חזקת אומדנא: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| (16 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''סברא שרוב העולם מתנהג על פיה'''<ref>לגבי מנהג שעשוי להשתנות - אין הולכים אחריו, הבאנו זאת בערך רובא דליתא קמן [[חזקת אומדנא#פרטי הדין|בסעיף "פרטי הדין"]] ד"ה רוב מצד המנהג.</ref>'''.''' | '''סברא שרוב העולם מתנהג על פיה'''<ref>לגבי [[מנהג]] שעשוי להשתנות - אין הולכים אחריו, הבאנו זאת בערך [[רובא דליתא קמן]] [[חזקת אומדנא#פרטי הדין|בסעיף "פרטי הדין"]] ד"ה רוב מצד המנהג.</ref>'''.''' | ||
{{מקור| | '''{{מקור|הערה:}}''' {{מקור|קונטרס החזקות (סוף סימן א אות ב ואות ה) חילק את חזקה זו לשתי חזקות נפרדות: חזקה מכח}} [[רוב]] {{מקור|ו}}[[סברא]]{{מקור|, כגון:}} [[אין אדם פורע תוך זמנו]]{{מקור|, וחזקה מכח סברא לבד, כגון}} [[אין אדם טורח בסעודה ומפסידה]]{{מקור|. אך בשאר המפרשים לא מצאנו חילוק ביניהן.}} | ||
'''לדוגמא''', כל החזקות בהבנת נפש האדם: אין אדם פורע תוך זמנו {{מקור| | '''לדוגמא''', כל החזקות בהבנת [[נפש]] האדם: [[אין אדם פורע תוך זמנו]] {{מקור|בבא בתרא ה.|כן}}; [[לא חציף איניש למיגזר דיקלא דלאו דיליה]] {{מקור|ב"ב לג:|כן}}; עד תלתין יומין מוקי איניש אנפשיה {{מקור|יבמות קיא:|כן}}; [[אין אדם חוטא ולא לו]] {{מקור|בבלי:בבא מציעא ה:|כן}}; [[אין אדם עושה קנוניא על הקדש]] {{מקור|בבלי:בבא בתרא קעה.|כן}}; [[אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות]] {{מקור|בבלי:יבמות קז.|כן}}; [[אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן]] {{מקור|שבועות מו:|כן}}; אשה [[דייקא ומינסבא]] {{מקור|יבמות קטו.|כן}} [[חזקה שליח עושה שליחותו|שליח עושה שליחותו]] {{מקור|ערובין לב.|כן}}. | ||
'''דינים דומים''': יש שלוש הכרעות שמבוססות על דרך העולם, ואלו הן | '''דינים דומים''': יש שלוש הכרעות שמבוססות על דרך העולם, ואלו הן<ref>על פי הסדר מהחזקה אל החלשה</ref>: | ||
@ [[אנן סהדי]] - סברא חזקה מאוד. לדוגמא, בכל שעה יש מים בנהר {{מקור|ב"מ פא:|כן}}. | |||
@ [[חזקת אומדנא]] - סברא פחות חזקה. לדוגמא, שליח עושה שליחותו. ובזה נעסוק בערך זה. | |||
@ [[רובא דליתא קמן]] - בלי סברא כלל, אלא שכך מנהג העולם. לדוגמא: רוב האנשים אינם סריסים ואיילוניות {{מקור|יבמות קיט.|כן}}. | |||
בחלוקת החזקות לסוגים השונים ע"ע [[חזקות שונות]]. | |||
'''נקראת גם''' חזקה שאינה פוסקת, חזקה מכח סברא, חזקת מנהג וחזקת רגילות. | '''נקראת גם''' חזקה שאינה פוסקת, חזקה מכח סברא, חזקת מנהג וחזקת רגילות. | ||
==מקור וטעם== | |||
