פרשני:בבלי:נזיר ז ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נזיר ז ב

חברותא[עריכה]

ואי תנא רק "הריני נזיר ושעה אחת", ולא היה שונה "הריני נזיר אחת ומחצה" -
הייתי אומר כי דוקא כשאומר שעה אחת מונה שתי נזירויות, משום דלא נחית לדוקא.
כלומר, שהוא דבר שאינו יכול להיות, כיון שאין נוזרין שעות, שאפילו אמר הריני נזיר שלשים יום ושעה אחת, הרי הוא נזיר שלשים ואחד יום, וכיון שיש להוסיף על דבורו, נוסיף נזירות שלם.
אבל האומר "הריני נזיר אחת ומחצה" דנחית לדוקא, שיכול להיות נזיר ארבעים וחמשה יום, שהם נזירות ומחצה, אימא לא לימני תרתי (הייתי אומר שלא ימנה שתי נזירויות).
קא משמע לן משנתנו דבכולהו הוי נזיר שתים.
מתניתין:
אם אמר אדם "הריני נזיר שלשים יום ושעה אחת", הרי זה נזיר שלשים ואחד יום, שאין נזירות לשעות, שנאמר "ימי נזרו" ולא שעות.  1  אבל אינו חייב בשתי נזירויות (כדינו של האומר: הריני נזיר ושעה אחת", כמבואר במשנה הקודמת), כיון שהפסיק במילים "שלשים יום" בין מילת "נזיר" ל"ושעה אחת", ולכן אין במשמעות לשונו שתי נזירויות, אלא נזירות אחת ארוכה.

 1.  א. רמב"ם בפירוש המשניות; וראה טעם אחר בשיטה מקובצת, ובמה שכתב על זה ב"קרן אורה". ב. הקשה בקרן אורה: הרי גם כשמקבל עליו נזירות לשלשים ואחד יום, הרי מעיקר הדין אנו אומרים "מקצת היום ככולו" לדעת רב מתנא לעיל, ואם כן מאי נפקא מינה אם אמר הריני נזיר ושעה אחת לבין אם הוא נזיר לשלשים ואחד יום, הרי גם אם נאסר לשלשים ואחד יום, נמי לא נאסר אלא לשעה אחת מיום השלשים ואחד ומקצת היום ככולו. (ונראה מדבריו שאם היה נזיר שלשים יום ושעה אחת היינו אומרים "מקצת שעה ככולה", שאם לא כן הרי יש נפקא מינה שאם היה נזיר שעה אחת היה חייב לנהוג בנזירות עד סוף השעה, ואילו אם הוא נזיר לשלשים ואחד יום, די לו במקצת שעה). וכתב, דנפקא מינה לענין טומאה, שאם היו נוזרים שעות הרי שאם היה נטמא אחר השעה לא היה סותר, דהוי "אחר מלאת", אבל כיון שאין נוזרים שעות והוא נזיר שלשים ואחד יום, אם כן הוי טומאה תוך מלאת, וסותר, (והיינו על פי המבואר לעיל ו ב דלענין סתירה - לדעת חכמים - אין מועיל מקצת היום ככולו). ואולם הקשה בהיפוך, כיון דאומרים "מקצת היום ככולו" אם כן משמע שנוזרין לשעות; ומסקנת דבריו, שמכאן ראיה שבנזירות מפורשת אין אומרים "מקצת היום ככולו", שלא כדעת התוספות לעיל ה ב (וראה בהערות שם, דכדבריו מוכח ברמב"ם וכן כתב המאירי), ראה שם. ולפי מה שנתבאר בסוגיא שם בשם המאירי (וכן כתב רבינו מאיר שמחה) בטעם הדין שסתירה אחר מקצת היום הוי סתירה, שהוא משום דהוי כמו זב וזבה שהם סותרים את ספירתם אחר הטבילה, אם כן אין מקום לקושייתו השניה, כיון דהנזירות לא נגמרה אחר שעה; (ואף לפי מה שנתבאר בהערות לעיל ביאור אחר בדין זה, שהוא משום שאין אומרים "מקצת היום ככולו", אלא אם הופסקה הנזירות מאליה על ידי טומאה או קרבנות, גם כן אין מקום לקושיית ה"קרן אורה").
והוא הדין שאם אמר "הריני נזיר שלשים ויום אחד", שאינו נוהג שתי נזירויות, כיון שהפסיק במילת "שלשים", בין מילת "נזיר" ל"ויום אחד".  2 

 2.  ומה שלא פירשה המשנה אף את זה, הוא משום דנקיט התנא רק אחד מהדינים, וממה שסיים בו חילק.
גמרא:
אמר רב: לא שנו, אלא דאמר "הריני נזיר שלשים ואחד יום"  3  אז אינו נזיר אלא שלשים ואחד יום.

