רבי אליעזר בן הורקנוס
|
|
- הדף "רבי אליעזר" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו רבי אליעזר (פירושונים).
רבי אליעזר בן הורקנוס הוא סתם רבי אליעזר היה מגדולי התנאים בדור השני ומתלמידי בית שמאי.
רבי אליעזר היה הראשון והחשוב ביותר מבין תלמידי רבן יוחנן בן זכאי, שדימה אותו ל"בור סוד שאינו מאבד טיפה" והעיד עליו כי אם יהיו כל חכמי ישראל על כף המאזניים, ורבי אליעזר בכף השניה, מכריע את כולם (משנה אבות ב ח).
מתולדותיו
המקורות חלוקים לגבי ראשית דרכו של רבי אליעזר. ישנם מקורות לפיהם כבר מגיל צעיר היה רבי אליעזר תלמיד מוכשר וחכם, ומסופר כי פעם אחת, ביום סגרירי, לא באו חכמי ישראל לבית המדרש. באו התינוקות לבית המדרש והחליטו לעסוק בתורה כדי שבית המדרש לא יבוטל. ישבו ודרשו את האותיות וסיימו אותן, ועמדו חכמים גדולים בישראל, וביניהם היו רבי אליעזר ורבי יהושע (בראשית רבה א יא; ירושלמי מגילה א ט). אמנם, רוב המקורות מוסרים כי בתחילתו היה רבי אליעזר עם הארץ בגיל מבוגר, והיה עובד עם אחיו בשדות אביו. רק כשבגיע לגיל 22 או 28, חשקה נפשו בתורה, אולם אביו לא הרשהו לעזוב את העבודה וללכת ללמוד. רבי אליעזר נאלץ לברוח מבית אביו, ובא ללמוד בבית מדרשו של רבן יוחנן בן זכאי בירושלים (לפי מקור אחד היה זה בעצת אליהו הנביא), עד שהפך לחכם גדול. אחיו, שכעסו עליו בשל בריחתו, בקשו מאביהם כי יעלה לירושלים וינדה את רבי אליעזר. אביו עלה לירושלים, וכשראה את בנו בביתו של רבן יוחנן בן זכאי, ודורש בתורה במחיצת גדולי החכמים, החליט להוריש את כל הונו לרבי אליעזר בלבד, אולם רבי אליעזר סרב לקבל חלק גדול יותר מאחיו (בראשית רבה מב; תנחומא (בובר) לך לך י; אבות דרבי נתן ו; פרקי דרבי אליעזר א-ב).
בתקופה שלפני החורב, בחיי רבן יוחנן בן זכאי, נחשבו רבי אליעזר ורבי יהושע לגדולי הדור. הם היו מוזמנים לסעודת ברית המילה של אלישע בן אבויה (ירושלמי חגיגה ב א) והם הוציאו את ארונו של רבן יוחנן בן זכאי מחוץ לעיר בזמן המרד (בבלי גיטין נו א).
רבי אליעזר היה שקדן עצום. הוא מעיד על עצמו: "מעולם לא קדמני אדם בבית המדרש, ולא ישנתי בבית המדרש... ולא הנחתי אדם בבית המדרש ויצאתי, ולא שחתי שיחת חולין, ולא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי מעולם" (בבי סוכה כח א).
שמותי
בגמרא (שבת קל:) מסופר:
- "אמר רבי שמעון בן לקיש משום רבי יהודה הנשיא: פעם אחת שכחו ולא הביאו איזמל (- סכין לברית מילה) מערב שבת (- יום שישי), והביאוהו בשבת, והיה הדבר קשה לחכמים: היאך מניחין דברי חכמים (- שאמרו שמכשירי מילה אינם דוחים את השבת) ועושין כרבי אליעזר, חדא - דרבי אליעזר שמותי הוא, ועוד - יחיד ורבים הלכה כרבים."
מבואר שאין נכון לפסוק הלכה כרבי אליעזר, כי "רבי אליעזר שמותי הוא".
