שמואל (אמורא): הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
|בית מדרש=[[ישיבת נהרדעא]] | |בית מדרש=[[ישיבת נהרדעא]] | ||
}} | }} | ||
'''שמואל ירחינאה''' (או '''שמואל'''; [[165 לספירה]] לערך, [[נהרדעא]] - [[257 לספירה]] לערך) היה [[כהן]],{{הערה|"שמואל... כהנא הוה" - [[מסכת מגילה]] כב ע"א.}} [[אמורא]] מפורסם בן הדור הראשון של אמוראי [[יהדות בבל|בבל]], ומנהיג הקהילה היהודית ב[[נהרדעא]]. שותפו להנהגת יהדות בבל ולעיון ה[[תלמוד|תלמודי]], [[רב (אמורא)|רב]], הגיע מ[[ארץ ישראל]] לבבל בשנת [[219]] לספירה, ייסד את המתיבתא ([[ישיבה]]) היהודית ב[[סורא]] אשר בבבל. שמואל היה לחברו של [[רב]] ובר-הפלוגתא שלו. מלבד תפקידיו בהנהגה ובתורה, היה שמואל גם [[רופא]] ו[[אסטרונום]], ושימש כרופאו של [[רבי יהודה הנשיא]]{{מקור|בבלי בבא מציעא פו א}}. | '''שמואל ירחינאה''' (או '''שמואל'''; [[165 לספירה]] לערך, [[נהרדעא]] - [[257 לספירה]] לערך) היה [[כהן]],{{הערה|"שמואל... כהנא הוה" - [[מסכת מגילה]] כב ע"א.}} [[אמורא]] מפורסם בן הדור הראשון של אמוראי [[יהדות בבל|בבל]], ומנהיג הקהילה היהודית ב[[נהרדעא]]. שותפו להנהגת יהדות בבל ולעיון ה[[תלמוד|תלמודי]], [[רב (אמורא)|רב]], הגיע מ[[ארץ ישראל]] לבבל בשנת [[219]] לספירה, ייסד את המתיבתא ([[ישיבה]]) היהודית ב[[סורא]] אשר בבבל. שמואל היה לחברו של [[רב]] ובר-הפלוגתא שלו. מלבד תפקידיו בהנהגה ובתורה, היה שמואל גם [[רופא]] ו[[אסטרונום]], ושימש כרופאו של [[רבי יהודה הנשיא]] ({{מקור|בבלי בבא מציעא פו א}}). | ||
==ביוגרפיה== | ==ביוגרפיה== | ||
| שורה 23: | שורה 23: | ||
"[[ירחי כלה]]" היה מושג ידוע ומקובל בקהילה הבבלית, ומשמעו – כינוס גדול של תלמידי חכמים פעמיים בשנה, בחודשי [[אדר]] ו[[אלול]], כדי לעסוק בלימוד מסכתות אשר נקבעו מראש. מוסד זה נקבע על ידי רב בסורא, ואילו בנהרדעא פעל מוסד חלופי ודומה ל"ירחי כלה" ושמו "שבתא דריגלא". היה זה יום השבת במועד הרגלים שנועד לדרשות ברוב קהל, בביתו של [[ראש הגולה]]. מקום הדרשן היה ביציע ([[אכסדרה]]), שנקרא "קלעא" או "פיתחא". חכמים ותלמידיהם היו מצטופפים מול היציע כדי לשמוע את הדרשן. אי אפשר לנתק בין העלייה לרגל ל"שבתא דריגלא" לבין הרצון לחלות את פניו של ראש הגולה, כפי שהדבר עולה לא פעם בהתנסחותם של אמוראים מכובדים. הללו היו נפגשים עימו, דורשים בשלומו, חולקים לו כבוד וזוכים לעתים בברכתו. | "[[ירחי כלה]]" היה מושג ידוע ומקובל בקהילה הבבלית, ומשמעו – כינוס גדול של תלמידי חכמים פעמיים בשנה, בחודשי [[אדר]] ו[[אלול]], כדי לעסוק בלימוד מסכתות אשר נקבעו מראש. מוסד זה נקבע על ידי רב בסורא, ואילו בנהרדעא פעל מוסד חלופי ודומה ל"ירחי כלה" ושמו "שבתא דריגלא". היה זה יום השבת במועד הרגלים שנועד לדרשות ברוב קהל, בביתו של [[ראש הגולה]]. מקום הדרשן היה ביציע ([[אכסדרה]]), שנקרא "קלעא" או "פיתחא". חכמים ותלמידיהם היו מצטופפים מול היציע כדי לשמוע את הדרשן. אי אפשר לנתק בין העלייה לרגל ל"שבתא דריגלא" לבין הרצון לחלות את פניו של ראש הגולה, כפי שהדבר עולה לא פעם בהתנסחותם של אמוראים מכובדים. הללו היו נפגשים עימו, דורשים בשלומו, חולקים לו כבוד וזוכים לעתים בברכתו. | ||
