פרשני:בבלי:ברכות לג א: הבדלים בין גרסאות בדף
Micropedia bot (שיחה | תרומות) (Automatic page editing) |
מ (Try fix category tree) |
||
| (2 גרסאות ביניים של משתמש אחר אחד אינן מוצגות) | |||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
==חברותא== | ==חברותא== | ||
<span style='font-size:17px; line-height: 140%'>וכך פייסו לשר. <b style='font-size:20px; color:black;'>אמר לו: אילו היית עומד לפני מלך בשר ודם ובא חברך ונתן לך שלום,</b> וכי <b style='font-size:20px; color:black;'>היית</b> | <span style='font-size:17px; line-height: 140%'>וכך פייסו לשר. <b style='font-size:20px; color:black;'>אמר לו: אילו היית עומד לפני מלך בשר ודם ובא חברך ונתן לך שלום,</b> וכי <b style='font-size:20px; color:black;'>היית</b> <b style='font-size:20px; color:black;'>מחזיר לו</b> שלום? <b style='font-size:20px; color:black;'>אמר לו</b> השר: <b style='font-size:20px; color:black;'>לאו!</b></span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר לו</b> החסיד: <b style='font-size:20px; color:black;'>ואם היית מחזיר לו, מה היו עושים לך</b> בבית המלך? <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 1 </b> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר לו</b> החסיד: <b style='font-size:20px; color:black;'>ואם היית מחזיר לו, מה היו עושים לך</b> בבית המלך? <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 1 </b> | ||
<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 1. </b> <b>הגר"א</b> ביאר שהוצרך להקדמת שאלה זו, כדי שלא יתחייב בנפשו על שמסר נפשו למיתה בחינם, והתכוון לומר, שגם אני אילו הייתי מפסיק הייתי מתחייב מיתה לשמים, והעדפתי לתהרגני מאשר להתחייב מיתה בידי שמים. וראה ב<b>תבואות שור</b> | <span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 1. </b> <b>הגר"א</b> ביאר שהוצרך להקדמת שאלה זו, כדי שלא יתחייב בנפשו על שמסר נפשו למיתה בחינם, והתכוון לומר, שגם אני אילו הייתי מפסיק הייתי מתחייב מיתה לשמים, והעדפתי לתהרגני מאשר להתחייב מיתה בידי שמים. וראה ב<b>תבואות שור</b> (יג ב) שהוכיח מכאן שאין להפסיק בתפלה אלא בברי היזקא, ואפילו איסור תורה נדחה לצורך כך, כי אין זו דרך ראויה להפסיק בעומדו לפני מלך מלכי המלכים.</span> </span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר לו</b> השר: <b style='font-size:20px; color:black;'>היו חותכים את ראשי בסייף!</b></span> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר לו</b> השר: <b style='font-size:20px; color:black;'>היו חותכים את ראשי בסייף!</b></span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר לו</b> החסיד: <b style='font-size:20px; color:black;'>והלא דברים קל וחומר. ומה אתה שהיית עומד לפני מלך בשר ודם, שהיום</b> הוא <b style='font-size:20px; color:black;'>כאן, ו</b>ל<b style='font-size:20px; color:black;'>מחר</b> הוא <b style='font-size:20px; color:black;'>בקבר</b>, היית חושש <b style='font-size:20px; color:black;'>כך</b> מעונשו, ולא היית מחזיר שלום בפניו.</span> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר לו</b> החסיד: <b style='font-size:20px; color:black;'>והלא דברים קל וחומר. ומה אתה שהיית עומד לפני מלך בשר ודם, שהיום</b> הוא <b style='font-size:20px; color:black;'>כאן, ו</b>ל<b style='font-size:20px; color:black;'>מחר</b> הוא <b style='font-size:20px; color:black;'>בקבר</b>, היית חושש <b style='font-size:20px; color:black;'>כך</b> מעונשו, ולא היית מחזיר שלום בפניו.</span> | ||
| שורה 15: | שורה 15: | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר רב ששת: לא שנו</b> ש"לא יפסיק", <b style='font-size:20px; color:black;'>אלא</b> ב<b style='font-size:20px; color:black;'>נחש,</b> משום שאין בו סכנה, <b style='font-size:20px; color:black;'>אבל</b> כש<b style='font-size:20px; color:black;'>עקרב</b> על עקבו, מסוכן הוא, לפי שהעקרב מוכן לעקוץ יותר משנחש מוכן לישוך, <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 2 </b> ולכך <b style='font-size:20px; color:black;'>פוסק</b> מתפלתו. <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 3 </b> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר רב ששת: לא שנו</b> ש"לא יפסיק", <b style='font-size:20px; color:black;'>אלא</b> ב<b style='font-size:20px; color:black;'>נחש,</b> משום שאין בו סכנה, <b style='font-size:20px; color:black;'>אבל</b> כש<b style='font-size:20px; color:black;'>עקרב</b> על עקבו, מסוכן הוא, לפי שהעקרב מוכן לעקוץ יותר משנחש מוכן לישוך, <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 2 </b> ולכך <b style='font-size:20px; color:black;'>פוסק</b> מתפלתו. <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 3 </b> | ||
<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 2. </b> כך פירש <b>רש"י</b>, ו<b>הרמב"ם בפיה"מ</b> כתב שנחשים רוב פעמים אינם נושכים, והעיר ה<b>רש"ש</b> שהרי אין הולכים בנפשות אחר הרוב, וב<b>קובץ שיעורים</b> | <span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 2. </b> כך פירש <b>רש"י</b>, ו<b>הרמב"ם בפיה"מ</b> כתב שנחשים רוב פעמים אינם נושכים, והעיר ה<b>רש"ש</b> שהרי אין הולכים בנפשות אחר הרוב, וב<b>קובץ שיעורים</b> (פסחים ח א) תירץ שכיון שרובן לא ממיתין נחשב כמקום שלא שכיח היזקא ושלוחי מצוה אינן נזוקין (וב<b>שואל</b> <b>ומשיב</b> קמא ח"א ו, הוכיח כן שהרי נחש מועד לעולם, ובהכרח שרק לשלוחי מצוה אינו מועד. וראה הערה 4). ובפשטות אין זה הכרע בנידון של נפשות, אלא באיסור הפסק בתפלה. וב<b>תבואות שור</b> (יג ב) שהוכיח גם מכאן שאין להפסיק בתפלה אלא בברי היזקא, ואפילו איסור תורה נדחה לצורך כך, כי אין זו דרך ראויה להפסיק בעומדו לפני מלך מלכי המלכים. וב<b>שש"כ</b> (כה טו) הביא ש<b>בגרש"ז אוירבעך</b> תמה למה לא יפסיק, והרי מפני פחדו אינו יכול לכוון. ו<b>תוס'</b> הביאו <b>מירושלמי</b> שאם רואה שהנחש בא כנגדו בכעס, מפסיק, כי מתכוון להזיקו, (ובאופן זה נחשב שכיח וברי היזקא). <b>וביאר</b> <b>הגר"א</b> כי אף שבירושלמי אמרו שלא יפסיק, היינו לדיבור אך תוס' סברו כהרא"ש שאף הליכה נחשבת הפסק, ועליה כתבו שמותרת. <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 3. </b> דעת <b>תוס'</b> שאם הפסיק, חוזר לתחלת הברכה שהפסיק בה, ובג' ראשונות חוזר לראש, ובג' אחרונות חוזר לעבודה, משום שנחשבים כברכה אחת, (כדלהלן לד א לגבי טעה). אבל ה<b>רשב"א</b> תמה שהרי אינו חוזר אלא למקום שפסק, כמו בק"ש, ואין חילוק היכן פסק, ואפילו באמצע הברכה, וראה <b>ב"י</b> (קד) שתפלה חמורה מק"ש.</span> </span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>מיתיבי</b>: מי שראוהו ש<b style='font-size:20px; color:black;'>נפל לגוב אריות, אין</b> <b style='font-size:20px; color:black;'>מעידין עליו שמת,</b> להתיר את אשתו להנשא! משום שאין הדבר ברור שמת מחמת כן כי לפעמים אין האריות רעבים, ואינם אוכלים אותו.</span> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>מיתיבי</b>: מי שראוהו ש<b style='font-size:20px; color:black;'>נפל לגוב אריות, אין</b> <b style='font-size:20px; color:black;'>מעידין עליו שמת,</b> להתיר את אשתו להנשא! משום שאין הדבר ברור שמת מחמת כן כי לפעמים אין האריות רעבים, ואינם אוכלים אותו.</span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>אבל אם ראוהו ש<b style='font-size:20px; color:black;'>נפל לחפירה מלאה נחשים</b> או <b style='font-size:20px; color:black;'>עקרבים</b>, הרי הם <b style='font-size:20px; color:black;'>מעידין עליו שמת!</b> משמע, שהדבר ברור שהנחש ימיתו, ואיך אמר רב ששת <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 4 </b> שהנחש אינו מסוכן? | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>אבל אם ראוהו ש<b style='font-size:20px; color:black;'>נפל לחפירה מלאה נחשים</b> או <b style='font-size:20px; color:black;'>עקרבים</b>, הרי הם <b style='font-size:20px; color:black;'>מעידין עליו שמת!</b> משמע, שהדבר ברור שהנחש ימיתו, ואיך אמר רב ששת <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 4 </b> שהנחש אינו מסוכן? | ||
<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 4. </b> בספר <b>ברכת ראש</b> ביאר שהגמרא הקשתה על רב ששת ולא על המשנה, כי במשנה יתכן לבאר שהאיסור רק במקום שאין הנחשים ממיתים, | <span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 4. </b> בספר <b>ברכת ראש</b> ביאר שהגמרא הקשתה על רב ששת ולא על המשנה, כי במשנה יתכן לבאר שהאיסור רק במקום שאין הנחשים ממיתים, (כמו שחילק <b>הרמב"ם</b> תפלה ו ט), אך רב ששת שלא חילק אלא בין נחש לעקרב, משמע שאין מפסיקין מפני שום נחש, ועל כך הקשו מהברייתא.</span> </span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>מתרצת הגמרא: <b style='font-size:20px; color:black;'>שאני התם</b> בנפל לחפירה, <b style='font-size:20px; color:black;'>דאגב איצצא</b> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>מתרצת הגמרא: <b style='font-size:20px; color:black;'>שאני התם</b> בנפל לחפירה, <b style='font-size:20px; color:black;'>דאגב איצצא</b> (דוחק) שדוחק את הנחשים בנפילתו, <b style='font-size:20px; color:black;'>מזקי</b> ליה! <b style='font-size:20px; color:black;'>אמר רבי יצחק</b>: היה עומד בתפלה ו<b style='font-size:20px; color:black;'>ראה שוורים</b> באים כנגדו, הריהו <b style='font-size:20px; color:black;'>פוסק</b> מתפלתו! כי אף בשור תם יש משום סכנה. כ<b style='font-size:20px; color:black;'>דתני רב אושעיא: מרחיקין משור תם</b> (שלא הוחזק כנגחן) <b style='font-size:20px; color:black;'>חמשים אמה</b> מפני הסכנה, <b style='font-size:20px; color:black;'> ומשור המועד</b> (שנגח שלשה פעמים) מתרחק <b style='font-size:20px; color:black;'>כמלא עיניו!</b></span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>תנא משמיה דרבי מאיר: ריש תורא בדיקולא, סליק לאגרא ושדי דרגא מתותך!</b> והייונ ששור הוא בעל חי מסוכן, עד כדי כך, שאפילו כשהוא עסוק באכילתו מתוך סל של תבן, ברח מפניו ועלה לגג, והשלך אחריך את המדרגות העולות לגג, כדי שלא יעלה אחריך ויזיקך | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>תנא משמיה דרבי מאיר: ריש תורא בדיקולא, סליק לאגרא ושדי דרגא מתותך!</b> והייונ ששור הוא בעל חי מסוכן, עד כדי כך, שאפילו כשהוא עסוק באכילתו מתוך סל של תבן, ברח מפניו ועלה לגג, והשלך אחריך את המדרגות העולות לגג, כדי שלא יעלה אחריך ויזיקך (ואמר בדרך גוזמא, שצריך ליזהר ממנו ביותר).</span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר שמואל</b>: מה שאמרו ששור בעל חי מסוכן הוא, <b style='font-size:20px; color:black;'>הני מילי בשור שחור, וביומי ניסן, מפני ש</b>אז <b style='font-size:20px; color:black;'>השטן מרקד לו בין קרניו!</b> שמתוך שעברו ימי הסתיו שבהם יבשה הארץ, ועתה רואה אותה מלאה דשאים, זחה דעתו עליו, ונכנס בו יצר הרע.</span> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר שמואל</b>: מה שאמרו ששור בעל חי מסוכן הוא, <b style='font-size:20px; color:black;'>הני מילי בשור שחור, וביומי ניסן, מפני ש</b>אז <b style='font-size:20px; color:black;'>השטן מרקד לו בין קרניו!</b> שמתוך שעברו ימי הסתיו שבהם יבשה הארץ, ועתה רואה אותה מלאה דשאים, זחה דעתו עליו, ונכנס בו יצר הרע.</span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>תנו רבנן: מעשה במקום אחד שהיה</b> בו <b style='font-size:20px; color:black;'>ערוד</b> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>תנו רבנן: מעשה במקום אחד שהיה</b> בו <b style='font-size:20px; color:black;'>ערוד</b> (בעל חי שנולד מכלאי נחש וצב), <b style='font-size:20px; color:black;'>והיה מזיק את הבריות, באו והודיעו לו לרבי חנינא בן דוסא.</b></span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר להם: הראו לי את חורו!</b></span> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר להם: הראו לי את חורו!</b></span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>הראוהו את חורו, נתן</b> רבי חנינא בן דוסא <b style='font-size:20px; color:black;'>את עקבו על פי החור, יצא</b> הערוד <b style='font-size:20px; color:black;'>ונשכו</b> לרבי חנינא, <b style='font-size:20px; color:black;'>ומת אותו ערוד.</b> <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 5 </b> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>הראוהו את חורו, נתן</b> רבי חנינא בן דוסא <b style='font-size:20px; color:black;'>את עקבו על פי החור, יצא</b> הערוד <b style='font-size:20px; color:black;'>ונשכו</b> לרבי חנינא, <b style='font-size:20px; color:black;'>ומת אותו ערוד.</b> <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 5 </b> | ||
