פרשני:בבלי:נזיר מא ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נזיר מא ב

חברותא

ואי כתב רחמנא "ראשו" לבד ולא כתב זקנו, הוה אמינא (הייתי אומר):
אף כי משמע מ"ראשו" תרתי (אף על פי שיש ללמוד מ"ראשו" את שני הדינים הבאים):
א. דאתי עשה ודחי את לא תעשה, כשם שתגלחת מצורע דוחה את הלאו דהקפת הראש.
ב. ומשמע עוד, ד"הקפת כל הראש שמה הקפה"  1  - ואולם אכתי תגלחת מצורע שהיא בתער דוקא מנלן!?  2 

 1.  צריך ביאור: האיך נלמד מזה דאתי עשה ודחי את לא תעשה בכל מקום, והרי אם כן נלמד מ"זקנו" שעשה דוחה את לא תעשה ועשה, אלא שאי אפשר ללמוד מזה כיון שהשחתת זקן הוא לאו ועשה שאינו שוה בכל, שהנשים פטורות; ואם כן, איך נלמד שלא תעשה לבד אכן נדחית ממה שנדחה לאו דהקפת הראש מפני עשה דתגלחת צרעת, והרי אף לאו דהקפה הוא אינו שוה בכל! ? וראה היטב מה שכתבו התוספות בד"ה ור"א; וכתבו שם בשם הר"ם "דמצינו למימר ד"ראשו" אם אינו ענין לשאינו שוה בכל, תנהו ענין ללאו השוה בכל, ואל תתמה דהלא שפיר איצטריך "ראשו" לאשמועינן דהקפת כל הראש שמה הקפה, דאיכא למימר מסברא נפקא ליה", וראה עוד שם, והדברים שם קשי ההבנה. ולפי דבריו מדוקדק לשון הגמרא כאן, דבתחילה אמר הש"ס ד"ראשו" בא ללמד ש"הקפת כל הראש שמה הקפה", ושוב אמר הש"ס שהפסוק בא ללמד שני דברים שעשה דוחה את לא תעשה והקפת כל הראש שמה הקפה; ולפי דבריו ניחא יותר, דבאמת אי אפשר ללמוד את שניהם, ואם אכן צריכים אנו ללימוד ד"הקפת כל הראש שמה הקפה" ואינו נלמד מסברא, וכסברת הגמרא בתחילה, אז באמת אי אפשר ללמוד דעשה דחי את לא תעשה, ולא אמרה הגמרא שאפשר ללמוד דעשה דחי את לא תעשה אלא אם "הקפת כל הראש שמה הקפה" נלמד מסברא, ושוב ממילא נאמר: אם אינו ענין ללאו שאינו שוה בכל, תנהו ענין ללאו השוה בכל.   2.  כתבו התוספות (ראה ד"ה ואי וד"ה השתא) להוכיח מכאן, שהקפת הראש שלא בתער אסורה, ולכן אין ללמוד מהקפת הראש שהותרה במצורע, שהמצורע מגלח בתער; ואולם ביארו שאינו חייב אלא "כעין תער", דהיינו השחתת השיער מעיקרו. וב"ארזי הלבנון" אות רנב הביא מתשובת רבינו עקיבא איגר שתמה: איך מצאנו ידינו ורגלינו בסריקת פיאות הראש, כיון שהוא תולש שיער, ראה שם.
להכי כתב רחמנא "זקנו", שמזה אנו לומדים שתגלחת המצורע היא בתער דוקא, וכפי שנתבאר לעיל בגמרא.  3 

