בנימין בן יעקב: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[תמונה:Beniamin.JPG|left|thumb|250px|"בין כתפיו שכן" - בית המקדש - [[בית כנסת זכרון משכן שילה]] ]] | [[תמונה:Beniamin.JPG|left|thumb|250px|"בין כתפיו שכן" - בית המקדש - [[בית כנסת זכרון משכן שילה]] ]] | ||
'''בנימין בן יעקב''' הוא הבן השתים-עשרה של [[יעקב אבינו]], הבן האחרון שלו. הוא בנה של [[רחל אימנו]]'אשר מתה, כאשר ילדה אותו "בדרך אפשרה" ונקברה ב[[קבר רחל|בית לחם]]. וכך מובא במקרא: | '''בנימין בן יעקב''' הוא הבן השתים-עשרה של [[יעקב אבינו]], הבן האחרון שלו. הוא בנה של [[רחל אימנו]]'אשר מתה, כאשר ילדה אותו "בדרך אפשרה" ונקברה ב[[קבר רחל|בית לחם]]. וכך מובא במקרא:וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי-עוֹד כִּבְרַת-הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ. וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן. וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן-אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין. וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם. וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל-קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל עַד-הַיּוֹם. {{מקור|([[ספר בראשית]]ל"ה, ט"ז-כ')}} | ||
בנימין הוא היחידי מבני יעקב שנולד ב[[ארץ ישראל]]. לפי המסורת הוא נולד בי"א חשון, בשנת ב' ר" | בנימין הוא היחידי מבני יעקב שנולד ב[[ארץ ישראל]]. לפי המסורת הוא נולד בי"א חשון, בשנת ב' ר"ו (2,206) ל[[הבריאה|בריאת העולם]], בשנה הראשונה של יעקב אבינו בארץ, לאחר שובו מחרן. הוא מת בן מאה ותשע שנים <ref>מקור: מדרש תדשא פרק ח. ויש דעה שמת בן מאה ואחד עשרה שנה. ובתורה שלמה שמות פרק א' הערה נ מובאת גרסה שמת בן מאה וחמש עשרה שנה.</ref> | ||
==מקורו של השם== | ==מקורו של השם== | ||
לפי המקרא (לעיל), אימו קרא לו:" | לפי המקרא (לעיל), אימו קרא לו:" בֶּן-אוֹנִי" - [[מדרש רבה]] מבאר :"בר צערי - בלשון ארמי" ואביו:"בִנְיָמִין" - "בלשון הקודש". הוא הבן היחידי ששמו ניתו לו על ידי אביו. | ||
ה[[רמב"ן]] מרחיב בסיבה לבחירת השם על ידי רחל אימנו:"והנכון בעיני כי אמו קראתו בן אוני ורצתה לומר בן אבלי, '''מלחם אונים''' <ref>[[ספר הושע]] ט', ד'</ref> , '''לא אכלתי באוני''' '''[[ספר דברים]] כ"ו, י"ד'''. ואביו עשה מן "אוני" - "כחי", מלשון ראשית אוני <ref>לעיל מ"ט ג'</ref>, ולאין אונים <ref>[[ספר ישעיה]] מ', כ"ט</ref> . לכן קרא אותו בנימין, בן הכח או בן החוזק, כי הימין בו הגבורה וההצלחה, כענין שכתוב<ref> [[ספר קהלת]] י', ב'</ref> '''לב חכם לימינו''', ימינך תמצא לכל שונאיך <ref>[[ספר תהלים]] כ"א ט'</ref>, '''ימין ה' רוממה''' <ref>שם קי"ח ט"ז</ref>." בכך הפך את השם שנתנה לו אימא , כמו שעשו שאר האימהות עשו והוא "תרגם אותו לטובה ולגבורה". | ה[[רמב"ן]] מרחיב בסיבה לבחירת השם על ידי רחל אימנו:"והנכון בעיני כי אמו קראתו בן אוני ורצתה לומר בן אבלי, '''מלחם אונים''' <ref>[[ספר הושע]] ט', ד'</ref> , '''לא אכלתי באוני''' '''[[ספר דברים]] כ"ו, י"ד'''. ואביו עשה מן "אוני" - "כחי", מלשון ראשית אוני <ref>לעיל מ"ט ג'</ref>, ולאין אונים <ref>[[ספר ישעיה]] מ', כ"ט</ref> . לכן קרא אותו בנימין, בן הכח או בן החוזק, כי הימין בו הגבורה וההצלחה, כענין שכתוב<ref> [[ספר קהלת]] י', ב'</ref> '''לב חכם לימינו''', ימינך תמצא לכל שונאיך <ref>[[ספר תהלים]] כ"א ט'</ref>, '''ימין ה' רוממה''' <ref>שם קי"ח ט"ז</ref>." בכך הפך את השם שנתנה לו אימא , כמו שעשו שאר האימהות עשו והוא "תרגם אותו לטובה ולגבורה". | ||
| שורה 29: | שורה 29: | ||
==ברכות השבט== | ==ברכות השבט== | ||
