צרעה המקראית
|
|
צָרְעָה המקראית, הייתה יישוב בשפלת יהודה בנחלת שבט דן ובגבול נחלת שבט יהודה. צרעה ידועה בתור עיר מולדתו של שמשון הגיבור. שמה נשמר בשם הכפר הערבי שהיה במקום "סרעא" (Sar'ah). במורד תל צרעה, ממערב לאזור התעשייה של "מחלף שמשון" נמצא סלע חצוב ומעובד, ששימש מזבח לקדמונים. הסלע מכונה בשם "מזבח מנוח" כשם אביו של שמשון הגיבור. קיבוץ צרעה הסמוך נושא את שם האתר המקראי.
תולדות המקום
צרעה נזכרת כבר בכתבי "אל-עמארנה" מהמאה ה-14 לפנה"ס בתור אחת משתי הערים, יחד עם "איילון" אשר הותקפו על ידי ה"חבירו". שתיהן היו בתחום "ממלכת גזר". באחד המכתבים, פרעה אַמֶנְחֹתֶפּ השלישי מספר כי בני מלכילו מלך גזר, כמעט נהרגו בידי בני עָפירוּ - אחד מן השמות המצריים המתארים את 'שבט העִבְרִיים מכנען - ישראל' - בבואם לאיילון ולצרעה.
ספר יהושע מונה את העיר צרעה בתחום שבט יהודה: "בַּשְּׁפֵלָה: אֶשְׁתָּאוֹל וְצָרְעָה" (ט"ו,ל"ב). ערים אלו הן גם בגבול שבט דן: "וַיְהִי, גְּבוּל נַחֲלָתָם, צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל, וְעִיר שָׁמֶשׁ (י"ט,מ"א). מחבר תבואות הארץ סבור ערים אלה, יחד עם עקרון היו ערי גבול ופעם נכךךו בנחלת שבט יהודה ופעם - בנחלת שבט דן. אביו של שמשון הגיבור היה מבני שבט דן וחי בין שתי הערים: "וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי, וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ" (ספר שופטים י"ג,ב'). על צרעה ואשתאול נכתב בתלמוד בבלי מסכת סוטה: "צרעה ואשתאול שני הרים גדולים היו ועקרן שמשון וטחנן זה בזה" (א').
בתלמוד ירושלמי מסכת סוטה מתואר גם הקשר בין שתי הערים: "שערו כחרובי גדולה (עץ חרוב) היה, בדין בדין (ענפים) היו עשויים... בשעה שרוח הקודש שורה עליו היו פסיעותיו כמצרעה לאשתאול, שערותיו מקישות כזוג (פעמון) וקולו הולך כמצרעה לאשתאול"(פרק א' מסכת ח').
צרעה נמנית עם שורת הביצורים שבנה מלך יהודה רחבעם, על גבול ארץ יהודה ופלשתים. על מכלול הציוד שבו צויידה כל עיר מבצר כתוב בספר דברי הימים א' :"וַיֵּשֶׁב רְחַבְעָם, בִּירוּשָׁלִָם וַיִּבֶן עָרִים לְמָצוֹר, בִּיהוּדָה. ... וְאֶת-צָרְעָה, וְאֶת-אַיָּלוֹן, ... עָרֵי, מְצֻרוֹת. וַיְחַזֵּק, אֶת-הַמְּצוּרוֹת; וַיִּתֵּן בָּהֶם נְגִידִים, וְאֹצְרוֹת מַאֲכָל וְשֶׁמֶן וָיָיִן. וּבְכָל-עִיר וָעִיר צִנּוֹת וּרְמָחִים, וַיְחַזְּקֵם לְהַרְבֵּה מְאֹד; וַיְהִי-לוֹ, יְהוּדָה וּבִנְיָמִן (י"א, ה'-י"ב).
בימי שיבת ציון נימנת צרעה על הערים שיושבו על ידי בני שבט יהודה (ספר נחמיה, י"א, כ"ט).
באונומסטיקון - רשימת השמות של אוסביוס מקיסריה שנכתב במאה ה-4 נאמר כי צרעה היא כפר, 10 מילין מבית גוברין צפונה[1].
שרידים ארכאולוגיים
בתל צרעה נסקרו מערות, קברים, בורות וגת. ליד הבית הדו-קומתי, שריד לכפר הערבי שהיה במקום, חצובות בסלע שתי גתות, אחת מהן הייתה מרוצפת פסיפס.
