איש בושת בן שאול

איש בושת בן שאול היה מלך על חלק מעם ישראל, בנו של שאול בן קיש.

החל למלוך בהיותו בן 40, לאחר שאבנר בן נר משח אותו, אף על פי ששמואל המליך את דוד. כל ישראל הלכו אחרי איש בושת, למעט שבט יהודה שהמליכו על עצמם את דוד. ישנה מחלוקת בראשונים מתי החל איש בושת למלוך. לדעת רש"י (סנהדרין כ ע"א), איש בושת הומלך חמש שנים לאחר הריגתו של שאול, ולדעת התוספות (שם), החל למלוך לאחר חצי שנה ממות שאול. בין מלכות דוד למלכות איש בושת שררה מתיחות ויריבות, ומלכות בית דוד הלכה וגברה על מלכות בית שאול. כאשר איש בושת הוכיח את אבנר, שהיה מתומכיו ונאמניו, על אודות פילגש אביו,אבנר התרגז ועבר למחנה דוד. הוא החל לשכנע את אנשי ישראל לקבלח על עצמם את מלכות דוד. במקביל, שני שרי גדודים מבני שבט בנימין, רכב ובענה בני רימון, שהביאו את ראשו לדוד מתוך תקווה כי דוד יתגמלם על הריגת אויבו, אך דוד כעס עליהם וציווה להרגם, והורה לקבור את איש בושת בקברי אבותיו. לאחר מות איש בושת, קיבלו כל ישראל את מלכות דוד.

פירוש שמו

איש בושת מוזכר בפעם הראשונה בספר שמואל שמואל ב ב ח כאשר אבנר בן נר ממליך אותו לאחר מפלתו של שאול. אמנם, כאשר מוזכרים בניו של שאול כמה פרקים לפני כן, שמו של איש בושת לא מוזכר ובמקומו מוזכר שם אחר- "וַיִּהְיוּ בְּנֵי שָׁאוּל יוֹנָתָן וְיִשְׁוִי וּמַלְכִּי שׁוּעַ וְשֵׁם שְׁתֵּי בְנֹתָיו שֵׁם הַבְּכִירָה מֵרַב וְשֵׁם הַקְּטַנָּה מִיכַל". גם בדברי הימים דברי הימים א ח לג מובאת רשימת בניו של שאול וגם בה איש בושת לא מופיע ובמקומו מופיע שם נוסף "וְשָׁאוּל הוֹלִיד אֶת יְהוֹנָתָן וְאֶת מַלְכִּי שׁוּעַ וְאֶת אֲבִינָדָב וְאֶת אֶשְׁבָּעַל".

הרד"ק‏^[1] פירש כי ישוי המוזכר בספר שמואל הוא אבינדב המוזכר בדברי הימים. לפירוש, הכתוב לא הזכיר את איש בושת בספר שמואל משום ששם הוא התמקד רק בבנים שיצאו עמו למלחמה, ואילו איש בושת היה חלש ולא היה יוצא למלחמות ‏^[2]. מנגד, בדברי הימים הפסוק מזכיר גם את כל בני שאול ולכן הוא מזכיר את איש בושת אלא ששם הוא קורא לו אשבעל.

המצודות דוד הסביר כי איש בושת הינו ישוי המוזכר בספר שמואל וכן אשבעל המוזכר בספר דברי הימים. הוא מסביר את חילופי השמות האלו בכך שהמקרא לא רוצה להזכיר את שם הבעל שהפך ברבות השנים לעבודה זרה עיקרית אצל הפלישתים, ולכן החליף את שם הבעל בבושת. ממילא, אשבעל- שפירוש שמו היה ככל הנראה "איש בעל" הוחלף לאיש בושת, לאחר ששם הבעל עבר מכינוי לשם ה' לכינוי לעבודה זרה. באותו האופן, השם ישוי שכנראה היה בתחילתו גם הוא "איש ה'"‏^[3], הוחלף לאחר מכן לאיש בושת.

