הרב צבי ישראל טאו: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
מ (הפעיל הגנה על הדף "הרב צבי ישראל טאו" ([עריכה=רק מפעילי מערכת מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן) [העברה=רק מפעילי מערכת מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן)))
 
(51 גרסאות ביניים של 17 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
'''הרב צבי ישראל טאו''' הוא [[תלמיד חכם]] העוסק ב[[חינוך]] ובהרבצת תורה ולימודי אמונה מחשבת ישראל, ובעיקר כתבי הרב קוק. הוא נחשב ל'נשיא' [[ישיבת הר המור]].
[[הרב צבי ישראל טאו]] הוא מתלמידי של הרב צבי יהודה קוק זצ"ל ועוסק ב[[חינוך]], ולימודי אמונה ומחשבת ישראל, בעיקר כתבי [[הרב אברהם יצחק הכהן קוק]] ובנו - [[הרב צבי יהודה הכהן קוק]]. הוא נחשב לנשיא [[ישיבת הר המור]].


==תולדות חייו==
==תולדות חייו==


נולד באוסטריה בשנת תרצ"ז. בזמן [[השואה]] התחבא עם משפחתו בהולנד. לאחר השואה, עלה ל[[ארץ ישראל]].  
נולד באוסטריה בשנת תרצ"ז (שמו הגרמני: האנס), להורים שהיגרו מ[[גליציה]] בתום [[מלחמת העולם הראשונה]]. אביו אברהם אדולף היה בנקאי ואמו יהודית יוטה, לבית מייזלס, הייתה כימאית. בזמן [[השואה]] התחבא ועבר עם משפחתו להולנד. לאחר השואה, עלה ל[[ישראל|מדינת ישראל]].  


בארץ החל ללמוד ב[[ישיבת הדרום]] (רבו היה [[הרב יהודה עמיטל]]).לאחר מכן עבר ל[[ישיבת מרכז הרב]] שם למד אצל [[הרב צבי יהודה הכהן קוק]], והתקרב אליו מאד. הרצי"ה העריכו מאד ואמר עליו<ref>ב[[מוצאי שבת]] [[פרשת נשא]], י"ח סיון תשל"ד.</ref>: "ברוך ה' שיש לנו את הרב צבי טאו, גאון וצדיק, ובעל שכר רחב וישר, ומסור לישיבה, ומסור לקונטרה, ואל הכל" {{מקור|(}}[[הרב אביהו שוורץ]] {{מקור|מתוך התורה הגואלת, ח"ב עמ' קסו)}}. הוא התפרסם כמעמיק בענייני אמונה, ובייחוד בתורת [[הרב קוק]], והחל להעביר שיעורים בישיבה, עד שהפך לאחד הרבנים הבולטים והמשפיעים בישיבה ותלמידיו היו רבים.
ב[[ישראל|ארץ ישראל]] החל ללמוד ב[[ישיבת הדרום]] (רבו היה [[הרב יהודה עמיטל]]).לאחר מכן עבר ל[[ישיבת מרכז הרב]] שם נחשב לאחד מתלמידיו הבולטים והקרובים של [[הרב צבי יהודה הכהן קוק]], הוא התפרסם כמעמיק בענייני אמונה, ובייחוד בתורת [[הרב קוק]], והחל להעביר שיעורים בישיבה.


בשנת תשנ"ז, עקב מחלוקת חריפה עם [[הרב אברהם שפירא]] ומקורביו, פרש הרב טאו עם קבוצת רבנים ([[הרב מרדכי שטרנברג]], [[הרב עמיאל שטרנברג]], [[הרב יהושע צוקרמן]], [[הרב עודד וונלסקי]], [[הרב יעקב לבנון]], [[הרב אריאל אדרי]] ועוד) ותלמידים רבים, מ[[מרכז הרב]] והקים את [[ישיבת הר המור]]. טענתו היתה כי הרב שפירא תכנן להקים בישיבה מכון ללימודי הוראה, דבר שעורר את התנגדותו של הרב טאו, אולם הרב שפירא ותלמידיו שוללים כי היתה כוונה כזו<ref>ראה: הרב אברהם שפירא, ראיון עיתונאי שהופיע בספר "מורשה" ח"א; [[הרב יוסף בדיחי]], "יוסף לקח" עמ' 61-62.</ref> לאחר הפילוג, הוציאו תלמידי הרב טאו חוברת בשם "לדרך הקודש", בה הם מסבירים על חשיבות לימוד התורה בטהרה, ללא מכון לרבנים ואקדמיזציה תורנית.  
לאחר פטירת [[הרב צבי יהודה הכהן קוק]] שמינה את [[הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא|הרב שפירא]] ו[[הרב שאול ישראלי]] לראשי הישיבה אחריו, דרשו חמישה מהר"מים בישיבה{{הערה|[[הרב מרדכי שטרנברג]], [[הרב עמיאל שטרנברג]], [[הרב עודד ולנסקי]], [[הרב יהושע צוקרמן]], [[הרב יעקב לבנון]]}} וכן [[הרב שלמה אבינר]], למנות את הרב טאו לראש הישיבה לצד הרב אברהם שפירא והרב שאול ישראלי, ולהעניק לו זכות וטו בענייני קבלת והוצאת תלמידים ור"מים, בתחום הממון ועוד. הם שבתו בשל כך במשך תקופה מסוימת. ראשי הישיבה סירבו להיענות לדרישות אלו. לבסוף נמנע אז הרב טאו ממאבק פומבי והחותמים לא פרשו מתפקידיהם.
==הקמת ישיבת הר המור==
המתחים בינו לבין הרב שפירא לגבי דרך הנהגת הישיבה והציבור בכלל הגיעו לשיא בשנת ה'תשנ"ז, כאשר טען כי עלתה כוונה לשלב מכון הוראה באופן רשמי במסגרת הישיבה, שגם יתמוך בתקציבה (באופן דומה לנהוג בישיבות הסדר רבות), על אף שהרב שפירא עצמו הכחיש את קיומה של תכנית כזו <ref>ראה: הרב אברהם שפירא, ראיון עיתונאי שהופיע בספר "מורשה" ח"א; [[הרב יוסף בדיחי]], "יוסף לקח" עמ' 61-62.</ref>. הרב טאו התנגד בתוקף להכנסת מסגרת אקדמית לישיבה, ובעקבות הפולמוס שנוצר פרש מן הישיבה עם שישה מן הר"מים וכן חלק נכבד מתלמידי הישיבה ואברכיה (בפרט מהתלמידים המבוגרים), והקים עמם את ישיבת הר המור. לאחר הפילוג, הוציאו תלמידי הרב טאו חוברת בשם "לדרך הקודש", בה הם מסבירים על חשיבות לימוד התורה בטהרה, ללא מכון לרבנים ואקדמיזציה תורנית, וטענו כי הרב שפירא לא נהג כך. רבנים רבים מתלמידי הרצי"ה חלקו על מעשה המרידה ברב שפירא, ולאחר הפרישה מהישיבה חתמו על מכתב הקורא לפורשים "לחזור בתשובה, לחזור לישיבה ולבקש מחילה מהרב שפירא". בין הרבנים החתומים על המכתב היו [[הרב דב ליאור]], [[הרב יעקב אריאל]], [[הרב חיים דרוקמן]], [[הרב זלמן מלמד]], [[הרב יעקב פילבר]], [[הרב אריה שטרן]] ועוד. אליהם הצטרף אף הראשון לציון [[הרב מרדכי אליהו]] שכתב כי "הרב שפירא הוא רבם של רוב הדיינים והרבנים וראשי הישיבות, וחלילה לערער אחריו או לפלג ממנו, ואין לסייע בכך".


