איתא בסנהדרין (צז/א) "ג באין בהיסח הדעת אלו הן משיח מציאה ועקרב", ופירש הרשב"ל: אם זכו בא משיח כמציאה ששמח בה, ואם לא זכו בא משיח כְּשֹׁד משדי כנשיכת עקרב, שאלת ההמשך שלי כאן היא: האם לא נלמד מגמרא זו, שיש מציאוֹת שאין להכריז עליהן אלא לקחתן לעצמינו ולשמוח בהן ככוונת הגמרא? או שגם כאן יש להכריז על המציאה ואז הגמרא בסנהדרין סותרת את כוונתה? או אולי יש להכריז על המציאה הבאה בהיסח הדעת בשוק התחתון, כי אם לא לא יוכרז משיח אם יבוא כמציאה בהיסח הדעת בשוק העליון...

שלום אין מקום לערב הלכה ואגדה. בגדרי ההלכה ישנם כללים מתי מותר למוצא אבידה לקחת אותה לעצמו ומתי עליו להכריז עליה. בענייני אגדה הגמרא רוצה להשוות את ביאת המשיח למציאה בכך ששניהם מגיעים בהפתעה וללא מאמץ ישיר של האדם לזכות בהם. יום טוב