<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 5. </b> <b>המהרש"א</b> תמה איך עמד רבי חנינא במקום סכנה וסמך על נס. ו<b>החיד"א</b> | <span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 5. </b> <b>המהרש"א</b> תמה איך עמד רבי חנינא במקום סכנה וסמך על נס. ו<b>החיד"א</b> (בפתח עינים) ביאר ע"פ דברי ה<b>חינוך</b> (תקמו) שקצת בני אדם הקב"ה חפץ ביקרם ומסר את הטבע בידם, ורבי חנינא ידע שהוא מכללם, וכ"כ <b>המהרש"א</b> (תענית כ ב). וב<b>עיון יעקב</b> ביאר שידע שכל חייו הוא שלוח משמים לטובת הכלל (שהרי הוא ניזון בקב חרובים, וכל העולם ניזון בזכותו) וראה ב<b>שו"ע</b> (חו"מ תכו) אם חייב להכניס עצמו לספק סכנה כדי להציל אחרים מסכנה ודאית. וב<b>גליון הש"ס</b> ציין ל<b>יפה מראה</b> שכתב כי לצורך קידוש ה' שעשה מותר לסכן עצמו.</span> </span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>(כי כשהערוד נושך אדם - אם הערוד מגיע קודם למים, האדם מת, ואילו אם האדם מגיע למים לפניו, הערוד מת. ונעשה נס לרבי חנינא ונבקע מעין מתחת עקבו, ולכן מת הערוד) <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 6 </b>. | ||
<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 6. </b> <b>רש"י</b> בשם <b>בה"ג</b>, ובחולין | <span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 6. </b> <b>רש"י</b> בשם <b>בה"ג</b>, ובחולין (קכז א) מצינו שהוא בריה הנוצרת מנחש וצב, ועליה הקב"ה אומר שתבא בריה שלא בראתי בעולמי ותפרע מהרשעים שמביאים בריות שלא בראתי, ויתכן שלכן אין לו תקנה אלא בבריאת מעין חדש לרפואתו (וראה <b>בעל הטורים</b> שמות י יז, <b>ויערות דבש</b> ח"ב ח, ו<b>של"ה</b> כי תצא תו"א ו)</span> </span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>נטלו</b> רבי חנינא לערוד <b style='font-size:20px; color:black;'>על כתפו, והביאו לבית המדרש, אמר להם: ראו בני, אין ערוד ממית, אלא החטא ממית!</b> <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 7 </b> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>נטלו</b> רבי חנינא לערוד <b style='font-size:20px; color:black;'>על כתפו, והביאו לבית המדרש, אמר להם: ראו בני, אין ערוד ממית, אלא החטא ממית!</b> <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 7 </b> | ||
<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 7. </b> ב<b>רוח חיים</b> | <span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 7. </b> ב<b>רוח חיים</b> (אבות ה ה) כתב שמשום כך שנינו שם "לא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם", שהרי "לא לן אדם בירושלים ועבירה בידו", ולא יכלו להזיקם.</span> </span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>באותה שעה אמרו: אוי לו לאדם שפגע בו</b> <b style='font-size:20px; color:black;'>ערוד, ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא!</b></span> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>באותה שעה אמרו: אוי לו לאדם שפגע בו</b> <b style='font-size:20px; color:black;'>ערוד, ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא!</b></span> | ||
<BR><b style='font-size:25px; color:RGB(15,74,172);'>מתניתין:</b> | <BR><b style='font-size:25px; color:RGB(15,74,172);'>מתניתין:</b> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>מזכירין גבורות גשמים</b> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>מזכירין גבורות גשמים</b> ("משיב הרוח ומוריד הגשם") <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 8 </b> <b style='font-size:20px; color:black;'>ב</b>ברכת <b style='font-size:20px; color:black;'>תחיית המתים</b>. | ||
<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 8. </b> בתענית | <span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 8. </b> בתענית (ב א) אמרו שנקראו "גבורות גשמים" מפני שיורדין בגבורה, וב<b>תוס'</b> שם כתבו משום ש"גבורה" כוללת כח וגדולה, ו<b>הרמב"ם</b> בפירוש משנתנו כתב שנקראו גבורות מפני שיש בהן תועלת. וה<b>רא"ה</b> ביאר שגשמים נקראו גבורה כי הם דבר פלא.</span> </span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>ושאלה</b> של גשמים | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>ושאלה</b> של גשמים ("ותן טל ומטר") מזכירין <b style='font-size:20px; color:black;'>בברכת השנים!</b></span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>והבדלה</b> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>והבדלה</b> ("אתה חוננתנו") שבתפלת מוצאי שבת ויום טוב, מזכירין <b style='font-size:20px; color:black;'>בחונן הדעת!</b> <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 9 </b> | ||
<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 9. </b> כתב ה<b>ארחות חיים</b>: אין מתחילים ב"אתה חוננתנו", לפי שהמשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכה אינו אלא טועה, אלא מתחיל "אתה חונן" עד "וחננו מאתך", ומתחיל "אתה הבדלת", וכן דעת <b>הרמב"ם</b> | <span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 9. </b> כתב ה<b>ארחות חיים</b>: אין מתחילים ב"אתה חוננתנו", לפי שהמשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכה אינו אלא טועה, אלא מתחיל "אתה חונן" עד "וחננו מאתך", ומתחיל "אתה הבדלת", וכן דעת <b>הרמב"ם</b> (תפלה ב ד), וכן דקדק ה<b>ב"ח</b> מהלשון "והבדלה בחונן הדעת". אבל ה<b>בית יוסף</b> (רצד) כתב: "והעולם נוהגים לומר "אתה חוננתנו", שאין זה נקרא שינוי מטבע, שהכל ענין אחד הוא", ומשמע שסברו שאין ההבדלה ממטבע התפלה, שהרי אם כן אין זה שינוי ממטבע, כי הנידון מהו המטבע הנכון במוצ"ש, ובהכרח שהוא דין הבדלה בפני עצמה, שתקנו לאומרה בתפלה. וה<b>דרכי משה</b> כתב "ומיהו משמע דלכו"ע אין לומר תרוייהו", אך ה<b>לבוש</b> יישב מנהגינו לומר שניהם, שהרי אין בכך כפילות, כי "אתה חונן" נאמר על כל אדם, בין על ישראל ובין על האומות, שחננם ה' בדעת להשכיל בשבע חכמות, אבל "אתה חוננתנו" נסוב על חכמת התורה, ותקנוה על החיבה יתירה שנתן הקב"ה לישראל על ידי התורה. וב<b>דברי חמודות</b> האריך בזה, וראה הערה.</span> </span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>רבי עקיבא אומר: אומרה</b> להבדלה כ<b style='font-size:20px; color:black;'>ברכה</b> <b style='font-size:20px; color:black;'>רביעית בפני עצמה,</b> קודם חונן הדעת, וחותם בה "ברוך אתה ה' המבדיל בין קודש לחול". <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 10 </b> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>רבי עקיבא אומר: אומרה</b> להבדלה כ<b style='font-size:20px; color:black;'>ברכה</b> <b style='font-size:20px; color:black;'>רביעית בפני עצמה,</b> קודם חונן הדעת, וחותם בה "ברוך אתה ה' המבדיל בין קודש לחול". <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 10 </b> | ||
<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 10. </b> אף שלעיל | <span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 10. </b> אף שלעיל (כח ב) אמרו שמנין הברכות נתקן כנגד י"ח אזכרות, וגם ברכה שנוספה, תקנוה כנגד אזכרה - לרבי עקיבא ברכת ההבדלה אינה ברכה ממטבע התפלה, אלא דין הבדלה בפני עצמה, ורק תקנו לאומרה בתפלה, ולפיכך אין צריך שתהא אזכרה כנגדה (ובע"ב אמרו "תמני סרי לא תקון" שלא מצינו שתקנו תפלה של י"ט ברכות, אך לא מצד האזכרות). ולביאור זה אם דילג ברכת ההבדלה, אינו חוזר, אך אם היא ברכה ממטבע התפלה מסתבר שיחזור, ובברייתא שנינו "אין מחזירין אותו" ולא מצינו שנחלק בה ר"ע.</span> </span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>רבי אליעזר אומר: אומר</b> את ההבדלה <b style='font-size:20px; color:black;'>ב</b>תוך ברכת ה<b style='font-size:20px; color:black;'>הודאה!</b> וטעמו, משום שמודים בה לה' שזיכנו להכיר ולהבדיל בין קדש לחול. <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 11 </b> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>רבי אליעזר אומר: אומר</b> את ההבדלה <b style='font-size:20px; color:black;'>ב</b>תוך ברכת ה<b style='font-size:20px; color:black;'>הודאה!</b> וטעמו, משום שמודים בה לה' שזיכנו להכיר ולהבדיל בין קדש לחול. <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 11 </b> | ||
| שורה 59: | שורה 59: | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר רב יוסף: מתוך ש</b>הבדלה <b style='font-size:20px; color:black;'>היא חכמה</b>, כי החכם יודע להבדיל בין קדש לחול ובין טמא לטהור, <b style='font-size:20px; color:black;'>קבעוה בברכת</b> ה<b style='font-size:20px; color:black;'>חכמה!</b> שעל ידי הדעת אנו מכירים את מעלת המנוחה, ויודעים אנו להבדיל בין קודש לחול. <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 13 </b> <b style='font-size:20px; color:black;'>ורבנן אמרי</b> כי הטעם שמזכירין הבדלה בחונן הדעת, הוא: <b style='font-size:20px; color:black;'>מתוך ש</b>הבדלה <b style='font-size:20px; color:black;'>היא</b> הזכרת יציאת הקודש וכניסת ה<b style='font-size:20px; color:black;'>חול, לפיכך קבעוה ב</b>תחלת <b style='font-size:20px; color:black;'>ברכת</b> ה<b style='font-size:20px; color:black;'>חול</b>, <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 14 </b> שהיא "חונן הדעת", שהרי ג' ראשונות נאמרות אף בשבת. <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 15 </b> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר רב יוסף: מתוך ש</b>הבדלה <b style='font-size:20px; color:black;'>היא חכמה</b>, כי החכם יודע להבדיל בין קדש לחול ובין טמא לטהור, <b style='font-size:20px; color:black;'>קבעוה בברכת</b> ה<b style='font-size:20px; color:black;'>חכמה!</b> שעל ידי הדעת אנו מכירים את מעלת המנוחה, ויודעים אנו להבדיל בין קודש לחול. <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 13 </b> <b style='font-size:20px; color:black;'>ורבנן אמרי</b> כי הטעם שמזכירין הבדלה בחונן הדעת, הוא: <b style='font-size:20px; color:black;'>מתוך ש</b>הבדלה <b style='font-size:20px; color:black;'>היא</b> הזכרת יציאת הקודש וכניסת ה<b style='font-size:20px; color:black;'>חול, לפיכך קבעוה ב</b>תחלת <b style='font-size:20px; color:black;'>ברכת</b> ה<b style='font-size:20px; color:black;'>חול</b>, <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 14 </b> שהיא "חונן הדעת", שהרי ג' ראשונות נאמרות אף בשבת. <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 15 </b> | ||
