הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(דף חדש: {{פירוש נוסף|נוכחי=נִינו של בעל הספר בית הלוי ומנהיג רוחני של יהדות ארה"ב|אחר=בעל הספר בית הלוי|עע=[[...)
 
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
 
(22 גרסאות ביניים של 5 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{מפנה|הרב סולובייצ'יק}}
{{פירוש נוסף|נוכחי=נִינו של בעל הספר [[בית הלוי]] ומנהיג רוחני של יהדות ארה"ב|אחר=בעל הספר [[בית הלוי]]|עע=[[רבי יוסף דב הלוי סולובייצ'יק מבריסק]]}}
{{פירוש נוסף|נוכחי=נִינו של בעל הספר [[בית הלוי]] ומנהיג רוחני של יהדות ארה"ב|אחר=בעל הספר [[בית הלוי]]|עע=[[רבי יוסף דב הלוי סולובייצ'יק מבריסק]]}}
{{רב
|שם=הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק
|תמונה=[[תמונה:Hagrid.jpg]]
|כיתוב=תמונת הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק{{ש}} (ברקע מוסתרת קמעא תמונתו של [[הרב קוק]])
|תאריך לידה=י"ב ב[[אדר]] תרס"ג
|תאריך פטירה=י"ח ב[[ניסן]] תשנ"ג
|מקום פעילות=בוסטון, ארה"ב
|השתייכות=הציונות הדתית, משפחת סולובייצ'יק
|נושאים בהם עסק=[[תלמוד]], [[פילוסופיה]]
|תפקידים נוספים= ראש ה"[[ישיבה יוניברסטי]]", ראש ועדת ההלכה של ועד רבני אמריקה, נשיא לשם כבוד של תנועת המזרחי
|רבותיו=אביו [[הרב משה סולובייצ'יק]], [[הרב חיים הלר]]
|תלמידיו=ראה להלן
|חיבוריו=איש ההלכה- גלוי ונסתר, איש האמונה הבודד, שיעורים לזכר אבא מארי, ימי זכרון ועוד
}}


הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (הגרי"ד או הרי"ד, י"ב באדר ה'תרס"ג - י"ח בניסן ה'תשנ"ג), רב, מראשי תנועת המזרחי, וממנהיגיה הרוחניים של היהדות האורתודוקסית בארצות הברית.
'''הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק''' ('''הגרי"ד''') היה [[רב]]ה של בוסטון, ראש [[ישיבת רבנו יצחק אלחנן]], והוגה דעות חשוב בארצות הברית. מראשי תנועת [[המזרחי]] וממנהיגיה הרוחניים של היהדות האורתודוקסית בארצות הברית.
==תולדות חייו==
===ראשית ימיו===
נולד בפרוז'ין, חבל גרודנא, (כיום בלארוס) בי"ב ב[[אדר]] תרס"ג לאביו [[הרב משה סולובייצ'יק]], בנו של [[רבי חיים מבריסק]] ובן-נינו של [[הנצי"ב]] מוולוז'ין. מצד אמו היה הרב יוסף דב נכדו של [[רבי אליהו פיינשטין]], הרב של פרוז'ן, ומחבר הספר "הליכות אליהו". אחיו הצעיר הוא [[הרב אהרן סולובייצ'יק]].  


== ראשית חייו ==
בצעירותו גדל בעיירה חסלוביץ, שהיתה בה קהילה גדולה של חסידי [[חב"ד]]. בתקופה זו החל אביו ללמדו באופן אישי, לאחר שמלמד התינוקות בעיר, שהיה חסיד חב"ד, הרבה ללמד אותו את [[ספר התניא]] והזניח את לימודי הגמרא. השינוי אירע לאחר שאמו הבחינה שבנה איננו מתקדם בלימודו, וקבלה על כך לחמיה, ר' חיים מבריסק.
נולד בפרוז'ני, חבל גרודנו, כיום בלארוס, בי"ב באדר ה'תרס"ג. מצד אביו היה נכדו של [[רבי חיים מבריסק]], שלימד ב[[ישיבת וולוז'ין]] והיה אבי שיטת בריסק בלימוד גמרא, ובן-נינו של [[הנצי"ב]]. מצד אימו היה נכדו של ר' אליהו פיינשטין, הרב של פרוז'ן, ומחבר הספר "הליכות אליהו".


בצעירותו גדל בעיירה חסלוביץ, שהייתה בה קהילת חסידי [[חב"ד]] גדולה. בתקופה זו החל אביו ללמדו באופן אישי, לאחר שמלמדו, שהיה חסיד חב"ד, הרבה ללמד אותו את ספר התניא והזניח את לימודי הגמרא. השינוי אירע לאחר שאמו הבחינה שבנה איננו מתקדם בלימודו, וקבלה על כך לחמיה, ר' חיים.
בסביבות גיל עשרים רכש השכלה ברמת גימנסיה ובגיל 22 החל ללמוד באוניברסיטת פרידריך וילהלם בברלין. לימודי כללו [[מתמטיקה]], [[פיזיקה]], ו[[פסיכולוגיה]] (לפי עדות גיסו פרופ' הנרי ליסמן), אולם עיקר לימודו היה בתחומים ה[[פילוסופיה]], תוך התמקדות בניאוקנטיאניזם, ובשנת תרצ"ב קיבל את הדוקטורט, אותו כתב על משנתו של הפילוסוף היהודי-הגרמני הרמן כהן. שנה אחת למד גם ב[[בית המדרש לרבנים בברלין]], בו התוודע לשיטת "[[תורה עם דרך ארץ]]" של [[יהדות גרמניה]] אותה טווה ה[[רש"ר הירש]]. הוא פיתח יחס חם לראש הסמינר, [[הרב יחיאל יעקב ויינברג]], בעל שו"ת שרידי אש. הרי"ד התקרב התקרב גם אל ה[[הרב חיים הלר]], בו ראה את אחד מרבותיו המובהקים.