שמואל נפטר בשנת [[257 לספירה]], וזמן קצר אחר כך פקד אסון כבד את העיר | שמואל נפטר בשנת [[257 לספירה]], וזמן קצר אחר כך פקד אסון כבד את העיר נהר | ||
דעא, כאשר גדודי ה[[תדמורים]] פלשו לנהרדעא, ובראשם המנהיג [[פפא בר-נצר]], ועשו בעיר כבתוך שלהם. כתוצאה מכך פרש חלק הארי של חכמי העיר ובראשם רב נחמן אל מחוץ לגבולות העיר, אך שב אליה מקץ שנים וקומם בה שוב את מוסדותיה הציבוריים והקהילתיים. | |||
===קשרים עם מלך פרס=== | ===קשרים עם מלך פרס=== | ||
| שורה 46: | שורה 47: | ||
==ייחוס סתמאות המשנה== | ==ייחוס סתמאות המשנה== | ||
[[רבי יהודה הנשיא]], בחתימת המשנה, לעתים הכריע בבית דינו לשינוי המשנה באופן סתמי מבלי לנקוב בשמו של התנא, שבשמו למעשה נאמרה המשנה. תפקידם של האמוראים היה בין השאר לקלף את המשנה מסתמיותה, ולברר מי עומד מאחוריה, או שמא זו עמדת הרוב בדיון הסנהדראי. הערת "זו דברי ..." המופיעה ב[[תלמוד]] מיוחסת רבות לעבודתו של שמואל. | [[רבי יהודה הנשיא]], בחתימת המשנה, לעתים הכריע בבית דינו לשינוי המשנה באופן סתמי מבלי לנקוב בשמו של התנא, שבשמו למעשה נאמרה המשנה. תפקידם של האמוראים היה בין השאר לקלף את המשנה מסתמיותה, ולברר מי עומד מאחוריה, או שמא זו עמדת הרוב בדיון הסנהדראי. הערת "זו דברי ..." המופיעה ב[[תלמוד]] מיוחסת רבות לעבודתו של שמואל. | ||
===תקנותיו=== | ===תקנותיו=== | ||
| שורה 60: | שורה 61: | ||
שמואל ותלמידיו ביקשו והצליחו להתקין ולהסדיר נוסח ברור, קבוע ומוגדר ל[[תפילה]] ול[[ברכה|ברכות]]. בתחום זה, ממש כמו בנושא ההלכה בכלל, לא הלך שמואל שבי אחר חוקים, תקנות ותכתיבים שנמסרו מדור לדור מבלי לבודקם או להעמידם במבחן ההיגיון מצד אחד ומול מבחן המציאות מן הצד האחר. שמואל התבונן אל נפש האדם, אמד את הדעת ושקל את הכוונה, ובצורה זו התיר גזירות ואיסורים אם נעשו לשם מצווה. וכך פסק שמואל ש[[ברכת אהבה רבה]] פוטרת [[ברכת התורה]], או במקרה אחר התיר לאדם ל[[הנחת תפילין|הניח תפילין]] תחת מראשותיו, אפילו אשתו עמו. | שמואל ותלמידיו ביקשו והצליחו להתקין ולהסדיר נוסח ברור, קבוע ומוגדר ל[[תפילה]] ול[[ברכה|ברכות]]. בתחום זה, ממש כמו בנושא ההלכה בכלל, לא הלך שמואל שבי אחר חוקים, תקנות ותכתיבים שנמסרו מדור לדור מבלי לבודקם או להעמידם במבחן ההיגיון מצד אחד ומול מבחן המציאות מן הצד האחר. שמואל התבונן אל נפש האדם, אמד את הדעת ושקל את הכוונה, ובצורה זו התיר גזירות ואיסורים אם נעשו לשם מצווה. וכך פסק שמואל ש[[ברכת אהבה רבה]] פוטרת [[ברכת התורה]], או במקרה אחר התיר לאדם ל[[הנחת תפילין|הניח תפילין]] תחת מראשותיו, אפילו אשתו עמו. | ||
==דרכו== | ==דרכו== | ||
| שורה 126: | שורה 117: | ||