<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 13. </b> <b>רבינו יונה</b>, <b>והרשב"א</b> כתב שלכן הקדימו את ברכת הדעת לפני כל ברכות הבקשה, כי לולי הדעת איך ידע למי יפנה לבקש צרכיו. <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 14. </b> <b>מג"א והגר"א</b> | <span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 13. </b> <b>רבינו יונה</b>, <b>והרשב"א</b> כתב שלכן הקדימו את ברכת הדעת לפני כל ברכות הבקשה, כי לולי הדעת איך ידע למי יפנה לבקש צרכיו. <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 14. </b> <b>מג"א והגר"א</b> (רצד) פירשו ע"פ הירושלמי, כי כמו שאסור לעשות מלאכה עד שיבדיל כך גם אסור לתבוע צרכיו קודם שיבדיל, ולכן צריך להבדיל קודם ברכות האמצעיות, וראה <b>רא"ה ומהרש"א</b>. <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 15. </b> <b>הגר"א</b> (רצד) כתב שמנהגנו להתחיל ב"אתה חונן" ולומר גם "אתה חוננתנו" הוא לקיים את טעמי רב יוסף ורבנן, שכיון שקבעוה בחונן הדעת משום שהיא חכמה, ראוי לפתוח ב"אתה חונן", אך צריך לומר בה גם "אתה חוננתנו" כי היא תחילת ברכות החול, ואין לבקש על צרכיו לפני שמבדיל.</span> </span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר רבי אמי: גדולה "דעה" שניתנה בתחלת ברכה של חול</b> ב"חונן הדעת".</span> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר רבי אמי: גדולה "דעה" שניתנה בתחלת ברכה של חול</b> ב"חונן הדעת".</span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>ואמר רבי אמי: גדולה דעה,</b> לפי <b style='font-size:20px; color:black;'>שניתנה בין שתי אותיות</b> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>ואמר רבי אמי: גדולה דעה,</b> לפי <b style='font-size:20px; color:black;'>שניתנה בין שתי אותיות</b> (שתי אזכרות השם)! <b style='font-size:20px; color:black;'>שנאמר</b> (שמואל א ב ג) <b style='font-size:20px; color:black;'>"כי אל דעות ה'"</b>. <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 16 </b> | ||
<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 16. </b> ביאר ה<b>מהרש"א</b> כי הדעת היא המדה העליונה שבג' מדות, חכמה בינה ודעת, והיא רוח הקדש, ולא אמרו בין שתי "תיבות ה"', אלא בין שתי "אותיות ה"', לפי שתיבות ה' אינן ככל תיבה המחוברת על ידי אותיות, ויש לה משמעות בפני עצמה, אלא מי שיש בו רוח הקדש | <span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 16. </b> ביאר ה<b>מהרש"א</b> כי הדעת היא המדה העליונה שבג' מדות, חכמה בינה ודעת, והיא רוח הקדש, ולא אמרו בין שתי "תיבות ה"', אלא בין שתי "אותיות ה"', לפי שתיבות ה' אינן ככל תיבה המחוברת על ידי אותיות, ויש לה משמעות בפני עצמה, אלא מי שיש בו רוח הקדש (שהיא ה"דעת") יודע לצרף את שמותיו של הקב"ה, ("דעת" הוא לשון חיבור, כמו "והאדם ידע את חוה אשתו"). וניתנה ה"דעת" בין "אל" שהוא דין, ל"ה"' שהוא רחמים, והיודע לצרפן יודע צירוף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ שהם דין ורחמים.</span> </span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>וכל מי שאין בו דעה, אסור לרחם עליו,</b> <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 17 </b> <b style='font-size:20px; color:black;'>שנאמר</b> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>וכל מי שאין בו דעה, אסור לרחם עליו,</b> <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 17 </b> <b style='font-size:20px; color:black;'>שנאמר</b> (ישעיה כז יא) <b style='font-size:20px; color:black;'>"כי לא עם בינות הוא, על כן לא ירחמנו עושהו"</b>. | ||
<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 17. </b> ב<b>באר שבע</b> | <span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 17. </b> ב<b>באר שבע</b> (סנהדרין צב א) כתב שאין הכוונה לשוטה מלידה, שהרי אינו אשם בחוסר דעתו, אלא במי שיש בו דעה ואינו רוצה להתבונן. וב<b>ברכת פרץ</b> (פר' בשלח) ביאר שהכוונה למי שהוא בר דעת אלא שאין לו דעה להכיר טובה, (אבל על מחוסר דעה חובה לרחם, שהרי אפילו על בהמה וחיה נאמר "ורחמיו על כל מעשיו" וכמבואר בב"מ פה א). והוסיף, שהאיסור רק לענין רחמנות בדבר שאין עליו חיוב מצוה, אבל חייבין ליתן לו צדקה ולהשיב אבידתו, אולם ב<b>יד רמה</b> (ב"ב ח א) כתב שמי שאינו בכלל דרך ארץ ומצוות אין ליתן לו צדקה. וב<b>אור יחזקאל</b> (ד נט) ביאר שמי שאינו מחשב מחשבות להזהר מחטא, אין לרחם עליו אם יחטא, שהרי יודע ודאי שיכשל בחטא.</span> </span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר רבי אלעזר: גדול מקדש,</b> לפי <b style='font-size:20px; color:black;'>שניתן</b> <b style='font-size:20px; color:black;'>בין ב' אותיות.</b> שנאמר | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר רבי אלעזר: גדול מקדש,</b> לפי <b style='font-size:20px; color:black;'>שניתן</b> <b style='font-size:20px; color:black;'>בין ב' אותיות.</b> שנאמר (שמות טו יז) "מכון לשבתך <b style='font-size:20px; color:black;'>פעלת ה', מקדש ה'</b> כוננו ידיך". <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 18 </b> | ||
<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 18. </b> ביאר ה<b>מהרש"א</b> שהמקדש נעשה על ידי בצלאל שהיתה בו "דעת" ורוח הקדש, שנאמר "וימלא אותו רוח אלקים, בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה" | <span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 18. </b> ביאר ה<b>מהרש"א</b> שהמקדש נעשה על ידי בצלאל שהיתה בו "דעת" ורוח הקדש, שנאמר "וימלא אותו רוח אלקים, בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה" (ראה נה א). ועל ידי כן היה יודע לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ. והמקדש כמו ה"דעת" ניתן בין שם אל"ף דל"ת, לשם הוי"ה, שהוא צירוף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ שהם דין ורחמים, ולכן אמר "כל אדם שיש בו דעה, כאילו נבנה בית המקדש בימיו", שהדעת מצרפת בין שתי אותיות, וגם בנין המקדש נעשה על ידי צירוף זה.</span> </span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>ואמר רבי אלעזר: כל אדם שיש בו דעה,</b> הרי זה <b style='font-size:20px; color:black;'>כאילו נבנה בית המקדש בימיו!</b> שהרי <b style='font-size:20px; color:black;'>דעה ניתנה בין שתי אותיות,</b> כשם ש<b style='font-size:20px; color:black;'>מקדש ניתן בין שתי אותיות</b>, כאמור.</span> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>ואמר רבי אלעזר: כל אדם שיש בו דעה,</b> הרי זה <b style='font-size:20px; color:black;'>כאילו נבנה בית המקדש בימיו!</b> שהרי <b style='font-size:20px; color:black;'>דעה ניתנה בין שתי אותיות,</b> כשם ש<b style='font-size:20px; color:black;'>מקדש ניתן בין שתי אותיות</b>, כאמור.</span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>מתקיף לה רב אחא קרחינאה: אלא מעתה</b> וכי נאמר גם כך: <b style='font-size:20px; color:black;'>גדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות!? ש</b>הרי אף בה <b style='font-size:20px; color:black;'>נאמר</b> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>מתקיף לה רב אחא קרחינאה: אלא מעתה</b> וכי נאמר גם כך: <b style='font-size:20px; color:black;'>גדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות!? ש</b>הרי אף בה <b style='font-size:20px; color:black;'>נאמר</b> (תהלים צד א) <b style='font-size:20px; color:black;'>"אל נקמות ה'"</b>. <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 19 </b> | ||
<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 19. </b> <b>המהרש"א</b> ביאר על פי דרכו, שקושיית הגמרא הרי בנקמה אין אלא גבורה ומדת הדין, ומה שייך בה צירוף רחמים ודין. ועל כך מתרצת "אין, במילתה מיהא גדולה היא", והיינו, שכשעושה נקמה באומות העולם, יש בה גם טובה לישראל, ולכן נכתבה בין אותיות של רחמים לאותיות של דין. | <span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 19. </b> <b>המהרש"א</b> ביאר על פי דרכו, שקושיית הגמרא הרי בנקמה אין אלא גבורה ומדת הדין, ומה שייך בה צירוף רחמים ודין. ועל כך מתרצת "אין, במילתה מיהא גדולה היא", והיינו, שכשעושה נקמה באומות העולם, יש בה גם טובה לישראל, ולכן נכתבה בין אותיות של רחמים לאותיות של דין. (ומסתבר שלכן נקט "גדולה היא", כי "גדולה" היינו חסד). וב<b>מכתב מאליהו</b> (ח"ב 124) נקט שנכתבה בין שני שמות של חסד, להורות כי אינה כנקמת אדם, שבאה להשלים את הפגיעה בכבודו, שהרי אין פגיעה בשמו יתברך, אלא שבהגתינו נראה כחילול ה', ונמצא שהנקמה היא לקדש את ה' כפי השגתינו, וכולה חסד עמנו שמלמדנו קידוש שמו.</span> </span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר ליה: אין,</b> אכן נכון הדבר, כי אף הנקמה, <b style='font-size:20px; color:black;'>במילתה</b> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר ליה: אין,</b> אכן נכון הדבר, כי אף הנקמה, <b style='font-size:20px; color:black;'>במילתה</b> (במקום שצריך לה) <b style='font-size:20px; color:black;'>מיהא גדולה היא!</b></span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>והיינו דאמר עולא</b>: על הכתוב "אל נקמות" בלשון רבים - <b style='font-size:20px; color:black;'>שתי נקמות הללו למה?</b> - נקמה <b style='font-size:20px; color:black;'>אחת לטובה, ואחת לרעה</b>.</span> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>והיינו דאמר עולא</b>: על הכתוב "אל נקמות" בלשון רבים - <b style='font-size:20px; color:black;'>שתי נקמות הללו למה?</b> - נקמה <b style='font-size:20px; color:black;'>אחת לטובה, ואחת לרעה</b>.</span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>נקמה <b style='font-size:20px; color:black;'>לטובה</b> - כ<b style='font-size:20px; color:black;'>דכתיב</b> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>נקמה <b style='font-size:20px; color:black;'>לטובה</b> - כ<b style='font-size:20px; color:black;'>דכתיב</b> (דברים יג ב) <b style='font-size:20px; color:black;'>"הופיע מהר פארן",</b> ודרשו (בב"ק לח א): מפארן הופיע והפקיר ממונן של הגויים לישראל. (ולכן שור של ישראל שנגח שור של עכו"ם, פטור).</span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ונקמה <b style='font-size:20px; color:black;'>לרעה</b> - כ<b style='font-size:20px; color:black;'>דכתיב, "אל נקמות ה', אל נקמות הופיע",</b> להפרע מן הגויים שלא רצו לקבל את התורה.</span> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>ונקמה <b style='font-size:20px; color:black;'>לרעה</b> - כ<b style='font-size:20px; color:black;'>דכתיב, "אל נקמות ה', אל נקמות הופיע",</b> להפרע מן הגויים שלא רצו לקבל את התורה.</span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>שנינו במשנה: <b style='font-size:20px; color:black;'>רבי עקיבא אומר: אומרה ברכה רביעית</b> בפני עצמה.</span> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>שנינו במשנה: <b style='font-size:20px; color:black;'>רבי עקיבא אומר: אומרה ברכה רביעית</b> בפני עצמה.</span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר ליה רב שמן בר אבא לרבי יוחנן: מכדי, אנשי כנסת הגדולה תקנו להם</b> <b style='font-size:20px; color:black;'>לישראל ברכות ותפלות קדושות</b> <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 20 </b> <b style='font-size:20px; color:black;'>והבדלות,</b> ואם כן, מה מקום יש למחלוקת זו, והרי <b style='font-size:20px; color:black;'>נחזי היכן תקון</b> להבדלה? <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 21 </b> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר ליה רב שמן בר אבא לרבי יוחנן: מכדי, אנשי כנסת הגדולה תקנו להם</b> <b style='font-size:20px; color:black;'>לישראל ברכות ותפלות קדושות</b> <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 20 </b> <b style='font-size:20px; color:black;'>והבדלות,</b> ואם כן, מה מקום יש למחלוקת זו, והרי <b style='font-size:20px; color:black;'>נחזי היכן תקון</b> להבדלה? <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 21 </b> | ||
