הרב שלמה גורן: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(←‏תולדות חייו: תיקנתי מילה אחת)
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
 
(41 גרסאות ביניים של 9 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
[[תמונה:Rav_goren.jpg‏|left|thumb|250px|הרה"ג שלמה גורן זצ"ל]]הרב שלמה גורן נולד בכ"א בשבט תרע"ח ונפטר בכד חשוון תשנ"ה. היה הרב הצבאי הראשון של מדינת ישראל ורבה הראשי האשכנזי הרביעי.
{{רב
|שם=הרב שלמה גורן
|תמונה=[[תמונה:ravgoren.jpg|250px]]
|כיתוב=הרב גורן במדי צה"ל
|תאריך לידה=כ"א ב[[שבט]] תרע"ח
|תאריך פטירה=כ"ד ב[[חשוון]] תשנ"ה
|מקום פעילות=ירושלים; תל אביב
|השתייכות=ציונות דתית
|נושאים בהם עסק=הלכה; צבא; תלמוד ירושלמי; בית המקדש והר הבית
|תפקידים נוספים=הרב הראשי ל[[צה"ל]]; הרב הראשי לתל אביב-יפו; הרב הראשי לישראל
|רבותיו=[[הרב איסר זלמן מלצר]]; [[הרב משה מרכדכי אפשטיין]]; [[הרב אברהם יצחק הכהן קוק]]
|תלמידיו=
|חיבוריו=ראה לקמן
}}
'''הרב שלמה גורן''' היה הרב הראשי הראשון ל[[צבא ההגנה לישראל]] ו[[הרב הראשי לישראל]] הרביעי.


==תולדות חייו==
נולד בכ"א ב[[שבט]] תרע"ח למשפחת גורונצ'יק בעיר זמברוב שבפולין. בשנת תרפ"ה עלה [[ארץ ישראל|ארצה]] עם משפחתו. בתחילה גרה המשפחה ב[[כפר חסידים]], שהיתה ממייסדיו, ושם למד בבית הספר המקומי.


== תולדות חייו ==
בהמשך עברה המשפחה להתגורר ב[[ירושלים]] ושם החל ללמוד בתלמוד תורה של "נטורי קרתא", ומשם עבר לתלמוד' תורה של [[ישיבת עץ חיים]], שם למד אצל [[רבי אריה לוין]]. בגיל 12 עבר ל[[ישיבת חברון]]. בתקופה זו הוכר כעילוי ו[[הרב קוק]] שהתפעל מכשרונו אמר עליו כי הוא עתיד להיות גדול בישראל. תקופה קצרה למד עם אביו ב[[ישיבת תורת חיים]] אצל [[הרב זרח אפשטיין]]. בגיל 17 הוסמך ל[[רב]]נות, ופרסם את ספרו "נזר הקודש" על הלכות פסולי המוקדשים ל[[רמב"ם]]. בגיל 21 הוציא לאור את ספר "שערי טהרה" בו ליקט קטעים משני התלמודים הנוגעים למשניות [[מסכת מקוואות]] וחיברם יחד למעין תלמוד על המסכת. במשך כשלוש עשרה שנה למד [[תלמוד ירושלמי]] בחברותא עם [[הרב איסר זלמן מלצר]]- אותו הוא מחשיב למורו ורבו.


הרב נולד למשפחת גורונצ'יק בעיר זמברוב שב[[פולין]]. בשנת תרפ"ה עלה ארצה עם משפחתו. בתחילה גרה המשפחה ב[[כפר חסידים]], שהייתה ממייסדיו, ושם למד הרב ב[[בית הספר]] המקומי.
נשא לאישה את צפיה, ביתו של [[הרב דוד כהן]], הרב הנזיר, מראשי [[ישיבת מרכז הרב]], ובכך התקרב לחוגי הישיבה. הרב הנזיר אמר על חתנו כי בכיסו האחד מונח ה[[תלמוד בבלי]] ובכיסו האחר – ה[[תלמוד הירושלמי]].


בהמשך עברה המשפחה להתגורר ב[[ירושלים]] ושם החל הרב ללמוד ב[[תלמוד-תורה]] "[[עץ חיים]]" המפורסם. בגיל 12 עבר ל[[ישיבת חברון]]. בתקופה זו הוכר כעילוי ו[[הראי"ה]] זצוק"ל שהתפעל מכשרונו אמר עליו כי הוא עתיד להיות [[גדול]] ב[[ישראל]]. בגיל 17 [[הוסמך לרבנות]] ופרסם את ספרו "נזר הקודש" על הלכות פסולי המוקדשים ל[[רמב"ם]]. בגיל 21 הוציא לאור את ספר "שערי טהרה" בו ליקט קטעים משני התלמודים הנוגעים למשניות [[מסכת מקוואות]] וחיברם יחד למעין [[תלמוד]] על ה[[מסכת]].
עם פרוץ המרד הערבי הגדול, בשנת תרצ"ו, הצטרף לשורות [[ההגנה]] ונלחם באזור ירושלים. עוד לפני קום המדינה הוא מונה על ידי ראשי הרבנים לרב הראשי של הצבא.  


