סוכה היא מבנה המשמש לישיבה בימי חג הסוכות. כחלק ממצוות הסוכה, יש להופכה לבניין הקבע ולגור בה כדרך שרגילים לגור בבית כל השנה וכדברי הגמרא "תשבו כעין תדורו". התורה נותנת הסבר למצוות הסוכה: "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת: לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְדֹוָד אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא כג מב-מג). היינו, שביציאת מצרים ישבו בני ישראל במבנים ארעיים, סוכות, במשך שנות המסעות במדבר.

סוכות שישבו בהן בני ישראל במדבר

בתורה נאמר בכמה מקומות על מגורי ישראל במדבר לשון "אוהל" - על פי האמור בחומש ויקרא הכוונה לסוכות. אהלי המגורים במדבר היו סוכות (כשם שאוהל מועד היה מבנה דמוי סוכה, אך הוא היה מקורה ביריעות). אין תיאור מפורט של הסוכות שישבו בהן במדבר, אך יש שקושרים ממצאים ארכאולוגיים שנמצאו במדבר, לסוכות שעליהן התורה מספרת: נואמיס הם מבני קבורה פרהיסטוריים שנפוצו בעיקר במדבר סיני של מצרים, בתימן ובעומאן.
הנואמיס מאופיינים בצורה מעגלית עשויה אבן חול, בגובה של 2 עד 2.5 מטרים, ובקוטר של 3 עד 6 מטרים. פתח הכניסה לנואמיס פונה למערב.
יש שסבורים שמבנים אלה הם הסוכות שהתורה מספרת עליהן ששמשו לישיבת בני ישראל במדבר. זאת, על סמך התאמה נסיבתית רבה בין הממצאים בשטח לבין המתואר בתורה לגבי נדודי בני ישראל במדבר‏^[1]. כמו כן, מי שגילה אותם היה החוקר פלמר, שזיהה נוואמיסים באזור עין ח'ודרה ועין-אום-אחמד עוד קודם לכן. המשלחת גילתה בעין ח'ודרה כמה עשרות מבני מגורים עגולים, שהיו תחילה אפופי-מסתורין. להפתעת החוקרים, סיפרו להם הבדואים, תושבי המקום, כי לפי אגדות-העם והמסורת שלהם, "נתקפו בני-ישראל במדבר בנחילי יתושים. כאשר שאלו את משה, נביאם, מה לעשות, הציע כי יקימו את המבנים הללו וימצאו בהם מחסה". מאז מכונים המבנים בשם "נוואמיס", שפירושו "יתושים" בשפה הערבית.

מצות הישיבה בסוכה

ערך מורחב - ישיבת סוכה

מצווה לשבת בסוכה בשבעת הימים שמתחילים בט"ו בתשרי, שנאמר (ויקרא כג, מב): "בסוכות תשבו שבעת ימים". האופן המעשי של ביצוע מצוה זו הוא ע"י שהאדם עובר להתגורר בסוכה, אוכל בה את אכילות הקבע שלו וישן בה את שנתו (בין שנת קבע ובין שנת עראי). ומצוה מן המובחר שיהדר אדם לשהות בסוכה כל זמן שיכול, ויעשה בה את כל מעשיו, ואף אכילת עראי יאכל בסוכה. ובלבד שלא יעשה בסוכה תשמיש מבוזה‏^[2]. על אף שאין חובה לשהות ולשבת בסוכה כל ימי החג, יש מגדולי ישראל שהחמירו בכך וראו בכך מצווה מן המובחר וכן נהג האדר"ת ‏^[3] שמעיד על עצמו שמנהגו שלא לצאת מן הסוכה כל ימי החג.

במה דברים אמורים? בכל שבעת ימי החג, יצא מכללן ליל יום טוב הראשון של חג הסוכות, שלמדו חז"ל בגזרה שווה שחייב אדם לאכול כזית פת בסוכה.

מצוה זו - מצוות עשה שהזמן גרמא היא, והלכך נשים ועבדים פטורים ממנה. קטן שאיננו צריך לאמו (דהיינו כשמתעורר משנתו בלילה קורא לאמו פעם אחת ודיו) חייב אביו לחכנו במצוה זו.