[[יעקב אבינו]] בברכתו צופה כי יצא ממנו: שופט - אהוד בן גרא, מלל - שאול המלך ומרדכי היהודי. וכך הוא מברך אותו: "" | [[יעקב אבינו]] בברכתו צופה כי יצא ממנו: שופט - אהוד בן גרא, מלל - שאול המלך ומרדכי היהודי. וכך הוא מברך אותו: ""בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד; וְלָעֶרֶב, יְחַלֵּק שָׁלָל" {{מקור|([[ספר בראשית]],מ"ט, כ"ז)}}. | ||
[[ילקוט שמעוני]] נותן לבני השבט תפקיד היסטורי. שאול המלך החל בשלטון , דניאל חנניה מישאל ועזריה ויוסף שהיו מ[[שבט יהודה]] עמדו כנגד מלכות בבל, [[שבט לוי]] - החשמונאים - עמדו כנגד [[מלכות יוון]] הרי שבט בנימין עמד נגד [[ מלכות פרס]]. וכך כתוב במדרש: " דבר אחר בבקר יאכל עד זה שאול דכתיב ושאול לכד (את) המלוכה. ולערב יחלק שלל הנה בית המן נתתי לאסתר. ד"א בבקר יאכל עד את הכבש אחד תעשה בבקר. ולערב יחלק שלל ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. ולישרים סודו כל מה שהצדיקים עושין ברוח הקודש הן עושין. יעקב כשברך שבטי יהודה ברכו באריה ומזווגו כנגד מלכות בבל דכתיב קדמיתא כאריה. ביד מי מלכות בבל נופלת ביד דניאל חנניה מישאל ועזריה ויוסף מזווגו כנגד מלכות הרביעית. מסורת היא בידינו שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל שבטו של לוי כנגד מלכות יון ובני חשמונים היו משבט לוי. ובנימין כנגד מלכות מדי שמרדכי פורע ממנו שהוא משבט בנימין" | [[ילקוט שמעוני]] נותן לבני השבט תפקיד היסטורי. שאול המלך החל בשלטון , דניאל חנניה מישאל ועזריה ויוסף שהיו מ[[שבט יהודה]] עמדו כנגד מלכות בבל, [[שבט לוי]] - החשמונאים - עמדו כנגד [[מלכות יוון]] הרי שבט בנימין עמד נגד [[ מלכות פרס]]. וכך כתוב במדרש: " דבר אחר בבקר יאכל עד זה שאול דכתיב ושאול לכד (את) המלוכה. ולערב יחלק שלל הנה בית המן נתתי לאסתר. ד"א בבקר יאכל עד את הכבש אחד תעשה בבקר. ולערב יחלק שלל ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. ולישרים סודו כל מה שהצדיקים עושין ברוח הקודש הן עושין. יעקב כשברך שבטי יהודה ברכו באריה ומזווגו כנגד מלכות בבל דכתיב קדמיתא כאריה. ביד מי מלכות בבל נופלת ביד דניאל חנניה מישאל ועזריה ויוסף מזווגו כנגד מלכות הרביעית. מסורת היא בידינו שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל שבטו של לוי כנגד מלכות יון ובני חשמונים היו משבט לוי. ובנימין כנגד מלכות מדי שמרדכי פורע ממנו שהוא משבט בנימין" | ||
[[משה רבינו]] מברך את שבט בנימין, לפני הכניסה לארץ ישראל:"לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה', | [[משה רבינו]] מברך את שבט בנימין, לפני הכניסה לארץ ישראל:"לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה', יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו; חֹפֵף עָלָיו כָּל-הַיּוֹם, וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן"{{מקור|(ל"ג,י"ב)}}} ואכן [[בית המקדש]] שכן בתחום נחלת שבט בנימין. | ||
==מספר בני בנימין== | ==מספר בני בנימין== | ||
כאשר יצאו [[שבטי ישראל]] ממצרים היה מספר בני שבט בנימין, הנמוך ביותר מבין שבטי ישראל. מספרם היה 54,300 [[יוצאי צבא]]. והם שכנו מערבה מ[[אוהל מועד]] ,יחד עם שבטי בית יוסף: [[שבט אפרים]] ו[[שבט מנשה]]- כולם היו במחנה אפרים, כפי שנאמר:" | כאשר יצאו [[שבטי ישראל]] ממצרים היה מספר בני שבט בנימין, הנמוך ביותר מבין שבטי ישראל. מספרם היה 54,300 [[יוצאי צבא]]. והם שכנו מערבה מ[[אוהל מועד]] ,יחד עם שבטי בית יוסף: [[שבט אפרים]] ו[[שבט מנשה]]- כולם היו במחנה אפרים, כפי שנאמר:"דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם לְצִבְאֹתָם, יָמָּה"{{מקור|([[ספר במדבר]], ב',י"ח))}}. | ||
במפקד השני במדבר סיני, לפני הכניסה לארץ ישראל, השבט נפקד לבית אבותיו, לקראת חלוקת הארץ ל[[נחלות שבטי ישראל]] וכך נאמר: " | במפקד השני במדבר סיני, לפני הכניסה לארץ ישראל, השבט נפקד לבית אבותיו, לקראת חלוקת הארץ ל[[נחלות שבטי ישראל]] וכך נאמר: " בְּנֵי בִנְיָמִן, לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֶלַע מִשְׁפַּחַת הַבַּלְעִי, לְאַשְׁבֵּל מִשְׁפַּחַת הָאַשְׁבֵּלִי; לַאֲחִירָם, מִשְׁפַּחַת הָאֲחִירָמִי. לִשְׁפוּפָם, מִשְׁפַּחַת הַשּׁוּפָמִי; לְחוּפָם, מִשְׁפַּחַת הַחוּפָמִי. וַיִּהְיוּ בְנֵי-בֶלַע, אַרְדְּ וְנַעֲמָן--מִשְׁפַּחַת, הָאַרְדִּי, לְנַעֲמָן, מִשְׁפַּחַת הַנַּעֲמִי. אֵלֶּה בְנֵי-בִנְיָמִן, לְמִשְׁפְּחֹתָם; וּפְקֻדֵיהֶם, חֲמִשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת.{{מקור|(כ"ו, ל"ח-מ"א)}} - מספרם נשאר ללא שינוי. | ||
