פרשני:בבלי:נזיר נט א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נזיר נט א

חברותא[עריכה]

איכא דאמרי: כך אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן:
המעביר שער בית השחי ושער בית הערוה, הרי זה לוקה משום "לא ילבש גבר שמלת אשה".
וכך מקשינן: מדאמר רבי יוחנן בהדיא: "לוקה משום לא ילבש גבר שמלת אשה", הרי משמע שעובר על לאו זה, ולוקה עליו מדאורייתא; ולפיכך מקשינן:
מיתיבי: העברת שיער בבית השחי ובבית הערוה אינה מדברי תורה, אלא מדברי סופרים!?
וכך משנינן: הוא - רבי יוחנן הסובר שהוא לוקה מן התורה - דאמר כי האי תנא; דתניא:
המעביר שער בית השחי ושער בית הערוה, הרי זה עובר משום לא ילבש גבר שמלת אשה, ולשון זה משמע שהוא מן התורה.
שואלת הגמרא: ותנא קמא, כלומר התנא של הברייתא הקודמת המתיר העברת שיער מן התורה:
האי "לא ילבש גבר שמלת אשה" מאי דריש ביה, כלומר: מה באה תורה לאסור אם לא לתקן בתיקוני אשה!?
ומפרשת הגמרא: הכתוב "לא ילבש" אינו בא לאסור לאיש לתקן בתיקוני אשה, אלא מיבעי ליה לכדתניא:
נאמר בתורה: "לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה" מאי תלמוד לומר?
אם כפשוטו שלא ילבש איש שמלת אשה, ואשה שמלת איש, הרי אי אפשר לומר כך, שהרי כבר נאמר על זה בתורה: תועבה היא ("כי תועבת ה' אלהיך כל עשה אלה"), ואין כאן תועבה.
אלא שלא ילבש איש שמלת אשה להיות דוגמת אשה וישב בין הנשים כדי לזנות עמהן, ואשה לא תלבש שמלת איש ותשב בין האנשים.  1 

 1.  נתבאר על פי הרא"ש; וראה מה שכתב "המפרש".
רבי אליעזר בן יעקב חולק  2  ואומר:

 2.  כן נראה מדברי הרא"ש; (אבל מדברי המאירי משמע, שאינו חולק אלא מוסיף).
מנין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה, תלמוד לומר: "לא יהיה כלי גבר על אשה".
"ולא ילבש גבר שמלת אשה" מה תלמוד לומר: שלא יתקן איש בתקוני אשה, שלא יכחול ולא יפרכס ולא יעביר שער בית השחי ובית הערוה.  3  אמר רב נחמן: בנזיר כשהוא מגלח תגלחת מצוה - היות ומגלח הוא אף את ראשו - הרי הוא מותר לגלח אף את השיער שבאותן מקומות, כי אין זה חשוב נוי ותיקון.

 3.  א. רא"ש. ב. בפשוטו נראה, ששיטת רבי אליעזר בן יעקב היא כשיטת התנא של הברייתא הסוברת שהעברת שיער בית השחי ובית הערוה הוא מדאורייתא, שהרי תיקוני אשה הם, ועוד, שלדעת הסובר: העברת שיער מותרת מן התורה, הרי הוא מפרש את הפסוק שהוא לענין שלא לישב בין הנשים - וכמבואר בגמרא לעיל - ודלא כרבי אליעזר בן יעקב. ולפי זה יכולה היתה הגמרא לתרץ על רבי יוחנן (לפי ה"איכא דאמרי"): "הוא דאמר כרבי אליעזר בן יעקב (שמשנתו "קב ונקי").
חולקת הגמרא על דבריו: ולית הלכתא כוותיה דרב נחמן, ואף הנזיר אסור לגלח באותן מקומות.
אמרו ליה רבנן לרבי שמעון בר אבא:
חזינא (ראינו)  4  לרבי יוחנן דלית ליה שיער בית השחי והערוה; והרי רבי יוחנן עצמו אמר שאסור להסירן!?  5 