נשא ל[[אישה]] את צפיה, ביתו של [[הרב דוד כהן]], הרב הנזיר, מתלמידי [[הראי"ה]] זצוק"ל. כך התקרב לחכמי [['מרכז הרב']]. [[הרב הנזיר]] אמר על [[חתנו]] כי בכיסו האחד מונח ה[[תלמוד בבלי]] ובכיסו האחר – ה[[תלמוד הירושלמי]].
בין השנים ת"ש-תש"ד למד באוניברסיטה העברית בירושלים לימודי יוונית, [[פילוסופיה]] ומתטמיקה. את מטרת לימודיו באוניברסיטה הגדיר: "רציתי להכניס את יפייפותו של יפת לאוהלי שם. הקדשתי את זמני ללימודים רק כדי שאוכל להשתמש בלימודים האלה גם בשטח התורה- שהרי גם בתורה יש צורך במתמטיקה ובגיאומטריה, ביוונית ובלטינית. עובדה שה[[סנהדרין]] הגדולה היו צריכים לדעת לדבר בשבעים לשון, וזה לא הגיע להם מן השמים כמו שליוסף בא מלאך ולימד אותו שבעים שפות. הם כנראה היו צריכים ללמוד את השפות ממש. לכן חשבתי שכדאי גם לי ללמוד את השפות"<ref>"בעוז ותעצומות", עמ' 93.</ref>. הוא מספר, שלקח כהשראה לכך את דמותו של [[הרב קוק]]<ref>"בעוז ותעצומות" עמ' 93-94</ref>.  
הרב גורן ראה חשיבות בהכנה עתידית לכינונה של הסנהדרין, ואף הכין חדר מיוחד לצורך כך בבית המדרש של ישיבת "האידרא" שעמד בראשה. נראה, שאף את שם משפחתו 'גורן' בחר, על פי צורת ישיבת הסנהדרין, שהיתה כגורן עגולה.  


עם פרוץ ה[[מרד הערבי הגדול]], בשנת תרצ"ו, הצטרף הרב לשורות [[ההגנה]] ונלחם באזור [[ירושלים]]. מונה ל[[רב צבאי]] ואומן כ[[צנחן]]. לאחר מכן עלה לדרגת תת-אלוף.
במהלך [[מלחמת השחרור]] נשלח ע"י [[הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג]] לבקש מאת רבני שכונת [[מאה שערים]] וסביבתה לסייע בחפירות תעלות, ב[[ליל שבת]], להגנה מפני האויב. הוא הצליח במשימה זו ורובם ככולם של הרבנים השתכנעו שיש בכך [[פיקוח נפש]] ושלחו את תלמידיהם לסייע בחפירות.
===פועלו כרב צבאי ראשי===
עם פרוץ מלחמת העצמאות, עוד לפני קום [[מדינת ישראל]] התמנה בעל כרחו על ידי [[הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג]] ובתמיכתם של [[הרב יהודה לייב הכהן מימון]] ודוד בן גוריון, להיות רב הצבא. הוא דאג ללוחמים בירושלים למזון כשר לפסח, לעריכת ליל סדר, להכשרת מטבחים ולשמירת השבת. המצב הקשה ששרר בירושלים בעת המלחמה והמצור הכריח אותו לחדש פסקי הלכה שהיו שמורים ל"שעת הדחק", ולהסתמך על דעות יחדניות בקרב הפוסקים<ref>למשל: בענין ייצור כלי נשק בשבת ("בעז ותעצומות" עמ' 129-132) או סיפוק מזון טרף לפצועי המלחמה ("בעז ותעצומות" עמ' 127-129) ועוד.</ref>. עם כינונו של צבא ההגנה ישראל, ייסד בתוכו את הרבנות הצבאית, ועמד בראשה בדרגת אלוף. במסגרת תפקידו ערך את [[סידור]] צה"ל וקבע בו נוסח אחיד לכלל עדות. היה מגיע עד לקווי האש על-מנת לספק שירותי דת לחיילים ועל כך זכה להערצה גדולה מצדם. הוא גם חידש מנהגים, קבע תקנות והורה פסקי הלכה לחיילים, שעוררו עליו לעיתים את זעמם של אחרים, אך הוא לא נרתע ועמד על שלו באומץ ובתקיפות. עסק גם באיסוף גופות של חיילים והבאתם לקבר ישראל. במסגרת מאמציו אלו השיב לישראל מירדן את גופות לוחמי [[גוש עציון]] ושיירת הל"ה. כרב צבאי ראשי, עמד על כך שאין לתת פקודות הנוגדות את ההלכה, וכשמתקבלת פקודה כזו על החייל לסרב לה. עם זאת דרש להעניש את הקצינים הפוגעים במצוות, לעיתים אף דרש לסלקם מהצבא לאלתר – ופעמים רבות דרישתו נתמלאה.


בין השנים ת"ש-תש"ד למד ב[[אוניברסיטה העברית בירושלים]].
בשנת תשכ"א קיבל הרב את פרס ישראל ליהדות על מפעלו בחקר התלמוד הירושלמי.