הגרי"ד לא למד בצעירותו לימודי חול פורמליים, אך קרא בעקבות אמו את ספריהם של אלכסנדר פושקין, חיים נחמן ביאליק, הנריק איבסן ואחרים. בסוף שנות העשרה שלו רכש בצורה מרוכזת השכלה ברמת גימנסיה ובגיל 22 החל ללמוד באוניברסיטת ברלין, לפי עדות עצמו שהשתמרה בתיקו האישי בברלין, למד עוד קודם לכן באוניברסיטת ורשה. באוניברסיטת פרידיך ווילהלם בברלין פילוסופיה, מתמטיקה, פיזיקה, ופסיכולוגיה (לפי עדות גיסו פרופ' הנרי ליסמן). אולם, בעיקר למד פילוסופיה, תוך התמקדות בניאוקנטיאניזם, וב-1932 קיבל את הדוקטורט, אותו כתב על משנתו של הפילוסוף היהודי-הגרמני הרמן כהן. שנה אחת למד גם בבית המדרש לרבנים בברלין, בו התוודע לשיטת "תורה עם דרך ארץ" של יהדות גרמניה. הוא פיתח יחס חם לראש הסמינר, הרב יחיאל יעקב ויינברג, בעל שו"ת שרידי אש. הגרי"ד גם התקרב לרב חיים הלר, בו ראה את אחד מרבותיו המובהקים.
===פועלו כרב ומנהיג===
בסביבות שנת תרצ"א נישא לטוניה לוויט ושנתיים לאחר מכן היגר לארצות הברית והתגורר בבוסטון, שם התמנה לרב. בבוסטון נתקל בנושאים הדתיים הבוערים של אותה תקופה, כגון בעית ה[[כשרות]], הבורות הדתית של יהודי אמריקה ועוד. בניסיון לפתור בעיה זו הקים הרב סולובייצ'יק בית ספר יהודי ראשון- "בית ספר הרמב"ם" ("מיימונידס") הקיים עד היום. בשנת תרצ"ה ביקר ב[[ארץ ישראל]], ובמהלך ביקורו נפגש עם [[הרב קוק]] ששכב על ערש דווי, והעביר שיעור ב[[ישיבת מרכז הרב]] שאליו הגיעו ותיקי [[ישיבת וולוז'ין]] ותלמידים מ[[ישיבת חברון]]. [[הרב משה צבי נריה]] תיאר שיעור זה: "זכרה של וולוז'ין קם וניצב לנגד עינינו במלוא יפעתו והודו... ברחבות, בביטחון, התחיל את קושיותיו על הגמרא, על הרמב"ם... אכן '[[בית הלוי]]' לא איכזב".


==פועלו כרב ומנהיג==
בתקופה זו עלה שמו כמועמד לתפקיד רבה הראשי של [[תל אביב]], אך לבסוף נבחר [[הרב משה אביגדור עמיאל]], שהיה אחד האידאולוגים של הציונות הדתית. לאחר מכן, לא הוסיף הגרי"ד לבקר עוד בארץ, ואף סרב בשנת תשי"ט להתמודד על משרת [[הרבנות הראשית לישראל|הרב הראשי לישראל]], על אף שבחירתו היתה מובטחת. לימים הסביר זאת כך: "אחת הסיבות... חששתי מפני היותי פקיד המדינה... אני מעריך את רבני ארץ ישראל על האומץ שהם מגלים ועל הגבורה הכמעט בלתי אנושית שהם מגלים, אולם, עצם העובדה שמפעם לפעם נדונות בעיות הלכתיות בנושאים פוליטיים בישיבות הממשלה - הסגה על ריבונותה של הרבנות".


ב-1931 נישא לטוניה לוויט וב-1932 היגר לארצות הברית. בבוסטון, שם נתמנה לרב, נתקל בנושאים הדתיים הבוערים של אותה תקופה, כגון הכשרות, כמו גם בבורות הדתית של יהודי אמריקה. בניסיון לפתור בעיה זו הקים הרב בית ספר יהודי ראשון- "הרמב"ם" (מיימונידס) הקיים עד היום. בשנת 1935 ביקר בארץ ישראל, נפגש עם הרב קוק, והעביר שיעור בישיבת מרכז הרב שאליו הגיעו ותיקי ישיבת וולוז'ין ואפילו תלמידים מישיבת חברון. הרב משה צבי נריה תיאר שיעור זה: "זכרה של וולוז'ין קם וניצב לנגד עינינו במלוא יפעתו והודו... ברחבות, בביטחון, התחיל את קושיותיו על הגמרא, על הרמב"ם... אכן 'בית הלוי' לא איכזב".
לאחר פטירת אביו בג' ב[[שבט]] תש"א, ירש את מקומו כראש [[ישיבת רבנו יצחק אלחנן]] בניו יורק, למרות התנגדות כמה גורמים למינוי זה, בתמיכתו של [[רבי יוסף יצחק שניאורסון]], ה[[אדמו"ר]] מ[[חסידות חב"ד|ליובאוויטש]]. במהשך הפך לאחד ממנהיגיה של היהדות האורתודוקסית בארצות הברית, ורבים מאד מרבניה היו תלמידיו. היה ער לשינויים שחלו בחברה היהודית ובשנת תש"כ שינה את שפת הרצאותיו ושיעוריו מ[[יידיש]] ל[[אנגלית]].


בעת מסע זה היה הרב מועמד להיות רבה הראשי של תל אביב, אך לבסוף נבחר הרב משה אביגדור עמיאל, שהיה אחד האידאולוגים של הציונות הדתית. היה זה ביקורו היחיד של הגרי"ד בארץ, ובשנת 1959 סירב להתמודד על משרת הרב הראשי לישראל, למרות שבחירתו הייתה מובטחת. לימים הסביר זאת כך: "אחת הסיבות... חששתי מפני היותי פקיד המדינה... אני מעריך את רבני ארץ ישראל על האומץ שהם מגלים ועל הגבורה הכמעט בלתי אנושית שהם מגלים. אולם, עצם העובדה שמפעם לפעם נדונות בעיות הלכתיות בנושאים פוליטיים בישיבות הממשלה - הסגה על ריבונותה של הרבנות".
היה פעיל מאוד ב'הסתדרות הרבנים של אמריקה' (ה-RCA) ובתשי"ג התמנה לוועדת ההלכה שלה. בתפקיד זה השפיע רבות לכיוונים שונים. בין השאר פסק שעדיף לא לשמוע [[תקיעת שופר]] ב[[ראש השנה]] מאשר לשמוע ב[[בית כנסת]] שישיבתו מעורבת בין גברים לנשים. לעומת זאת, בניגוד לרבנים אחרים הנחה את הארגון שלא לנתק את הקשרים עם הקבוצות הלא אורתודוקסיות באותם התחומים שאותם כינה "ענייני חוץ", אלא רק בעניינים ההלכתיים.


לאחר פטירת אביו, הרב משה סולובייצ'יק, בג' שבט תש"א, ירש את מקומו כראש ישיבת רבי יצחק אלחנן, למרות התנגדות כמה גורמים, אך בתמיכתו של הרב יוסף יצחק שניאורסון, הרבי מלובביץ' דאז. בישיבה יוניברסיטי, שבה העביר שיעורים במשך למעלה מארבעים שנה וכיהן גם כפרופסור להגות יהודית, הפך למנהיג רוחני של יהודים רבים בארצות הברית, ורבים מרבניה היו תלמידיו. הרב היה ער לשינויים שחלו בחברה היהודית ובשנת 1960 שינה את שפת הרצאותיו ושיעוריו מיידיש לאנגלית.
בשנת תשי"ח ייצג הרב סולובייצ'יק את הקהילה היהודית ב"ועדה המייעצת לשחיטה אנושית" ובעקבות אישור לשני מכשירים חדשניים צומצמה מאוד התנגדותם של ארגוני "צער בעלי חיים" ל[[שחיטה]] היהודית.


