רבה בר נחמני: הבדלים בין גרסאות בדף
מאין תקציר עריכה |
(הגהה) |
||
| (16 גרסאות ביניים של 5 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''רַבָּה בר נחמני''' | {{חז"ל| | ||
|שם=רבה | |||
|תקופתו=הדור השלישי ל[[אמוראים|אמוראי]] [[בבל]] | |||
|בית מדרש=[[ראש ישיבה|ראש]] [[ישיבת פומבדיתא]] | |||
|רבותיו=[[רב הונא]], [[רב יהודה]] | |||
|חבריו=[[רב יוסף]] | |||
|תלמידיו=[[אביי]], [[רבא]] | |||
}} | |||
'''רַבָּה{{הערה|על הגיית השם ועל הכתיב שלו, בהבחנה מן האמורא [[רבא]], ראו להלן בגוף הערך.}} בר נחמני''' ([[270]] בערך - [[310]] או [[330]] בערך) הקרוי בדרך כלל פשוט "'''רבה'''", היה [[אמורא]] [[בבל]]י מהדור השלישי של האמוראים, מהאמוראים המפורסמים והמקובלים ביותר בדורו{{הערה|רש"י בבא קמא ל"ג ב}}, [[ראש ישיבה|ראש]] [[ישיבת פומבדיתא]] במשך 22 שנים. היה תלמידם של [[רב הונא]] ו[[רב יהודה]]. כל מאות פסקיו של רבה התקבלו להלכה חוץ משלושה{{הערה|הלכה כרבה לבל משדה עניין ןמחתה (בבא בתרא לב ב)}}. | |||
==תולדותיו== | |||
רבה נולד ב[[בבל]]. אחיו הזמינו אותו ל[[ארץ ישראל]] כדי ללמוד תורה מפי [[רבי יוחנן]],{{מקור|כתובות קיא א}} ולדעת [[התוספות]] נענה רבה להזמנתם.{{הערה|[[S:ערובין כב ב#תוספות קרקפנא|תוספות מסכת עירובין דף כב עמוד ב, ד"ה קרקפנא חזיתיה לרישך]].}} | |||
רבה היה תלמידם של [[רב הונא]] ב[[ישיבת סורא]] ושל [[רב יהודה בר יחזקאל]] ב[[ישיבת פומבדיתא]]. כשנפטר רב יהודה בר יחזקאל, היו שני מועמדים להחליפו בתפקיד ראש ישיבת פומבדיתא: רבה ו[[רב יוסף]]. | |||
כיוון ש[[רב יוסף]] היה בקי בהלכה ("[[סיני ועוקר הרים|סיני]]") (בניגוד לרבה, שהצטיין ב[[פלפול]], "עוקר הרים"), הוחלט למנותו, אך הוא לא הסכים לקבל את התפקיד, ולכן התמנה רבה.{{מקור|בבלי ברכות סד א}} בימיו של רבה הגיעה ישיבת פומבדיתא לשיא פריחתה. את לימודו היה פותח בדבר בדיחה, ולאחר מכן עבר לדיון הלכתי.{{מקור|בבלי שבת ל ב}} ב[[מחלוקת|מחלוקות]] הרבות שבין רבה לרב יוסף, תמיד הלכה כרבה, מלבד שלושה מקרים. {{מקור|בבלי בבא בתרא קיד ב}} רבה התעמק גם במשניות שיתר חכמי בבל לא גילו בהן עניין, משום שנכללו בהן הלכות שלא נהגו בבבל, והעיד על עצמו: "יחיד אני בנגעים, יחיד אני באהלות".{{הערה|בבא מציעא שם}} הוא היה המומחה הגדול בדורו לעניין הלכות [[נגע]]ים {{מקור|בבלי בבא מציעא פו א}} היה ממעט בשינה, ועל פי עדות תלמידו אביי, הוא ישן רק כשינת הסוס - "שיתין נשמי" (שישים נשימות) כרבו המובהק [[רב (אמורא)|רב]] {{מקור|בבלי סוכה כו ב}}. | |||
