פרשני:בבלי:ברכות נו ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

ברכות נו ב

חברותא

כפיתו תרין ארזי (קשרו שני ארזים וכופפום) זה לזה בחבלא, אסור (קשרו) חד כרעיה (רגלו אחת) לחד ארזא, וחד כרעיה לחד ארזא, ושרו (התירו) לחבלא, והזדקפו שני הארזים ונתרחקו זה מזה, עד דאצטליק (נחתך) גופו של בר הדיא לשתים עד ראשו.
אמר רבא: לא מחילנא ליה עד דאצטליק גם רישיה ונפל בתרין חלקים!  19 

 19.  גירסת הב"ח. וראה בבן יהוידע שמן השמים הראו לרבא את עונשו, שהרי רבא היה בבל ובר הדיא נענש ברומא.
התירו את החבל לגמרי, ואזל כל חד וחד מהארזים וקם אדוכתיה, ואצטליק גם ראשו, ונפל בתרין חלקים.  20 

 20.  בבן יהוידע ביאר שגופו נחלק לשנים, כי הפריד בין איש לאשתו שהם כחד גופא, והחל ברגליו, כי אשתו נחשבת כ"רגל", כמבואר בזהר (בראשית קיב א) שעל אשת צדיק נאמר "רגלי חסידיו ישמור", ורבא לא הסתפק בעונשו עד שיחלק ראשו, כדי להדיע מעלת אשתו שהיתה עטרת בעלה. ויש שפרשו שעונשו התקיים בשני ארזים, כי על הצדיק נאמר "כארז בלבנון", והוא הפריד בין שני צדיקים שחלמו חלום אחד ופתרו בשני אופנים.
שאל בן דמא, בן אחותו של רבי ישמעאל, את רבי ישמעאל: ראיתי בחלומי את שני לחיי שנשרו!
אמר לו: שני הלחיים של הפה, הם רמז, ששני גדודי רומי יעצו עליך רעה בפיהם, ומתו!  21 

 21.  הב"י (רפח) הביא שיש אומרים שבשבת מתענים רק אם ראה חלום כגון שנפלו שיניו (שפתרונו על מיתת בניו, כדלעיל), וכתב שה"ה לכל החלומות שאמרו בפרק זה שהם רעים, אך החולם שנשרו לחייו, חלום טוב הוא לו, שהרי פתרונו שמתו היועצים רע עליו. ובבה"ל (ד"ה או) כתב שאם אין לו בנים לא יתענה על חלום של נפילת שיניו, והעיר על הראיה מפתרונו של בר הדיא שפתרון חלום זה הוא רע, שהרי אמר כך רק לרבא מפני שלא שילם לו.
אמר ליה בר קפרא לרבי: ראיתי בחלומי את חוטמי שנשר!
אמר ליה רבי: רמז הוא, שחרון אף נסתלק ממך! כי החרון ניכר על החוטם, שבשעת כעס הוא מתחמם ומוציא הבל.
עוד אמר ליה בר קפרא לרבי: ראיתי את שני ידי שנחתכו!
אמר ליה רבי: רמז הוא שתתעשר, ושוב לא תצטרך למעשה ידיך! אמר ליה בר קפרא לרבי: ראיתי בחלומי את שתי רגלי שנקטעו!
אמר ליה רבי: רמז הוא, שעל סוס אתה רוכב! ולא תצטרך להלך ברגליך.
עוד אמר ליה בר קפרא: חזאי דאמרי לי בחלומי, "באדר מיתת, וניסן לא חזית"! (תמות בחדש אדר ולא תזכה לראות את ניסן).
אמר ליה רבי: "אדר" הוא לשון "אדרתא" (כבוד והדר). ו"ניסן" הוא לשון "נסיון". וכך הכוונה במה שאמרו לך: באדרותא מיתת, ולא אתית לידי נסיון!
אמר ליה ההוא צדוקי לרבי ישמעאל: ראיתי בחלומי, שאני משקה שמן לזיתים!
אמר ליה רבי ישמעאל: "בא על אמו" אתה! - כמו השמן שיצא מהזית ושב ומשקה אותו.  22 

 22.  רבי ישמעאל פתר את חלומות הצדוקי על חטאיו, כי ראה שאינם מהרהורי לבו, שהרי חלם על דברים שלא יתכנו במציאות, ובהכרח שראה כן כדי לפרסם חטאיו.
עוד אמר ליה ההוא צדוקי לרבי ישמעאל: חזאי בחלומי דקטיף לי (שעקרתי) כוכבא!
אמר ליה רבי ישמעאל: בר ישראל גנבת! כי ישראל נמשלו לכוכבים.
עוד אמר ליה ההוא צדוקי לרבי ישמעאל: חזאי דבלעתי לכוכבא!
אמר ליה רבי ישמעאל: בר ישראל גנבת, וזבנתיה ואכלת לדמיה (את כסף מכירתו) של הישראל.
עוד אמר ליה ההוא צדוקי לרבי ישמעאל: חזאי בחלומי את עיני דנשקן אהדדי (קרובות ונוגעות זו בזו)!
אמר ליה רבי ישמעאל: "בא על אחותו" אתה! - כי רק קורבת אחוה היא קורבה הדדית, שאין אח נחשב גדול כלפי אחיו (ואילו שאר קורבות אינם בדור אחד).
עוד אמר ליה ההוא צדוקי לרבי ישמעאל: חזאי דנשקי לסיהרא (שנשקתי את הירח).
אמר ליה רבי ישמעאל: "בא על אשת ישראל" אתה! כי ישראל נמשלו ללבנה.  23 