מאז ועד היום נחשב הרב טאו ל'נשיא' ישיבת הר המור, וכמורה דרך לישיבות שהוקמו ע"י תלמידיו (המכונות "ישיבות הקו") בהן [[ישיבת שבי חברון]], [[ישיבת איילת השחר]], [[ישיבת מדברה כעדן]] ועוד.
[[הרב יעקב שפירא]], בנו של [[הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא|הרב שפירא]] וראש ישיבת מרכז הרב הנוכחי, סיפר בראיון על תחושתו הרעה של אביו בעקבות והפיצול וכן אמר כי אביו "לא מחל עד יומו האחרון על הקמת 'הר המור". כמו כן, לדבריו אביו השתדל למנוע את הפיצול שחל בישיבה והוא "ניסה בכל דרך למנוע את המחלוקת, וכל חייו נמנע ממחלוקת בכל מקום, תמיד היה מהראשונים שיזמו אחדות"{{הערה|[https://www.srugim.co.il/217225-%D7%90%D7%91%D7%90-%D7%9C%D7%90-%D7%9E%D7%97%D7%9C-%D7%A2%D7%93-%D7%99%D7%95%D7%9E%D7%95-%D7%94%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%95%D7%9F-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A7%D7%9E%D7%AA-%D7%94%D7%A8-%D7%94%D7%9E%D7%95 הרב יעקב שפירא: 'אבי לא מחל עד יומו האחרון על הקמת 'הר המור'"], גיא עזרא, סרוגים}}.


בי' ב[[ניסן]] תשס"ה נפטרה רעייתו חנה שהיתה אשת חינוך ותלמידת חכם ידועה, והעבירה שיעורים רבים. בשנת תשס"ח התחתן בשנית עם בתיה כהן.
בישיבת הר המור הרב טאו מכהן בתפקיד כנשיא הישיבה. הוא אינו מעורב בניהולה השוטף אך מכריע בנושאים אידאולוגיים, ונחשב כמורה דרך לישיבות שהוקמו ע"י תלמידיו (המכונות "ישיבות הקו") בהן [[ישיבת שבי חברון]], [[ישיבת איילת השחר]], [[ישיבת מדברה כעדן]] ועוד.
 
בי' ב[[ניסן]] תשס"ה נפטרה רעייתו הרבנית חנה שהיתה אשת חינוך ותלמידת חכם ידועה, והעבירה שיעורים רבים. בשנת תשס"ח התחתן בשנית עם בתיה כהן.


== ממשנתו ==
== ממשנתו ==
=== עיקר [[מצות יישוב הארץ]] על ידי האומה כולה ===
=== עיקר מצות יישוב הארץ על ידי האומה כולה ===


עיקר מצות יישוב [[ארץ ישראל]]<ref>המנוסחת על ידי הרמב"ן {{מקור|בהוספות לספר המצוות מ"ע ד|כן}}: "שנצטוו לרשת את הארץ... ולא נעזבנה ביד [[אומות העולם|זולתנו מן האומות]] או לשממה".</ref> הוא [[כיבוש]] הארץ ושלטון [[עם ישראל]] עליה. ואף שגם היחיד חייב [[עליה לארץ|לעלות לארץ]] ולדור בה<ref>ומלשון הרמב"ן הנ"ל משמע שחובת היחיד אף היא מן התורה, ודלא כמש"כ ב[[שו"ת]] [[ישועות מלכו]] {{מקור|יו"ד סי' סו בתו"ד|כן}} ש"עיקר המצוה אינו אלא הירושה והישיבה כאדם העושה בתוך שלו לכבוש א"י שתהי' תחת ירושתינו לא על ביאה ריקנית של עתה {{מקור|כלומר: לא על עליה לארץ בזמן שאין שלטון ישראל עליה|כן}}, וכבר המשילו ה[[אחרונים]] למ"ע של [[אכילת מצה]] כי עיקר המצוה היא האכילה, ולקיחת החיטים לשם מצוה והלישה והאפיה אינם גמר מצוה, ומ"מ בודאי מצוה גדולה היא... גם על הפעולה של מצוה מקבל שכר ...גם על הדרך של עושי מצוה יש בו שלימות" {{מקור|(כלומר: שאף על העליה ב}}[[גלות]]{{מקור| יש שכר, כמו כל שאר}} [[הכשר מצוה]]{{מקור|)}}.</ref>, מ"מ אין זה עיקר המצוה אלא רק ענף של ה[[מצוה כללית|מצוה הכללית]] של האומה כגוף לאומי. בתקופת ה[[גלות]], בעדר שלטון של עם ישראל בארצו, לא היייתה יכולת לקיים את את הצד הכללי (שהוא הצד העקרי) של המצוה. בתקומת [[מדינת ישראל]] חוזר עם ישראל לקיים את המצוה {{מקור|סולו המסילה עמ' ט; כי עין בעין יראו עמ' קכז|כן}}.
עיקר מצות יישוב [[ארץ ישראל]]<ref>המנוסחת על ידי הרמב"ן {{מקור|בהוספות לספר המצוות מ"ע ד|כן}}: "שנצטוו לרשת את הארץ... ולא נעזבנה ביד [[אומות העולם|זולתנו מן האומות]] או לשממה".</ref> הוא [[כיבוש]] הארץ ושלטון [[עם ישראל]] עליה. ואף שגם היחיד חייב [[עליה לארץ|לעלות לארץ]] ולדור בה<ref>ומלשון הרמב"ן הנ"ל משמע שחובת היחיד אף היא מן התורה, ודלא כמש"כ ב[[שו"ת]] [[ישועות מלכו]] {{מקור|יו"ד סי' סו בתו"ד|כן}} ש"עיקר המצוה אינו אלא הירושה והישיבה כאדם העושה בתוך שלו לכבוש א"י שתהי' תחת ירושתינו לא על ביאה ריקנית של עתה {{מקור|כלומר: לא על עליה לארץ בזמן שאין שלטון ישראל עליה|כן}}, וכבר המשילו ה[[אחרונים]] למ"ע של [[אכילת מצה]] כי עיקר המצוה היא האכילה, ולקיחת החיטים לשם מצוה והלישה והאפיה אינם גמר מצוה, ומ"מ בודאי מצוה גדולה היא... גם על הפעולה של מצוה מקבל שכר ...גם על הדרך של עושי מצוה יש בו שלימות" {{מקור|(כלומר: שאף על העליה ב}}[[גלות]]{{מקור| יש שכר, כמו כל שאר}} [[הכשר מצוה]]{{מקור|)}}.</ref>, מ"מ אין זה עיקר המצוה אלא רק ענף של ה[[מצוה כללית|מצוה הכללית]] של האומה כגוף לאומי. בתקופת ה[[גלות]], בעדר שלטון של עם ישראל בארצו, לא היייתה יכולת לקיים את את הצד הכללי (שהוא הצד העקרי) של המצוה. בתקומת [[מדינת ישראל]] חוזר עם ישראל לקיים את המצוה {{מקור|סולו המסילה עמ' ט; כי עין בעין יראו עמ' קכז|כן}}.
שורה 31: שורה 35:


לכן, כוונתו ומגמתו של [[הרב צבי יהודה הכהן קוק]] זצ"ל, בכל מאמריו וכרוזיו ובכל הפעולות המעשיות אותן דחף, הייתה לחזק ולעורר את '''התודעה הלאומית''', שחולשתה גורמת לחוסר יכולת עמידה בפני לחצים ותכתיבים של [[גוי|גויים]] ביחס לשלטוננו על ארץ ישראל, ובניינה נותן [[עז]], [[כח]] ו[[גבורה]] הן בקרב והן במאבק פוליטי מול אומות העולם. ותודעה זו היא המכשירה את הופעת הכח הלאומי-רוחני-קדוש-אלקי של עם ישראל {{מקור|סולו המסילה עמ' נג|כן}}.
לכן, כוונתו ומגמתו של [[הרב צבי יהודה הכהן קוק]] זצ"ל, בכל מאמריו וכרוזיו ובכל הפעולות המעשיות אותן דחף, הייתה לחזק ולעורר את '''התודעה הלאומית''', שחולשתה גורמת לחוסר יכולת עמידה בפני לחצים ותכתיבים של [[גוי|גויים]] ביחס לשלטוננו על ארץ ישראל, ובניינה נותן [[עז]], [[כח]] ו[[גבורה]] הן בקרב והן במאבק פוליטי מול אומות העולם. ותודעה זו היא המכשירה את הופעת הכח הלאומי-רוחני-קדוש-אלקי של עם ישראל {{מקור|סולו המסילה עמ' נג|כן}}.
=== קודש וחול ===
{{להשלים|פסקה=כן}}
הרב טאו דוגל בנתינת מקום והערכה לענייני החולין ולחכמות החול, ובלבד שיופרדו מהקודש. הוא מרבה להדגיש שהחול הוא דבר חשוב, שהקודש צריך לחזק ולרומם את החול, אך ערבוב קודש וחול הוא טומאה. לדברים אלו השלכות מעשיות רבות, הן בעולמו של היחיד והן בגופים ובמוסדות ציבוריים וחינוכיים, הן בתחום החינוכי והלימודי והן בתחומים אחרים.
=== הדור ===
{{להשלים|פסקה=כן}}
אחת המבוכות הגדולות של עוסקי תורת הרב קוק זצ"ל הוא היחס לדורנו לאור דברי הרב קוק זצ"ל על דורו. ב[[מאמר הדור]] {{מקור|[[עקבי הצאן]] |כן}}