<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 20. </b> ב<b>מנחת חנוך</b> | <span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 20. </b> ב<b>מנחת חנוך</b> (לא) העיר שמכאן יקשה לכאורה על דעת <b>החינוך והרמב"ם</b> שקידוש דאורייתא, וביאר כי אע"פ שהחיוב מה"ת, רבנן תקנו את נוסח הקידוש ומקום הזכרתו, וכעין שכתב ה<b>ב"י</b> (קפז) לגבי ברכת המזון. וה<b>מג"א</b> (רעא א) ו<b>שאגת אריה</b> (ס) הקשו מכאן לרשי (נזיר ד א) שנקט שהבדלה על יין מה"ת, עי"ש, וראה הערה 33. <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 21. </b> ה<b>ריטב"א</b> כתב שלא מצינו שיקשו כן על תקנה אחרת, כי יתכן שנשכחו פרטיה ומסורתה, ולכן תמהו כן רק על הבדלה שישנה כל שבוע ולא מסתבר שנשכחה מסורת, וראה הגהות <b>מהר"ץ חיות</b>.</span> </span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר ליה</b> רבי יוחנן: <b style='font-size:20px; color:black;'>בתחלה</b> כשעלו מן הגולה והיו עניים, ולא היה ביכולתם לקנות יין, <b style='font-size:20px; color:black;'>קבעוה</b> אנשי כנסת הגדולה את ההבדלה <b style='font-size:20px; color:black;'>בתפלה,</b> ולאחר ש<b style='font-size:20px; color:black;'>העשירו</b> ויכלו לקנות יין, בטלו את ההבדלה שבתפלה ו<b style='font-size:20px; color:black;'>קבעוה על הכוס</b> של יין, <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 22 </b> ובאותו זמן נשתכחה תקנת עזרא שקבעה בתפלה, ולאחר מכן, שוב <b style='font-size:20px; color:black;'>הענו</b> ולא היתה ידם משגת לקנות יין, ו<b style='font-size:20px; color:black;'>חזרו וקבעוה בתפלה,</b> ואז נחלקו היכן נקבעה בתחילה. <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 23 </b> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר ליה</b> רבי יוחנן: <b style='font-size:20px; color:black;'>בתחלה</b> כשעלו מן הגולה והיו עניים, ולא היה ביכולתם לקנות יין, <b style='font-size:20px; color:black;'>קבעוה</b> אנשי כנסת הגדולה את ההבדלה <b style='font-size:20px; color:black;'>בתפלה,</b> ולאחר ש<b style='font-size:20px; color:black;'>העשירו</b> ויכלו לקנות יין, בטלו את ההבדלה שבתפלה ו<b style='font-size:20px; color:black;'>קבעוה על הכוס</b> של יין, <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 22 </b> ובאותו זמן נשתכחה תקנת עזרא שקבעה בתפלה, ולאחר מכן, שוב <b style='font-size:20px; color:black;'>הענו</b> ולא היתה ידם משגת לקנות יין, ו<b style='font-size:20px; color:black;'>חזרו וקבעוה בתפלה,</b> ואז נחלקו היכן נקבעה בתחילה. <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 23 </b> | ||
<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 22. </b> <b>הצל"ח</b> ביאר שבקידוש קבעו מתחילה גם בתפלה וגם על הכוס, משום שאפילו עני חייב לאכול פת בשבת, ואם לא יקדש על היין יקדש על פת, אך הבדלה אינה על הפת, וראה הערה 24. וב<b>ראש יוסף</b> כתב שבקידוש חוזר לראש אף שיכול לאומרו על הכוס, ושלא כהבדלה, שאם יכול לאומרה על כוס אינו חוזר בתפלה, כי מתחילה תקנוה רק בתפלה, וכשהעשירו קבעוה רק על כוס, ואף לבסוף נשאר דינה שדי בהבדלה על כוס, אך קידוש מתחילה נקבע בתפלה ועל כוס, ולכן אין הכוס מועילה במקום התפלה. והטעם לחלק ביניהם, משום שקידוש הוא הזכרת שבת, ושייך בתפלה ועל הכוס, אך הבדלה, כיון שכבר הבדיל ויצאה שבת, לא שייך שיבדיל שוב | <span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 22. </b> <b>הצל"ח</b> ביאר שבקידוש קבעו מתחילה גם בתפלה וגם על הכוס, משום שאפילו עני חייב לאכול פת בשבת, ואם לא יקדש על היין יקדש על פת, אך הבדלה אינה על הפת, וראה הערה 24. וב<b>ראש יוסף</b> כתב שבקידוש חוזר לראש אף שיכול לאומרו על הכוס, ושלא כהבדלה, שאם יכול לאומרה על כוס אינו חוזר בתפלה, כי מתחילה תקנוה רק בתפלה, וכשהעשירו קבעוה רק על כוס, ואף לבסוף נשאר דינה שדי בהבדלה על כוס, אך קידוש מתחילה נקבע בתפלה ועל כוס, ולכן אין הכוס מועילה במקום התפלה. והטעם לחלק ביניהם, משום שקידוש הוא הזכרת שבת, ושייך בתפלה ועל הכוס, אך הבדלה, כיון שכבר הבדיל ויצאה שבת, לא שייך שיבדיל שוב (כמבואר בהערה 29). <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 23. </b> <b>הרמב"ן בספר תורת האדם</b> כתב שהבדלת מוצ"ש שחל בט' באב אינה צריכה תשלומין, שלא נתחייב אותו מוצ"ש בהבדלת כוס, כי כיון שהבדלה על הכוס מטולטלת היא בין עניות לעשירות אין לך עניות גדול מלילי ט' באב שכל ישראל עניים מרודים הם, ולפיכך אינה מחוייבת בתשלומין, וראה נידון רחב בזה בראשונים לפסחים (קז א).</span> </span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>והם אמרו</b>: כשחזרו וקבעוה בתפלה - <b style='font-size:20px; color:black;'>המבדיל בתפלה</b>, אם יש לו אפשרות להשיג כוס יין, לכתחילה <b style='font-size:20px; color:black;'>צריך שיבדיל</b> גם <b style='font-size:20px; color:black;'>על הכוס!</b> <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 24 </b> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>והם אמרו</b>: כשחזרו וקבעוה בתפלה - <b style='font-size:20px; color:black;'>המבדיל בתפלה</b>, אם יש לו אפשרות להשיג כוס יין, לכתחילה <b style='font-size:20px; color:black;'>צריך שיבדיל</b> גם <b style='font-size:20px; color:black;'>על הכוס!</b> <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 24 </b> | ||
<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 24. </b> בפשטות נראה שנשאר חיוב הבדלה על הכוס, אלא שאם אין לו כוס חייב להבדיל בתפלה, אולם ראה בהערה 28 שדעת הרשב"א שלמסקנא חזרו וקבעו עיקרה על התפלה. וה<b>ריטב"א</b> ביאר שתקנו שאם יהא אפשר לו יבדיל על הכוס, ולמד מכך שאין מבדילין על הפת, שהרי ודאי ודאי היה להם פת לאכול, ובכל זאת לא תקנו להבדיל עליה, וכ"כ <b>הר"ן</b> | <span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 24. </b> בפשטות נראה שנשאר חיוב הבדלה על הכוס, אלא שאם אין לו כוס חייב להבדיל בתפלה, אולם ראה בהערה 28 שדעת הרשב"א שלמסקנא חזרו וקבעו עיקרה על התפלה. וה<b>ריטב"א</b> ביאר שתקנו שאם יהא אפשר לו יבדיל על הכוס, ולמד מכך שאין מבדילין על הפת, שהרי ודאי ודאי היה להם פת לאכול, ובכל זאת לא תקנו להבדיל עליה, וכ"כ <b>הר"ן</b> (פסחים קז, וב<b>שו"ע</b> רצו ב הובאה מחלוקת בזה). וב<b>משנה ברורה</b> (שדמ ג) למד מכך שההולך במדבר ואין לו יין, יוצא ידי חובת הבדלה בתפלה.</span> </span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>איתמר נמי, אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפלות, קדושות והבדלות, בתחלה קבעוה</b> להבדלה <b style='font-size:20px; color:black;'>בתפלה, העשירו, קבעוה על הכוס, חזרו והענו, קבעוה בתפלה, והם אמרו: המבדיל בתפלה, צריך</b> <b style='font-size:20px; color:black;'>שיבדיל על הכוס.</b></span> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>איתמר נמי, אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפלות, קדושות והבדלות, בתחלה קבעוה</b> להבדלה <b style='font-size:20px; color:black;'>בתפלה, העשירו, קבעוה על הכוס, חזרו והענו, קבעוה בתפלה, והם אמרו: המבדיל בתפלה, צריך</b> <b style='font-size:20px; color:black;'>שיבדיל על הכוס.</b></span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>איתמר נמי, רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: המבדיל בתפלה, צריך שיבדיל</b> אף <b style='font-size:20px; color:black;'>על הכוס</b>.</span> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>איתמר נמי, רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: המבדיל בתפלה, צריך שיבדיל</b> אף <b style='font-size:20px; color:black;'>על הכוס</b>.</span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר רבה: ומותבינן אשמעתין</b> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר רבה: ומותבינן אשמעתין</b> (על מה שאמרתי שצריך להבדיל גם על הכוס) ממה ששנינו בברייתא: <b style='font-size:20px; color:black;'>טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים, ושאלה בברכת השנים מחזירין אותו.</b></span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>אבל אם טעה <b style='font-size:20px; color:black;'>ו</b>לא הזכיר <b style='font-size:20px; color:black;'>הבדלה בחונן הדעת, אין מחזירין אותו,</b> <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 25 </b> <b style='font-size:20px; color:black;'>מפני שיכול לאומרה על הכוס,</b> <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 26 </b> ומשמע שדוקא כשלא אמרה בתפלה אומרה על הכוס, אבל אם אמרה בתפלה אינו צריך לאומרה שוב על הכוס. <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 27 </b> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>אבל אם טעה <b style='font-size:20px; color:black;'>ו</b>לא הזכיר <b style='font-size:20px; color:black;'>הבדלה בחונן הדעת, אין מחזירין אותו,</b> <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 25 </b> <b style='font-size:20px; color:black;'>מפני שיכול לאומרה על הכוס,</b> <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 26 </b> ומשמע שדוקא כשלא אמרה בתפלה אומרה על הכוס, אבל אם אמרה בתפלה אינו צריך לאומרה שוב על הכוס. <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 27 </b> | ||
<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 25. </b> <b>דעת רס"ג</b> שרק אם סיים תפלתו אינו חוזר, אך אם נזכר בתוך התפלה חוזר לראש, ויתכן שנקטו כי הבדלה נתקנה כתוספת במטבע ברכת חונן הדעת | <span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 25. </b> <b>דעת רס"ג</b> שרק אם סיים תפלתו אינו חוזר, אך אם נזכר בתוך התפלה חוזר לראש, ויתכן שנקטו כי הבדלה נתקנה כתוספת במטבע ברכת חונן הדעת (והיינו אף לדעת רבנן במשנה, והרשב"א כתב שאינו נכון, כי א"כ גם כשסיים יחזור לראש). אך <b>הרמב"ם</b> (תפלה י יד) ו<b>הרשב"א</b> נקטו שאם לא אמר בחונן הדעת, אפילו נזכר באמצע התפלה, לא יחזור, ויתכן שסברו כי דין הבדלה הוא חיוב בפני עצמו, ורק תקנו לאומרה בברכת חונן הדעת (והיינו לדעת רבנן, ובכך נחלק עמם רבי עקיבא), וראה הערה הבאה. <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 26. </b> <b>דעת רס"ג</b> שאם אין לו כוס להבדיל, חוזר ומתפלל, וכן הביא ה<b>כסף משנה</b> (תפלה י יד) בשם <b>בה"ג</b>, וביאר <b>הרשב"א</b> שהטעם לכך משום שהבדלה "תקנה קבועה היתה עד שקבעוה על הכוס" ויש לדון אם כוונתו שהיא חלק מהתפלה, ואינה כיעלה ויבא שחוזר ומתפלל רק כדי לקיים חיוב ההזכרה, או שאע"פ שהיא חיוב הבדלה, ואינה מנוסח התפלה, חייב לחזור, כי היא הזכרה שקבעוה בתפלה ואינו יכול לקיימה אלא בתפלה (והראיה שהרי רק לגבי גבורות ושאלת גשמים נקט ש"ברכות קבועות הן", ולעיל כו הערה 27 הבאנו ביאור חילוק זה מ<b>כתבי הגר"ח</b>, וראה עוד ב<b>אבן</b> <b>האזל</b> תפלה י יד, וב<b>קהילות יעקב</b> יז וב<b>אשר</b> <b>לשלמה</b> מועד יב). <b>והרמב"ם</b> (שם) כתב ש"אם לא הזכיר הבדלה, אינו צריך לחזור" ולא תלה דין זה בטעם שיכול לאומרה על הכוס, וסבר כי מעת שעקרוה מנוסח התפלה ותקנו לאומרה על הכוס, שוב אינה מנוסח התפלה אלא הזכרה בעלמא, ואף אם אין לו כוס אינו חוזר. <b>ורבינו יונה</b> כתב שאם יודע שמחר תהיה לו כוס, אינו חוזר ומתפלל, וכן נקט <b>הרא"</b>ש (תפלת השחר טו), וביאר ב<b>קהלות יעקב</b> כי אף שכבר יצא חובת תפלה, אם אין לו כוס צריך לחזור כדי לקיים חובת הבדלה, שאינו יכול לקיימה אלא בתפלה שלימה, אך אינו מדיני התפלה. וב<b>דברי חמודות</b> כתב כי אף שדעת הרא"ש (ערבי פסחים יג) שאם לא הבדיל יכול להבדיל עד יום ג', מכל מקום אם ידוע לו שתהיה לו כוס רק ביום ג', חוזר, כי כיון שטעה בתפלה וכעת אין לו כוס, לא רצו להרחיב לו את הזמן. ו<b>הגרעק"א</b> (רצט ו) כתב שיכול לסמוך רק על כוס שתהיה לו ביום א', כי הוא עיקר זמן הבדלה שהרי היום הולך אחר הלילה, אבל אח"כ הוא רק השלמה, ואינו מועיל במקום הבדלה בתפלה (וב<b>בה"ל</b> רצד ד"ה אומרים תמה, למה יחזור, והרי יכול להבדיל בשחרית שהיא בתוך עיקר זמן הבדלה, ולשיטתו אומרה בשחרית שלא בתורת תשלומין, כמובא בהערה 29 וראה <b>אשר לשלמה</b> מועד י). וב<b>בה"ל</b> (שם ד"ה וסובר), ביאר שכוונת הדברי חמודות שחוששין שמא לבסוף לא יהיה לו כוס. ומשמע כי אף שיתכן שתהא לו כוס, אינו נפטר מתפלה, ויתכן שסבר שהבדלה היא חלק מהתפלה, והשוכח חייב בתפלה, ורק באופן שודאי תהיה לו כוס תקנו שיפטר עליה, אך אם יתכן שלא תהא לו נשאר בחיובו הראשון (ולפ"ז אין ההבדלה בשחרית לכתחילה, כי היא חלק מתפילת ערבית של מוצאי שבת). <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 27. </b> ה<b>צל"ח</b> העיר שהרי רבה ורב יוסף אמרו שניהם שצריך להבדיל גם על הכוס, ולמה רק רבה הקשה על דבריו מהברייתא? וביאר, שרבה ורב יוסף נחלקו (בפסחים קו) במי שטעם קודם שהבדיל, לרב יוסף אמר שאינו מבדיל, ורבה אמר מבדיל, ונמצא שלרב יוסף כוונת הברייתא "מפני שיכול לאומרה על הכוס" לאפוקי, שדוקא אם יכול להבדיל אינו חוזר, אבל אם טעם, ושוב אין יכול להבדיל, חוזר ומתפלל. אבל לרבה שאפילו אם טעם הרי הוא מבדיל, יקשה מאי "מפני שיכול", והרי תמיד הוא יכול להבדיל.