 23.  וגם אשה נמשלה לירח, שהיא פונה אל בעלה ומקבלת ממנו, כמו הירח מהשמש, וכן מצינו לעיל בחלום יוסף שאמו נמשלה לירח.
אמר ליה ההוא צדוקי לרבי ישמעאל: חזאי בחלומי דדריכנא בטונא דאסא (שאני דורך בחופת הדסים).
אמר ליה רבי ישמעאל: "בא על נערה המאורסה" אתה! שכן היו רגילים לעשות לה בכניסתה לחופה, חופה של הדס, והיא הקרויה "הינומא".
עוד אמר ליה ההוא צדוקי לרבי ישמעאל: חזאי טונא (משא) מעילאי (מעלי), והוא (אני) נמצא מתתאי (תחת המשא)!
אמר ליה: רמז הוא שמשכבך עם הנערה המאורסה, הפוך שהיתה היא למעלה והוא למטה.  24 

 24.  ראה הגהות הב"ח בשם רש"י.
עוד אמר ליה ההוא צדוקי לרבי ישמעאל: חזאי עורבי דהדרי לפורייה (עורבים שמחזרים אחר מטתי)!
אמר ליה רבי ישמעאל: אשתך זנתה מאנשים הרבה, ונראים לך כעורבים המחכים שתתרחק ויוכלו לאכול כרצונם.
אמר ליה ההוא צדוקי לרבי ישמעאל: חזאי יוני דהדרי לפורייה!
אמר ליה רבי ישמעאל: נשים הרבה טמאת!
אמר ליה ההוא צדוקי לרבי ישמעאל: חזאי בחלומי, דנקיט אני תרי יוני בידי, ופרחן!
אמר ליה רבי ישמעאל: תרתי נשי נסבת (נשאת), ופטרתינון בלא גט!  25 

 25.  לעיל מצינו שרבא אמר "חזאי תרי יוני דפרחן" ופתר לו בר הדיא "תרי נשי מגרשת", וביאר הגרא"מ הורביץ שבחלום הצדוקי נוסף "דנקיט" ומשמע שעדיין הם בידו, לרמז שלא גירשן אלא פטרם בלא גט.
אמר ליה ההוא צדוקי לרבי ישמעאל: חזאי בחלומי, דקליפנא ביעי (שאני מקלף ביצים)!
אמר ליה רבי ישמעאל: רמז הוא דשכבי קא משלחת (שהפשטת מתים)!  26 

 26.  ביאר הגר"א שביצה מרמזת למת, כי היא אטומה, ובזה היא כמת שאין לו פה.
אמר ליה הצדוקי לרבי ישמעאל: כולהו הפתרונות שאמרת לי, איתנהו בי, בר מהא האחרון (שהפשטתי מתים), דהוא ליתיה בי!
אדהכי והכי (בינתיים), אתיא ההיא איתתא, ואמרה ליה לצדוקי: האי גלימא דאתה מכסא בה, דגברא פלוני הוא, דמית, ואשלחתיה (הפשטתו) מגלימתו, והתלבשת בה! והתגלה הדבר שצדקו כל דברי רבי ישמעאל.
עוד אמר ליה הצדוקי לרבי ישמעאל: חזאי בחלומי, דאמרי לי: שבק לך אבוך נכסי בקפו דקיא!
אמר ליה רבי ישמעאל: אית לך נכסי בקפו דקיא?
אמר ליה: לאו!
הוסיף רבי ישמעאל ושאלו: אזל אבוך לקפו דקיא?
אמר ליה: לאו!
אמר ליה: אם כן, "קפודקיא" ששמעת בחלומך, היא נוטריקון של "קפא" ו"דייקא". ו"קפא" היינו כשורא (קורה) בלשון פרס ויון, ו"דיקא" היינו "עשרה" בלשון יונית, ורמז הוא שיש לך ממון בקורה העשירית, זיל חזי קפא דריש עשרה (קורה שבראש השורה העשירית) שבביתך, ותמצא שהיא מלאה זוזי!
אזל הצדוקי ובדק, ואשכח שהיא מלאה זוזי.
אמר רבי חנינא: הרואה באר בחלום, רמז הוא שיהא רואה שלום, שנאמר (בראשית כו): "ויחפרו עבדי יצחק בנחל, וימצאו שם באר מים חיים!" ולא התקיימה הבאר ביד יצחק, עד שהיה לו שלום עם הפלשתים, ולא רבו עליה עמו עוד  27 .