בעת שמונה לראש ישיבת פומבדיתא היה רבה בן 18 שנה, ועמד בראש הישיבה עד מותו, בגיל 40. על פי דעות אחרות היה רבה כשהוכתר בן 38, ונפטר בגיל 60.{{הערה|{{תנאים ואמוראים|ג|229|עמודים=1063-1062}}}} התלמוד מסביר {{מקור|בבלי ראש השנה יח א}} שרבה לא זכה לאריכות ימים משום שהיה מצאצאי [[עלי הכהן]], שעליו נאמר: "וכל מרבית ביתך ימותו אנשים". קיימת גם גרסה שבתלמוד מדובר אודות "[[רבא]]" חבירו של אביי, אך רבים הראיות כי הגרסה המדויקת היא "[[רבה]]" דודו של [[אביי]], שהוא היה [[כוהן]] בוודאות, ולא על רבא{{הערה|ראיות שונות המצביעות על כך שרבא לא היה [[כהן]], וממילא לא היה מצאצאי עלי הכהן. גם רש"י (בבלי ראש השנה יח א) ובעלי התוספות (בבלי יבמות קה א) כותבים שרבא לא היה כהן, וכך גם בעל [[סדר הדורות]] שהביא ראיה מרבא שאמר על עצמו (בבלי בבא בתרא יב ב.) כי הוא יהיה בעלה השני של בת [[רב חסדא]] לאחר [[רמי בר חמא]]. ומכיוון שבוודאי לא התכוון [[קללה|לקלל]] את רמי בר חמא שימות - אלא ש[[גירושין|יגרש]] את אשתו, ברור שרבא לא היה כהן ולכן יכול היה לשאת גרושה. ראיה נוספת נובעת מהוראתו של רבא לבניו שלא להינשא ל[[גר|גיורת]] (בבלי ברכות ח ב.), ולפיכך לא היה כהן ומותר היה לבניו להינשא לגיורת. בנוסף, נכתב שרבא ישב אצל רב הונא כאשר היה גוסס (מועד קטן כח א), על אף שלכהן אסור לשהות בבית שיש בו מת}}. | |||
רבה חי ב[[עוני]], ותלמידו [[רבא]] השווה בינו ובין רב חסדא כדי להראות שאריכות ימים, בנים ומזונות אינם ניתנים לאדם לפי זכותו, אלא תלויים במזל: רב חסדא חי 92 שנים, ורבה - 40 בלבד; בביתו של רב חסדא היו 60 חתונות, ובביתו של רבה - 60 אסונות; בביתו של רב חסדא גם הכלבים אכלו סולת, ובביתו של רבה - אפילו לחם שעורים לאנשים היה נדיר.{{הערה|בבלי מועד קטן כח א}} | |||
היה דודו ואביו המאמץ של [[אביי]] ורבו המובהק<ref>רבו המובהק = הרב שממנו למד את רוב חוכמתו.</ref>. תלמיד נוסף שלו היה [[רבא]], ושני תלמידיו אלה היו ראשי הדור הרביעי של האמוראים בבבל. | |||
על פי התלמוד, פטירתו הייתה כרוכה בכמה [[נס]]ים.{{הערה|בבלי בבא מציעא פו א}} הדבר אירע בעקבות הלשנה למלך [[האימפריה הסאסאנית|פרס]] שיש יהודי נכבד שמבטל 12,000 יהודים מ[[מס|מסי]] המלכות שני חודשים בכל שנה, בזמן [[ירחי כלה]]. בעקבות ההלשנה, חיפשו שוטרי המלך את רבה. רבה ברח ולא מצאוהו. לאחר סדרת חיפושים, נפטר רבה בלא ששוטרי המלך מצאוהו. | |||
הגמרא מספרת{{הערה|בבא מציעא שם}} שבשמים נפלה מחלוקת בעניין של [[טהרה]]: הקב"ה קבע: טהור, ופמליתו קבעה: טמא. החליטו לקרוא לרבה, שהיה בקי בתחום זה, שיפסוק במחלוקת. [[מלאך המוות]], שנשלח להביאו, לא יכול לקחתו, משום שרבה לא חדל לרגע מתלמודו. נשבה הרוח בענפים, ורבה חשב שאלה פרשי המלך המחפשים אותו, וביקש למות כדי שלא ליפול בידיהם, ויצאה נפשו באומרו, בתשובה לשאלת השמים, "טהור טהור". יצאה [[בת קול]] ואמרה: "אשריך רבה בר נחמני, שגופך טהור ויצאתה נשמתך ב'טהור'". | |||
==חבריו== | |||