במקום נוסף בתלמוד (נדה ז:) מסופר:
- "כל ימיו של רבי אליעזר היו עושין כרבי יהושע (שרק בתולה 'דיה שעתה'), לאחר פטירתו של רבי אליעזר החזיר רבי יהושע את הדבר ליושנו (שגם מעוברת, מניקה וזקנה דיין שעתן).
- כרבי אליעזר בחייו מאי טעמא לא (- למה לא עשו כרבי אליעזר כבר בחייו)?
- משום דרבי אליעזר שמותי הוא, וסבר (רבי יהושע): אי עבדינן כוותיה (- נעשה כמותו) בחדא (בהלכה אחת) - עבדינן כוותיה באחרנייתא (יבואו לעשות כמותו גם בדברים אחרים), ומשום כבודו דררבי אליעזר לא מצינן מחינן בהו (לא נוכל למחות בהם). לאחר פטירתו של רבי אליעזר, דמצינו מחינן בהו (שאנו יכולים למחות בהם), החזיר (רבי יהושע) את הדבר ליושנו."
גם כאן מבואר שאין נכון לפסוק כרבי אליעזר, מפני שהוא "שמותי" (מלבד לגבי דין אחד - איזה נשים דיין שעתן, ששם הלכה כמותו).
וישנם שני הסברים לביטוי "שמותי":
- יש המסבירים שהכוונה "שמותי" מלשון "שמתא" (- נידוי), כלומר: היות ונידו את רבי אליעזר מפני שחלק על חכמים ולא קיבל את הכרעת הרוב (ב"מ נט:), לכן אין לפסוק כמותו (רש"י שבת שם).
- יש המסבירים שהכוונה שרבי אליעזר היה מבית שמאי (רש"י הנ"ל בשם הירושלמי; תוס' שבת שם). וכידוע נפסקה הלכה כבית הלל (עירובין יג:).
- בתבנית:הידעת?/י"ב חשוון ה'תשס"ט מובא: יש דעה שאין כוונת הגמרא שאין הלכה כמותו, אלא רק שאינו עדיף משאר התנאים.
שיטתו כבית שמאי (בניגוד לרבי יהושע)
יש מהאחרונים(דרוש מקור) שטענו שכלל זה ("רבי אליעזר שמותי הוא" - דהיינו מבית שמאי) מהוה מפתח להבנת שיטתו של רבי אליעזר במקומות רבים. ניתן למצוא הקבלות רעיוניות בין שיטתם העקרונית של בית שמאי בפסקיהם לפסקיו ואמרותיו של רבי אליעזר. כגון[1]: שיטתם להחמיר, לפסוק רק על פי הסברא (גם כשהמציאות כעת נראית שונה), להעדיף את האיכות על הכמות ואת הבכח על הבפועל. לעומתו, רבי יהושע, שהיה מתלמידי בית הלל, חלק עליו ברבים ממקומות אלו.
מצאנו כמה מקומות בהם רבי אליעזר פוסק על פי הסברא, הבכח והאיכות (ולא אחר המציאות הפשוטה בפועל ואחר הריבוי הכמותי) ורבי יהושע נחלק עליו:
- אמר: "בו ביום (שחכמים גזרו שלא לטלטל פחות פחות מארבע אמות ברשות הרבים בשבת) גדשו סאה" (שבת קנג:), כלומר: יפה עשו שהכריעו כבית שמאי (רש"י שם, עפ"י שבת יז:), שפוסקים על פי חשש שיקרה בעתיד, שעלול אדם לטלטל ארבע אמות ברשות הרבים. ואילו רבי יהושע אמר "בו ביום מחקו סאה", כלומר "הרבו לגזור יותר מדאי" (רש"י שם).
- חלק על הרוב בתנורו של עכנאי (בבא מציעא נט:), ולא התחשב בכמות הדעות, אלא באיכות של עצמו כבית שמאי (עי' עירובין יד. שבית שמאי היו מחודדים יותר מבית הלל שהיו רבים יותר). ואילו רבי יהושע סבר כדעת הרוב.