 3.  א. צריך ביאור: למה לא אמרה הגמרא שמ"ראשו" אין ללמוד להתיר השחתת זקן שכן היא אסורה בלאו ועשה, ואין עשה דוחה את שניהם, ואף שאינם שוים בכל, הרי בלי מקור מפסוק מנין לנו שהם נדחים! ? וראה ב"ארזי הלבנון" אות רמא. ב. הקשו התוספות: מנין לחכמים שנזיר מצורע מגלח את ראשו, שהרי מ"ראשו" אין ללומדו (כרבי אליעזר), כי לשיטתם "ראשו" בא ללמד על הקפת הראש בכל אדם! ? ותירצו בתירוץ ראשון: הכל נפקא להו מ"ראשו", דמקרא מלא דיבר הכתוב, לא שנא הוא נזיר, ולא שנא אינו נזיר. וב"ארזי הלבנון" אות רמג, הביא בשם ה"קרן אורה" להקשות, דאם כן האיך נלמד מכאן ד"הקפת כל הראש שמה הקפה", והרי הפסוק נצרך להתיר לנזיר לגלח את ראשו! ? וראה מה שכתב על זה שם. ג. עוד כתבו התוספות לתרץ, שדין מצורע והוא נזיר נלמד ממצורע כהן הנלמד מריבוי זקנו, ומשם למדנו שעשה דוחה את לא תעשה ועשה שאינו שוה בכל, והוא הדין נזיר, ואף שבנזיר יש שני לאוין מלבד העשה, דהיינו לאו דתער לא יעבור על ראשו ולאו דהקפה, מכל מקום כיון שאף "לא תקיפו" אינו שוה בכל שהרי אינו נוהג בנשים, שוב אין לחלק בין שני לאוין ללאו אחד. ולמדנו מדבריהם, שאם היה הלאו שוה בכל, אף שהעשה אינו שוה בכל לא היה כאן דיחוי; ולכאורה לפי המבואר בתוספות בחולין קמא א, שבכל עשה נגד לא תעשה ועשה הרי הלאו נדחה, ומה שאינו נדחה הוא העשה בלבד; אם כן לא איכפת לן שהלאו הוא שוה בכל, שהרי הלאו כבר נדחה על ידי העשה, ואילו העשה שאינו נדחה הרי אינו שוה בכל. ואפילו לפי שיטת התוספות בקדושין לד ב שאף הלאו אינו נדחה כשיש עמו עשה, הרי כתבו שם את הטעם משום שהלאו מתחזק על ידי העשה, והיה מקום לומר שאין שייך לומר שהלאו מתחזק אלא כשהעשה הוא על אותו ענין עצמו, אבל בנידון דידן שהקפת הראש אינה אסורה אלא בלאו, ורק כאן מצצטרף לו עשה של נזיר, בזה ודאי שהלאו נדחה, ואם כן לא היו צריכים התוספות להוסיף שהלאו אינו שוה בכל, שזה לא מעלה ולא מוריד. ד. התוספות הוכיחו מהסוגיא לקמן נח ב דנזיר הוי "שוה בכל", ולא כתירוצם. ובשו"ת אבני מלואים סימן כב (הביאו ב"ארזי הלבנון" אות רמו*), כתב לבאר את הנידון אם לאו דנזיר מיקרי שוה בכל, בספק הידוע מה הוא איסור נזיר, אם הוא קבלת איסור על עצמו, או קבלת קדושה על עצמו ומכח הקדושה הרי הוא נאסר. שאם הוא קבלת איסור על עצמו, מיקרי "שוה בכל" שהרי כל אחד יכול לקבל על עצמו נזירות, אבל אם האיסורים הם כתוצאה מהקדושה שחלה עליו על ידי קבלתו, אם כן מיקרי "אינו שוה בכל", כי אף שכל אחד יכול לקבל על עצמו קדושה זו, מכל מקום עכשיו היא אינה שוה בכל.
ומוסיפה הגמרא לפרש: ורבי אליעזר, הלומד מ"ראשו" שהמצורע הנזיר מגלח את ראשו בתער, דאתי עשה ודחי את לא תעשה (שמפסוק זה לומדים חכמים שעשה דוחה את לא תעשה) - מנליה (מנין לו)!?  4 

 4.  ביארו התוספות בפירושם הראשון את שאלת הגמרא: הרי בהכרח שיש לו מקור משם הוא לומד ש"עשה דוחה את לא תעשה", שאם לא כן מנין לנו ש"ראשו" בא ללמד על נזיר, והרי שמא אין הפסוק עוסק בנזיר כלל אלא בכל אדם, והוצרך הכתוב להשמיענו שיקיף את ראשו, שאם לא הכתוב לא היה העשה דוחה את לא תעשה דהקפת הראש; אלא ודאי שיש לו מקור אחר, ושוב ממילא לא נצרך הכתוב לכל אדם, ובהכרח שלנזיר בא הכתוב.
ומשנינן: יליף רבי אליעזר שעשה דוחה את לא תעשה מגדילים (מציצית) -
דתניא: נאמר בתורה "לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו. גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה"; ולכך נסמכה פרשת ציצית לשעטנז -

דרשני המקוצר