* חד אמר ערפה שמה וחד אמר הרפה שמה {{מקור|סוטה מב.}}. | * חד אמר ערפה שמה וחד אמר הרפה שמה {{מקור|סוטה מב.}}. | ||
* חד אמר מחלון וכליון שמן וחד אמר יואש ושרף שמן {{מקור|בבא בתרא צא:}}. | * חד אמר מחלון וכליון שמן וחד אמר יואש ושרף שמן {{מקור|בבא בתרא צא:}}. | ||
==קישורים חיצוניים== | |||
* {{תנאים ואמוראים|ג|287|שמואל|עמודים=1132-1120}} | |||
* {{תנאים ואמוראים|ג|86|נהרדעאי|עמוד=919}} | |||
* {{אנצ דעת|2679}} | |||
* [http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/689238 שמואל], באתר [http://www.he.chabad.org/ בית חב"ד] | |||
{{אמוראים}} | {{אמוראים}} | ||
[[קטגוריה:אמוראים]][[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | [[קטגוריה:אמוראים]][[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | ||
גרסה מ־23:09, 19 באוגוסט 2012
|
|
| שמואל (אמורא) | |
|---|---|
| תקופתו | תקופת האמוראים |
| מקום פעילות | נהרדעא שבבבל |
| דור | ראשון |
| בית מדרש | ישיבת נהרדעא |
| רבותיו | אביו, לוי-לוי בר סיסי, רבי יהודה הנשיא |
| חבריו | רב, רב אסי |
| תלמידיו | רב נחמן, רב יהודה, מר עוקבא (תלמיד חבר) |
שמואל ירחינאה (או שמואל; 165 לספירה לערך, נהרדעא - 257 לספירה לערך) היה כהן,[1] אמורא מפורסם בן הדור הראשון של אמוראי בבל, ומנהיג הקהילה היהודית בנהרדעא. שותפו להנהגת יהדות בבל ולעיון התלמודי, רב, הגיע מארץ ישראל לבבל בשנת 219 לספירה, ייסד את המתיבתא (ישיבה) היהודית בסורא אשר בבבל. שמואל היה לחברו של רב ובר-הפלוגתא שלו. מלבד תפקידיו בהנהגה ובתורה, היה שמואל גם רופא ואסטרונום, ושימש כרופאו של רבי יהודה הנשיא (בבלי בבא מציעא פו א).
ביוגרפיה
המרכז היהודי בנהרדעא ידוע לנו כבר מתקופות קדומות. לקראת סוף המאה השנייה נזכר רב שילא שכיהן בתפקיד ראש ה"סידרא" (מוקד הקהילה) בנהרדעא. בימי שמואל הפכה ה"סידרא" של נהרדעא ל"מתיבתא", היינו ישיבה קהילתית, ושמה הלך לפניה. בתקופה זו התפלגה בבל לשני אזורי השפעה: ל"אתרא דרב" (או "פרוורהא – פרוור - דרב") בסורא ו"אתרא דשמואל" (או "פרוורהא דשמואל") בנהרדעא.
במתיבתא של נהרדעא, הודות ליוזמתו ומנהיגותו של שמואל, ובדומה למה שהתחולל בישיבת סורא תחת מנהיגותו של רב, פעלה כעין סנהדרין באזור. בכינוסי המתיבתא נדונו שאלות ברמה האקדמית המהותית, התגבשו פסקי דין עקרוניים ופסקו הלכות רבות מחיי היומיום.
המתיבתא של נהרדעא הצטיינה, הודות לשמואל, בלימוד המשניות, הברייתות והשמועות כלשונן וכדקדוקן, ובה נאמרו בפי אומרן כמעט ממקורן הראשון. בישיבת נהרדעא ישב "תנא", אשר מתפקידו היה לסדר את המשניות, והתנא של שמואל היה אדם עיוור. סידורי הברייתות מיוזמתו של שמואל מכונים בספרות חז"ל במינוח הטכני של "תני שמואל" או "תנא דבי שמואל". ברייתות אלה בחלקן מפרשות את המשנה ובחלקן מרחיבות את האמור בה ומוסיפות לפרקים הלכות ומחלוקות של תנאים, שלא באו לידי ביטוי במשנה.