 27.  ע"פ מהרש"א, ותמוה שהרי פסוק זה נאמר בבאר הראשונה, ועליה רבו, ולא התקיימה ביד יצחק. וראה בתרגום יונתן שהבאר התייבשה, וכשהחזירוה ליצחק נבעה שוב, ונמצא שלא התקיימה אלא בשלום. והצל"ח ויד דוד כתבו שהדרש מהכתוב "מים חיים", שאין חיים אלא בשלום, ומחלוקת גודמת מיתה, ואכן לבסוף היה שלום גם בבארות. והגר"א כתב שעבדי יצחק מצאו שלשה בארות, שהם כנגד חלקי התורה, "עסק ושטנה" כנגד "פשט ודרוש" שבהם יש מחלוקות, ואילו "רחובות" היא כנגד "סוד" שאין בו קושי ומחלוקת, ולכן אמרו בה "ופרינו בארץ", והיא מרמזת על "שלום".
רבי נתן אומר: הרואה באר בחלום, מצא תורה. שנאמר על התורה (משלי ח): "כי מוצאי מצא חיים", וכתיב הכא על באר (בראשית שם) "באר מים חיים".  28  (ועדיף ללמוד מלשון המקרא ולא מעניינו גרידא).

 28.  ביאר המהרש"א כי אע"פ שהרבה דברים נמשלו במים, מכל מקום באר שיש בו "מים חיים" מרמז לתורה, שנאמר בה חיים. וראה לעיל (ח א) שנחלקו רבי חנינא ורבי נתן אם "לעת מצא" היא אשה או תורה, ונחלקו לשיטתם, אם התפילה והמציאה על עצם התורה, שהיא התכלית, או על האמצעי המביאו ומניח לו לעסוק בתורה בלא הפרעה.
רבא אמר: הרואה באר בחלום, מצא חיים ממש! שהרי מים הם חיים לאדם.  29 

 29.  ע"פ מהרש"א, ומקורו מאבות דר"נ (ס"פ לד). ובפשטות כוונת רבא למים ממש, שיהיו לו לצורך חייו, ואכן רבא סבר (תענית ז א) שגדול יום הגשמים מיום מתן תורה, ולכן לא ביאר שבאר מרמז לתורה. ושלשת דברים אלו, שלום, תורה, חיים, הם דברים שמקורם בא מלמעלה, ואחרי שאדם יגע בהם, ימשכו לו ביגיעה מועטת, ואח"כ בלא יגיעה, וראה דברי הרמב"ם (מו"נ ג יב), והגר"א (משלי ה טו).
אמר רבי חנן: שלש (ה) חלומות בשורת שלומות הן! ואלו הם: הרואה נהר, והרואה צפור, והרואה קדרה בחלומו!  30  "נהר" רמז לשלום, משום דכתיב (ישעיה סו יב) "הנני נוטה אליה כנהר שלום".

 30.  ביאר הגר"א שיש שלשה דרגות ב"שלום": "נהר" עובר בין שתי גדות, שכל אחת עומדת בפני עצמה. "צפור" מחברת בין שמים לארץ, כי מקומה בשניהם. ואילו "קדרה" מפרידה בין האש למים, שלא יוכלו להתנגד אחד לשני (והוסיף הגר"ח מוולאז'ין שלכן שוברים קדרה ב"תנאים", לרמז שיהיו בשלום ללא מתווך. ועוד, שהקדרה משחירה בבישול, והיא רמז שראוי לאדם להשחיר עצמו כדי לתווך ולעשות שלום). וכתב עוד, שנהר הוא כנגד "דעת", ויוצא מחכמה ובינה, וצפור כנגד יסוד (שהוא עצמו שלום), ומקשרת בין נצח שהוא בשחקים להוד שהוא למטה (ראה מגלה עמוקות קנ), וקדרה כנגד תפארת, כי מאחדת מים שהם חסד עם האש שהיא גבורה. ומהר"ל (נתיב השלום ג) ביאר ששלשה סוגי שלום נצרכים בעולם, א. המלך עם העם המסתופף תחתיו - דומים לצפור הפורח למעלה ובצל כנפיו מסתופפים אלו שלמטה ממנו. ב. שלא יהיה מחלוקת והבדל בין איש לאחיו - כנהר הנמשך מנחל זה לנחל השני עד שמתחברים כל הנחלים לאחד. ג. שלום איש ואשה, שהם נעשים גוף אחד - תבשיל שנעשה בקדירה גוף אחד מהרבה מינים. ובכתב סופר (פר' נשא) כתב ש"קדרה" מראה על שלום בית, שבו אוכלים מקדרה אחת, ו"נהר" מראה על שלום באזור, כי הוא מתפשט על אזור שלם, ו"צפור" מראה על שלום בכל העולם, כי היא נודדת בכולו.
"צפור" רומזת לשלום, משום דכתיב (שם לא ה) "כצפרים עפות כן יגן ה' צבאות על ירושלים ".
"קדרה" רומזת לשלום, משום דכתיב (שם כו יב) "ה' תשפות שלום לנו!" ובקדירה נופל לשון "שפיתה" בהנחתה על האש.  31 

