אכילת מצה: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ (←טעמי המצוה) |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| (47 גרסאות ביניים של משתמש אחר אחד אינן מוצגות) | |||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
== טעמי המצוה == | == טעמי המצוה == | ||
ה[[תורה]] {{מקור| | ה[[תורה]] {{מקור|דברים טז, ג|כן}} כותבת על [[קרבן פסח]]: | ||
:"לֹא תֹאכַל עָלָיו [[חָמֵץ]], | :"לֹא תֹאכַל עָלָיו [[חמץ|חָמֵץ]], שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו<ref>'''עליו''' - היינו בגלל קורבן פסח {{מקור|חזקוני שם|כן}}. ובזה מתורצת התמיהה, שקורבן פסח קרב בי"ד ניסן ונאכל בליל ט"ו ניסן {{מקור|ר' שמות יב, ו-י|כן}}, וא"כ מה הכוונה "שבעת ימים תאכל עליו מצות"? ועי' בפנים יפות מש"כ בזה.</ref> מַצּוֹת, לֶחֶם עֹנִי, כִּי בְחִפָּזוֹן [[יציאת מצרים|יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם]], לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ". | ||
ובפשטות הנימוק לאכילת המצה הוא: "כי בחפזון יצאת מארץ מצרים" - ולא הספיק הבצק להחמיץ<ref>והאברבנאל מעיר: "וכבר הקשו על זה אנשים: איך נתן זה הטעם למצה, כי הנה ב[[פרשת בא]] אל [[פרעה]] צוה הקב"ה על המצה קודם יציאתם ממצרים, ולא היה א"כ בעבור שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ... אבל התשובה בזה הוא שהשי"ת צופה ומביט הדברים שהיו קודם היותם. ורצה להראות את ישראל יציאתם ממצרים שיהיה במהירות מופלא וכדי שהם ירגישו בדבר ויתנו אליו לב לכן צוה אליהם קודם היציאה שלא יאכלו חמץ כ"א מצה וכאשר באה עליהם מהירות היציאה היו מתחלחלים כלם על לחמם שלא יחמץ מפני הצווי האלקי שכבר קדם אליהם. וכאשר יצאו וראו שלא הספיק בצקם להחמיץ ושגם עם יציאתם אפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות הכירו וידעו מהירות גאולתם ויציאתם כמה היא". וכ"כ המהר"ל {{מקור| | ובפשטות הנימוק לאכילת המצה הוא: "כי בחפזון יצאת מארץ מצרים" - ולא הספיק הבצק להחמיץ<ref>והאברבנאל מעיר: "וכבר הקשו על זה אנשים: איך נתן זה הטעם למצה, כי הנה ב[[פרשת בא]] אל [[פרעה]] צוה הקב"ה על המצה קודם יציאתם ממצרים, ולא היה א"כ בעבור שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ... אבל התשובה בזה הוא שהשי"ת צופה ומביט הדברים שהיו קודם היותם. ורצה להראות את ישראל יציאתם ממצרים שיהיה במהירות מופלא וכדי שהם ירגישו בדבר ויתנו אליו לב לכן צוה אליהם קודם היציאה שלא יאכלו חמץ כ"א מצה וכאשר באה עליהם מהירות היציאה היו מתחלחלים כלם על לחמם שלא יחמץ מפני הצווי האלקי שכבר קדם אליהם. וכאשר יצאו וראו שלא הספיק בצקם להחמיץ ושגם עם יציאתם אפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות הכירו וידעו מהירות גאולתם ויציאתם כמה היא". וכ"כ המהר"ל {{מקור|גבורות ה' פרק לו, עמ' קלד|כן}} בשם ה[[רמב"ן]]. [http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=279&id=43&q= יש המיישבים] קושיא זו באופן אחר: כל עניינה של המצה הוא ה[[חינוך]] ל[[זריזות]] המתבטא ב"חפזון". '''אולם יש המתרצים''' קושיא זו בכך ששני טעמים למצה וכדלהלן.</ref> {{מקור|רש"י שם|כן}}, ככתוב {{מקור|שמות יב, לג-לט|כן}}: | ||
:" | :"וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים. וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם... וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם". | ||