קיים מושג תלמודי שכותרתו "הוויות דרב ושמואל", כנראה אסופה מעבודתם ההלכתית, ואולי הפילוסופית, של צמד מנהיגי היהדות הבבלית במאה השלישית.
התלמוד הבבלי נחתם על ידי רב אשי ורבינא, אלא שראשית מפעל העריכה החל, שניים-שלושה דורות לפני כן, בימיהם של רב ושמואל. קטעים תלמודיים רבים מוכיחים על קיומם של אוספים וקובצי הלכה בישיבות הבבליות ובעיקר בנהרדעא. הכלי הטכני להוכחת תמונת מצב זו הוא השימוש בביטוי "מתנו הכי" (כך שנו), כגון "בסורא מתנו הכי, בנהרדעא מתנו הכי" [2] לעתים השתמשו בביטוי "תסתיים", כלומר תתנסח סופית כדעת פלוני. גם הביטוי "גמרא" בזיקה לנהרדעא או לסורא מכוון לרמז ברור אודות מפעלי עריכה ראשוניים.
"ירחי כלה" היה מושג ידוע ומקובל בקהילה הבבלית, ומשמעו – כינוס גדול של תלמידי חכמים פעמיים בשנה, בחודשי אדר ואלול, כדי לעסוק בלימוד מסכתות אשר נקבעו מראש. מוסד זה נקבע על ידי רב בסורא, ואילו בנהרדעא פעל מוסד חלופי ודומה ל"ירחי כלה" ושמו "שבתא דריגלא". היה זה יום השבת במועד הרגלים שנועד לדרשות ברוב קהל, בביתו של ראש הגולה. מקום הדרשן היה ביציע (אכסדרה), שנקרא "קלעא" או "פיתחא". חכמים ותלמידיהם היו מצטופפים מול היציע כדי לשמוע את הדרשן. אי אפשר לנתק בין העלייה לרגל ל"שבתא דריגלא" לבין הרצון לחלות את פניו של ראש הגולה, כפי שהדבר עולה לא פעם בהתנסחותם של אמוראים מכובדים. הללו היו נפגשים עימו, דורשים בשלומו, חולקים לו כבוד וזוכים לעתים בברכתו.
שמואל נפטר בשנת 257 לספירה, וזמן קצר אחר כך פקד אסון כבד את העיר נהר דעא, כאשר גדודי התדמורים פלשו לנהרדעא, ובראשם המנהיג פפא בר-נצר, ועשו בעיר כבתוך שלהם. כתוצאה מכך פרש חלק הארי של חכמי העיר ובראשם רב נחמן אל מחוץ לגבולות העיר, אך שב אליה מקץ שנים וקומם בה שוב את מוסדותיה הציבוריים והקהילתיים.
קשרים עם מלך פרס
שבור מלכא, הלוא הוא המלך הפרסי הססני שהאפור הראשון (מלך 241 - 247), היה שליט סובלני אשר העניק לנתיניו מידה רבה של אוטונומיה, ובעיקר דתית. תמונת מצב זה שיקפה את ראשית פריחתן של הקהילות היהודיות בבבל, כמו נהרדעא וסורא, ושימשה רקע להבנת מרקם היחסים בין המלך ליהודים, ובעיקר לאור המתיחויות ששררו בין הממלכה הפרסית לאימפריה הרומית. הקשרים האישיים בין המלך לשמואל נחקקו בספרות התלמודית. באחת המסורות מסופר כי המלך ניסה לבחון את שמואל ואת חכמתו וכי "שמואל היה משחק לפני שבור מלכא בשמונה כוסות של יין" [3], ללמדנו על טיב היחסים הבין-אישיים. באחד המקרים מעיד התלמוד כי "שבור מלכא" הפציר בשמואל, כמי שנתפש כחוזה חלומות ומפענחם, שיספר לו מה הוא צפוי לראו בחלומו. שמואל גילה את אוזנו, כי יחזה המלך בבואם של הרומאים שיאכילוהו מטחינה של גרעיני-גלעיני תמרים בריחיים של זהב. חלום זה ופשרו משקף את ניצחונותיו של המלך הפרסים מול הליגיונות הרומיים. בנהרדעא שהה חיל מצב פרסי, ודרך נהרדעא חלפו עברו במהלך ההיסטוריה כמה יחידות צבא רומיות, כמו בתקופת טריאנוס, ועל כן יכול להיות שהממשל הפרסי תאם באותן הזדמנויות את מערכת ההגנה על העיר מפני הפולשים הרומיים.
