פרשני:בבלי:נזיר ח ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נזיר ח ב

חברותא[עריכה]

אלא, כך אמר רבי יוחנן:
דרבי יהודה - סבר לה כרבי.  1  דתנן במשנתנו: רבי אומר: אין זה, האומר "הריני נזיר כשער ראשי", מגלח אחת לשלשים יום, משום שאין כאן קבלת נזירויות הרבה. ואיזהו שמגלח אחת לשלשים יום? - האומר: הרי עלי נזירות כשער ראשי, וכעפר הארץ, וכחול הים.

 1.  משמע כי אף לפי רבי ספיקו חמור מודאו (שאם לא כן הרי פשיטא שלרבי צריך להחמיר מספק ואפילו לרבי יהודה), אף שבין מספק ובין אם היה ודאי שנתכוין לנזירות אחת ארוכה, אינו יכול לגלח לעולם. וביאר החזון איש (קלח ד ד"ה ויש), שבספק אם ייטמא לא יוכל להביא אשמו כי שמא אינו נזיר, ואף שאינו מפסיד כלום, כי בלאו הכי נזירות ארוכה צריך הוא לנהוג, מכל מקום אין רצונו לחסר מצוה (והביא כעין זה מתוספות נדרים יט ב, ראה שם).
ולשיטת רבי, הוא הדין אם אמר "הריני נזיר כמלא הקופה", אין זו קבלת כמה נזירויות אלא נזירות אחת.
ומקשינן: ורבי יהודה, מי סבר לה כרבי? וכי אכן סובר רבי יהודה כרבי!?
והתנן במשנתנו: האומר "הריני נזיר כמנין ימות החמה", אמר רבי יהודה: מעשה היה, וכיון שהשלים, מת.
אי אמרת בשלמא לדעת רבי יהודה, נזירות הרבה קביל עליה, היינו טעמא ד"כיון דהשלים, מת". ניחא לשון המשנה "כיון שהשלים, מת".
אלא, אי אמרת שרבי יהודה סובר כרבי, וחדא נזירות ארוכה לשנה קביל עליה, כאשר הוא לדעת רבי, שהרי לא אמר "הרי עלי נזירות" -
מי הויא השלמה כלל!?  2  מה שייך לומר "כיון שהשלים, מת"? שהרי לשון זה משמע שקיבל עליו להתנהג בנזירויות למשך זמן ארוך, וכשגמר להשלים, מת. אבל אם נזירות אחת קיבל עליו כמנין ימות החמה, ובשנה אחת סיים נזירותו, לא נופל על זה הלשון "כיון שהשלים, מת".  3 

 2.  יש שפירשו את סברת הגמרא מדין "חזקה דמעיקרא", והיינו, כי מאחר שודאי נוהג הוא בנזיר, ויש לך ספק אם יצא מידי נזירותו "העמד נזיר על חזקתו", שלא יצא מידי נזירות. ואולם כל זה אינו אלא לפי דעת רבי, שאנו מסתפקים שמא לא יצא מידי נזירותו. אבל לפי דעת חכמים שודאי הוא שאינו עומד בנזירותו הקודמת, אלא ספק הוא שמא נתחדש עליו נזירות חדשה, לזה אין מועיל מה שהיה עומד עד עתה בנזירותו (וברש"ש דימה זה לדין "אין מחזיקין מאיסור לאיסור"). כך פירש השיטה מקובצת בשם רבינו עזריאל, וכן כתב הרש"ש, וכן הביא ב"ארזי הלבנון" אות קסה בשם תשובות בית דוד סימן כד. אבל בחזון איש (קלז ד) כתב שלא שייך כאן חזקה, כי אין חזקה ראשונה מכרעת שיהא נזיר לעולם, שלא מצינו חזקה כי האי גוונא. ובביאור הענין כתב החזון איש באופן אחר, והאריך בזה, ראה שם.   3.  לשון התוספות הוא: "היינו טעמא, דכיון דהשלים מת, כלומר נראה נופל בו לשון השלמה שהרבה נזירות שחייבוהו חכמים כיון שהשלים אותם מת. אלא אי אמרת חדא נזירות ארוך קביל עליה, מי הויא השלמה כלל, פירוש: מי שייך ביה לשון השלמה כלל". וכוונת דבריהם נראה כפי שנתבאר בפנים, וראה "ארזי הלבנון" אות קסח.
ועוד תיקשי על תירוצו של רבי יוחנן: מי סבר לה רבי יהודה כרבי!?
והא תניא: רבי יהודה אומר:
האומר: הריני נזיר מנין הילקטי קיץ  4  (תילים תילים של תאנים העומדות ליבש)  5  -

