר בגמרא הכונה לזן מסויים ממיני הדוחן. אבל לדעת התוספות ה"אורז" וה"דוחן" המוזכרים בגמרא הם המינים שגם בזמנינו קרויים כך. - וכדעת התוספות נקטו הרבה מן הפוסקים הובאו דבריהם במשנה ברורה (ר"ח סקכ"ה). ועיין עוד בשער הציון (שם סקל"א).
מקשה הגמרא: וכי על אורז (ודוחן) לא מברכינן בורא מיני מזונות?
והתניא: הביאו לפניו פת אורז ופת דוחן - מברך עליו תחלה (ברכה לפניו) וסוף (ברכה לאחריו) כפי שמברכים על מעשה קדרה של דגן.
וגבי מעשה קדרה של דגן תניא: בתחלה מברך עליו "בורא מיני מזונות", ולבסוף מברך עליו ברכה אחת מעין שלש, הרי שעל אורז ודוחן יש לברך "בורא מיני מזונות" ושלא כדברי רב ושמואל!?
מתרצת הגמרא: הברייתא שאמרה שברכת האורז והדוחן היא כמעשה קדרה, כוונתה להשוותם רק בפרט אחד ולא להשוותם כמעשה קדרה לגמרי.
והיינו, כמעשה קדרה - דמברכין עליו תחלה וסוף  2 .

 2.  הטעם שהשוו זאת בדוקא למעשה קדרה אף שהרי ישנם הרבה מאכלים שמברכים עליהם תחלה וסוף, עיין בפני יהושע, צל"ח, וביאורי הגר" א.
ולא כמעשה קדרה - דאילו במעשה קדרה, בתחלה מברכים עליה "בורא מיני מזונות", ולבסוף ברכה אחת מעין שלש.
ואילו הכא, באורז ודוחן, בתחלה מברך עליו "שהכל נהיה בדברו", ולבסוף "בורא נפשות רבות  3  וחסרונן על כל מה שברא"  4 .

 3.  תוספות (ד"ה בורא) מבארים את נוסח הברכה כך: ברוך אתה ה' וכו' על שבורא נפשות רבות וממלא את חסרונם ואת כל צרכם ההכרחי כמו לחם ומים, וגם על כל מה שברא דברים שאינם הכרחיים לאדם אלא באים רק כדי להחיות בהם נפש כל חי ושיתענגו בהם. - ועיין בטור ובית יוסף (סימן ר"ז) שביארו באופן אחר. ועיין עוד בשנות אליהו לגר"א (סוף פ"ו). ובכף החיים (ר"ד סקל"ח) בשם ה אריז" ל.   4.  א. נוסח זה הובא גם ברא"ש, הרוקח והטור (ר"ז), וכן הסכים הגר"א, (שם). ואולם המגן אברהם (שם) הביא בשם הכתבים לומר "על כל מה שבראת". - וכתב המשנה ברורה (שם סק"ג) שכל אחד ינהג כמנהגו "נהרא נהרא ופשטיה". ב. כתבו התוספות שמסיים "ברוך חי העולמים", אכן בירושלמי מבואר שיש לסיים "ברוך אתה ה' חי העולמים". וכך פסק הרא"ש. והסכים עמו הגר"א (ר"ז). ואולם רבינו יונה לקמן (מד א) כתב, כיון שבגמרא שלנו לא הוזכר הדבר, יש לחתום בלא שם, וכן פסק השו"ע (ר"ז ס"א), ועיין במשנה ברורה (שם סק"ה) בשם המגן גבורים שכתב שכן נהגו.
מקשה הגמרא: וכי אורז לאו בכלל מעשה קדרה הוא לענין ברכה?
והתניא: אלו הן התבשילים הנחשבים למעשה קדרה שברכתם בורא מיני מזונות: חילקא, - תבשיל העשוי מחטים שנחלקו לשני חלקים.
טרגיס, - תבשיל העשוי מחטים שנחלקו לשלשה חלקים.
סולת,  5  - תבשיל העשוי מקמח עבה.

 5.  הב"ח מוחק תיבת "סולת", כי הברייתא עוסקת בתבשילים העשויים מחטים שנחלקו לחלקים שונים ולא בחטים שנטחנו לקמח.
זריז, - תבשיל העשוי מחטים שנחלקו לארבעה חלקים.
וערסן, - תבשיל העשוי מחטים שנחלקו לחמשה חלקים  6 .