- משגיח בבת קול - פוסק על פי הוכחות מהשמים (בבא מציעא שם), ומעדיף את האמת האבסולטית על ההכרעה האנושית.ואילו רבי יהושע אמר שם: "לא בשמים היא" (דברים ל, יב) - "אין אנו משגיחין בבת קול". כלומר: יש להעדיף את ההכרעה האנושית על האמת האבסולוטית, ר' דרשות הר"ן, דרוש שלישי, מובא בהקדמת קצות החושן; ספר החינוך מצוה תצו; ועוד).
- אמר "העולם נברא בתשרי" ראש השנה י:, דהיינו שדנים לפי הבכח, שעלה במחשבה להיברא בתשרי (ותוס' שם כז.). ואילו רבי יהושע אמר (שם יא.) בניסןנברא העולם.
- אסר הערמה (שבת קיז:), כי התכוון לאיסור (אע"פ שבפועל עשה מעשה מותר, כשיטתו ללכת אחרי הכוונה והבכח, ולא אחר המציאות המעשית). ואילו רבי יהושע שם התיר הערמה באיסור דרבנן.
- אומרים "הואיל", ולא מסתכלים על המציאות העכשווית - בכח (פסחים מו:). ואילו רבי יהושע שם סבר שלא אומרים "הואיל".
- סבר שבלילה החמה למעלה, שלא כדעת רבי יהושע (ב"ב כה:).
- סבר שהעננים באים מהאוקיינוס שלא כדעת רבי יהושע (תענית ט:).
- אמר: "מה ראתה אסתר שקראה להמן אל המשתה? - פחים טמנה לו" (מגילה טו:), כלומר: רצתה להכשילו. כשיטתו שמבונן על המזימות והמחשבות. ואילו לדעת רבי יהושע שם קיימה בו "אם רעב שֹנאך האכִלהו לחם" (משלי כה, כא).
הליכתו בדרכו הקפדנית של שמאי הזקן
שמאי הזקן היה קפדן (שבת ל:), מפני ששיטתו[2] תובעת להחמיר[3] ושלא לוותר ולהתפשר. ואף אצל רבי אליעזר מצאנו שהולך בדרך זו, אינו מעביר על מידותיו (תענית כה:), מעניש ומדבר בלשון תקיפה.
להלן כמה דוגמאות שנהג לדבר בלשון תקיפה ולזרוק מרה בתלמידיו:
- אמר לרבי עקיבא: "משחיטה הקשית, בשחיטה תהא מיתתך" (פסחים סט.).
- נפל על פניו אחרי שנידוהו ורבן גמליאל מת (בבא מציעא נט:).
- אמר: "הוי זהיר בגחלתן (של חכמים) שלא תיכווה, שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב וכל דבריהם כגחלי אש" (אבות פ"ב מט"ו).
- גם סיפור מותו מלווה בגערה בתלמידיו: "כשחלה רבי אליעזר נכנסו רבי עקיבא וחבריו לבקרו. הוא (- רבי אליעזר) יושב בקינוף שלו והן יושבין בטרקלין שלו. ואותו היום ערב שבת היה, ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפליו. גער בו ויצא בנזיפה. אמר להן לחבריו: 'כמדומה אני שדעתו של אבא נטרפה'. אמר להן (- רבי אליעזר): 'דעתו ודעת אמו נטרפה, היאך מניחין איסור סקילה ועוסקין באיסור שבות?' כיוון שראו חכמים שדעתו מיושבת עליו, נכנסו וישבו לפניו מרחוק ארבע אמות. אמר להם: 'למה באתם?' - אמרו לו: 'ללמוד תורה באנו'. אמר להם: 'ועד עכשיו למה לא באתם?' אמרו לו: 'לא היה לנו פנאי'. אמר להן: 'תמיה אני אם ימותו מיתת עצמן'. אמר לו רבי עקיבא: 'שלי מהו?' אמר לו: 'שלך קשה משלהן'..." (סנהדרין סח.).