</span> </span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>מתרצת הגמרא: <b style='font-size:20px; color:black;'>לא תימא "מפני שיכול לאומרה על הכוס", אלא אימא "מפני שאומרה על הכוס",</b> והיינו שצריך לאומרה על הכוס, בין אם טעה בתפלה ובין אם לא טעה.</span> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>מתרצת הגמרא: <b style='font-size:20px; color:black;'>לא תימא "מפני שיכול לאומרה על הכוס", אלא אימא "מפני שאומרה על הכוס",</b> והיינו שצריך לאומרה על הכוס, בין אם טעה בתפלה ובין אם לא טעה.</span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>איתמר נמי, אמר רבי בנימין בר יפת: שאל רבי יוסי את רבי יוחנן בצידן, ואמרי לה</b> שאל <b style='font-size:20px; color:black;'>רבי שמעון בן יעקב דמן צור את רבי יוחנן, ואנא שמעית</b> כששאלו: <b style='font-size:20px; color:black;'>המבדיל בתפלה, צריך שיבדיל</b> גם <b style='font-size:20px; color:black;'>על הכוס או לא?</b> <b style='font-size:20px; color:black;'>ואמר ליה</b> רבי יוחנן: <b style='font-size:20px; color:black;'>צריך שיבדיל על הכוס!</b></span> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>איתמר נמי, אמר רבי בנימין בר יפת: שאל רבי יוסי את רבי יוחנן בצידן, ואמרי לה</b> שאל <b style='font-size:20px; color:black;'>רבי שמעון בן יעקב דמן צור את רבי יוחנן, ואנא שמעית</b> כששאלו: <b style='font-size:20px; color:black;'>המבדיל בתפלה, צריך שיבדיל</b> גם <b style='font-size:20px; color:black;'>על הכוס או לא?</b> <b style='font-size:20px; color:black;'>ואמר ליה</b> רבי יוחנן: <b style='font-size:20px; color:black;'>צריך שיבדיל על הכוס!</b></span> | ||
| שורה 102: | שורה 102: | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>- <b style='font-size:20px; color:black;'>המבדיל על הכוס, דלאו עיקר תקנתא היא, לא כל שכן</b> שכליו להבדיל גם בתפלה כדי לקיים את עיקר התקנה. <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 29 </b> <b style='font-size:20px; color:black;'>תני רב אחא אריכא קמיה דרב חיננא: המבדיל בתפלה משובח יותר ממי שיבדיל על הכוס, ואם הבדיל בזו ובזו ינוחו לו ברכות על ראשו.</b> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>- <b style='font-size:20px; color:black;'>המבדיל על הכוס, דלאו עיקר תקנתא היא, לא כל שכן</b> שכליו להבדיל גם בתפלה כדי לקיים את עיקר התקנה. <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 29 </b> <b style='font-size:20px; color:black;'>תני רב אחא אריכא קמיה דרב חיננא: המבדיל בתפלה משובח יותר ממי שיבדיל על הכוס, ואם הבדיל בזו ובזו ינוחו לו ברכות על ראשו.</b> | ||
<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 29. </b> ה<b>מג"א</b> | <span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 29. </b> ה<b>מג"א</b> (רצד א) הוכיח מכאן שאם שכח להתפלל ערבית במוצאי שבת, אף שהבדיל על הכוס, חוזר ומבדיל בתשלומין בשחרית, שהרי לא גרע ממי שמתפלל אחר שהבדיל על הכוס. וה<b>פמ"ג</b> כתב שאומרה בתפלה השניה בשחרית, וכן הביא ה<b>גרעק"א</b> בשם <b>תוספת שבת</b>, וחלק עליו, ובכתבי <b>הגר"ח</b> ביאר שאומרה בראשונה, (כי אינה ממטבע התפלה, ו) כיון שאין חיובה מצד תפלת מוצאי שבת שחיסר, אין צריך להשלימה בשניה, אלא הוא חיוב להבדיל בתפלה הראשונה שאחר השבת, (ויתכן שסבר כי אף שעל הכוס יצא ידי חובת הבדלה, עדיין חייב בהזכרה, ולפיכך אף שאינה מעכבת בתפלה, אומרה בשחרית, וראה עוד לעיל כו הערה 28). וכן משמע מדברי ה<b>מג"א</b> (קח יג) שאע"פ שהשוכח להתפלל מנחה בערב ר"ח אומר בערבית יעלה ויבא בשתי התפלות - השוכח מנחה בשבת, אינו מבדיל בשחרית אלא פעם אחת, כי די בהבדלה אחת (אך יתכן שכוונתו שכבר נעשה חול ולא שייך להבדיל שוב, ראה רע"א שם).</span> </span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>תמהה הגמרא: <b style='font-size:20px; color:black;'>הא גופא קשיא, אמרת "המבדיל בתפלה משובח יותר ממי שיבדיל על הכוס", אלמא</b> הבדלה ב<b style='font-size:20px; color:black;'>תפלה לחודה סגי, והדר תני "אם הבדיל בזו ובזו ינוחו לו</b> <b style='font-size:20px; color:black;'>ברכות על ראשו", ו</b>לכאורה <b style='font-size:20px; color:black;'>כיון דנפיק ליה בחדא, אפטר, ו</b>נמצא שההבדלה השניה <b style='font-size:20px; color:black;'>הויא ברכה שאינה צריכה,</b> ואם כן אינו משובח, שהרי <b style='font-size:20px; color:black;'>אמר רב ואיתימא ריש לקיש, ואמרי לה רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו: כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום "לא תשא"</b> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'>תמהה הגמרא: <b style='font-size:20px; color:black;'>הא גופא קשיא, אמרת "המבדיל בתפלה משובח יותר ממי שיבדיל על הכוס", אלמא</b> הבדלה ב<b style='font-size:20px; color:black;'>תפלה לחודה סגי, והדר תני "אם הבדיל בזו ובזו ינוחו לו</b> <b style='font-size:20px; color:black;'>ברכות על ראשו", ו</b>לכאורה <b style='font-size:20px; color:black;'>כיון דנפיק ליה בחדא, אפטר, ו</b>נמצא שההבדלה השניה <b style='font-size:20px; color:black;'>הויא ברכה שאינה צריכה,</b> ואם כן אינו משובח, שהרי <b style='font-size:20px; color:black;'>אמר רב ואיתימא ריש לקיש, ואמרי לה רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו: כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום "לא תשא"</b> (שמות כ ז). <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 30 </b> | ||
<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 30. </b> <b>רבינו יונה</b> | <span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 30. </b> <b>רבינו יונה</b> (לט ב בדפי הרי"ף) <b>ותוס'</b> (ר"ה לג א) <b>וחינוך</b> (תל) <b>והריטב"א</b> כאן נקטו שאיסור זה מדרבנן ואסמכוהו אקרא, וכתב ה<b>מ"ב</b> (רטו כ) שחומרת האסמכתא אוסרת לברך מספק. ו<b>הרמב"ם</b> (ברכות א טו) כתב "הרי זה נושא שם שמים לשוא, והרי הוא כנשבע לשוא" וכתב ה<b>מג"א</b> (רטו ו) שכוונתו לאיסור דאורייתא, וכן נקט בשו"ת <b>רעק"א</b> (קמא כה), אך <b>הכסף</b> <b>משנה</b> (מילה ג ו) הביא תשובת הרמב"ם שהוא איסור דרבנן (וב<b>פאר הדור</b> קה מבואר שהוא דאורייתא), וראה <b>פמ"ג</b> (פתיחה לברכות, כא) שדן בזה. וכתב <b>החזו"א</b> (או"ח קלז ו) שהרמב"ם רק העתיק את לשון הגמרא, אך האיסור אינו אלא מדרבנן, שהרי אמרו (תמורה ד א) כי אפילו המוציא שם שמים לבטלה שאיסורו מה"ת, אין בו לאו של לא תשא, וכל שכן כשאומרו דרך הודאה (וכ"כ <b>נשמת אדם</b> ה א), אלא שאסרו לאומרו כדרך ברכה שתקנו חכמים, ואינו משום הזכרה השם לבטלה, אלא משום חסרון יראה לאומרו בכל עת, ולכן גם בכינוי אסור לברך (כמבואר ב<b>שו"ת רע"א</b> שם). וראה <b>חוות דעת</b> (יו"ד בית הספק כ) שהאיסור לברך רק דרך חובה, וביאר ב<b>מנחת</b> <b>שלמה</b> שאף בלא הזכרת ה', נחשבת הברכה כזלזול בתקנת חכמים, וכמו שמצינו שאסרו להוסיף על הכריעות, אך ב<b>זכר יצחק</b> (סה ב) נקט, שהמברך בשוגג וסבור שחייב לברך, אין בכך איסור כלל, כי אינו מתכוון להזכרת ה' סתם. וראה ב<b>פני יהושע</b> שהבדלה חמורה יותר מכל ברכה שאינה צריכה, כי בכלן אין איסור דאורייתא, שהרי מותר להזכיר שם בדברי שבח, ועיקר האיסור הוא משום שנראה כבל תוסיף, אבל בהבדלה, אם די להבדיל בתפלה, כבר נעשה חול גמור, וכשמבדיל על הכוס, הריהו כמבדיל בימות החול, ומוציא ש"ש לבטלה.</span> </span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אלא אימא הכי: אם הבדיל בזו</b> על הכוס <b style='font-size:20px; color:black;'>ולא הבדיל בזו</b> בתפלה, <b style='font-size:20px; color:black;'>ינוחו לו ברכות על ראשו.</b> <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 31 </b> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אלא אימא הכי: אם הבדיל בזו</b> על הכוס <b style='font-size:20px; color:black;'>ולא הבדיל בזו</b> בתפלה, <b style='font-size:20px; color:black;'>ינוחו לו ברכות על ראשו.</b> <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 31 </b> | ||
| שורה 111: | שורה 111: | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>בעא מיניה רב חסדא מרב ששת: טעה בזו</b> בתפלה <b style='font-size:20px; color:black;'>ובזו</b> ועל הכוס, <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 32 </b> <b style='font-size:20px; color:black;'>מהו?</b> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>בעא מיניה רב חסדא מרב ששת: טעה בזו</b> בתפלה <b style='font-size:20px; color:black;'>ובזו</b> ועל הכוס, <b style='background-color:RGB(216,216,216); font-size:10px; font-family:arial; color:RGB(0,0,0)'> 32 </b> <b style='font-size:20px; color:black;'>מהו?</b> | ||
<span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 32. </b> ב<b>אור זרוע</b> | <span style='color:RGB(15,74,172); font-size:14px;'> <b style='background-color:RGB(15,74,172); color:white; font-size:10px; font-family:arial;'> 32. </b> ב<b>אור זרוע</b> (מוצ"ש צא) פירש, שטעה בתפלה ולא הבדיל, וטעה בהבדלה על הכוס, ואמר רק ברכות הגפן הבשמים והאש, ולא אמר "המבדיל", ולפיכך חוזר לראש התפלה, ועל הכוס אומר רק הבדלה, ואינו חוזר בה על הברכות שכבר אמר, כי הן בכלל ברכה שאינה צריכה, אך בתפלה אמרו "הלואי ויתפלל כל היום כולו" ואין בה ברכה שאינה צריכה. וה<b>מאירי</b> הביא שיש מפרשים שמדובר בשכח בתפלה ונזכר, ולא חזר משום שסמך על הכוס. ולבסוף נמצא שאין לו כוס, והצד שלא יחזור ויתפלל, הוא משום שכבר נדחה חיוב התפלה כאשר סמך על הכוס. <b>רבינו יונה והרא"ש</b> ביארו שמדובר ביום טוב שחל במוצאי שבת, ולא אמר "ותודיענו" בתפלה, וגם טעם לפני שהבדיל על הכוס, שלא אמר הבדלה אחר קידוש, והנידון שמא כיון שטעה בשניהם, קנסוהו שלא תועיל לו חזרה על הבדלה גרידא, אלא יחזור ולהתפלל. <b>והרשב"א</b> ביאר שעשה מלאכה קודם שהבדיל, "וכיון שטעה אפילו בכוס חוזר לכסדרו", והיינו שעשיית מלאכה נחשבת כטעה בכוס. וראה <b>פמ"ג</b> (רצד א"א ג) שלדבריו אם עשה מלאכה ביו"ט שחל במוצ"ש לפני הבדלה, אינו חוזר לראש, שהרי גם אחר הבדלה אסור בה (ולכאורה היינו במלאכה שלא לצורך או"נ). ומדברי רבינו יונה והרא"ש מוכח שרק אכילה לפני הבדלה נחשבת כ"טעה", ולא מלאכה, וב<b>בה"ל</b> (רצד ד"ה ואם), העלה מכך כי אף דקיי"ל טעה בזו ובזו חוזר, אם עשה מלאכה אינו חוזר. וטעם החילוק, כי איסור האכילה אינו מחשש שמא ימשך, אלא הוא איסור בעצם האכילה קודם הבדלה, כאכילה קודם קידוש, ולכן גם טעימה אסורה, ואם אכל נחשב כטעות בהבדלה. אך איסור מלאכה הוא מדיני השבת, וכמו שביאר <b>הגרי"ז</b> (שבת כט ה) שחייב בברכה להתיר את המלאכה, כי אין האיסור מדיני ההבדלה, ואם עשה מלאכה טעה בדיני שבת ולא בהבדלה, ולכן אינו חוזר (והרשב"א סבר שגם איסור עשיית מלאכה מדיני הבדלה, וראה ב<b>אשר לשלמה</b> מועד יא בהרחבה).</span> </span> | ||
<BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר ליה: טעה בזו ובזו, חוזר לראש.</b></span> | <BR><span style='font-size:17px; line-height: 140%'><b style='font-size:20px; color:black;'>אמר ליה: טעה בזו ובזו, חוזר לראש.</b></span> | ||
<BR> | <BR> | ||
| שורה 118: | שורה 118: | ||
</span> | </span> | ||
==דרשני המקוצר==[[קטגוריה:בבלי ברכות (פרשני)]] | ==דרשני המקוצר== | ||
{{תבנית:ניווט מסכת ברכות (פרשני)}} | |||
[[קטגוריה:בבלי ברכות (פרשני)]] | |||
גרסה אחרונה מ־15:13, 6 בספטמבר 2020
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
חברותא[עריכה]
וכך פייסו לשר. אמר לו: אילו היית עומד לפני מלך בשר ודם ובא חברך ונתן לך שלום, וכי היית מחזיר לו שלום? אמר לו השר: לאו!