היה פעיל מאוד ב'הסתדרות הרבנים של אמריקה' (ה-RCA) וב-1953 נתמנה לוועדת ההלכה שלה. בתפקיד זה השפיע רבות לכיוונים שונים. למשל פסק שעדיף לא לשמוע תקיעה בשופר בראש השנה מאשר לשמוע בבית כנסת שישיבתו מעורבת בין גברים לנשים. לעומת זאת, בניגוד לרבנים אחרים הנחה את הארגון שלא לנתק את הקשרים עם הקבוצות הלא אורתודוקסיות במה שכינה "ענייני חוץ", אלא רק במה שקשור להלכה.
בתחילה היה חבר ב"[[אגודת ישראל]] דאמריקה" ואף נתמנה ליו"ר הוועד הפועל הארצי, ולחבר מועצת גדולי התורה של אמריקה. בהמשך דרכו פרש מאגודת ישראל, אך המשיך לשמור על קשרים טובים עם הארגון ותמך ברשת "החינוך העצמאי" בישראל. בשנת תשט"ו קיבל את הזמנתו של [[הרב אהרון קוטלר]], ראש [[ישיבת לייקווד]] ומראשי אגודת ישראל והיהדות החרדית בארה"ב, לשאת את הדרשה המרכזית בסעודה החגיגית לכבוד "החינוך העצמאי".


בשנת 1958 ייצג הרב סולובייצ'יק את הקהילה היהודית ב"ועדה המייעצת לשחיטה אנושית" ובעקבות אישור לשני מכשירים חדשניים צומצמה מאוד התנגדותם של ארגוני "צער בעלי חיים" לשחיטה היהודית.
לאחר [[השואה]] והקמת המדינה הצטרף לתנועת [[המזרחי]] בהשפעת דודו-זקנו [[הרב מאיר בר אילן]] והיה "נשיא לשם כבוד" בתנועה. ב[[יום העצמאות]] תשט"ז נשא נאום שהתפרסם אחר כך בשם "קול דודי דופק" והפך לאחד מניירות העמדה של הציונות הדתית, בו קרא להפנות תשומת לב לנסים שהתחוללו עם הקמת [[מדינת ישראל]], שאותם כינה "דפיקותיו" של ה' על הדלת, להודות לו על הטובה, ולא להחמיץ את השעה. את הצטרפותו לתנועה הסביר בדרשותיו המפורסמות ("חמש דרשות"), בכך שהשווה בין המזרחי ליוסף שסלל את הדרך לחיי ישראל במצב החדש שפגשו במצרים. הוא עודד את הציונות הדתית להדגיש את החינוך ולא את החקיקה הדתית{{דרוש מקור}}.


בתחילה היה חבר ב"אגודת ישראל דאמריקה" ואף נתמנה ליו"ר הוועד הפועל הארצי, ולחבר מועצת גדולי התורה של אמריקה. למרות שפרש אחר כך, עדיין שמר על קשרים טובים עם הארגון ותמך ברשת "החינוך העצמאי" בישראל. ב-1956 קיבל את הזמנתו של הרב אהרון קוטלר, ראש ישיבת לייקווד, והדמות המרכזית ביהדות החרדית בארצות הברית, לשאת את הדרשה המרכזית בסעודה החגיגית לכבוד "החינוך העצמאי".
בהדרגה הפך למנהיגה הבלעדי של "האורתודוקסיה המודרנית" והמונים באו להרצאותיו והושפעו ממנו. אלפים היו באים לשיעורו השנתי ביום השנה למות אביו, שיעור שנמשך 4-5 שעות רצופות (לימים, כונסו שיעורים אלו לספרי "שיעורים לזכר אבא מארי"). למרות זאת, הוא לא הרגיש בנוח בתוך האורתודוקסיה המודרנית, ואמר שהיא "קצוצת כנפיים להגביה עוף ונטולת השורשים לחבור לעומק החוויה הדתית"{{דרוש מקור}}.


לאחר השואה והקמת המדינה הצטרף לתנועת המזרחי בהשפעת דודו הרב מאיר בר-אילן והיה עד לפטירתו "נשיא לשם כבוד" בתנועה. ביום העצמאות תשט"ז נשא נאום שנקרא אחר כך קול דודי דופק והפך לאחד מניירות העמדה של הציונות הדתית שבו קרא להפנות תשומת לב לנסים שהתחוללו עם הקמת המדינה, שאותם כינה "דפיקותיו" של האל על הדלת, להודות לו על הטובה, ולא להחמיץ את השעה. את הצטרפותו לתנועה הסביר בדרשותיו המפורסמות ("חמש דרשות"), בכך שהשווה בין ה"מזרחי" ליוסף שסלל את הדרך לחיי ישראל במצב החדש שפגשו במצרים. הוא עודד את הציונות הדתית להדגיש את החינוך ולא חקיקה דתית.
נפטר בערב שבת חול המועד פסח, י"ח ב[[ניסן]] תשנ"ג. את מקומו מילא אחיו [[הרב אהרון סולבייצ'יק]] משיקגו.
{{ציר זמן לרבנים|התחלה=5663|מספר שנים=90}}


ביחס לשאלות המדיניות סבר הרב שצריך לפעול בהן על פי חוות הדעת של מומחים, ויש מקום לוויתורים על שטחים במקום שהמומחים הצבאיים אומרים שיש פיקוח נפש. הוא התנגד לעמדה ה"ממלכתית" המקדשת את המדינה וראה בה דבר המנותק מראייה משיחית קונקרטית.
==דרכו ושיטתו==
בהדרגה הפך הרב למנהיגה הבלעדי של "האורתודוקסיה המודרנית" והמונים באו להרצאותיו והושפעו ממנו. אלפים היו באים לשיעורו השנתי ביום השנה למות אביו, שיעור שנמשך 4-5 שעות רצופות. למרות זאת, הוא לא הרגיש בנוח בתוך האורתודוקסיה המודרנית, ואמר שהיא "קצוצת כנפיים להגביה עוף ונטולת השורשים לחבור לעומק החוויה הדתית".
{{להשלים|כל הפרק=כן}}
===השקפתו בסוגיו מדיניות===
ביחס לשאלות המדיניות סבר שצריך לפעול בהן על פי חוות הדעת של מומחים, ויש מקום לוויתורים על שטחים במקום שהמומחים הצבאיים אומרים שיש פיקוח נפש. הוא התנגד לעמדה המקדשת את המדינה וראה בה דבר המנותק מראייה משיחית קונקרטית.