יש מפרשים שבמילים "לחם עוני" התורה רמזה לטעם נוסף: להזכיר את העבדות במצרים {{מקור| | יש מפרשים שבמילים "לחם עוני" התורה רמזה לטעם נוסף: להזכיר את העבדות במצרים {{מקור|רש"י שם|כן}}, "כי היו במצרים בלחם צר ומים לחץ<ref>עפ"י לשון הכתוב {{מקור|ישעיה ל, כ|כן}}.</ref>" {{מקור|רמב"ן שם|כן}} ואכלו שם מצות<ref>ור' מש"כ המהר"ל {{מקור|גבורות ה', ר"פ נא, עמ' ריח-ריט|כן}} להשיג ע"ז.</ref> כנוסח ה[[הגדה של פסח|הגדה]]: "הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים" {{מקור|רמב"ן שם; פנים יפות דברים ו, כ; ועוד|כן}}. | ||
טעמים נוספים הביאו המפרשים לאכילת מצה: | טעמים נוספים הביאו המפרשים לאכילת מצה: | ||
* המצה רומזת ל[[מידת הרחמים]], לעומת החמץ שרומז ל[[מידת הדין]] {{מקור| | * המצה רומזת ל[[מידת הרחמים]], לעומת החמץ שרומז ל[[מידת הדין]] {{מקור|ראקנטי שמות יב, טו|כן}}. | ||
* המצה מסמלת את ה[[ענוה]], לעומת החמץ שמסמל את ה[[גאוה]] {{מקור| | * המצה מסמלת את ה[[ענוה]], לעומת החמץ שמסמל את ה[[גאוה]] {{מקור|שו"ת הרדב"ז; ירושלים במועדיה, מהגר"א נבנצל שליט"א, פסח, עמ' ק; ועוד<ref>ור' את [http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=279&id=1383&q= מאמרו של הרב אליעזר מלמד שליט"א בענין זה]</ref>|כן}}. | ||
* אין במצה טעם כלל, ולכך האוכל איננו מתפעל ממנה, וזה טבע הגאולה שאיננה מקבלת התפעלות, בניגוד למשועבד שהוא מתפעל מהמשעבד {{מקור| | * אין במצה טעם כלל, ולכך האוכל איננו מתפעל ממנה, וזה טבע הגאולה שאיננה מקבלת התפעלות, בניגוד למשועבד שהוא מתפעל מהמשעבד<ref>ר' [http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=279&id=4241&q= שיעור בענין זה] מ[[הרב זלמן ברוך מלמד]] שליט"א.</ref> {{מקור|מהר"ל, גבורות ה', פרק לו<ref>מהדו' לונדון תשיד, עמ' קלד.</ref>|כן}}. | ||
* המצה היא סמל הפשיטות, שאין בה אלא לחם ומים, כעני. וזה מצב של העדר הרכבה, כמו העולם הנבדל שהוא פשוט (לעומת [[עולם הזה]] המורכב). וה[[גאולה]] באה מכח העולם הנבדל, ולכן המצה היא רומזת לגאולה {{מקור| | * המצה היא סמל הפשיטות, שאין בה אלא לחם ומים, כעני. וזה מצב של העדר הרכבה, כמו העולם הנבדל שהוא פשוט (לעומת [[עולם הזה]] המורכב). וה[[גאולה]] באה מכח העולם הנבדל, ולכן המצה היא רומזת לגאולה {{מקור|מהר"ל שם, בהמשך דבריו<ref>עמ' ריט-ריכ, ד"ה ועוד תדע.</ref>|כן}}. | ||
== | == מצוה עצמאית == | ||
בגמ' {{מקור|פסחים קכ, א|כן}} נחלקו הדעות, [[רב אחא בר יעקב]] סבר שמן התורה, מצות אכילת מצה ו[[מרור]] היא רק ביחד עם קרבן פסח, שנאמר {{מקור|במדבר ט, יא|כן}}: "על מצֹת ומרֹרים יאכלוהו", ו[[רבא]] סובר שישנה מצוה לאכול מצה גם בזמן שאין [[בית המקדש]] קיים, משום שנאמר {{מקור|שמות יב, יח|כן}}: "בערב תאכלו מצות" - מכאן שיש מצוה עצמאית לאכול מצה, בלי קשר לקרבן הפסח. | |||
: | |||
ל[[הלכה]], נפסק כדעת רבא, שיש מצוה מ[[דאורייתא]] לאכול מצה גם בזמן שאין בית המקדש קיים {{מקור|רמב"ם ריש פ"ו מהל' חמץ ומצה; מ"ב סי' תעה ס"ק טז|כן}}. | |||
== זמן המצוה == | |||
דרשו חז"ל {{מקור|(פסחים קכ.<ref>מובא ברש"י עה"ת {{מקור|שמות יב, טו)}}.</ref>|כן}}: | |||