==בני השבט הנכבדים== | ==בני השבט הנכבדים== | ||
| שורה 67: | שורה 67: | ||
שבט בנימין היה מפורסם ב[[קשת (כלי נשק)|קשתיו]] וקלעיו. בלשון צבאית עכשיוית "שיוכם החיילי", הם הוכשרו לירי תלול-מסלול, [[ארטילריה]] - [[חיל תותחנים|תותחנים]]. | שבט בנימין היה מפורסם ב[[קשת (כלי נשק)|קשתיו]] וקלעיו. בלשון צבאית עכשיוית "שיוכם החיילי", הם הוכשרו לירי תלול-מסלול, [[ארטילריה]] - [[חיל תותחנים|תותחנים]]. | ||
זאב ח. ארליך (ז'אבו) מקדיש מאמר מיוחד ב[[מקור ראשון]] להנחה כי הקשתים המקוריים הם מבני בנימין. כבר במעשה [[פילגש בגבעה]] מובאות תכונות הלחימה של בני בנימין : " | זאב ח. ארליך (ז'אבו) מקדיש מאמר מיוחד ב[[מקור ראשון]] להנחה כי הקשתים המקוריים הם מבני בנימין. כבר במעשה [[פילגש בגבעה]] מובאות תכונות הלחימה של בני בנימין : " וַיִּתְפָּקְדוּ בְנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַהוּא, מֵהֶעָרִים, עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה אֶלֶף אִישׁ, שֹׁלֵף חָרֶב, לְבַד מִיֹּשְׁבֵי הַגִּבְעָה, הִתְפָּקְדוּ, שְׁבַע מֵאוֹת, אִישׁ בָּחוּר. מִכֹּל הָעָם הַזֶּה, שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר, אִטֵּר, יַד-יְמִינוֹ. כָּל-זֶה, '''קֹלֵעַ בָּאֶבֶן אֶל-הַשַּׂעֲרָה''' וְלֹא יַחֲטִא.{{מקור|([[שופטים]] כ' ט"ו-ט"ז)}} | ||
משפחתו של [[שאול המלך]] הייתה משבט בנימין ולכן גם בנו [[יהונתן]] היה נחון בתכונה זו. דוד מציין בהספדו על יהונתן:" קשת יהונתן לא נשוג אחור" {{מקור|(שמואל ב' א' כ"ב)}}. על השימוש בכישוריו בירי הקשת אנו לומדים מהפרשה שאנו קוראים ב[[שבת]] אשר למחרתו [[ראש חודש]], הפטרה המכונה "מחר חודש" : | משפחתו של [[שאול המלך]] הייתה משבט בנימין ולכן גם בנו [[יהונתן]] היה נחון בתכונה זו. דוד מציין בהספדו על יהונתן:" קשת יהונתן לא נשוג אחור" {{מקור|(שמואל ב' א' כ"ב)}}. על השימוש בכישוריו בירי הקשת אנו לומדים מהפרשה שאנו קוראים ב[[שבת]] אשר למחרתו [[ראש חודש]], הפטרה המכונה "מחר חודש" : וַיֹּאמֶר-לוֹ יְהוֹנָתָן, מָחָר חֹדֶשׁ; וְנִפְקַדְתָּ, כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבֶךָ. וְשִׁלַּשְׁתָּ, תֵּרֵד מְאֹד, וּבָאתָ אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-נִסְתַּרְתָּ שָּׁם בְּיוֹם הַמַּעֲשֶׂה; וְיָשַׁבְתָּ, אֵצֶל הָאֶבֶן הָאָזֶל. וַאֲנִי,''' שְׁלֹשֶׁת הַחִצִּים צִדָּה אוֹרֶה''' , לְשַׁלַּח-לִי, לְמַטָּרָה. {{מקור|([[שמואל א]] י"ח - כ')}}. האימונים של יהונתן בקשת לא יוכלו לעורר חשד בלב נאמני שאול וכך יכלו דוד ויהונתן להעביר מסרים האחד לשני. | ||
מקור נוסף המיחס למשפחת שאול התמחות בירי מקשת:" | מקור נוסף המיחס למשפחת שאול התמחות בירי מקשת:"וְאֵלֶּה, הַבָּאִים אֶל-דָּוִיד לְצִיקְלַג, עוֹד עָצוּר, מִפְּנֵי שָׁאוּל בֶּן-קִישׁ. וְהֵמָּה, בַּגִּבּוֹרִים, עֹזְרֵי, הַמִּלְחָמָה. '''נֹשְׁקֵי קֶשֶׁת''' , מַיְמִינִים וּמַשְׂמִאלִים בָּאֲבָנִים, וּבַחִצִּים, בַּקָּשֶׁת מֵאֲחֵי שָׁאוּל, מִבִּנְיָמִן. {{מקור|([[דברי הימים א]] י"ב א'-ב')}} | ||
כאשר שאול ובנו נהרגים ב[[הר הגלבוע]] לדוד אין מסקנה אחרת אלה: "וַיְקֹנֵן | כאשר שאול ובנו נהרגים ב[[הר הגלבוע]] לדוד אין מסקנה אחרת אלה: "וַיְקֹנֵן דָּוִד, אֶת-הַקִּינָה הַזֹּאת, עַל-שָׁאוּל, וְעַל-יְהוֹנָתָן בְּנוֹ. יח וַיֹּאמֶר, '''לְלַמֵּד בְּנֵי-יְהוּדָה קָשֶׁת''', הִנֵּה כְתוּבָה, עַל-סֵפֶר הַיָּשָׁר. {{מקור|(שמואל ב' א', י"ז -י"ח)}} ה[[רד"ק]] מפרש שם "מכאן והילך צריך ךךמד לבני יהודה קשת, כיוון שמתו בו שאול ויהונתן. <ref>מוזכר גם ב[[מסכת עבודה זרה]] כ"ה, א'</ref> | ||