מזבח מנוח
ממערב לאזור התעשייה של מחלף שמשון בכביש 38 [2] מזדקר סלע עתיק מהוקצע המכונה בשם "מזבח מנוח" כשם אביו של שמשון הגיבור. (בנ.צ. 14945.13110) על המזבח נאמר בספר שופטים: "וַיִּקַּח מָנוֹחַ אֶת-גְּדִי הָעִזִּים, וְאֶת-הַמִּנְחָה, וַיַּעַל עַל-הַצּוּר, לַה'; וּמַפְלִא לַעֲשׂוֹת, וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים" (י"ג,י"ט). בתלמוד (מסכת זבחים דף קח עמוד ב) נאמר כי סלע זה הוא אותו צור מזבח שעליו התגלה מלאך האלוהים אל מנוח ואל אשתו ובישר להם על הולדת בנם שמשון, כפי שמובא בספר שופטים.
מספר יוסף ברסלבי: " במאורעות 1921, נשלחנו, שני צעירים מטעם 'ההגנה', להוביל בעגלה רתומה לשתי פרידות נשק למושבה הזעירה "הרטוב". למחרת בבוקר יצאתי להשקיף על הנוף.
מפתח בית סמוך יצא איכר, הצביע על כפר במרומי הר מנגד, ואמר: "שם צרעה!". "ומה שם הכפר כיום?", שאלתי, "צרעה" (צ' ערבית בפתח), ענה האיכר. ביקשתיו להביא תנ"ך. התנ"ך נפתח, במקרה, בספר שופטים בפרק י"ד, המתחיל במילים: "וירד שמשון תמנתה". "וירד שמשון תמנתה" – קראתי ולא יספתי. אכן, צרעה יושבת בראש ההר, ושמשון ירד ממנה. או אז הואר לי כי אפילו מילה אחת במקרא, כגון "וירד", יש בה עולם מלא...
בתחתית הגבעה נראה פלח חורש את אדמתו. אחריו פסעה אשתו, כשהיא נושאת את משך הזרע. ירדתי אל הפלח וברכתיו. "בוא ואראך דבר", אמר הפלח. דשדשנו באדמה חרושה ותחוחה, והגענו אל גוש-סלע, זקוף מכל עבריו. בפינת הסלע נסתמנו מדרגות זעירות והרוסות. בראש הסלע נראו שקערוריות, וכעין אגן קטן. "האד'א מד'בח מנוח" – "זהו מזבח מנוח" – קרא הפלח ברגש. האמנם נשתמרה אצל הפלחים מסורת של "מזבח מנוח"? – על כל פנים, מפליא הדבר: ספר שופטים פותח ב"צור" ומסיים ב"מזבח", והרי במה חצובה זו היא גם "צור" וגם "מזבח" " מצוטט על ידי זאב ח' ארליך (ז'אבו) ממדי ה"מזבח" הם 3.00 מ' על 2.50 מ' על 1.50 מ'. הסלע בנוי משברי אבנים בבסיסו, מעליו מדרגה אולי ה"יסוד" , משטח כנראה "הסובב", מקום למעמד הכהן ולכלים. ממדי הגג הם 1.50 מ' על 1.45 מ' 0.30 מ'. במשטח העליון קיימות מספר חציבות וכן למעלה מ-10 שקערוריות וספלולים, חלקם מחוברים זה לזה בחריצי תעלות. ייתכן שתפקידם היה ניקוז נוזלים - דם הקרבנות או שמן ויין של נסכים. פינותיו של המזבח פונות לרוחות השמים (בדומה למזבח בהר עיבל ולמזבח בגבעת הראל) [3]
לקריאה נוספת
- זאב וילנאי, מדריך ארץ ישראל - השפלה, הוצאת תור, 1950 עמוד 227, 237
- צבי אילן, 78 טיולים ברחבי ישראל, עם עובד - תרבות וחינוך, 1977, עמוד 215
- זאב וילנאי, אגדות ארץ ישראל, הוצאת קריית ספר - תל אביב, 1950, עמוד 295
קישורים חיצוניים
- תמונות מיער צרעה ומזבח מנוח
- זאב ח' ארליך (ז'אבו), מזבח מנוח - מקור ראשון
- עמית הורן, צרעה, אשתאול וכמה קברי דן - עלון ישיבת הר עציון
- איל דוידסון, פלשתים עליך שמשון - ynetטיולים