'''מקורה''' בפשטות מסברא {{מקור|שערי יושר ג-ג סוף ד"ה ובתוס' פ"ק|כן}}, אך הגר"א וסרמן חידש שכל האומדנות שבגמרא נאמרו בסיני {{מקור|דברי סופרים ו-ג. ובאות ה שם הסתפק בדעת רש"י ורשב"א, ונשאר בצ"ע בדעתם|כן}}. | |||
ויש חזקות אומדנא חלשות יותר שמועילות רק מדרבנן: [[חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה]], [[חזקה דרבא]] - שחזקה על בן י"ג שנה שהביא [[שתי שערות]], ו[[חזקה שליח עושה שליחותו]] {{מקור|(ספר המקנה כג-כז (ד"ה השעה"ת) הביא שעה"ת פרק ב שמסתפק לגבי חזקה שליח עושה שליחותו)}}. | |||
ג) הרוגאצ'ובר חידש שהיא הנהגה, וביאר שאיננו צריכים לדעת את המציאות האמיתית, אלא מספיק שנראה את הדברים המעידים עליה {{מקור|(צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה חזקה (אותיות יט וכא). ונראה שתלוי בחקירה היסודית האם להסתכל על האמת או על מה שנראה לעינינו, שהרוגאצ'ובר כאן סובר שדיני התורה נקבעים רק ע"פ ראיית עינינו, וכמו שמצאנו | '''בטעמה''' ישנן שלוש שיטות {{מקור|שתי השיטות הראשונות הן הידועות יותר|כן}}: | ||
@ בפשטות היא סברא פשוטה ללכת אחרי הטבע והמנהג. וזה בירור המציאות האמיתית {{מקור|שב שמעתתא ו-כב, אפיקי ים ח"א יג-ג, חמדת שלמה כתובות כב: לגבי אשה דייקא ומינסבא|כן}}. ולפי זה יש שהוסיפו שהיא כ[[אנן סהדי]], שהמנהג נחשב כאנן סהדי {{מקור|מהרי"ט ח"ב אה"ע כז, אפיקי ים שם|כן}}, ויש שהוסיפו שהיא כעדים {{מקור|שו"ת חתם סופר ח"ה חו"מ סז|כן}}. | |||
@ יש מי שכתב שהיא מדין רובא דליתא קמן<ref>עיין לקמן בסעיף "חוזק" (ד"ה רובא דליתא קמן) כשרוב סותר אומדנא. אגב, את שאלה זו - האם כל הסברות שמקורן בטבע נחשבות בעצם לרוב - מצאנו בעוד הרבה הכרעות: [[מיגו]], [[קרוב]], [[חזקת כשרות]], [[הוחזק]], ו[[רוב בטבע]].</ref>, שכל החזקה מבוססת על כך ש[[רוב]] האנשים הולכים אחר המנהג {{מקור|שו"ת תרומת הדשן רז: "שהיא באה מכח הרוב וכו' כלומר רוב בני האדם אין עושין אלא בעניין זה". אמנם בהמשך דבריו נקט לשון "אנן סהדי", אך לשון מושאלת זו מצאנו בעוד מקומות ואפילו לגבי רוב בעצמו|כן}}<ref>ע"ע [[רובא דליתא קמן]] בסעיף "מקור וטעם" ד"ה לגבי ודאותו אות ב.</ref>{{מקור|}}. וממחלוקת זו (האם [[אומדנא]] היא [[רוב]]) תצא נפק"מ האם חזקת אומדנא מוציאה ממון, שהרי [[אין הולכין בממון אחר הרוב]]<ref>עיין לקמן בסעיף "חוזק" (ד"ה מוחזק) שנחלקו בזה רבים.</ref>. | |||
@ [[הרוגאצ'ובר]] חידש שהיא [[הנהגה]], וביאר שאיננו צריכים לדעת את המציאות האמיתית, אלא מספיק שנראה את הדברים המעידים עליה {{מקור|(צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה חזקה (אותיות יט וכא). ונראה שתלוי בחקירה היסודית האם להסתכל על האמת או על מה שנראה לעינינו, שהרוגאצ'ובר כאן סובר שדיני התורה נקבעים רק ע"פ ראיית עינינו, וכמו שמצאנו ש}}[[קשקשים]] {{מקור|של דג שאינם נראים לעין לא נחשבים לקשקשים (תפארת ישראל עבודה זרה ב-ו בועז ג))}}. | |||