ובימי [[ממלכת יהודה]] מוצגות התכונות האופייניות לחיילים משבט בנימין:"וַיְהִי לְאָסָא, חַיִל | ובימי [[ממלכת יהודה]] מוצגות התכונות האופייניות לחיילים משבט בנימין:"וַיְהִי לְאָסָא, חַיִל נֹשֵׂא צִנָּה וָרֹמַח, מִיהוּדָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף. וּמִבִּנְיָמִן נֹשְׂאֵי מָגֵן וְ'''דֹרְכֵי קֶשֶׁת''' מָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים אָלֶף. כָּל-אֵלֶּה, גִּבּוֹרֵי חָיִל.{{מקור|(דברי הימים ב', י"ד, ז')}}. | ||
ובסוף [[ימי בית ראשון]], לפי חישובו של זאב ארליך, בשנת [[600 לפנה"ס]] מובא בדברי הימים א' :" | ובסוף [[ימי בית ראשון]], לפי חישובו של זאב ארליך, בשנת [[600 לפנה"ס]] מובא בדברי הימים א' :" וַיִּהְיוּ בְנֵי-אוּלָם אֲנָשִׁים גִּבּוֹרֵי-חַיִל '''דֹּרְכֵי קֶשֶׁת''', וּמַרְבִּים בָּנִים וּבְנֵי בָנִים--מֵאָה, וַחֲמִשִּׁים; כָּל-אֵלֶּה, מִבְּנֵי בִנְיָמִן. {{מקור|(ח', מ'))) | ||
במאמרו '''דרכי קשת''' מונה זאב ארליך את מספר הפעמים ש[[ירמיהו]] הנביא מצטט מונחים מתחום מקצוע הקשת. כידוע ירמיהו היה "מן הכהנים אשר בענתות בארץ בנימין", כלומר בן שבט לוי שהתגורר בנחלת בנימין. אנו מונים את המונחים : "קשת", "אשפה", "חיצים" ו"קלע" - 16 פעם בספר ירמיהו ועוד 4 פעמים בספר [[איכה]] המיוחס אף הוא לו. | במאמרו '''דרכי קשת''' מונה זאב ארליך את מספר הפעמים ש[[ירמיהו]] הנביא מצטט מונחים מתחום מקצוע הקשת. כידוע ירמיהו היה "מן הכהנים אשר בענתות בארץ בנימין", כלומר בן שבט לוי שהתגורר בנחלת בנימין. אנו מונים את המונחים : "קשת", "אשפה", "חיצים" ו"קלע" - 16 פעם בספר ירמיהו ועוד 4 פעמים בספר [[איכה]] המיוחס אף הוא לו. | ||
| שורה 88: | שורה 88: | ||
[[תמונה:Biniamin nachala1.jpg|center|thumb|700px|אתרי הגבול: בכחול, הערים: בסגול]] | [[תמונה:Biniamin nachala1.jpg|center|thumb|700px|אתרי הגבול: בכחול, הערים: בסגול]] | ||
יהודה אליצור ויהודה קיל ב'''אטלס דעת מקרא''' מציינים כי גבול שבט בנימין מותחמת מעל עבריה במורדות הרים, מתאים ברכת משה " לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה', | יהודה אליצור ויהודה קיל ב'''אטלס דעת מקרא''' מציינים כי גבול שבט בנימין מותחמת מעל עבריה במורדות הרים, מתאים ברכת משה " לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה', יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו; חֹפֵף עָלָיו כָּל-הַיּוֹם, וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן" {{מקור|(דברים, ל"ג, י"ב)}}. בתאור הגבולות מוזכרים: כתף בית חגלה, כתף מול הערבה, כתף יריחו ועוד. | ||
לנחלה יש כעין צורת "אליפסה" ולכם די להגדיר את הגבול הצפוני ואת הגבול הדרומי, אשר שניהם מתחברים במסלול האליפסי. | לנחלה יש כעין צורת "אליפסה" ולכם די להגדיר את הגבול הצפוני ואת הגבול הדרומי, אשר שניהם מתחברים במסלול האליפסי. | ||
| שורה 94: | שורה 94: | ||
==בנימין זאב יטרף== | ==בנימין זאב יטרף== | ||
בברכת יעקב לשבט בנימין נאמר:" | בברכת יעקב לשבט בנימין נאמר:"בִּנְימִָין זְאֵב יִטְרָף, בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד; וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל" <ref>מ"ט, כ"ז</ref> גבולו של שבט בנימין גובל באזור מדברי - מדבר יהודה. האזור משופע בחיות מדבריות ולעיתים הן חודרות לוואדיות ולערוצים שיורדים ממזרח הר בנימין לאזור ערבות יריחו. | ||
שגב רמון מ[[בית ספר שדה עפרה]] כתב על כך בעלון "יש""ע שלנו" ל[[פרשת ויחי]]. הוא מוצא קשר הין דמותו של הזאב לבין דמות בנימין: | שגב רמון מ[[בית ספר שדה עפרה]] כתב על כך בעלון "יש""ע שלנו" ל[[פרשת ויחי]]. הוא מוצא קשר הין דמותו של הזאב לבין דמות בנימין: | ||