עם קום ה[[מדינה]] והקמתו של [[צבא ההגנה לישראל]] הקים הרב גם את [[הרבנות הצבאית]] ועמד בראשה בדרגת [[אלוף]]. במסגרת תפקידו ערך את [[סידור]] [[צה"ל]] וקבע בו נוסח אחיד לכלל ה[[עדות]]. היה מגיע עד לקווי האש על-מנת לספק שירותי דת ל[[חיילים]] ועל כך אלה האחרונים העריצוהו. עסק גם באיסוף [[גופות]] של חיילים והבאתם לקבר ישראל, במסגרת מאמציו אלו השיב ל[[ישראל]] מירדן את [[גופות]] לוחמי [[גוש עציון]] ושיירת הל"ה.
בשנת תשכ"ז, בזמן [[מלחמת ששת הימים]] היה מן הראשונים שהגיעו ל[[הר הבית]] מיד עם שחרורו בכ"ח ב[[אייר]]. הוא נשא עמו [[ספר תורה]], ברך [[שהחיינו]] וברכת "מנחם ציון ובונה ירושלים" ותקע ב[[שופר]]. באותו המעמד נשא דברים נרגשים אל החיילים: "מדבר אנכי אליכם מרחבת [[הכותל המערבי]], שריד בית מקדשנו. זה היום קיווינו לו, נגילה ונשמחה בישועתו. חזון כל הדורות התגשם לעינינו. עיר האלוהים, מקום המקדש, הר הבית והכותל המערבי, סמלי הגאולה המשיחית של העם נגאלו היום על-ידכם, גבורי צבא הגנה לישראל". מיד לאחר השחרור יסד בית כנסת על הר הבית, והחל במחקר מקיף אודות מיקומם של [[בית המקדש]] והעזרה, על מנת לקבוע להיכן מותר ולהיכן אסור לעלות בטומאה. כמו כן היה שותף בשחרור [[חברון]] ו[[סיני]]. לאחר שחרור המקום המיוחס להר סיני, עלה להר עם ספר תורה ותקע בשופר.  


במהלך [[מלחמת השחרור]] נשלח ע"י [[הרב הרצוג]] לבקש מאת רבני [[מאה שערים]] וסביבתה לסייע בחפירות תעלות, ב[[ליל שבת]], להגנה מפני טנקי ה[[אוייב]]. הוא הצליח במשימה זו ורובם ככולם של ה[[רבנים]] השתכנעו שיש צורך בדבר ושלחו את תלמידיהם לסייע בחפירות. אכן ביום ראשון תקפו טנקים של האוייב, שניים מהם נפלו בתעלות והשלישי ברח.
התיר את [[עגונה|עגונות]] חללי מלחמת השחרור, לוחמי צוללת דקר, משחתת אילת ואניית "צים מצדה".


בשנת תשכ"א קיבל הרב את [[פרס ישראל ליהדות]] על מפעלו בחקר ה[[תלמוד הירושלמי]].
בשנת תש"ל השתחרר מצה"ל ותחתיו התמנה [[הרב מרדכי פירון]].
===כרב בתל אביב וכרב ראשי===


במסגרת תפקידו הצה"לי חידש הרב [[מנהגים]], קבע [[תקנות]] והורה [[פסקי הלכה]] שעוררו עליו זעמם של אחרים, אך הוא לא נרתע ועמד על שלו באומץ ובתקיפות.
בשנת תשכ"ח נבחר לרבה הראשי של [[תל-אביב]] אך החל בתפקידו זה רק לאחר פרישתו מצה"ל, בשנת תש"ל. כרב היה עליו לערוך חופות והוא סרב לקבל תשלום עבורן, מכיוון שסבר שזהו חלק מעבודת הרבנות ואין לקבל עליה תשלום נוסף.  


התיר את [[עגונות]] חללי [[מלחמת השחרור]], לוחמי אח"י דקר, משחתת [[אילת]] ו"צים [[מצדה]]". היה מראשוני ה[[חיילים]] שכבשו את [[הר הבית]] ו[[הכותל המערבי]], שם תקע ב[[שופר]], בירך [[שהחיינו]], ונשא [[תפילה]] מיוחדת לרגל המאורע. באותו ה[[מעמד]] נשא דברים נרגשים אל ה[[חיילים]]: "מדבר אנכי אליכם מרחבת ה[[כותל המערבי]], שריד בית מקדשנו. זה היום קיווינו לו, נגילה ונשמחה בישועתו. [[חזון]] כל הדורות התגשם לעינינו. עיר ה[[אלוהים]], מקום ה[[מקדש]], [[הר הבית]] ו[[הכותל המערבי]], סמלי ה[[גאולה]] המשיחית של העם נגאלו היום על-ידכם, גבורי [[צבא הגנה לישראל]]".
בשנת תשל"ב נבחר לרבה הראשי האשכנזי של [[מדינת ישראל]] יחד עם עמיתו [[הרב עובדיה יוסף]]. הייתה זו הפעם הראשונה בה נערכו בחירות ל[[הרבנות הראשית לישראל|רבנות הראשית]]. עם היבחרו לרב ראשי פרסם את פסקו המתיר את 'האח והאחות' למשפחת לנגר, שנחשבו עד עתה ל[[ממזר]]ים<ref>על פי פסקו של הרב הראשי הקודם, [[הרב איסר יהודה אונטרמן]] ועוד.</ref> לבוא בקהל. פסק זה עורר פולמוס גדול ביותר, והרב גורן ספג ביקורת קשה ביותר, אך לא חזר בו מפסקו. בתפקיד זה כיהן עד שנת תשמ"ג. מחליפו כ[[רב ראשי]] – [[הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא]].
===אחרית ימיו===
לאחר פרישתו הקים סמוך לכותל המערבי את ישיבת 'האידרא רבא' ועמד בראשה. כיהן כנשיא [[ישיבת הר ברכה]] בשתי שנותיו האחרונות, ובתקופה זו היה נוסע להעביר בה שיעור מדי שבוע.