במקרה אחר מסופר כי אמרו לשמואל ששבור מלכא הוציא להורג שנים עשר אלף יהודים ב"מזיגת קסרי"בבלי מועד קטן כו א, ושמואל לא גזר, בניגוד לצפוי, על צום ותענית כתוצאה מכך. לא ברור האם חשש שצום או תענית יחריפו את מערכת היחסים בין הפרסים ליהודים, או אולי שמואל הניח כי יהודי מזיגת קסרי, המקום שנכבש על ידי הפרסים, התנגדו לכובש הפרסי, אשר בניגוד לרומאים (שמטרת כיבושיהם הייתה לארגן את השטח הכבוש, ליישבו ולשלוט עליו), היו נוהגים לפרוץ כרוח סערה ולזרוע הרס וחורבן עם פלישתם. מתוך כך שמואל הבין כי נענשו על התנגדותם. בכל מקרה מצביע הקטע על טיב היחסים בין שמואל למלך הפרסי.
קשרים אלה לצד הגישה הפרגמטית של שמואל הביאו אותו לנסח את הכלל החשוב של "דינא דמלכותא דינא" בבא בתרא נה ע"א, כלומר משפט המלוכה הוא המשפט. הלכה זו נועדה לנרמל את חיי היהודים בבבל. היא קבעה כי המשטר השולט הוא הלגיטימי והסמכותי כחוק, ועל כן יש לציית לו, לכבד אותו ומותר גם להיחשף להשפעותיו. כתוצאה מכך המליץ שמואל לאמץ, ולפחות להיות מושפע מדיני האריסות הפרסית, מהלגיטימיות של שטרות הנחתמים בערכאות של גויים, לשלם מסים ומכסים ועוד כיוצא בזה. כלל זה שימש נוסחה רחבה ליחסם של בני הקהילות היהודיות באירופה כלפי השלטונות בתקופת ימי הביניים.
עיסוקיו האחרים
שמואל התפרסם בעיקר בשני תחומי ידע ועיסוק: רפואה ואסטרונומיה. לגבי שתי דיסציפלינות אלה הרבה שמואל להתקין תקנות והלכות, ויש הטוענים שאף עסק ממש ברפואה ואף ברוקחות. ייתכן אף שערך מחקר בתחום חומרי רקיחה שמקורם מהים. אחד ממאמריו הידועים של שמואל היה "נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא, לבר מכוכבא דשביט ולא ידענא מאי ניהו".[4] עצם העיסוק בעיבור השנה ובקידוש החודש דרש ידע אסטרונומי, ולכך יש אולי לצרף את העובדה שהאסטרונומיה הייתה נפוצה במיתולוגיה הבבלית. לא בכדי התכנה שמואל בשם "ירחינאה", לאמור – איש הירח.
לשמואל מיוחסת ברייתא חשובה בשם "ברייתא דסוד העיבור", המחולקת לתשעה פרקים ודנה בחוכמת התכונה, כוכבי הלכת וגלגל המזלות.
בתלמוד מסופר רבות על מומחיותו הגדולה של שמואל ברפואה. כך מסופר כי הוא היה רופאו האישי של רבי יהודה הנשיא. כאשר רבי יהודה הנשיא חש בעיניו, הציע לו שמואל להניח לו מעט ממרקחת שטווה - בעיניו. רבי יהודה הנשיא סירב להצעה זו ולהצעות אחרות של שמואל, עד שזה הציע שרבי יהודה הנשיא ישן על המיטה כשראשו על הכרית, ושמואל יניח מתחת לכרית סם מיוחד שיעבור דרך הכרית וירפא את עיניובבלי בבא מציעא פה א. עוד מסופר כי שמואל אמר כי הוא יודע כיצד ניתן לבצע ביאה בגופה של בתולה מבלי לפגוע בבתוליה, ובתלמוד מובא כי הכוונה היא לביאה גמורה שמתעברת בה, ומכיוון שמדובר בידע נדיר ביותר, לא סביר שקיימים עוד אנשים שיודעים כיצד לעשות זאת, ובתולה שהתעברה - אין להניח שהתעברה באופן כזה, אלא על ידי "אמבטי" (שכבת זרע שנכנסה לגופה באופן אקראי, על ידי ששכבה במיטה שבה הייתה השכבת זרע)[5]. כאשר הביאו לפניו שפיר הוא ידע לזהות בדיוק בן כמה ימים השפיר ומתי החל ההריון[6]. שמואל אף טען כי לולי הרוח הנכנסת לגופו של האדם לאחר שחתכו את ראשו מעליו וגורמת לנזק להיות בלתי הפיך, הוא היה יכול לחבר את ראשם לגופם חזרה ולהחיותם[7].