:"ששת ימים תאכל מצות ו[[שביעי של פסח|ביום השביעי]] עצרת לה' אלהיך {{מקור|דברים טז, ח|כן}}, מה שביעי רשות {{מקור|שביום השביעי לא כתוב "תאכלו מצות"<ref>רש"י ורשב"ם בפסחים שם.</ref>|כן}} - אף ששת ימים רשות{{מקור|משמע שיכול לצום או לאכול מאכלים אחרים<ref>שם.</ref>|כן}}. מאי טעמא? הוי {{מקור|[היום השביעי]}} דבר שהיה בכלל {{מקור|- בכלל "שבעת ימים מצות תאכלו"<ref>רשב"ם שם.</ref>|כן}} ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא {{מקור|שכל השבעה ימים איננו חייב לאכול מצות, ויכול לאכול בשר וכיו"ב<ref>חוץ מחמץ, שאסור כל הפסח.</ref> או לצום<ref>רש"י ורשב"ם שם.</ref>|כן}}. | |||
:יכול אף לילה הראשון {{מקור|(-}} [[ליל הסדר]]{{מקור|)}} רשות? תלמוד לומר {{מקור|במדבר ט, יא|כן}}: על מצֹת ומררים יאכלהו. | |||
:אין לי אלא בזמן ש[[בית המקדש]] קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מנין? תלמוד לומר {{מקור|שמות יב, יח|כן}}: בערב תאכלו מצֹת - הכתוב קבעו חובה". | |||
=== שבעת ימי הפסח === | |||
נמצא שחיוב אכילת מצה יש רק בלילה הראשון {{מקור|שו"ע או"ח סי' תעה סע' ז|כן}}, ובשאר הימים אין חיוב, אלא אכילת מצה רשות {{מקור|פסחים שם, סוכה מז.|כן}}. | |||
דעת [[הגר"א]] {{מקור|(מעשה רב אות קפא<ref>מהדורת ירושלים תרנו(ששון): דף י:</ref> - מובא במ"ב שם ס"ק מה)}} ומפרשים נוספים {{מקור|(עי' היטב חזקוני שמות יב, יח<ref>הובא בספר המועדים בהלכה, להגרש"י זוין זצ"ל {{מקור|הוצאת בית הלל ירושלים תשטו: עמ' רמב; הוצאת מכון התלמוד הישראלי השלם ירושלים תש"מ: ח"ב עמ' רפט-רצ|כן}}; מועדים וזמנים {{מקור|ח"ג סי' רסז|כן}}; ועוד.</ref>; ועי' פסקי תשובות שם אות יב והערה 65 בשם רבים<ref>וע"ע בשו"ת ציץ אליעזר {{מקור|חי"ג סי' סה אות ו)}} ובמקורות שציין וש"נ.</ref>|כן}}, שאע"פ שאין חובה אלא בלילה הראשון ולא בשאר הימים, מ"מ אם אוכל מצה בשאר ימי הפסח - מקיים מצוה. | |||
אבל יש חולקים {{מקור|ספר חרדים, מ"ע התלויות בושט, אות יא, - מובא שו"ת ציץ אליעזר ח"י ריש סי' כז ע"ש|כן}} הסוברים שאינו מקיים מצוה אלא בליל הסדר בלבד, ואכילת מצה בשאר ימות הפסח היא רשות בלבד ואין בה צד מצוה. | |||
{{מקור|(ועי' בפרקי השנה להר"ר צבי יברוב שליט"א, ח"א פמ"ב, עמ' רל-רמ, שסיכם בהרחבה הראיות השונות לזה; וע"ע בספר "הסדר הערוך", להר"ר משה יעקב וינגרטן שליט"א, ח"א פע"ח סע' ז-יד, עמ' תמו-תנא, שסיכם בקצרה הדעות השונות בטוב טעם).}} | |||
יש מי שכתב שלדעת הגר"א וסיעתו, יש לברך "על אכילת מצה" כל שבעה, אבל שאר הפוסקים דחו את דבריו בחריפות, והסיקו שאין לברך "על אכילת מצה" אלא בלילה ראשונה בלבד {{מקור|שו"ת יחוה דעת ח"א סי' כב וש"נ; פסקי תשובות שם ובהערה 68 וש"נ|כן}}. | |||
י"א שלדעת הגר"א יש מצוה בכל כזית וכזית שאוכל {{מקור|שו"ת תשובות והנהגות, להגר"מ שטרנבוך שליט"א, ח"ב סי' רלג, עמ' רו; ועוד|כן}}, אולם דעת [[הרב אליעזר מלמד]] שליט"א {{מקור|(}}[http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=261&id=246&q= פניני הלכה]{{מקור|, פסח, פי"ב סוף סע' א, ריש עמ' 165}} [http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=279&id=1383&q= ובמאמרים נוספים]{{מקור|)}} שאין מצוה אלא בכזית אחד בכל סעודה, [http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=26109 ונימוקו] הוא שלדעת הסוברים שיש מצווה לאכול מצה בכל ימי הפסח, המצוה היא כדוגמת המצווה בליל הסדר, אלא שבליל הסדר היא חובה ובשאר הימים מצוות רשות. לפיכך, כשם שבליל הסדר המצווה היא לאכול כזית ולא יותר, כך גם בשאר סעודות<ref>ודבריו צ"ב, דבליל הסדר שמן התורה רשאי אדם לאכול בליל הסדר כמה סעודות (עִם [[נטילת ידיים]] ו[[ברכת המזון]]) ובכ"ז חיוב אכילתו איננו אלא [[כזית]], וריבוי הסעודות איננו מרבה את מצות אכילת מצה {{מקור|אלא אולי להפך - ר' לעיל בכותר: "שיעור המצוה"|כן}}. ולדעה זו, צ"ע מניין שאם מרבה סעודות מקיים המצוה טפי?