* כמו הזאב אשר " | * כמו הזאב אשר "בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד, וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל" כך גם נחלתו, ובלשון המדרש: "זו יריחו שמבכרת פירותיה ולערב יחלק שלל זו בית אל שמאפלת פירותיה". נחלת שבט בנימין מכילה את שלושת האזורים הגיאוגרפיים החשובים בארץ ישראל - מדבר שבו מבשילים הפירות מוקדם, הר שבו הפירות מבשילים מאוחר ושפלת הר. | ||
* שבט בנימין ידוע לנו כשבט שעובר תהפוכות גדולות שעיקרה המעשה הנורא של פילגש בגבעה ומלבד זאת | * שבט בנימין ידוע לנו כשבט שעובר תהפוכות גדולות שעיקרה המעשה הנורא של פילגש בגבעה ומלבד זאת | ||
הוא מוציא מתוכו מנהיגים ושופטים גדולים שעמדו בראש העם והנהיגו אותו באיתנות ובעוז, כמו אהוד בן | הוא מוציא מתוכו מנהיגים ושופטים גדולים שעמדו בראש העם והנהיגו אותו באיתנות ובעוז, כמו אהוד בן | ||
גרסה מ־13:20, 4 בנובמבר 2010
|
|
בנימין בן יעקב הוא הבן השתים-עשרה של יעקב אבינו, הבן האחרון שלו. הוא בנה של רחל אימנו'אשר מתה, כאשר ילדה אותו "בדרך אפשרה" ונקברה בבית לחם. וכך מובא במקרא:וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי-עוֹד כִּבְרַת-הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ. וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן. וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן-אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין. וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם. וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל-קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל עַד-הַיּוֹם. ([[ספר בראשית]]ל"ה, ט"ז-כ')
בנימין הוא היחידי מבני יעקב שנולד בארץ ישראל. לפי המסורת הוא נולד בי"א חשון, בשנת ב' ר"ו (2,206) לבריאת העולם, בשנה הראשונה של יעקב אבינו בארץ, לאחר שובו מחרן. הוא מת בן מאה ותשע שנים [1]
מקורו של השם
לפי המקרא (לעיל), אימו קרא לו:" בֶּן-אוֹנִי" - מדרש רבה מבאר :"בר צערי - בלשון ארמי" ואביו:"בִנְיָמִין" - "בלשון הקודש". הוא הבן היחידי ששמו ניתו לו על ידי אביו.
הרמב"ן מרחיב בסיבה לבחירת השם על ידי רחל אימנו:"והנכון בעיני כי אמו קראתו בן אוני ורצתה לומר בן אבלי, מלחם אונים [2] , לא אכלתי באוני ספר דברים כ"ו, י"ד. ואביו עשה מן "אוני" - "כחי", מלשון ראשית אוני [3], ולאין אונים [4] . לכן קרא אותו בנימין, בן הכח או בן החוזק, כי הימין בו הגבורה וההצלחה, כענין שכתוב[5] לב חכם לימינו, ימינך תמצא לכל שונאיך [6], ימין ה' רוממה [7]." בכך הפך את השם שנתנה לו אימא , כמו שעשו שאר האימהות עשו והוא "תרגם אותו לטובה ולגבורה".
רבי דוד צבי הופמן מבאר:" בן -אוני - כלומר בן הכאב, האבל ובנימין - צד ימין נחשב בימי קדם כצד המזל הטוב ופירושו של השם איפוא בן המז"ל הטוב". הרשב"ם מבאר:"בן הימים" - כלומר בן הזקונים.
סמלו של השבט
שמו של בנימין היה מְפֻתָּח על יָשְׁפֵה [8] בחשן משפט. רבינו בחיי קורא אותה ישפי"ז והיא כלולה מגוונים הרבה: אדמה, שחורה וירוקה. לפי ויקיפדיה העברית קיימות גירסאות לגבי טיבה של האבן:
- תרגום ירושלמי קורא לישפה "מרגלא" וגם ב"שמות רבא" היא נקראת "מרגליטוס". על פי מקורות אלה בעצם מדובר במרגלית, דהיינו "פנינה" שמקורה בצדפות מן הים.
- ב"מלחמת היהודים" מתורגמת אבן הישפה ל-Chrisolitos "אוליבין" [9].
סגולת האבן הזאת לעצור הדם.
ממשיך רבינו בחיי "ונתנה האבן לבנימין לפי שנשתנה לבו לגונים הרבה. וחשב מחשבות במכירתו של יוסף אם יגלה הדבר לאביו אם לא. ואף על פי כן נתגבר על יצרו, והיה מעצר לרוחו ולא גלה הדבר לאביו. ונקראת ישפה, שתי מלות יש פה, וזה יורה מעלתו שאף על פי שהיה לו פה, והיה לו לגלות הדבר שתק ולא גלה."
ברכות השבט
יעקב אבינו בברכתו צופה כי יצא ממנו: שופט - אהוד בן גרא, מלל - שאול המלך ומרדכי היהודי. וכך הוא מברך אותו: ""בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד; וְלָעֶרֶב, יְחַלֵּק שָׁלָל" ([[ספר בראשית]],מ"ט, כ"ז).
