אשתי דרכה הבוקר על ציפורן (לא בביתנו), ומאז לא נחה דעתה. האם עלינו לעשות איזשהו מעשה? (כגון צדקה וכו..) והאם יש סיבה אמיתית ללחץ? עוד שהדריכה כמובן הייתה כאשר הייתה עם נעליים ולא יחפה.

שלום וברכה! אין צורך לדאוג כלל. תנוח דעתה של אשתך. אכן לפי ההלכה יש להקפיד שלא יפלו הציפורניים על הרצפה שמא תעבור עליהם אשה מעוברת וייגרם נזק לעובר (מ"ב, רס, ס"ק ו). אולם בדיעבד שאשתך דרכה על ציפורן אין לדאוג מכמה סיבות: הציפורן אינה מזיקה לאשה אם הזיזו את הציפורן מעט לפני שאשתך דרכה עליהם. מן הסתם כך היה במקרה שלכם. לדעת חלק מהפוסקים ישנם עוד אופנים שציפורן לא מזיקה (עי' למשל ערוך השולחן רס, ס"ו). ועוד שהרמב"ם טור ושולחן ערוך לא הזכירו עניין זה כלל, ויתכן שהם סוברים שהשתנו הזמנים וכיום דריכה של אשה בהריון על ציפורן אינה מזיקה. לא מצינו בפוסקים איזה מעשה שצריכה לעשות אשה בהריון שדרכה על ציפורן. לכן אתם לא צריכים לעשות שום דבר, והכל בסדר. בע"ה שאשתך תלד בשעה טובה, ושיהיה לאישה ולילד המון בריאות ושמחה! מקורות והרחבות: בגמרא במועד קטן (יח.) מובאת ברייתא: "שלשה דברים נאמרו בצפרנים: הקוברן - צדיק, שורפן - חסיד, זורקן - רשע". בגמרא ביארו שהטעם הוא שמא תעבור עליהן אשה עוברה ותפיל. מובא שם בגמרא שניתן לזרוק את הציפורנים בבית המדרש משום שאשה לא מצויה שם. אף שלפעמים הציפורניים נשלחות החוצה אין חשש משום שכאשר הציפורניים עברו למקום אחר אין בהם חשש היזק. הר"ן (מועד קטן שם) כתב שני ביאורים לחשש נזק זה: "והזורקן רשע וטעמא שמא תעבור עליהן אשה עוברה ותפיל, וי"מ משום אסטניסות תפיל, וי"מ משום כשפים". מצינו מגדולי האחרונים שביארו את העניין על דרך הסוד. הפמ"ג (אשל אברהם, סימן רס) הביא בשם התולעת יעקב [סתרי תפלות שבת אות ג ד"ה גרסינן]: "אדם הראשון קודם חטא היה לבושו ציפורן, לאחר חטא נפשט ולא נשאר רק באצבעות, ואשה גרמה זאת, לכן יש סכנה". ובספר בן יהוידע (מועד קטן שם) כתב: "נראה לי בס"ד הטעם, דכחות החיצונים שדבקים באלו הצפורניים מזיקין לעוברין מפני שהצפורניים הם פרין ורבין, דלכך רואין אותם במוצאי שבת לסימן טוב ולכן מזיקין לעוברה בפרייה ורביה שיפילו מידה כנגד מידה". וכתב ערוך השולחן (רס, ו) על עניין זה: "וכל דברי חז"ל נאמנו מאד והמה עניינים סגוליים שנעלמה מטבע השכל". (צריך עיון בטעם שכתב הר"ן שמשום אסטניסות תפיל, שבגמרא לא נראה שזה עניין טבעי, שהרי כמה פרטים נאמרו בגמרא במועד קטן באיזה אופן יש נזק מהציפורניים, ונראה בעליל מכל הפרטים שלא מדובר בעניין טבעי. אולם יש ליישב שיש טעם פשוט שזה מזיק משום אסטניסטיות