אמר לו החסיד: ואם היית מחזיר לו, מה היו עושים לך בבית המלך? 1
1. הגר"א ביאר שהוצרך להקדמת שאלה זו, כדי שלא יתחייב בנפשו על שמסר נפשו למיתה בחינם, והתכוון לומר, שגם אני אילו הייתי מפסיק הייתי מתחייב מיתה לשמים, והעדפתי לתהרגני מאשר להתחייב מיתה בידי שמים. וראה בתבואות שור (יג ב) שהוכיח מכאן שאין להפסיק בתפלה אלא בברי היזקא, ואפילו איסור תורה נדחה לצורך כך, כי אין זו דרך ראויה להפסיק בעומדו לפני מלך מלכי המלכים.
אמר לו השר: היו חותכים את ראשי בסייף!
אמר לו החסיד: והלא דברים קל וחומר. ומה אתה שהיית עומד לפני מלך בשר ודם, שהיום הוא כאן, ולמחר הוא בקבר, היית חושש כך מעונשו, ולא היית מחזיר שלום בפניו.
אני, שהייתי עומד בתפלה לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שהוא חי וקיים לעד ולעולמי עולמים, על אחת כמה וכמה שלא היה לי להפסיק לפניו, ולהחזיר לך שלום! מיד נתפייס אותו השר, ונפטר ממנו אותו חסיד לביתו לשלום.
שנינו במשנה: אפילו נחש כרוך על עקבו, לא יפסיק.
אמר רב ששת: לא שנו ש"לא יפסיק", אלא בנחש, משום שאין בו סכנה, אבל כשעקרב על עקבו, מסוכן הוא, לפי שהעקרב מוכן לעקוץ יותר משנחש מוכן לישוך, 2 ולכך פוסק מתפלתו. 3
2. כך פירש רש"י, והרמב"ם בפיה"מ כתב שנחשים רוב פעמים אינם נושכים, והעיר הרש"ש שהרי אין הולכים בנפשות אחר הרוב, ובקובץ שיעורים (פסחים ח א) תירץ שכיון שרובן לא ממיתין נחשב כמקום שלא שכיח היזקא ושלוחי מצוה אינן נזוקין (ובשואל ומשיב קמא ח"א ו, הוכיח כן שהרי נחש מועד לעולם, ובהכרח שרק לשלוחי מצוה אינו מועד. וראה הערה 4). ובפשטות אין זה הכרע בנידון של נפשות, אלא באיסור הפסק בתפלה. ובתבואות שור (יג ב) שהוכיח גם מכאן שאין להפסיק בתפלה אלא בברי היזקא, ואפילו איסור תורה נדחה לצורך כך, כי אין זו דרך ראויה להפסיק בעומדו לפני מלך מלכי המלכים. ובשש"כ (כה טו) הביא שבגרש"ז אוירבעך תמה למה לא יפסיק, והרי מפני פחדו אינו יכול לכוון. ותוס' הביאו מירושלמי שאם רואה שהנחש בא כנגדו בכעס, מפסיק, כי מתכוון להזיקו, (ובאופן זה נחשב שכיח וברי היזקא). וביאר הגר"א כי אף שבירושלמי אמרו שלא יפסיק, היינו לדיבור אך תוס' סברו כהרא"ש שאף הליכה נחשבת הפסק, ועליה כתבו שמותרת. 3. דעת תוס' שאם הפסיק, חוזר לתחלת הברכה שהפסיק בה, ובג' ראשונות חוזר לראש, ובג' אחרונות חוזר לעבודה, משום שנחשבים כברכה אחת, (כדלהלן לד א לגבי טעה). אבל הרשב"א תמה שהרי אינו חוזר אלא למקום שפסק, כמו בק"ש, ואין חילוק היכן פסק, ואפילו באמצע הברכה, וראה ב"י (קד) שתפלה חמורה מק"ש.
מיתיבי: מי שראוהו שנפל לגוב אריות, אין מעידין עליו שמת, להתיר את אשתו להנשא! משום שאין הדבר ברור שמת מחמת כן כי לפעמים אין האריות רעבים, ואינם אוכלים אותו.
אבל אם ראוהו שנפל לחפירה מלאה נחשים או עקרבים, הרי הם מעידין עליו שמת! משמע, שהדבר ברור שהנחש ימיתו, ואיך אמר רב ששת 4 שהנחש אינו מסוכן?
4. בספר ברכת ראש ביאר שהגמרא הקשתה על רב ששת ולא על המשנה, כי במשנה יתכן לבאר שהאיסור רק במקום שאין הנחשים ממיתים, (כמו שחילק הרמב"ם תפלה ו ט), אך רב ששת שלא חילק אלא בין נחש לעקרב, משמע שאין מפסיקין מפני שום נחש, ועל כך הקשו מהברייתא.
מתרצת הגמרא: שאני התם בנפל לחפירה, דאגב איצצא (דוחק) שדוחק את הנחשים בנפילתו, מזקי ליה! אמר רבי יצחק: היה עומד בתפלה וראה שוורים באים כנגדו, הריהו פוסק מתפלתו! כי אף בשור תם יש משום סכנה. כדתני רב אושעיא: מרחיקין משור תם (שלא הוחזק כנגחן) חמשים אמה מפני הסכנה, ומשור המועד (שנגח שלשה פעמים) מתרחק כמלא עיניו!
תנא משמיה דרבי מאיר: ריש תורא בדיקולא, סליק לאגרא ושדי דרגא מתותך! והייונ ששור הוא בעל חי מסוכן, עד כדי כך, שאפילו כשהוא עסוק באכילתו מתוך סל של תבן, ברח מפניו ועלה לגג, והשלך אחריך את המדרגות העולות לגג, כדי שלא יעלה אחריך ויזיקך (ואמר בדרך גוזמא, שצריך ליזהר ממנו ביותר).
אמר שמואל: מה שאמרו ששור בעל חי מסוכן הוא, הני מילי בשור שחור, וביומי ניסן, מפני שאז השטן מרקד לו בין קרניו! שמתוך שעברו ימי הסתיו שבהם יבשה הארץ, ועתה רואה אותה מלאה דשאים, זחה דעתו עליו, ונכנס בו יצר הרע.
תנו רבנן: מעשה במקום אחד שהיה בו ערוד (בעל חי שנולד מכלאי נחש וצב), והיה מזיק את הבריות, באו והודיעו לו לרבי חנינא בן דוסא.
אמר להם: הראו לי את חורו!
הראוהו את חורו, נתן רבי חנינא בן דוסא את עקבו על פי החור, יצא הערוד ונשכו לרבי חנינא, ומת אותו ערוד. 5
5. המהרש"א תמה איך עמד רבי חנינא במקום סכנה וסמך על נס. והחיד"א (בפתח עינים) ביאר ע"פ דברי החינוך (תקמו) שקצת בני אדם הקב"ה חפץ ביקרם ומסר את הטבע בידם, ורבי חנינא ידע שהוא מכללם, וכ"כ המהרש"א (תענית כ ב). ובעיון יעקב ביאר שידע שכל חייו הוא שלוח משמים לטובת הכלל (שהרי הוא ניזון בקב חרובים, וכל העולם ניזון בזכותו) וראה בשו"ע (חו"מ תכו) אם חייב להכניס עצמו לספק סכנה כדי להציל אחרים מסכנה ודאית. ובגליון הש"ס ציין ליפה מראה שכתב כי לצורך קידוש ה' שעשה מותר לסכן עצמו.
(כי כשהערוד נושך אדם - אם הערוד מגיע קודם למים, האדם מת, ואילו אם האדם מגיע למים לפניו, הערוד מת. ונעשה נס לרבי חנינא ונבקע מעין מתחת עקבו, ולכן מת הערוד) 6 .
6. רש"י בשם בה"ג, ובחולין (קכז א) מצינו שהוא בריה הנוצרת מנחש וצב, ועליה הקב"ה אומר שתבא בריה שלא בראתי בעולמי ותפרע מהרשעים שמביאים בריות שלא בראתי, ויתכן שלכן אין לו תקנה אלא בבריאת מעין חדש לרפואתו (וראה בעל הטורים שמות י יז, ויערות דבש ח"ב ח, ושל"ה כי תצא תו"א ו)
נטלו רבי חנינא לערוד על כתפו, והביאו לבית המדרש, אמר להם: ראו בני, אין ערוד ממית, אלא החטא ממית! 7
7. ברוח חיים (אבות ה ה) כתב שמשום כך שנינו שם "לא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם", שהרי "לא לן אדם בירושלים ועבירה בידו", ולא יכלו להזיקם.
באותה שעה אמרו: אוי לו לאדם שפגע בו ערוד, ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא!
מתניתין:
מזכירין גבורות גשמים ("משיב הרוח ומוריד הגשם") 8 בברכת תחיית המתים.
8. בתענית (ב א) אמרו שנקראו "גבורות גשמים" מפני שיורדין בגבורה, ובתוס' שם כתבו משום ש"גבורה" כוללת כח וגדולה, והרמב"ם בפירוש משנתנו כתב שנקראו גבורות מפני שיש בהן תועלת. והרא"ה ביאר שגשמים נקראו גבורה כי הם דבר פלא.
ושאלה של גשמים ("ותן טל ומטר") מזכירין בברכת השנים!
והבדלה ("אתה חוננתנו") שבתפלת מוצאי שבת ויום טוב, מזכירין בחונן הדעת! 9
9. כתב הארחות חיים: אין מתחילים ב"אתה חוננתנו", לפי שהמשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכה אינו אלא טועה, אלא מתחיל "אתה חונן" עד "וחננו מאתך", ומתחיל "אתה הבדלת", וכן דעת הרמב"ם (תפלה ב ד), וכן דקדק הב"ח מהלשון "והבדלה בחונן הדעת". אבל הבית יוסף (רצד) כתב: "והעולם נוהגים לומר "אתה חוננתנו", שאין זה נקרא שינוי מטבע, שהכל ענין אחד הוא", ומשמע שסברו שאין ההבדלה ממטבע התפלה, שהרי אם כן אין זה שינוי ממטבע, כי הנידון מהו המטבע הנכון במוצ"ש, ובהכרח שהוא דין הבדלה בפני עצמה, שתקנו לאומרה בתפלה. והדרכי משה כתב "ומיהו משמע דלכו"ע אין לומר תרוייהו", אך הלבוש יישב מנהגינו לומר שניהם, שהרי אין בכך כפילות, כי "אתה חונן" נאמר על כל אדם, בין על ישראל ובין על האומות, שחננם ה' בדעת להשכיל בשבע חכמות, אבל "אתה חוננתנו" נסוב על חכמת התורה, ותקנוה על החיבה יתירה שנתן הקב"ה לישראל על ידי התורה. ובדברי חמודות האריך בזה, וראה הערה.
רבי עקיבא אומר: אומרה להבדלה כברכה רביעית בפני עצמה, קודם חונן הדעת, וחותם בה "ברוך אתה ה' המבדיל בין קודש לחול". 10
10. אף שלעיל (כח ב) אמרו שמנין הברכות נתקן כנגד י"ח אזכרות, וגם ברכה שנוספה, תקנוה כנגד אזכרה - לרבי עקיבא ברכת ההבדלה אינה ברכה ממטבע התפלה, אלא דין הבדלה בפני עצמה, ורק תקנו לאומרה בתפלה, ולפיכך אין צריך שתהא אזכרה כנגדה (ובע"ב אמרו "תמני סרי לא תקון" שלא מצינו שתקנו תפלה של י"ט ברכות, אך לא מצד האזכרות). ולביאור זה אם דילג ברכת ההבדלה, אינו חוזר, אך אם היא ברכה ממטבע התפלה מסתבר שיחזור, ובברייתא שנינו "אין מחזירין אותו" ולא מצינו שנחלק בה ר"ע.
רבי אליעזר אומר: אומר את ההבדלה בתוך ברכת ההודאה! וטעמו, משום שמודים בה לה' שזיכנו להכיר ולהבדיל בין קדש לחול. 11
11. רבינו יונה.
גמרא:
שנינו במשנה: מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים!
דנה הגמרא: מאי טעמא? אמר רב יוסף: מתוך ששקולה ירידת הגשמים כתחיית המתים, לפיכך קבעוה אנשי כנסת הגדולה בתחיית המתים! שכשם שתחיית המתים מביאה חיים לעולם, כן ירידת הגשמים מביאה חיים לעולם. 12
12. ע"פ ירושלמי, הביאו רב ניסים גאון.
עוד שנינו "ושאלה, בברכת השנים", וגם בזה דנה הגמרא: מאי טעמא?
אמר רב יוסף: מתוך שהיא צורך פרנסה, לפיכך קבעוה בברכת השנים שאף היא שאלת פרנסה.
עוד שנינו: "הבדלה בחונן הדעת", וגם בזה דנה הגמרא: מאי טעמא?