כחלק מתפקידו כ[[רב צבאי]] ראשי ל[[צה"ל]] עמד על כך שאין לתת פקודות הנוגדות את ה[[תורה]] וה[[מצוות]] וכשמתקבלת פקודה כזו על החייל לסרב לה. עם זאת דרש להעניש את הקצינים הפוגעים במצוות ה[[דת]], לעיתים אף דרש לסלקם מה[[צבא]] לאלתר – ודרישתו נתמלאה.
גם בעִתות סכנה היה מגיע לתת שיעורים ברחבי יש"ע ברכבו הלא ממוגן. היה אומר, כסגולה, את הפסוק "ויסעו, ויהי חתת אלקים על הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב" {{מקור|בראשית לה ה|כן}}. הוא אמר שזו סגולה בדוקה לשמירה במקומות מסוכנים וכך נהג לאומרה כשהשתתף במלחמות.


בשנת תש"ל השתחרר מצה"ל ומחליפו בתפקיד – [[הרב מרדכי פירון]].
התנגד נחרצות להסכמי אוסלו והתבטא כנגדם בתקיפות וחריפות מה שעורר עליו זעמם של אחרים שדרשו להעמידו ל[[דין]] על דבריו<ref>ראה במכתבו של הרב אברהם שפירא כנגד הכוונה להעמידו לדין ב'מורשה' עמ' קכג</ref>. באותה תקופה פרסם את פסקו המפורסם המורה לחייל הנדרש לפנות מחנה צבאי – לסרב לפקודה זו<ref>'[[פניני הלכה]]- העם והארץ', נפסחים, עמ' 264-267</ref>, וכן הוראה להתנגד לפיניו ישובים בכח (כל עוד לא מגיעים למצב של הכאת חייל או שוטר)<ref>'[[פניני הלכה]]- העם והארץ', נספחים, עמ' 262-263</ref>.  נפטר בתל-אביב בליל [[שבת]] [[פרשת חיי שרה]], כ"ד ב[[חשוון]] תשנ"ה. נטמן ב[[הר-הזיתים]], סמוך לקברי חותנו הנזיר, [[הראי"ה קוק]] ובנו [[הרצי"ה]].
 
בשנת תשכ"ח נבחר לרבה הראשי של [[תל-אביב]] אך החל בתפקידו זה רק לאחר פרישתו מ[[צה"ל]], בשנת תש"ל. כרב היה עליו לערוך חופות והא סירב לקבל תשלום עבורם, הוא סבר שזהו חלק מעבודת ה[[רבנות]] ואין לקבל עליה תשלום נוסף. בתשל"ב נבחר לרבה הראשי של [[מדינת ישראל]] יחד עם עמיתו [[הרב עובדיה יוסף]]. הייתה זו הפעם הראשונה בה נערכו בחירות ל[[רבנות הראשית]]. עם הבחרו ל[[רב ראשי]] פרסם את פסקו המתיר את 'האח והאחות' לבוא ב[[קהל]]. כיהן בתפקיד עד שנת תשמ"ג. מחליפו כ[[רב ראשי]] – [[הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא]]. לאחר פרישתו הקים סמוך ל[[כותל המערבי]] את ישיבת 'האידרא' ועמד בראשה עד לפטירתו.
 
גם בעיתות סכנה היה מגיע לתת שיעורים ברחבי [[יש"ע]] ברכבו הלא ממוגן. היה אומר, כ[[סגולה]], את הפסוק "ויסעו, ויהי חיתת אלקים על הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני [[יעקב]]" ([[בראשית]] לה, ה). אמר שזו [[סגולה]] בדוקה ל[[שמירה]] במקומות מסוכנים וכך נהג לאומרה כשהשתתף ב[[מלחמות]].
 
התנגד נחרצות להסכמי אוסלו ואף יצא נגדם בתקיפות וחריפות מה שעורר עליו זעמם של אחרים שדרשו להעמידו ל[[דין]] על דבריו. באותה תקופה פרסם את פסקו המפורסם המורה ל[[חייל]] הנדרש לפנות [[מחנה]] צבאי – לסרב לפקודה זו.
 
נפטר ב[[תל-אביב]] בליל [[שבת]] [[פרשת חיי-שרה]] התשנ"ה. נטמן ב[[הר-הזיתים]] ב[[ירושלים]].