===סירוב פקודה בפינוי יישובים===
===סירוב פקודה בפינוי יישובים===


{{לשכתב|פסקה=כן|סיבה=חוסר דיוק, חוסר ביסוס (מקורות); חוסר הסברה לנימוקי הדברים}}
מספר פעמים הרב טאו יצא מפורשות נגד סירוב פקודה אף כאשר מצווים על עקירת יישובים בארץ ישראל, משום שזה גורם לדבריו חילול הקודש של מדינת ישראל{{דרוש מקור}} שהיא "יסוד כיסא ה' בעולם" כדברי הראי"ה.
מקובל לחשוב שהרב טאו מתנגד לסירוב פקודה כחלק ממשנתו הממלכתית, אך עניין זה לא ברור מספיק בהשקפתו{{דרושה הבהרה}}. אם כי היו התבטאויות שונות{{דרוש מקור}} (ואף סותרות{{דרוש מקור}}) של הרב טאו שמהן ניתן להסיק שהוא בעד "סירוב אפור", כלומר לנסות להימנע מלהשתתף בפינוי אך לנמק זאת בסיבות אחרות, ואף אמר: "תלמיד משלנו שמפנה יישוב-כנראה שנכשלנו בחינוכו."{{דרוש מקור}}
 
ולפעמים הרב טאו יצא מפורשות נגד סירוב פקודה משום שזה גורם לחילול הקודש של מדינת ישראל{{דרוש מקור}} שהיא "יסוד כיסא ה' בעולם" כדברי הרצי"ה{{דרושה הבהרה}}.


==מתלמידיו==  
==מתלמידיו==  
שורה 55: שורה 44:
{{להשלים|פסקה=כן}}
{{להשלים|פסקה=כן}}
* בנו [[הרב מרדכי טאו]]- ראש [[ישיבת שלום בניך]]
* בנו [[הרב מרדכי טאו]]- ראש [[ישיבת שלום בניך]]
* בנו [[הרב נחמיה טאו]]
* [[הרב עמיאל שטרנברג]]- ראש ישיבת הר המור
* [[הרב עמיאל שטרנברג]]- ראש ישיבת הר המור
* [[הרב מרדכי שטרנברג]]- ראש ישיבת הר המור  
* [[הרב מרדכי שטרנברג]]- ראש ישיבת הר המור  
* [[הרב עודד וולנסקי]]- ר"מ בישיבת הר המור
* [[הרב עודד וולנסקי]]- ר"מ בישיבת הר המור
* [[הרב יעקב לבנון]] - ר"מ בישיבת הר המור
* [[הרב יעקב לבנון]] - ר"מ בישיבת הר המור
* [[הרב אריאל אליהו אדרי]]- דיין ור"מ בישיבת הר המור
* [[הרב יוסף קלנר]]- ר"מ במכינה בעלי
* [[הרב שלמה אבינר]]- ראש [[ישיבת עטרת ירושלים]]  
* [[הרב שלמה אבינר]]- ראש [[ישיבת עטרת ירושלים]]  
* [[הרב אלי סדן]] - ראש המכינה בעלי ומוסדותיה
* [[הרב אלי סדן]] - ראש המכינה בעלי ומוסדותיה
שורה 65: שורה 57:
* [[הרב בנימין אייזנר]]- ר"מ, משגיח ואיש חינוך
* [[הרב בנימין אייזנר]]- ר"מ, משגיח ואיש חינוך
* [[הרב משה בלייכר]]- ראש [[ישיבת שבי חברון]]
* [[הרב משה בלייכר]]- ראש [[ישיבת שבי חברון]]
* [[הרב פנחס מונדשיין]]- ר"מ בישיבת מרכז הרב
* הרב שמעון רוזנצוויג- רב הישוב כפר תפוח ור"מ בישיבת יצהר
* הרב שמעון רוזנצוויג- רב הישוב כפר תפוח ור"מ בישיבת יצהר
* [[הרב יהושע שפירא]]- ראש [[ישיבת רמת גן]]
* הרב שמשון בריד- רב המושב שומריה לשעבר
* הרב ציון טוויל- רב היישוב נצרים
* הרב ידידיה ריין- ר"מ בישיבת הר המור
* הרב דוד ג'יאמי- ר"מ בישיבת הר המור
* הרב אפרים ג'יאמי- ראש ישיבת גבעת אולגה
* הרב אריה אוריאל - דיין ור"מ [[בישיבת עטרת ירושלים]]
* הרב מרדכי נחמני - ראש [[ישיבת חומות ירושלים]]
* הרב ראובן ששון - ראש [[ישיבת רמת השרון]]
* הרב אליעזר קשתיאל - ראש הכולל בעלי
* הרב עקיבא קשתיאל - ראש הישיבה הגבוהה בעלי
* הרב מרדכי הס - רב היישוב נווה
* הרב חנן אידלשטיין - ראש ישיבת טל ישראל
* הרב שי לוי - ראש ישיבת אורות האר"י
* הרב אמיר בירנבאום - רב היישוב קידה
* הרב אברהם שילר - רב היישוב עלי
* הרב אוהד קרקובר - רב היישוב כוכב השחר
* הרב יגאל לוינשטיין-ראש המכינה בעלי


== מספריו ==
== מספריו ==
שורה 72: שורה 81:
הרב טאו איננו כותב ספרים, אולם תלמידיו מוציאים ספרים משיעוריו. הרב טאו עצמו איננו עובר על ספריו, אך הוא סומך את ידיו על אישורו של הרב עמיאל שטרנברג העובר על הספרים:
הרב טאו איננו כותב ספרים, אולם תלמידיו מוציאים ספרים משיעוריו. הרב טאו עצמו איננו עובר על ספריו, אך הוא סומך את ידיו על אישורו של הרב עמיאל שטרנברג העובר על הספרים:


* '''לאמונת עתנו''' - סידרה המקיפה חלקים נרחבים במשנתו של הרב טאו, והיא נחשבת לספרו היסודי. סידרה זו נכתבה ע"י הרב יאיר דיאמנט, והוגהה ע"י הרב זאב נוימן. בעריכת הכרכים הראשונים השתתף גם הרב מרדכי (מוטי) הס. עד כה יצאו לאור שנים עשר כרכים (ומפתח לספרי הרב טאו):
* '''לאמונת עתנו''' - סידרה המקיפה חלקים נרחבים במשנתו של הרב טאו, והיא נחשבת לספרו היסודי. סידרה זו נכתבה ע"י הרב יאיר דיאמנט, והוגהה ע"י הרב זאב נוימן. בעריכת הכרכים הראשונים השתתף גם הרב מרדכי (מוטי) הס. עד כה יצאו לאור שישה עשר כרכים (ומפתח לספרי הרב טאו):
** '''פרקים בהלכות ציבור''' - בירור רעיוני בענייני הדור והתקופה.
** '''פרקים בהלכות ציבור''' - בירור רעיוני בענייני הדור והתקופה.
** כנ"ל.
** כנ"ל.
שורה 79: שורה 88:
** '''זכור ברית אברהם''' - פירוש ל[[עקדת יצחק|עקידה]] ב[[סידור]] [[עולת ראי"ה]].
** '''זכור ברית אברהם''' - פירוש ל[[עקדת יצחק|עקידה]] ב[[סידור]] [[עולת ראי"ה]].
** '''ראשונים כמלאכים''' - סידרת שיעורים ב[[עין אי"ה]] על סוגית "כל האומר... חטא אינו אלא טועה" {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:שבת נה ב$שבת נה:}}{{מקור|-}}{{מקור|בבלי:שבת נו א$נו.}}{{מקור|)}} המבררת את ענקיותם של גדולי האומה, ואת הסדר הנכון בלימוד [[תורה שבכתב]].
** '''ראשונים כמלאכים''' - סידרת שיעורים ב[[עין אי"ה]] על סוגית "כל האומר... חטא אינו אלא טועה" {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:שבת נה ב$שבת נה:}}{{מקור|-}}{{מקור|בבלי:שבת נו א$נו.}}{{מקור|)}} המבררת את ענקיותם של גדולי האומה, ואת הסדר הנכון בלימוד [[תורה שבכתב]].
** '''העוז והענווה''' - סדרת שיע�רים ב[[עין אי"ה]] בסוגיית "יען כי גבהו בנות ציון" {{מקור|בבלי:שבת סב ב$שבת סב:|כן}}, המהווים ניתוח מוסרי של כוח הדמיון למעלותיו ולחסרונותיו והשפעותיהם על היחיד והציבור, ושל  מידת ה[[גאוה]] - הערכה חיצונית של האדם את עצמו - והשלכותיה על היחיד, על החברה ועל האומה.
** '''העוז והענווה''' - סדרת שיעורים ב[[עין אי"ה]] בסוגיית "יען כי גבהו בנות ציון" {{מקור|בבלי:שבת סב ב$שבת סב:|כן}}, המהווים ניתוח מוסרי של כוח הדמיון למעלותיו ולחסרונותיו והשפעותיהם על היחיד והציבור, ושל  מידת ה[[גאוה]] - הערכה חיצונית של האדם את עצמו - והשלכותיה על היחיד, על החברה ועל האומה.
** '''אעירה שחר''' - הסבר תהליכי ה[[גאולה]] שנמשלה ליקיצה מתרד�ה עפ"י סדרי היקיצה של האדם.
** '''אעירה שחר''' - הסבר תהליכי ה[[גאולה]] שנמשלה ליקיצה מתרדמה עפ"י סדרי היקיצה של האדם.
** '''כן עשה [[הלל]]''' - שיעורים בעין אי"ה בסוגיית "לעולם יהא אדם ענוותן כהלל" {{מקור|בבלי:שבת ל ב$שבת ל:|כן}}, המבררים את מעלת מידת הענווה האמיתית, מקורה הפנימי ויכולותיה המעשיות, לעומת ענווה שיטחית וחיצונית.
** '''כן עשה [[הלל]]''' - שיעורים בעין אי"ה בסוגיית "לעולם יהא אדם ענוותן כהלל" {{מקור|בבלי:שבת ל ב$שבת ל:|כן}}, המבררים את מעלת מידת הענווה האמיתית, מקורה הפנימי ויכולותיה המעשיות, לעומת ענווה שיטחית וחיצונית.
** '''חסדך ליודעך''' - שיעורים בעין אי"ה על סיפורו של [[רשב"י]] {{מקור|בבלי:שבת לג ב$שבת לג:|כן}}, העוסקים בלימוד על ענייני פנימיות התורה, מעלתם, קדושתם, השפעתם על הלומד אותם בטהרה ומבטם על העולם וחולשותיו ועל תיקונו השלם{{הערה|1=ראה [http://www.shaalvim.co.il/torah/maayan-article.asp?backto=&ed=%E2%EC%E9%E5%EF%20%FA%F9%F8%E9%20%FA%F9%F2%E2%20&id=678 נתקבלו במערכת] (מאת [[הרב יואל קטן]]): "הכרך ה'עשירי קודש' מסדרת ספרי 'לאמונת עתנו' הכוללים את שיעוריו המיוחדים של הרב טאו שליט"א, רבם של רבני ישיבת 'הר המור' ובנותיה, עוסק בתורת הנסתר, ומעמיק ומרחיב בדברי מרן הראי"ה שעיקרם פרושׂ על פני כתריסר עמודים בכרך הראשון של הספר 'עין אי"ה' על מסכת שבת. בל"ו פרקים מבוארים ומורחבים דברי מרן הרב זצ"ל סביב סיפור בריחתם של רשב"י ובנו למערה, ומנסים לצייר לנו את היחס הנכון בין החכמה האלוקית העליונה האידאלית לבין התגשמותה והתבטאותה בעולם שלנו. הטוב והרע, הצדיקות והרשע, האידיאל והמציאות, ועוד ניגודים הקיימים בעולם, נידונים בספר זה בכובד ראש ובעמקות, כדרכו של הרב טאו שליט"א. העריכה המוקפדת של תלמידו הרב יאיר דיאמנט, עם המקורות וההערות שהוסיף בסוף הספר, מביאים ללומד דבר שלם ונקי, ואם כי אינה דומה שמיעה לקריאה – תורת הרב טאו בביאור דברי הראי"ה מונחת בסדרת ספרים זו לפני הרבים, גם אלו שמחוץ למעגלי 'ישיבות הקו', וכל הרוצה יבוא וילמד. במקביל יצאה לאור חוברת ובה מפתח ערכים למובאות בכתבי הרב זצ"ל בעשרת כרכי 'לאמונת עתנו', שתועלתה מובנת מאליה."}}.
** '''חסדך ליודעך''' - שיעורים בעין אי"ה על סיפורו של [[רשב"י]] {{מקור|בבלי:שבת לג ב$שבת לג:|כן}}, העוסקים בלימוד על ענייני פנימיות התורה, מעלתם, קדושתם, השפעתם על הלומד אותם בטהרה ומבטם על העולם וחולשותיו ועל תיקונו השלם{{הערה|1=ראה [http://www.shaalvim.co.il/torah/maayan-article.asp?backto=&ed=%E2%EC%E9%E5%EF%20%FA%F9%F8%E9%20%FA%F9%F2%E2%20&id=678 נתקבלו במערכת] (מאת [[הרב יואל קטן]]): "הכרך ה'עשירי קודש' מסדרת ספרי 'לאמונת עתנו' הכוללים את שיעוריו המיוחדים של הרב טאו שליט"א, רבם של רבני ישיבת 'הר המור' ובנותיה, עוסק בתורת הנסתר, ומעמיק ומרחיב בדברי מרן הראי"ה שעיקרם פרושׂ על פני כתריסר עמודים בכרך הראשון של הספר 'עין אי"ה' על מסכת שבת. בל"ו פרקים מבוארים ומורחבים דברי מרן הרב זצ"ל סביב סיפור בריחתם של רשב"י ובנו למערה, ומנסים לצייר לנו את היחס הנכון בין החכמה האלוקית העליונה האידאלית לבין התגשמותה והתבטאותה בעולם שלנו. הטוב והרע, הצדיקות והרשע, האידיאל והמציאות, ועוד ניגודים הקיימים בעולם, נידונים בספר זה בכובד ראש ובעמקות, כדרכו של הרב טאו שליט"א. העריכה המוקפדת של תלמידו הרב יאיר דיאמנט, עם המקורות וההערות שהוסיף בסוף הספר, מביאים ללומד דבר שלם ונקי, ואם כי אינה דומה שמיעה לקריאה – תורת הרב טאו בביאור דברי הראי"ה מונחת בסדרת ספרים זו לפני הרבים, גם אלו שמחוץ למעגלי 'ישיבות הקו', וכל הרוצה יבוא וילמד. במקביל יצאה לאור חוברת ובה מפתח ערכים למובאות בכתבי הרב זצ"ל בעשרת כרכי 'לאמונת עתנו', שתועלתה מובנת מאליה."}}.
** '''הנה ימים באים'''- בירורים בציפיית הישועה.  
** '''הנה ימים באים'''- בירורים בציפיית הישועה.  
** '''ממדבר מתנה'''- סוגיות בנושא לימוד תורה.
** '''עזרך מקודש'''- תחיית הקודש המוכרחה לבוא על גבי תחיית החול, מתוך פנקס מא' של מרן הרב זצ"ל.
** '''אבינה לאחריתם'''- חובת הסדר של תחיית החול ורק לאחר מכן תחיית הקודש.
* '''סולו המסילה''' - התודעה הלאומית הישראלית כיסוד ב[[הלכות ציבור]]. ספר זה הוא ליקוטי פסקאות משיעוריו (בעיקר מהספר 'לאמונת עתנו' אך גם ממקומות אחרים<ref>מקצתם לא פורסמו כלל ומקצתם פורסמו בבמות אחרות (ראה "כי עין בעין יראו" עמ' קח-קמט; בספר 'אחים יקרים: קורות המחתרת היהודית', מאת חגי סגל, עמ' 217-216; בעיתון נקודה{{דרוש מקור}}; בביטאון 'ארצי' גיליון ה, חורף תשנ"א; ועוד).</ref>) שנערכו ע"י הרב יאיר דיאמנט שליט"א.
* '''סולו המסילה''' - התודעה הלאומית הישראלית כיסוד ב[[הלכות ציבור]]. ספר זה הוא ליקוטי פסקאות משיעוריו (בעיקר מהספר 'לאמונת עתנו' אך גם ממקומות אחרים<ref>מקצתם לא פורסמו כלל ומקצתם פורסמו בבמות אחרות (ראה "כי עין בעין יראו" עמ' קח-קמט; בספר 'אחים יקרים: קורות המחתרת היהודית', מאת חגי סגל, עמ' 217-216; בעיתון נקודה{{דרוש מקור}}; בביטאון 'ארצי' גיליון ה, חורף תשנ"א; ועוד).</ref>) שנערכו ע"י הרב יאיר דיאמנט שליט"א.
* '''צדיק באמונתו יחיה''' - נכתב ונערך ע"י הרב נתנאל אלישיב שליט"א. הספר מטפל בגישה ללימוד תורה עפ"י ה[[מסורת]] של עם ישראל (לעומת גישות נוכריות כ[[ביקורת המקרא]] ו"תנ"ך בגובה בעינים") ואת הערך של תקופת הילדות האישית והלאומית וטהרתה.{{ש}}{{מקור|(חלקים מספר זה יצאו לראשונה בחוברת "צדיק באמונתו יחיה"<ref>מהד' ירושלים, חנוכה תשס"ב.</ref>. חוברת זו עוררה פולמוס ציבורי רחב<ref>לדוגמא ר' עלון שבות - בוגרים, גליון יז; [http://hazofe.co.il/web/mador.asp?Modul=24&kod=132&kod_gilon=1130 כמה מהמאמרים שהתפרסמו בענין בעיתון הצופה]; [http://www.etzion.org.il/dk/1to899/851mamar.htm מאמר מאת הרב משה ליכטנשטיין שליט"א]; [http://209.85.129.132/search?q=cache:fe4oh5a4Yb4J:www.herzog.ac.il/vtc/0071061.doc+%22%D7%94%D7%A8%D7%91+%D7%A6%D7%91%D7%99+%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C+%D7%98%D7%90%D7%95%22&cd=32&hl=iw&ct=clnk&gl=il מאמר מאת שאול שיף]; ועוד.</ref> בענין הגישה ללימוד}} [[תורה שבכתב]] {{מקור|וסיפורי המקרא).}}
* '''צדיק באמונתו יחיה''' - נכתב ונערך ע"י הרב נתנאל אלישיב שליט"א. הספר מטפל בגישה ללימוד תורה עפ"י ה[[מסורת]] של עם ישראל (לעומת גישות נוכריות כ[[ביקורת המקרא]] ו"תנ"ך בגובה בעינים") ואת הערך של תקופת הילדות האישית והלאומית וטהרתה.{{ש}}{{מקור|(חלקים מספר זה יצאו לראשונה בחוברת "צדיק באמונתו יחיה"<ref>מהד' ירושלים, חנוכה תשס"ב.</ref>. חוברת זו עוררה פולמוס ציבורי רחב<ref>לדוגמא ר' עלון שבות - בוגרים, גליון יז; [http://hazofe.co.il/web/mador.asp?Modul=24&kod=132&kod_gilon=1130 כמה מהמאמרים שהתפרסמו בענין בעיתון הצופה]; [http://www.etzion.org.il/dk/1to899/851mamar.htm מאמר מאת הרב משה ליכטנשטיין שליט"א]; [http://209.85.129.132/search?q=cache:fe4oh5a4Yb4J:www.herzog.ac.il/vtc/0071061.doc+%22%D7%94%D7%A8%D7%91+%D7%A6%D7%91%D7%99+%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C+%D7%98%D7%90%D7%95%22&cd=32&hl=iw&ct=clnk&gl=il מאמר מאת שאול שיף]; ועוד.</ref> בענין הגישה ללימוד}} [[תורה שבכתב]] {{מקור|וסיפורי המקרא).}}
שורה 90: שורה 102:
* '''צדקה תרומם גוי'''- על עניינה של ה[[צדקה]]
* '''צדקה תרומם גוי'''- על עניינה של ה[[צדקה]]
* '''הארת התשובה והגאולה'''- "ערכם של הרהורי תשובה ביחיד ובאומה".  
* '''הארת התשובה והגאולה'''- "ערכם של הרהורי תשובה ביחיד ובאומה".  
* '''הקודש והמקדדש'''- חוברת בענייני [[בין המיצרים]]
* '''הקודש והמקדש'''- חוברת בענייני [[בין המיצרים]]
=== מאמרים נוספים ===
=== מאמרים נוספים ===