על חבריו נמנה [[רב חסדא]] שככל הנראה נחשב גדול ממנו. על כך מסופר בבבא מציעא{{הערה|בבלי בבא מציעא ו ב}} כי רב אושעיא ביקש מרבה שכאשר הוא הולך להפגש עם רב חסדא בסורא (ככל הנראה ללמוד תורה) ישאל אותה שאלה הלכתית (בדין [[תקפו כהן]]). | |||
==ההבחנה בין "רבה" ל"רבא"== | |||
בדפוסי [[תלמוד בבלי|התלמוד הבבלי]], ויותר מכך ב[[כתב יד (העתק)|כתבי היד]] שלו, רבים החילופים בין רבה ל[[רבא]]. על ההבדל ביניהם, בכתיב ובהגייה, כתב [[רב האיי גאון]]:{{הערה|סוף מסכת עבודה זרה, כ"י בית המדרש לרבנים, מהדורת ש' אברמסון.}} {{ציטוטון|אלו כֻּלן ראבה נכתבין בהי והבֵּי דגש. אבל ראבא נכתב באלף, והבֵּי רפוי... ודעו כי ראבה אַבָּה שמו, וזה ריש שהוסיפו עליו - במקום רב. ורַאבָא אֲבָא שמו, וזה ריש המוסיף עליו - כמו רב. ופירוש אַבָּה כמו שאומר אָבִי, ופירוש אֲבָא כמו שאומר אבא סתם.}} | |||
במסורת ההגייה הרווחת היום, ההבדל בין השמות הוא בכך שרבה נהגה ב-ב' דגושה, ואילו רבא ב-ב' רפה. במסורת [[יהדות תימן]] ההבדל הוא בין [[דגש קל]] ל[[דגש חזק]], ושתי הקריאות מכוונות עקרונית להבחנה של רב האיי, שלדעתו גם הדברים נובעים מהבדל במשמעות בין השמות, בין "[ה]אב" ל"אבי". | |||
באשר לכתיב, עמדו חוקרים על כך שגם בכתבי יד משובחים אין הבחנה חותכת ביניהם, ורבים החילופים. לדעת [[שמא יהודה פרידמן]], הממצא בכתבי היד מעלה כי ככל הנראה במקור לא היה הבדל בכתיב בין שני החכמים, גם אם נשמר הבדל בהגייה, וככל הנראה במשך השנים הוסיפו צורות הבחנה שונות כדי להבדיל ביניהם גם בכתיב, אך לכלל אחידות לא הגיעו, וזה מה שיצר את החילופים הרבים בין החכמים.{{הערה|1=ש"י פרידמן "כתיב השמות 'רבה' ו'רבא' בתלמוד הבבלי", '''[[סיני (כתב עת)|סיני]]''' קי (סיון-תמוז תשנב), עמ' קמ-קסד. ראו גם: אליקים ויסברג, "כתיב השמות רבה ורבא: שיטת רב האיי גאון ושיטות חולקות", בתוך: '''מחקרים בלשון''' ה-ו (תשנב) עמ' 181-214. וראו: א' שויקה, עיונים בספר הלכות גדולות: נוסח ועריכה, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית בירושלים, אב תשס"ח, עמ' 71-73. לדעתו כ"י פריז של הלכות גדולות משמר הבחנה בין "ראבה" (רבא אצלנו), ב-א' מצעית וב-ה' סופית, לעומת "רבא" (רבה אצלנו), ללא א' מצעית, והוא משער שהסופר תפס את השם הראשון כנגזר מ"ר' אבה", ואת השני כנגזר מ"רבא"=גדול ב[[ארמית]]. לעומת זאת ב[[הלכות פסוקות]] כ"י ששון וברוב כתבי היד של [[תלמוד בבלי|התלמוד הבבלי]] הכתיב הרווח הוא "ראבא", ב-א' דווקא.}} | |||
==מתורתו== | |||
*כלל הלכתי ידוע אותו אמר רבה, הוא [[כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו]], כלומר כל שתי פעולות שלא ניתן לבצען בזו אחר זו, מכיוון ש[[חלות]]ה של האחת מונעת את השנייה, לא ניתן לבצען בפעם אחת. | |||
*רבה מסביר את דיני השבועה המוטלת על [[מודה במקצת]], בניגוד לסברת ה[[מיגו]] האומרת כי עליו להיות נאמן במיגו שהיה כופר הכול ופטור משבועה, על פי ה[[חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו]], האומרת כי הוא מודה במקצת לא מכיוון שהוא צודק, אלא מכיוון שהוא חושש להעיז פניו בפני בעל חובו שעשה לו טובה. | |||