 6.  כתבו הראשונים שגם אם החטים לא נחלקו באחד מהאופנים שהוזכרו, יתכן להחשיב את הגרעינים שהתבשלו כ"מעשה קדרה" שברכתה "בורא מיני מזונות" באופנים כדלהלן: א. כשהגרעינים התמעכו היטב בבישולם. - כמבואר בתוספות (ד"ה הכוסס) וברא"ש. ב. כשהגרעינים נקלפו. - כמבואר ברמב"ם (פ"ג מברכות ה"ב) לביאורו של המגן אברהם (סימן ר"ח ס"ב) על פי הבנת הפרי מגדים (שם) בדבריו. (אך עיין במחצית השקל בביאור דברי המגן אברהם, ועיין עוד בחיי אדם (כלל נד א)). ולדעת רבינו יונה (כה ב מדפי הרי"ף) גם כשהגרעינים נקלפו יש צורך עדיין שידבקו זה לזה על ידי בישולם בדומה ל"חביץ קדרה", אבל אם כל גרעין עומד בפני עצמו אין זה נחשב ל"מעשה קדרה" וברכתם "בורא פרי האדמה ". (ויש להעיר מלשון רש"י (ד"ה הכוסס) שמשמע מדבריו שרק אם כסס את החטים כמות שהם חיות מברכים עליהם "בורא פרי האדמה", אך אם בישלם אף שהם שלמים לגמרי ברכתם "בורא מיני מזונות" ונחשבים ל"מעשה קדרה", שלא כמבואר בראשונים הנ"ל). ולהלכה עיין שולחן ערוך (סימן ר"ח ס"ד) ובדברי המשנה ברורה שם.
ותבשיל העשוי מאורז.
הרי שגם אורז בכלל "מעשה קדרה" הוא, ומדוע שלא יברכו עליו "בורא מיני מזונות"?
מתרצת הגמרא: הא מני איזה תנא שנה ברייתא זו הכוללת את האורז בכלל "מעשה קדרה" של דגן? רבי יוחנן בן נורי היא.
דתניא: רבי יוחנן בן נורי אומר: אורז - מין דגן הוא ולכן חייבין על אכילת חמוצו בפסח כרת וכמו כן אדם יוצא בו ידי חובתו בפסח אם עשה ממנו מצה כדין,
אבל רבנן סוברים שאורז הוא לא מין דגן.
ונמצא אם כן, שרב ושמואל שפסקו שאין לברך על האורז "בורא מיני מזונות" נקטו בזה כדעת רבנן.
חוזרת הגמרא ומקשה: אף על פי שהאורז אינו נחשב למין דגן עדיין יש להקשות וכי לדעת רבנן לא מברכים עליו "בורא מיני מזונות"?
והתניא: הכוסס את החטה בעודה חיה כמות שהיא  7 , - מברך עליה בורא פרי האדמה  8 .

 7.  הכונה לדגן רטוב בטרם התייבש בחמה, כי דגן יבש אינו ראוי לאכילה. - ספר פתחי הלכה (פ"ח ז).   8.  ולענין ברכה אחרונה נסתפקו התוספות האם יברכו עליהם ברכה אחת מעין שלש (שהרי החטה היא משבעת המינים), ונוסח הברכה יהא "ברוך אתה ה' על האדמה ועל פרי האדמה" כי אין לסיים "על המחיה ועל הכלכלה" רק באופן שבירך על המאכל בתחלה בורא מיני מזונות, או שמא, כיון שלא מצינו שום מקור לנוסח זה בהכרח שחכמים לא תיקנו בזה ברכת מעין שלש כלל אלא מברכים עליהם ברכת "בורא נפשות", ואף על פי שהם משבעת המינים, מכל מקום, כיון שאכילתם באופן זה אינה "אכילה חשובה" לא תיקנו להם ברכת מעין שלש. - ומסקנת דבריהם היא שיש להחמיר מספק ולאכלם רק בתוך הסעודה שאז ברכת המזון פוטרתם. - ועיין עוד ברשב"א. דברי התוספות הובאו להלכה בשולחן ערוך (ר"ח ס"ד), וכתב המשנה ברורה (שם סקי"ח) בשם המגן אברהם שאם אירע שאכל מהם שלא בתוך הסעודה יברך עליהם "בורא נפשות" כי כן הוא מעיקר הדין.
ואם טחנה, אפאה, ואחר כך בשלה לככר הלחם האפויה, הדין הוא כך:
בזמן שהפרוסות של ככר הלחם לא נימוחו בבישול והרי הן קיימות, עדיין שם לחם עליהם,
ולכן בתחלה - קודם אכילתה, מברך עליה "המוציא לחם מן הארץ",
ולבסוף - לאחר אכילתה, מברך עליה שלש ברכות של ברכת המזון.
אבל אם נימוחו בשעת הבישול  9  ושוב אין הפרוסות קיימות, בטל מהם שם "לחם" ונחשבים ל"תבשיל",