'''לגבי ודאותה''' כתבו שהיא ודאית {{מקור| | '''לגבי ודאותה''' כתבו שהיא ודאית {{מקור|פסחים ט. ורש"י ד"ה ודאי וודאי, שו"ת תרומת הדשן רז|כן}}. | ||
==בדינים שונים== | ==בדינים שונים== | ||
''' | '''ב[[מלקות]] וב[[דיני נפשות]]''' - על זה נאמר "מלקין על החזקות, סוקלין ושורפין על החזקות" {{מקור|קידושין פ.|כן}}. ובטעם לזה ביאר ה[[שב שמעתתא]] {{מקור|ד-ח|כן}} שהחזקה אינה בשעת המעשה (האם הבן בא על אימו או שלא בא עליה) אלא על עצם האיסור (האם היא אימו או לא, אך ברור שבא עליה), וכמו שלעצם האיסור עד אחד מועיל למלקות. | ||
''' | '''ב[[קידושין]]''' - האומדנא מועילה גם לקיום הדבר {{מקור|שו"ת תרומת הדשן רז לעניין שילוח סבלונות, וביאר את הטעם שהיא כאנן סהדי|כן}}. | ||
''' | '''ב[[דיני ממונות|ממונות]]''' יש אומרים שהולכים רק אחר אומדנא גדולה<ref>כדלקמן בסעיף "חוזק" ד"ה מוחזק.</ref>. | ||
== | == חוזקה (לעומת הכרעות מתנגשות<ref>בערך [[חוזק ההכרעות]] דנו בכללים שמסבירים מדוע הכרעה אחת עדיפה על חברתה, וכן הבאנו שם את סדר כל ההכרעות מהחזקה אל החלשה.</ref>) == | ||
'''[[מיגו]]''' במקום חזקת אומדנא הוא ספק בגמרא {{מקור|בבא בתרא ה:|כן}}. אך ביארו המפרשים שתלוי באיזו חזקה ובאיזה מיגו מדובר: | |||
@ בעניין החזקה - אין כל החזקות שוות בזה, יש חזקות שעדיפות ממנו, יש שפחותות ממנו {{מקור|כגון חזקה שליח עושה שליחותו - נתיבות המשפט רסט-ד|כן}}, ויש שספק, כמפורש בגמרא שם {{מקור|(כללי מיגו לנתיבות המשפט יט (נמצא בשו"ע חו"מ אחרי סימן פב))}}. והוסיף הגרנ"ט {{מקור|קעט ד"ה והנראה|כן}} שכל דברי הגמרא שם הם רק בחזקות שהן [[בירור]] המציאות, אך בחזקות שהן רק [[הנהגה]] (- פסיקת דין בלבד)<ref>ע"ע [[חזקת הגוף]] ו[[חזקת הדין]] בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה בטעמו) שנחלקו לגביהן בזה.</ref> - בוודאי שמיגו עדיף, כיוון שהוא בירור<ref>ע"ע [[מיגו]] בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה טעמו) שיש מי שחולק על זה.</ref>{{מקור|).}} | |||
@ בעניין המיגו - הקובץ שיעורים {{מקור|בבא בתרא אות כז|כן}} כתב שכל דברי הגמרא הם רק במיגו של [[מה לי לשקר]], אך מיגו של [[כח הטענה]]<ref>את הגדרותיהם של נאמנות וכח הטענה ביארנו בערך מיגו בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמו.</ref> בוודאי שהחזקה עדיפה ממנו. | |||