*[[לולב]] בימין ו[[אתרוג]] בשמאל{{הערה|בבלי סוכה לא ב}}. | |||
==משפחתו== | |||
בנו, רבי חייא, מוזכר בתלמוד{{הערה|1=בבלי סנהדרין סט ב. ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43957&hilite=d2cfc4c7-ffd5-45a7-b3ad-eec3a4a40bf6&st=%D7%A8%D7%91+%D7%97%D7%A0%D7%9F&pgnum=31 מאמרו של היימן] אודותיו}}, מפורסם יותר הוא בנו [[רבא בריה דרבה]]. | |||
בנו היה חמא{{הערה|כתובות פה א, על פי הגהות של רבי רפאל בלום גאב"ד קאשוי וכתבי יד (מהדורת [[עוז והדר]])}}. | |||
==תורתו== | |||
;"ורבה נמי לחדודי לאביי הוא דבעי" {{מקור|מסורת הש"ס ברכות לג: }} | |||
שהרי היה רבו. | |||
* כמה ידע האי צורבא מרבנן לרצויי למריה. אמר ליה אביי והא משתקין אותו תנן. ורבה נמי לחדודי לאביי הוא דבעי {{מקור|ברכות לג:}}. | |||
* הווה קא בדיק ליה רבה לוושט מאבראי. אמר ליה אביי והא מר הוא דאמר ושט אין לו בדיקה אלא מבפנים וכו'. ורבה נמי לחדודי לאביי הוא דבעי {{מקור|חולין מג:}}. | |||
* מאי טעמייהו דרבנן אשה מרגשת בעצמה. אמר ליה אביי אם כן תהא דיה שעתה. ורבה נמי לחדודי לאביי הוא דבעי {{מקור|נדה ד:}}. | |||
;"ומותבינן אשמעתין" {{מקור|ציין לזה מסורת הש"ס קידושין נ:}} | |||
* ברכות לג., שבת קכה:, ערובין ט:, גיטין לח:, מנחות מט., קידושין נ: | |||
;"אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי" {{מקור|ספר ברכת כהן בקונטרס מגילת סתרים}} | |||
* בבא קמא פה., קידושין מז:, נידה כז. {{מקור|לגירסת גמרותינו, והב"ח גרס רבא}} | |||
==לקריאה נוספת== | |||
*רפאל הירשמן, "רבא ורבה - כמה שנים חיו ?", '''[[משפחה (שבועון)|משפחה]]''', מוסף "קולמוס" 56. | |||
==קישורים חיצוניים== | |||
* {{תנאים ואמוראים|ג|229|עמודים=1070-1062}} | |||
* {{אנצ דעת|1481}} | |||
{{הערות שוליים|טורים=כן}} | |||
{{אמוראים}} | |||
[[קטגוריה:אמוראים]] | [[קטגוריה:אמוראים]] | ||
[[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | |||
[[קטגוריה:אמוראים ממשפחת עלי הכהן]] | |||
[[קטגוריה:כהנים]] | |||
[[קטגוריה:תלמידי רב הונא]] | |||
גרסה אחרונה מ־19:58, 16 בנובמבר 2023
|
|
| רבה | |
|---|---|
| תקופתו | הדור השלישי לאמוראי בבל |
| בית מדרש | ראש ישיבת פומבדיתא |
| רבותיו | רב הונא, רב יהודה |
| חבריו | רב יוסף |
| תלמידיו | אביי, רבא |
רַבָּה[1] בר נחמני (270 בערך - 310 או 330 בערך) הקרוי בדרך כלל פשוט "רבה", היה אמורא בבלי מהדור השלישי של האמוראים, מהאמוראים המפורסמים והמקובלים ביותר בדורו[2], ראש ישיבת פומבדיתא במשך 22 שנים. היה תלמידם של רב הונא ורב יהודה. כל מאות פסקיו של רבה התקבלו להלכה חוץ משלושה[3].