 31.  החיי אדם (בהספדו על הגר"א) ביאר שהקדירה היא רמז לשלום, משום שהיא עושה שלום בין האש והמים, שהם שני הפכים, ועל ידי הקדירה פועלת האש במים, ואינם מכבים אותה, וכך ישראל עושים שלום בין העולם כולו לאביהם שבשמים. (ובשם הגר"ח מוולאז'ין מובא שדקדק כן מפירוש רש"י שהלימוד מ"שפיתה" על האש). וראה בסידור הגר"א (על "יוצר אור") שאדם אינו יכול להניח אש ומים יחד ואח"כ ליתן את הקדירה, אך הקב"ה "יוצר אור וחושך" בערבוביא ו"עושה שלום" ביניהן, ואח"כ חולקן.
אמר רבי חנינא: וברואה קדרה שאין בה בשר שנינו כן. אבל קדירה שיש בה בשר, סימן פורענות הוא, שנאמר (מיכה ג ג) "ואשר אכלו שאר עמי, ועורם מעליהם הפשיטו, ואת עצמותיהם פצחו, ופרשו כאשר בסיר, וכבשר בתוך קלחת, אז יזעקו אל ה' ולא יענם וגו'" - וביאורו שהגויים ישברו אותם, כמו בשר שפורסים לפרוסות, לשימו בתוך הסיר.  32  אמר רבי יהושע בן לוי: הרואה נהר בחלום, ישכים ויאמר: הנני נוטה אליה כנהר שלום", קודם שיקדמנו פסוק אחר הכתוב לגבי נהר, והוא (ישעיה נט יט): "כי יבא כנהר צר", שהוא ענין פורענות.

 32.  לפי המבואר ש"קדרה" מרמזת על שלום, כי היא עושה שלום בין האש והמים, נמצא שאם יש בה בשר שאין ניגוד בינו לאש, הרי אינה עושה שלום, ובהכרח שקדרה זו מרמזת לרע, כקדרה האמורה בפסוק במיכה. (וחילוק זה מורה שראה קדרה ממש, ולא שראה תיבת "קדרה" כתובה לפניו, כי בראיה זו אינו רואה מה יש בה).
כי המשכים ונפל לו פסוק בתוך פיו, הרי זו כנבואה קטנה, ולכן עדיף שיאמר פסוק המרמז על טובה, לפני שיפול לו פסוק הרומז על רעה.
הרואה צפור בחלום, ישכים ויאמר: "כצפרים עפות כן יגן ה' צבאות על ירושלים", קודם שיקדמנו פסוק אחר שאינו לטובה, הכתוב לגבי צפרים, והוא (משלי כז ח): "כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו"!
הרואה קדרה בחלום, ישכים ויאמר "ה' תשפות שלום לנו", קודם שיקדמנו פסוק אחר, והוא (יחזקאל כד ג): "שפות הסיר שפות וגם יצוק בו מים"! שהוא משל לעונש שיענישם ה' על ידי מלך בבל, שירושלים תהיה כסיר ויתננה נבוכדנצר על האש.
הרואה ענבים בחלום, ישכים ויאמר "כענבים במדבר מצאת ישראל"! קודם שיקדמנו פסוק אחר של פורענות. והוא (דברים לב לב): "ענבימו ענבי רוש, אשכולות מרורות למו".
הרואה הר בחלום, ישכים ויאמר: (ישעיה נב ז) "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר", קודם שיקדמנו פסוק אחר, והוא (ירמיה ט ט): "על ההרים אשא בכי ונהי".
הרואה שופר בחלום, ישכים ויאמר (ישעיה כז יג) "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול", קודם שיקדמנו פסוק אחר של פורענות, והוא (הושע ה ח): "תקעו שופר בגבעה חצוצרה ברמה, הריעו בית און, אחריך בנימין"! והם תקעו כדי להזהיר מפני חרב הגייסות הבאים עליהם  33 .

 33.  כך פירש רש"י (הושע שם), וההפך מכך הוא האמור בפס' "והיה ביום ההוא", שמדבר על כילוי חרב המוות, כמבואר בתוס' בר"ה (טז ב ד"ה כדי) שתקיעת שופר בר"ה מערבבת את השטן משום שנאמר "בלע המות לנצח" ועל אותו זמן נאמר "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול", ודרשו בירושלמי כי כאשר השטן שומע קול שופר הוא נבהל, כי סבור שהוא השפר שנאמר עליו "יתקע בשופר גדול", והגיע זמנו להבלע. ובילקוט שמעוני (ישעיהו רמז תלו) כתוב: "הרואה שופר בחלום יצפה לישועה, שנאמר והיה ביום וגו"' ויש גורסים "והתוקע בשופר יצפה לחכמה" כמבואר בשבת (קיז ב) שתקיעת שופר חכמה היא ואינה מלאכה.
הרואה כלב בחלום. ישכים ויאמר: (שמות יא ז) "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו", קודם שיקדמנו פסוק אחר, והוא (ישעיה נו יא): "והכלבים עזי נפש, לא ידעו שבעה".  34 