' | {{מקור|(והקצוה"ח (סי' קח ס"ק ד) סובר שכל דברי הגמרא שם הם רק ב}}[[הפה שאסר]]{{מקור|, אך מיגו במקום חזקה בוודאי שאינו מועיל}}<ref>בסמוך (ד"ה הפה שאסר) הבאנו דעות החולקות עליו.</ref>{{מקור|)}}. | ||
'''הפה שאסר''' לא מועיל נגד חזקת אומדנא {{מקור|שיטה מקובצת כתובות יט. בשם שיטה ישנה|כן}}, והקצוה"ח {{מקור|סי' קח ס"ק ד|כן}} כתב שהוא ספק בגמרא {{מקור|בבא בתרא ה:|כן}}. ובשו"ת שואל ומשיב {{מקור|ח"ד ח|כן}} כתב שהפה שאסר הוא בעצמו אומדנא גדולה, שאדם לא ישקר כשיכול לשתוק. | |||
'''הפה שאסר''' לא מועיל נגד חזקת אומדנא {{מקור| | |||
'''רובא דליתא קמן''', אומדנא עדיפה ממנו {{מקור|(שו"ת בית דוד יז ד"ה וגדולה מזו, תורת חסד א-א, מהרי"ט ח"ב אה"ע כז. קונטרס החזקות סוף סימן א אות ב ואות ה (לגבי רוב בכלל, ולא רק רובא דליתא קמן). שב שמעתתא ו-כב לעניין אין אדם פורע תוך זמנו)}}. אך לעיל<ref>בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמה.</ref> הבאנו דעה שהיא עצמה מועילה רק מדין רובא דליתא קמן. | '''רובא דליתא קמן''', אומדנא עדיפה ממנו {{מקור|(שו"ת בית דוד יז ד"ה וגדולה מזו, תורת חסד א-א, מהרי"ט ח"ב אה"ע כז. קונטרס החזקות סוף סימן א אות ב ואות ה (לגבי רוב בכלל, ולא רק רובא דליתא קמן). שב שמעתתא ו-כב לעניין אין אדם פורע תוך זמנו)}}. אך לעיל<ref>בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמה.</ref> הבאנו דעה שהיא עצמה מועילה רק מדין רובא דליתא קמן. | ||
'''חזקת הגוף''', כתבו האחרונים {{מקור|(בית דוד יז ד"ה וגדולה מזו, שו"ת חתם סופר אה"ע פ ד"ה חזקה, קונטרס החזקות סוף סימן א ד"ה ונראה (לגבי חזקה קמייתא בכלל, ולא רק חזקת הגוף)) }}שאומדנא עדיפה גם ממנה, אך השיטה מקובצת כתב להיפך {{מקור| | '''[[חזקת הגוף]]''', כתבו האחרונים {{מקור|(בית דוד יז ד"ה וגדולה מזו, שו"ת חתם סופר אה"ע פ ד"ה חזקה, קונטרס החזקות סוף סימן א ד"ה ונראה (לגבי חזקה קמייתא בכלל, ולא רק חזקת הגוף))}} שאומדנא עדיפה גם ממנה, אך השיטה מקובצת כתב להיפך {{מקור|כתובות י. בשם שיטה ישנה, אך ראשונים אחרים תירצו אחרת|כן}}. | ||
''' | '''[[מוחזק]]''' נגד אומדנא - נחלקו בזה במחלוקת גדולה: | ||
@ הרבה פוסקים כתבו שסתם אומדנא מועילה רק להחזיק אך לא להוציא ממון {{מקור|ב"י חו"מ טו מביא הרבה פוסקים|כן}}, וכן פסק הרמב"ם {{מקור|אישות טז-כו ומגיד משנה שם, הביאם שיעורי ר' שמואל בבא בתרא ח"א פרק א קיד|כן}} ש[[חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה]] לא מוציאה ממון. ורק אומדנא גדולה<ref>ע"ע [[אומדנא דמוכח]].</ref>, דהיינו [[דברים שבליבו ובלב כל אדם]], כן מוציאה ממון {{מקור|שו"ת שואל ומשיב ח"ד ח|כן}}. | |||
