ראיתי באתר תשובות של רבנים לגבי רפורמים וקונסרבטיבים - אני יכול לקבל את הטענה שמדובר ביהודים שדרכם שונה ולא מתאימה לנהוג במדינת ישראל. אך אני חושב שחל איסור חמור לומר עליהם שהם "עמלק" או גורמים להתבוללות שהרי היהדות הרפורמית בגולה היא הקו האחרון המחזיק יהודים רגע אחד לפני שהם מוותרים על הכל. בארה"ב הזרם הרפורמי והקונסרבטיבי נרחב מאוד ותשובות עם תוכן כפי שיש כאן פוגעות בהם. התפילה שלהם שונה אבל לקוחה מהתנ"ך ותוספות של שירים ישראלים המדברים על קדושת השבת (ומה רע בכך?) אז מדוע רואים בהם בקרב הציבור הדתי כמשוקצים? גם אבות אבותיהם היו עימנו בסיני. בחו"ל פגשתי רפורמים חובשי כיפות עם פלאפון בשבת אבל מתפללים תפילה מלאה, טלית, תפילין ביום יום. יהודים למופת!

שלום וברכה! הבעיה בדרך הרפורמית אינה רק שזה "לא מתאים לנהוג במדינת ישראל" או שהם "קצת מוזרים". הבעיה היא שהדרך שלהם אינה חלק מן האמונה והתורה. רבים מן הרפורמים (כולל לא מעט מן הראבייס שלהם) אינם מאמינים כלל במציאות ה'. גם אלה מביניהם שמאמינים בה', בדרך כלל אינם מאמינים בתורה משמים, וודאי שאינם מרגישים מחוייבות לנהוג על פי התורה. כפי שכתבת, הם מרגישים שיש להם חופש לבחור באופן אישי מה ממצוות התורה מתאים ונוח להם ומה לא. זה אולי נשמע נחמד, אבל זו לא אמונה ולא תורה. מי שמאמין בקב"ה ובתורתו, יודע שיהודי מחוייב לקיים את כל המצוות, ולא רשאי לבחור רק את מה שמתאים לו. כך כתוב בתורה באופן ברור פעמים רבות, ומי שדוגל בשיטה אחרת אינו שייך לדרכה של תורה. הרפורמים אכן מקיימים רק את המצוות שנראות להם, ובכך הם מעידים שאין הם מקבלים את דברי התורה. וכמובן זה מלמד, שגם אותן מצוות שהם מקיימים הן מבחינתם עניין של תרבות ופולקלור בלבד ולא עניין של אמונה ומחוייבות. (יש להעיר, שמבחינה זו יש הבדל גדול בין הרפורמים לבין הציבור המסורתי בארץ. גם המסורתיים מקיימים לצערנו רק חלק מן המצוות, אבל בדרך כלל זה לא מתוך אידיאולוגיה שטוענת שהתורה אינה מן השמים או שהיא רק פולקלור בלתי מחייב. רוב המסורתיים מאמינים בקב"ה ובתורה שיש בה תרי"ג מצוות, אבל הם חיים בתחושה ש"הצדיקים מקיימים את כל המצוות, אבל אני לא כזה צדיק אז אני מסתפק בחלק", "אין לי כח לקיים את הכל" וכדומה. זו כמובן דרך מוטעית, אבל זה שונה מהותית מן האידיאולוגיה הרפורמית, שאינה מאמינה כלל בקב"ה ובתורה.) אכן לגבי חלק מן היהודים בחו"ל, ההשתתפות בקהילות הרפורמיות מהווה קו אחרון לפני יציאה מעם ישראל באופן מוחלט. מבחינה זו אני מסכים שעדיף יהודי רפורמי ששומר על זיקה כלשהי ליהדות על פני יהודי מתבולל ששוכח את יהדותו לחלוטין. אבל עדיין צריך להיות ברור לנו שזה לא חלק מדרכה של התורה, ושלא נטעה לחשוב שזו דרך לגיטימית של