 4.  "קיץ" לשון קציעות הוא.   5.  ראה מה שכתב ר' עזריאל בשיטה מקובצת, אם הכוונה על אותם שבשדה שלו, וכן לענין שבילי שמיטה, ראה שם.
והאומר: הריני נזיר מנין שבילי שמיטה (בשמיטה כשאין השדות זרועות, הולכים בה בני אדם ורבים השבילים בה) -
הרי זה מונה נזירות הרבה כמנין הילקטי קיץ, וכמנין שבילי שמיטה.
הרי שלדעת רבי יהודה אף שלא אמר "הרי עלי נזירות" אינו מונה נזירות אחת ארוכה, כרבי, אלא כמה נזירויות כחכמים; והאיך אתה אומר שרבי יהודה סבר לה כרבי!?
ומשנינן: האומר "מנין" שאני, שאף אם לא אמר "הרי עלי נזירות", הרי זה מונה נזירויות הרבה, כמנין אותו דבר שדיבר עליו.
ואכתי מקשינן: ומי שאני ליה לרבי "מנין"?
וכי רבי - שלדעתך רבי יהודה סובר כמותו - מחלק בין האומר מנין למי שאינו אומר מנין, וכאשר אתה אומר לדעת רבי יהודה!?
והתניא בברייתא, שלדעת רבי אף כשאמר "מנין" אין דבריו מתפרשים להרבה נזירויות, כל שלא אמר "הרי עלי נזירות":
דתניא: האומר: "הריני נזיר כמנין ימות החמה", הרי זה מונה נזירות הרבה כמנין ימות החמה (שנת חמה) דהיינו שס"ה יום.
ואם אמר: "הריני נזיר כמנין ימי הלבנה", מונה נזירויות כמנין ימי הלבנה (שנת לבנה), דהיינו שנ"ד יום.
רבי אומר: הרי זה נוהג נזירות שנה אחת בלבד - חמה או לבנה, כפי שאמר. עד שיאמר: "נזירות עלי כמנין ימות החמה, וכמנין ימות הלבנה", כי אז אף לרבי נוהג הוא הרבה נזירויות.
הרי שלרבי, אף כשאמר "מנין" אינו נוהג אלא נזירות אחת ארוכה, כיון שלא אמר "נזירות עלי כמנין", ואיך אמרת שרבי יהודה כרבי סבירא ליה!?
ומשנינן: רבי יהודה, סבר לה כוותיה דרבי בחדא, ופליג עליה דרבי בחדא.
סבר לה כוותיה דרבי בחדא, בכך שנזירות אחת קביל עליה אם לא אמר "הרי עלי נזירות", ולא אמר "מנין".
ופליג עליה דרבי בחדא, דאילו רבי יהודה שני ליה בין אמר "מנין" ללא אמר מנין, כי כשאמר "מנין", מודה הוא לחכמים שהרבה נזירות קיבל עליו.
ואילו רבי לא שני ליה "מנין", ובין כך ובין כך, כל שלא אמר "נזירות עלי", אינו נוהג אלא אחת.
תנו רבנן (היא הברייתא שהובאה לעיל ז א):
האומר: "הריני נזיר כל ימי חיי", שאין זו קיצבה היות ואינו יודע כמה ימי שני חייו, או שאמר "הריני נזיר עולם", הרי זה נזיר עולם.
ואם קצב את זמן נזירותו, אפילו אם אמר: "הריני נזיר מאה שנה", אפילו אמר "אלף שנים", אין זה נזיר עולם שיכול להקל שערו מזמן לזמן, אלא נזיר לעולם, שאינו מיקל ראשו לעולם.
תנו רבנן: האומר: "הריני נזיר ואחת", הרי זה מונה שתים.
ואם אמר "הריני נזיר ואחת, ועוד" הרי זה מונה שלש נזירויות.
הוסיף ואמר "הריני נזיר ואחת, ועוד, ושוב", הרי זה מונה ארבע נזירויות.
ומקשינן: פשיטא!?
ומשנינן: "ושוב" איצטריכא ליה.
כי מהו דתימא "ושוב" אין פירושו עוד נזירות אחת, אלא שינהג נזירות שוב כי כולהו, כמספר הנזירויות שכבר קיבל, והויא ליה שית נזירויות. דהיינו, שלש קודם שאמר "ושוב", ושלש נוספות על ידי שאמר "ושוב", הרי כאן שש.
קא משמע לן דלא, שאין "ושוב" מוסיף אלא רק נזירות אחת.
תנו רבנן: האומר "הריני נזיר" -
סומכוס אומר: אם אמר "הריני נזיר הן" (שהוא "אחת" בלשון יון) הרי הוא נוהג נזירות אחת.
"הריני נזיר דיגון" (שתים בלשון יון), נוהג שתים.
הריני נזיר טריגון" נוהג שלש, שכך הוא משמעה של מילה זאת בלשון יון.
"טטרגון" (ארבע) - נוהג ארבע.
"פונטיגון (חמש) - חמש.
ומביאה הגמרא ברייתא בענין נגעי בתים, שגם בה מופיעים מספרים אלו:
תנו רבנן: בית שהוא עגול ללא זויות, או שהיה בית דיגון (בעל שתי זויות בלבד), או טריגון (משולש), או פונטיגון (מחומש), אינו מטמא בנגעים (נגעי בתים).
ורק בית שהוא טטרגון (בית סתם, שהוא בן ארבע קירות וארבע זויות) מטמא בנגעים.
מאי טעמא?
כי למטה, בפרשת נגעים, הוא אומר "קיר קירות", ולמעלה באותה פרשה הוא אומר "קיר קירות".
כלומר: פעמיים אמר הכתוב בפרשת נגעי בתים "קירות הבית" ולא "קיר הבית".
הרי כאן ארבע קירות, כדי ללמד שיהא הבית בן ארבע קירות לא פחות ולא יותר.

דרשני המקוצר[עריכה]