קראתי בעיון את מאמרו של הרב בנושא התכלת, ולא ירדתי לסוף דעתו בנושא מספר החוטים, שם נקט הרב כדעת הראב"ד. הרב נימק את דעתו משלוש סיבות עיקריות: א. יש סתירה בספרי, בין הספרי בפרשת שלח שם נראה כדעת הראב"ד, לבין הספרי בכי תצא, שם נראה כדעת התוספות. הרב כתב, שהגרסה בפרשת שלח היא הגירסה העיקרית ויש לנקוט על פיה משלוש סיבות: 1. סברא. 2. הגירסה בכי תצא משובשת (ע"פ מהדורת פינקלשטיין) 3. כך הגיה הגר"א. לא אחלוק על הרב בסברא, אך באשר לשאלה איזו גירסה היא הגרסה האמיתית נראה ההיפך הגמור. בכת"י של הספרי שלח, המקור לראב"ד, ישנם כת"י הגורסים כראב"ד וישנם כת"י הגורסים כתוס' (תוס' עצמו וכן ראשונים אחרים שסברו כך מצטטים את הספרי בשלח כמקור לדבריהם), לעומת זאת, בשונה ממה שכתב הרב, אין שום גירסה בספרי כי תצא הגורסת כדברי הראב"ד, ובכל כת"י הגירסה כתוס. כך שיש לנו ספרי אחד מוחלט וברור כתוס, וסיפרי אחר שיש לנו בו מחלוקת בין כת"י, במקרה כזה די ברור מהי ככל הנראה האמת בגירסת הספרי. באשר לדעת הגר"א, כידוע ישנה סתירה בין דברי הגר"א ברעיא מהימנא לבין דברי הגר"א על השו"ע שם פסק כתוס. והחכם יחקור ויראה, שיש שתי מהדורות בגר"א על רעיא מהימנא, ובמהדו"ק כלל לא מופיעים המילים "ועיקר כראב"ד" ורק במהדו"ב עליה מופיע בתחילה דברי המדפיס, שאומר שמצא כת"י זה ואינו יודע אם של הגר"א הוא בכלל. ובמקום שיש הגהת הגר"א כנגד גר"א על השו"ע שהוא מקום פסיקה ברור, נראה שיש ללכת עם דברי הגר"א על השו"ע. ב. הסיבה השניה שבשלה כתב הרב שיש לעשות כדעת הראב"ד: בבמדבר רבה כתוב כראב"ד. לאחר שהוכחנו שיש לנו קטע בספרי מפורש, בצורה חד משמעית ושאינה משתמעת לשתי פנים שפוסק כתוס, במקום בו אני צריך להכריע בדיון הלכתי בין ספרי, שהוא מדרש הלכה קדום, לבמדבר רבה, שהוא מדרש אגדה קדום, אעדיף את דברי הספרי, העוסקים הלכה למעשה, על פני דברי הבמדבר רבה, שהוא בבחינת "מסיח לפי תומו", להבדיל אלף אלפי הבדלות, אך שכלל אין זה הנושא בו הוא עוסק בקטע זה. ג. סיבה שלישית: אין לנו מנהג ברור בנושא זה מכיוון שלא הייתה לנו תכלת, ולכן אין האשכנזים צריכים לעשות כדעת התוס. הרב הוסיף גם שאינו דומה פוסק שעוסק בנושא הלכה למעשה לבין פרשן שדן בדברים בבחינת "תלמוד תורה לשמה". על כך אני תמה, הלא דברים הלכה למעשה גמורה בדין "גרדומי תכלת", נושא המופיע בשו"ע, ובו הרמ"א, גדול פוסקי אשכנז, פסק ש"נוהגין כר"ת" הסבור שיש שני חוטי תכלת, והדבר משנה את הדין מתי הציצית נפסלת! דברים אלו דוחים גם הטענה שהפוסקים הללו לא עסקו בזה הלכה למעשה, וגם את הטענה שאין לנו מנהג בזה. ולאחר כל זאת, איני רואה מדוע לעשות כראב"ד ולא כתוספות.