 9.  רש"י. אך התוספות פירשו, שכדי שהפרוסות יחשבו כ"אינם קיימות" אין צורך שימוחו מעצמן על ידי הבישול, אלא גם אם הן מתפוררות רק כשנוטלים אותן די בכך להחשיבן כ"אינן קיימות". ולדעת הירושלמי (הובא בתוספות לקמן (לז ב), "אין הפרוסות קיימות" פירושו שאין שיעור כזית בכל אחת מהן. ועיין לקמן (שם) שכך מתפרשת הברייתא גם לדעת רב יוסף המובא בסוגיא שם.
ולכן, בתחלה - קודם אכילתה, מברך עליה "בורא מיני מזונות",
ולבסוף - לאחר אכילתה, מברך עליה ברכה אחת מעין שלש, כפי שמברכים על כל תבשיל העשוי מחמשת מיני דגן.
הכוסס את האורז בעודו חי כמות שהוא, - מברך עליו "בורא פרי האדמה",
ואם טחנו, אפאו, ואחר כן בשלו לככר לחם זה, אף על פי שהפרוסות קיימות ועדיין שם לחם עליהם, - בתחלה מברך עליו "בורא מיני מזונות", ולבסוף מברך עליו ברכה אחת מעין שלש.
מני? מיהו התנא ששנה ברייתא זו? אילימא רבי יוחנן בן נורי היא, דאמר אורז מין דגן הוא, הרי אם כן "המוציא לחם מן הארץ" לפניו ושלש ברכות לאחריו בעי ברוכי כדין כל לחם העשוי מחמשת מיני דגן!
אלא, לאו - רבנן היא הסוברים שאורז אינו ממיני הדגן ולכן אין לברך עליו "המוציא" ו"ברכת המזון", ואם כן תהא מזה תיובתא דרב ושמואל שאמרו שאין לברך על האורז "בורא מיני מזונות" אלא "שהכל", שהרי בברייתא מבואר שמברכים עליו "בורא מיני מזונות"!?
מסיקה הגמרא שאכן דברי רב ושמואל הם תיובתא, ויש לברך על האורז "בורא מיני מזונות"  10 .

 10.  א. בטעם הדבר פירש הטור (ר"ח) שאף שהאורז אינו מחמשת מיני דגן, מכל מקום, מכיוון שהוא משביע כמו הדגן תיקנו לברך גם עליו "בורא מיני מזונות". ואולם עדיין שונה הוא מהדגן בזה שאם התבשיל ברובו ממינים אחרים והאורז הוא המיעוט אין לברך עליו "בורא מיני מזונות" כפי שהיה הדין אילו היה מעורב בו דגן, כי רק בדגן התחדש שמחמת חשיבותו הוא עיקר התבשיל אף במיעוטו מה שאין כן אורז (רי"ף). וכמו כן שונה הוא מהדגן לענין ברכה אחרונה, שלא תיקנו ברכה אחת מעין שלש אלא לשבעת המינים בלבד מחמת חשיבותם (רא"ש). ב. לענין ברכת הדוחן: דעת רבינו יונה, הרא"ש והרשב"א שברכתו "בורא מיני מזונות" כברכת האורז, כי שוים הם בתכונתם ששניהם מזינים וסועדים הלב, ולאחר שלענין האורז נדחו דברי רב ושמואל מכח הברייתא ממילא אין הלכה כמותם גם לענין הדוחן. ואולם התוספות (ד"ה תיובתא) סוברים, כיון שדברי רב ושמואל נדחו מכח הברייתא רק לענין האורז שוב יש לומר שלענין דוחן עדיין כהלכה כמותם ויש לברך עליו בורא פרי האדמה, (ובאופן שנתמעכו הגרעינים ואיבדו צורתם או שעשה מהם פת ברכתם "שהכל"). וכן דעת הרי"ף והרמב"ם (פ"ג מברכות ה"י). ולהלכה, פסק השולחן ערוך (ר"ח ס"ח) כדעת הרי"ף והרמב"ם שדין האורז אינו שוה לדין הדוחן. ועיין במה שכתב הביאור הלכה שם בזה.
אמר מר: הכוסס את החטה מברך עליה "בורא פרי האדמה".
והתניא: הכוסס את החטה מברך עליה "בורא מיני זרעים"!?
לא קשיא.
הא, הברייתא שאמרה שיש לברך עליה "בורא מיני זרעים", רבי יהודה היא, שמפרש לקמן שיש לייחד ברכה לכל מין ומין, ולכן על הזרעונים הוא מברך "בורא מיני זרעים" ועל הירקות "בורא מיני דשאים".
והא, הברייתא שאמרה שיש לברך עליה "בורא פרי האדמה", נשנתה לדעת רבנן הסוברים שכל דבר הגדל מהאדמה מברכים עליו "בורא פרי האדמה" ולא ייחדו ברכה מסויימת לכל מין ומין.
דתנן: ועל ירקות הוא אומר: "בורא פרי האדמה", כפי שמברך על כל דבר הגדל מהאדמה.
רבי יהודה אומר: מאחר שייחדו ברכה לכל מין ומין יש לברך עליהם "בורא מיני דשאים".
אמר מר: הכוסס את האורז - מברך עליו בורא פרי האדמה.
טחנו אפאו ובשלו, אף על פי שהפרוסות קיימות - בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות, ולבסוף ברכה אחת מעין שלש.
מקשה הגמרא: והתניא: אין מברכים לבסוף על פת או תבשיל העשוים מאורז ולא כלום - היינו לא ברכת המזון ולא ברכה אחת מעין שלש אלא ברכת "בורא נפשות"  11 .