 34.  בירושלמי (תרומות פ"ח ה"ג, מד א) אמר רבי: "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו" - זה הכלב", ונמצא שהאומר "לא יחרץ כלב לשונו" מורה שהוא מרוצה להקב"ה. אך כשאינו מרוצה הרי דרך כלב להעיז פניו לאדם (וראה ביצה כה ב), ואז מצטרפים אליו כלבים רבים, כמו שמצינו במדרש (משפטים לא ט) שכאשר "אחד נובח, כלם מתקבצים ונובחים על חנם", ולכן בזה נקט הכתוב לשון רבים.
הרואה ארי בחלום, ישכים ויאמר: (עמוס ג ח) "אריה שאג מי לא יירא", קודם שיקדמנו פסוק אחר של פורענות, והוא (ירמיה ד ז): "עלה אריה מסבכו, ומשחית גוים נסע יצא ממקומו, לשום ארצך לשמה, עריך תצינה מאין יושב"! והוא משל לנבוכדנצר שנמשל לאריה.  35 

 35.  רש"י (עמוס ג ד) כתב על משל נבוכדנצאר לאריה: "כשאריה אוחז טרף דרכו לשאוג ואינו שואג אלא אחר שלכד", וכבר אמרו לעיל (לב א) "אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר", וא"כ הפסוק "אריה שאג" מורה על סימן לעשירות, שיאכל בשר כדי צרכו, ואילו הפסוק "עלה אריה מסבכו" מראה על מארב האריה, והוא מצפה בשקט לטרפו מפני רעבונו, והוא סימן לעניות ורעב.
הרואה תגלחת בחלום, ישכים ויאמר (בראשית מא ד): "ויגלח ויחלף שמלותיו!" שהוא אמור לטובה, בתגלחת של חשיבות וגדולה, קודם שיקדמנו פסוק אחר האמור לרעה, על שמשון (שופטים טז יז): "אם גלחתי וסר ממני כחי", שתגלחתו גרמה לו חולשה ופחד מאחרים.  36 

 36.  תגלחתו של יוסף היתה לחשיבות, כי בבואו לפני פרעה התגדל והומלך, וכן מצינו בתענית (יז א) שמלך מסתפר בכל יום. ואילו לגבי שמשון מצינו בירושלמי (נזיר מז ב) שהשער מפחד מהברזל שמגלחו, והיינו שעצם התגלחת גרמה לו לפחד.
הרואה באר בחלום, ישכים ויאמר: "באר מים חיים", קודם שיקדמנו פסוק אחר שיש בו פורענות, והוא (ירמיה ו ז): "כהקיר ביר (באר) מימיה, כן הקרה רעתה".  37 

 37.  כתב המהרש"א שכוונת ריב"ל להשמיענו כי אף שמצינו לעיל שהרואה באר פתרונו טוב, ומצא תורה, מכל מקום עדיין הפתרון הולך אחר הפה, וצריך לומר את הפסוק שהביא רבי חנינא כסימן טוב, כי אם יאמר פסוק של פורענות, יהא לרע.
הרואה קנה בחלום ישכים ויאמר (ישעיה מב ג): קנה רצוץ לא ישבר, קודם שיקדמנו פסוק אחר. והוא (מלכים ב, יח כא): "הנה בטחת לך על משענת הקנה הרצוץ".
תנו רבנן: הרואה קנה בחלום, יצפה לחכמה, שנאמר (משלי ד ז) "ראשית חכמה קנה חכמה!,  38  ואילו הרואה קנים רבים, יצפה לבינה,  39  שנאמר (שם): "ובכל קנינך קנה בינה!" ו"בכל קנינך" הוא לשון ריבוי, ונרמז בריבוי קנים.  40  אמר רב הונא: הרואה בחלומו קרא (דלעת), או קורא (החלק הרך הגדל בענפי הדקל בשנתו הראשונה, ומתקשה בשנה השניה), או קירא (שעוה), או קניא (קנה), כולהו מעלו לחלמא, וסימן יפה הם!