ועל גבי זה יש טעם רוחני שיש לו כללים משלו אבל הוא בנוי על גבי הטעם הפשוט). הרמב"ם, טור, ושולחן ערוך לא הזכירו עניין זה כלל. ניתן לומר שהרמב"ם (ובעקבותיו הטור והשולחן ערוך) ראה בזה עניין סגולי ולא חש לזה כמו הרבה דברים סגוליים שהרמב"ם לא חשש להם. (אף שהטור והשולחן ערוך דרכם לפעמים לחשוש לענייניים סגוליים שבגמרא, מכל מקום לא לכל עניין סגולי שמופיע בגמרא חששו, וכל דבר לגופו). נטיית הפוסקים האחרונים להחמיר בזה. המגן אברהם, המשנה ברורה ושאר נושאי הכלים בשולחן ערוך (סימן רס) הזכירו את הגמרא הנ"ל במועד קטן, וכך יש לנהוג להלכה. בגמרא מוזכר שאם משליכים את הציפורניים בבית המדרש ואחר כך הם נשלחים החוצה אין חשש. מכאן למד הפרישה שאם הזיזו את הציפורניים ממקומם אין בהם כבר חשש נזק. האליה רבה (סימן רס) פקפק בדבר וכתב שאולי רק אם הציפורניים יצאו מהחדר אין בהם חשש נזק אבל אם הן הוזזו מעט בתוך החדר עדיין יש לחשוש. הברכי יוסף כתב שפשטות הגמרא וראשונים כדעת הפרישה. שמעתי מאחד מתלמידי מרן הגר"מ אליהו זצ"ל ששאל את הגר"מ אליהו איך יש לפסוק להלכה כאשר הזיזו את הציפורניים, שמצינו דעות אם הציפורניים אינם מזיקות דווקא כאשר הוציאו אותם מהחדר או גם כשמזיזים אותם מעט? והוסיף התלמיד השואל שלכאורה מדובר בספק נפשות שיש להחמיר בו. השיב הגר"מ אליהו שאם הציפורניים הוזזו אפילו מילימטר אין סכנה. ואין לחשוש לסכנה, משום שאנחנו פוסקים כך בארץ, וממילא למעלה בשמיים פוסקים כמו שאנו פוסקים למטה בארץ ואין סכנה. עוד מובא בגמרא בנידה (יז.): "והנוטל צפרניו וזורקן לרשות הרבים (דמו בראשו) מפני שאשה מעוברת עוברת עליהן ומפלת. ולא אמרן אלא דשקיל בגנוסטרי (במספרים), ולא אמרן אלא דשקיל דידיה ודכרעיה (של הידים והרגליים בפעם אחת), ולא אמרן אלא דלא גז מידי בתרייהו, אבל גז מידי בתרייהו (שלא חתך איזה דבר אחריהם) - לית לן בה. ולא היא, לכולה מילתא חיישינן". הרי מבואר בהווא אמינא של הגמרא שלא חוששים בכמה אופנים ולמסקנת הגמרא בכל אופן חוששים. בערוך השולחן (רס, ו) כתב: "וכן אם חתך בהסכין אחרי זריקת הצפרנים איזה דבר ג"כ עברה הקפידא [נדה י"ז.]". וצ"ע, שהרי בגמרא דחו סברא זאת. בשו"ת בצל החכמה (ח"ג, נד, אות ד) כתב שיפה נוהגים אחר גזיזת צפורניים לחתוך איזה דבר. ואף שאמרו בגמרא למסקנה שבכל אופן יש חשש, אין זה אלא שלא יצא מידי קפידא לגמרי אבל הדבר מועיל להחליש את כוח הנזק. דבריו מיישבים את המנהג שהזכיר, אולם עדיין קשה ליישב את דברי הערוך השולחן שמשמע מדבריו שאין שום קפידא אם חתכו בסכין איזה דבר, ולא הזכיר את מסקנת הגמרא שמשמע אחרת. לפי