אחז בן יותם

אחז בן יותם היה מלך יהודה השנים עשר. בנו של יותם בן עוזיהו. עשה הרע בעיני ה'.

החל למלוך בגיל 20, ומלכותו נמשכה 16 שנים מקוטעות. מלכי ישראל בזמנו היו פקח בן רמליהו והושע בן אלה, והנביאים היו הושע בן בארי, ישעיהו בן אמוץ, מיכה המורשתי ועודד הנביא. הכהן הגדול היה אוריה הכהן.

אחז הרבה לעבוד עבודה זרה והעביר את בניו למולך. הוא נלחם עם ארם ועם ישראל והפסיד במלחמה, בה נהרגו מאה עשרים אלף איש ונשבו מאתיים אלף נשים ובנות, שהוחזרו ליהודה לבקשת הנביא עודד. בשנה הרביעית למלכותו עלו עליו רצין מלך ארם ופקח מלך ישראל, אך לא הצליחו לכבוש את ירושלים. הוא שלח את אוצרות בית ה' למלך אשור כדי שיבוא לעזור לו. מלך אשור אכן הגיע והרג את רצין מלך ארם, אך גם הרע ליהודה ולא השיב לו את הערים שכבשו מידו הפלשתים. ישעיהו התנבא לאחז כי פקח ימות, ואכן הושע בן אלה הרגו ומלך תחתיו, אך למרות זאת המשיך אחז ברשעו והעמיד פסל בעלית קודש הקדשים (בבלי סנהדרין קג ב), צייר צלמים על כותלי ביהמ"ק (רש"י דברי הימים ב כט יז), סגר את דלתות בית המקדש וסגר את בתי המדרשות.

אחז נפטר בן 36, ותחתיו החל למלוך בנו חזקיהו. חזקיהו גירר את עצמות אביו על מיטה של חבלים כדי לבזותו, על מנת שיתכפר לו (בבלי פסחים נו א), וקברו בירושלים, אך לא בקברי אבותיו, מפני רשעותו. על פי חז"ל (בבלי סנהדרין סג ב), אחז רצה להעביר גם את חזקיה למולך, אולם אמו סכה אותו בדם סלמנדרה המגן מפני שריפה, וכך ניצל.

חז"ל אמרו (בבלי סנהדרין קג ב) כי אחז אינו חי לעולם הבא, אך גם לא נידון בגיהנם, מפני שהוא תלוי בין שני צדיקים (אביו יותם ובנו חזקיה) ומפני שהיתה לו בושה מפני ישעיהו כשבא להוכיחו על מעשיו.