כעדות עצמו, היה הגרי"ד פרפקציוניסט קיצוני, ועל כן קיימות רק שלוש מסות שכתב בעצמו, שיצאו בשני ספרים: "איש ההלכה - גלוי ונסתר" (1944) ו"איש האמונה הבודד" (1965). בשנותיו האחרונות יצאו עוד ספרים של סיכומים משיעוריו, אך רבים מכתביו פורסמו רק לאחר מותו, בהתבסס על הרצאות וכתבי יד שהכין לקראתן. בכתביו יש איכות פיוטית והוא מרבה להשתמש בשלל מושגים פילוסופיים מקצועיים.
==משפחתו==
לגרי"ד שלושה ילדים:
*ד"ר עטרה טברסקי- שהיתה במשך שנים רבות יו"ר ועד בית הספר "הרמב"ם" שייסד אביה, נישאה לרב ד"ר יצחק טברסקי, חוקר ומרצה ואדמו"ר ב[[חסידות טולנא]].
*ד"ר טובה ליכטנשטיין- מרצה באוניברסיטת בר-אילן, נישאה לראש [[ישיבת הר עציון]], [[הרב אהרון ליכטנשטיין]].  
*ד"ר חיים סולובייצ'יק- מכהן כפרופסור לתולדות עם ישראל בישיבה יוניברסיטי ובאוניברסיטה העברית בירושלים.  


הרב סולובייצ'יק נפטר בערב שבת חול המועד פסח, י"ח בניסן ה'תשנ"ג. את מקומו מילא אחיו הרב אהרון סולביציק משיקגו.
נכדו [[הרב משה ליכטנשטיין]] מכהן כראש ישיבת הר עציון. נכדו הרב מאיר ליכטנשטיין כיהן בעבר כראש [[ישיבת הקיבוץ הדתי]] בראש צורים ור"מ ב[[ישיבת עתניאל]]. נכדתו הרבנית אסתי רוזנברג (בת בתו טובה וחתנו הרב אהרן ליכטנשטיין) ייסדה את בית המדרש לנשים בקיבוץ מגדל עוז, ועומדת בראשו.  
לרב שלושה ילדים:
• ד"ר עטרה טברסקי, שהייתה במשך שנים רבות יו"ר ועד בית הספר "הרמב"ם" של הגרי"ד, נישאה לרב ד"ר יצחק טברסקי.
• ד"ר טובה ליכטנשטיין, מרצה באוניברסיטת בר-אילן, נישאה לראש ישיבת הר עציון, הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין.
• ד"ר חיים סולובייצ'יק מכהן כפרופסור לתולדות עם ישראל בישיבה יוניברסיטי ובאוניברסיטה העברית בירושלים.  
נכדתו של הרב, אסתי רוזנברג לבית ליכטנשטיין, ייסדה את בית המדרש הגבוה לנשים בקיבוץ מגדל עוז, ועומדת בראשו.


== מתלמידיו==
== מתלמידיו==
*חתנו, [[הרב אהרון ליכטנשטיין]], ראש [[ישיבת הר עציון]].
*חתנו, [[הרב יצחק טברסקי]]- אדמו"ר מ[[חסידות טולנא|טולנא]], חוקר ומרצה באוניברסיטת הארווארד.
*הרב פרופ' פינחס פלאי- מייסד הקתדרה לערכי היהדות באוניברסיטת בן-גוריון, הוגה, חוקר, סופר משורר. ערך את ספרו "[[על התשובה]]".
*[[הרב נחום לאם]]- לשעבר נשיא הישיבה יוניברסיטי.
*[[הרב צבי שכטר]]- ראש ישיבת רבנו יצחק אלחנן וראש ה[[כולל]] בישיבה, מחבר ספר "נפש הרב" על הנהגותיו של הרב סולובייצ'יק.
*[[הרב מרדכי וויליג]]- מראשי ישיבת רבנו יצחק אלחנן וראש הכולל לדיינות בישיבה.
*הרב שמעון איידר- מחבר הספר Halachos of Shabbos (הלכות שבת) ועוד.
*הרב צבי יוסף רייכמן- עורך ומוציא לאור של "רשימות שיעורי מרן הגרי"ד הלוי" על מסכתות הש"ס.
*הרב יוסף בלא"ה, משגיח רוחני בישיבת רבנו יצחק אלחנן.
*הרב ישראל ליפשיץ- לשעבר ראש [[ישיבת אהל שלמה]] ב[[באר שבע]].
*הרב משה מייזלמן- ראש ישיבת תורת משה בירושלים.
*הרב חיים אילסון, ראש ישיבת דרך התלמוד בירושלים.
*הרב חיים דב ‬אלטוסקי- רב בישיבת תורה אור בירושלים (חתנו של [[הרב חיים פנחס שיינברג]]).
*ד"ר יהודה בן-מאיר- ממנהיגי המפד"ל, סגן שר החוץ לשעבר,ועמית מרכז יפה ללימודים אסטרטגיים (אביו של [[הרב יהושע בן מאיר]]).
*הרב פרופ' דוד הרטמן- ראש "מכון שלום הרטמן" ללימודי היהדות.
*הרב ד"ר דניאל טרופר- מייסד תנועת "גשר".
*הרב פרופ' דוב פרימר- משפטן, חוקר המשפט העברי ומרצה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.
*הרב פרופסור יעקב בלידשטיין- חתן פרס ישראל למחשבת ישראל בשנת תשס"ו.
*פרופ' הלל פורסטנברג- מרצה למתמטיקה באוניברסיטה העברית.
*הרב ד"ר ג'פרי וולף- מרצה בכיר, המחלקה לתלמוד, אוניברסיטת בר-אילן.
*פרופ' אליעזר גולדמן- מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת  בר-אילן והוגה דעות.
*פרופ' כרמי הורוביץ- רקטור טורו קולג', מכון לנדר.
*[[הרב ליפא פרידמן]]- לשעבר מנהל התיכון בישיבת אהל שלמה בבאר שבע.


• חתנו, הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין, ראש ישיבת הר עציון.
==כתביו==
===ספרי הלכה ותלמוד===
*'''שיעורים לזכר אבא מארי'''- מקבץ שיעורים שניתנו ביום השנה לפטירת אביו.
*'''קובץ חידושי תורה'''- מאמרים שפרסמו הוא ואביו בחייהם.
*'''סדר עבודת יום הכיפורים'''- שיעורים על שבעת הפרקים הראשונים ב[[מסכת יומא]].
*'''חידושי הגר"מ והגרי"ד'''- חידושים שנתלבנו ביחד על-ידם (טאג-בוך).
*'''איגרות הגרי"ד'''- חידושים ששלח לאביו בשנות תר"פ-תר"צ (שנות העשרים והשלושים למניינים).
*'''הלכות [[סת"ם]]'''- שיעורים שנערכו על פי רשימות התלמידים והקלטות
*'''שיעורי הגרי"ד על יו"ד'''- מפי השמועה
*'''שיעורי הגרי"ד על [[מצוות התלויות בארץ]]'''- מפי השמועה
*'''שיעורי הגרי"ד על הלכות [[אבלות]] והלכות [[תשעה באב]]'''- מפי השמועה
*'''רשימות שיעורי מרן הגרי"ד הלוי''' (שישה כרכים) על [[מסכת ברכות|ברכות]], [[מסכת בבא קמא|בבא קמא]], [[מסכת סוכה|סוכה]], [[מסכת שבועות|שבועות]], [[מסכת יבמות|יבמות]] ו[[מסכת נדרים|נדרים]]- מפי השמועה
* '''שיעורי הגרי"ד''' על [[מסכת כריתות]]
* '''שיעורי הגרי"ד'''- ענייני [[סת"ם]]
* שיעורי הגרי"ד'''- על עבודת יום הכיפורים