ילקוט שמעוני נותן לבני השבט תפקיד היסטורי. שאול המלך החל בשלטון , דניאל חנניה מישאל ועזריה ויוסף שהיו משבט יהודה עמדו כנגד מלכות בבל, שבט לוי - החשמונאים - עמדו כנגד מלכות יוון הרי שבט בנימין עמד נגד מלכות פרס. וכך כתוב במדרש: " דבר אחר בבקר יאכל עד זה שאול דכתיב ושאול לכד (את) המלוכה. ולערב יחלק שלל הנה בית המן נתתי לאסתר. ד"א בבקר יאכל עד את הכבש אחד תעשה בבקר. ולערב יחלק שלל ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. ולישרים סודו כל מה שהצדיקים עושין ברוח הקודש הן עושין. יעקב כשברך שבטי יהודה ברכו באריה ומזווגו כנגד מלכות בבל דכתיב קדמיתא כאריה. ביד מי מלכות בבל נופלת ביד דניאל חנניה מישאל ועזריה ויוסף מזווגו כנגד מלכות הרביעית. מסורת היא בידינו שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל שבטו של לוי כנגד מלכות יון ובני חשמונים היו משבט לוי. ובנימין כנגד מלכות מדי שמרדכי פורע ממנו שהוא משבט בנימין"
משה רבינו מברך את שבט בנימין, לפני הכניסה לארץ ישראל:"לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה', יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו; חֹפֵף עָלָיו כָּל-הַיּוֹם, וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן"(ל"ג,י"ב)} ואכן בית המקדש שכן בתחום נחלת שבט בנימין.
מספר בני בנימין
כאשר יצאו שבטי ישראל ממצרים היה מספר בני שבט בנימין, הנמוך ביותר מבין שבטי ישראל. מספרם היה 54,300 יוצאי צבא. והם שכנו מערבה מאוהל מועד ,יחד עם שבטי בית יוסף: שבט אפרים ושבט מנשה- כולם היו במחנה אפרים, כפי שנאמר:"דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם לְצִבְאֹתָם, יָמָּה"([[ספר במדבר]], ב',י"ח)).
במפקד השני במדבר סיני, לפני הכניסה לארץ ישראל, השבט נפקד לבית אבותיו, לקראת חלוקת הארץ לנחלות שבטי ישראל וכך נאמר: " בְּנֵי בִנְיָמִן, לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֶלַע מִשְׁפַּחַת הַבַּלְעִי, לְאַשְׁבֵּל מִשְׁפַּחַת הָאַשְׁבֵּלִי; לַאֲחִירָם, מִשְׁפַּחַת הָאֲחִירָמִי. לִשְׁפוּפָם, מִשְׁפַּחַת הַשּׁוּפָמִי; לְחוּפָם, מִשְׁפַּחַת הַחוּפָמִי. וַיִּהְיוּ בְנֵי-בֶלַע, אַרְדְּ וְנַעֲמָן--מִשְׁפַּחַת, הָאַרְדִּי, לְנַעֲמָן, מִשְׁפַּחַת הַנַּעֲמִי. אֵלֶּה בְנֵי-בִנְיָמִן, לְמִשְׁפְּחֹתָם; וּפְקֻדֵיהֶם, חֲמִשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת.(כ"ו, ל"ח-מ"א) - מספרם נשאר ללא שינוי.
בני השבט הנכבדים
מדרש רבה על פרשת ויחי מביא את הבנים הבאים של השבט: השופט אהוד בן גרא, שאול המלךואסתר המלכה. כמו כן התאור נסב על הנחלה שבבקעת יריחו עולים ביכורים ובבית אל מעלים היו קרבנות. וכך כתוב במדרש: " בנימין זאב יטרף מדבר בשופטיו, מה הזאב הזה חוטף ? כך חטף אהוד לבו של עגלון הה"ד (שופטים ד). ואהוד בא אליו והוא יושב בעיליתא קרירתא ויאמר דבר סתר וגו' א"ל כן א"ל מריה דעלמא נסיב חד חרבא וניתננה בגו מעיך (שם ) ויצא הפרשדונה פרתיה ויצא אהוד המסדרונה ר' יודן אמר ערפלא טורא אמר רבי ברכיה ששם ישבו מלאכי השרת מסודרין
ד"א מדבר במלכותו מה הזאב הזה חוטף כך חטף שאול את המלוכה שנאמר (שמואל א יד) ושאול לכד את המלוכה על ישראל בבקר יאכל עד (שם) וילחם סביב בכל אויביו ולערב יחלק שלל (ד"ה א י) וימת שאול במעלו אשר מעל מדבר במלכותו
מה זאב חוטף כך אסתר חוטפת המלוכה הה"ד (אסתר ב) ותלקח אסתר וגו' בבקר יאכל עד (שם ח) ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את בית המן ולערב יחלק שלל ותשם אסתר את מרדכי על בית המן
סגולות נחלתו
מדבר בארצו מה הזאב הזה חוטף כך היתה ארצו של בנימין חוטפת את פירותיה בבקר יאכל עד זו יריחו שהיתה מבכרת ולערב יחלק שלל זו. בית אל שהיא מאפלת ר' פנחס פתר קריא במזבח מה הזאב הזה חוטף כך היה המזבח חוטף את הקרבנות בבקר יאכל עד (במדבר כח) את הכבש אחד תעשה בבקר ולערב יחלק שלל (שם) ואת הכבש השני תעשה בין הערבים:"
ילקוט שמעוני מתאר את סגולות נחלתו: "דבר אחר בבקר יאכל עד זו יריחו שהיא מתבכרת בפירותיה ולערב יחלק שלל זובית אל שהיא מלקשת בפירותיה"
אסון השבט
פרשת פילגש בגבעה הביא כמעט להשמדת השבט ([[ספר שופטים]]פרקים י"ט- כ"א). לפי סדר עולם רבא האירוע התרחש בתחילת תקופת השופטים. כך שלקראת תום התקופה, השבט כבר התאושש.