משנתו
במתיבתא של נהרדעא, פרי פועלו של שמואל, נתנסחו ונתגבשו מספר כללים בסיסיים נוספים לדיון התלמודי ולהבנת מאמרותיו כגון: "מתניתא מני" – כאשר לא מצוי בברייתא חולק מפורש על סתם משנה, וחובה הוטלה על חכמים ליישב את הקושיה; "במאי פליגי" – מקומות רבים בהם שמות החולקים נמצאים במשנה ובברייתא, ותפקיד מתודה זו הוא להגיע לשורשי המחלוקת, טעמיה ומידת התפתחותה; "שמעתא" – בירור שמועות בדבר ראשית פעילות אמוראי ארץ ישראל ועוד כיוצא בזה.
רבי זירא אמר בשם שמואל: "אין למדין לא מן ההלכות ולא מן ההגדות ולא מן התוספות, אלא מן התלמוד".[8] ואכן בעוד שסורא התבססה יותר על המשנה - התבססה נהרדעא על התלמוד, על הגמרא. עמדה זו של שמואל נבעה מגישתו הפרגמטית לסגל הלכות שמקורם תלמודי, הקרוב יותר ליהדות הבבלית, מאשר המשנה שהייתה חלק אינטגרלי מן ההוויה הארצישראלית. רב שם לב יותר להכיר את רוח הדין ואת הרעיון הכללי הגלום בדין הפרטי, ואילו שמואל התאמץ להוכיח, כי אין להעמיד את המשנה על פי תנא זה או אחר, אלא יש לדחות את ההשוואה, ולמצוא שוני בין פרט לפרט. שיטתו של רב הייתה ההשוואה ושל שמואל – ההבדלה. כמו כן רב הרחיב את ייפוי הכוח להורות ושמואל שאף לצמצם זאת.
ייחוס סתמאות המשנה
רבי יהודה הנשיא, בחתימת המשנה, לעתים הכריע בבית דינו לשינוי המשנה באופן סתמי מבלי לנקוב בשמו של התנא, שבשמו למעשה נאמרה המשנה. תפקידם של האמוראים היה בין השאר לקלף את המשנה מסתמיותה, ולברר מי עומד מאחוריה, או שמא זו עמדת הרוב בדיון הסנהדראי. הערת "זו דברי ..." המופיעה בתלמוד מיוחסת רבות לעבודתו של שמואל.
תקנותיו
לשמואל מיוחסות עשרות רבות של הוראות, פסקים ותקנות, לאורכה ולרוחבה של הספרות התלמודית. תקנות שמואל והלכותיו היו מבוססות בדרך כלל על "משנת רבי", על ברייתות עתיקות ומימרות קדמונים. פעמים קבע דינים מתוך שקלא וטריא הגיוני, כמו "המוציא מחברו עליו הראיה", בבחינת עמוד התווך של כל דיון משפטי מודרני, המאושש על האמירה כי כל אדם חף מפשע וחובת הוכחת האשמה מוטלת על התביעה בלבד. שמואל פסק, שמוטב שינהגו ספק עוול מאשר עוול ודאי, היינו – קביעת היסוד החשוב של "מחמת הספק". כמו כן קבע שמואל כי "אין הולכין בממון אחר הרוב", ומתוך כך ביטל את כוח רוב האנשים, כמכריע בשאלות כגון: למה התכוון פלוני כשקנה חפץ מסוים.
בין תקנותיו החשובות:
- "אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו. שאם תזוח עליו דעתו, אומרין לו חזור לאחוריך".[9] הלכה זו גוזרת מעיקרה את נחיצות השמת מגבלות וסייגים לנבחר הציבור, ולא קושרת חלילה בין פרנסות ציבור לבין פלילין.