• חתנו, הרב פרופ' יצחק טברסקי, חוקר ומרצה באוניברסיטת הארווארד, האדמו"ר מטלנא.  
===ספרי הגות===
בכתביו יש איכות פיוטית והוא מרבה להשתמש בשלל מושגים פילוסופיים מקצועיים.
כעדות עצמו, היה פרפקציוניסט קיצוני, ועל כן קיימות רק שלוש מסות שכתב בעצמו, שיצאו בשני ספרים:
* '''איש ההלכה - גלוי ונסתר'''
* '''איש האמונה הבודד'''- מסות על מצוקת האדם (ובייחוד היהודי) המודרני ופתרונה. כולל את החיבור "איש האמונה הבודד" והמאמר הנודע "[[קול דודי דופק]]".


• נכדו, הרב מאיר ליכטנשטיין, ראש ישיבת הקיבוץ הדתי עין צורים לשעבר ור"מ בישיבת עתניאל.  
בשנותיו האחרונות יצאו עוד ספרים של סיכומים משיעוריו, אך רבים מכתביו פורסמו רק לאחר מותו, בהתבסס על הרצאות וכתבי יד שהכין לקראתן.
*'''על התשובה'''- ענייני הגות בנושא ה[[תשובה]] בעריכת הרב פנחס פלאי.
*'''דברי הגות והערכה'''- קובץ מאמרים מחשבתיים.
*'''חמש דרשות'''
*'''דברי השקפה'''
*'''בסוד היחיד והיחד'''
*'''אדם ועולמו'''
*'''ימי זיכרון'''
*'''מן הסערה'''- מסות על אבלות, ייסורים והמצב האנושי
*'''אדם וביתו'''- מסות על חיי המשפחה
*'''עבודה שבלב'''- מסות על התפילה
*'''זמן חירותנו'''- מסות על [[חג הפסח]] ועל [[הגדה של פסח]]
*'''איש על העדה'''- קובץ מכתבים, ראיונות והצהרות בענייני מנהיגות, הנהגת ציבור, רבנות ועוד.  


• נכדו, הרב משה ליכטנשטיין, ראש ישיבת הר עציון.
כמו כן, ספרים רבים שכתב באנגלית לא תורגמו לעברית (רשימה של ספריו באנגלית ראה בוויקיפדיה באנגלית, ערך Joseph B. Soloveitchik):
 
• הרב פרופ' פינחס פלאי, מייסד הקתדרה לערכי היהדות באוניברסיטת בן-גוריון, הוגה, חוקר, סופר משורר.
 
• הרב ד"ר נחום לאם, נשיא לשעבר של ישיבה יוניברסיטי.
 
• הרב צבי שכטר, מראשי ישיבת רבי יצחק אלחנן וראש הכולל.
 
• הרב מרדכי וויליג, מראשי ישיבת רבי יצחק אלחנן וראש הכולל לדיינות.
 
• הרב שמעון איידר, מחבר הספר Halachos of Shabbos ועוד ספרים, לייקווד.
 
• הרב יוסף בלא"ה, משגיח רוחני בישיבת רבי יצחק אלחנן שעל יד (ישיבה יוניברסיטי).
 
• ד"ר יהודה בן-מאיר, מנהיג במפד"ל, סגן שר החוץ לשעבר,ועמית מרכז יפה ללימודים אסטרטגיים.
 
• הרב פרופ' דוד הרטמן, ראש מכון שלום הרטמן.
 
• הרב ד"ר דניאל טרופר, מייסד תנועת גשר.
 
• הרב פרופ' דוב פרימר, משפטן, חוקר המשפט העברי ומרצה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.
 
• הרב פרופסור יעקב בלידשטיין, חתן פרס ישראל למחשבת ישראל בשנת תשס"ו.
 
• פרופ' הלל פורסטנברג, מרצה למתמטיקה באוניברסיטה העברית.
 
• הרב משה מייזלמן,ראש ישיבת תורת משה בירושלים.
 
• הרב חיים אילסון, ראש ישיבת דרך התלמוד בירושלים.
 
• הרב ד"ר ג'פרי וולף, מרצה בכיר, המחלקה לתלמוד, אוניברסיטת בר-אילן.
 
• פרופ' אליעזר גולדמן, מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן והוגה דעות.
 
• פרופ' כרמי הורוביץ, רקטור טורו קולג', מכון לנדר.
 
• הרב חיים דב ‬אלטוסקי, רב בישיבת תורה אור בירושלים וחתן הרב הרב חיים פנחס שיינברג.
 
== ספריו==
• שיעורים לזכר אבא מרי - שיעורים שניתנו ביום השנה למות אביו
 
• קובץ חידושי תורה - מאמרים שפרסמו אביו הגר"מ והגרי"ד בחייהם
 
• סדר עבודת יום הכיפורים - שיעורים על שבעת הפרקים הראשונים במסכת יומא
 
• חידושי הגר"מ והגרי"ד - חידושים שנתלבנו ביחד על-ידם (טאג-בוך)
 
• איגרות הגרי"ד - חידושים ששלח לאביו בשנות ה-20 וה-30
 
• הלכות סת"ם - שיעורים שנערכו על פי רשימות התלמידים והקלטות
 
• שיעורי הגרי"ד על יו"ד - מפי השמועה
 
• שיעורי הגרי"ד על מצוות התלויות בארץ - מפי השמועה
 
• שיעורי הגרי"ד על הלכות אבלות והלכות ט' באב - מפי השמועה
 
• רשימות שיעורים על בבא קמא, סוכה, שבועות ונדרים - מפי השמועה
 
• איש ההלכה - גלוי ונסתר
 
• איש האמונה הבודד - על מצוקת האדם (ובייחוד היהודי) המודרני ופתרונה. כולל את המאמר קול דודי דופק.
 
• על התשובה - דברים שבעל-פה: כתב וערך פינחס פלאי.
 
• דברי הגות והערכה - קובץ מאמרים מחשבתיים
 
• חמש דרשות
 
• דברי השקפה
 
• בסוד היחיד והיחד
 
• אדם ועולמו
 
• ימי זיכרון
 
• מן הסערה - מסות על אבלות, ייסורים והמצב האנושי
 
• אדם וביתו - מסות על חיי המשפחה
 
• עבודה שבלב - מסות על התפילה
 
• זמן חירותנו - מסות על חג הפסח ועל ההגדה
ספרים באנגלית שלא תורגמו לעברית (רשימה יותר עשירה של ספריו באנגלית ראה בוויקיפדיה באנגלית, ערך Joseph B. Soloveitchik):
 
Confrontation, Tradition 6:2 p5-9, 1964. Reprinted in "A Treasury of Tradition", Hebrew Publishing Co, NY, 1967.
 