@ אמנם הרבה מפרשים כתבו בסתם שכל אומדנא מוציאה ממון, ולא חילקו {{מקור|(תורת חסד א-א, שערי יושר ג-ג סוף ד"ה ובתוס' פ"ק וד"ה והנה, שב שמעתתא ד-ו. קונטרס החזקות סוף סימן א (ד"ה ונראה) בשם המהרי"ק, אך הסתפק בדעת המהרי"ק אולי חזקה דמכח רובא לא מוציאה ממון, אלא רק חזקה מכח רובא ומכח סברא)}}. ויש שהוסיפו טעמים מיוחדים לזה: [א] שהאומדנא היא כעדים {{מקור|שו"ת חתם סופר ח"ה חו"מ סז|כן}}, [ב] שהיא כאנן סהדי {{מקור|מהרי"ט ח"ב אה"ע כז|כן}}, [ג] וכן שהמוחזק לא יועיל, כי האומדנא מגלה שהוא מחזיקו שלא כדין {{מקור|שו"ת מהרי"ק עב|כן}}. | |||
''' | '''[[אין ספק מוציא מידי ודאי]]''' - אומדנא כן מוציאה מוודאי, כי היא נחשבת כוודאי, והרי ודאי מוציא מידי ודאי {{מקור|פסחים ט. ורש"י ד"ה התם ודאי וודאי|כן}}<ref>כדלעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה לגבי ודאותה.</ref>. | ||
''' | == כללים == | ||
'''ב[[ספק שאפשר לבררו]]''' האומדנא לא מועילה {{מקור|תוס' פסחים ד: ד"ה לאו|כן}}. | |||
'''ב[[תרי ותרי]]''', כלומר שיש שתי כיתות עדים שסותרות זו את זו, השב שמעתתא {{מקור|ו-כב לגבי חזקה אין אדם פורע תוך זמנו|כן}} כתב שהאומדנא לא מועילה אפילו מ[[דאורייתא]] משום שהיא בירור המציאות<ref>עיין לעיל בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה בטעמה) שיש מי שחולק על זה.</ref> ולא עדיפה מעוד עדים שלא מכריעים - "[[תרי כמאה]]". אך הרעק"א {{מקור|שו"ת מהדורא קמא קלו ד"ה ומה"ט|כן}} מסתפק בזה. | |||
==הערות שוליים== | ==הערות שוליים== | ||
| שורה 89: | שורה 63: | ||
[[קטגוריה:עקרונות הלכתיים]] | [[קטגוריה:עקרונות הלכתיים]] | ||
[[קטגוריה:חזקות]] | |||
[[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | [[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | ||
גרסה אחרונה מ־11:46, 5 בספטמבר 2012
|
|
הגדרה[עריכה]
סברא שרוב העולם מתנהג על פיה[1].
הערה: קונטרס החזקות (סוף סימן א אות ב ואות ה) חילק את חזקה זו לשתי חזקות נפרדות: חזקה מכח רוב וסברא, כגון: אין אדם פורע תוך זמנו, וחזקה מכח סברא לבד, כגון אין אדם טורח בסעודה ומפסידה. אך בשאר המפרשים לא מצאנו חילוק ביניהן.
לדוגמא, כל החזקות בהבנת נפש האדם: אין אדם פורע תוך זמנו (בבא בתרא ה.); לא חציף איניש למיגזר דיקלא דלאו דיליה (ב"ב לג:); עד תלתין יומין מוקי איניש אנפשיה (יבמות קיא:); אין אדם חוטא ולא לו (בבא מציעא ה:); אין אדם עושה קנוניא על הקדש (בבא בתרא קעה.); אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות (יבמות קז.); אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן (שבועות מו:); אשה דייקא ומינסבא (יבמות קטו.) שליח עושה שליחותו (ערובין לב.).