אמונה וקיום תורה. הבעיה היא שהרפורמים מציגים את דרכם כדרך לגיטימית של קיום תורה ויהדות, וזה סילוף והטעייה. להמחשה: אדם שחלילה חולה אנוש, מצבו עדיין עדיף כמובן מאשר אדם שנפטר. אבל האם נאמר שזה מצב תקין? עלינו להכיר במציאות שזהו מצב חמור שדורש ריפוי, וחמור מאד יהיה אם נחשוב ש"גם זו דרך לגיטימית לחיות, ואין שום בעיה שהוא יישאר במצב הזה". מבחינת ההתייחסות הציבורית אליהם: ראשית, יש לחלק בין ההתייחסות ליהודים הרפורמים ובין ההתייחסות לדרך הרפורמית. כלפי האנשים יש מקום להתייחס באופן ענייני ומכבד, כפי שראוי לנהוג בכל אדם ובפרט באחינו בני ישראל, גם אם אינם שומרים את התורה במלואה. כפי שכתבת, גם אבותיהם עמדו עימנו בסיני. אבל זה נכון לגבי ההתייחסות לאנשים, ואין זה מצדיק את הדרך שבה הם הולכים. בהיסטוריה היו יהודים שהמציאו דרכים רחוקות מאד מדרכה של תורה (למשל הנצרות והקומוניזם), וכמובן לא ניתן להן לגיטימציה רק משום שהן הומצאו על ידי יהודים שאבותיהם עמדו בסיני. וכך גם את הדרך הרפורמית צריך לבקר באופן ברור. בפרט בשנים האחרונות, כאשר ישנו ניסיון של התנועה הרפורמית להרחיב את השפעתם כאן בארץ, ולעיתים אנשים טועים ורואים בדרך שלהם דרך לגיטימית ביהדות, חשוב להדגיש את ההבדלים כדי למנוע טעות. לגבי אופן הביקורת - גם אני לא חושב שצריך לכנות את התנועה הרפורמית "עמלק". ביטוי כזה ראוי להשתמש בו רק כלפי הגרועים שבאויבי ישראל. ובכלל, שימוש בכינויי גנאי אין בו הרבה טעם ותועלת. צריך לומר את הביקורת בצורה עניינית, אבל לא לטשטש את העובדה שזו ביקורת חריפה ונוקבת. לכן בהחלט לגיטימי ונכון לומר שהתנועה הרפורמית גורמת להתבוללות. זו עובדה ברורה – כאשר ראבייס רפורמים עורכים טקסי נישואין של יהודים עם גויים, לפעמים גם בשיתוף עם כומר נוצרי, מה זה אם לא מתן עידוד ולגיטימציה להתבוללות? עובדתית, התנועה הרפורמית בארצות הברית הולכת ומתמעטת מבחינה מספרית, מסיבה פשוטה: רבים מאד מבניהם ונכדיהם של הרפורמים מתבוללים. אלו עובדות פשוטות, שלא ניתן להכחיש אותן. כך גם איני מבין את הביטוי "יהודים למופת" שהשתמשת בו – אם אדם שומר חלק מן המצוות ועובר על אחרות, זה אכן עדיף על כלום, אבל כיצד ניתן להגדירו "יהודי למופת"? צריך להתייחס בצורה עניינית, להעריך את אותן נקודות של קשר ליהדות שיש אצל אותו אדם, אבל לא לטשטש את הביקורת על מה שחסר, שלצערנו הוא רב מאד. [התייחסתי בדברי בעיקר אל הרפורמים. לגבי הקונסרבטיבים, ככל הידוע לי יש ביניהם הבדלים גדולים: מקצתם מאמינים בקב"ה ובתורה מן השמים, אבל טועים טעויות יסודיות בהבנת דרכי הפסיקה וסמכות חכמים. לעומת זאת, רבים מהם קרובים בדעותיהם ומעשיהם אל הרפורמים. מתוך כך, היחס לכל קבוצה צריך להיות על פי עניינה.]