 3.  א. ביארו התוספות, שאף כי דין זה לא נשנה במשנתנו כלל, מכל מקום בכלל דברי המשנה הוא, וכפי שנתבאר בהערה לעיל שלא נקט התנא שעה אחת, אלא משום דבזה סליק. ב. התוספות כתבו במשנה שאם אמר "הריני נזיר שלשים יום ואחד" שאינו נזיר אלא אחת, וזה הוא לכאורה חידוש יותר גדול מדברי רב שאמר "הריני נזיר שלשים ואחד יום", דזה הוא פשיטא שאינו נזיר אלא אחת.
אבל אם אמר: "הריני נזיר שלשים יום ויום אחד" - שייתר מילת "יום" - הרי זה נזיר שתים.
ומפרשת הגמרא את טעמו של רב, שהוא סבר לה כרבי עקיבא, דדריש לישנא יתירא (הדורש לשון יתירה של בני אדם), כלומר: הלומד מלשון בני אדם שלא נאמרה במפורש, אלא שכן משמע מדיוק הלשון! דתנן בפרק המוכר את הבית (בבבא בתרא סד א):
(המוכר את הבית) לא מכר לא את הבור (חפירה בקרקע לאחסון מים), ולא את הדות (בור חפור בקרקע, ובונין לו כותל אבנים), אף על פי שכתב לו בשטר המכירה שהוא מוכר לו "עומקא ורומא (עומק וגובה) ", אלא אם כן כתב לו גם "מקרקע התהום ועד רום הרקיע".
וצריך המוכר ליקח לו דרך מן הלוקח לבור ולדות ששייר לו, דברי רבי עקיבא.
מפני שרבי עקיבא סובר: כל המוכר, בעין יפה הוא מוכר, ולכן מכר את כל השדה ולא שייר לו דרך.
וחכמים אומרים: אין צריך המוכר ליקח לו דרך מן הלוקח לילך לבור ולדות, כי המוכר בעין רעה הוא מוכר, ושייר לו דרך לילך לשם.
ומודה רבי עקיבא הסובר: שצריך ליקח לו דרך, בזמן שאמר לו המוכר ללוקח: "חוץ מאלו" כלומר: הריני מוכר לך חוץ מן הבור ומן הדות, שאינו צריך ליקח לו דרך.
ומשום שאותו תנאי שאמר "חוץ מאלו", תנאי שלא לצורך הוא, שהרי ממילא אינם בכלל המכירה, אלא ודאי כוונתו היא, שהוא משאיר לו את אלו עם הדרך לילך אליהם.
ואף בעניננו, כיון שהוסיף לומר "יום", כוונתו היא לחלק את קבלתו לשנים, קבלה אחת על נזירות שלשים יום, וקבלה שניה על נזירות של יום אחד, והיות ואין נזירות פחותה משלשים יום, הרי הוא נזיר שתים.  4 

 4.  כתב הרמב"ם (נזירות ג ח): "הריני נזיר שלשים יום ויום אחד, הרי זה נזיר נזירות אחת", ותמהו עליו: כי מאחר שפסק כרבי עקיבא, היה לו לפסוק שהוא חייב בשתי נזירויות, וראה בזה במאירי, בלחם משנה, בקרן אורה, ב"אור שמח", בחידושי רבינו מאיר שמחה (בדף יא) ובדברי הגרי"ז. והגרמ"ד סולובייצ'יק שליט"א, העיר, דיש לומר דאכן רב בהכרח סובר כרבי עקיבא, אבל אין מרבי עקיבא הכרח לדברי רב, כיון דיש לחלק בין מכירה שאינה צריכה "ביטוי שפתים", לנזירות שאינה חלה אלא על ידי ביטוי שפתים, ויש לומר דאומדנא יש כאן, אבל "ביטוי שפתים" אין כאן. ב. ובחידושי רבינו מאיר שמחה העיר, שלפי המבואר לעיל (ה ב) באומר "הריני נזיר שלשים יום" שאין אומרים בה "מקצת היום ככולו", כיון שייתר בלשונו לומר "שלשים יום", (שהוא שפת יתר, מאחר שסתם נזירות שלשים יום), בהכרח שכוונתו לומר שיהיו שלמין ולא נאמר בהם "מקצת היום ככולו", ואם כן אף כאן יש לומר שאם היה אומר "הריני נזיר שלשים ואחד יום" היינו אומרים "מקצת היום ככולו", ולכן אמר "שלשים יום" דשלמים בעי, "ויום אחד" גם כן שלם כמו הנך שלשים, אבל לא כיון לנזירות אחרת, ראה שם. ואולם, לפי המבואר לעיל (ה ב) בהערות בדעת הרמב"ם, שבכל נזירות מפורשת אין אומרים "מקצת היום ככולו", ושלא כפירוש התוספות באומר "הריני נזיר שלשים יום" (וכן מבואר במאירי, הובא לעיל בהערות), אם כן לדעת הרמב"ם עצמו אין מקום לקושייתו.

דרשני המקוצר[עריכה]