דינים דומים: יש שלוש הכרעות שמבוססות על דרך העולם, ואלו הן[2]:
- אנן סהדי - סברא חזקה מאוד. לדוגמא, בכל שעה יש מים בנהר (ב"מ פא:).
- חזקת אומדנא - סברא פחות חזקה. לדוגמא, שליח עושה שליחותו. ובזה נעסוק בערך זה.
- רובא דליתא קמן - בלי סברא כלל, אלא שכך מנהג העולם. לדוגמא: רוב האנשים אינם סריסים ואיילוניות (יבמות קיט.).
בחלוקת החזקות לסוגים השונים ע"ע חזקות שונות.
נקראת גם חזקה שאינה פוסקת, חזקה מכח סברא, חזקת מנהג וחזקת רגילות.
מקור וטעם[עריכה]
מקורה בפשטות מסברא (שערי יושר ג-ג סוף ד"ה ובתוס' פ"ק), אך הגר"א וסרמן חידש שכל האומדנות שבגמרא נאמרו בסיני (דברי סופרים ו-ג. ובאות ה שם הסתפק בדעת רש"י ורשב"א, ונשאר בצ"ע בדעתם).
ויש חזקות אומדנא חלשות יותר שמועילות רק מדרבנן: חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה, חזקה דרבא - שחזקה על בן י"ג שנה שהביא שתי שערות, וחזקה שליח עושה שליחותו (ספר המקנה כג-כז (ד"ה השעה"ת) הביא שעה"ת פרק ב שמסתפק לגבי חזקה שליח עושה שליחותו).
בטעמה ישנן שלוש שיטות (שתי השיטות הראשונות הן הידועות יותר):
- בפשטות היא סברא פשוטה ללכת אחרי הטבע והמנהג. וזה בירור המציאות האמיתית (שב שמעתתא ו-כב, אפיקי ים ח"א יג-ג, חמדת שלמה כתובות כב: לגבי אשה דייקא ומינסבא). ולפי זה יש שהוסיפו שהיא כאנן סהדי, שהמנהג נחשב כאנן סהדי (מהרי"ט ח"ב אה"ע כז, אפיקי ים שם), ויש שהוסיפו שהיא כעדים (שו"ת חתם סופר ח"ה חו"מ סז).
- יש מי שכתב שהיא מדין רובא דליתא קמן[3], שכל החזקה מבוססת על כך שרוב האנשים הולכים אחר המנהג (שו"ת תרומת הדשן רז: "שהיא באה מכח הרוב וכו' כלומר רוב בני האדם אין עושין אלא בעניין זה". אמנם בהמשך דבריו נקט לשון "אנן סהדי", אך לשון מושאלת זו מצאנו בעוד מקומות ואפילו לגבי רוב בעצמו)[4]. וממחלוקת זו (האם אומדנא היא רוב) תצא נפק"מ האם חזקת אומדנא מוציאה ממון, שהרי אין הולכין בממון אחר הרוב[5].
- הרוגאצ'ובר חידש שהיא הנהגה, וביאר שאיננו צריכים לדעת את המציאות האמיתית, אלא מספיק שנראה את הדברים המעידים עליה (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה חזקה (אותיות יט וכא). ונראה שתלוי בחקירה היסודית האם להסתכל על האמת או על מה שנראה לעינינו, שהרוגאצ'ובר כאן סובר שדיני התורה נקבעים רק ע"פ ראיית עינינו, וכמו שמצאנו שקשקשים של דג שאינם נראים לעין לא נחשבים לקשקשים (תפארת ישראל עבודה זרה ב-ו בועז ג)).
לגבי ודאותה כתבו שהיא ודאית (פסחים ט. ורש"י ד"ה ודאי וודאי, שו"ת תרומת הדשן רז).