גרסה אחרונה מ־07:31, 5 במאי 2023

הרב צבי ישראל טאו הוא מתלמידי של הרב צבי יהודה קוק זצ"ל ועוסק בחינוך, ולימודי אמונה ומחשבת ישראל, בעיקר כתבי הרב אברהם יצחק הכהן קוק ובנו - הרב צבי יהודה הכהן קוק. הוא נחשב לנשיא ישיבת הר המור.

תולדות חייו

נולד באוסטריה בשנת תרצ"ז (שמו הגרמני: האנס), להורים שהיגרו מגליציה בתום מלחמת העולם הראשונה. אביו אברהם אדולף היה בנקאי ואמו יהודית יוטה, לבית מייזלס, הייתה כימאית. בזמן השואה התחבא ועבר עם משפחתו להולנד. לאחר השואה, עלה למדינת ישראל.

בארץ ישראל החל ללמוד בישיבת הדרום (רבו היה הרב יהודה עמיטל).לאחר מכן עבר לישיבת מרכז הרב שם נחשב לאחד מתלמידיו הבולטים והקרובים של הרב צבי יהודה הכהן קוק, הוא התפרסם כמעמיק בענייני אמונה, ובייחוד בתורת הרב קוק, והחל להעביר שיעורים בישיבה.

לאחר פטירת הרב צבי יהודה הכהן קוק שמינה את הרב שפירא והרב שאול ישראלי לראשי הישיבה אחריו, דרשו חמישה מהר"מים בישיבה‏[1] וכן הרב שלמה אבינר, למנות את הרב טאו לראש הישיבה לצד הרב אברהם שפירא והרב שאול ישראלי, ולהעניק לו זכות וטו בענייני קבלת והוצאת תלמידים ור"מים, בתחום הממון ועוד. הם שבתו בשל כך במשך תקופה מסוימת. ראשי הישיבה סירבו להיענות לדרישות אלו. לבסוף נמנע אז הרב טאו ממאבק פומבי והחותמים לא פרשו מתפקידיהם.

הקמת ישיבת הר המור

המתחים בינו לבין הרב שפירא לגבי דרך הנהגת הישיבה והציבור בכלל הגיעו לשיא בשנת ה'תשנ"ז, כאשר טען כי עלתה כוונה לשלב מכון הוראה באופן רשמי במסגרת הישיבה, שגם יתמוך בתקציבה (באופן דומה לנהוג בישיבות הסדר רבות), על אף שהרב שפירא עצמו הכחיש את קיומה של תכנית כזו [2]. הרב טאו התנגד בתוקף להכנסת מסגרת אקדמית לישיבה, ובעקבות הפולמוס שנוצר פרש מן הישיבה עם שישה מן הר"מים וכן חלק נכבד מתלמידי הישיבה ואברכיה (בפרט מהתלמידים המבוגרים), והקים עמם את ישיבת הר המור. לאחר הפילוג, הוציאו תלמידי הרב טאו חוברת בשם "לדרך הקודש", בה הם מסבירים על חשיבות לימוד התורה בטהרה, ללא מכון לרבנים ואקדמיזציה תורנית, וטענו כי הרב שפירא לא נהג כך. רבנים רבים מתלמידי הרצי"ה חלקו על מעשה המרידה ברב שפירא, ולאחר הפרישה מהישיבה חתמו על מכתב הקורא לפורשים "לחזור בתשובה, לחזור לישיבה ולבקש מחילה מהרב שפירא". בין הרבנים החתומים על המכתב היו הרב דב ליאור, הרב יעקב אריאל, הרב חיים דרוקמן, הרב זלמן מלמד, הרב יעקב פילבר, הרב אריה שטרן ועוד. אליהם הצטרף אף הראשון לציון הרב מרדכי אליהו שכתב כי "הרב שפירא הוא רבם של רוב הדיינים והרבנים וראשי הישיבות, וחלילה לערער אחריו או לפלג ממנו, ואין לסייע בכך".