שאול המלך, מלך ישראל הראשון, היה בן שבט בנימין. בזמן שלטון דוד המלך נכרתה ברית בין שבט בנימין ושבט יהודה, שהמשיכה גם לאחר מותו. לאחר גלות בבל יצרו שני שבטים אלו את האומה היהודית ושאר עשרת השבטים אבדו.
על פי הפירוש, האבן שמייצגת אותו היא הישפה שאותה נשא אהרון הכהן עם שאר האבנים הטובות שנשא על ליבו.
קלעי הקשת
שבט בנימין היה מפורסם בקשתיו וקלעיו. בלשון צבאית עכשיוית "שיוכם החיילי", הם הוכשרו לירי תלול-מסלול, ארטילריה - תותחנים.
זאב ח. ארליך (ז'אבו) מקדיש מאמר מיוחד במקור ראשון להנחה כי הקשתים המקוריים הם מבני בנימין. כבר במעשה פילגש בגבעה מובאות תכונות הלחימה של בני בנימין : " וַיִּתְפָּקְדוּ בְנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַהוּא, מֵהֶעָרִים, עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה אֶלֶף אִישׁ, שֹׁלֵף חָרֶב, לְבַד מִיֹּשְׁבֵי הַגִּבְעָה, הִתְפָּקְדוּ, שְׁבַע מֵאוֹת, אִישׁ בָּחוּר. מִכֹּל הָעָם הַזֶּה, שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר, אִטֵּר, יַד-יְמִינוֹ. כָּל-זֶה, קֹלֵעַ בָּאֶבֶן אֶל-הַשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחֲטִא.([[שופטים]] כ' ט"ו-ט"ז)
משפחתו של שאול המלך הייתה משבט בנימין ולכן גם בנו יהונתן היה נחון בתכונה זו. דוד מציין בהספדו על יהונתן:" קשת יהונתן לא נשוג אחור" (שמואל ב' א' כ"ב). על השימוש בכישוריו בירי הקשת אנו לומדים מהפרשה שאנו קוראים בשבת אשר למחרתו ראש חודש, הפטרה המכונה "מחר חודש" : וַיֹּאמֶר-לוֹ יְהוֹנָתָן, מָחָר חֹדֶשׁ; וְנִפְקַדְתָּ, כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבֶךָ. וְשִׁלַּשְׁתָּ, תֵּרֵד מְאֹד, וּבָאתָ אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-נִסְתַּרְתָּ שָּׁם בְּיוֹם הַמַּעֲשֶׂה; וְיָשַׁבְתָּ, אֵצֶל הָאֶבֶן הָאָזֶל. וַאֲנִי, שְׁלֹשֶׁת הַחִצִּים צִדָּה אוֹרֶה , לְשַׁלַּח-לִי, לְמַטָּרָה. ([[שמואל א]] י"ח - כ'). האימונים של יהונתן בקשת לא יוכלו לעורר חשד בלב נאמני שאול וכך יכלו דוד ויהונתן להעביר מסרים האחד לשני.
מקור נוסף המיחס למשפחת שאול התמחות בירי מקשת:"וְאֵלֶּה, הַבָּאִים אֶל-דָּוִיד לְצִיקְלַג, עוֹד עָצוּר, מִפְּנֵי שָׁאוּל בֶּן-קִישׁ. וְהֵמָּה, בַּגִּבּוֹרִים, עֹזְרֵי, הַמִּלְחָמָה. נֹשְׁקֵי קֶשֶׁת , מַיְמִינִים וּמַשְׂמִאלִים בָּאֲבָנִים, וּבַחִצִּים, בַּקָּשֶׁת מֵאֲחֵי שָׁאוּל, מִבִּנְיָמִן. ([[דברי הימים א]] י"ב א'-ב')
כאשר שאול ובנו נהרגים בהר הגלבוע לדוד אין מסקנה אחרת אלה: "וַיְקֹנֵן דָּוִד, אֶת-הַקִּינָה הַזֹּאת, עַל-שָׁאוּל, וְעַל-יְהוֹנָתָן בְּנוֹ. יח וַיֹּאמֶר, לְלַמֵּד בְּנֵי-יְהוּדָה קָשֶׁת, הִנֵּה כְתוּבָה, עַל-סֵפֶר הַיָּשָׁר. (שמואל ב' א', י"ז -י"ח) הרד"ק מפרש שם "מכאן והילך צריך ךךמד לבני יהודה קשת, כיוון שמתו בו שאול ויהונתן. [10]
ובימי ממלכת יהודה מוצגות התכונות האופייניות לחיילים משבט בנימין:"וַיְהִי לְאָסָא, חַיִל נֹשֵׂא צִנָּה וָרֹמַח, מִיהוּדָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף. וּמִבִּנְיָמִן נֹשְׂאֵי מָגֵן וְדֹרְכֵי קֶשֶׁת מָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים אָלֶף. כָּל-אֵלֶּה, גִּבּוֹרֵי חָיִל.(דברי הימים ב', י"ד, ז').