</ref> הפסח<ref>אולם, רבים מהפוסקים {{מקור|(עי' בעל המאור ס"פ ערבי פסחים (כו:-כז.), ועוד - הובאו בספרים הנ"ל בפנים)}} דימו זאת לישיבה ב[[סוכה]] כל ז' ימים, ומשמע שחיובם דומה, שהוא חיוב אחד רציף שאין בו הפסקות. ועי' בתשובות והנהגות הנ"ל, שכתב לכוון בברכת "על אכילת מצה" של ליל הסדר על כל האכילות שאוכל בכל שבעת ימי הפסח.</ref>. | |||
=== לאחר [[חצות]] === | |||
[[רבא]] {{מקור|פסחים קכ:|כן}} מסביר שזמן אכילת מצה [[הקש|הוקש]] לזמן אכילת קרבן פסח, וניתן לאכול את מצת המצוה כל זמן שניתן לאכול את קרבן הפסח. | |||
ולענין קרבן פסח נחלקו ה[[תנאים]] {{מקור|שם|כן}}, [[רבי אלעזר בן עזריה]] סובר שאכילתו עד חצות, ו[[רבי עקיבא]] סובר שזמנו כל הלילה. נמצא, שלדעת רבי אלעזר בן עזריה רשאי לאכול את המצה עד חצות, ואילו לדעת [[רבי עקיבא]] רשאי לאכול את המצה כל הלילה. | |||
להלכה נחלקו ה[[ראשונים]] {{מקור|עי' ביאה"ל סי' תעז סע' א ד"ה ויהא זהיר|כן}}, יש אומרים שהלכה כרבי אלעזר בן עזריה, ולכן צריך לאכול את המצה קודם חצות, ויש אומרים שהלכה כרבי עקיבא ויכול לאכול את המצה כל הלילה. ויש אומרים {{מקור|רא"ש פסחים פ"י סוף סי' לח; ועוד|כן}} שאף לדעת רבי עקיבא מ[[דרבנן]] חובה לאכול את המצה קודם חצות, כדי להרחיק את האדם מן העבירה {{מקור|עי' במשנה ריש ברכות|כן}}. | |||
לכן, [[לכתחילה]] יש להקפיד להזדרז ולאכול את המצה קודם חצות {{מקור|שו"ע או"ח סי' תעז סע' א|כן}}. | |||
ואם לא אכל את המצה קודם חצות - יאכלנה אחר חצות בלא ברכה {{מקור|מ"ב שם ס"ק ו וביאה"ל הנ"ל בשם הרבה אח'|כן}}, ש[[ספק ברכות]] להקל. ויש אומרים {{מקור|פסקי תשובות שם אות ד והערה 16|כן}} שיכול לברך, בגלל שרוב הפוסקים פסקו כרבי עקיבא. | |||
== [[שיעורין|שיעור]] המצה == | |||
מן התורה אדם שאכל [[כזית]] מצה ב[[ליל הסדר]] יצא ידי חובתו {{מקור|רמב"ם פ"ו מהל' חמץ ומצה ה"א|כן}}. | |||
יש אומרים {{מקור|(מהר"ל, גבורות ה' פמ"ח, עמ' ר, ד"ה שמש צריך הסבה; מרומי שדה פסחים לט., עמ' 14; בפתיחת הגדה של פסח: "אמרי שפר" להנצי"ב; ועוד<ref>ר' בספר הסדר הערוך, להר"ר משה יעקב וינגרטן שליט"א, פרק עו סע' ג ובהערות 12-17, עמ' תלז-תלח, שאסף את עיקרי המקורות בנידון זה.</ref>}}, שהאוכל מצה יותר מכזית מקיים מצוה בכל אכילה ואכילה, למרות שאיננו מחוייב לאכול אלא כזית. | |||
ולכן יש המדקדקים שכשאוכלים מצה בליל הסדר - יאכלו מצה שיוצאים בה ידי חובה (ולא [[מצה עשירה]]) ב[[הסבה]] {{מקור|פסקי תשובות סי' תעה אות יא ובהערות 60-62, עמ' רנא-רנב, וש"נ|כן}}. בדומה לזה, יש המדייקים {{מקור|מועדים וזמנים ח"ג סי' רנב, עמ' קכה, ד"ה שוב מצאתי|כן}} מדברי הראשונים {{מקור|(שאילתות פר' צו שאילתא עו<ref>וע"ש בהעמק שאלה (להגאון הנצי"ב ז"ל) אות ה. מהדו' מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"א: ח"ב עמ' סא-סב.</ref>; רי"ף ס"פ ערבי פסחים (כז.); ר"ן שם ד"ה והיכא דלית ליה; רא"ש שם ריש סי' לה; בעל המאור שם (כה.); ועוד)}} שלכתחילה יש לאכול [[מצה שמורה]] כל הסעודה. | |||