הרב יעקב שפירא, בנו של הרב שפירא וראש ישיבת מרכז הרב הנוכחי, סיפר בראיון על תחושתו הרעה של אביו בעקבות והפיצול וכן אמר כי אביו "לא מחל עד יומו האחרון על הקמת 'הר המור". כמו כן, לדבריו אביו השתדל למנוע את הפיצול שחל בישיבה והוא "ניסה בכל דרך למנוע את המחלוקת, וכל חייו נמנע ממחלוקת בכל מקום, תמיד היה מהראשונים שיזמו אחדות"‏[3].

בישיבת הר המור הרב טאו מכהן בתפקיד כנשיא הישיבה. הוא אינו מעורב בניהולה השוטף אך מכריע בנושאים אידאולוגיים, ונחשב כמורה דרך לישיבות שהוקמו ע"י תלמידיו (המכונות "ישיבות הקו") בהן ישיבת שבי חברון, ישיבת איילת השחר, ישיבת מדברה כעדן ועוד.

בי' בניסן תשס"ה נפטרה רעייתו הרבנית חנה שהיתה אשת חינוך ותלמידת חכם ידועה, והעבירה שיעורים רבים. בשנת תשס"ח התחתן בשנית עם בתיה כהן.

ממשנתו

עיקר מצות יישוב הארץ על ידי האומה כולה

עיקר מצות יישוב ארץ ישראל[4] הוא כיבוש הארץ ושלטון עם ישראל עליה. ואף שגם היחיד חייב לעלות לארץ ולדור בה[5], מ"מ אין זה עיקר המצוה אלא רק ענף של המצוה הכללית של האומה כגוף לאומי. בתקופת הגלות, בעדר שלטון של עם ישראל בארצו, לא היייתה יכולת לקיים את את הצד הכללי (שהוא הצד העקרי) של המצוה. בתקומת מדינת ישראל חוזר עם ישראל לקיים את המצוה (סולו המסילה עמ' ט; כי עין בעין יראו עמ' קכז).

ממילא מובן שההתייחסות למאבק תנועת 'גוש אמונים' על שלמות כמאבק על מצוה פרטית בלבד - מחטיאה את המטרה העקרית של המאבק, משום שמטרתו המרכזית היא להבליט ולחזק את מצות יישוב ארץ ישראל הציבורית-הממלכתית (סולו המסילה עמ' מג).

לאור זאת יש לנהל את כל המאבקים במדיניות כושלת של הממשלה. תמיד לחזק את היסוד הלאומי, וכשם שאין גודעים את העץ כולו בשביל לקטוף ממנו פירות - כך יש להימנע מלהשיג הישגים פרטיים על חשבון הפסד כללי (סולו המסילה עמ' נט-סא).

התודעה הלאומית

בבסיס כל תנועה חברתית, וכל שכן תנועת עם, עומדת תודעה חיונית, כלומר: אידאולוגיה שממלאת את לבבות הציבור ע"י הסברה הגיונית פשוטה המסוגלת לחדור ללבבות[6] (סולו המסילה עמ' יד הערה ב). בלי תודעה - אין אפשרות לשום תנועה ציבורית להתקיים[7].

בגלות פסקה התודעה הלאומית, ועם ישראל ראה את עצמו כאוסף של יחידים או קהלות, אך לא כאומה[8] (סולו המסילה עמ' יג). כל השאיפות והרצונות שלנו היו במישור האישי הפרטי או הקהילתי בלבד[9].

בהגיע עת התחייה, הופיעה מצב נפשי שהביא לתחושה שלא תתכן עוד גלות. הלבבות התמלאו בשאיפה לקום ולפעול לתקומתה של האומה בארצה, לבנין מדינתה וממלכתה. התעוררות התודעה הלאומית היא המהוה את ההבדל הברור שבין גלות לגאולה. והעובדה שהתעוררות זו התפשטה בכל רבדי האומה (צדיקים, בינוניים ורשעים; ספרדים ואשכנזים; עניים ועשירים) היא סימן הסימנים של הקץ המגולה[10] (סולו המסילה עמ' יד-טז).

לכן, כוונתו ומגמתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, בכל מאמריו וכרוזיו ובכל הפעולות המעשיות אותן דחף, הייתה לחזק ולעורר את התודעה הלאומית, שחולשתה גורמת לחוסר יכולת עמידה בפני לחצים ותכתיבים של גויים ביחס לשלטוננו על ארץ ישראל, ובניינה נותן עז, כח וגבורה הן בקרב והן במאבק פוליטי מול אומות העולם. ותודעה זו היא המכשירה את הופעת הכח הלאומי-רוחני-קדוש-אלקי של עם ישראל (סולו המסילה עמ' נג).

סירוב פקודה בפינוי יישובים

מספר פעמים הרב טאו יצא מפורשות נגד סירוב פקודה אף כאשר מצווים על עקירת יישובים בארץ ישראל, משום שזה גורם לדבריו חילול הקודש של מדינת ישראל(דרוש מקור) שהיא "יסוד כיסא ה' בעולם" כדברי הראי"ה.

מתלמידיו

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

מספריו

הרב טאו איננו כותב ספרים, אולם תלמידיו מוציאים ספרים משיעוריו. הרב טאו עצמו איננו עובר על ספריו, אך הוא סומך את ידיו על אישורו של הרב עמיאל שטרנברג העובר על הספרים:

  • לאמונת עתנו - סידרה המקיפה חלקים נרחבים במשנתו של הרב טאו, והיא נחשבת לספרו היסודי. סידרה זו נכתבה ע"י הרב יאיר דיאמנט, והוגהה ע"י הרב זאב נוימן. בעריכת הכרכים הראשונים השתתף גם הרב מרדכי (מוטי) הס. עד כה יצאו לאור שישה עשר כרכים (ומפתח לספרי הרב טאו):
    • פרקים בהלכות ציבור - בירור רעיוני בענייני הדור והתקופה.
    • כנ"ל.
    • בין קודש לחול - חלקו הראשון של הספר מכיל מאמרים העוסקים בענייני תלמוד תורה ומהווים מערכה שלמה על הגישה היחס ללימוד תורה בדורנו‏[11]; חלקו השני של הספר עוסק בהתמודדות עם רבות מתופעות התרבות המערבית המטריאליסטית השולטת בזמנינו.
      בכרך זה נוסף גם המאמר "זכרו ראשונות" שיצא קודם לכן בחוברת נפרדת, והוא עוסק בגישה למאבקים על שלימות הארץ, והוא מהוה המשך לכרכים הראשונים של הסדרה.
    • אוזר ישראל בגבורה - בענייני מלחמות ישראל והמוסריות.
    • זכור ברית אברהם - פירוש לעקידה בסידור עולת ראי"ה.
    • ראשונים כמלאכים - סידרת שיעורים בעין אי"ה על סוגית "כל האומר... חטא אינו אלא טועה" (שבת נה:-נו.) המבררת את ענקיותם של גדולי האומה, ואת הסדר הנכון בלימוד תורה שבכתב.
    • העוז והענווה - סדרת שיעורים בעין אי"ה בסוגיית "יען כי גבהו בנות ציון" (שבת סב:), המהווים ניתוח מוסרי של כוח הדמיון למעלותיו ולחסרונותיו והשפעותיהם על היחיד והציבור, ושל מידת הגאוה - הערכה חיצונית של האדם את עצמו - והשלכותיה על היחיד, על החברה ועל האומה.
    • אעירה שחר - הסבר תהליכי הגאולה שנמשלה ליקיצה מתרדמה עפ"י סדרי היקיצה של האדם.
    • כן עשה הלל - שיעורים בעין אי"ה בסוגיית "לעולם יהא אדם ענוותן כהלל" (שבת ל:), המבררים את מעלת מידת הענווה האמיתית, מקורה הפנימי ויכולותיה המעשיות, לעומת ענווה שיטחית וחיצונית.
    • חסדך ליודעך - שיעורים בעין אי"ה על סיפורו של רשב"י (שבת לג:), העוסקים בלימוד על ענייני פנימיות התורה, מעלתם, קדושתם, השפעתם על הלומד אותם בטהרה ומבטם על העולם וחולשותיו ועל תיקונו השלם‏[12].
    • הנה ימים באים- בירורים בציפיית הישועה.
    • ממדבר מתנה- סוגיות בנושא לימוד תורה.
    • עזרך מקודש- תחיית הקודש המוכרחה לבוא על גבי תחיית החול, מתוך פנקס מא' של מרן הרב זצ"ל.
    • אבינה לאחריתם- חובת הסדר של תחיית החול ורק לאחר מכן תחיית הקודש.
  • סולו המסילה - התודעה הלאומית הישראלית כיסוד בהלכות ציבור. ספר זה הוא ליקוטי פסקאות משיעוריו (בעיקר מהספר 'לאמונת עתנו' אך גם ממקומות אחרים[13]) שנערכו ע"י הרב יאיר דיאמנט שליט"א.
  • צדיק באמונתו יחיה - נכתב ונערך ע"י הרב נתנאל אלישיב שליט"א. הספר מטפל בגישה ללימוד תורה עפ"י המסורת של עם ישראל (לעומת גישות נוכריות כביקורת המקרא ו"תנ"ך בגובה בעינים") ואת הערך של תקופת הילדות האישית והלאומית וטהרתה.
    (חלקים מספר זה יצאו לראשונה בחוברת "צדיק באמונתו יחיה"[14]. חוברת זו עוררה פולמוס ציבורי רחב[15] בענין הגישה ללימוד תורה שבכתב וסיפורי המקרא).
  • נשמה לעם עליה – שיעורים של הרב טאו בימי ההתנתקות שנערכו ע"י הרב חנן אידלשטיין שליט"א[16].
  • נושא אלומותיו - ערכה של החקלאות בישראל. נערך ע"י הרב אבנר שלו, ירושלים תשס"ח. הספר כולל עיסוק בערך של החקלאות בישראל, בתפיסת ייעודו על עם ישראל כעם חקלאי, והתמודדות רוחנית עם תרבות המסחר המודרנית.
  • צדקה תרומם גוי- על עניינה של הצדקה
  • הארת התשובה והגאולה- "ערכם של הרהורי תשובה ביחיד ובאומה".
  • הקודש והמקדש- חוברת בענייני בין המיצרים