אמר רב יוסף: מתוך שהבדלה היא חכמה, כי החכם יודע להבדיל בין קדש לחול ובין טמא לטהור, קבעוה בברכת החכמה! שעל ידי הדעת אנו מכירים את מעלת המנוחה, ויודעים אנו להבדיל בין קודש לחול. 13 ורבנן אמרי כי הטעם שמזכירין הבדלה בחונן הדעת, הוא: מתוך שהבדלה היא הזכרת יציאת הקודש וכניסת החול, לפיכך קבעוה בתחלת ברכת החול, 14 שהיא "חונן הדעת", שהרי ג' ראשונות נאמרות אף בשבת. 15
13. רבינו יונה, והרשב"א כתב שלכן הקדימו את ברכת הדעת לפני כל ברכות הבקשה, כי לולי הדעת איך ידע למי יפנה לבקש צרכיו. 14. מג"א והגר"א (רצד) פירשו ע"פ הירושלמי, כי כמו שאסור לעשות מלאכה עד שיבדיל כך גם אסור לתבוע צרכיו קודם שיבדיל, ולכן צריך להבדיל קודם ברכות האמצעיות, וראה רא"ה ומהרש"א. 15. הגר"א (רצד) כתב שמנהגנו להתחיל ב"אתה חונן" ולומר גם "אתה חוננתנו" הוא לקיים את טעמי רב יוסף ורבנן, שכיון שקבעוה בחונן הדעת משום שהיא חכמה, ראוי לפתוח ב"אתה חונן", אך צריך לומר בה גם "אתה חוננתנו" כי היא תחילת ברכות החול, ואין לבקש על צרכיו לפני שמבדיל.
אמר רבי אמי: גדולה "דעה" שניתנה בתחלת ברכה של חול ב"חונן הדעת".
ואמר רבי אמי: גדולה דעה, לפי שניתנה בין שתי אותיות (שתי אזכרות השם)! שנאמר (שמואל א ב ג) "כי אל דעות ה'". 16
16. ביאר המהרש"א כי הדעת היא המדה העליונה שבג' מדות, חכמה בינה ודעת, והיא רוח הקדש, ולא אמרו בין שתי "תיבות ה"', אלא בין שתי "אותיות ה"', לפי שתיבות ה' אינן ככל תיבה המחוברת על ידי אותיות, ויש לה משמעות בפני עצמה, אלא מי שיש בו רוח הקדש (שהיא ה"דעת") יודע לצרף את שמותיו של הקב"ה, ("דעת" הוא לשון חיבור, כמו "והאדם ידע את חוה אשתו"). וניתנה ה"דעת" בין "אל" שהוא דין, ל"ה"' שהוא רחמים, והיודע לצרפן יודע צירוף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ שהם דין ורחמים.
וכל מי שאין בו דעה, אסור לרחם עליו, 17 שנאמר (ישעיה כז יא) "כי לא עם בינות הוא, על כן לא ירחמנו עושהו".
17. בבאר שבע (סנהדרין צב א) כתב שאין הכוונה לשוטה מלידה, שהרי אינו אשם בחוסר דעתו, אלא במי שיש בו דעה ואינו רוצה להתבונן. ובברכת פרץ (פר' בשלח) ביאר שהכוונה למי שהוא בר דעת אלא שאין לו דעה להכיר טובה, (אבל על מחוסר דעה חובה לרחם, שהרי אפילו על בהמה וחיה נאמר "ורחמיו על כל מעשיו" וכמבואר בב"מ פה א). והוסיף, שהאיסור רק לענין רחמנות בדבר שאין עליו חיוב מצוה, אבל חייבין ליתן לו צדקה ולהשיב אבידתו, אולם ביד רמה (ב"ב ח א) כתב שמי שאינו בכלל דרך ארץ ומצוות אין ליתן לו צדקה. ובאור יחזקאל (ד נט) ביאר שמי שאינו מחשב מחשבות להזהר מחטא, אין לרחם עליו אם יחטא, שהרי יודע ודאי שיכשל בחטא.
אמר רבי אלעזר: גדול מקדש, לפי שניתן בין ב' אותיות. שנאמר (שמות טו יז) "מכון לשבתך פעלת ה', מקדש ה' כוננו ידיך". 18
18. ביאר המהרש"א שהמקדש נעשה על ידי בצלאל שהיתה בו "דעת" ורוח הקדש, שנאמר "וימלא אותו רוח אלקים, בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה" (ראה נה א). ועל ידי כן היה יודע לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ. והמקדש כמו ה"דעת" ניתן בין שם אל"ף דל"ת, לשם הוי"ה, שהוא צירוף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ שהם דין ורחמים, ולכן אמר "כל אדם שיש בו דעה, כאילו נבנה בית המקדש בימיו", שהדעת מצרפת בין שתי אותיות, וגם בנין המקדש נעשה על ידי צירוף זה.
ואמר רבי אלעזר: כל אדם שיש בו דעה, הרי זה כאילו נבנה בית המקדש בימיו! שהרי דעה ניתנה בין שתי אותיות, כשם שמקדש ניתן בין שתי אותיות, כאמור.
מתקיף לה רב אחא קרחינאה: אלא מעתה וכי נאמר גם כך: גדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות!? שהרי אף בה נאמר (תהלים צד א) "אל נקמות ה'". 19
19. המהרש"א ביאר על פי דרכו, שקושיית הגמרא הרי בנקמה אין אלא גבורה ומדת הדין, ומה שייך בה צירוף רחמים ודין. ועל כך מתרצת "אין, במילתה מיהא גדולה היא", והיינו, שכשעושה נקמה באומות העולם, יש בה גם טובה לישראל, ולכן נכתבה בין אותיות של רחמים לאותיות של דין. (ומסתבר שלכן נקט "גדולה היא", כי "גדולה" היינו חסד). ובמכתב מאליהו (ח"ב 124) נקט שנכתבה בין שני שמות של חסד, להורות כי אינה כנקמת אדם, שבאה להשלים את הפגיעה בכבודו, שהרי אין פגיעה בשמו יתברך, אלא שבהגתינו נראה כחילול ה', ונמצא שהנקמה היא לקדש את ה' כפי השגתינו, וכולה חסד עמנו שמלמדנו קידוש שמו.
אמר ליה: אין, אכן נכון הדבר, כי אף הנקמה, במילתה (במקום שצריך לה) מיהא גדולה היא!
והיינו דאמר עולא: על הכתוב "אל נקמות" בלשון רבים - שתי נקמות הללו למה? - נקמה אחת לטובה, ואחת לרעה.
נקמה לטובה - כדכתיב (דברים יג ב) "הופיע מהר פארן", ודרשו (בב"ק לח א): מפארן הופיע והפקיר ממונן של הגויים לישראל. (ולכן שור של ישראל שנגח שור של עכו"ם, פטור).
ונקמה לרעה - כדכתיב, "אל נקמות ה', אל נקמות הופיע", להפרע מן הגויים שלא רצו לקבל את התורה.
שנינו במשנה: רבי עקיבא אומר: אומרה ברכה רביעית בפני עצמה.
אמר ליה רב שמן בר אבא לרבי יוחנן: מכדי, אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפלות קדושות 20 והבדלות, ואם כן, מה מקום יש למחלוקת זו, והרי נחזי היכן תקון להבדלה? 21
20. במנחת חנוך (לא) העיר שמכאן יקשה לכאורה על דעת החינוך והרמב"ם שקידוש דאורייתא, וביאר כי אע"פ שהחיוב מה"ת, רבנן תקנו את נוסח הקידוש ומקום הזכרתו, וכעין שכתב הב"י (קפז) לגבי ברכת המזון. והמג"א (רעא א) ושאגת אריה (ס) הקשו מכאן לרשי (נזיר ד א) שנקט שהבדלה על יין מה"ת, עי"ש, וראה הערה 33. 21. הריטב"א כתב שלא מצינו שיקשו כן על תקנה אחרת, כי יתכן שנשכחו פרטיה ומסורתה, ולכן תמהו כן רק על הבדלה שישנה כל שבוע ולא מסתבר שנשכחה מסורת, וראה הגהות מהר"ץ חיות.
אמר ליה רבי יוחנן: בתחלה כשעלו מן הגולה והיו עניים, ולא היה ביכולתם לקנות יין, קבעוה אנשי כנסת הגדולה את ההבדלה בתפלה, ולאחר שהעשירו ויכלו לקנות יין, בטלו את ההבדלה שבתפלה וקבעוה על הכוס של יין, 22 ובאותו זמן נשתכחה תקנת עזרא שקבעה בתפלה, ולאחר מכן, שוב הענו ולא היתה ידם משגת לקנות יין, וחזרו וקבעוה בתפלה, ואז נחלקו היכן נקבעה בתחילה. 23
22. הצל"ח ביאר שבקידוש קבעו מתחילה גם בתפלה וגם על הכוס, משום שאפילו עני חייב לאכול פת בשבת, ואם לא יקדש על היין יקדש על פת, אך הבדלה אינה על הפת, וראה הערה 24. ובראש יוסף כתב שבקידוש חוזר לראש אף שיכול לאומרו על הכוס, ושלא כהבדלה, שאם יכול לאומרה על כוס אינו חוזר בתפלה, כי מתחילה תקנוה רק בתפלה, וכשהעשירו קבעוה רק על כוס, ואף לבסוף נשאר דינה שדי בהבדלה על כוס, אך קידוש מתחילה נקבע בתפלה ועל כוס, ולכן אין הכוס מועילה במקום התפלה. והטעם לחלק ביניהם, משום שקידוש הוא הזכרת שבת, ושייך בתפלה ועל הכוס, אך הבדלה, כיון שכבר הבדיל ויצאה שבת, לא שייך שיבדיל שוב (כמבואר בהערה 29). 23. הרמב"ן בספר תורת האדם כתב שהבדלת מוצ"ש שחל בט' באב אינה צריכה תשלומין, שלא נתחייב אותו מוצ"ש בהבדלת כוס, כי כיון שהבדלה על הכוס מטולטלת היא בין עניות לעשירות אין לך עניות גדול מלילי ט' באב שכל ישראל עניים מרודים הם, ולפיכך אינה מחוייבת בתשלומין, וראה נידון רחב בזה בראשונים לפסחים (קז א).
והם אמרו: כשחזרו וקבעוה בתפלה - המבדיל בתפלה, אם יש לו אפשרות להשיג כוס יין, לכתחילה צריך שיבדיל גם על הכוס! 24
24. בפשטות נראה שנשאר חיוב הבדלה על הכוס, אלא שאם אין לו כוס חייב להבדיל בתפלה, אולם ראה בהערה 28 שדעת הרשב"א שלמסקנא חזרו וקבעו עיקרה על התפלה. והריטב"א ביאר שתקנו שאם יהא אפשר לו יבדיל על הכוס, ולמד מכך שאין מבדילין על הפת, שהרי ודאי ודאי היה להם פת לאכול, ובכל זאת לא תקנו להבדיל עליה, וכ"כ הר"ן (פסחים קז, ובשו"ע רצו ב הובאה מחלוקת בזה). ובמשנה ברורה (שדמ ג) למד מכך שההולך במדבר ואין לו יין, יוצא ידי חובת הבדלה בתפלה.
איתמר נמי, אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפלות, קדושות והבדלות, בתחלה קבעוה להבדלה בתפלה, העשירו, קבעוה על הכוס, חזרו והענו, קבעוה בתפלה, והם אמרו: המבדיל בתפלה, צריך שיבדיל על הכוס.
איתמר נמי, רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: המבדיל בתפלה, צריך שיבדיל אף על הכוס.
אמר רבה: ומותבינן אשמעתין (על מה שאמרתי שצריך להבדיל גם על הכוס) ממה ששנינו בברייתא: טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים, ושאלה בברכת השנים מחזירין אותו.