== מספריו ==
== מספריו ==
* '''[http://www.hebrewbooks.org/40626 נזר הקדש]'''- חידושים על [[הרמב"ם]] הלכות פסולי המוקדשין, ירושלים תרצ"ה
* '''שערי טהרה'''- תלמוד על מסכת מקוואות מלוקט מתלמוד בבלי ירושלמי והסיפרות התנאית, ירושלים ת"ש
* '''ה[[ירושלמי]] ו[[הגר"א]]'''
* '''משיב מלחמה''' [[שאלות ותשובות]] בענייני צבא, מלחמה וביטחון, ארבעה חלקים
* '''קובץ פסקי הלכות צבא''', בהוצאת הרבנות הצבאית, תשי"ט
* '''[http://www.hebrewbooks.org/40569 הירושלמי המפורש]''' - פירוש לירושלמי מסכת ברכות, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים תשכ"א
* '''תורת המועדים'''- מחקרים ומאמרים על מועדי ישראל לאור ההלכה, הוצאת א' ציוני, תשכ"ד
* '''פסק הדין בעניין האח והאחות''', בהוצאת הרבנות הראשית לישראל, תשל"ג
* '''תורת השבת והמועד''', בעריכת שלמה שמידט, בהוצאת ההסתדרות הציונית, תשמ"ב
* '''תורת המקרא'''- דרשות על פרשת השבוע, בעריכת [[הרב מיכה הלוי]], הוצאת האידרא רבה, תשנ"ו.
* '''תורת המדינה'''- אוסף מאמרים וחקרי הלכה בענייני תורה ומדינה.
* '''משנת המדינה'''- מחקרים הלכתיים היסטוריים בנושאים העומדים ברומה של מדינת ישראל מאז תקומתה, בעריכת ישראל תמרי, הוצאת האידרא רבה, תשנ"ו
* '''תורת הפילוסופיה'''- לקט הרצאות בפילוסופיה יהודית, בהוצאת האידרא רבה, תשנ"ח
* '''תורת הרפואה''' מחקרים הלכתיים בנושאי רפואה, בעריכת ישראל תמרי, הוצאת האידרא רבה, תשס"א
* '''תרומת הגורן'''- שאלות ותשובות (שני כרכים)
* עשר תשובות בענייני ארץ ישראל הודפסו כנספח לספר "[[פניני הלכה]]- העם והארץ" מאת תלמידו [[הרב אליעזר מלמד]].
* פסק הדין בענין עגונות הצוללת 'דקר' יצא לאור בתוספת מבוא והערות.
* '''בעז ותעצומות'''- אוטוביוגרפיה. ספר זה מורכב מקטעים שכתב והקליט, ונערך על ידי אבי רט. 
==לקריאה נוספת==
* '''בעז ובתעצומות'''- אוטוביוגרפיה, בעריכת אבי רט.
* [[הרב אליעזר מלמד]], '''רביבים- גדולי ישראל ודמויות מופת''', בהוצאת מכון הר ברכה תש"ע.
* הרב ד"ר יצחק אלפסי, '''דורשי ציון בפועל''' הוצאת שם, ירושלים תשס"ו, עמ' 438.


'''נזר הקדש: חידושים על רמב"ם הלכות פסולי המוקדשין,''' ירושלים תרצ"ה.
== קישורים חיצוניים ==
 
*[http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=794&id=4721&q=פרקי יומן על שחרור ירושלים]
'''שערי טהרה: תלמוד על מסכת מקוואות מלוקט מתלמוד בבלי ירושלמי והסיפרות התנאית,''' ירושלים ת"ש.
*[http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?srch=1&orderby=56 שיעורים של הרב גורן באתר ישיבה]
 
*[http://shiurim.moreshet.co.il/web/listening1.asp?fileID=190&theId=339&wma=1| סיפור שחרור ירושלים מאת הרב גורן], אתר מורשת
'''משיב מלחמה: שאלות ותשבות בענייני צבא, מלחמה וביטחון.'''
*[[הרב אליעזר מלמד]], [http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=794&id=2766&q= גדול וגיבור - הרב גורן]
 
*[http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=794&id=2766&q מאמר הערכה על הרב גורן]
'''קובץ פסקי הלכות צבא,''' בהוצאת הרבנות הצבאית, תשי"ט.
*[http://www.rabanut-tlv.co.il/show_item.asp?levelId=60100 על הרב גורן באתר הרבנות הראשית לתל אביב יפו]
 
* {{רמבי"ש|460}}
'''תורת המועדים: מחקרים ומאמרים על מועדי ישראל לאור ההלכה,''' הוצאת א' ציוני, תשכ"ד.
 
'''פסק הדין בעניין האח והאחות,''' בהוצאת הרבנות הראשית לישראל, תשל"ג.
'''תורת השבת והמועד, בעריכת שלמה שמידט,''' בהוצאת ההסתדרות הציונית, תשמ"ב.
'''תורת המקרא: דרשות על פרשת השבוע,''' בעריכת הרב מיכה הלוי, הוצאת האידרא רבה, תשנ"ו.
'''ספר משנת המדינה: מחקר הלכתי היסטורי בנושאים העומדים ברומה של מדינת ישראל מאז תקומתה,''' בעריכת ישראל תמרי, הוצאת האידרא רבה, תשנ"ו.
 
'''תורת הפילוסופיה: לקט הרצאות בפילוסופיה יהודית,''' הוצאת האידרא רבה, תשנ"ח.
 
'''תורת הרפואה: מחקרים הלכתיים בנושאי רפואה,''' בעריכת ישראל תמרי, הוצאת האידרא רבה, תשס"א.
 
'''תרומת הגורן: שאלות ותשובות אורח חיים א'''', תשס"ה.
 