Halakhic Mind, edited by SETH PRESS, distributed by FREE PRESS, London 1986, ISBN 0-68-486372-3
Sacred and Profane, Kodesh and Chol in World Perspective, Gesher, Vol. 3#1, p5-29, 1966. This article has been reprinted with expdanded notes in Jewish Thought, Volume 3 #1, p55-82, 1993
The Community, p7-24 ;Majesty and Humility, p25-37; Catharsis, p38-54; Redemption, Prayer and Talmud Torah, p55-73; A Tribute to the Rebbetzin of Talne, p73-83 are all printed in Tradition 17:2, Spring, 1978.
Several of Soloveitchik's responsa for the RCA Halakha commission are contained in Challenge and mission: the emergence of the English speaking Orthodox rabbinate, L. Bernstein, Shengold, NY, 1982.
 
Fate and Destiny: From Holocaust to the State of Israel Ktav Publishing, Hoboken NJ 1992 and 2000.


==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==
שורה 147: שורה 127:
{{מיון רגיל:סולובייצ'יק, יוסף דוב}}
{{מיון רגיל:סולובייצ'יק, יוסף דוב}}
* [http://www.machonmeir.org.il/hebrew/main_id.asp?id=6692 הרב קוק '''הרב סולובייצ'יק''' חב"ד רוזנצווייג הרב אליהו בן אמוזג], שעור מפי [[הרב אורי שרקי]], מתוך הסדרה [http://www.machonmeir.org.il/hebrew/main.asp?cat_id=42&page=1&rabbi=2 מבוא לתורה שבעל פה], אתר [[מכון מאיר]].
* [http://www.machonmeir.org.il/hebrew/main_id.asp?id=6692 הרב קוק '''הרב סולובייצ'יק''' חב"ד רוזנצווייג הרב אליהו בן אמוזג], שעור מפי [[הרב אורי שרקי]], מתוך הסדרה [http://www.machonmeir.org.il/hebrew/main.asp?cat_id=42&page=1&rabbi=2 מבוא לתורה שבעל פה], אתר [[מכון מאיר]].
{{מיון רגיל:סולובייצ'יק יוסף דב הלוי}}
*[http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?Order=&srch=1&filter=&orderby=298&q=&search_in=0&cat=3| שיעורי הרב סולובייצ'י באתר ישיבה]
 
{{מיון רגיל:סולובייצ'יק, יוסף דוב}}
[[קטגוריה:רבנים בימינו]]
[[קטגוריה:רבנים בימינו]]
[[קטגוריה:ראשי ישיבות]]
[[קטגוריה:ראשי ישיבות בארה"ב]]
[[קטגוריה:הוגי דעות]]
[[קטגוריה:הוגי דעות]]
[[קטגוריה:רבנים ציוניים]]
[[קטגוריה:רבני תנועת המזרחי]]
[[קטגוריה:שושלת בריסק]]
[[קטגוריה:שושלת בריסק]]
[[קטגוריה:לויים]]
[[קטגוריה:לויים]]
[[קטגוריה:רבנים אמריקאים]]
[[קטגוריה:תלמידי רבי חיים מבריסק]]

גרסה אחרונה מ־12:34, 21 ביולי 2015
הדף "הרב סולובייצ'יק" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו הרב סולובייצ'יק (פירושונים).
ערך זה עוסק בנִינו של בעל הספר בית הלוי ומנהיג רוחני של יהדות ארה"ב. אם התכוונתם לבעל הספר בית הלוי, עיינו בערך רבי יוסף דב הלוי סולובייצ'יק מבריסק.
הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק
Hagrid.jpg
תמונת הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק
(ברקע מוסתרת קמעא תמונתו של הרב קוק)
תאריך לידה י"ב באדר תרס"ג
תאריך פטירה י"ח בניסן תשנ"ג
מקום פעילות בוסטון, ארה"ב
השתייכות הציונות הדתית, משפחת סולובייצ'יק
נושאים שבהם עסק תלמוד, פילוסופיה
תפקידים נוספים ראש ה"ישיבה יוניברסטי", ראש ועדת ההלכה של ועד רבני אמריקה, נשיא לשם כבוד של תנועת המזרחי
רבותיו אביו הרב משה סולובייצ'יק, הרב חיים הלר
תלמידיו ראה להלן
חיבוריו איש ההלכה- גלוי ונסתר, איש האמונה הבודד, שיעורים לזכר אבא מארי, ימי זכרון ועוד

הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (הגרי"ד) היה רבה של בוסטון, ראש ישיבת רבנו יצחק אלחנן, והוגה דעות חשוב בארצות הברית. מראשי תנועת המזרחי וממנהיגיה הרוחניים של היהדות האורתודוקסית בארצות הברית.

תולדות חייו[עריכה]

ראשית ימיו[עריכה]

נולד בפרוז'ין, חבל גרודנא, (כיום בלארוס) בי"ב באדר תרס"ג לאביו הרב משה סולובייצ'יק, בנו של רבי חיים מבריסק ובן-נינו של הנצי"ב מוולוז'ין. מצד אמו היה הרב יוסף דב נכדו של רבי אליהו פיינשטין, הרב של פרוז'ן, ומחבר הספר "הליכות אליהו". אחיו הצעיר הוא הרב אהרן סולובייצ'יק.

בצעירותו גדל בעיירה חסלוביץ, שהיתה בה קהילה גדולה של חסידי חב"ד. בתקופה זו החל אביו ללמדו באופן אישי, לאחר שמלמד התינוקות בעיר, שהיה חסיד חב"ד, הרבה ללמד אותו את ספר התניא והזניח את לימודי הגמרא. השינוי אירע לאחר שאמו הבחינה שבנה איננו מתקדם בלימודו, וקבלה על כך לחמיה, ר' חיים מבריסק.

בסביבות גיל עשרים רכש השכלה ברמת גימנסיה ובגיל 22 החל ללמוד באוניברסיטת פרידריך וילהלם בברלין. לימודי כללו מתמטיקה, פיזיקה, ופסיכולוגיה (לפי עדות גיסו פרופ' הנרי ליסמן), אולם עיקר לימודו היה בתחומים הפילוסופיה, תוך התמקדות בניאוקנטיאניזם, ובשנת תרצ"ב קיבל את הדוקטורט, אותו כתב על משנתו של הפילוסוף היהודי-הגרמני הרמן כהן. שנה אחת למד גם בבית המדרש לרבנים בברלין, בו התוודע לשיטת "תורה עם דרך ארץ" של יהדות גרמניה אותה טווה הרש"ר הירש. הוא פיתח יחס חם לראש הסמינר, הרב יחיאל יעקב ויינברג, בעל שו"ת שרידי אש. הרי"ד התקרב התקרב גם אל ההרב חיים הלר, בו ראה את אחד מרבותיו המובהקים.