 38.  המהרש"א כתב שדוחק לפרש שראה קנה של עץ, כי אינו מרמז למשמעות "קנין", ועוד, שהרי לפני כן הובאו הפסוקים שיאמר הרואה קנה של עץ, ובהכרח הכוונה לרואה תיבת "קנה" כתובה לפניו בחלום. והגר"א ביאר שה"קנה" בגוף האדם מחובר לריאה, וממנו יוצא הדיבור, ואין מאכל עובר בו, ולכן מרמז לחכמה.   39.  ביאר הגר"א שבראותו "קנים", הרי גם ה"ושט" נראית לו כ"קנה", ומרמז שמאכלו לשם שמים, ולכן יצפה לבינה שהיא יותר מחכמה. והיינו משום שהחכמה היא תחילת הידיעה, והבינה מחלקת ומרכיבה את הידיעה לפרטיה, ומפתחת את החכמה, ונמצא שנעשית לכמה חלקים כ"קנים", (וגם כי הבינה היא תמיד "שניה" לחכמה). ובביאורו למשלי (ד ז) ביאר שאחר לימודו בחכמה, יקח חבר שעמו יבין דבר מתוך דבר, ונמצא שהבינה תלויה בריבוי. (וגירסת ילקוט, משלי שם, "קנים יצפה לכל, שנאמר בכל קניינך קנה בינה" ובינה היא הכל).   40.  החתם סופר (תורת משה, מקץ) כתב שיוסף הציע לפרעה להעמיד על מצרים איש חכם, כי כך פתר את חלום "שבע השבלים" שעלו ב"קנה" המרמז ל"חכמה" (ולכן רק בשבלים הטובות נאמר "עולות בקנה אחד", כי הן מרמזות לחכמה, וכמבואר בבעל הטורים שם, שכך נאמר גם במנורה). ופרעה בתשובתו הקדים "נבון" ל"חכם", כי ראה שדבריו באו בנבואה, ואין בינתו באה כתוצאה מחכמתו בידיעת החלום, אלא כולה מה', ורק שזכה לה מפני שהוא חכם.
תניא: אין מראין דלועין בחלום, אלא למי שהוא ירא שמים בכל כחו!  41 

 41.  ביאר רב נסים גאון שהדלועין הם פירות הארץ הגדולים ביותר, ואעפ"כ הם נמוכים ואינם מתנשאים מעל הארץ, וכמה שהם גדלים כך הם מנמיכים יותר. וכן יראי ה', אע"פ שאין גדולים מהם בכל הבריות, הריהם נוהגים בענוה ובשפלות. ועוד פירש (כרש"י ד"ה קרא), ש"דלועין" הם נוטריקון של "דלו עיני למרום" וזו מדה של יראי שמים, שהם בוטחים ומצפים לה'. (ובמשמר הלוי ביאר ש"בכל כוחו" נרמז בהם, כי עמל בתורה נקרא בירושלמי "לעי באורייתא ").
הרואה שור בחלום, ישכים ויאמר (דברים לג יז): "בכור שורו הדר לו", שמורה על חשיבותו, קודם שיקדמנו פסוק אחר הרומז לרעה, והוא (שמות כא כח): "כי יגח שור את איש", והוא נזק הבא מכח הגאוה שנגרמת לו מחמת החשיבות.  42 

 42.  מצינו (ב"ק לז א) שיש שור מועד לשבתות מפני שהוא בטל ממלאכה וזחה עליו דעתו, והיינו שמלאכתו גורמת להכניעו, וכשבטל ממנה הרי הוא מתגאה, מפני שהוא "מלך הבהמות" (כמבואר בחגיגה יג ב), ונמצא שראית עצם השור, היא סימן ש"הדר לו", אך יש בה גם צד של "שור נגח", באופן שאינו נוהג כראוי בגדולתו.
תנו רבנן: חמשה דברים נאמרו ברואה שור בחלומו, ואלו הם: אם ראה שהוא אוכל מבשרו של השור, הריהו מתעשר  43 . ואם ראה שנגחו השור, הויין ליה בנים שמנגחין זה את זה  44  בתורה.  45  ואם ראה שנשכו השור, יסורין באים עליו. ואם ראה שבעטו השור, דרך רחוקה נזדמנה לו ללכת בה. ואם ראה שרכבו (שהוא רוכב על השור) הריהו עולה לגדולה.  46 

 43.  ראה תוספתא (ערכין ד י, הובאה בחולין פד א) שדרשו את הפס' (דברים יד כ) "כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך ואמרת אוכלה בשר", שלא יאכל בשר אלא לתיאבון, וסוף הפס' "וזבחת מבקרך" נדרש ולא כל בקרך מצאנך ולא כל צאנך, שלא יזבח כל בקרו, נמצא שהאוכל בשר בקר ודאי יש לו עוד בקר, והוא עשיר.   44.  ביארנו כפשוטו, אך יתכן שהכוונה שינגחו גם אותו בתורה, ודבר זה נרמז במה שנגחו השור, שנגיחת אדם אינה מדרכו הטבעית של השור (ב"ק ג ב, חגיגה שם), וסימן הוא לו שיגדלו בניו יותר ממנו בתורה.   45.  הגר"א בביאורו למשלי (יד ד) כתב שיש שני סוגי שוורים, א. העומדים לשחיטה, שאינם עושים מלאכה, אלא אוכלים כל היום, ב. העומדים לחרישה, שהם בעלי קרנים וכחם גדול, ובלימוד התורה צריך שיהא בפלפול כשוורים המתנגחים זה בזה, שהפלפול מועיל לבירור הענין.   46.  בחגיגה (שם) אמרו שהאדם מתגאה על ארי ושור מלכי החיות והבהמות, שנאמר "אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים", והיינו שכל רוכב מתגדל על הנרכב.
מקשה הגמרא: והתניא "אם ראה בחלום שרכבו, הריהו מת"? מתרצת הגמרא: לא קשיא, הא שמרמז שיעלה לגדולה, הוא כשראה דרכיב הוא לתורא, ואילו הא שמרמז למיתה, הוא כשראה דרכיב תורא לדידיה.  47 