ויש מי שאומר שכ"ז דוקא כממשיך את אכילת המצה המחוייבת<ref>ועי' במועדים וזמנים {{מקור|ח"ג סי' רנג, עמ' קכד, ד"ה "אמרתי בזה" וד"ה "ולדברינו הלא"; ח"ז סי' קפז, עמ' קז, ד"ה ונראה דבר|כן}} שהסביר בכך את דברי הרמב"ם בסוף הל' חמץ ומצה {{מקור|פ"ח הי"ד|כן}} שהישן בסעודה איננו יכול להמשיך ולאכול מצה, משום שבעינן שישאר טעם מצה בפיו {{מקור|ע"ש בהל' ט|כן}}, ואם הפסיק שוב אי"ז מצת מצוה.</ref>, אבל אם סיים את סעודתו ואח"כ אוכל שנית מצות בסעודה אחרת - איננו מקיים המצוה {{מקור|שו"ת הר צבי או"ח ח"א סוף סי' ב; ועוד|כן}}, ויש חולקים וסוברים שאף אם אוכל בכמה סעודות, מקיים מצוה בכל כזית וכזית {{מקור|הגדה של פסח מנחת אשר, להגר"א וייס שליט"א, שערי לימוד סי' א אות ג, עמ' קצט; ועוד|כן}}. ויש מי שתלה ד"ז במח' ראשונים {{מקור|עי' מועדים וזמנים ח"ז סי' קפז, עמ' קז-קח|כן}}. | |||
== דיני המצה == | |||
{{ערך מורחב|ערך=[[מצה]]}} | |||
* לשמה | |||
(מצת מכונה) | |||
* שמירה | |||
(מצה שמורה) | |||
* [[מים שלנו]] | |||
*מצה גזולה או שאולה | |||
ועוד | |||
== ראה גם == | |||
* [[מצה]] | |||
* [[אפיקומן]] | |||
* [[ליל הסדר]] | |||
* [[קרבן פסח]] | |||
* [[מרור]] | |||
* [[תבנית:הידעת?/ו' ניסן ה'תשע"ב]] | |||
== לקריאה נוספת == | |||
* הרב משה יעקב וינגרטן, '''הסדר הערוך''', הוצאת מכון אוצר המועדים ירושלים תשנ"א, פרקים טז, עו-פד, נו-נז, צז-צט | |||
== קישורים חיצוניים == | |||
* [[הרב זלמן ברוך מלמד]] שליט"א, [http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=279&id=253&q= טעם מצות מצה ואיסור חמץ], מאתר Yeshiva.org.il | |||
* הרב זלמן ברוך מלמד שליט"א, [http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=279&id=266&q= רעיונות סביב קרבן פסח ואכילת מצה], מאתר Yeshiva.org.il | |||
== הערות שוליים == | == הערות שוליים == | ||
גרסה אחרונה מ־09:15, 6 בספטמבר 2012
|
|
טעמי המצוה[עריכה]
התורה (דברים טז, ג) כותבת על קרבן פסח:
- "לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו[1] מַצּוֹת, לֶחֶם עֹנִי, כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ".
ובפשטות הנימוק לאכילת המצה הוא: "כי בחפזון יצאת מארץ מצרים" - ולא הספיק הבצק להחמיץ[2] (רש"י שם), ככתוב (שמות יב, לג-לט):
- "וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים. וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם... וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם".
יש מפרשים שבמילים "לחם עוני" התורה רמזה לטעם נוסף: להזכיר את העבדות במצרים (רש"י שם), "כי היו במצרים בלחם צר ומים לחץ[3]" (רמב"ן שם) ואכלו שם מצות[4] כנוסח ההגדה: "הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים" (רמב"ן שם; פנים יפות דברים ו, כ; ועוד).
טעמים נוספים הביאו המפרשים לאכילת מצה:
- המצה רומזת למידת הרחמים, לעומת החמץ שרומז למידת הדין (ראקנטי שמות יב, טו).
- המצה מסמלת את הענוה, לעומת החמץ שמסמל את הגאוה (שו"ת הרדב"ז; ירושלים במועדיה, מהגר"א נבנצל שליט"א, פסח, עמ' ק; ועוד[5]).
- אין במצה טעם כלל, ולכך האוכל איננו מתפעל ממנה, וזה טבע הגאולה שאיננה מקבלת התפעלות, בניגוד למשועבד שהוא מתפעל מהמשעבד[6] (מהר"ל, גבורות ה', פרק לו[7]).
- המצה היא סמל הפשיטות, שאין בה אלא לחם ומים, כעני. וזה מצב של העדר הרכבה, כמו העולם הנבדל שהוא פשוט (לעומת עולם הזה המורכב). והגאולה באה מכח העולם הנבדל, ולכן המצה היא רומזת לגאולה (מהר"ל שם, בהמשך דבריו[8]).
