מגילת רות

מגילת רות היא השנייה מחמש מגילות. נהוג לקרוא אותה בקהילות אשכנז בחג השבועות. המגילה עוסקת בסיפורה של רות המואביה. נכתבה על ידי שמואל הנביא (בבא בתרא יד ב).

סיפור המגילה

ירידת אלימלך לשדה מואב ועליית נעמי ורות

סיפור המגילה התרחש בתקופת השופטים. המגילה מספרת על איש מהעיר בית-לחם שביהודה, אלימלך שמו, שנאלץ לרדת למואב מפני הרעב שהיה ביהודה, עם נעמי אשתו, ובניו מחלון וכליון. במואב, נפטר אלימלך. מחלון וכליון נשאו נשים מואביות: כליון נשא את ערפה, ומחלון את רות, אולם גם מחלון וכליון מתו.

לאחר עשר שנות ישיבה בארץ מואב, שמעה נעמי שהרעב בארץ יהודה פסק, ושבה אל בית לחם, כשכלותיה רות וערפה מתלוות אליה. נעמי הורתה להן לחזור, ואמרה שאין להן סיבה לבוא אתה, שכן כבר אין לה ילדים. ערפה אכן חזרה למואב, אך רות סירבה: "אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך - כי אל אשר תלכי תלך, ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלהיך אלהי. באשר תמותי אמות, ושם אקבר כה יעשה ה' לי וכה יוסיף כי המות יפריד ביני ובינך". נעמי ראתה שרות מתעקשת, והסכימה לקחת אותה איתה.

כשהגיעו לבית לחם, כל העיר הופתעה ממראה נעמי, אך נעמי השיבה: "אל תקראנה לי נעמי - קראן לי מרא, כי המר ש-די לי מאוד". היא הסבירה, שהיא הלכה עשירה וחזרה עניה, וש-ה' הרע לה, ושמה נעמי לא מתאים לה יותר.

לקוט השיבולים בשדה בועז

כשהגיעו לבית לחם, היה זה בתקופת קציר שעורים. כיון שהיו עניות, יצאה רות ללקט שבולים, והגיעה ללקט בשדהו של קרוב משפחת אלימלך - בועז. כשהגיע בועז לשדה באותו יום, הבחין ברות והתעניין אודותיה, וכשסיפרו לו הנערים שהיא הנערה שחזרה עם נעמי, פנה אליה ואמר לה שתבוא ללקט רק בשדה שלו, והוא יתן לה לשתות ויצווה על עבדיו לתת לה יחס טוב, והסביר שהוא גומל עמה חסד, כיון שהיא גמלה חסד עם נעמי. בערב, כאשר חזרה רות לבית נעמי, סיפרה על כך לחמותה, ונעמי שמחה, ואמרה לה שתמשיך ללקט בשדהו של בועז, כיון שהוא מקרוביהם - ורות אכן המשיכה ללקט שיבולים בשדה בועז, כל תקופת קציר שעורים וקציר חטים.

גאולת רות בידי בועז

לאחר מכן, הורתה נעמי לרות להתרחץ, לסוך בשמן, ללבוש את שמלותיה הטובות ולרדת לגורן בלילה - שכן באותו לילה בועז ישן בגורן. בגורן עליה לגלות את מרגלות בועז הישן ולשכב, ובועז יורה לה מה לעשות.

רות עשתה זאת, וכשבועז התעורר הוא נבהל, ורות הרגיעה אותו שזו היא. בועז בירך אותה, והסביר לה שיש למשפחת אלימלך אדם אחד הקרוב ממנו והוא קודם לגאולה - אך אם לא ירצה לגאול את רות, כלומר להתחתן איתה, יעשה זאת בועז. לאחר מכן, נתן בועז לרות שש שעורים, ואמר לה לשוב לבית נעמי.

בבוקר, כינס בועז בית דין, ודרש מהגואל לגאול את שדות אלימלך, שנעמי נאלצה למכור. הגואל הסכים ברצון, אך כשהזכיר בועז שהתפקיד כולל גם את גאולת רות, אשת מחלון - נבהל הגואל, ואמר לבועז שלא יוכל לגאול, וביקש מבועז לגאול במקומו, כפי שרצה. בועז גאל את השדה ונשא את רות. הזקנים וכל אנשי העיר ברכו אותו: יתן ה' את האישה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה... ועשה חיל באפרתה, וקרא שם בבית לחם..., ושביתו יהיה כבית פרץ בן יהודה.

רות ילדה תינוק, והשכנות בירכו את ה', ואיחלו לנעמי שהבן יגדל, ויהיה לה משיב נפש - "כי כלתך אשר אשר אהבתך ילדתו" - וקראו את שם התינוק עובד. בנו של עובד הוא ישי אבי דוד.

שושלת דוד

בסוף המגילה מובאת שושלת דוד המלך, מפרץ בן יהודה. בשושלת מופיעים עשרה אנשים, אך יש מפרשים שאומרים שיש דילוג באמצע, כיון שנחשון בן עמינדב המוזכר שם, חי בתקופת יציאת מצרים, ונכדו הוא כבר בועז, שנינו הוא דוד, שחי ארבע מאות שנה מאוחר יותר. דעה נוספת היא, שבועז חי שלוש מאות שנה, שרק בסופן נולד עובד.