 4.  צריך לומר "חזינן", וכן הוא ברא"ש.   5.  מכאן הוכיחו התוספות שרבי יוחנן נחלק על רב בתחילת הסוגיא, ולדעתו אסור אפילו במספרים שלא כרב המתיר במספרים, שהרי אם לא כן מה הוקשה לרבנן, והרי שמא היה נוטלן במספרים. ומה שכתבו בלשונם "דלכל הפחות מדברי סופרים אסור לרבי יוחנן אפילו במספרים", יש להסתפק אם כוונתם לומר שאפילו לאותו לשון שלרבי יוחנן אם העביר בתער לוקה מן התורה, מכל מקום במספרים יש לומר שאינו אלא מדרבנן, או שכוונתם לומר שלאותו לשון שבתער הוא אסור מדברי סופרים אם כן גם מספרים אסורים מדברי סופרים; וממה שכתבו לעיל דמשמע שרבי יוחנן בא לחלוק על רב ולאסור במספרים, ורבי יוחנן הרי אמר (לפי לשון אחד) שהוא לוקה מן התורה, אם כן משמע שאין הבדל בין מספרים לתער; וראה עוד בלשון התוספות בד"ה ההוא. והרא"ש חלוק על תוספות וסובר שבמספרים מותר אפילו לרבי יוחנן, וביאר את תמיהתם של אותם רבנן, דהוא משום "שידע (ו) דבמספרים אי אפשר לגלחן כל כך סמוך לבשר", ולכן חשבו שגילח בתער. ואין ללמוד מדברי הרא"ש שלא הותר במספרים אלא כשאין מסיר את השיער מעיקרו, שהרי בהדיא מבואר בגמרא לעיל שמותר במספרים אפילו כעין תער, ובהכרח כוונת הרא"ש היא, שאינו מצוי לגלח במספרים כעין תער.
אמר להון רבי שמעון בר אבא לאותם רבנן: מחמת זקנה נשרו שערותיו, ולא גילחם בידים.
ההוא גברא דאיתחייב נגידא (נתחייב מלקות) קמיה (לפני) דרבי אמי בבית דינו של רבי אמי:
וכשהפשיטוהו את בגדיו כדי להלקותו,  6  איגלאי בית השחי של אותו אדם וחזייה רבי אמי דלא מגלח (נתגלה שחיו והבחין רבי אמי שאינו מגלח שערותיו).  7 

 6.  רא"ש.   7.  כתבו התוספות: "משמע נמי הכא, דמדרבנן (נמי) אסור אף במספרים בבית השחי ובית הערוה", והיינו שלפי רבי יוחנן אסור במספרים, ורבי אמי כרבי יוחנן; וראה בהערה לעיל בזה.
"אמר להון רבי אמי לאותם שהיו אמורים להלקותו: שיבקוה דין מן חבריא הוא (הניחוהו, כי מן החברים הוא).  8 

 8.  כתב היעב"ץ: "צריך לומר שלא היה חייב אלא מכות מרדות דרבנן, שאין לה קצבה אלא כפי אומד הרב כאשר ישר בעיניו יצוה להלקותו, אם רב או מעט, לפיכך זה כיון שראה בו רבי אמי שתלמיד חכם הוא, וכבר נקלה בעיניו בהפשטת בגדיו והפילו השופט לפניו, ואולי גם הכהו קצת, אחר כך חס עליו רבי אמי לפוטרו, ולהקל עליו מן המכות אשר השית עליו בתחילה, אבל לפוטרו בלא כלום אי אפשר, דאם כן חברים לא ילקו לעולם וכו"'.
בעא מיניה רב מרבי חייא: מהו לגלח שער בית השחי ובית הערוה.
אמר פשט ליה רבי חייא לרב: אסור.  9 

 9.  א. כתבו התוספות: אסר לו בתער ובמספרים שרי, (וכדאמר רב בתחילת הסוגיא). ב. מדאמר "אסור" ולא אמר "חייב" או "לוקה", משמע שלא אסר אלא מדרבנן; וכן נראה מדברי הראשונים שהובאו בהערה בהמשך הסוגיא.
אמר תמה ליה רב לרבי חייא: והא קא גדיל השיער והולך וסופו שיצערנו, ואין זה קרוי תיקון ונוי שאינו מגלח אלא להנצל מן הצער.  10  אמר ליה רבי חייא לרב: בר פחתי (בן גדולים)!  11  גבול יש לו לשיער שבאותן מקומות, ואינו הולך וגדל כשער הראש, אלא כל זמן שהוא גדל (כאשר השיער מגיע לגבול שהוא מצער את האדם)  12  הרי הוא נושר, ואין סופו להגיע לידי צער.

 10.  בראשונים מבואר שיש לפרש בשני אופנים את קושייתו של רב: האחד: כיון שאינו אסור אלא מדרבנן "במקום צערא לא גזרו רבנן"; ולפירוש זה תמהו הראשונים: יגלח במספרים שהם מותרים. השני: כיון שעושה להנצל מן הצער אין זה בכלל "לא ילבש" שאינו קרוי תיקון ונוי; ולפירוש זה אינו צריך לעשות דוקא במספרים, (נתבאר על פי הרא"ש כאן ותוספות יבמות מח א, ותשובת הרשב"א שהביא הבית יוסף ביורה דעה סימן קפב; ובתוספות שלפנינו יש שיבוש, וראה "ארזי הלבנון" אות סה). ב. בהגהה שבתוספות כתב: "משמע כשאין אדם מתכוין לנוי אלא לינצל מצערא, דלית ביה משום כלי גבר, ואם כן המסתכל במראה כדי שלא יחבול בעצמו, שרי; וכן אומר הר"ף שרבו הר"ר שמואל מאויר"א היה מסתפר במראה"; ומשמע, שהיה מסתפר במראה כדי שלא יחבול בעצמו (שהיה מספר את עצמו), ואם כן אין ללמוד מכאן להתיר להסתפר על ידי אחר במראה, כדי שיהיה שערו מגולח כראוי.   11.  רש"י שבת ג ב.   12.  המפרש.
עוד בעא מיניה רב מרבי חייא:
מהו לחוך ולהתחכך באותן מקומות  13  כדי להשיר שער?