בדינים שונים[עריכה]
במלקות ובדיני נפשות - על זה נאמר "מלקין על החזקות, סוקלין ושורפין על החזקות" (קידושין פ.). ובטעם לזה ביאר השב שמעתתא (ד-ח) שהחזקה אינה בשעת המעשה (האם הבן בא על אימו או שלא בא עליה) אלא על עצם האיסור (האם היא אימו או לא, אך ברור שבא עליה), וכמו שלעצם האיסור עד אחד מועיל למלקות.
בקידושין - האומדנא מועילה גם לקיום הדבר (שו"ת תרומת הדשן רז לעניין שילוח סבלונות, וביאר את הטעם שהיא כאנן סהדי).
בממונות יש אומרים שהולכים רק אחר אומדנא גדולה[6].
חוזקה (לעומת הכרעות מתנגשות[7])[עריכה]
מיגו במקום חזקת אומדנא הוא ספק בגמרא (בבא בתרא ה:). אך ביארו המפרשים שתלוי באיזו חזקה ובאיזה מיגו מדובר:
- בעניין החזקה - אין כל החזקות שוות בזה, יש חזקות שעדיפות ממנו, יש שפחותות ממנו (כגון חזקה שליח עושה שליחותו - נתיבות המשפט רסט-ד), ויש שספק, כמפורש בגמרא שם (כללי מיגו לנתיבות המשפט יט (נמצא בשו"ע חו"מ אחרי סימן פב)). והוסיף הגרנ"ט (קעט ד"ה והנראה) שכל דברי הגמרא שם הם רק בחזקות שהן בירור המציאות, אך בחזקות שהן רק הנהגה (- פסיקת דין בלבד)[8] - בוודאי שמיגו עדיף, כיוון שהוא בירור[9]).
- בעניין המיגו - הקובץ שיעורים (בבא בתרא אות כז) כתב שכל דברי הגמרא הם רק במיגו של מה לי לשקר, אך מיגו של כח הטענה[10] בוודאי שהחזקה עדיפה ממנו.
(והקצוה"ח (סי' קח ס"ק ד) סובר שכל דברי הגמרא שם הם רק בהפה שאסר, אך מיגו במקום חזקה בוודאי שאינו מועיל[11]).
הפה שאסר לא מועיל נגד חזקת אומדנא (שיטה מקובצת כתובות יט. בשם שיטה ישנה), והקצוה"ח (סי' קח ס"ק ד) כתב שהוא ספק בגמרא (בבא בתרא ה:). ובשו"ת שואל ומשיב (ח"ד ח) כתב שהפה שאסר הוא בעצמו אומדנא גדולה, שאדם לא ישקר כשיכול לשתוק.
רובא דליתא קמן, אומדנא עדיפה ממנו (שו"ת בית דוד יז ד"ה וגדולה מזו, תורת חסד א-א, מהרי"ט ח"ב אה"ע כז. קונטרס החזקות סוף סימן א אות ב ואות ה (לגבי רוב בכלל, ולא רק רובא דליתא קמן). שב שמעתתא ו-כב לעניין אין אדם פורע תוך זמנו). אך לעיל[12] הבאנו דעה שהיא עצמה מועילה רק מדין רובא דליתא קמן.
חזקת הגוף, כתבו האחרונים (בית דוד יז ד"ה וגדולה מזו, שו"ת חתם סופר אה"ע פ ד"ה חזקה, קונטרס החזקות סוף סימן א ד"ה ונראה (לגבי חזקה קמייתא בכלל, ולא רק חזקת הגוף)) שאומדנא עדיפה גם ממנה, אך השיטה מקובצת כתב להיפך (כתובות י. בשם שיטה ישנה, אך ראשונים אחרים תירצו אחרת).
מוחזק נגד אומדנא - נחלקו בזה במחלוקת גדולה:
- הרבה פוסקים כתבו שסתם אומדנא מועילה רק להחזיק אך לא להוציא ממון (ב"י חו"מ טו מביא הרבה פוסקים), וכן פסק הרמב"ם (אישות טז-כו ומגיד משנה שם, הביאם שיעורי ר' שמואל בבא בתרא ח"א פרק א קיד) שחזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה לא מוציאה ממון. ורק אומדנא גדולה[13], דהיינו דברים שבליבו ובלב כל אדם, כן מוציאה ממון (שו"ת שואל ומשיב ח"ד ח).