- שניים החשודים על השבועה יחלוקו.
- אין מזמינים אדם לדין בתשרי ובניסן, שהם ימי קצירה ובציר.
- "נאמן אדם לומר פרוסבול היה בידי ואבד ממני".[10] בימי שמואל נהגה בבבל מצוות שמיטת כספים. הדבר נראה רע בעיניו ועל כן התהדר בלשונו ואמר כי בשעה שתהיה השעה כשרה לכך הוא יבטל מנהג זה. לבסוף תיקן שאין כותבים פרוסבול, אלא בבית הדין של סורא או של נהרדעא, כדי להנציח את הריכוזיות והמעמד של שני מרכזים אלה. כן פסק, כי המלווה לחבירו לעשר שנים אין השביעית משמטת את החוב, כשהכלל הוא שלא יפול מועד הפירעון בשנת שמיטה, מעט לפניה או זמן קצר לאחריה.
- שמואל הקפיד להגן על החלשים והנזקקים כגון אלמנות ויתומים, וכך פסק כי אלמנה הבאה לגבות את כסף כתובתה מן היורשים, אין גורעים מן הסכום את עלות בגדיה שקבלה מבעלה.
שמואל ותלמידיו ביקשו והצליחו להתקין ולהסדיר נוסח ברור, קבוע ומוגדר לתפילה ולברכות. בתחום זה, ממש כמו בנושא ההלכה בכלל, לא הלך שמואל שבי אחר חוקים, תקנות ותכתיבים שנמסרו מדור לדור מבלי לבודקם או להעמידם במבחן ההיגיון מצד אחד ומול מבחן המציאות מן הצד האחר. שמואל התבונן אל נפש האדם, אמד את הדעת ושקל את הכוונה, ובצורה זו התיר גזירות ואיסורים אם נעשו לשם מצווה. וכך פסק שמואל שברכת אהבה רבה פוטרת ברכת התורה, או במקרה אחר התיר לאדם להניח תפילין תחת מראשותיו, אפילו אשתו עמו.
דרכו
היה בקי בענייני העולם הזה ומחשיב אותם . יתכן שעיסוקו בענייני העולם הזה קשור גם לכך שהלכה כמותו בממונות נגד רב בכורות מט:, אפילו שרב היה גדול ממנו כתובות כב. ושמואל היה כפוף לו מגילה כב..
- בקי ברפואות
- בקי ברפואות שבת מא., קח. כתובות קי: נדרים נ: גיטין סז: בבא מציעא קיג: שבת עח., קח:.
- היה הרופא של רבי בבא מציעא פה:.
- מעין זה - נמלה שעוקר את קרניה מתעוורת שבת עז:.
- בקי בכוכבים
- שמואל ירחינאה - הוא שמואל בר אבא חבירו של רב, ועל שהיה בקי בסוד העיבור כדאמרינן במסכת ראש השנה דף כ: אמר שמואל יכילנא לתקוני ;כולה גלותא קרי ליה הכי רש"י בבא מציעא פה:.
- נהירין לי שבילי דרקיעא כשבילי דנהרדעא ברכות נח:.
- זמן התקופות - חלוקת השנה לארבע תקופות ערובין נו..
- מחשיב גם ענייני ממונות
- בת קול יוצאת בכל יום אפילו על "שדה פלוני לפלוני" מועד קטן יח:.
- קידשה בתמרה, אפילו עומד כור תמרים בדינר מקודשת, חיישינן שמא שווה פרוטה במדי קידושין יב..
- המפקיר עבדו יצא לחירות ואין צריך גט שחרור - הקניין הממוני הוא העיקר גיטין לח..
- אשוו זבינייכו אמר לסוחרים למכור בזול ואי לא דרישנא לכו כרבי שמעון שמתיר חמץ לאחר הפסח פסחים ל..
- אשוו זבינייכו אמר לסוחרים למכור בזול ואי לא דרישנא לכו כרבי טרפון שמתיר הדסים קטומים סוכה לד:.
- כספים אין להן שמירה אלא בקרקע בבא מציעא מב..
- אנא להא מילתא חלא בר חמרא, דאילו אבא הווה סייר נכסיה תרי זימניה ביומא ואנא לא סיירנא אלא חדא זימנא. שמואל לטעמיה דאמר שמואל מאן דסייר נכסיה כל יומא משכח איסתרא חולין קה..