 47.  הרש"ש הקשה שלתירוץ הגמ' נמצא שששה דברים נאמרו בשור, שהרי נוסף כי שור הרוכב על האדם מרמז שימות. והגרא"מ הורביץ ביאר שסימן זה אינו דוקא בשור, אלא בכל בעל חי שרכב על אדם, וכמבואר, שהרוכב מתגדל על הנרכב.
הרואה חמור בחלום, יצפה לישועה. שנאמר (זכריה ט ט): "גילי מאד בת ציון, הריעי בת ירושלים, הנה מלכך יבא לך, צדיק ונושע הוא, עני ורוכב על חמור, ועל עיר בן אתונות", ופסוק זה נאמר על מלך המשיח.  48 

 48.  בעינים למשפט ביאר שהחמור מורה על גמר פעולה, כמו שנושאים עליו את האלומות אחר הקצירה (בניגוד לשור שמורה על תחילתה, כי עומד לחרישה, וכאמרם "כשור לעול וכחמור למשא"), ולכן מרמז על הגאולה שהיא תכלית כל הבריאה, והיא גמר הגלות האחרונה. ומהר"ל (גבורות ה' כט) ביאר שהחמור מורה על חומריות, שעליה נאמר שיהא המשיח "עני ורוכב על חמור", דהיינו שיכניע את יצר החומריות.
הרואה חתול בחלום, באתרא דקרו ליה לחתול "שונרא", רמז הוא שנעשית לו שירה נאה. ואילו במקום שקורין לחתול "שינרא", רמז הוא שנעשה לו שינוי רע!  49 

 49.  בערוך (שנר) גרס להיפך: "באתרא דקרו לה שינרא נעשית לו שירה נאה, - כי נשמע כ"שיר נא", ואילו "באתרא דקרו לה שונרא נעשית לו שינוי רע" - כי "שון" הוא קיצור של "משונה" ו"רא" נשמע כ"רע". וראה במג"א (תקפג ב ומחצה"ש שם) שבכל מדינה הסימן הולך אחר הלשון המדוברת בה, אך מסתבר שלשון הקדש אינו תלוי אם מדברים בה או לא, כמבואר בה"ל (סב דה יכול).
הרואה ענבים בחלום, אם ענבים לבנות הן - בין בזמנן ובין שלא בזמנן, יפות הן לרואיהן, וסימן יפה הוא לו. ואם ראה ענבים שחורות - אם ראן בזמנן, הרי הן יפות לו, ואם ראן שלא בזמנן, רעות הן לו.  50 

 50.  במדרש שוחר טוב (תהלים קכח) כתוב שאם ראה ענבים שחורים, בזמנן יפים לו, ושלא בזמנם צריך רחמים, ואם ראה שאכלן, סימן שבן עוה"ב הוא, ובפשטות "שלא בזמנם" היינו בתחילת גידולם, ו"בזמנם" הוא אחר שגמר גדולם. אך בזהר (תרומה קמד א) מבואר ש"בזמנם" היינו בעונת גידולן, ולכן אז גם שחורות יפים לו, כי אז הכל מתבשם מפני הלבנות. ובמעשה רב (רי) כתב שאין לאכול ענבים בר"ה, ובפעולת שכיר ציין שמקורו מסוגיין, ולכאורה הראיה רק על שחורות, וראה במטה אפרים (תר ו) שכתב שלא יאכל ענבים שלא נגמרו, כי אינו סימן טוב, (ולכאורה נקט דהיינו "שלא בזמנם"). אך כל דבריהם שלא כמבואר במדרש ובזוהר שהאוכלן הוא בן עוה"ב.
הרואה סוס לבן בחלום, בין אם ראהו בנחת ובין אם ראהו במצב שהסוס רדוף (רץ) סימן יפה הוא לו. ואם ראה סוס אדום, אם ראהו בנחת, סימן יפה הוא לו, אבל אם ראהו במצב רדוף, סימן קשה הוא לו.  51  הרואה אדם ששמו ישמעאל בחלום, תפלתו נשמעת! כשם שנשמעה תפלת ישמעאל, שנאמר (בראשית כא יז) "וישמע אלוהים את קול הנער".