- "מעשה ברבי אליעזר שהיה יושב ודורש (ביום טוב)[4] כל היום כולו בהלכות יום טוב. יצתה כת ראשונה (לסעוד סעודת יום טוב, והניחוהו דורש), אמר: 'הללו בעלי פטסין' (חביות גדולות הכינו להם באנומלין ומסך משתאות, לפיכך מהרו לצאת, כלומר, בעלי נפש הן ואינן יגיעין לשמוע תורה). כת שנייה, אמר: 'הללו בעלי חביות'. כת שלישית, אמר: 'הללו בעלי כדין'. כת רביעית, אמר: 'הללו בעלי לגינין'. כת חמישית, אמר: 'הללו בעלי כוסות'. התחילו כת ששית לצאת, אמר: 'הללו בעלי מארה' (שהיה בית המדרש מתרוקן מאד, וגנאי הדבר וקשה בעיניו). נתן עיניו בתלמידים, התחילו פניהם משתנין (כסבורין שכועס על כת ששית מפני שאחרו לצאת, וכל שכן עלינו). אמר להם: בני, לא לכם אני אומר אלא להללו שיצאו, שמניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה (סעודה)..." (ביצה טו:).
- אמר: "מה זה עקיבא, אין דנים כאן קל וחומר". ואף רבי יהושע סבר כמותו אלא שרבי אליעזר אמר זאת בלשון תקיפה יותר (נזיר פ"ז מ"ד והר"ב שם).
- "מעשה באדם אחד שהיה קורא למעלה מרבי אליעזר: 'הודע את ירושלים את תועבותיה, אמר לו: 'עד שאתה בודק בתועבות ירושלים - צא ובדוק בתועבות אמך'. בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול" (מגילה כה:).
- אמרו לו והלא אנשי כפר תמרתא שביהודה היו אוכלין אותן (- את הזרזיר). אמר להם אף הן עתידין ליתן את הדין... אמרו לו והלא אנשי גליל העליון אוכלין אותו (- את סנונית לבנה). אמר להם אף הן עתידין ליתן את הדין (חולין סב.).
- אמר (לגבי אשה שנישאה ע"פ בית דין): "יקוב הדין את ההר ותביא חטאת שמינה" (יבמות צב.).
- אמר: "ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים" (ירושלמי סוטה פ"ג ה"ד).
כמו כן, מצאנו ששמאי - בשיטתו הקפדנית - הרחיק את הגרים (שבת לא.), ואף אצל רבי אליעזר מצאנו שהרחיק את הגרים (ד"ר אברהם ארזי, בספר שנה בשנה, תשמ"ו):
- נזף באישה שבאה להתגייר, משום שהיא היתה חוטאת (קהלת רבה א, כה).
- נזף בעקילס שבא להתגייר (בראשית רבה ע, ה).
- אמר: "מפני מה גרים בזמן הזה מעונים, לפי שאין עושים מאהבה אלא מיראה" (יבמות מח:).
- אמר: "מפני מה הזהירה תורה בגרים, מפני שסורו (- יצר ליבו) רע" (בבא מציעא נט.).
תורתו
עקרונות עִקביים במשנתו
מתרחק מהגויים (ד"ר אברהם ארזי, בספר שנה בשנה, תשמ"ו):
- וחסד לאומים חטאת - כל צדקה וחסד שעושים אומות העולם חטא הוא להם, שאינם עושים אלא להתגדל בו בבלי בבא בתרא י ב.
- כל הגויים אין להם חלק לעולם הבא סנהדרין קה..
- טוב עשו בית שמאי שגזרו י"ח דבר, שחלק מהם הוא התרחקות מהגויים בבלי שבת קנג ב.
- פרת חטאת אינה נלקחת מן הגויים, וכן היה פוסל בכל הקורבנות פרה - משנה פרה ב א שאר קורבנות - בבלי עבודה זרה כג א.