תולדותיו[עריכה]
רבה נולד בבבל. אחיו הזמינו אותו לארץ ישראל כדי ללמוד תורה מפי רבי יוחנן,כתובות קיא א ולדעת התוספות נענה רבה להזמנתם.[4]
רבה היה תלמידם של רב הונא בישיבת סורא ושל רב יהודה בר יחזקאל בישיבת פומבדיתא. כשנפטר רב יהודה בר יחזקאל, היו שני מועמדים להחליפו בתפקיד ראש ישיבת פומבדיתא: רבה ורב יוסף. כיוון שרב יוסף היה בקי בהלכה ("סיני") (בניגוד לרבה, שהצטיין בפלפול, "עוקר הרים"), הוחלט למנותו, אך הוא לא הסכים לקבל את התפקיד, ולכן התמנה רבה.בבלי ברכות סד א בימיו של רבה הגיעה ישיבת פומבדיתא לשיא פריחתה. את לימודו היה פותח בדבר בדיחה, ולאחר מכן עבר לדיון הלכתי.בבלי שבת ל ב במחלוקות הרבות שבין רבה לרב יוסף, תמיד הלכה כרבה, מלבד שלושה מקרים. בבלי בבא בתרא קיד ב רבה התעמק גם במשניות שיתר חכמי בבל לא גילו בהן עניין, משום שנכללו בהן הלכות שלא נהגו בבבל, והעיד על עצמו: "יחיד אני בנגעים, יחיד אני באהלות".[5] הוא היה המומחה הגדול בדורו לעניין הלכות נגעים בבלי בבא מציעא פו א היה ממעט בשינה, ועל פי עדות תלמידו אביי, הוא ישן רק כשינת הסוס - "שיתין נשמי" (שישים נשימות) כרבו המובהק רב בבלי סוכה כו ב.
בעת שמונה לראש ישיבת פומבדיתא היה רבה בן 18 שנה, ועמד בראש הישיבה עד מותו, בגיל 40. על פי דעות אחרות היה רבה כשהוכתר בן 38, ונפטר בגיל 60.[6] התלמוד מסביר בבלי ראש השנה יח א שרבה לא זכה לאריכות ימים משום שהיה מצאצאי עלי הכהן, שעליו נאמר: "וכל מרבית ביתך ימותו אנשים". קיימת גם גרסה שבתלמוד מדובר אודות "רבא" חבירו של אביי, אך רבים הראיות כי הגרסה המדויקת היא "רבה" דודו של אביי, שהוא היה כוהן בוודאות, ולא על רבא[7].
רבה חי בעוני, ותלמידו רבא השווה בינו ובין רב חסדא כדי להראות שאריכות ימים, בנים ומזונות אינם ניתנים לאדם לפי זכותו, אלא תלויים במזל: רב חסדא חי 92 שנים, ורבה - 40 בלבד; בביתו של רב חסדא היו 60 חתונות, ובביתו של רבה - 60 אסונות; בביתו של רב חסדא גם הכלבים אכלו סולת, ובביתו של רבה - אפילו לחם שעורים לאנשים היה נדיר.[8]
היה דודו ואביו המאמץ של אביי ורבו המובהק[9]. תלמיד נוסף שלו היה רבא, ושני תלמידיו אלה היו ראשי הדור הרביעי של האמוראים בבבל.
על פי התלמוד, פטירתו הייתה כרוכה בכמה נסים.[10] הדבר אירע בעקבות הלשנה למלך פרס שיש יהודי נכבד שמבטל 12,000 יהודים ממסי המלכות שני חודשים בכל שנה, בזמן ירחי כלה. בעקבות ההלשנה, חיפשו שוטרי המלך את רבה. רבה ברח ולא מצאוהו. לאחר סדרת חיפושים, נפטר רבה בלא ששוטרי המלך מצאוהו.
הגמרא מספרת[11] שבשמים נפלה מחלוקת בעניין של טהרה: הקב"ה קבע: טהור, ופמליתו קבעה: טמא. החליטו לקרוא לרבה, שהיה בקי בתחום זה, שיפסוק במחלוקת. מלאך המוות, שנשלח להביאו, לא יכול לקחתו, משום שרבה לא חדל לרגע מתלמודו. נשבה הרוח בענפים, ורבה חשב שאלה פרשי המלך המחפשים אותו, וביקש למות כדי שלא ליפול בידיהם, ויצאה נפשו באומרו, בתשובה לשאלת השמים, "טהור טהור". יצאה בת קול ואמרה: "אשריך רבה בר נחמני, שגופך טהור ויצאתה נשמתך ב'טהור'".