פועלו כרב ומנהיג[עריכה]

בסביבות שנת תרצ"א נישא לטוניה לוויט ושנתיים לאחר מכן היגר לארצות הברית והתגורר בבוסטון, שם התמנה לרב. בבוסטון נתקל בנושאים הדתיים הבוערים של אותה תקופה, כגון בעית הכשרות, הבורות הדתית של יהודי אמריקה ועוד. בניסיון לפתור בעיה זו הקים הרב סולובייצ'יק בית ספר יהודי ראשון- "בית ספר הרמב"ם" ("מיימונידס") הקיים עד היום. בשנת תרצ"ה ביקר בארץ ישראל, ובמהלך ביקורו נפגש עם הרב קוק ששכב על ערש דווי, והעביר שיעור בישיבת מרכז הרב שאליו הגיעו ותיקי ישיבת וולוז'ין ותלמידים מישיבת חברון. הרב משה צבי נריה תיאר שיעור זה: "זכרה של וולוז'ין קם וניצב לנגד עינינו במלוא יפעתו והודו... ברחבות, בביטחון, התחיל את קושיותיו על הגמרא, על הרמב"ם... אכן 'בית הלוי' לא איכזב".

בתקופה זו עלה שמו כמועמד לתפקיד רבה הראשי של תל אביב, אך לבסוף נבחר הרב משה אביגדור עמיאל, שהיה אחד האידאולוגים של הציונות הדתית. לאחר מכן, לא הוסיף הגרי"ד לבקר עוד בארץ, ואף סרב בשנת תשי"ט להתמודד על משרת הרב הראשי לישראל, על אף שבחירתו היתה מובטחת. לימים הסביר זאת כך: "אחת הסיבות... חששתי מפני היותי פקיד המדינה... אני מעריך את רבני ארץ ישראל על האומץ שהם מגלים ועל הגבורה הכמעט בלתי אנושית שהם מגלים, אולם, עצם העובדה שמפעם לפעם נדונות בעיות הלכתיות בנושאים פוליטיים בישיבות הממשלה - הסגה על ריבונותה של הרבנות".

לאחר פטירת אביו בג' בשבט תש"א, ירש את מקומו כראש ישיבת רבנו יצחק אלחנן בניו יורק, למרות התנגדות כמה גורמים למינוי זה, בתמיכתו של רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר מליובאוויטש. במהשך הפך לאחד ממנהיגיה של היהדות האורתודוקסית בארצות הברית, ורבים מאד מרבניה היו תלמידיו. היה ער לשינויים שחלו בחברה היהודית ובשנת תש"כ שינה את שפת הרצאותיו ושיעוריו מיידיש לאנגלית.

היה פעיל מאוד ב'הסתדרות הרבנים של אמריקה' (ה-RCA) ובתשי"ג התמנה לוועדת ההלכה שלה. בתפקיד זה השפיע רבות לכיוונים שונים. בין השאר פסק שעדיף לא לשמוע תקיעת שופר בראש השנה מאשר לשמוע בבית כנסת שישיבתו מעורבת בין גברים לנשים. לעומת זאת, בניגוד לרבנים אחרים הנחה את הארגון שלא לנתק את הקשרים עם הקבוצות הלא אורתודוקסיות באותם התחומים שאותם כינה "ענייני חוץ", אלא רק בעניינים ההלכתיים.

בשנת תשי"ח ייצג הרב סולובייצ'יק את הקהילה היהודית ב"ועדה המייעצת לשחיטה אנושית" ובעקבות אישור לשני מכשירים חדשניים צומצמה מאוד התנגדותם של ארגוני "צער בעלי חיים" לשחיטה היהודית.

בתחילה היה חבר ב"אגודת ישראל דאמריקה" ואף נתמנה ליו"ר הוועד הפועל הארצי, ולחבר מועצת גדולי התורה של אמריקה. בהמשך דרכו פרש מאגודת ישראל, אך המשיך לשמור על קשרים טובים עם הארגון ותמך ברשת "החינוך העצמאי" בישראל. בשנת תשט"ו קיבל את הזמנתו של הרב אהרון קוטלר, ראש ישיבת לייקווד ומראשי אגודת ישראל והיהדות החרדית בארה"ב, לשאת את הדרשה המרכזית בסעודה החגיגית לכבוד "החינוך העצמאי".

לאחר השואה והקמת המדינה הצטרף לתנועת המזרחי בהשפעת דודו-זקנו הרב מאיר בר אילן והיה "נשיא לשם כבוד" בתנועה. ביום העצמאות תשט"ז נשא נאום שהתפרסם אחר כך בשם "קול דודי דופק" והפך לאחד מניירות העמדה של הציונות הדתית, בו קרא להפנות תשומת לב לנסים שהתחוללו עם הקמת מדינת ישראל, שאותם כינה "דפיקותיו" של ה' על הדלת, להודות לו על הטובה, ולא להחמיץ את השעה. את הצטרפותו לתנועה הסביר בדרשותיו המפורסמות ("חמש דרשות"), בכך שהשווה בין המזרחי ליוסף שסלל את הדרך לחיי ישראל במצב החדש שפגשו במצרים. הוא עודד את הציונות הדתית להדגיש את החינוך ולא את החקיקה הדתית(דרוש מקור).

בהדרגה הפך למנהיגה הבלעדי של "האורתודוקסיה המודרנית" והמונים באו להרצאותיו והושפעו ממנו. אלפים היו באים לשיעורו השנתי ביום השנה למות אביו, שיעור שנמשך 4-5 שעות רצופות (לימים, כונסו שיעורים אלו לספרי "שיעורים לזכר אבא מארי"). למרות זאת, הוא לא הרגיש בנוח בתוך האורתודוקסיה המודרנית, ואמר שהיא "קצוצת כנפיים להגביה עוף ונטולת השורשים לחבור לעומק החוויה הדתית"(דרוש מקור).

נפטר בערב שבת חול המועד פסח, י"ח בניסן תשנ"ג. את מקומו מילא אחיו הרב אהרון סולבייצ'יק משיקגו.

תקופת חייו של הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן

דרכו ושיטתו[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

השקפתו בסוגיו מדיניות[עריכה]

ביחס לשאלות המדיניות סבר שצריך לפעול בהן על פי חוות הדעת של מומחים, ויש מקום לוויתורים על שטחים במקום שהמומחים הצבאיים אומרים שיש פיקוח נפש. הוא התנגד לעמדה המקדשת את המדינה וראה בה דבר המנותק מראייה משיחית קונקרטית.

משפחתו[עריכה]

לגרי"ד שלושה ילדים:

  • ד"ר עטרה טברסקי- שהיתה במשך שנים רבות יו"ר ועד בית הספר "הרמב"ם" שייסד אביה, נישאה לרב ד"ר יצחק טברסקי, חוקר ומרצה ואדמו"ר בחסידות טולנא.
  • ד"ר טובה ליכטנשטיין- מרצה באוניברסיטת בר-אילן, נישאה לראש ישיבת הר עציון, הרב אהרון ליכטנשטיין.
  • ד"ר חיים סולובייצ'יק- מכהן כפרופסור לתולדות עם ישראל בישיבה יוניברסיטי ובאוניברסיטה העברית בירושלים.