 
== קישורים ==


[http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?srch=1&orderby=56 שיעורים של הרב באתר ישיבה]
{{סדרה|הקודם= [[הרב איסר יהודה אונטרמן]]|הבא=[[הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא]]|רשימה=[[הרבנות הראשית לישראל|הרב הראשי האשכנזי]]}}
{{סדרה|הקודם=[[הרב איסר יהודה אונטרמן]]|הבא=[[הרב יצחק ידידיה פרנקל]]|רשימה=רבנים ראשיים אשכנזיים ל[[תל אביב]]}}
{{סדרה|הקודם= - |הבא=[[הרב מדרכי פירון]]|רשימה=הרב הראשי לצה"ל}}
{{הערות שוליים}}


[http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=794&id=2766&q מאמר הערכה על הרב]
{{מיון רגיל:גורן שלמה}}
[[קטגוריה:רבנים בימינו]]
[[קטגוריה:רבנים ראשיים לישראל]]
[[קטגוריה:רבנים ראשיים לצה"ל]]
[[קטגוריה:רבני הציונות הדתית בישראל]]
[[קטגוריה:רבנים ראשיים לתל אביב]]
[[קטגוריה:פוסקים]]
[[קטגוריה:בוגרי ישיבת עץ חיים]]
[[קטגוריה:בוגרי ישיבת חברון]]
[[קטגוריה:רבנים הקבורים בהר הזיתים]]

גרסה אחרונה מ־07:17, 14 בנובמבר 2022
הרב שלמה גורן
Ravgoren.jpg
הרב גורן במדי צה"ל
תאריך לידה כ"א בשבט תרע"ח
תאריך פטירה כ"ד בחשוון תשנ"ה
מקום פעילות ירושלים; תל אביב
השתייכות ציונות דתית
נושאים שבהם עסק הלכה; צבא; תלמוד ירושלמי; בית המקדש והר הבית
תפקידים נוספים הרב הראשי לצה"ל; הרב הראשי לתל אביב-יפו; הרב הראשי לישראל
רבותיו הרב איסר זלמן מלצר; הרב משה מרכדכי אפשטיין; הרב אברהם יצחק הכהן קוק
חיבוריו ראה לקמן

הרב שלמה גורן היה הרב הראשי הראשון לצבא ההגנה לישראל והרב הראשי לישראל הרביעי.

תולדות חייו[עריכה]

נולד בכ"א בשבט תרע"ח למשפחת גורונצ'יק בעיר זמברוב שבפולין. בשנת תרפ"ה עלה ארצה עם משפחתו. בתחילה גרה המשפחה בכפר חסידים, שהיתה ממייסדיו, ושם למד בבית הספר המקומי.

בהמשך עברה המשפחה להתגורר בירושלים ושם החל ללמוד בתלמוד תורה של "נטורי קרתא", ומשם עבר לתלמוד' תורה של ישיבת עץ חיים, שם למד אצל רבי אריה לוין. בגיל 12 עבר לישיבת חברון. בתקופה זו הוכר כעילוי והרב קוק שהתפעל מכשרונו אמר עליו כי הוא עתיד להיות גדול בישראל. תקופה קצרה למד עם אביו בישיבת תורת חיים אצל הרב זרח אפשטיין. בגיל 17 הוסמך לרבנות, ופרסם את ספרו "נזר הקודש" על הלכות פסולי המוקדשים לרמב"ם. בגיל 21 הוציא לאור את ספר "שערי טהרה" בו ליקט קטעים משני התלמודים הנוגעים למשניות מסכת מקוואות וחיברם יחד למעין תלמוד על המסכת. במשך כשלוש עשרה שנה למד תלמוד ירושלמי בחברותא עם הרב איסר זלמן מלצר- אותו הוא מחשיב למורו ורבו.

נשא לאישה את צפיה, ביתו של הרב דוד כהן, הרב הנזיר, מראשי ישיבת מרכז הרב, ובכך התקרב לחוגי הישיבה. הרב הנזיר אמר על חתנו כי בכיסו האחד מונח התלמוד בבלי ובכיסו האחר – התלמוד הירושלמי.

עם פרוץ המרד הערבי הגדול, בשנת תרצ"ו, הצטרף לשורות ההגנה ונלחם באזור ירושלים. עוד לפני קום המדינה הוא מונה על ידי ראשי הרבנים לרב הראשי של הצבא.

בין השנים ת"ש-תש"ד למד באוניברסיטה העברית בירושלים לימודי יוונית, פילוסופיה ומתטמיקה. את מטרת לימודיו באוניברסיטה הגדיר: "רציתי להכניס את יפייפותו של יפת לאוהלי שם. הקדשתי את זמני ללימודים רק כדי שאוכל להשתמש בלימודים האלה גם בשטח התורה- שהרי גם בתורה יש צורך במתמטיקה ובגיאומטריה, ביוונית ובלטינית. עובדה שהסנהדרין הגדולה היו צריכים לדעת לדבר בשבעים לשון, וזה לא הגיע להם מן השמים כמו שליוסף בא מלאך ולימד אותו שבעים שפות. הם כנראה היו צריכים ללמוד את השפות ממש. לכן חשבתי שכדאי גם לי ללמוד את השפות"[1]. הוא מספר, שלקח כהשראה לכך את דמותו של הרב קוק[2]. הרב גורן ראה חשיבות בהכנה עתידית לכינונה של הסנהדרין, ואף הכין חדר מיוחד לצורך כך בבית המדרש של ישיבת "האידרא" שעמד בראשה. נראה, שאף את שם משפחתו 'גורן' בחר, על פי צורת ישיבת הסנהדרין, שהיתה כגורן עגולה.