מיוחדת היא מצות הישיבה בסוכה שהמצטער פטור ממנה, שדרשו חז"ל "תשבו כעין תדורו", ומה בדירתו אדם איננו מתגורר כשיש בה צער, אף בסוכתו כן.

ברכת לישב בסוכה

בקידוש של ליל יום טוב הראשון של חג הסוכות‏^[4] יברך "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו ליישב בסוכה" וברכת "שהחיינו", ויכוון בברכת שהחיינו על קדושת הזמן ועל מצות הישיבה בסוכה ועל בנייתה, ומיד כשסיים הברכה - יישב בסוכה ויאכל וישתה. ואם לא ברך שהחיינו על הסוכה בליל יום טוב ראשון של חג הסוכות יברך בפעם הראשונה שישב ויאכל בסוכה במהלך חג הסוכות.

בשאר ימי החג, בכל פעם שנכנס מחדש לסוכה ואוכל בסוכה כביצה פת או מיני מזונות מחמשת מיני דגן יברך "ליישב בסוכה". ואם יושב בסוכה ואינו אוכל - יש אומרים שברך ליישב בסוכה ויש אומרים שאין מברך אלא אם כן אכל כביצה מחמשת מיני דגן.

באופן פשוט, ברכת לישב בסוכה היא ברכה ככל ברכות המצוות שמברכים לפני עשיית המצווה, וממילא יש לברכה לפני כל כניסה לסוכה. כשיטה זו פסקו רוב הראשונים ובתוכם הרמב"ם הרי"ף הריטב"א ועוד. מנגד, הרא"ש מביא את שיטת רבינו תם הסובר שיש לברך על הסוכה רק לפני האכילה מכיוון ש " שעיקר הקבע שאדם עושה בסוכה היא אכילה, אבל שאר טיול ושינה שעושין בסוכה טפלים לגבי האכילה והיא פטרתן".

השו"ע אורח חיים תרלט ח והרמ"א פסקו כשיטת ר"ת, אך יש שפסקו כשיטת שאר הראשונים וכך נוהגים יהודי תימן והנוהגים כמנהג הגר"א ‏^[5]. המשנה ברורה פסק שיש לברך על אכילת הסוכה בכל פעם שאוכלים דבר שמחייב אכילה בסוכה כגון פת כביצה או מיני מזונות מחמשת מיני דגן.

מיד לאחר יום הכיפורים

על אף שאת הסוכה ניתן לבנות עד לכניסת החג, הרמ"א פוסק על פי המהרי"ל כי "המדקדקים מתחילים מיד במוצאי יום כיפור בעשיית הסוכה" אורח חיים תרכד ה. הרמ"א מביא לכך שתי טעמים, או משום שמצווה הבאה לידך אל תחמיצנה, או כדי לצאת ממצווה אל מצווה.

הסבר נוסף לדבר מביא הרב קוק, בספרו עולת ראי"ה (ח"ב עמוד שסז) שם הוא כותב שהחשיבות בבניית הסוכה מיד לאחר יום הכיפורים נעוצה בצורך לחזור לענייני העולם הזה מתוך קדושה. לדבריו, המעבר החד מיום הכיפורים בו האדם עסוק כולו בקדושה וברוחניות, אל ענייני הגשמיות עלולים לפגוע ביכולתו של האדם לשמר את הרגשתו הרוחנית והאדם אף עלול להיכשל במעבר זה. על כן יש לעשות מצוות המעורבות בעולם הזה, כבניית סוכה וקניית ארבעת המינים, על מנת שנוכל לעבור באופן הדרגתי אל גשמיות ימי החול. וכדבריו, " על ידי העלייה של יום הכיפורים מתרחקים הרבה מהעולם הזה, וצריכים שמירה מכל מכשול כשפוגשים בעניני העולם הזה, ואותם הימים שבין יום הכיפורים לסוכות ניתנו לחינוך של חזרה לעניני העולם הזה בתיאור הגון בקדושה".