מצוה עצמאית[עריכה]
בגמ' (פסחים קכ, א) נחלקו הדעות, רב אחא בר יעקב סבר שמן התורה, מצות אכילת מצה ומרור היא רק ביחד עם קרבן פסח, שנאמר (במדבר ט, יא): "על מצֹת ומרֹרים יאכלוהו", ורבא סובר שישנה מצוה לאכול מצה גם בזמן שאין בית המקדש קיים, משום שנאמר (שמות יב, יח): "בערב תאכלו מצות" - מכאן שיש מצוה עצמאית לאכול מצה, בלי קשר לקרבן הפסח.
להלכה, נפסק כדעת רבא, שיש מצוה מדאורייתא לאכול מצה גם בזמן שאין בית המקדש קיים (רמב"ם ריש פ"ו מהל' חמץ ומצה; מ"ב סי' תעה ס"ק טז).
זמן המצוה[עריכה]
דרשו חז"ל ((פסחים קכ.[9]):
- "ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלהיך (דברים טז, ח), מה שביעי רשות (שביום השביעי לא כתוב "תאכלו מצות"[10]) - אף ששת ימים רשות(משמע שיכול לצום או לאכול מאכלים אחרים[11]). מאי טעמא? הוי [היום השביעי] דבר שהיה בכלל (- בכלל "שבעת ימים מצות תאכלו"[12]) ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא (שכל השבעה ימים איננו חייב לאכול מצות, ויכול לאכול בשר וכיו"ב[13] או לצום[14]).
- יכול אף לילה הראשון (- ליל הסדר) רשות? תלמוד לומר (במדבר ט, יא): על מצֹת ומררים יאכלהו.
- אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מנין? תלמוד לומר (שמות יב, יח): בערב תאכלו מצֹת - הכתוב קבעו חובה".
שבעת ימי הפסח[עריכה]
נמצא שחיוב אכילת מצה יש רק בלילה הראשון (שו"ע או"ח סי' תעה סע' ז), ובשאר הימים אין חיוב, אלא אכילת מצה רשות (פסחים שם, סוכה מז.).
דעת הגר"א (מעשה רב אות קפא[15] - מובא במ"ב שם ס"ק מה) ומפרשים נוספים ((עי' היטב חזקוני שמות יב, יח[16]; ועי' פסקי תשובות שם אות יב והערה 65 בשם רבים[17]), שאע"פ שאין חובה אלא בלילה הראשון ולא בשאר הימים, מ"מ אם אוכל מצה בשאר ימי הפסח - מקיים מצוה.
אבל יש חולקים (ספר חרדים, מ"ע התלויות בושט, אות יא, - מובא שו"ת ציץ אליעזר ח"י ריש סי' כז ע"ש) הסוברים שאינו מקיים מצוה אלא בליל הסדר בלבד, ואכילת מצה בשאר ימות הפסח היא רשות בלבד ואין בה צד מצוה.
(ועי' בפרקי השנה להר"ר צבי יברוב שליט"א, ח"א פמ"ב, עמ' רל-רמ, שסיכם בהרחבה הראיות השונות לזה; וע"ע בספר "הסדר הערוך", להר"ר משה יעקב וינגרטן שליט"א, ח"א פע"ח סע' ז-יד, עמ' תמו-תנא, שסיכם בקצרה הדעות השונות בטוב טעם).
יש מי שכתב שלדעת הגר"א וסיעתו, יש לברך "על אכילת מצה" כל שבעה, אבל שאר הפוסקים דחו את דבריו בחריפות, והסיקו שאין לברך "על אכילת מצה" אלא בלילה ראשונה בלבד (שו"ת יחוה דעת ח"א סי' כב וש"נ; פסקי תשובות שם ובהערה 68 וש"נ).
י"א שלדעת הגר"א יש מצוה בכל כזית וכזית שאוכל (שו"ת תשובות והנהגות, להגר"מ שטרנבוך שליט"א, ח"ב סי' רלג, עמ' רו; ועוד), אולם דעת הרב אליעזר מלמד שליט"א (פניני הלכה, פסח, פי"ב סוף סע' א, ריש עמ' 165 ובמאמרים נוספים) שאין מצוה אלא בכזית אחד בכל סעודה, ונימוקו הוא שלדעת הסוברים שיש מצווה לאכול מצה בכל ימי הפסח, המצוה היא כדוגמת המצווה בליל הסדר, אלא שבליל הסדר היא חובה ובשאר הימים מצוות רשות. לפיכך, כשם שבליל הסדר המצווה היא לאכול כזית ולא יותר, כך גם בשאר סעודות[18] הפסח[19].
לאחר חצות[עריכה]
רבא (פסחים קכ:) מסביר שזמן אכילת מצה הוקש לזמן אכילת קרבן פסח, וניתן לאכול את מצת המצוה כל זמן שניתן לאכול את קרבן הפסח.