- אמנם הרבה מפרשים כתבו בסתם שכל אומדנא מוציאה ממון, ולא חילקו (תורת חסד א-א, שערי יושר ג-ג סוף ד"ה ובתוס' פ"ק וד"ה והנה, שב שמעתתא ד-ו. קונטרס החזקות סוף סימן א (ד"ה ונראה) בשם המהרי"ק, אך הסתפק בדעת המהרי"ק אולי חזקה דמכח רובא לא מוציאה ממון, אלא רק חזקה מכח רובא ומכח סברא). ויש שהוסיפו טעמים מיוחדים לזה: [א] שהאומדנא היא כעדים (שו"ת חתם סופר ח"ה חו"מ סז), [ב] שהיא כאנן סהדי (מהרי"ט ח"ב אה"ע כז), [ג] וכן שהמוחזק לא יועיל, כי האומדנא מגלה שהוא מחזיקו שלא כדין (שו"ת מהרי"ק עב).
אין ספק מוציא מידי ודאי - אומדנא כן מוציאה מוודאי, כי היא נחשבת כוודאי, והרי ודאי מוציא מידי ודאי (פסחים ט. ורש"י ד"ה התם ודאי וודאי)[14].
כללים[עריכה]
בספק שאפשר לבררו האומדנא לא מועילה (תוס' פסחים ד: ד"ה לאו).
בתרי ותרי, כלומר שיש שתי כיתות עדים שסותרות זו את זו, השב שמעתתא (ו-כב לגבי חזקה אין אדם פורע תוך זמנו) כתב שהאומדנא לא מועילה אפילו מדאורייתא משום שהיא בירור המציאות[15] ולא עדיפה מעוד עדים שלא מכריעים - "תרי כמאה". אך הרעק"א (שו"ת מהדורא קמא קלו ד"ה ומה"ט) מסתפק בזה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ לגבי מנהג שעשוי להשתנות - אין הולכים אחריו, הבאנו זאת בערך רובא דליתא קמן בסעיף "פרטי הדין" ד"ה רוב מצד המנהג.
- ↑ על פי הסדר מהחזקה אל החלשה
- ↑ עיין לקמן בסעיף "חוזק" (ד"ה רובא דליתא קמן) כשרוב סותר אומדנא. אגב, את שאלה זו - האם כל הסברות שמקורן בטבע נחשבות בעצם לרוב - מצאנו בעוד הרבה הכרעות: מיגו, קרוב, חזקת כשרות, הוחזק, ורוב בטבע.
- ↑ ע"ע רובא דליתא קמן בסעיף "מקור וטעם" ד"ה לגבי ודאותו אות ב.
- ↑ עיין לקמן בסעיף "חוזק" (ד"ה מוחזק) שנחלקו בזה רבים.
- ↑ כדלקמן בסעיף "חוזק" ד"ה מוחזק.
- ↑ בערך חוזק ההכרעות דנו בכללים שמסבירים מדוע הכרעה אחת עדיפה על חברתה, וכן הבאנו שם את סדר כל ההכרעות מהחזקה אל החלשה.
- ↑ ע"ע חזקת הגוף וחזקת הדין בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה בטעמו) שנחלקו לגביהן בזה.
- ↑ ע"ע מיגו בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה טעמו) שיש מי שחולק על זה.
- ↑ את הגדרותיהם של נאמנות וכח הטענה ביארנו בערך מיגו בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמו.
- ↑ בסמוך (ד"ה הפה שאסר) הבאנו דעות החולקות עליו.
- ↑ בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמה.
- ↑ ע"ע אומדנא דמוכח.
- ↑ כדלעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה לגבי ודאותה.
- ↑ עיין לעיל בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה בטעמה) שיש מי שחולק על זה.