ברכת שהחיינו על בניית הסוכה

מדברי הגמרא עולה כי יש לברך שהחיינו בבניית הסוכה- "העושה סוכה לעצמו אומר ברוך שהחיינו וקיימנו". אלא שהבית יוסף כתב שבזמננו המנהג הוא שלא לברך על הסוכה בשעת הבנייה אלא לכוון עליה בברכת שהחיינו הנאמרת בקידוש בליל יום טוב.

האחרונים הסבירו טעם זה בכל שעדיף לברך שהחיינו בזמן קיום המצווה בפועל, ולא רק בבניית הסוכה, וכן שבקידוש יש יותר קבע. בנוסף, מאחר והדין הוא שהבונה לאחרים לא מברך, וכיום מצוי שאדם בונה סוכה לחברו, נהגו להניח את הברכה לשעת הקידוש.

מבנה הסוכה

הסכך

קדושת הסוכה

אין לנהוג בסוכה תשמיש ביזיון, ואין להכניס לסוכה קדירות אוכל שאין דרך להעלות לשולחן בבית, וכן עביט של מי רגליים. ובספרי חסידים וקדושים החמירו להיזהר מלדבר שיחת חולין ודברים בטלים בסוכה.

הקצאתה למצוה

יסודות וחקירות

עשיית הסוכה

לגבי עשיית הסוכה כתב בשו"ת הרמב"ם (סי' נט) שאינה מצווה, ורק הישיבה היא המצווה, ולכן מברכים "לישב בסוכה" ולא "לעשות סוכה". אך מרש"י (מכות ח. ד"ה השתא) משמע שעשיית הסוכה היא מצווה (עיין ערך הכשר מצווה)).

הדפנות

דופן, חקרו האם גם היא חלק מחפץ המצווה, או רק הסכך (לקח טוב יב-ו). גדר הדופן היא רק שתחשב מחיצה ע"פ גדרי התורה, ולא צריך שתבדיל את הסוכה מרשות הרבים (שלא יוכלו בני רשות הרבים להיכנס אליה) (עיון בלומדות יא "הגדרת מחיצה בשבת ובסוכה". וחילק שם שבמחיצה לרשות היחיד בשבת צריך שלא יוכלו בני רשות הרבים להיכנס לרשות היחיד). מחלוקת נוספת בראשונים האם יש גוד אסיק מחיצתא בסוכה, עוד חלקו התנאים אם אמרינן גוד אחית מחיצתא.

דופן פסולה בסוכה, כגון שאין בה שיעור - חקרו האם אינה דופן כלל, או שהיא דופן ויש בה פסול (ברכת אברהם סוכה ז. סימן "מיגו דהווה דופן" ה).

במספר הדפנות כתב הברכת אברהם שהתורה הקפידה על מספר הרוחות שמהן הסוכה מגודרת, ולא על מספר הדפנות. ולכן סוכה עגולה כשרה, שאע"פ שאין לה דפנות היא מגודרת (ברכת אברהם סוכה ז: סימן "סוכה עגולה" א: רוחות).

שיעורה

סוכה למעלה מעשרים אמה פסולה. וחקר הברכת אברהם האם הסוכה עצמה פסולה או שהישיבה בסוכה פסולה (שאי אפשר לקיים את המצווה) (ברכת אברהם סוכה ב. סימן "פסול דסוכה למעלה מעשרים" א).

סכך למעלה מעשרים אמה, שהוא איסור התלוי במקום (וכן שאר איסורים התלויים במקום) - חידש המידות לחקר ההלכה שהוא איסור גברא ולא איסור חפצא (יד-כד, ובלשונו: בפועל ולא בעצם, וכמו שכתבו האחרונים לגבי איסורים התלויים בזמן) כמו כך יש דעה שאומרת שאין כל פסול בסכך למעלה מ20 אמה אלא הפסול הוא חלל סוכה ובמשנה ישנה גם את דעת רבי יהודה שאין כל פסל בסוכה למעלה מ20 אמה ואין הלכה כמותו.

סוכה פחות מעשרה טפחים פסולה. וחקרו האם המחיצות צריכות להקיף חלל עשרה (דין במחיצות), או שהסכך צריך לסכך על חלל עשרה (דין בסכך) (ברכת אברהם סוכה ה: סימן "י טפחים בסוכה" ה).