- ספר תורה שכתבו נכרי ישרף בבלי גיטין מה א.
- קנסו את מי שנעשה אריס לגוי, שיתחייב במעשרות ובשביעית ירושלמי חלה ד ד .
לפי שיטת רבי אליעזר, מכשירי הדבר האמצעים נחשבים כמו הדבר בעצמו, והם דוחים את השבת והחג:
- מכשירי מילה דוחים את השבת בבלי שבת קל א.
- מכשירי לולב, שופר וכו' דוחים את השבת בבלי שבת קלב א.
- מכשירי קורבן דוחים את השבת בבלי פסחים סט א.
- מכשירי אוכל נפש נעשים ביום טוב בבלי שבת קלז ב.
חשיבות הלימוד מרב
- מעולם לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו, כרבו רבן יוחנן בן זכאי בבלי סוכה כז ב.
- חייב אדם לשנות לתלמידו ארבע פעמים בבלי עירובין נד ב.
- "סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם" צא ואמור להם אל תחושו למניינכם מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו עד הלכה למשה מסיני" וכו' ידיים ד-ג.
- אמר ליה לא שמעתי. אמר ליה וכו'. אמר ליה ברית הן הן הדברים שניתנו מסיני לאחת הגרסאות בבלי פסחים לח א.
- לא חסרתי מרבותי אפילו ככלב המלקק מן הים ולא חסרוני תלמידי אלא כמכחול בשפופרת בבלי סנהדרין סח א.
- אמר לרבי עקיבא: שלך קשה משלהן המיתה שלך תהיה קשה משל חברך, מפני שלבך פתוח כאולם ואילו שימשתני היית למד תורה הרבה סנהדרין סח. ורש"י.
- הוי מתחמם כנגד אורן של תלמידי חכמים משנה אבות ב טו.
- מפרש פסוקים כפשוטם
ודומה לסעיף הקודם, שמחשיב את הלימוד מהרב, ולא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם פרקי דרבי אליעזר עם פירוש הרד"ל, קונטרס מבוא לפרקי דרבי אליעזר, אות ד.
- אביה ואמה ממש בבלי יבמות מח א.
- זונה כשמה בבלי יבמות סא ב.
- כסותה כמשמע בבלי בבלי כתובות מג א.
- רפידים כשמה בבלי סנהדרין קו א.
- ראשו יהיה פרוע - כפשוטו, גידול שער בבלי מועד קטן טו א.
- ועשתה את ציפורניה - תקוץ, כמשמעו בבלי יבמות מח א.
- דברה תורה כלשון בני אדם בבלי יבמות עא א.
- עונה בלשון חיובית במקום שלילית
- פלוני מהו לעוה"ב. שמא לא שאלתוני אלא על וכו' יומא סו ב.
- מהו שאפרוש סדין. אין לך כל שבט ושבט שלא העמיד וכו' בבלי סוכה כז ב.
- שמא לא שמעת אלא לעניין שבת בבלי שבת נב א.
- לא מחלק (- השווה את מידותיו) (אוצר כתבי האדר"ת, קונטרס ענייני ביקורת לסדרי הדורות)
- זכרים ימכרו לצרכי עולות ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים וכו' אמר רבי עקיבא רבי אליעזר השווה את מידותיו שקלים יב. במשנה.
- אמר רבי: רבי אליעזר השווה את מידותיו לגבי קטנה שנישאה (יבמות קח.).
- ארבע נשים דיין שעתן: בתולה, מעוברת, מניקה וזקנה (נידה ז. במשנה).
- הדברים נוצרים מהמרכז (משך חכמה בראשית א, ה)
- עולם מאמצעיתו נברא (יומא נד:).
- העננים באים מהאוקיינוס אמצע (תענית ט:).
- הוולד נוצר מטיבורו (סוטה מה:).