נכדו הרב משה ליכטנשטיין מכהן כראש ישיבת הר עציון. נכדו הרב מאיר ליכטנשטיין כיהן בעבר כראש ישיבת הקיבוץ הדתי בראש צורים ור"מ בישיבת עתניאל. נכדתו הרבנית אסתי רוזנברג (בת בתו טובה וחתנו הרב אהרן ליכטנשטיין) ייסדה את בית המדרש לנשים בקיבוץ מגדל עוז, ועומדת בראשו.

מתלמידיו[עריכה]

  • חתנו, הרב אהרון ליכטנשטיין, ראש ישיבת הר עציון.
  • חתנו, הרב יצחק טברסקי- אדמו"ר מטולנא, חוקר ומרצה באוניברסיטת הארווארד.
  • הרב פרופ' פינחס פלאי- מייסד הקתדרה לערכי היהדות באוניברסיטת בן-גוריון, הוגה, חוקר, סופר משורר. ערך את ספרו "על התשובה".
  • הרב נחום לאם- לשעבר נשיא הישיבה יוניברסיטי.
  • הרב צבי שכטר- ראש ישיבת רבנו יצחק אלחנן וראש הכולל בישיבה, מחבר ספר "נפש הרב" על הנהגותיו של הרב סולובייצ'יק.
  • הרב מרדכי וויליג- מראשי ישיבת רבנו יצחק אלחנן וראש הכולל לדיינות בישיבה.
  • הרב שמעון איידר- מחבר הספר Halachos of Shabbos (הלכות שבת) ועוד.
  • הרב צבי יוסף רייכמן- עורך ומוציא לאור של "רשימות שיעורי מרן הגרי"ד הלוי" על מסכתות הש"ס.
  • הרב יוסף בלא"ה, משגיח רוחני בישיבת רבנו יצחק אלחנן.
  • הרב ישראל ליפשיץ- לשעבר ראש ישיבת אהל שלמה בבאר שבע.
  • הרב משה מייזלמן- ראש ישיבת תורת משה בירושלים.
  • הרב חיים אילסון, ראש ישיבת דרך התלמוד בירושלים.
  • הרב חיים דב ‬אלטוסקי- רב בישיבת תורה אור בירושלים (חתנו של הרב חיים פנחס שיינברג).
  • ד"ר יהודה בן-מאיר- ממנהיגי המפד"ל, סגן שר החוץ לשעבר,ועמית מרכז יפה ללימודים אסטרטגיים (אביו של הרב יהושע בן מאיר).
  • הרב פרופ' דוד הרטמן- ראש "מכון שלום הרטמן" ללימודי היהדות.
  • הרב ד"ר דניאל טרופר- מייסד תנועת "גשר".
  • הרב פרופ' דוב פרימר- משפטן, חוקר המשפט העברי ומרצה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.
  • הרב פרופסור יעקב בלידשטיין- חתן פרס ישראל למחשבת ישראל בשנת תשס"ו.
  • פרופ' הלל פורסטנברג- מרצה למתמטיקה באוניברסיטה העברית.
  • הרב ד"ר ג'פרי וולף- מרצה בכיר, המחלקה לתלמוד, אוניברסיטת בר-אילן.
  • פרופ' אליעזר גולדמן- מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן והוגה דעות.
  • פרופ' כרמי הורוביץ- רקטור טורו קולג', מכון לנדר.
  • הרב ליפא פרידמן- לשעבר מנהל התיכון בישיבת אהל שלמה בבאר שבע.

כתביו[עריכה]

ספרי הלכה ותלמוד[עריכה]

  • שיעורים לזכר אבא מארי- מקבץ שיעורים שניתנו ביום השנה לפטירת אביו.
  • קובץ חידושי תורה- מאמרים שפרסמו הוא ואביו בחייהם.
  • סדר עבודת יום הכיפורים- שיעורים על שבעת הפרקים הראשונים במסכת יומא.
  • חידושי הגר"מ והגרי"ד- חידושים שנתלבנו ביחד על-ידם (טאג-בוך).
  • איגרות הגרי"ד- חידושים ששלח לאביו בשנות תר"פ-תר"צ (שנות העשרים והשלושים למניינים).
  • הלכות סת"ם- שיעורים שנערכו על פי רשימות התלמידים והקלטות
  • שיעורי הגרי"ד על יו"ד- מפי השמועה
  • שיעורי הגרי"ד על מצוות התלויות בארץ- מפי השמועה
  • שיעורי הגרי"ד על הלכות אבלות והלכות תשעה באב- מפי השמועה
  • רשימות שיעורי מרן הגרי"ד הלוי (שישה כרכים) על ברכות, בבא קמא, סוכה, שבועות, יבמות ונדרים- מפי השמועה
  • שיעורי הגרי"ד על מסכת כריתות
  • שיעורי הגרי"ד- ענייני סת"ם
  • שיעורי הגרי"ד- על עבודת יום הכיפורים

ספרי הגות[עריכה]

בכתביו יש איכות פיוטית והוא מרבה להשתמש בשלל מושגים פילוסופיים מקצועיים. כעדות עצמו, היה פרפקציוניסט קיצוני, ועל כן קיימות רק שלוש מסות שכתב בעצמו, שיצאו בשני ספרים:

  • איש ההלכה - גלוי ונסתר
  • איש האמונה הבודד- מסות על מצוקת האדם (ובייחוד היהודי) המודרני ופתרונה. כולל את החיבור "איש האמונה הבודד" והמאמר הנודע "קול דודי דופק".

בשנותיו האחרונות יצאו עוד ספרים של סיכומים משיעוריו, אך רבים מכתביו פורסמו רק לאחר מותו, בהתבסס על הרצאות וכתבי יד שהכין לקראתן.

  • על התשובה- ענייני הגות בנושא התשובה בעריכת הרב פנחס פלאי.
  • דברי הגות והערכה- קובץ מאמרים מחשבתיים.
  • חמש דרשות
  • דברי השקפה
  • בסוד היחיד והיחד
  • אדם ועולמו
  • ימי זיכרון
  • מן הסערה- מסות על אבלות, ייסורים והמצב האנושי
  • אדם וביתו- מסות על חיי המשפחה
  • עבודה שבלב- מסות על התפילה
  • זמן חירותנו- מסות על חג הפסח ועל הגדה של פסח
  • איש על העדה- קובץ מכתבים, ראיונות והצהרות בענייני מנהיגות, הנהגת ציבור, רבנות ועוד.

כמו כן, ספרים רבים שכתב באנגלית לא תורגמו לעברית (רשימה של ספריו באנגלית ראה בוויקיפדיה באנגלית, ערך Joseph B. Soloveitchik):

קישורים חיצוניים[עריכה]

אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=הרב_יוסף_דב_הלוי_סולובייצ%27יק&oldid=99823"