 11.  רש"י. - הטעם שברכת "בורא נפשות" מוזכרת בלשון "ולא כלום", עיין בשו"ת הרשב"א (סימן תתכג), ועיין בשו"ת הרדב"ז (ח"ב סימן תש"ט) שתמה עליו ופירש זאת באופן אחר. - ובביאור הגר"א (ר"ח ס"ו) פירש על פי המבואר לקמן (מד ב) שמנהג הראשונים היה לברך "בורא נפשות" רק על ביצים ועופות (כי רק בהם יש חיות ונחשבים ל"נפשות"), והאמוראים האחרונים הוסיפו לברך זאת גם על ירקות ומים. ומעתה יש לומר, שהברייתא שאמרה "לבסוף ולא כלום", משום שלמנהג הראשונים באמת לא בירכו כלל ברכה אחרונה על אורז ודוחן, אך אנו הנוהגים כאמוראים האחרונים יש לברך "בורא נפשות" גם על אורז ודוחן שאינם פחותים ממים וירק, ולפי זה כונת רש"י לומר שכל "ולא כלום" שבזמן הברייתא הוא ברכת "בורא נפשות" למנהגינו. (אך אין כוונתו שברכת "בורא נפשות" עצמה קרויה "ולא כלום" וכפי שנראה מדברי הראשונים הנ"ל, עיין בדבריהם).
מתרצת הגמרא: אמר רב ששת: לא קשיא.
הא, הברייתא שאמרה שיש לברך "על המחיה", רבן גמליאל היא.
והא, הברייתא שאמרה שיש לברך "בורא נפשות" נשנתה לדעת רבנן.
דתניא, זה הכלל: כל שהוא משבעת המינים,
רבן גמליאל אומר: מברכים אחריו שלש ברכות של ברכת המזון כמו אחרי אכילת פת.
וחכמים אומרים: מברכים אחריו ברכה אחת מעין שלש.
ומעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו מסובין בעלייה ביריחו, והביאו לפניהם כותבות של תמרים, שהם משבעת המינים, ואכלו. ונתן רבן גמליאל רשות לרבי עקיבא לזמן  12 , ולברך שלש ברכות של ברכת המזון כדרך שמברכים על הפת, ולהוציא את כולם ידי חובתם.

 12.  כי מאחר שרבן גמליאל סובר שיש לברך על שבעת המינים ברכת המזון ממילא סבר שיש גם צורך לזמן כפי שמזמנים על הפת. - מהרש"א בביאור דברי התוספות.
קפץ וברך רבי עקיבא ברכה אחת מעין שלש, כדעת חכמים  13 .

 13.  ולא זימן, כיון שלדעת חכמים אין מברכים ברכת המזון על שבעת המינים וממילא גם אין מזמנים עליהם. - מהרש"א בביאור דברי התוספות.
אמר ליה רבן גמליאל: עקיבא, עד מתי אתה מכניס ראשך בין המחלוקת שביני ובין חכמים!?  14 

 14.  הגר"א בשנות אליהו (פ"י מ"ח) הקשה, מה טענה היא זו על רבי עקיבא, והרי גם אילו היה נוהג כדברי רבן גמליאל היה מכניס בזה את עצמו למחלוקת, עיין בדבריו. וראה עוד בקרן אורה (דיני ברכת הנהנין) ובספר קהילות יעקב (סימן יד) שדנו בדבריו. - ובגוף קושיתו, ראה עוד בספר מנחת ברוך (או"ח ס"ז).
אמר לו רבי עקיבא: רבינו, אף על פי שאתה אומר כן וחבריך אומרים כן, הרי למדתנו רבינו שבמחלוקת שבין יחיד ורבים ההלכה כרבים  15 .

 15.  הטעם שעלה בדעתו של רבן גמליאל שרבי עקיבא ינהג כמותו. עיין בשנות אליהו לגר"א מה שכתב בזה.
רבי יהודה היה שונה את המחלוקת שבין רבן גמליאל לחכמים באופן אחר וכך היה אומר משמו של רבן גמליאל:

דרשני המקוצר[עריכה]