מה שהתבאר בדברי שו"ת בצל החכמה (וכתב שכך נוהגים כנ"ל) שהנזק נחלש כאשר חותכים דבר אחרי גזיזת הציפורניים הוא הדין לכאורה שהנזק נחלש כאשר לא חותכים את ציפורני הידיים והרגליים יחד שבגמרא בנידה הדברים הובאו יחד. לגבי מה שכתבת שאשתך היתה עם נעליים, לא מצאתי מי שהתייחס לזה במפורש. אמנם בספר קב הישר (סימן יז) ובספר יש שכר (דיני נדה, למקובל הרב יששכר בער מקרעמניץ) כתבו שהציפורניים מזיקות גם עם נעליים, על פי הזוהר. מכל מקום הם דיברו על ציפורניים של אשה נדה דווקא ואולי בציפורניים אחרות אין חשש עם נעליים. שאלתי את הגר"א נבנצל שליט"א אם יש היזק גם כאשר דורכים עם נעליים, ואמר לי שיכול להיות שזה מזיק גם עם נעליים. ובספר מעשה איש ("א עמ' 150) מובא: "סיפר הגאון רבי שמריהו גריינמן זצ"ל ששמע מרבנו (החזון איש) שבדור הזה ההסתר כל כך גדול עד שיכול להיות שאשה מעוברת תדרוך על צפרניים ולא יארע לה כלום". ועיין בחשוקי חמד (נדה יז.) שעל פי דברי החזון איש רצה להקל קצת שלא צריך לטרוח בצורה מופלגת להימנע מזה ע"ש. יש לציין שאין הכרח להבין שיש מקום להקל בדין זה על פי החזון איש הנ"ל. אף שבדור הזה ההסתר גדול והנזק לא בא לידי ביטוי (ראה אגרת התשובה תניא, פ"ו), מכל מקום אפשר שההשפעה השלילית היא אותו דבר. מכל מקום ראינו שהחשוקי חמד הנ"ל רצה ללמוד מזה קצת להקל. מצאתי בשו"ת 'ודרשת וחקרת' לרב אהרן גרוסמן (ח"א, יו"ד, סי' יא, אות ב) שהביא מי שדקדק בדברי חז"ל: "הזורק צפורניו (בלשון רבים) – רשע". משמע שלא דיברו בציפורן אחת. שהכלל בעניני סגולות שאין לנו אלא חידושם בדיוק לא פחות ולא יותר. עכ"ד. אף שדקדוק זה לא נראה עיקר ולא הוזכר בדברי הפוסקים, נראה שזה לא מילתא דתמיהא, שהרי מצאנו כמה פוסקים שכתבו לעניין נטילת ידיים שאם גוזזים ציפורן אחת אין צריך ליטול ידים. [כך ראיתי שהביאו שכתב הספר אפיקי מגנים (סי' ד חידושים אות לג). ובספר דעת החזון איש (עמ' 32) הביא בשם הגרח"ק שאומרים בשם החזון איש שהנוטל ציפורן אחת בשיניו אין צריך ליטול ידיו. והגרח"ק אמר שאינו יודע אם טעמו משום שזו ציפורן אחת או משום שנטל בשיניו ע"ש]. לכתחילה - לאן משליכים את הציפורנים? הבן איש חי (שנה שניה, לך לך אות יד) כתב שניתן להשליך את הציפורניים לתוך הכיור או לתוך האשפה. ראה פסקי תשובות (רס, ד) בעניין העדיפות של שריפת הציפורניים. שאלתי את הגר"א נבנצל שליט"א אם יש עדיפות להשליך את הציפורניים לאסלא יותר מלהשליכם לפח אשפה. והשיב שאין עדיפות להשליך לאסלא ואפשר להשליך לפח. וכעין זה אמר לי מרן הגר"א שפירא זצ"ל שאפשר להשליך את הציפורניים לפח אשפה. כל טוב!