ואילו רבי יהושע
מחלק אוצר כתבי האדר"ת בקונטרס ענייני ביקורת לסדרי הדורות
- זכרים עצמם יקרבו עולות ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים וכו' אמר רבי עקיבא רבי יהושע חילק שקלים יב.
- אמר רבי: רבי יהושע חילק (לגבי קטנה שנישאה) (יבמות קח.).
- אני לא שמעתי אלא בתולה (נידה ז. במשנה).
הדברים נוצרים מהצד (משך חכמה בראשית א, ה)
לקריאה נוספת
- הרב יואל שוורץ, רבן יוחנן בן זכאי ותלמידיו, סדרת גדולי ישראל, תש"ס
קישורים חיצונים
- הרב משה פאלוך, "ראשו, רובו ושולחנו" - עיצוב וייצוג משמעות: מידות הסוכה ושטחה במחשבת חז"ל
- הרב משה לייטר, בשולי גילוני לסנהדרין לב:
- הרב יהודה קוק, רבי אליעזר שמותי הוא, מתוך: פורטל הדף היומי
- הרב יהודה קוק, אם רבי אליעזר הגדול חש לנידויו, מתוך: פורטל הדף היומי
- בעניין רבי אליעזר שמותי הוא - גיליון 'עלים לתרופה', מתוך: פורטל הדף היומי
הערות שוליים
- ↑ כמובן, בערך זה לא נעסוק בביאור שיטת בית שמאי (ר' ערך: בית שמאי), אלא רק במקומות שנראה שרבי אליעזר הלך ברך זו.
- ↑ ר' שו"ת ציץ אליעזר (חי"ד סי' צח, סוף אות ה, ד"ה הוא הדבר, עמ' קפא): "...התנאים הקדושים כשנקטו קו בהליכותיהם בחיים לא היה זה מפאת נטית מזגם הטבעי לכך, אלא מפני שמצאו מהלכים לכך בתוה"ק, שמאי מצא שהדרך דרך - התורה היא להתנהג בקפדנות ושזוהי הדרך לשמור את דרך עץ החיים היא מצוותיה וחוקותיה של תוה"ק, ואילו היה מוצא שצריכים לשנות את הקו היה מיד משנה אותו בלי כל היסוס, ואותו הדבר גם הלל, הוא מצא שצריכים להתנהג בענוה ולכן התנהג ככה, ואם היה מוצא שצריכים להתנהג אחרת היה מתנהג אחרת..."
- ↑ ר' ערבי נחל (לחומש ויקרא, פרשת אמור, דרוש ה, ד"ה וידוע): "וידוע שבכל מקום מחלוקת בית שמאי ובית הלל בית שמאי מחמירין ובית הלל מקילין, כי מדת בית שמאי הגבורות הקדושים, ומדת בית הלל רחמים, וכמו שאמרו רז"ל: 'לעולם יהא אדם ענוותן כהלל ולא קפדן כשמאי', ואמנם מדרגות בית שמאי גדול יותר וכמו שאמרו רז"ל (יבמות יד.): 'שאני בית שמאי דמחדדי טפי', כמ"ש כל זה בכתבים (- כתבי האר"י הקודש), ולכן לעתיד לבוא יהיה הלכה כבית שמאי. ומובן זאת היטב עם האמור, כי הבית שמאי מדריגתן יותר, והמציאו ההנהגה תמיד מבריאה עצמה בלי מסך היצירה, כמו שעלה תחילה במחשבה לברוא במידת הדין, ושם הדקדוק. מצוי, ולכן לעולם מחמירין. משא"כ מדת בית הלל ההנהגה על ידי מסך היצירה שהקדים מידת הרחמים, ולכן מקילין. ועכשיו הלכה כבית הלל כי הנהגות רוב העולם על ידי היצירה, ולעתיד שיתוקן העולם ויהיה כמו שעלה במחשבה, אז יהיה הלכה כבית שמאי".
- ↑ ההוספות במוסגר מדברי רש"י.