חבריו[עריכה]
על חבריו נמנה רב חסדא שככל הנראה נחשב גדול ממנו. על כך מסופר בבבא מציעא[12] כי רב אושעיא ביקש מרבה שכאשר הוא הולך להפגש עם רב חסדא בסורא (ככל הנראה ללמוד תורה) ישאל אותה שאלה הלכתית (בדין תקפו כהן).
ההבחנה בין "רבה" ל"רבא"[עריכה]
בדפוסי התלמוד הבבלי, ויותר מכך בכתבי היד שלו, רבים החילופים בין רבה לרבא. על ההבדל ביניהם, בכתיב ובהגייה, כתב רב האיי גאון:[13] "אלו כֻּלן ראבה נכתבין בהי והבֵּי דגש. אבל ראבא נכתב באלף, והבֵּי רפוי... ודעו כי ראבה אַבָּה שמו, וזה ריש שהוסיפו עליו - במקום רב. ורַאבָא אֲבָא שמו, וזה ריש המוסיף עליו - כמו רב. ופירוש אַבָּה כמו שאומר אָבִי, ופירוש אֲבָא כמו שאומר אבא סתם." במסורת ההגייה הרווחת היום, ההבדל בין השמות הוא בכך שרבה נהגה ב-ב' דגושה, ואילו רבא ב-ב' רפה. במסורת יהדות תימן ההבדל הוא בין דגש קל לדגש חזק, ושתי הקריאות מכוונות עקרונית להבחנה של רב האיי, שלדעתו גם הדברים נובעים מהבדל במשמעות בין השמות, בין "[ה]אב" ל"אבי".
באשר לכתיב, עמדו חוקרים על כך שגם בכתבי יד משובחים אין הבחנה חותכת ביניהם, ורבים החילופים. לדעת שמא יהודה פרידמן, הממצא בכתבי היד מעלה כי ככל הנראה במקור לא היה הבדל בכתיב בין שני החכמים, גם אם נשמר הבדל בהגייה, וככל הנראה במשך השנים הוסיפו צורות הבחנה שונות כדי להבדיל ביניהם גם בכתיב, אך לכלל אחידות לא הגיעו, וזה מה שיצר את החילופים הרבים בין החכמים.[14]
מתורתו[עריכה]
- כלל הלכתי ידוע אותו אמר רבה, הוא כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו, כלומר כל שתי פעולות שלא ניתן לבצען בזו אחר זו, מכיוון שחלותה של האחת מונעת את השנייה, לא ניתן לבצען בפעם אחת.
- רבה מסביר את דיני השבועה המוטלת על מודה במקצת, בניגוד לסברת המיגו האומרת כי עליו להיות נאמן במיגו שהיה כופר הכול ופטור משבועה, על פי החזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו, האומרת כי הוא מודה במקצת לא מכיוון שהוא צודק, אלא מכיוון שהוא חושש להעיז פניו בפני בעל חובו שעשה לו טובה.
- לולב בימין ואתרוג בשמאל[15].
משפחתו[עריכה]
בנו, רבי חייא, מוזכר בתלמוד[16], מפורסם יותר הוא בנו רבא בריה דרבה.
בנו היה חמא[17].
תורתו[עריכה]
- "ורבה נמי לחדודי לאביי הוא דבעי" מסורת הש"ס ברכות לג:
שהרי היה רבו.
- כמה ידע האי צורבא מרבנן לרצויי למריה. אמר ליה אביי והא משתקין אותו תנן. ורבה נמי לחדודי לאביי הוא דבעי ברכות לג:.
- הווה קא בדיק ליה רבה לוושט מאבראי. אמר ליה אביי והא מר הוא דאמר ושט אין לו בדיקה אלא מבפנים וכו'. ורבה נמי לחדודי לאביי הוא דבעי חולין מג:.
- מאי טעמייהו דרבנן אשה מרגשת בעצמה. אמר ליה אביי אם כן תהא דיה שעתה. ורבה נמי לחדודי לאביי הוא דבעי נדה ד:.
