הרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים: הבדלים בין גרסאות בדף

נולד ב[[חג השבועות]] תר"ג<ref>חתנו [[הראי"ה קוק]] כותב בספר '[[אדר היקר]]' (עמ' כה) "תר"הב או תר"ג", אולם בספרו האוטוביוגרפי "סדר אליהו" כותב האדר"ת בעצמו שנולד בשנת תר"ג.</ref> בשילעל שבליטא לאביו [[הרב בנימין רבינוביץ']] שכיהן אז כרב העיר (מחבר ספרי "משנת רבי בנימין"). יחד עמו, נולד אחיו התאום- [[הרב צבי יהודה רבינוביץ' תאומים|הרב צבי יהודה]], ומכאן כינויים "תאומים". מגיל צעיר גילו האחים בקיאות רבה והבנה מעמיקה, וכבר בגיל 13-14 כתבו חיבור על כללי הש"ס. בגיל 16 השתדך עם נערה והיה אמור לסמוך על שולחן חותנו, אולם אז נפטרה אמה ואביה נשא אשה חדשה שנטתה להשכלה ושינתה את הליכות הבית, בשל כך ביטל ר' בנימין את השידוך. בתחילת שנת תרכ"א נישא לבתו של ר' אריה לייב חזן שהתגורר בפוניבז', ועבר לגור בביתו. הוא למד בבית המדרש (ה"קלויז") שבעיר, שם למד בהתמדה גדולה (כפי שהעיד על עצמו: חזרתי על כל הש"ס במרוצה וזכרוני קלט בעה"י את הכל"). במשך תקופה מסוימת חלה במחלת עיניים קשה שמנעה ממנו ללמוד, וזמן מה התגורר בבית אביו שכיהן כרבה של ווילקומיר. הוא סרב להצעת רבנות מעיר הולדתו פיקלין, מפני שרבה היה עודנו בחיים אלא שהוא לקה בשיתוק, והוא חשש כי הלה יקפיד עליו. כמו כן, סרב להצעות רבנות מכמה וכמה קהילות נוספות. בגיל 29 התמנה לכהן כרבה של פוניבז', בה כיהן במשך 18 שנה. בקהילתו היה איש חסד גדול, ודאג ביותר לצרכי העניים. משכורתו היתה דלה ומצומצמת. משפחתו סבלה מעוני רב<ref>העוני הגיע עד לרמה כזו, שאפילו את המיטה שהבטיח ב'תנאים' לתת לחתנו [[הרב אברהם יצחק הכהן קוק]], שבאותה תקופה היה סמוך על שולחנו לא היה יכול לתת לו והוא נתן לו את מיטתו, ויתכן שבעקבות כך ייעץ [[רבי ישראל מאיר הכהן מראדין|החפץ חיים]] לרב קוק לקבל על עצמו משרת רבנות בזוימל.</ref>. הוא סבל ממחלות וכן ילדיו, אך בשל מצבו לא התאפשר לו לטפל בהם כראוי, ותשעה מתוך 12 ילדיו נפטרו. למרות עניותו ומחלותיו, פרנסי הקהילה ועשיריה לא היו מוכנים לעזור לו, דבר שצעיר אותו מאד. לאור זאת, בשנת תרנ"ג התחייב לקהילת מיר לכהן כרבה, על אף שהיא היתה קהילה קטנה ועניה בעוד פוניבז' היתה העיר החמישית בגודלה בליטא ומרבית תושביה היו יהודים<ref>[[הרב אליעזר מלמד]] טוען, היו מניעים נוספים למעבר למיר, והם מפני שבמיר התקיימה [[ישיבה]] חשובה (הידועה כ[[ישיבת מיר]]) בעוד שבפוניבז' לא התקיימה ישיבה ([[ישיבת פוניבז']] הוקמה שנים לאחר מכן על ידי [[הרב יוסף שלמה כהנמן]]) וכן רגלם של המשכילים פחות דרכה שם מאשר בפוניבז' (רביבים חלק ג' עמ' 17). </ref>. לאחר שאנשי פוניבז' שמעו על התחייבותו למיר, הבטיחו לו העלאה משמעותית במשכורת, שהשתלמה יותר מהמשכורת שהוצעה לו על ידי קהילת מיר, ורבנים חשובים (בהם [[רבי חיים חזקיה מדיני]]- בעל ה'שדי חמד') התירו לו במקרה כזה לחזור בו מהסכמתו לכהן כרב במיר, אולם הוא לא רצה לבטל את התחייבותו ועבר לכהן כרבה של מיר<ref>מסופר כי הוא נטה להישאר בפוניבז', אולם מששמע כי בעל מלאכה בעיר ביטל התחייבותו שלפי אחד מפועליו בטענה כי אם לרב מותר אזי גם לו מותר, החליט שלא לחזור בו. (רביבים, שם). מעט לאחר שעזב את פוניבז' החל לכהן כרב העיר [[הרב יעקב יצחק רבינוביץ']] המוכנה "'ר איצל'ה מפוניבז'" (בעל "זכר יצחק").</ref>. הוא השתוקק לעלות ל[[ארץ ישראל]], אולם ידע כי כאשר יעלה לא תהיה לו פרנסה, ולכן נשאר במיר. לאור זאת, כאשר קיבל את הצעת קהילת האשכנזים בירושלים לכהן כרבה במקום [[רבי שמואל סלנט]] שהיה אז זקרן מופלג (בהסכמתו ובהמלצתו של הרב סלנט), נענה להצעה, ובכ"ו ב[[אדר]] תרס"ו עלה ארצה לכהן כרבה של ירושלים. בקבלת הפנים שנערכה לו, הכריז הרב סלנט כי הוא מעביר לאדר"ת את כתר הרבנות, אולם האדר"ת דחה זאת מיד ולא הסכים לשבת בכסאו של הרב סלנט אלא על ידו<ref>"תולדות האדר"ת" עמ' ע</ref>. לאחר קבלת הפנים, ביקר ב[[הכותל המערבי|כותל המערבי]], ועם הגיעו לכותל ביצע בבגדו [[קריעה]], כדין הרואה את מקום ה[[מקדש]] בחורבנו<ref>אולם יותר לא קרע, מפני שסבר שכיוון שיכול היה לראות את המקדש תוך פחות משלושים יום מפני שהוא גר בירושלים, נחשב הדבר כאילו הוא רואה את המקום תדיר, ואינו חייב לקרוע.</ref>. לאחר מכן ביקר בביתו של [[רבי שניאור זלמן פראדקין]] (בעל 'תורת חסד')- "הגאון מלובלין" ומרבני העדה החסידית. מיד עם מינויו, החל לעבוד לחיזוק ענייני הדת בירושלים. הוא פעל להקמת [[עירוב]] סביב השכונות החדשות שנבנו (אותו בנה מכספו), מינה [[שחיטה|שוחטים]] חדשים, פעל להשכנת שלום בין ה[[החסידות|חסידים]] לבין הפרושים, טיפל בשאלות בענייני [[מצוות התלויות בארץ]] שהגיעו מהמושבות החדשות (שטרם התמנו להן רבנים), עזר לישיבות ולבתי החולים בעיר, החליף את משקולות הסוחרים שהיו עשויות מעץ ואבן מפני שלא היו מדויקות למשקולות העשויות מברזל ומנחושת, הסדיר את ענייני הכשרות במאפיות ופיקח על שמירת השבת בחנויות<ref>שם עמ' שעח</ref>. בהוראתו, סידר [[הרב יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי]] שהיה אז אברך צעיר לוח זמני היום מעודכן לפי אופק ירושלים.