ובסוף ימי בית ראשון, לפי חישובו של זאב ארליך, בשנת 600 לפנה"ס מובא בדברי הימים א' :" וַיִּהְיוּ בְנֵי-אוּלָם אֲנָשִׁים גִּבּוֹרֵי-חַיִל דֹּרְכֵי קֶשֶׁת, וּמַרְבִּים בָּנִים וּבְנֵי בָנִים--מֵאָה, וַחֲמִשִּׁים; כָּל-אֵלֶּה, מִבְּנֵי בִנְיָמִן. {{מקור|(ח', מ')))
במאמרו דרכי קשת מונה זאב ארליך את מספר הפעמים שירמיהו הנביא מצטט מונחים מתחום מקצוע הקשת. כידוע ירמיהו היה "מן הכהנים אשר בענתות בארץ בנימין", כלומר בן שבט לוי שהתגורר בנחלת בנימין. אנו מונים את המונחים : "קשת", "אשפה", "חיצים" ו"קלע" - 16 פעם בספר ירמיהו ועוד 4 פעמים בספר איכה המיוחס אף הוא לו.
במאמרו מביא זאב ארליך צילום עם תרשים מתוך דף הסקר של רשות העתיקות משנת 2002 המראה כיצד המבנה של "תל א-פול", אשר לפי המשוער היה ארמון המלך שאול נותן מעין תרשים של קשת (ראו תמונה משמאל).
נחלת השבט
- ערך מורחב - נחלת שבט בנימין
יהודה אליצור ויהודה קיל באטלס דעת מקרא מציינים כי גבול שבט בנימין מותחמת מעל עבריה במורדות הרים, מתאים ברכת משה " לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה', יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו; חֹפֵף עָלָיו כָּל-הַיּוֹם, וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן" (דברים, ל"ג, י"ב). בתאור הגבולות מוזכרים: כתף בית חגלה, כתף מול הערבה, כתף יריחו ועוד.
לנחלה יש כעין צורת "אליפסה" ולכם די להגדיר את הגבול הצפוני ואת הגבול הדרומי, אשר שניהם מתחברים במסלול האליפסי.
בנימין זאב יטרף
בברכת יעקב לשבט בנימין נאמר:"בִּנְימִָין זְאֵב יִטְרָף, בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד; וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל" [11] גבולו של שבט בנימין גובל באזור מדברי - מדבר יהודה. האזור משופע בחיות מדבריות ולעיתים הן חודרות לוואדיות ולערוצים שיורדים ממזרח הר בנימין לאזור ערבות יריחו.
שגב רמון מבית ספר שדה עפרה כתב על כך בעלון "יש""ע שלנו" לפרשת ויחי. הוא מוצא קשר הין דמותו של הזאב לבין דמות בנימין:
- כמו הזאב אשר "בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד, וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל" כך גם נחלתו, ובלשון המדרש: "זו יריחו שמבכרת פירותיה ולערב יחלק שלל זו בית אל שמאפלת פירותיה". נחלת שבט בנימין מכילה את שלושת האזורים הגיאוגרפיים החשובים בארץ ישראל - מדבר שבו מבשילים הפירות מוקדם, הר שבו הפירות מבשילים מאוחר ושפלת הר.
- שבט בנימין ידוע לנו כשבט שעובר תהפוכות גדולות שעיקרה המעשה הנורא של פילגש בגבעה ומלבד זאת
הוא מוציא מתוכו מנהיגים ושופטים גדולים שעמדו בראש העם והנהיגו אותו באיתנות ובעוז, כמו אהוד בן גרא, שמגר בן ענת, שאול המלך וירמיהו.
- הזאב הוא חית טרף מעניינת. יש לו יכולת ריצה לטווחים ארוכים מאוד, והוא ידוע בנשיאה של טרפו
על גבו. מכאן על התנהגות השבט. רש"י מפרש על המילים בנימין זאב יטרף - "ניבא על שיהיו עתידין להיות חטפנין ורומז על מעשה פילגש בגבעה שלאחריו אנשי שבט בנימין "חטפו" להם נשים במהלך השלמתם עם שאר השבטים [12] .
הערות שוליים
- ↑ מקור: מדרש תדשא פרק ח. ויש דעה שמת בן מאה ואחד עשרה שנה. ובתורה שלמה שמות פרק א' הערה נ מובאת גרסה שמת בן מאה וחמש עשרה שנה.
- ↑ ספר הושע ט', ד'
- ↑ לעיל מ"ט ג'
- ↑ ספר ישעיה מ', כ"ט
- ↑ ספר קהלת י', ב'
- ↑ ספר תהלים כ"א ט'
- ↑ שם קי"ח ט"ז
- ↑ ספר שמות כ"ח,כ' Y
- ↑ כמו האבן של שמעון בן יעקב
- ↑ מוזכר גם במסכת עבודה זרה כ"ה, א'
- ↑ מ"ט, כ"ז
- ↑ ספר שופטים, י"ט עד סוף הספר
לקריאה נוספת
- זאב ח. ארליך, דרכי הקשת - מבני בנימין, שומרון ובנימין - כרך שני, עורך: זאב ח. ארליך, הוצאת ראובן מס, ירושלים, 1991
- זאב ח. ארליך (ז'אבו), לך מצא את החצים, מקור ראשון - שבת מוסף לתורה, הגות, ספרות ואומנות, 9 נובמבר 2007.