ולענין קרבן פסח נחלקו התנאים (שם), רבי אלעזר בן עזריה סובר שאכילתו עד חצות, ורבי עקיבא סובר שזמנו כל הלילה. נמצא, שלדעת רבי אלעזר בן עזריה רשאי לאכול את המצה עד חצות, ואילו לדעת רבי עקיבא רשאי לאכול את המצה כל הלילה.
להלכה נחלקו הראשונים (עי' ביאה"ל סי' תעז סע' א ד"ה ויהא זהיר), יש אומרים שהלכה כרבי אלעזר בן עזריה, ולכן צריך לאכול את המצה קודם חצות, ויש אומרים שהלכה כרבי עקיבא ויכול לאכול את המצה כל הלילה. ויש אומרים (רא"ש פסחים פ"י סוף סי' לח; ועוד) שאף לדעת רבי עקיבא מדרבנן חובה לאכול את המצה קודם חצות, כדי להרחיק את האדם מן העבירה (עי' במשנה ריש ברכות).
לכן, לכתחילה יש להקפיד להזדרז ולאכול את המצה קודם חצות (שו"ע או"ח סי' תעז סע' א).
ואם לא אכל את המצה קודם חצות - יאכלנה אחר חצות בלא ברכה (מ"ב שם ס"ק ו וביאה"ל הנ"ל בשם הרבה אח'), שספק ברכות להקל. ויש אומרים (פסקי תשובות שם אות ד והערה 16) שיכול לברך, בגלל שרוב הפוסקים פסקו כרבי עקיבא.
שיעור המצה[עריכה]
מן התורה אדם שאכל כזית מצה בליל הסדר יצא ידי חובתו (רמב"ם פ"ו מהל' חמץ ומצה ה"א).
יש אומרים (מהר"ל, גבורות ה' פמ"ח, עמ' ר, ד"ה שמש צריך הסבה; מרומי שדה פסחים לט., עמ' 14; בפתיחת הגדה של פסח: "אמרי שפר" להנצי"ב; ועוד[20], שהאוכל מצה יותר מכזית מקיים מצוה בכל אכילה ואכילה, למרות שאיננו מחוייב לאכול אלא כזית.
ולכן יש המדקדקים שכשאוכלים מצה בליל הסדר - יאכלו מצה שיוצאים בה ידי חובה (ולא מצה עשירה) בהסבה (פסקי תשובות סי' תעה אות יא ובהערות 60-62, עמ' רנא-רנב, וש"נ). בדומה לזה, יש המדייקים (מועדים וזמנים ח"ג סי' רנב, עמ' קכה, ד"ה שוב מצאתי) מדברי הראשונים (שאילתות פר' צו שאילתא עו[21]; רי"ף ס"פ ערבי פסחים (כז.); ר"ן שם ד"ה והיכא דלית ליה; רא"ש שם ריש סי' לה; בעל המאור שם (כה.); ועוד) שלכתחילה יש לאכול מצה שמורה כל הסעודה.
ויש מי שאומר שכ"ז דוקא כממשיך את אכילת המצה המחוייבת[22], אבל אם סיים את סעודתו ואח"כ אוכל שנית מצות בסעודה אחרת - איננו מקיים המצוה (שו"ת הר צבי או"ח ח"א סוף סי' ב; ועוד), ויש חולקים וסוברים שאף אם אוכל בכמה סעודות, מקיים מצוה בכל כזית וכזית (הגדה של פסח מנחת אשר, להגר"א וייס שליט"א, שערי לימוד סי' א אות ג, עמ' קצט; ועוד). ויש מי שתלה ד"ז במח' ראשונים (עי' מועדים וזמנים ח"ז סי' קפז, עמ' קז-קח).
דיני המצה[עריכה]
- ערך מורחב - מצה
- לשמה
(מצת מכונה)
- שמירה
(מצה שמורה)
- מים שלנו
- מצה גזולה או שאולה
ועוד
ראה גם[עריכה]
לקריאה נוספת[עריכה]
- הרב משה יעקב וינגרטן, הסדר הערוך, הוצאת מכון אוצר המועדים ירושלים תשנ"א, פרקים טז, עו-פד, נו-נז, צז-צט
קישורים חיצוניים[עריכה]
- הרב זלמן ברוך מלמד שליט"א, טעם מצות מצה ואיסור חמץ, מאתר Yeshiva.org.il
- הרב זלמן ברוך מלמד שליט"א, רעיונות סביב קרבן פסח ואכילת מצה, מאתר Yeshiva.org.il
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ עליו - היינו בגלל קורבן פסח (חזקוני שם). ובזה מתורצת התמיהה, שקורבן פסח קרב בי"ד ניסן ונאכל בליל ט"ו ניסן (ר' שמות יב, ו-י), וא"כ מה הכוונה "שבעת ימים תאכל עליו מצות"? ועי' בפנים יפות מש"כ בזה.