המלכתו למלך

לאחר מות שאול, לקח אבנר בן נר שר צבא שאול את איש בושת והמליך אותו כיורש לאביו "אַבְנֵר בֶּן נֵר שַׂר צָבָא אֲשֶׁר לְשָׁאוּל לָקַח אֶת אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל וַיַּעֲבִרֵהוּ מַחֲנָיִם. וַיַּמְלִכֵהוּ אֶל הַגִּלְעָד וְאֶל הָאֲשׁוּרִי וְאֶל יִזְרְעֶאל וְעַל אֶפְרַיִם וְעַל בִּנְיָמִן וְעַל יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה". המצודות דוד מסביר כי המלכת איש בושת התנהלה באופן מתמשך כך שבתחילה משל רק על חלק מעם ישראל אבל לבסוף מלך בישראל כולה מלבד חברון בה משל דוד.

נטישתו של אבנר

מכך שאבנר הוא שהמליך את איש בושת ניתן להבין כי איש בושת לא היה חזק מספיק בשביל לעשות את זה בעצמו. דבר זה התבטא אף יותר כעבור מספר שנים מעת ההמלכה ובמהלך הקרבות בין בית דוד ובין אנשי איש בושת, כאשר התחיל אבנר להתחזק אף יותר בשלטון ואף שכב עם רצפה בת איה פלגשו לשעבר של שאול. מעשה זה ככל הנראה בא לבטא מעמד של מי שרואה את עצמו כממשיכו של שאול‏^[4], ואיש בושת תוקף את אבנר על מעשהו.

אבנר בתגובה כועס על איש בושת ומבהיר לו כי רק בזכותו הוא הפך למלך וממילא על איש בושת לקבל את מעמדו של אבנר ולשמוח על מצבו הנוכחי "וַיִּחַר לְאַבְנֵר מְאֹד עַל דִּבְרֵי אִישׁ בֹּשֶׁת וַיֹּאמֶר הֲרֹאשׁ כֶּלֶב אָנֹכִי אֲשֶׁר לִיהוּדָה הַיּוֹם אֶעֱשֶׂה חֶסֶד עִם בֵּית שָׁאוּל אָבִיךָ אֶל אֶחָיו וְאֶל מֵרֵעֵהוּ וְלֹא הִמְצִיתִךָ בְּיַד דָּוִד וַתִּפְקֹד עָלַי עֲו‍ֹן הָאִשָּׁה הַיּוֹם". אבנר מכריז לאיש בושת שהוא עוזב ועובר למחנה דוד, כאשר איש בושת לא יכל להשיבו דבר מרוב יראה מפניו‏^[5].

החזרת מיכל לדוד

אבנר פונה לדוד בתור אחד מראשי בית איש בושת בבקשה לכרות עימו ברית וממילא להעביר אליו את השלטון של כלל ישראל. דוד נענה להצעה, אך מתנה אותה בכך שיחזיר אליו את מיכל בת שאול שנלקחה ממנו בעודו בורח מפני שאול ונלחם בעמלק. המלבי"ם מסביר כי לדוד היה חשוב להחזיר את מיכל משום שלא רצה שייראה כמי שמורד בבית שאול, אלא כממשיכו וכמי שנושא את ביתו, ולכן גם הדגיש כי הוא מבקש את מיכל בת שאול. במקביל, דוד שולח שליחים גם אל איש בושת בבקשה להחזיר אליו את מיכל בטענה כי ארסה במאה עורלות פלישתים, ואין צדק בכך שניתנה לאדם אחר.