מאמרים נוספים

עשרות משיחותיו של הרב טאו, יוצאות לאחר עריכה ראשונית בחוברות (בהוצאת מכון 'שירת ישראל').

בנוסף, ניתן למצא מאמרים המכילים סיכומי שיעורים של הרב טאו במקומות נוספים:

  • בסדרת ספרים על המועדים (הכוללת את הספרים: "כי עין בעין יראו"[17], "לתשובת השנה"[18], "אל מול פני המנורה" שני חלקים[19] ועוד.
  • בחוברות "ערוגות הבושם" (בטאון ישיבת הר המור) ניתן למצא כמה משיעורי הרב טאו בנושאים שונים[20]:
  1. אשר ילמדון ליראה אותי[21] - על לימוד תורה כמחנך ליראת שמים[22] (גליון א עמ' קפז-קצח);
  2. וזהב הארץ ההיא טוב[23] - בעניין תורת ארץ ישראל (גליון ב עמ' קצז-ריא);
  3. לְבִינת עתנו - עניינו של יום שיחרור ירושלים[24] (גליון ג עמ' קפט-קצט);
  4. אפילו נוטל את נפשך - בענין אהבת ה' ודבקות עליונה עד כדי מסירות נפש (גליון ד עמ' קסא-קעז);
  5. לכו נא ונִוָכְחָה[25] - דרך התוכחה המתאימה לדור בלימוד עניינם של אבות האומה (גליון ה עמ' קעא-קפא);
  6. על הקודש והמקדש - עניינו של בית המקדש והאבלות עליו (גליון ו עמ' רלז-רסה).

ועוד.

כמו כן, ניתן למצא מאמרים שלו במקומות נוספים:

  • על ממלכתיות, ממשלה ומדינה - בעקבות אירועי ה"מחתרת", בתוך ארצי ה' חורף תשנ"א.

קישורים חיצוניים

מאמרי הרב טאו שליט"א

מכתבים ציבוריים שפרסם[26]:

הערות שוליים

  1. ↑ הרב מרדכי שטרנברג, הרב עמיאל שטרנברג, הרב עודד ולנסקי, הרב יהושע צוקרמן, הרב יעקב לבנון
  2. ↑ ראה: הרב אברהם שפירא, ראיון עיתונאי שהופיע בספר "מורשה" ח"א; הרב יוסף בדיחי, "יוסף לקח" עמ' 61-62.
  3. ↑ הרב יעקב שפירא: 'אבי לא מחל עד יומו האחרון על הקמת 'הר המור'", גיא עזרא, סרוגים
  4. ↑ המנוסחת על ידי הרמב"ן (בהוספות לספר המצוות מ"ע ד): "שנצטוו לרשת את הארץ... ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה".
  5. ↑ ומלשון הרמב"ן הנ"ל משמע שחובת היחיד אף היא מן התורה, ודלא כמש"כ בשו"ת ישועות מלכו (יו"ד סי' סו בתו"ד) ש"עיקר המצוה אינו אלא הירושה והישיבה כאדם העושה בתוך שלו לכבוש א"י שתהי' תחת ירושתינו לא על ביאה ריקנית של עתה (כלומר: לא על עליה לארץ בזמן שאין שלטון ישראל עליה), וכבר המשילו האחרונים למ"ע של אכילת מצה כי עיקר המצוה היא האכילה, ולקיחת החיטים לשם מצוה והלישה והאפיה אינם גמר מצוה, ומ"מ בודאי מצוה גדולה היא... גם על הפעולה של מצוה מקבל שכר ...גם על הדרך של עושי מצוה יש בו שלימות" (כלומר: שאף על העליה בגלות יש שכר, כמו כל שאר הכשר מצוה).
  6. ↑ כלומר: כדי שתקום תנועה ותמשוך אחריה המוני אנשים, – אין די ברעיונות עיוניים מופשטים, ואף לא בפרסומות, גימיקים, תקשורת, פוליטיקה, הפגנות והתיישבות, אלא – נדרשת יצירת תודעה, כלומר: רעיונות המתפתחים בהכרה ובהרגשה חיונית של הלב. אין די בפגישה עם מעשים של מסירות נפש או, לחילופין, רעיונות מופשטים בלבד, אלא נדרשים רעיונות מוסריים היוצרים קניין בלב (ע"י הרבה דברי רגש ודמיון והרבה דוגמאות ומשלים ואמרות כנף).
  7. ↑ לדוגמא, העובדה שקייימים ארגוני חסד איננה בשל היותם של יחידים בודדים בעלי מסירות נפש על מטרה זו בלבד, אלא בשל העובדה שהכרה בדברי חשיבותם הגדולה של ארגונים אלו מכיפה שכבות רחבות באוכלוסיה, המוכנים 'לתת כתף' ולסייע להם.
  8. ↑ ר' לנתיבות ישראל (מהד' תשל"ט) עמ' עח.
  9. ↑ ר' ספר הברית (לרבי אליהו פנחס הורוויץ זצ"ל, ח"א מאמר י פ"ד, מהדו' פיעטרקוב דף נד, ד"ה ודרשתי וחקרתי): "ודרשתי וחקרתי היטב בכל לבבי לדעת סיבת אריכות הגלות החל הזה, וארא והנה בדורות האלה יש תורה הרבה בישראל, מרבים העם ללמוד משניות, גמרא ופוסקים גם ספרי קבלה ובכל זאת לא בא לציון גואל, והרבה אנשים בדורות אלו התחזקו בתפלה בכל כח ועוז וגם אלה צועקים ואינם נענים, והרבה אנשים עוסקים במצות למרבה עד כי מלאים מצות כרמון ועם כל זה שנת גאולי לא באה, ואם שלש אלה יש בדורות אלו ועדיין לא שבנו לארצנו - מה נשאר לנו עוד? ואנחנו לא נדע מה נעשה יותר מזה לרצות פני עליון. ואמרתי אני בלבי אין זאת כי אם שיש איזה מפסיד העומד כנגדם ויבא גם השטן בתוכם להחליש כח שלש אלה... ויהי כאשר חפשתי לדעת מי הוא זה המפסיד מצאתי ש...כולם אינם מכוונים במה שעושים כי אם לצורך עצמם ולתועלתם לא למפרק קוב"ה ושכינתיה מן הגלות, וכל אדם מישראל מחשבתו לדרכו פנה ולתועלת עצמו וכל תורה או תפלה או מצוה אשר הוא עושה מכוין לקנות לו מקום חשוב בגן עדן ועוה"ב, ושיצליח על ידי זה בכל משלח ידיו בעוה"ז, ושיאריך ימים ושנים עם אשתו ובניו, וכל ישעו וכל חפצו של אותו יהודי אינו כי אם שיהיה לו פרנסה בכבוד ושיזכה לבנות לו בית גדול... למען יעמוד ימים רבים ויירשוה בניו ובני בניו אשר יולדו לו בארץ נכריה ויראה זרע ויאריך ימים בגלות, ושימות בשיבה טובה ויספידו אותו הרב שבעירו עם שאר תופסי תורה אצל בית הכנסת ויהיה לו לויה גדולה ברוב עם בזוז ושסוי (עפ"י ישעיהו מב, כב), זה כל תכלית המבוקש של הישראלי בגלות הזה. וביאת המשיח רגיל על לשונו תמיד אך משפה ולחוץ לא בלב שלם נכון למועדי רגל... אינם מכוונים בתורה ותפלה ומצות שלהם כי אם לטובת עצמן לתועלתם לבד או לעולם הזה או לעוה"ב או לשניהם יחד, ואין איש שם על לב לעשותם לי לשמי ולמעני כדי להוציאני מצערי ומגלותי... ובכן אחי ועמי לבטח תדעו כי כל זמן שלא נכוין בתורה ותפלה ומצות רק כדי למפרק קוב"ה ושכינתיה לא זולת לא יבא משיחנו כי הוא ית' מתנהג עמנו מדה כנגד מדה ואומר אתם אינכם חסים כ"א על עצמכם לא עלי אף אני לא אחוס עליכם ולא נקוה לאיש ולא ניחל לבני אדם גדולים שהמה בזכותם ותפלתם יביאו לנו הגואל כי הרואה ללבב הוא היודע מי גדול לא הרואה לעינים, אך כל איש יהודי בעצמו אפילו אינו בעל תורה ולא בר אוריין כלל מחוייב ללחום בעד אבינו שבשמים שהוא ימלוך על הארץ ולעשות מלחמה וקרב בעד ארצנו נחלת אבותינו (פאטערלאנד) היא ארץ ישראל במצות אשר הוא עושה ולכוין בכל מצוה רק למפרק קוב"ה ושכינתיה מגלותא..." ע"ש שהאריך בגודל החיוב בזה.
  10. ↑ ר' שו"ת ישועות מלכו (יו"ד סוף סי' סו): "כי הקיבוץ הוא אתחלתא דגאולה... ועיין ביבמות דף ס"ד שאין השכינה שורה פחות משתי רבבות מישראל, ובפרט עתה שראינו התשוקה הגדולה הן באנשים פחותי ערך הן בבינונים הן בישרים בלבותם קרוב לודאי שנתנוצץ רוח הגאולה..." עכ"ל. וכן במכתב הנצי"ב זצ"ל (שיבת ציון ח"ב עמ' 7): "אך הנגלות לנו, כי כאשר התעורר הרעיון בקרב ישראל מקצה העולם ועד קצהו בכל מקום אשר אנחנו מפוזרים, וקול המון כקול שדי בדברו ע"י נביאיו, ע"כ עלינו להמשך אחרי קול דבריו זה...".
  11. ↑ הכרך כולל מאמרים בנושאים: מסירות נפש ללימוד תורה; הבנת המושג "כלל ישראל", ומתוכו הבנת ערכה של תורה (כסיגנון הרצי"ה: "אשר בחר בנו מכל העמים", ומתוך כך: "ונתן לנו את תורתו".; תפקידם של תלמידי חכמים ורבנים בבניין האומה; העיסוק בחכמת הקבלה; ועוד.
  12. ↑ ראה נתקבלו במערכת (מאת הרב יואל קטן): "הכרך ה'עשירי קודש' מסדרת ספרי 'לאמונת עתנו' הכוללים את שיעוריו המיוחדים של הרב טאו שליט"א, רבם של רבני ישיבת 'הר המור' ובנותיה, עוסק בתורת הנסתר, ומעמיק ומרחיב בדברי מרן הראי"ה שעיקרם פרושׂ על פני כתריסר עמודים בכרך הראשון של הספר 'עין אי"ה' על מסכת שבת. בל"ו פרקים מבוארים ומורחבים דברי מרן הרב זצ"ל סביב סיפור בריחתם של רשב"י ובנו למערה, ומנסים לצייר לנו את היחס הנכון בין החכמה האלוקית העליונה האידאלית לבין התגשמותה והתבטאותה בעולם שלנו. הטוב והרע, הצדיקות והרשע, האידיאל והמציאות, ועוד ניגודים הקיימים בעולם, נידונים בספר זה בכובד ראש ובעמקות, כדרכו של הרב טאו שליט"א. העריכה המוקפדת של תלמידו הרב יאיר דיאמנט, עם המקורות וההערות שהוסיף בסוף הספר, מביאים ללומד דבר שלם ונקי, ואם כי אינה דומה שמיעה לקריאה – תורת הרב טאו בביאור דברי הראי"ה מונחת בסדרת ספרים זו לפני הרבים, גם אלו שמחוץ למעגלי 'ישיבות הקו', וכל הרוצה יבוא וילמד. במקביל יצאה לאור חוברת ובה מפתח ערכים למובאות בכתבי הרב זצ"ל בעשרת כרכי 'לאמונת עתנו', שתועלתה מובנת מאליה."
  13. ↑ מקצתם לא פורסמו כלל ומקצתם פורסמו בבמות אחרות (ראה "כי עין בעין יראו" עמ' קח-קמט; בספר 'אחים יקרים: קורות המחתרת היהודית', מאת חגי סגל, עמ' 217-216; בעיתון נקודה(דרוש מקור); בביטאון 'ארצי' גיליון ה, חורף תשנ"א; ועוד).
  14. ↑ מהד' ירושלים, חנוכה תשס"ב.
  15. ↑ לדוגמא ר' עלון שבות - בוגרים, גליון יז; כמה מהמאמרים שהתפרסמו בענין בעיתון הצופה; מאמר מאת הרב משה ליכטנשטיין שליט"א; מאמר מאת שאול שיף; ועוד.
  16. ↑ שני מאמרים בספר זה (מתוך ארבעה) יצאו קודם לכן בחוברות: "ונשאר גם הוא לאלקינו"; "וקוי ה' יחליפו כח".
  17. ↑ על מועדי חודש אייר: יום הזכרון, יום העצמאות ויום שיחרור ירושלים. מהד' ירושלים התשס"ג. בספר שלושה שיעורים מאת הרב טאו: (א) על קדושת הזמנים ומהותו של חודש אייר (עמ' קח-קכא), (ב) על ערכם של יום העצמאות ומדינת ישראל (עמ' קכב-קמט), (ג) על קדושת ירושלים כנשמת הלאומיות של עם ישראל (עמ' רמו-רעג).
  18. ↑ על מועדי תשרי.
  19. ↑ על חנוכה. רוב החלק השני הוא שיעורים של הרב טאו.
  20. ↑ המאמרים בחוברות א-ג נערכו ע"י הרב יאיר דיאמנט שליט"א והרב זאב נויימן שליט"א, ומכאן ואילך נערכו ע"י תלמידים עלומי שם.
  21. ↑ מלשון הכתוב (דברים ד, י).
  22. ↑ המאמר יצא לאור בעריכה אחרת ב'צדיק באמונתו יחיה'.
  23. ↑ מלשון הכתוב (בראשית ב, יב) שדרשוהו חז"ל (בראשית רבה פר' טז אות ד): "אין תורה כתורת ארץ ישראל".
  24. ↑ מתוך דברים שנשא הרב טאו בהיכל ישיבת מרכז הרב, ביום שיחרור ירושלים תשמ"ב.
  25. ↑ עפ"י לשון הכתוב (ישעיהו א, יח).
  26. ↑ מסודרים לפי תאריך שליחתם.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=הרב_צבי_ישראל_טאו&oldid=160017"