אבל אם טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת, אין מחזירין אותו, 25 מפני שיכול לאומרה על הכוס, 26 ומשמע שדוקא כשלא אמרה בתפלה אומרה על הכוס, אבל אם אמרה בתפלה אינו צריך לאומרה שוב על הכוס. 27
25. דעת רס"ג שרק אם סיים תפלתו אינו חוזר, אך אם נזכר בתוך התפלה חוזר לראש, ויתכן שנקטו כי הבדלה נתקנה כתוספת במטבע ברכת חונן הדעת (והיינו אף לדעת רבנן במשנה, והרשב"א כתב שאינו נכון, כי א"כ גם כשסיים יחזור לראש). אך הרמב"ם (תפלה י יד) והרשב"א נקטו שאם לא אמר בחונן הדעת, אפילו נזכר באמצע התפלה, לא יחזור, ויתכן שסברו כי דין הבדלה הוא חיוב בפני עצמו, ורק תקנו לאומרה בברכת חונן הדעת (והיינו לדעת רבנן, ובכך נחלק עמם רבי עקיבא), וראה הערה הבאה. 26. דעת רס"ג שאם אין לו כוס להבדיל, חוזר ומתפלל, וכן הביא הכסף משנה (תפלה י יד) בשם בה"ג, וביאר הרשב"א שהטעם לכך משום שהבדלה "תקנה קבועה היתה עד שקבעוה על הכוס" ויש לדון אם כוונתו שהיא חלק מהתפלה, ואינה כיעלה ויבא שחוזר ומתפלל רק כדי לקיים חיוב ההזכרה, או שאע"פ שהיא חיוב הבדלה, ואינה מנוסח התפלה, חייב לחזור, כי היא הזכרה שקבעוה בתפלה ואינו יכול לקיימה אלא בתפלה (והראיה שהרי רק לגבי גבורות ושאלת גשמים נקט ש"ברכות קבועות הן", ולעיל כו הערה 27 הבאנו ביאור חילוק זה מכתבי הגר"ח, וראה עוד באבן האזל תפלה י יד, ובקהילות יעקב יז ובאשר לשלמה מועד יב). והרמב"ם (שם) כתב ש"אם לא הזכיר הבדלה, אינו צריך לחזור" ולא תלה דין זה בטעם שיכול לאומרה על הכוס, וסבר כי מעת שעקרוה מנוסח התפלה ותקנו לאומרה על הכוס, שוב אינה מנוסח התפלה אלא הזכרה בעלמא, ואף אם אין לו כוס אינו חוזר. ורבינו יונה כתב שאם יודע שמחר תהיה לו כוס, אינו חוזר ומתפלל, וכן נקט הרא"ש (תפלת השחר טו), וביאר בקהלות יעקב כי אף שכבר יצא חובת תפלה, אם אין לו כוס צריך לחזור כדי לקיים חובת הבדלה, שאינו יכול לקיימה אלא בתפלה שלימה, אך אינו מדיני התפלה. ובדברי חמודות כתב כי אף שדעת הרא"ש (ערבי פסחים יג) שאם לא הבדיל יכול להבדיל עד יום ג', מכל מקום אם ידוע לו שתהיה לו כוס רק ביום ג', חוזר, כי כיון שטעה בתפלה וכעת אין לו כוס, לא רצו להרחיב לו את הזמן. והגרעק"א (רצט ו) כתב שיכול לסמוך רק על כוס שתהיה לו ביום א', כי הוא עיקר זמן הבדלה שהרי היום הולך אחר הלילה, אבל אח"כ הוא רק השלמה, ואינו מועיל במקום הבדלה בתפלה (ובבה"ל רצד ד"ה אומרים תמה, למה יחזור, והרי יכול להבדיל בשחרית שהיא בתוך עיקר זמן הבדלה, ולשיטתו אומרה בשחרית שלא בתורת תשלומין, כמובא בהערה 29 וראה אשר לשלמה מועד י). ובבה"ל (שם ד"ה וסובר), ביאר שכוונת הדברי חמודות שחוששין שמא לבסוף לא יהיה לו כוס. ומשמע כי אף שיתכן שתהא לו כוס, אינו נפטר מתפלה, ויתכן שסבר שהבדלה היא חלק מהתפלה, והשוכח חייב בתפלה, ורק באופן שודאי תהיה לו כוס תקנו שיפטר עליה, אך אם יתכן שלא תהא לו נשאר בחיובו הראשון (ולפ"ז אין ההבדלה בשחרית לכתחילה, כי היא חלק מתפילת ערבית של מוצאי שבת). 27. הצל"ח העיר שהרי רבה ורב יוסף אמרו שניהם שצריך להבדיל גם על הכוס, ולמה רק רבה הקשה על דבריו מהברייתא? וביאר, שרבה ורב יוסף נחלקו (בפסחים קו) במי שטעם קודם שהבדיל, לרב יוסף אמר שאינו מבדיל, ורבה אמר מבדיל, ונמצא שלרב יוסף כוונת הברייתא "מפני שיכול לאומרה על הכוס" לאפוקי, שדוקא אם יכול להבדיל אינו חוזר, אבל אם טעם, ושוב אין יכול להבדיל, חוזר ומתפלל. אבל לרבה שאפילו אם טעם הרי הוא מבדיל, יקשה מאי "מפני שיכול", והרי תמיד הוא יכול להבדיל.
מתרצת הגמרא: לא תימא "מפני שיכול לאומרה על הכוס", אלא אימא "מפני שאומרה על הכוס", והיינו שצריך לאומרה על הכוס, בין אם טעה בתפלה ובין אם לא טעה.
איתמר נמי, אמר רבי בנימין בר יפת: שאל רבי יוסי את רבי יוחנן בצידן, ואמרי לה שאל רבי שמעון בן יעקב דמן צור את רבי יוחנן, ואנא שמעית כששאלו: המבדיל בתפלה, צריך שיבדיל גם על הכוס או לא? ואמר ליה רבי יוחנן: צריך שיבדיל על הכוס!
איבעיא להו: המבדיל על הכוס קודם שהתפלל, מהו האם צריך שיבדיל אחר כך גם בתפלה, או לא?
אמר רב נחמן בר יצחק: צריך שיבדיל אף בתפלה, שהרי קל וחומר הוא ממי שהבדיל בתפלה, ומה הבדלה בתפלה, דעיקר תקנתא של הבדלה היא בתפלה, 28 אמרי חכמים: "המבדיל בתפלה צריך שיבדיל גם על הכוס"
28. הרשב"א הקשה הרי עקרו תקנת תפלה וקבעו עיקרה על הכוס, ומה שחזרו קבעוה בתפלה הוא רק מפני שהענו. והעלה מכך שאחר שהענו חזרו וקבעו שלא יעקרוה שוב מהתפלה, כדי שלא ישנו מקומה מדי פעם, או שמא ישובו ויענו.
- המבדיל על הכוס, דלאו עיקר תקנתא היא, לא כל שכן שכליו להבדיל גם בתפלה כדי לקיים את עיקר התקנה. 29 תני רב אחא אריכא קמיה דרב חיננא: המבדיל בתפלה משובח יותר ממי שיבדיל על הכוס, ואם הבדיל בזו ובזו ינוחו לו ברכות על ראשו.
29. המג"א (רצד א) הוכיח מכאן שאם שכח להתפלל ערבית במוצאי שבת, אף שהבדיל על הכוס, חוזר ומבדיל בתשלומין בשחרית, שהרי לא גרע ממי שמתפלל אחר שהבדיל על הכוס. והפמ"ג כתב שאומרה בתפלה השניה בשחרית, וכן הביא הגרעק"א בשם תוספת שבת, וחלק עליו, ובכתבי הגר"ח ביאר שאומרה בראשונה, (כי אינה ממטבע התפלה, ו) כיון שאין חיובה מצד תפלת מוצאי שבת שחיסר, אין צריך להשלימה בשניה, אלא הוא חיוב להבדיל בתפלה הראשונה שאחר השבת, (ויתכן שסבר כי אף שעל הכוס יצא ידי חובת הבדלה, עדיין חייב בהזכרה, ולפיכך אף שאינה מעכבת בתפלה, אומרה בשחרית, וראה עוד לעיל כו הערה 28). וכן משמע מדברי המג"א (קח יג) שאע"פ שהשוכח להתפלל מנחה בערב ר"ח אומר בערבית יעלה ויבא בשתי התפלות - השוכח מנחה בשבת, אינו מבדיל בשחרית אלא פעם אחת, כי די בהבדלה אחת (אך יתכן שכוונתו שכבר נעשה חול ולא שייך להבדיל שוב, ראה רע"א שם).
תמהה הגמרא: הא גופא קשיא, אמרת "המבדיל בתפלה משובח יותר ממי שיבדיל על הכוס", אלמא הבדלה בתפלה לחודה סגי, והדר תני "אם הבדיל בזו ובזו ינוחו לו ברכות על ראשו", ולכאורה כיון דנפיק ליה בחדא, אפטר, ונמצא שההבדלה השניה הויא ברכה שאינה צריכה, ואם כן אינו משובח, שהרי אמר רב ואיתימא ריש לקיש, ואמרי לה רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו: כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום "לא תשא" (שמות כ ז). 30
30. רבינו יונה (לט ב בדפי הרי"ף) ותוס' (ר"ה לג א) וחינוך (תל) והריטב"א כאן נקטו שאיסור זה מדרבנן ואסמכוהו אקרא, וכתב המ"ב (רטו כ) שחומרת האסמכתא אוסרת לברך מספק. והרמב"ם (ברכות א טו) כתב "הרי זה נושא שם שמים לשוא, והרי הוא כנשבע לשוא" וכתב המג"א (רטו ו) שכוונתו לאיסור דאורייתא, וכן נקט בשו"ת רעק"א (קמא כה), אך הכסף משנה (מילה ג ו) הביא תשובת הרמב"ם שהוא איסור דרבנן (ובפאר הדור קה מבואר שהוא דאורייתא), וראה פמ"ג (פתיחה לברכות, כא) שדן בזה. וכתב החזו"א (או"ח קלז ו) שהרמב"ם רק העתיק את לשון הגמרא, אך האיסור אינו אלא מדרבנן, שהרי אמרו (תמורה ד א) כי אפילו המוציא שם שמים לבטלה שאיסורו מה"ת, אין בו לאו של לא תשא, וכל שכן כשאומרו דרך הודאה (וכ"כ נשמת אדם ה א), אלא שאסרו לאומרו כדרך ברכה שתקנו חכמים, ואינו משום הזכרה השם לבטלה, אלא משום חסרון יראה לאומרו בכל עת, ולכן גם בכינוי אסור לברך (כמבואר בשו"ת רע"א שם). וראה חוות דעת (יו"ד בית הספק כ) שהאיסור לברך רק דרך חובה, וביאר במנחת שלמה שאף בלא הזכרת ה', נחשבת הברכה כזלזול בתקנת חכמים, וכמו שמצינו שאסרו להוסיף על הכריעות, אך בזכר יצחק (סה ב) נקט, שהמברך בשוגג וסבור שחייב לברך, אין בכך איסור כלל, כי אינו מתכוון להזכרת ה' סתם. וראה בפני יהושע שהבדלה חמורה יותר מכל ברכה שאינה צריכה, כי בכלן אין איסור דאורייתא, שהרי מותר להזכיר שם בדברי שבח, ועיקר האיסור הוא משום שנראה כבל תוסיף, אבל בהבדלה, אם די להבדיל בתפלה, כבר נעשה חול גמור, וכשמבדיל על הכוס, הריהו כמבדיל בימות החול, ומוציא ש"ש לבטלה.
אלא אימא הכי: אם הבדיל בזו על הכוס ולא הבדיל בזו בתפלה, ינוחו לו ברכות על ראשו. 31
31. כך ביאר הגר"א, וביאר שהבדלה על הכוס עדיפה, אלא שמפני החשש שמא ישכח להבדיל, אמרו שיותר משובח להבדיל בתפלה, אך אם באמת הבדיל על הכוס, ודאי עשה דבר עדיף יותר.
בעא מיניה רב חסדא מרב ששת: טעה בזו בתפלה ובזו ועל הכוס, 32 מהו?
32. באור זרוע (מוצ"ש צא) פירש, שטעה בתפלה ולא הבדיל, וטעה בהבדלה על הכוס, ואמר רק ברכות הגפן הבשמים והאש, ולא אמר "המבדיל", ולפיכך חוזר לראש התפלה, ועל הכוס אומר רק הבדלה, ואינו חוזר בה על הברכות שכבר אמר, כי הן בכלל ברכה שאינה צריכה, אך בתפלה אמרו "הלואי ויתפלל כל היום כולו" ואין בה ברכה שאינה צריכה. והמאירי הביא שיש מפרשים שמדובר בשכח בתפלה ונזכר, ולא חזר משום שסמך על הכוס. ולבסוף נמצא שאין לו כוס, והצד שלא יחזור ויתפלל, הוא משום שכבר נדחה חיוב התפלה כאשר סמך על הכוס. רבינו יונה והרא"ש ביארו שמדובר ביום טוב שחל במוצאי שבת, ולא אמר "ותודיענו" בתפלה, וגם טעם לפני שהבדיל על הכוס, שלא אמר הבדלה אחר קידוש, והנידון שמא כיון שטעה בשניהם, קנסוהו שלא תועיל לו חזרה על הבדלה גרידא, אלא יחזור ולהתפלל. והרשב"א ביאר שעשה מלאכה קודם שהבדיל, "וכיון שטעה אפילו בכוס חוזר לכסדרו", והיינו שעשיית מלאכה נחשבת כטעה בכוס. וראה פמ"ג (רצד א"א ג) שלדבריו אם עשה מלאכה ביו"ט שחל במוצ"ש לפני הבדלה, אינו חוזר לראש, שהרי גם אחר הבדלה אסור בה (ולכאורה היינו במלאכה שלא לצורך או"נ). ומדברי רבינו יונה והרא"ש מוכח שרק אכילה לפני הבדלה נחשבת כ"טעה", ולא מלאכה, ובבה"ל (רצד ד"ה ואם), העלה מכך כי אף דקיי"ל טעה בזו ובזו חוזר, אם עשה מלאכה אינו חוזר. וטעם החילוק, כי איסור האכילה אינו מחשש שמא ימשך, אלא הוא איסור בעצם האכילה קודם הבדלה, כאכילה קודם קידוש, ולכן גם טעימה אסורה, ואם אכל נחשב כטעות בהבדלה. אך איסור מלאכה הוא מדיני השבת, וכמו שביאר הגרי"ז (שבת כט ה) שחייב בברכה להתיר את המלאכה, כי אין האיסור מדיני ההבדלה, ואם עשה מלאכה טעה בדיני שבת ולא בהבדלה, ולכן אינו חוזר (והרשב"א סבר שגם איסור עשיית מלאכה מדיני הבדלה, וראה באשר לשלמה מועד יא בהרחבה).
אמר ליה: טעה בזו ובזו, חוזר לראש.
דרשני המקוצר[עריכה]
דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב | דף נז ע"א | דף נז ע"ב | דף נח ע"א | דף נח ע"ב | דף נט ע"א | דף נט ע"ב | דף ס ע"א | דף ס ע"ב | דף סא ע"א | דף סא ע"ב | דף סב ע"א | דף סב ע"ב | דף סג ע"א | דף סג ע"ב | דף סד ע"א |