 13.  לשון המפרש הוא: "מהו לחוך בבית השחי בידו כדי להעביר את השיער על ידי חיכוך", וכתב על זה הב"ח בסימן קפב "אבל בית הערוה לא מיבעיא ליה דפשיטא דאסור אפילו על ידי בגדו משום הרהור, וכדאמר רבי טרפון בריש פרק כל היד: כל המכניס ידו למטה מטיבורו תיקצץ", ותמה על הטור והשולחן ערוך שלא חילקו בין זה לזה; ואולם ראה "משנה ברורה" (ג ל) שכתב: "ומותר לסרוק זקן התחתון, אך שלא יגע אז באמה", וראה שם בביאור הלכה.
אמר ליה רבי חייא לרב: אסור.  14  שב רב ושאל: לחכך בבגדו באותן מקומות כדי להשיר שיער מהו?

 14.  צריך ביאור: והרי אף במספרים התיר לו, כמבואר בתוספות לעיל (וראה "קרן אורה" בד"ה מהו לחוך)! ? וראה ב"ארזי הלבנון" שהביא מדברי ה"שיטה מקובצת" שדוקא במספרים מותר, אבל במלקט ורהיטני אסור, ולפי זה ביאר דהוא הדין בידים. ואולם הטעם אינו כמו שכתב שם, שמספרים אינם משירים את השיער לגמרי, שהרי בהדיא מבואר בתחילת הסוגיא שמותר במספרים אפילו כעין תער. אלא שהכל תלוי בדרך הנשים, ופעמים שהם מלקטות בידים או במלקט ורהיטני, ואין דרכן במספרים, (וראה בהערה בתחילת הסוגיא בשם הפרישה). וזה הוא שנסתפק רב: אם דרך חיכוך שאינו ממש כדרך הנשים אם מותר, ופסק לו שאסור כיון שנוגע בידיו, וכששב ושאל אם מותר לחכך בידיו על ידי בגדו, השיבו שזה מותר, כיון שאינו כדרך הנשים.
אמר ליה רבי חייא לרב: מותר, כיון שאינו נוגע בשיער אלא בבגדו.  15 

 15.  המפרש; וכתב הרא"ש: "דבכי האי גוונא שהוא מחכך בגדיו להשירו ליכא תיקון אשה", וראה בהערה קודמת.
איכא דאמרי: הכי בעא מיניה רב מרבי חייא: בתפלה בבגדו - מאי? כשהוא מתפלל מהו לחכך בבגדו כדי שיפלו הכינים ממנו, הואיל ואינו נוגע בבשרו.  16 

 16.  נתבאר על פי המפרש; ולא נסתפק דוקא על בית השחי והערוה, אלא אף על ראשו. וב"עין משפט" ציין לשולחן ערוך אורח חיים (צב ז) "מקום המטונף היינו מקומות המכוסין באדם לפי שיש בהם מלמולי זיעה וכן אם חיכך הראש, וכתב הרמ"א: ולכן אסור ליגע במקומות אלא בשעה שעומדים בתפילה או עוסק בתורה וכן בצואת האוזן והאף כי אם על ידי בגד. וציין גם לסימן צז ג: אם כינה עוקצתו ימשמש בבגדיו להסירה שלא תתבטל כוונתו אבל לא יסירנה בידו. ונראה מדבריו שהנידון הוא משום נגיעה במקומות המטונפים, ומשום נטילת כינה. ואולם הרא"ש כתב: "כשהוא מתפלל מהו לחכך בבגדו בית השחי ובית הערוה", ומשמע שהנידון הוא משום השרת השיער באותן מקומות, וצריך ביאור מה ענין תפלה לכאן.
אמר ליה רבי חייא לרב: אסור.
חולקת הגמרא על רבי חייא: ולית הלכתא כוותיה דרבי חייא.  17 

 17.  אם "ולית הלכתא כוותיה" עולה רק על דברי רבי חייא האחרונים, או אף על שלפניו, ראה ב"ארזי הלבנון" אות סו* ובציונים שלו אות י.

דרשני המקוצר[עריכה]