- "ומותבינן אשמעתין" ציין לזה מסורת הש"ס קידושין נ:
- ברכות לג., שבת קכה:, ערובין ט:, גיטין לח:, מנחות מט., קידושין נ:
- "אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי" ספר ברכת כהן בקונטרס מגילת סתרים
- בבא קמא פה., קידושין מז:, נידה כז. לגירסת גמרותינו, והב"ח גרס רבא
לקריאה נוספת[עריכה]
- רפאל הירשמן, "רבא ורבה - כמה שנים חיו ?", משפחה, מוסף "קולמוס" 56.
קישורים חיצוניים[עריכה]
- אהרן היימאן, "רבה בר נחמני", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, עמודים 1070-1062, באתר HebrewBooks
- רבה בר נחמני, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
הערות שוליים
- ↑ על הגיית השם ועל הכתיב שלו, בהבחנה מן האמורא רבא, ראו להלן בגוף הערך.
- ↑ רש"י בבא קמא ל"ג ב
- ↑ הלכה כרבה לבל משדה עניין ןמחתה (בבא בתרא לב ב)
- ↑ תוספות מסכת עירובין דף כב עמוד ב, ד"ה קרקפנא חזיתיה לרישך.
- ↑ בבא מציעא שם
- ↑ אהרן היימאן, "רבה בר נחמני", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, עמודים 1063-1062, באתר HebrewBooks
- ↑ ראיות שונות המצביעות על כך שרבא לא היה כהן, וממילא לא היה מצאצאי עלי הכהן. גם רש"י (בבלי ראש השנה יח א) ובעלי התוספות (בבלי יבמות קה א) כותבים שרבא לא היה כהן, וכך גם בעל סדר הדורות שהביא ראיה מרבא שאמר על עצמו (בבלי בבא בתרא יב ב.) כי הוא יהיה בעלה השני של בת רב חסדא לאחר רמי בר חמא. ומכיוון שבוודאי לא התכוון לקלל את רמי בר חמא שימות - אלא שיגרש את אשתו, ברור שרבא לא היה כהן ולכן יכול היה לשאת גרושה. ראיה נוספת נובעת מהוראתו של רבא לבניו שלא להינשא לגיורת (בבלי ברכות ח ב.), ולפיכך לא היה כהן ומותר היה לבניו להינשא לגיורת. בנוסף, נכתב שרבא ישב אצל רב הונא כאשר היה גוסס (מועד קטן כח א), על אף שלכהן אסור לשהות בבית שיש בו מת
- ↑ בבלי מועד קטן כח א
- ↑ רבו המובהק = הרב שממנו למד את רוב חוכמתו.
- ↑ בבלי בבא מציעא פו א
- ↑ בבא מציעא שם
- ↑ בבלי בבא מציעא ו ב
- ↑ סוף מסכת עבודה זרה, כ"י בית המדרש לרבנים, מהדורת ש' אברמסון.
- ↑ ש"י פרידמן "כתיב השמות 'רבה' ו'רבא' בתלמוד הבבלי", סיני קי (סיון-תמוז תשנב), עמ' קמ-קסד. ראו גם: אליקים ויסברג, "כתיב השמות רבה ורבא: שיטת רב האיי גאון ושיטות חולקות", בתוך: מחקרים בלשון ה-ו (תשנב) עמ' 181-214. וראו: א' שויקה, עיונים בספר הלכות גדולות: נוסח ועריכה, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית בירושלים, אב תשס"ח, עמ' 71-73. לדעתו כ"י פריז של הלכות גדולות משמר הבחנה בין "ראבה" (רבא אצלנו), ב-א' מצעית וב-ה' סופית, לעומת "רבא" (רבה אצלנו), ללא א' מצעית, והוא משער שהסופר תפס את השם הראשון כנגזר מ"ר' אבה", ואת השני כנגזר מ"רבא"=גדול בארמית. לעומת זאת בהלכות פסוקות כ"י ששון וברוב כתבי היד של התלמוד הבבלי הכתיב הרווח הוא "ראבא", ב-א' דווקא.
- ↑ בבלי סוכה לא ב
- ↑ בבלי סנהדרין סט ב. ראה מאמרו של היימן אודותיו
- ↑ כתובות פה א, על פי הגהות של רבי רפאל בלום גאב"ד קאשוי וכתבי יד (מהדורת עוז והדר)