- מחשיב גם את ענייני העולם הזה
- אין בין העולם הזה לעולם הבא אלא שיעבוד מלכויות בלבד שבת סג..
- מצא מקורות מפסוקים לאמרות שאמרו אנשים פשוטים סנהדרין ז. בכמה וכמה מקרים.
- לא היה מתרחק מהגויים .
- מכנה את רב יהודה "שיננא" ציין לזה מסורת הש"ס ברכות לו.
- שבת ו., נה., קנב., ערובין נד., חגיגה טו:, ראש השנה כד:, כתובות יד., נג., קידושין לב., לג:, בבא קמא יד., טו:, לו:, גיטין עח:, בבא בתרא קלג:, עבודה זרה מג:, סנהדרין פ:, כריתות יט:, נידה יג., יז., כה:
מחלוקותיו עם רב
- יותר מעמיק ומפלפל, לכן הוא מסביר דברים שלא כפשוטם, ובדומה לזה מחשיב גם את המיעוט .
לא מפרש כפשוטו "ממש" מרגליות הים סנהדרין צג: אות טז - רב אמר סריסים ממש
- מקום קרוב - לא קרוב ממש - חיישינן שמא חוץ לחומה לנו שבת קנא..
- משקים טהורים רק מלטמא אחרים, אבל טומאת עצמן יש להן פסחים טז..
- לא מנסך אלא מערב גיטין נב:.
- ויראם ויקללם אלישע את הנערים - ראה שכולן נתעברה בהן אימן ביום הכיפורים סוטה מו:.
- הולך אחר המיעוט
- שלא יאמרו הבא עצים ונניח תחתיהם - בהדלקת עצים בערב שבת שבת כ..
- אין הולכין בממון אחר הרוב בבא קמא כז:.
- גזלן מאימת מותר לקנות ממנו, אפילו מיעוט שלו בבא קמא קיט..
- לא נפחתה ברובה אלא בארבעה בבא מציעא קטז:.
- הנח לעבודת כוכבים שספיקה וספק ספיקה אסורה עד סוף העולם זבחים עד..
- חושש לדעת יחיד כשהיחיד מחמיר והרבים מקילים מגילה יח: ורש"י.
- קידשה בתמרה אפילו עומד כור תמרים בדינר מקודשת, חיישינן שמא שווה פרוטה במדי - חושש קידושין יב..
- נתן לה נייר חלק ואמר לה הרי זה גיטיך מגורשת, חיישינן שמא במי מילין כתבו - חושש גיטין יט:.
- לא מדגיש את המרחק מהגויים
- חותם בהבדלה "המבדיל בין קודש לחול" ולא "בין ישראל לעמים" פסחים קד..
- לא עבר על גשר שאין בו עכו"ם שבת לב..
- הולך לבי אבידן, מקום שמתווכחים הגויים עם ישראל שבת קטז..
- שתי מבי ארמאה, נהי דאגילויא לא קפדי, אמנקרותא ניקיון מיהא קפדי עבודה זרה ל. ללישנא קמא.
- דינא דמלכותא דינא בבא קמא קיג..
- אי אמר מלכותא עקרנא טורי - עקר טורי ולא הדר ביה אם המלכות תבטיח שתעקור הרים - תעשה זאת, ולא תחזור בה בבא בתרא ג:.
- אסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעתו של עכו"ם חולין צד..
- היה מדבר עם חכם גוי ששמו אבלט שבת קנו:, ומעין זה בשבת קכט., עיין שם.
- נחלקו איזה שם הוא העיקרי ואיזה הוא כינוי מרגליות הים סנהדרין מד: אות טו
- חד אמר עכן שמו וחד אמר זמרי שמו סנהדרין מד:.
- חד אמר נמרוד שמו וחד אמר אמרפל שמו ערובין נג..
- חד אמר ערפה שמה וחד אמר הרפה שמה סוטה מב..
- חד אמר מחלון וכליון שמן וחד אמר יואש ושרף שמן בבא בתרא צא:.
קישורים חיצוניים
- אהרן היימאן, "שמואל", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, עמודים 1132-1120, באתר HebrewBooks
- אהרן היימאן, "נהרדעאי", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, עמוד 919, באתר HebrewBooks
- שמואל (אמורא), ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- שמואל, באתר בית חב"ד