אדם הנכנס לכמה בתים ביום הפורים, ושותה יין בכל בית, כיצד ינהג לגבי ברכה ראשונה ואחרונה על היין?

א) הדרך הנכונה היא שיקפיד לברך על היין ברכה ראשונה ואחרונה בכל בית מחדש. אם שתייתו היא בכמות או באופן שאינו מחייב בברכה אחרונה, הרי שלאשכנזים יש להקפיד לכוון בברכה הראשונה לפטור רק את השתייה בבית זה. ב) שתיית יין המחייבת ברכה אחרונה: למעשה מברכים על יין ברכה אחרונה רק אם שתה ממנו שיעור רביעית (75 מ"ל) בצורה רצופה, דהיינו שבמשך שתיית הרביעית נטל את הכוס מפיו רק פעם אחת. ג) יש להשתדל לברך ברכה אחרונה על היין מיד לאחר סיום השתייה, ובדיעבד כל עוד לא עברו 72 דקות מאז שתייתו האחרונה יכול לברך ברכה אחרונה. ד) אם ברך בורא פרי הגפן לפני הסעודה פטר את היין שתוך הסעודה, וברכת המזון שלאחר הסעודה פוטרת מברכה אחרונה אף את היין שקודם לסעודה. הרחבה: א) ככלל, בעזיבת מקום באמצע אכילה ישנם שלושה חששות: 1) שמא המאכל טעון ברכה אחרונה דווקא במקומו. 2) שמא שינוי המקום עצמו מביא לחיוב ברכה נוסף 3) שמא יציאתו ממקום אכילתו תשכיח ממנו לברך ברכה אחרונה עד לאחר שיתעכל המאכל ויפסיד את הברכה האחרונה. בשו"ע (קעד, ד) מבואר שאצל עוברי דרכים האוכלים דרך הליכתם אין לחשוש לכל הנ"ל משום שתחילת אכילתם לא הייתה במקום מסויים, ובשו"ת אג"מ (או"ח חלק ב, סוף סימן נז) מבואר שגם אדם הנמצא בבית ומכין עצמו ליציאה לדרך נקרא עובר דרך. אך אין היתר זה תקף לגבי אדם היושב נינוח בבתים שונים בפורים. אמנם, לדעת הרמ"א הסובר ששינוי מקום לא שייך בדברים הטעונים ברכה במקומם, הרי שבמאכלים אלו ניתן לכוון בעת האכילה הראשונה להמשיך לאכול במקומות אחרים ואז יהיה מותר לכתחילה להמשיך לאכול באותם מקומות ולברך היכן שמסיים אכילתו (עי' מ"ב קעח סקל"ג). אך מלבד שהיתר זה הוא רק לאשכנזים הנוהגים כרמ"א, לא ברור שיין טעון ברכה במקומו (עיין מ"ב שם סקמ"ה שהדבר נתון במחלוקת מג"א וגר"א). על כן, הדרך הנכונה היא לברך על היין בכל מקום מחדש. אם שותה באופן או בכמות שלא מחייבים בבברכה אחרונה (כדלקמן בחלק ב) הרי שלאשכנזים יש להקפיד לכוון בעת הברכה הראשונה לפטור רק את השתייה בבית זה, ואז יוכלו לברך ברכת הגפן בבית הבא לדברי הכל. ב) תוספות מסתפקים (יומא עט. ד"ה ולא בירך) האם על שתיית יין מברכים גם לאחר שיעור כזית, או רק לאחר שיעור שביעה מהמשקה.על כן כתב הרא"ש (ברכות פרק שביעי, סימן כד) שטוב ליזהר לא לשתות משקאות בין שיעור כזית לשיעור רביעית. וכן פסק בשו"ע (קצ, ד. רי, א).במ"ב (קצ, סקי"ד) הכריע שבדיעבד אם שתה בין כזית לרביעית – לא יברך. נחלקו הראשונים לעניין משך זמן השתייה: לדעת הרמב"ם (הלכות תרומות פ"י ה"ג) צריך לשתות הכל תוך משך הזמן הרגילים לשתות רביעית, ולדעת הראב"ד (שם) אפשר לשתות כדי שיעור אכילת פרס. השו"ע סתם כדעת הרמב"ם (סימן תריב סעיף י' לעניין יום הכפורים, ומכאן גם לעניין ברכה אחרונה – מג"א רי, סק"א), וכן משמע שמכריע המ"ב (רי, סק"א. יש לציין שדעת הגר"א בסימן תריב נקט כדעת הראב"ד). בשעה"צ (שם סקי"א) כתב שמשך זמן שתיית הרביעית הוא כדרך שתיית בני אדם על פי הלכות דרך ארץ. בסימן קע מבואר שיין רגיל שותים בשתי פעמים (שו"ע סע' ח), יין מתוק בפעם אחת, ויין חריף שותים אף בכמה הפסקות (מ"ב סקכ"ב). לאור זאת היה נראה שבשביל להתחייב בברכה יש לשתות את רביעית היין דווקא בשתי לגימות, אמנם בהגדות קול דודי (סימן ב) כתב שכל עוד שתה מבלי ליטול את הכוס מפיו הרי כל השתייה נקראת כ"לגימה אחת", ולפי זה שתייה בשתי לגימות היא כאשר נטל את הכוס מפיו רק פעם אחת. ג) המשנה מלמדת שניתן לברך ברכה אחרונה כל עוד לא התעכל המזון במעיו (ברכות נא:). ר' יוחנן נותן שיעור לדבר: כל עוד האדם איננו רעב בזכות אותה אכילה שאכל – סימן שהמאכל לא התעכל במעיו. וכך נפסק בשו"ע (קפד, ה). אמנם לגבי אכילה מועטת, וכן לגבי שתיית יין, ישנה בעיה כיוון שכמעט ולא ניתן לשער משך של תחושת שובע מחמת אכילה ושתייה כאלו. נחלקו אחרונים האם ניתן לומר שכל שבעים ושתים דקות לא מתעכל שום מאכל שהוא. למעשה כתב המ"ב (ס"ק כ', ובה"ל ד"ה "אם") שלכתחילה יברך מיד לאחר השתייה, ובדיעבד ניתן לברך כל עוד לא עבר משך זמן של שבעים ושתיים דקות. ד) משנה (מב.): בירך על היין שלפני המזון – פטר את היין שלאחר המזון. אמנם בבה"ל (קעד, ד) כתב ע"פ הלבוש שכל זה כאשר בירך על היין סמוך לסעודה כדי לפתוח את התאבון, אך אם בירך במופלג מן הסעודה צריך לברך שוב על היין שבתוך הסעודה.כמו כן כתב במ"ב (שם, ס"ק כד) שברכת המזון של הסעודה לא פוטרת מברכה אחרונה אלא יין ששתה סמוך לסעודה ולא מופלג ממנה. לאור זאת היה נראה שיש להקפיד לברך ברכה אחרונה על היין לפני תחילת הסעודה, ולברך שוב בורא פרי הגפן בסעודה. אמנם יש לומר שכאשר אדם שותה יין למצוות פורים ומתכוון במפורש לפטור כל היין שישתה במשך היום לצורך מטרה זו – כשם שפטר יין ששותה כל היום אין שום סיבה שלא יפטור יין שתוך הסעודה, וכיוון שכן – גם ברכת המזון פוטרת את היין שקודם המזון מתוך שפטרה את היין שתוך המזון (מ"ב קעו סק"א חילוק א'). פורים שמח! הרב עודד מילר