ארבע על ארבע - חקר הברכת אברהם האם השיעור בכמות המקום, או בצורתו. ונפק"מ כשהוא שמונה על שתיים (ברכת אברהם סוכה ג. בסופו ד"ה ויסוד המחלוקת)ומדאורייתא בשיבעה על שיבעה טפחים סגי.

אוויר ג' טפחים פוסל בסוכה. וחקר הגר"ח האם שיעור ג' טפחים הוא מדין לבוד, או דין נפרד שפוסל בסוכה (מהלכה למשה מסיני) (גר"ח על הרמב"ם סוכה ה-יט ד"ה והנראה).

עשיית הסוכה

סוכת היוצרים פסולה. ונחלקו הראשונים האם הוא פסול בסכך, או פסול במצוות הישיבה (ברכת אברהם סוכה ח: סימן "סוכות היוצרים" ה: רש"י - ישיבה, ר"ן - סכך).

פסולי סוכה

סכך פסול - חקרו האם אינו נחשב כלל לסכך, או שהוא סכך ויש בו פסול (המידות לחקר ההלכה א-יב).סוכה גזולה - חקרו האם צריך שהסוכה תהיה שלו, או שאסור שהיא תהיה גזולה (פרי משה גניבה וגזילה לד-ב).

סוכה לצל - ביאר הרוגאצ'ובר שהסוכה צריכה להיות לצל, ולא שפסולה אם נעשתה שלא לצל (מפענח צפונות ו-לא).סכך מחובר - כתב הרוגאצ'ובר שאסור שהסכך יהיה מחובר, ולא שצריך שהוא יהיה תלוש (מפענח צפונות ו-כו).

סוכה תחת האילן - כתב הברכת אברהם שכל הסוכה פסולה, ולא רק הסכך פסול (ברכת אברהם סוכה ט: סימן "סוכה תחת האילן" ג).

אוויר בסוכה - חקר הרוגאצ'ובר האם הוא פסול מצד עצמו, או משום שאין סכך (מפענח צפונות ו-כט).גזירת תקרה (שאסור לסכך בנסרים) - חקרו האם תיקנו שהנסר הוא סכך פסול, או רק שאסור לסכך בו (אך הוא כשר). ונפק"מ כאשר סיכך בנסר שרוחבו ארבעה טפחים ואח"כ חתכו לשניים, שאם הוא סכך פסול יש בו דין תעשה ולא מן העשוי (ברכת אברהם סוכה יד: סימן "גזירת תקרה" ב).

ראה גם

• לבוד
• גוד אסיק מחיצתא
• גוד אחית מחיצתא
• פי תקרה יורד וסותם
• חבוט רמי
• דופן עקומה

לקריאה נוספת

• הרב אליהו וייספיש, ספר הסוכה השלם, ירושלים תשנ"ג
• קובץ דרכי הוראה ו - בדיני מצות סוכה ודיני ממונות‏^[6], הוצאת בד"צ ובית הוראה 'דרכי הוראה' (שע"י מוסדות 'מנחת אשר') תשרי ה'תשס"ז
• הרב חיים האס, אהלי טהר, ירושלים תשנ"ב
• הרב אברהם חיים עדס, באר חיים‏^[7], ה'תשס"ח
• הרב יוסף מרדכי פאק, בסוכות תשבו‏^[8], תשנ"ח
• הרב אריה גליברסון, קונטרס ה' עזרי‏^[9], קריית ספר תשס"ח
• הרב משה מרדכי קארפ, הלכות חג בחג - סוכה, תשס"ג

קישורים חיצוניים

• הסוכה והלכותיה - שיעורים ומאמרים מאתר ישיבה
• ניתן לראות תמונות של ה'נואמיס' שיש סבורים שהם הסוכות שבהן ישבו בני ישראל במדבר, ב מבני נואמיס באתר יוטיוב.
• כתבה המכילה מידע על נואמיס, מתוך אתר daat
• נוואמיס, באתר gosinai.co.il
• שיעורים בענייני סוכה - מאת מכון מאיר

הערות שוליים