 51.  ראה בסנהדרין (צג א) שרב פפא הוכיח מנבואת זכריה שסוס לבן בחלום הוא סימן יפה וסוס אדום הוא סימן רע, וביאר המהרש"א שם שלמד מחלום לנבואה, כי חלום הוא אחד משישים בנבואה, והעמיד את סימן הסוס האדום ברדוף. ובחגיגה (ט ב) ביאר המהרש"א, שאדום סימן רע, כי הוא רמז לחטא, ולבן סימן יפה, כי מרמז על ליבון העוון.
ודוקא כשרואה את ישמעאל בן אברהם עצמו. אבל הרואה טייעא (ערבי) מזרע ישמעאל בעלמא, לא - אין בכך סימן טוב, כי אף אם שמו "ישמעאל", הרי אינו קרוי על שם הפסוק "כי שמע ה'".  52 

 52.  היעב"ץ כתב שרק כאשר רואה את האדם ישמעאל צריך שיראה דוקא את בן אברהם, אך כשרואה שכתוב לפניו תיבת "ישמעאל", תמיד סימן יפה היא לו. ולכאורה גם הרואה יהודי ששמו ישמעאל, אין בכך סימן טוב, כי לא נקרא ע"ש הפסוק (וכן משמע בע"ב מהרואה רבי ישמעאל בן אלישע, עי"ש), ואין להוכיח מלשון הגמרא שרק "טעייא בעלמא" לא, כי יתכן שבאה להשמיע כי אף שכל טייעא מעם ישמעאל, אינו סימן אלא ישמעאל עצמו (וכן משמע מלשון ילקוט שמעוני לך לך רמז פב, "אבל ישמעאל ממש, לא").
הרואה גמל בחלום, רמז הוא שנקנסה לו מיתה מן השמים, והצילוהו ממנה!  53  אמר רבי חנינא מאי קראה המקור לסימן זה? שנאמר (בראשית מו ד): "ואנכי ארד עמך מצרימה, ואנכי אעלך גם עלה!" ו"גם עלה", הוא קרוב לנוטריקון של "גמל".

 53.  ע"פ רש"י ומהרש"א, ובפרקי דרבי אליעזר (פרק יב) מצינו שכאשר רצה השטן להכשיל את אדם וחוה, בקש לו חבר בבריות, ולא מצא בהם חכם להרע כנחש שנ' והנחש היה ערום והיה דמותו כמין נמל ועלה ורכב עליו, ונמצא שמקור גזירת מיתה בעולם באה על ידו, וראה מגיד מישרים (פר' וישלח). והחיד"א (פתח עינים) הביא מדרש רבה (וישלח עו ז, עי"ש רש"ש) שגמל דומה לבימה שדנים עליה, וגוזרים דינו למיתה. ובנועם אלימלך (סוף וישב) כתב שגמל כ"גומל" (וכ"ה בגימטריא גמל חסד, עה"כ), ומרמז על "גמילות חסד" המצילה ממיתה, וכידוע שגמל משמש אחור כנגד אחור (בכורות ח א) והיא ממדת החסד שהנותן אינו רואה את המקבל, והמקבל אינו מרגיש כמקבל אלא כלוקח. ובבאר יוסף (פר' וישלח) כתב שמרמז למה ששנינו "הגמלים רובן כשרים, מפני שהולכים במקום סכנה", הרי שהוא מורה על סכנה. וראה עוד בפרק בשיר (להגר"ח קנייבסקי, על פרק שירה, אות סט).
רב נחמן בר יצחק אמר מהכא דרשו שגמל מרמז שניצל ממיתה, שנאמר (שמואל ב, יב יג): "גם ה' העביר חטאתך, לא תמות!" ו"גם" הוא גימ"ל ביונית, ו"גימ"ל" הוא מעין "גמל".  54 

 54.  ע"פ מהרש"א, והגר"א ביאר ש"גמל" הוא נוטריקון "גם" "לא", שהם התיבות הפותחות את שני חלקי הפסוק.
הרואה את פינחס בחלום, פלא נעשה לו!  55  כמו שנעשו לפינחס הרבה נסים בעת מעשה זמרי.

 55.  אין הכוונה שכבר נעשה לו הפלא, שהרי הוא רמז על נס גלוי, ואילו ארע היה ידוע לו, אלא שכבר נגזר עליו, ונקבע שורש הדבר וכאילו כבר נעשה (ראה שפתי חיים מועדים ב קעח, הובא לעיל נה הערה 40).
הרואה פיל בחלום, רמז הוא שכמה פלאות נעשו לו!  56 

 56.  הפיל שמו מרמז על "פלא", וגם מראהו פלאי, כי הוא הגדול שבחיות (ראה רש"י נה ב, ופרק בשיר עו), ולכן הוא מרמז על ריבוי פלאות (כי מיעוט רבים שנים). ובספר חזון טוב ביאר שכל רמזי הפיל, הם על פלא בתוך פלא, והיינו שנעשים בו שני ניסים שהם דבר והפוכו (שהוא גדול מאד, ועם זאת הוא מהלך ביום ארבעים פרסה עם מטען כבד), ולכך נקראו פלאות, וכמו שמצינו במדרש על מכת ברד שנעשו בה "פלאות", כשירדו אש ומים יחד, אף שהם מנוגדים זה לזה.
והרואה כמה פילים בחלום, פלאי פלאות נעשו לו! כלומר, הרבה נסים ייעשו לו.
מקשה הגמרא: והתניא: "כל מיני חיות סימנין יפין הם לראותם בחלום, חוץ מן הפיל ומן הקוף" שמראיהם משונה?
מתרצת הגמרא: לא קשיא,

דרשני המקוצר