בעקבות דרישתו של אבנר, וייתכן שגם בגלל טענתו הצודקת של דוד, איש בושת שולח חזרה את מיכל מעם פלטיאל בן ליש אליו נישאה ומעבירה אל דוד. אבנר ממשיך לפעול למען בית דוד ומשכנע את העם לעבור לתמוך בדוד "וּדְבַר אַבְנֵר הָיָה עִם זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר גַּם תְּמוֹל גַּם שִׁלְשֹׁם הֱיִיתֶם מְבַקְשִׁים אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם. וְעַתָּה עֲשׂוּ כִּי ה' אָמַר אֶל דָּוִד לֵאמֹר בְּיַד דָּוִד עַבְדִּי הוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים וּמִיַּד כָּל אֹיְבֵיהֶם". אבנר קורא לעם לחזור לתמוך בדוד למלך כפי שסברו בעבר וכן כמי שנבחר בידי ה'.

מעשיו של אבנר מעוררים את כעסם וחשדם של יואב ואחיו אבישי בן צרויה שחשדו בו כמי שמרגל אחר דוד וכן כעסו על חלקו בהריגת עשהאל אחיהם. לאחר שאבנר יוצא מפגישתו עם דוד, יואב קורא לו לדבר איתו ובפתאומיות תוקף אותו והורג אותו.

הריגתו

הריגתו של אבנר- מי שהמליך את איש בושת וככל הנראה גם היה אחד מראשי השלטון, ערערה מאוד את מלכותו של איש בושת והפחידה אותו ואת כל העם "וַיִּשְׁמַע בֶּן שָׁאוּל כִּי מֵת אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן וַיִּרְפּוּ יָדָיו וְכָל יִשְׂרָאֵל נִבְהָלוּ".

חולשתו של איש בושת, יחד עם עלייתו של דוד, הובילה את בענה ורכב, שהיו שרי גדודים של שאול להרוג את איש בושת, ככל הנראה מתוך תקווה לקבל על כך תגמול מדוד בהמשך. רכב ובענה מגיעים אל איש בושת כאשר הוא ישן את שנת הצהריים "וַיֵּלְכוּ בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי רֵכָב וּבַעֲנָה וַיָּבֹאוּ כְּחֹם הַיּוֹם אֶל בֵּית אִישׁ בֹּשֶׁת וְהוּא שֹׁכֵב אֵת מִשְׁכַּב הַצָּהֳרָיִם. וְהֵנָּה בָּאוּ עַד תּוֹךְ הַבַּיִת לֹקְחֵי חִטִּים וַיַּכֻּהוּ אֶל הַחֹמֶשׁ וְרֵכָב וּבַעֲנָה אָחִיו נִמְלָטוּ".

רש"י מפרש כי רכב ובענה נכנסו לבית איש בושת יחד עם מוכרי החיטים ובכך חלפו על פני השמירה. באופן מעט שונה, המצודות דוד מפרש כי הם התחפשו בעצמם למוכרי חיטים על מנת להיכנס ולהכות את איש בושת. לאחר שהיכו את איש בושת, רכב ובענה הסירו את ראשו ולקחו אותו איתם אל דוד‏^[6].

רכב ובענה קיוו לקבל תגמול מדוד וקראו לפניו כי "הִנֵּה רֹאשׁ אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל אֹיִבְךָ אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ וַיִּתֵּן ה' לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נְקָמוֹת הַיּוֹם הַזֶּה מִשָּׁאוּל וּמִזַּרְעוֹ". אמנם, דוד לא קיבל את מעשיהם בשמחה, ואמר להם שכשם שלא שמח על העמלקי שבישר לו על מותו של שאול- כך לא שמח ממעשיהם "אַף כִּי אֲנָשִׁים רְשָׁעִים הָרְגוּ אֶת אִישׁ צַדִּיק בְּבֵיתוֹ עַל מִשְׁכָּבוֹ וְעַתָּה הֲלוֹא אֲבַקֵּשׁ אֶת דָּמוֹ מִיֶּדְכֶם וּבִעַרְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ". דוד ציווה לקצוץ את ידיהם ורגליהם של רכב ובכנה ולתלות אותם על הבריכה בחברון. את ראשו של איש בושת קברו לבסוף בחברון, בקברו של אבנר.

הערות שוליים