- ↑ והאברבנאל מעיר: "וכבר הקשו על זה אנשים: איך נתן זה הטעם למצה, כי הנה בפרשת בא אל פרעה צוה הקב"ה על המצה קודם יציאתם ממצרים, ולא היה א"כ בעבור שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ... אבל התשובה בזה הוא שהשי"ת צופה ומביט הדברים שהיו קודם היותם. ורצה להראות את ישראל יציאתם ממצרים שיהיה במהירות מופלא וכדי שהם ירגישו בדבר ויתנו אליו לב לכן צוה אליהם קודם היציאה שלא יאכלו חמץ כ"א מצה וכאשר באה עליהם מהירות היציאה היו מתחלחלים כלם על לחמם שלא יחמץ מפני הצווי האלקי שכבר קדם אליהם. וכאשר יצאו וראו שלא הספיק בצקם להחמיץ ושגם עם יציאתם אפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות הכירו וידעו מהירות גאולתם ויציאתם כמה היא". וכ"כ המהר"ל (גבורות ה' פרק לו, עמ' קלד) בשם הרמב"ן. יש המיישבים קושיא זו באופן אחר: כל עניינה של המצה הוא החינוך לזריזות המתבטא ב"חפזון". אולם יש המתרצים קושיא זו בכך ששני טעמים למצה וכדלהלן.
- ↑ עפ"י לשון הכתוב (ישעיה ל, כ).
- ↑ ור' מש"כ המהר"ל (גבורות ה', ר"פ נא, עמ' ריח-ריט) להשיג ע"ז.
- ↑ ור' את מאמרו של הרב אליעזר מלמד שליט"א בענין זה
- ↑ ר' שיעור בענין זה מהרב זלמן ברוך מלמד שליט"א.
- ↑ מהדו' לונדון תשיד, עמ' קלד.
- ↑ עמ' ריט-ריכ, ד"ה ועוד תדע.
- ↑ מובא ברש"י עה"ת שמות יב, טו).
- ↑ רש"י ורשב"ם בפסחים שם.
- ↑ שם.
- ↑ רשב"ם שם.
- ↑ חוץ מחמץ, שאסור כל הפסח.
- ↑ רש"י ורשב"ם שם.
- ↑ מהדורת ירושלים תרנו(ששון): דף י:
- ↑ הובא בספר המועדים בהלכה, להגרש"י זוין זצ"ל (הוצאת בית הלל ירושלים תשטו: עמ' רמב; הוצאת מכון התלמוד הישראלי השלם ירושלים תש"מ: ח"ב עמ' רפט-רצ); מועדים וזמנים (ח"ג סי' רסז); ועוד.
- ↑ וע"ע בשו"ת ציץ אליעזר חי"ג סי' סה אות ו) ובמקורות שציין וש"נ.
- ↑ ודבריו צ"ב, דבליל הסדר שמן התורה רשאי אדם לאכול בליל הסדר כמה סעודות (עִם נטילת ידיים וברכת המזון) ובכ"ז חיוב אכילתו איננו אלא כזית, וריבוי הסעודות איננו מרבה את מצות אכילת מצה (אלא אולי להפך - ר' לעיל בכותר: "שיעור המצוה"). ולדעה זו, צ"ע מניין שאם מרבה סעודות מקיים המצוה טפי?
- ↑ אולם, רבים מהפוסקים (עי' בעל המאור ס"פ ערבי פסחים (כו:-כז.), ועוד - הובאו בספרים הנ"ל בפנים) דימו זאת לישיבה בסוכה כל ז' ימים, ומשמע שחיובם דומה, שהוא חיוב אחד רציף שאין בו הפסקות. ועי' בתשובות והנהגות הנ"ל, שכתב לכוון בברכת "על אכילת מצה" של ליל הסדר על כל האכילות שאוכל בכל שבעת ימי הפסח.
- ↑ ר' בספר הסדר הערוך, להר"ר משה יעקב וינגרטן שליט"א, פרק עו סע' ג ובהערות 12-17, עמ' תלז-תלח, שאסף את עיקרי המקורות בנידון זה.
- ↑ וע"ש בהעמק שאלה (להגאון הנצי"ב ז"ל) אות ה. מהדו' מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"א: ח"ב עמ' סא-סב.
- ↑ ועי' במועדים וזמנים (ח"ג סי' רנג, עמ' קכד, ד"ה "אמרתי בזה" וד"ה "ולדברינו הלא"; ח"ז סי' קפז, עמ' קז, ד"ה ונראה דבר) שהסביר בכך את דברי הרמב"ם בסוף הל' חמץ ומצה (פ"ח הי"ד) שהישן בסעודה איננו יכול להמשיך ולאכול מצה, משום שבעינן שישאר טעם מצה בפיו (ע"ש בהל' ט), ואם הפסיק שוב אי"ז מצת מצוה.