שלום וברכה! יישר כח על דבריך, ועל העיון בסוגיה זו. מאז כתיבת המאמר עבר זמן רב ואכן ישנם דברים שהתבררו והתחדשו. אציג את הדברים כפי הנראה לענ"ד, אף שבאמת קשה לקבוע מסמרות ולהכריע באופן מוחלט בסוגיה זו. א. לגבי הגירסה בספרי פרשת כי תצא: 1. מה שכתבתי שיש בספרי גירסאות שונות, התכוונתי לדברים המובאים בהערה במהד' פינקלשטיין שם. דהיינו שכך עולה בפשטות מפירוש רבנו הלל, שגרס כך בספרי, וכן במקבילה במדרש תנאים גורסים בדברי בית שמאי רק "בית שמאי אומרים ארבעה", דהיינו שבית שמאי מתייחסים רק למספר החוטים הכללי ואינם מתייחסים כלל למספר חוטי התכלת לעומת הלבן. 2. עיין במאמרו של פרופ' דוד הנשקה ב"אסיף" ה' (https://asif.co.il/wpfb-file/8_2-pdf-11/) , העוסק בגירסאות השונות לברייתא זו, ומפרט את השיקולים לתמוך בגירסה שעל פיה יש שלושה חוטים של לבן ואחד של תכלת. כמובן שיקולים אלה אינם מוחלטים, אבל לענ"ד הדברים מסתברים. 3. מלבד הגירסאות בפיסקה הראשונה בספרי, יש לשים לב לדברים המופיעים שם בהמשך: "דבר אחר: 'גדילים תעשה לך' - זה לבן; מנין לרבות את התכלת? תלמוד לומר 'ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת'." נראה שמשמעות הדברים היא כך: בתחילת הקטע בספרי נאמר: "'ועשו להם ציצית' - שומע אני יעשה חוט אחד בפני עצמו? תלמוד לומר 'גדילים' - כמה גדילים נעשים? אין פחות משלשה חוטים." דהיינו ש"גדילים" משמעו שלושה חוטים (וכך גם בספרי פרשת שלח). כאן באה הדרשה ואומרת: "גדילים תעשה לך" – זה לבן (דהיינו ש"הגדילים", שלושה חוטים, הם בחוטי הלבן); מנין לרבות את התכלת? תלמוד לומר "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת" (- בנוסף ל"גדילים" מן הלבן יש עוד פתיל תכלת). דהיינו שישנם שלושה חוטי לבן, ובנוסף להם פתיל תכלת. כך מפרש ר' דוד פארדו את הפיסקה הזו, וכך בגירסת הגר"א שם: "גדילים זה לבן, מנין לרבות רביעית של תכלת...". אם אכן כך, יוצא שגם אם בפיסקה הראשונה נקבל את הגירסה כפי שהיא לפנינו שהיא כתוספות, הפיסקה השניה חולקת על פיסקה זו והיא כדברי הראב"ד. ולפי הדרך שמגיהה בפיסקה הראשונה, עולה שבין שתי הפיסקאות אין מחלוקת – שתיהן סוברות כראב"ד, אלא שהן דורשות את הדין באופנים שונים. (וכמובן יש בכך תמיכה נוספת להגהה בפיסקה הראשונה, שעל פי הגהה זו אין בין הפיסקאות מחלוקת בהלכה.) ב. לגבי דעת הגר"א: 1. מה שטענת שבבאור הגר"א על השו"ע פסק כתוספות – מן הסתם כוונתך לדבריו בסימן י"ב סעיף א'. אולם שם הגר"א מביא את שלושת השיטות ומסביר את המקור לכל אחת מהן. איני רואה שם פסיקה כדעת התוספות, אלא שהוא מאריך יותר בביאור המקורות על פי התוספות. 2. מלבד דברי הגר"א בפירושו לרעיא מהימנא, גם מהגהותיו לספרי עולה בבירור שהוא נוקט כראב"ד – את שתי הפיסקאות בספרי שנידונו לעיל הגר"א מגיה באופן שתואם לשיטת הראב"ד. אכן אני מסכים שעל שני המקורות הללו (הפירוש לרעיא מהימנא וההגהות לספרי) קמו עוררים, כך שאין כאן ראיה מוחלטת שכך היא דעתו, אבל הדברים משלימים זה את זה כך שמסתבר שאכן הגר"א נקט עיקר כשיטת הראב"ד. ג. לגבי הראיה ממדרש במדבר רבה: 1. אני מסכים שאם הספרי היה חד משמעי, ודאי שהיה צריך להעדיף אותו על פני הבמדבר רבה. אולם כאמור, בספרי הדברים אינם פשוטים כלל, ולענ"ד יש מקום גדול לומר שגם הספרי נקט כראב"ד (לפחות בפיסקה השניה). 2. עוד אזכיר מקום קדום נוסף התומך בשיטת הראב"ד, והוא התרגום המיוחס ליונתן, במדבר ט"ז, ב, שם מופיע שיש בציצית חוט אחד של תכלת. גם מקור זה הוא כמובן מקור אגדי ולא הלכתי, וזמנו אינו ברור, אבל עדיין זהו מקור קדום למדי התומך בשיטה זו. ד. לגבי הטענה שבעניין חוטים שנקרעו נפסקה ההלכה כרבנו תם, ופסיקה זו מהווה בעצם פסיקה כשיטת התוספות בעניין מספר חוטי התכלת – הפוסקים נקטו את שיטת רבנו תם בעניין זה רק לחומרא, ומעיקר הדין אין הלכה כמותו. כך בוודאי בפסיקת השו"ע (המחבר), וגם הפוסקים האשכנזים ברובם נקטו שמעיקר הדין אין הלכה כרבנו תם. ראה פירוט בתשובה המופיעה כאן https://www.yeshiva.org.il/ask/107233 אות ג'. ממילא, אין כאן הכרעה כשיטת התוספות בעניין מספר חוטי התכלת.