במהלך מלחמת השחרור נשלח ע"י הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג לבקש מאת רבני שכונת מאה שערים וסביבתה לסייע בחפירות תעלות, בליל שבת, להגנה מפני האויב. הוא הצליח במשימה זו ורובם ככולם של הרבנים השתכנעו שיש בכך פיקוח נפש ושלחו את תלמידיהם לסייע בחפירות.

פועלו כרב צבאי ראשי[עריכה]

עם פרוץ מלחמת העצמאות, עוד לפני קום מדינת ישראל התמנה בעל כרחו על ידי הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג ובתמיכתם של הרב יהודה לייב הכהן מימון ודוד בן גוריון, להיות רב הצבא. הוא דאג ללוחמים בירושלים למזון כשר לפסח, לעריכת ליל סדר, להכשרת מטבחים ולשמירת השבת. המצב הקשה ששרר בירושלים בעת המלחמה והמצור הכריח אותו לחדש פסקי הלכה שהיו שמורים ל"שעת הדחק", ולהסתמך על דעות יחדניות בקרב הפוסקים[3]. עם כינונו של צבא ההגנה ישראל, ייסד בתוכו את הרבנות הצבאית, ועמד בראשה בדרגת אלוף. במסגרת תפקידו ערך את סידור צה"ל וקבע בו נוסח אחיד לכלל עדות. היה מגיע עד לקווי האש על-מנת לספק שירותי דת לחיילים ועל כך זכה להערצה גדולה מצדם. הוא גם חידש מנהגים, קבע תקנות והורה פסקי הלכה לחיילים, שעוררו עליו לעיתים את זעמם של אחרים, אך הוא לא נרתע ועמד על שלו באומץ ובתקיפות. עסק גם באיסוף גופות של חיילים והבאתם לקבר ישראל. במסגרת מאמציו אלו השיב לישראל מירדן את גופות לוחמי גוש עציון ושיירת הל"ה. כרב צבאי ראשי, עמד על כך שאין לתת פקודות הנוגדות את ההלכה, וכשמתקבלת פקודה כזו על החייל לסרב לה. עם זאת דרש להעניש את הקצינים הפוגעים במצוות, לעיתים אף דרש לסלקם מהצבא לאלתר – ופעמים רבות דרישתו נתמלאה.

בשנת תשכ"א קיבל הרב את פרס ישראל ליהדות על מפעלו בחקר התלמוד הירושלמי.

בשנת תשכ"ז, בזמן מלחמת ששת הימים היה מן הראשונים שהגיעו להר הבית מיד עם שחרורו בכ"ח באייר. הוא נשא עמו ספר תורה, ברך שהחיינו וברכת "מנחם ציון ובונה ירושלים" ותקע בשופר. באותו המעמד נשא דברים נרגשים אל החיילים: "מדבר אנכי אליכם מרחבת הכותל המערבי, שריד בית מקדשנו. זה היום קיווינו לו, נגילה ונשמחה בישועתו. חזון כל הדורות התגשם לעינינו. עיר האלוהים, מקום המקדש, הר הבית והכותל המערבי, סמלי הגאולה המשיחית של העם נגאלו היום על-ידכם, גבורי צבא הגנה לישראל". מיד לאחר השחרור יסד בית כנסת על הר הבית, והחל במחקר מקיף אודות מיקומם של בית המקדש והעזרה, על מנת לקבוע להיכן מותר ולהיכן אסור לעלות בטומאה. כמו כן היה שותף בשחרור חברון וסיני. לאחר שחרור המקום המיוחס להר סיני, עלה להר עם ספר תורה ותקע בשופר.

התיר את עגונות חללי מלחמת השחרור, לוחמי צוללת דקר, משחתת אילת ואניית "צים מצדה".

בשנת תש"ל השתחרר מצה"ל ותחתיו התמנה הרב מרדכי פירון.

כרב בתל אביב וכרב ראשי[עריכה]

בשנת תשכ"ח נבחר לרבה הראשי של תל-אביב אך החל בתפקידו זה רק לאחר פרישתו מצה"ל, בשנת תש"ל. כרב היה עליו לערוך חופות והוא סרב לקבל תשלום עבורן, מכיוון שסבר שזהו חלק מעבודת הרבנות ואין לקבל עליה תשלום נוסף.

בשנת תשל"ב נבחר לרבה הראשי האשכנזי של מדינת ישראל יחד עם עמיתו הרב עובדיה יוסף. הייתה זו הפעם הראשונה בה נערכו בחירות לרבנות הראשית. עם היבחרו לרב ראשי פרסם את פסקו המתיר את 'האח והאחות' למשפחת לנגר, שנחשבו עד עתה לממזרים[4] לבוא בקהל. פסק זה עורר פולמוס גדול ביותר, והרב גורן ספג ביקורת קשה ביותר, אך לא חזר בו מפסקו. בתפקיד זה כיהן עד שנת תשמ"ג. מחליפו כרב ראשי – הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא.

אחרית ימיו[עריכה]

לאחר פרישתו הקים סמוך לכותל המערבי את ישיבת 'האידרא רבא' ועמד בראשה. כיהן כנשיא ישיבת הר ברכה בשתי שנותיו האחרונות, ובתקופה זו היה נוסע להעביר בה שיעור מדי שבוע.

גם בעִתות סכנה היה מגיע לתת שיעורים ברחבי יש"ע ברכבו הלא ממוגן. היה אומר, כסגולה, את הפסוק "ויסעו, ויהי חתת אלקים על הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב" (בראשית לה ה). הוא אמר שזו סגולה בדוקה לשמירה במקומות מסוכנים וכך נהג לאומרה כשהשתתף במלחמות.

התנגד נחרצות להסכמי אוסלו והתבטא כנגדם בתקיפות וחריפות מה שעורר עליו זעמם של אחרים שדרשו להעמידו לדין על דבריו[5]. באותה תקופה פרסם את פסקו המפורסם המורה לחייל הנדרש לפנות מחנה צבאי – לסרב לפקודה זו[6], וכן הוראה להתנגד לפיניו ישובים בכח (כל עוד לא מגיעים למצב של הכאת חייל או שוטר)[7]. נפטר בתל-אביב בליל שבת פרשת חיי שרה, כ"ד בחשוון תשנ"ה. נטמן בהר-הזיתים, סמוך לקברי חותנו הנזיר, הראי"ה קוק ובנו הרצי"ה.

מספריו[עריכה]

  • נזר הקדש- חידושים על הרמב"ם הלכות פסולי המוקדשין, ירושלים תרצ"ה
  • שערי טהרה- תלמוד על מסכת מקוואות מלוקט מתלמוד בבלי ירושלמי והסיפרות התנאית, ירושלים ת"ש
  • הירושלמי והגר"א
  • משיב מלחמה שאלות ותשובות בענייני צבא, מלחמה וביטחון, ארבעה חלקים
  • קובץ פסקי הלכות צבא, בהוצאת הרבנות הצבאית, תשי"ט
  • הירושלמי המפורש - פירוש לירושלמי מסכת ברכות, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים תשכ"א
  • תורת המועדים- מחקרים ומאמרים על מועדי ישראל לאור ההלכה, הוצאת א' ציוני, תשכ"ד
  • פסק הדין בעניין האח והאחות, בהוצאת הרבנות הראשית לישראל, תשל"ג
  • תורת השבת והמועד, בעריכת שלמה שמידט, בהוצאת ההסתדרות הציונית, תשמ"ב
  • תורת המקרא- דרשות על פרשת השבוע, בעריכת הרב מיכה הלוי, הוצאת האידרא רבה, תשנ"ו.
  • תורת המדינה- אוסף מאמרים וחקרי הלכה בענייני תורה ומדינה.
  • משנת המדינה- מחקרים הלכתיים היסטוריים בנושאים העומדים ברומה של מדינת ישראל מאז תקומתה, בעריכת ישראל תמרי, הוצאת האידרא רבה, תשנ"ו
  • תורת הפילוסופיה- לקט הרצאות בפילוסופיה יהודית, בהוצאת האידרא רבה, תשנ"ח
  • תורת הרפואה מחקרים הלכתיים בנושאי רפואה, בעריכת ישראל תמרי, הוצאת האידרא רבה, תשס"א
  • תרומת הגורן- שאלות ותשובות (שני כרכים)
  • עשר תשובות בענייני ארץ ישראל הודפסו כנספח לספר "פניני הלכה- העם והארץ" מאת תלמידו הרב אליעזר מלמד.
  • פסק הדין בענין עגונות הצוללת 'דקר' יצא לאור בתוספת מבוא והערות.
  • בעז ותעצומות- אוטוביוגרפיה. ספר זה מורכב מקטעים שכתב והקליט, ונערך על ידי אבי רט.

לקריאה נוספת[עריכה]

  • בעז ובתעצומות- אוטוביוגרפיה, בעריכת אבי רט.
  • הרב אליעזר מלמד, רביבים- גדולי ישראל ודמויות מופת, בהוצאת מכון הר ברכה תש"ע.
  • הרב ד"ר יצחק אלפסי, דורשי ציון בפועל הוצאת שם, ירושלים תשס"ו, עמ' 438.

קישורים חיצוניים[עריכה]

הקודם:
הרב איסר יהודה אונטרמן 		הרב הראשי האשכנזי הבא:
הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא
הקודם:
הרב איסר יהודה אונטרמן 		רבנים ראשיים אשכנזיים לתל אביב הבא:
הרב יצחק ידידיה פרנקל
הקודם:
- 		הרב הראשי לצה"ל הבא:
הרב מדרכי פירון

הערות שוליים

  1. ↑ "בעוז ותעצומות", עמ' 93.
  2. ↑ "בעוז ותעצומות" עמ' 93-94
  3. ↑ למשל: בענין ייצור כלי נשק בשבת ("בעז ותעצומות" עמ' 129-132) או סיפוק מזון טרף לפצועי המלחמה ("בעז ותעצומות" עמ' 127-129) ועוד.
  4. ↑ על פי פסקו של הרב הראשי הקודם, הרב איסר יהודה אונטרמן ועוד.
  5. ↑ ראה במכתבו של הרב אברהם שפירא כנגד הכוונה להעמידו לדין ב'מורשה' עמ' קכג
  6. ↑ 'פניני הלכה- העם והארץ', נפסחים, עמ' 264-267
  7. ↑ 'פניני הלכה- העם והארץ', נספחים, עמ' 262-263
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=הרב_שלמה_גורן&oldid=158131"